מנהל רוחני דישיבת חברון כנסת ישראל
בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין[2]
א. התורה – הכוח האלוקי היוצר את האדם
ביקש איוב לפטור את העולם מן הדין. שאל לקב"ה: בראת שור פרסותיו סדוקות ואת זה הכשרת, בראת חמור פרסותיו קלוטות וזאת טימאת. כשם שלא מגיע שכר לשור על שפרסותיו סדוקות שכן כך נברא, כך אי אפשר לתבוע את החמור על שפרסותיו קלוטות. כך אף בראת צדיקים ובראת רשעים וכו' ומי מעכב על ידך. השיבוהו רעיו "אף אתה תפר יראה" [איוב טו, ד], "ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין" [ב"ב טז, א].יש להבין את שאלותיו של איוב. ההבחנה בין שור לחמור ניכרת היא שכל אחד נברא מין אחר הוא, אולם היכן נראה הבחנה כזו בין צדיק לרשע?
אף התשובה שניתנה לו היא אך חלקית שכן יש בה כדי להסביר כי הרשע נתבע על מעשיו משום שיש לו תבלין ליצרו, אולם אין בכך תשובה על שום מה מגיע שכר לצדיקים.
על השאלה הראשונה, היכן ראה איוב בריאה של רשעים ובריאה של צדיקים, הלא כולם שווים –
אכן חז"ל היטיבו להכיר את הבריאה ולראות את הטמון בה גם אם הוא בלתי נראה והם מגלים לנו שהמלאך הממונה על ההריון שואל את הקב"ה טרם יצירת האדם "טיפה זו מה תהא עליה... ואילו רשע או צדיק לא נאמר דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים..." [נדה טז, ב][3]. הווי אומר שאין אדם שנברא צדיק או רשע, זה נמסר בידו.
אמנם בתורה מצינו שנתבעים גם אלה שרשעים הם מיום היוולדם. "ויתרוצצו הבנים בקרבה" [בראשית כה, כב] - שניהם בני אב ואם אחד ובכל זאת בעבור רבקה ליד בית ע"ז עשיו מפרכס לצאת וכאשר היא עוברת ליד בתי"כ ובתמ"דר יעקב מפרכס לצאת [רש"י שם, בר"ר סג, ז] . נמצא אפוא שרשעותו של עשיו וצדקותו של יעקב הם מטבע בריאתם. הנה מקור לטענתו של איוב כי אכן יש שנברא צדיק ויש שנברא רשע. אולם, התשובה לאיוב בזה היא, "ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין" על כן איננו מתחשבים בטענה כי "זורו רשעים מרחם"[4] [תהלים נח, ד], שכן, התורה מדריכה את האדם. אמנם אין בכוחו של האדם לשנות את טבעו אולם ניתנה לו תורה המשנה את טבעו ועל כן הוא נידון על מעשיו.
מתוך כך אנו רואים שהתורה מטבעה הוא שהיא משנה את האדם והופכתו לאחר. על כן ,"כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"[5], הוא משתנה ונהיה לאחר. לא נאמר כאילו חינכו וכיו"ב אלא כאילו ילדו. "ואלה תולדות אהרן ומשה... הבכור נדב ואביהוא.." [במדבר ג, א-ב], נמצא שהכתוב מונה את בני אהרן כבני משה.
ממילא נלמד שמה שנא' [בראשית ב, ג] "אשר ברא א' לעשות" שבזה נצטווה האדם לשכלל ולשפר את הבריאה - הדברים אמורים בראש ובראשונה באדם עצמו [בר"ר יא, ו רש"י שם][6].
האדם נברא מגוף ונשמה אך מהו הבן אדם שבו - התורה. התורה משנה אותו ונהיה בריאה אחרת. "עיר פרא אדם יולד" [איוב יא, יב], כשנולד הוא עיר פרא אולם לכשיתחנך בתורה ובמצוות הוא הופך להיות בן אדם.
עשיו היה הרשע ואילו יעקב איש תם יושב אהלים ובכוחה של תורה להפוך גם את עשיו לצדיק.
♦
ב. הסכנה בהעדר עליה מספקת
אברהם אבינו היה שלם בכל המעלות עד כי הבטיחו הקב"ה את הארץ ואף על פי כן כששאל "במה אדע כי אירשנה" [בראשית טו, ח]. נענה ב"גר יהיה זרעך", כך "ידע תדע" [שם טו, יג], זה הלימוד שמלמד שהקב"ה נתן לנו את הארץ. - היכן צריך ללמוד זאת? - "בארץ לא להם" לשם ילכו ללמוד. וכל כך למה? משום ששאל באופן שנראה כפגם בזהירותו בלשון. כתוצאה מכך יצחק חי כבר בגלות ויעקב ירד כבר לגולה וכל הפרשה של אחי יוסף היא כבר תוצאה משאלתו של אברהם אבינו.הנה לפנינו הצדיק אשר השלים עצמו בכל המעלות עד שהקב"ה מדבר עימו ומבטיח לו את הארץ והוא שואל "במה אדע", היינו שהוא ממשיך ללמוד, לא כקורא תגר אלא שואל באיזו זכות. הוא רוצה ללמוד איך יש להתנהג עם המתנה הנפלאה הזאת.
מכיוון שהקב"ה מצא פה איזושהי פגימה דקה בנוסח השאלה, אשר אברהם אבינו לא עמד עליה, על כן השיב לו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום..". עבד זו מציאות אחרת, נמצא אפוא שמי שלא עולה במידה מספקת על ידי התורה הריהו יכול להיות מציאות אחרת.
הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שיהיה לו זרע ואז האמין בהשם ויחשבה לו צדקה [בראשית טו, ו]. המשמעות של ההגדרה הזו היא שעמד על סוף גבול ההכרה בהבטחה זו. "ויחשבה לו צדקה" זו מעלת שלמותו. בהבטחה השנייה, הבטחת הארץ, היה לו עדיין איזשהו חוסר בהירות בהכרתו את ההבטחה הזו ועל כן שאל. והיה חייב לשאול. ובתנחומא [קדושים יג][7]- "זממה שדה ותקהו"[משלי לא, טז] מה שהרהר קיבל. לו היה מהרהר גם כאן היה מקבל אך מכיוון שהוציא בפיו נכשל. "ויאמר השם אלוקים", ביקש רשות לשאול, אך מכיוון שאמר "במה אדע" [בראשית טו, ח], כשמדברים לפני מלך צריך למצות את כל תוכן הדיבור, ואם יש איזה פנים למשמעות אחרת בתוך הדברים, כי אז, כיצד אתה מרשה לעצמך לדבר לפני המלך. התוצאה הייתה שנתן להם את הארץ אך הם גרים בארצם. "כי גר יהיה זרעך ..." [שם טו, יג]. יצחק לא יצא מן הארץ אך היה גר. ואחר כך הפכו לעבדים. "ועבדום" [שם]. עבד הוא מציאות אחרת שאנו מברכים עליה "שלא עשני עבד". כששמע זאת אברהם אבינו כבר הרגיש שלא כיוון בנוסח השאלה אז שוב לא שאל אלא הרהר, יעבדו ולא יענישו את המעבידים – נענה "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי", ויצאו ללא שכר? –"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"[שם טו, יד]. מתוך דברי הקב"ה אנו למדים שאברהם אבינו הרהר.
מכאן רואים ביטוי לדקות התביעה על אברהם אבינו. עם הקב"ה יש לדבר אך עם הלב, בהרהור בלבד, אני פי מלך שמור, עם מלך יש ללמוד את שפת הדיבור ואין אדם יכול לדעת עד כמה הדיבור מכיל.
מאידך אני לומד שאברהם אבינו במדרגה כה גבוהה ומכיוון ששאל שאלה זו, שאלה בלימוד היא, וכבר זו התוצאה.
אכן כמו שיש רשע מרחם (עשיו) יש אף קדוש מרחם (יעקב, ירמיה[8]), אולם התורה היא התבלין, התורה משנה את טבעו של האדם. ממילא האדם שלא התעלה על ידי התורה די הצורך הריהו שוב מציאות אחרת. בזה נבין שיש כאן תשובה גם לגבי הצדיקים שנבראו צדיקים ומדוע מגיע להם שכר. התורה היא תבלין אולם זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המוות[9]. אחר שנוצר האדם לא השאירו לו כלום, לא יכול להסתמך על הטבע עמו נולד, ניתנה לו הדעת והתורה ומתוך זה יכול להתגבר הן על התכונה בשלילה, והן בחיוב, ואם שוגה משהו הריהו מתהפך.
♦
ג. מעלת ישראל ורוממותם מתוך הייסורים
אנו כואבים את פרשת בני יעקב. הזהירונו חז"ל "לעולם אל ישנה אדם לבן בין הבנים וכו'" [שבת י, ב][10], ללמדנו שכל התוצאות בפרשת ההשתלשלות בין בני יעקב הן תוצאה לשינוי ששינה יעקב את יוסף בין הבנים, שכן, חז"ל מלמדים כאן "לעולם אל ישנה", שום שיקול לא יצדיק זאת. יעקב הייתה לו סיבה מספקת לכך, כי בן זקונים הוא, בר חכים, ובכל זאת, בשל כך נתגלגל הדבר וירדו אבותינו מצרימה. כיצד ירדו? - יעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו ושם נתגלגל ויכוח וכו'.התורה מתארת מי שלח את יוסף - "וישלחהו מעמק חברון" [בראשית ל, ז;יד] – "מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון"ט. "עצה עמוקה" יש כאן... לא מעבירה של אותו צדיק אלא מעצה עמוקה. והתורה מבארת שהייתה זו עמקות!,[11] התעמקותו של אברהם אבינו איך לנחול את הארץ. כתוצאה מהתעמקות זו נשלח יוסף בזה כדי לקיים מה שנא' "כי גר יהיה זרעך...". מה שאברהם אבינו התבונן וחש אולי לא ידעו בניו איך להתנהג עם הארץ ויאבדוה חלילה ועל כן שאל באיזה זכות תתקיים בידם, התשובה הייתה, אם אתה רוצה להבטיח - זו הדרך. אך זה גרם לכך שהוצרכו לעבור את הכור הזה של העבדות.
עתה נתבונן בהבדלים בין עבד לבן חורין. עבד אין לו חייס[12], כחמור. הוא מציאות אחרת. ואיך נהפך לכזה? מפגם בשאלה בלימוד, ואחר כך, כשנהיים לעבדים, אם אתה עוסק בתורה נהיה לבן חורין. "עבד משכיל ימשול בבן מביש" [משלי יז, ב]. הוא עבד אך אם לומד את מצבו ומוצא את הדרך[13] הרי שהגיע ל"בא ברוך השם" [בראשית כד, לא][14]. עבדות מצרים העלתה את בני ישראל למדרגה עליונה של עבדי השם וכל הבריאה הלא היא עבדי השם.
יוסף היה עבד ממש, לא קבר את יעקב ללא נטילת רשות מפרעה. עוד לפני כן, פוטיפר עושה בו כרצונו, (ונס שפוטיפר הסתרס [סוטה יג, ב]) והשליכו לבור האסורים "ושם אתנו נער עברי עבד" [בראשית מא, יב], בכל מקום השם אתו אך הוא עבד. לבסוף באו אחיו והשתחוו לו. אלמלא הגזירה כי אז היו משתחווים למלך ממש ואילו עתה השתחוו למלך שהוא עבד[15].
כשמשה שואל לקב"ה ואם יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם אמר לו אהיה אשר אהיה - בגלות זו ובגלות אחרת, אמר לו משה דיה לצרה בשעתה [שמות ג, יג-יד רש" שם, שמו"ר ג, ו][16]. נמצא אפוא שמתוך הגלות הם לומדים את הכרת הווייתו של הקב"ה!!
גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית הלא ישראל סחופים וכו' והוא צריך להשיב "אף על פי כן ואיני כדאי" - "איני ראוי להשתתף בצרתם ומי יתן ואזכה לכך"[17].
מתוך זה באתי למסקנה שבכל פרשת המכירה של יוסף כתובים המעלה והגדולה של בני ישראל, הייסורים שלהם.
הלא יוסף אמר לאחיו: ועתה אל יחר בעיניכם כי לא אתם שלחתם אותי הנה וכו' [בראשית מה, ה-ח] ואחר כך כשבאו לבקש מחילה אמר להם ”אתם חשבתם עלי רעה א' חשבה לטובה" [בראשית נ, כ]. אתם עשיתם שליחות של הקב"ה אלא שלא הבנתם את אשר עשיתם.
הרמב"ן [בראשית מה, כז] מסביר מדוע לא הודיע יוסף לאביו על קיומו כל אותם כב שנה בהיותו מלך במצרים[18]. כולם נמנעו מלגלות ליעקב שיוסף חי, כך מתבאר מתוך דברי חז"ל והראשונים בזה.
"ויבך אותו אביו" [בראשית לז, לה. רש"י שם. בר"ר פד, כא] - יצחק ידע את כל המתרחש, מן השמים ספרו לו. אך אין הוא מגלה ליעקב מפני שהם החרימו שלא לגלות ושתפו את השכינה בחרם [בראשית לז, לג ברש"י (ראה שפ"ח שם) מפרדר"א פרק לח]. יצחק יודע ואינו מספר ואינו מקללם ויוסף עצמו יודע ואינו מספר לאבא שמא יקללם ואז יחריבו את בית ישראל. כולם חרדו כאן לשלמות עם ישראל! פחדם של אחיו היה שיוסף מספר לאבא שהם מזלזלים בבני השפחות (והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה [בראשית לז, ב רש"י שם בר"ר פד, ז]) ועל כן פחדו שהאבא יעשה עמם כפי שעשה אברהם בבני קטורה, ועל כן, מתוך חרדתם לשלמות עם ישראל, החליטו לסלקו ולא ספרו לאבא, שוב מתוך אותה סיבה. (שלא יתביישו ושהאבא לא יקללם). וגם מן השמים לא רצו לגלות ליעקב. זו הייתה התכנית האלוקית שאף יוסף הבינה ועל כן אמר לאחיו שלא הם שלחוהו כי אם האלוקים.
♦
תורה מביאה לידי זהירות, היינו התבוננות. זאת למדנו מאברהם אבינו שאם חסר משהו מן ההתבוננות-הזהירות, נהפכת כל המציאות, נגזר עליו "ועבדום..." הפכו מציאות אחרת וצריכים היו להוציאם מארץ מצרים. עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, בזה קניתי אותם. כך השמיענו הקב"ה במעמד הר סיני: "אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" [שמות כ, ב] וביאר הרמב"ן: "וטעם מבית עבדים - שהיו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים, שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים, כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (ויקרא כה נה)".
♦ ♦ ♦