מח"ס בית מתתיהו ה' חלקים ושא"ס
האם מותר ליקח מחבירו כובע לברכת המזון ללא רשות
אורך ימים ושנות חיים למע"כ יד"נ הרה"ג מזכה הרבים מפורסם לשו"ת רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים ועל שבת קודש, ועורך הקובץ הנפלא מה טובו אהליך יעקב, שלום רב.על שאלתו אם מותר ליקח מחבירו ללא רשות כובע וחליפה כדי לברך ברכת המזון.
♦
א. עיטוף בברכת המזון
איתא בברכות (נ"א ע"א) "אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא, עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה, שטיפה, חי, ומלא, עיטור ועיטוף וכו'". והב"ח (או"ח סי' קפג סק"ה) פירש דעיטוף היינו שישים הכובע על ראשו, ויש הנוהגים להתעטף בבגד העליון, דכל זה בכלל העיטוף הנאמר בגמ' אצל כוס של ברכה, וכן נהגו כהיום בישראל בעת ברכת המזון שמשימין הכובע על ראשיהן, אפי' כשהוא מברך ביחיד בלא כוס עיי"ש. והו"ד במשנ"ב (שם ס"ק י"א) עיי"ש. ובמג"א שם (סק"ה) הביא ג"כ את דברי הב"ח, דירא שמים לא יברך במצנפת, רק ישים הכובע על ראשו עיי"ש.אולם השו"ע השמיט הך דינא דעיטוף בברכהמ"ז, ולכאו' ס"ל לשו"ע דעיטוף הוי רק ממידת חסידות, ואי"ז חיובא מדינא. ועמש"כ בזה בס' מעדני אשר [לונצר] ברכות (סי' מה), ובס' אוצר הכיפה (ח"ב עמ' קנא). אמנם הב"י (או"ח סי' קפג) הביא מרבינו ירוחם, שעיטוף שנותן סודר על ראשו משום שאסור לברך בגילוי הראש. והקשה ע"ז הב"י - א"כ מאי רבותא בברכהמ"ז, הא בשאר ברכות נמי אסור לברך בגילוי הראש. וכתב הב"י, דעיטוף היינו סודר שפורסין על כובעים העומדים לפני הגדולים עיי"ש. וע"ע במש"כ המעדני יו"ט (פ"ז דברכות אות ש) עיי"ש. וכן מבואר בראשית חכמה (שער הקדושה סוף פט"ו) שיברך ברכהמ"ז בעיטוף הראש, במצנפת שדרכו לצאת בה לשוק לפני בני אדם יעו"ש [ויל"ד, דא"כ מי שאין יוצא לשוק בעיטוף הראש, לא יצטרך לברך ברכהמ"ז בעיטוף הראש]. וראיתי בספר נקיות וכבוד בתפילה (תשובה קכד) שהשיב הגרח"ק שליט"א, שגם מי שהולך ברחוב ללא כובע צריך כובע בתפילה עיי"ש.
אולם בס' ארחות רבינו (ח"א עמ' פג) מובא שהחזו"א לא לבש כובע בברכהמ"ז, ומשום שהיה לו הוכחות מהגמ' שא"צ כובע בברכהמ"ז עיי"ש. ובס' מאיר עוז (ח"ח סי' קפג ס"ג) בשם הגרח"ק שליט"א, שלחזו"א הייתה כיפה גדולה, וס"ל שהוי ככובע יעו"ש. אולם ראיתי בס' תולדות יעקב (עמ' שב), דמה שהחזו"א לא לבש כובע בברכהמ"ז משום שלא היה לו כח לקום ליקח הכובע עיי"ש. וכיו"ב בס' דעת נוטה מזוזה (תשובה מח), שהחזו"א לא נישק את המזוזה שהיה קשה לו עיי"ש. ובבית מתתיהו (ח"ד סו"ס כח), הארכנו בדעת החזו"א בברכת האילנות, כשראה אילנות ולא בירך שלא היה לו כח עיי"ש. ובספר שמענו כן ראינו (עמ' שעו) הביא שהחזו"א לא בירך ברכה"נ על פרי פעם אחת מחמת חולשתו עיי"ש. וע"ע בס' תל תלפיות ליד"נ הגרח"מ דרורי (ח"ב תשובה תרפו). אולם להמבואר באורחות רבינו החזו"א לא לבש כובע בברכהמ"ז משום שיש לו ראיות מהגמ' שא"צ כובע.
ולפמש"נ י"ל גם ממה שהשמיט השו"ע הך דינא דעיטוף בברכהמ"ז, ע"כ ס"ל שאי"ז אלא ממידת חסידות. ומצאתי בשו"ת מחקרי ארץ לידידי הגרמ"ר שעיו (ח"ה סי' סב) שכתב, ממה שהשו"ע לא הביא הא דמבואר בגמ' בברכות (נ"ג ע"א), רב פפא מעטף ויתיב, רב אסי פריס סודריה על רישא, דס"ל שכ"ז ממידת חסידות עיי"ש. אולם בשו"ת שלמת חיים (סי' קפא), נראה שלבישת כובע בברכהמ"ז זהו חיוב מדינא דגמ' עיי"ש.
וא"כ י"ל דבהכי תליא אם אמרי' ניח"ל ליקח כובע לברכהמ"ז, דאם נימא דאי"ז אלא ממדת חסידות יל"ד דלא אמרי ניח"ל לאיניש, ומשא"כ אם זהו כחיוב מדינא דגמ' י"ל ניח"ל. ועמש"כ עוד בדין כובע בברכהמ"ז בשו"ת הלכה למשה (ח"ב סי' י"ז) ובס' זכור לאברהם [תשס"ב תשס"ג] (עמ' תק"צ).
ובבית מתתיהו (ח"ג ס"א אות ו') כתבנו לתלות אם שרי ליקח מחבירו ללא רשות כובע לתפילה, אם אמרי' ניח"ל לאיניש למיעבד מצוה בממוניה בהכשר מצוה דהכובע אי"ז גוף המצוה עיי"ש. אכן, בס' דעת נוטה (ציצית תשובה תק"א), נשאל מרן הגר"ח קנייבסקי אם אמרי' ניח"ל לאיניש ליקח כובע מחבירו ללא רשות לתפילה, והשיב ע"ז אף שאי"ז גוף המצוה מ"מ יתכן דאמרי' ניח"ל, עיי"ש, וע"ע מש"כ בזה אם אמרי' ניח"ל ליקח כובע לתפילה, בשו"ת שובה ישראל (ח"ב סי' נ"ב), ובספר גם אני אודך תשובות הגרח"ש סגל (חלק ב' סימן ז'). וראיתי בקובץ מה טובו אהליך יעקב [היוצא לאור על ידי ידידי הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א] (חלק ב' עמוד קנ"ד) שכתב הגר"י טשזנר, דאין ליקח כובע ללא רשות חבירו לתפילה מפני שמקפיד על זה עיין שם. אולם בתשובה משנת יוסף (חט"ו ס"ט) כתב דאמרי' ניח"ל ליקח כובע לתפילה, ורק אם יודע שמקפיד לא אמרי' ניח"ל. עיי"ש ובשו"ת משנת יוסף (חט"ו סי' קפא) במכתבו אלי אם אמרי' ניח"ל לאיניש בהכשר מצוה עיי"ש ובשו"ת ארחותיך למדני (ח"ז סי' קפ"ה). ובמועדי הגר"ח ח"ב תשובה תרע"ד השיב ע"ז צ"ע, ובתשובה תקמ"ד השיב ע"ז אולי יעו"ש.
אמנם י"ל אם נימא שלבישת כובע בברכהמ"ז אי"ז אלא ממידת חסידות ולא חיוב מדינא, ומה"ט השמיט השו"ע לבישת כובע בברכהמ"ז, ה"ז תליא אם בדבר שאינה חובה אמרי' ניח"ל לאיניש למיעבד מצוה בממוניה שהארכנו ע"ז בבית מתתיהו (ח"ג ס"א), עיי"ש, ובשו"ת חיי אברהם (ח"א ס"י) יעו"ש. אולם שאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי, אם יכול ליקח מחבירו תפילין דר"ת להניח ללא רשותו, וכתב לי: כן. והנה, בשו"ע או"ח סי' ל"ד ס"ג איתא דלא יניח תפילין דר"ת אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות עיי"ש, ובס"ב שם דיר"ש יעשה שני זוגות תפילין ויניח שניהם עיי"ש. וא"כ דאף בתפילין דר"ת אמרי' ניח"ל אף שאי"ז אלא ליר"ש, ומי שמופלג בחסידות. אמנם י"ל דשאני תפילין דר"ת שהוי מה"ת שפיר שייך ניח"ל, ומשא"כ ליקח כובע לברכהמ"ז, דאין העיטוף מה"ת.
ויש לדון אם שרי ליקח מחבירו ללא רשות ג"כ את החליפה לברכהמ"ז, דהמשנ"ב הנ"ל סי' קפ"ג ס"ק י"א כתב שישים הכובע על ראשו בברכהמ"ז, ויש נוהגין ג"כ להתעטף בבגד עליון דכ"ז בכלל עיטוף הנאמר בגמ' עיי"ש. ונראה מהמשנ"ב דא"צ להתעטף בבגד עליון כשמברך ללא כוס, וכ"כ הערוך השלחן (סי' קפ"ג ס"ד) שאין נוהגין ללבוש בגד עליון בברכהמ"ז עיי"ש. אולם בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ג ס"ג) כתב שצריך ללבוש כובע בברכהמ"ז, ומהראוי ללבוש גם חליפה עיי"ש, הרי שלענין כובע כתב שצריך ללבוש בברכהמ"ז, ולענין חליפה בברכהמ"ז כתב מן הראוי, הרי שאי"ז מעיקה"ד. וא"כ יל"ד אם שרי ליקח חליפה ללא רשות חבירו כדי לברך ברכהמ"ז. אולם בס' דולה ומשקה (עמ' קיא) השיב מרן הגר"ח קנייבסקי שיש ליזהר ללבוש חליפה בברכהמ"ז, עיי"ש. ובס' ותן ברכה (עמ' יב) בשם הגרש"ז זצ"ל, שעיקר ההקפדה בברכהמ"ז זהו על כובע, ומנהג העולם ללבוש חליפה אף כשמברך ללא כוס עיי"ש. ובמשנ"ב דרשו (סי' קפ"ג הערה 10) בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאם לובש סוודר יפה חשיב כבגד עליון חשוב לברכהמ"ז, עיי"ש, ומש"כ בזה בשו"ת מחקרי ארץ [שעיו] (ח"ה סי' ס"ב), אם צריך ללבוש חליפה בברכהמ"ז עיי"ש ובס' מנחת גדעון (ח"ג פי"ד ס"י), ובס' אוצר הכיפה (ח"ב עמ' קנ"ט). ואולם ברבינו יהונתן מלוניל ברכות נ"א מבואר, דעיטוף זהו שמעטף ראשו וכל גופו עיי"ש, וכן מבואר בס' המנהיג (הל' סעודה סי' י"ב) שמתעטף בכסותו יעו"ש, וע"ע בשו"ת יד אליהו (פסקים סו"ס י"ז) יעו"ש.
♦
ב. כובע בברכת מעין שלוש ואם ברכת מעין שלש מהתורה
ויש לדון אם גם בברכת מעין שלוש יש לברך ע"י כובע דווקא. ולכאו' להסוברים שברכת מעין שלוש הוי מה"ת, וכמו שס"ל להשאילתות (פר' יתרו שאילתא נ"ג), וכן הראבי"ה (בברכות ס"ד), והריטב"א (ברכות מ"ד ע"א), וראיתי עוד להרה"ג רבי דוד מויאל זצ"ל (בס' ניצול הזמן עמ' כ') שכתב שדעת רוב ראשונים, דברכת מעין ג' מה"ת, והביא לעוד ראשונים שס"ל כן יעו"ש [וע"ע מש"כ בזה מוח"ז הגה"ח רבי שלום יצחק מזרחי זצ"ל בעל דברי שלום, בקובץ מה טובו אהליך יעקב (חלק ט"ו עמוד מ"ג)]. וא"כ להסוברים שברכת מעין שלוש מה"ת שפיר י"ל שגם בברכת מעין ג' ילבש כובע, כברכהמ"ז.ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשובה תרצ"ט), שאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי, במש"כ המשנ"ב סי' תרפ"ב סק"ב, שבברכת מעין שלוש אין מזכיר חנוכה ופורים, דמ"ט אין מזכירין חנוכה ופורים בברכת מעין שלוש, והשיב ע"ז לפי שהוא דרבנן. ויעו"ש מה שציינתי בזה, ומה שהביא בזה הרבה תירוצים נוספים בספר פרדס יוסף החדש על פורים (אות תר"י) לידיד נפשי הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, וכן בספרו פרדס יוסף החדש על חנוכה (עמוד תפ"ט), יעויין שם. ולכאו' צ"ע להראשונים שברכת מעין שלוש מה"ת, הדרא קושיא לדוכתא מ"ט אין מזכירין במעין שלוש של חנוכה ופורים. ועמש"כ בזה כ"ק האדמו"ר מסטריקוב הגה"ק רבי אברהם לנדא זצ"ל בקובץ מוריה שבט תשע"ט עמ' קל"ט, ובס' עמק הסופגנים (סי' ס"ב) ובשו"ת ויען ראובן (ח"ד סי' כ"א), ומש"כ הרה"ג רבי דוד מויאל זצ"ל בס' ניצול הזמן (עמ' כ"ה), ובס' דברי הניסים לידידי הגר"י ברינגר (חנוכה עמ' תרצ"ט, ובס' מנחת שלמה (שבת כ"ד ע"א). וראיתי בשו"ת תשובות ישראל (ח"ה סי' מ"ו או"ג) שהקשה יד"נ הג"ר ישראל טוייב על תירוץ הגרח"ק במועדי הגר"ח, שאין מזכירין מעין שלוש שהוא דרבנן, שהא פורים כדברי קבלה וכדאוריתא דמי. ועוד דבשבת כ"ד ע"א מיבעי לן אם מזכיר של חנוכה בברכהמ"ז כיון שמדרבנן הוא או"ד משום פרסומא ניסא מזכיר, ומסקינן דאם בא להזכיר מזכיר בהודאה, הרי דאע"פ שחנוכה דרבנן, מ"מ מזכירין בברכהמ"ז. וא"כ מ"ט במעין שלוש אין מזכירין יעו"ש. ולפמש"נ י"ל בתירוץ הגרח"ק דאין מזכירין של חנוכה ופורים בברכת מעין שלוש, שברכת מעין שלוש מדרבנן, ולא שחנוכה ופורים מדרבנן.
אמנם בדברי חמודות (פרק כיצד מברכין ס"ק קל"ה) והמחצית השקל (סי' ר"ח) תירצו שאין מזכירין חנוכה ופורים בברכת מעין ג', שחנוכה ופורים מדרבנן, ואין מזכירין במעין שלוש אלא רק במה שכתוב בתורה וגם ר"ח כתיב ובראשי חודשיכם עיי"ש. וצ"ע דא"כ מ"ט מזכירין של חנוכה בברכהמ"ז, אף שחנוכה מדרבנן. אולם י"ל דתרוויהו ביה בברכת מעין שלוש מדרבנן, וגם חנוכה ופורים מדרבנן ולהכי אין מזכירין במעין ג' וצ"ע. ועי' בכף החיים (או"ח סי' תרפ"ב) שהביא דעה שמזכירין במעין שלוש נס חנוכה ופורים עיי"ש. ולכאו' ע"כ כוונת הגרח"ק משום שחנוכה ופורים דרבנן ולהכי אין מזכירין במעין שלוש, דהא תפילה מדרבנן ומזכירין של חנוכה ופורים, וע"כ דתרווייהו אית ביה שמעין שלוש מדרבנן וחנוכה ופורים מדרבנן, ותרי דרבנן הם ולהכי אין מזכירין. ועיין בשו"ת אור לציון (ח"ד פמ"ח עמ' רצא) עיי"ש בהערות.
והנה בשו"ע או"ח סי' ר"ט ס"ג, כל הברכות אם נסתפק אם ברך אם לאו אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף, חוץ מברכת המזון מפני שהיא של תורה, והמשנ"ב סק"י שם, כתב דמסתימת השו"ע נראה שס"ל שברכת מעין שלוש מדרבנן עיי"ש. ובחזו"א (או"ח סי' לד סק"א), שהעיקר כהפוסקים שברכת מעין שלוש מדרבנן, והו"ד בשונה הלכה סי' ר"ט ס"א עיי"ש, ובביאור הגר"א (או"ח סי' ר"ט) ג"כ נקט שברכת מעין שלוש מדרבנן עיי"ש. וא"כ דחזינן מהשו"ע דברכת מעין שלוש מדרבנן, ולהכי מספק א"צ לחזור, י"ל דא"צ ליקח כובע לברכת מעין שלוש כיון דנקטינן להלכה שברכת מעין שלוש מדרבנן, וא"כ י"ל דרק בברכהמ"ז שהיא מה"ת י"ל שצריך לברך בעיטוף.
אולם בשו"ע או"ח סי' קפ"ג ס"י, יש אומרים, שגם ברכת מעין שלוש צריך לאמרה מיושב, והמשנ"ב שם ס"ק ל"ה דתליא אם ברכת מעין ג' טעונה ברכה במקומה אם לאו עיי"ש. ולכאו' זהו תליא אם ברכת מעין שלוש מה"ת, י"ל שבעי לברך בישיבה דווקא וכברכהמ"ז, ואילו אם נימא שברכת מעין שלוש מדרבנן א"צ לברך דווקא מיושב. ועמש"כ בזה בס' דברות מרדכי (מעין שלוש סי' י"ג). וא"כ למש"כ המשנ"ב הנ"ל דהכרעת השו"ע שברכת מעין שלוש מדרבנן, ולהכי במסופק אם בירך מעין שלוש אין חוזר לברך, ה"ה א"צ לברך מעין שלוש בישיבה דווקא, ויכול לברך בעמידה. אמנם י"ל למש"כ המשנ"ב סי' קפ"ג ס"ק ל"א בברכה רביעית בברכהמ"ז אף שהיא מדרבנן צריך לישב כי היכי דלא לזלזולי בה עיי"ש, ה"ה בזה. ואכן בשו"ע הגר"ז סי' קפ"ג סי' כ"ד כתב דלא החמירו לברך מיושב אלא בברכהמ"ז הואיל והיא מה"ת וי"א שה"ה לברכה אחת מעין ג' אע"פ שהיא מדברי סופרים הואיל והיא מעין ג' של תורה ויש לחוש לדבריהם עיי"ש.
והנה החיי אדם כלל נ' סי' כ"ה כתב כיון דיש אומרים בברכה אחת מעין שלוש היא דאורייתא, לכן ראוי להחמיר בה בכל החומרות שנוהג בברכת המזון לברך מיושב ולא מעומד ובכל הדברים המבוארים בכלל מ"ז, עיי"ש. ובכלל מ"ז סי' י"ג כתב החיי"א, יברך באימה ויראה בכוונה ובשמחה וכו', וכ"ש דאסור לעסוק במלאכה, וישים כובע על ראשו עיי"ש. וא"כ למש"כ החיי"א דבברכת מעין שלוש ראוי להחמיר בכל החומרות שנוהג בברכהמ"ז, ה"ה גם בברכת מעין שלוש יניח כובע על ראשו כשמברך. וראיתי בס' אלא ד' אמות של הלכה (פכ"ב ס"י) שמרן הגר"ח קנייבסקי כשמברך ברכת מעין שלוש מברך עם כובע, אף שבברכהמ"ז מברך עם כובע וחליפה דברכהמ"ז מה"ת, ומעין שלוש הוי מח' אם הוי מדאורייתא או מדרבנן עושה כעין פשרה ומברך עם כובע בלבד עיי"ש. וכ"כ בס' שמענו כן ראינו (עמ' שכ"ט) בשם הגרח"ק עיי"ש, וכן בס' ארחות רבינו (ח"א עמ' פ"ג) דהקהילות יעקב זצ"ל לובש כובע בברכת המזון ובברכת על המחיה עיי"ש.
אולם בתשובה אבני ישפה (ח"ח סי' ל"א), הסתפק בזה אם צריך ללבוש כובע בברכת מעין ג', אם הוי כברכהמ"ז, וכמבו' בשו"ע או"ח סי' קפ"ד ס"ג, די"א דברכה אחרונה יש לברך במקום שאוכל, וכן לענין אם יצא ממקומו אם הפסיד ברכה ראשונה, וכמש"כ המשנ"ב בהקדמה לסי' קע"ח עיי"ש, א"כ יש להחמיר ללבוש כובע בברכת מעין ג', דהוי כברכהמ"ז. ומ"מ כתב האבני ישפה, כיון שלבישת כובע בברכהמ"ז היא רק בגדר חומרא, אין להוסיף אלא במה שמצינו להדיא ולא בברכת מעין ג' עיי"ש. וכן ראיתי בס' דברות מרדכי (ברכת מעין שלוש סי' ל"ט), דאף אם נימא שברכת מעין שלוש מה"ת, מ"מ גם בברכהמ"ז באופן דליכא כוס אינו חיוב מעיקר הדין, ובמעין ג' לעולם ליכא כוס, לא מצאנו שיהא צריך להחמיר לברך מעין ג' עם כובע וחליפה עיי"ש, ובחלק הסימנים סי' י"ג עמ' קצ"ג יעו"ש. ובמשנ"ב דרשו (סי' קפ"ג הערה 11) הביאו מהגרח"פ שיינברג זצ"ל שלא מצינו חיוב לבישת כובע בברכת מעין שלוש, עיי"ש.
♦
ג. כובע בכל הברכות
וראיתי בשו"ת שלמת חיים (סי' קפ"א), דנשאל הגרי"ח זוננפלד זצ"ל אם צריך ללבוש כובע בשאר ברכות שמברך, אם הוי כברכהמ"ז, וכתב דבשאר ברכות לכתחילה אם אפשר ילבש כובע אבל בברכהמ"ז זהו חיוב מדינא בגמ' עיי"ש. ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשובה תרפ"ג), שאלתי למרן הגר"ח קניבסקי אם צריך לברך על נ"ח עם כובע וחליפה או שא"צ להקפיד בזה, והשיב ע"ז, אין חייב, ויש שהקפידו בזה. ובס' אור ישראל (פי"ד ס"ד) הביא מהגרח"ק שרק בברכהמ"ז שהיא מה"ת בעי לברך בכובע ולא בברכת נ"ח עיי"ש. ובס' ארחות רבינו (ח"ג עמ' ט"ז) מובא שהקהילות יעקב זיע"א, פעמים הדליק נ"ח ובירך עם כובע, ופעמים ללא כובע עיי"ש. וכן מו"ר מרן הגרב"ד פוברסקי, פעמים הדליק עם כובע ובירך ופעמים ללא כובע. ועמש"כ בס' מעשה חמד הנדמ"ח ליד"נ הג"ר אליהו כהן (ח"ב פי"ח סי' י"ד) לענין ברכת האילנות עם כובע עיי"ש, ובס' נקיות וכבוד בתפילה (תשובה קכ"ז) השיב הגרח"ק אם צריך לברך על ד' מינין בכובע וחליפה, והשיב, שהעושה כן תבוא עליו ברכה, ובתשובה קכ"ו השיב הגרח"ק שא"צ כובע בכל ברכה עיי"ש. ולכאו' בברכת ד' מינין שהם מה"ת ביום ראשון, י"ל שיהא בעי לברך עם כובע, אכן י"ל שהברכה היא מדרבנן, ושאני מברכהמ"ז שעצם הברכה מה"ת.אולם במועדי הגר"ח (ח"ב תשובה צג) שאלתי למרן, אם צריך ללבוש המעיל והכובע בשעת בדיקת חמץ, או שא"צ להקפיד בזה, והשיב ע"ז בשעת ברכה, הרי שבשעת ברכה יש לברך עם כובע דווקא. וכן נהג החת"ס לברך על בדיקת חמץ עם כובע בשו"ת מכתב סופר (סי' י"ז), וכן נוהג הגרח"ק כמובא בס' אלא ד' אמות של הלכה (פמ"ג ס"ב) עיי"ש, ובחו"י למקו"ח (סי' תל"ב) ובס' שער המועדים (פ"ז ס"ב) עיי"ש. ובשו"ת שבט הלוי (חי"א ס"ד) החמיר בכל ברכה ללבוש כובע עיי"ש, ובשו"ת מנחת דוד (ח"ו סי' ר') יעו"ש, ובס' מאיר עוז (ח"ח סי' קפ"ג ס"ג). וע"ע בשו"ת בית שערים (יו"ד סי' כב) לענין ברכת השחיטה אם צריך כובע עיי"ש, ובשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' פ"ט) עיי"ש, ובס' שמירת שבת כהלכתה (פמ"ג סי' מ"ז) לענין קידוש ע"י כובע עיי"ש, ובס' שלמי ברכה (עמ' נ"ב) לענין ברכת המוציא עם כובע עיי"ש.[2]
♦ ♦ ♦