ביקור במוזיאון שיש בו עבודה זרה
רוב רובם של המוזיאונים מציגים ממצאים ארכיאולוגיים שהם פסלי נוי, ומשמשי עבודה זרה. כמו כן, לפעמים מוצגים פסלים ומיצגים אומנותיים בעלי אופי או נושא של עבודה זרה.נשאלת השאלה האם מותר לבקר במוזאונים אלו?
♦
איסור הסתכלות בעבודה זרה
כתב השולחן ערוך יורה דעה (סימן קמב סעיף א): "כשם שהע"ז אסורים בהנאה, כך כל הנאות הבאות ממנה אסורות, אפילו אם שרפה אסור ליהנות בגחלתה ואפרה".ומתוך הלכה זו יוצא פסק בסעיף טו: "אסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי עבודה זרה, כיון שנהנה בראייה. (ומיהו דבר שאין מתכוין, מותר). (מצא הגה בשם רבי ישעיה האחרון ז"ל ועיין ס"ק ל"ד)".
מבאר הש"ך, שם ס"ק לג: "בנוי אלילים - פי' באלילים עצמם שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מבואר בתו' והרא"ש דמותר".
יוצא לנו שיש איסור להסתכל בעבודה זרה. בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ב יורה דעה סימן טז) דן בגדר איסור הסתכלות:
"הנה מקורה של הלכה קדומה זאת היא בספרא: אל תפנו אל האלילים אל תפנו לעובדם, רבי יהודה אמר אל תפנה לראותם ודיו (ויקרא י"ט ו' ספרא ו).
ובירושלמי גרסינן: אין מסתכלין באיקונות, מאי טעמא? אל תפנו אל האלילים לעובדן, רבי יהודה אומר: אל תפנו לראותן ממש. (ירושלמי ע"ז פ"ג הלכה א')... סוגיא דתלמודין, דגרסינן התם: ת"ר כתב המהלך ע"ג הצורה תחת דיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנא עצמה אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, מאי תלמודא? אמר רבי חנן אל תפנו אל מדעתכם, ופרש"י אל תפנו מדעתכם אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם, אלילים, לשון חללים (שבת קמט א)".
ומדייק המשפטי עוזיאל:
"מדברי הספרא שנאמר: ר"י אומר אל תפנו לראותם ודיו או כהירושלמי ר"י אומר אל תפנה לראותן ממש. ומשמע דאפילו הבטה אסורה...אבל בתלמודין אמרו: אין מסתכלים בדיוקנא, מכלל שאין אסור בראיה לבדה, אלא בראיה שיש בה הסתכלות. אולם הערוך ז"ל פירש: אל תפנו אל מדעתכם, בזמן שאתם מסתכלים בהם מפנים אל מדעתכם. [הר"ן שבת פ' כ"ג דף סג ברי"ף].
ולזה מכוונים דברי הרמב"ם בסה"מ (מל"ת י): אפילו להסתכל צורת הצלם הנראית והמחשבה בעשייתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק הזמן בחלק ממנה, ובפרק שואל אדם אמרו וכו' ודיוקנא עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר וכו' וכבר נכפלה אזהרה זאת בזה הענין עצמו רוצה לומר באסור מחשבת עבודה זרה והוא אומרו השמרו לכם פן יפתה לבבכם. ר"ל כשתעמיק לבך לחשוב בה יהיה מביא אותך לסור מן הדרך ולהתעסק בעבודתה. ואמר גם כן בזה הענין עצמו: ופן תשא עיניך השמימה, כי לא בא להזהיר האדם שלא לראות אותם בעיניו ואמנם הזהיר מן הענין במה שיתיחס אל עבודתם בעיון הלב וכן אמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר: יזהיר מלדרוש איכות עבודתם אעפ"י שלא יעבדם שזה כולו מביא לטעות בהם, ודע שהעובר על זה חייב מלקות. (סה"מ מל"ת י'). והם הם דברי הרמב"ם בהלכותיו (הלכות ע"ז פ"ב הלכה א - ב). ותמצית דבריו היא שמלאו דאל תפנו אל האלילים למדנו עיקר אסור פניה שהיא מביאה לידי עבודה".
וסיכם את הדין:
"ראיה בלא הסתכלות מחשבית לא נאסרה אלא לרבי יהודה, ולא נפסקה הלכה כמותו. וכן ראיה לא נאסרה אלא בהסתכלות דמותה בהרכבתה וציורה".
לכן העובר במוזיאון ורואה עבודה זרה אינו עובר על איסור דאורייתא, כל עוד הוא לא הסתכל בעיון.
♦
הסתכלות המותרת בעבודה זרה
כתב האגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קיא): "בדבר מה שהביא מהמאירי פ' חלק על קריאה בספרים חיצונים שלהבין ולהורות ליכא איסור שה"ה על ספרי ע"ז...ומסתבר לע"ד שגם הלאו דאל תפנו אל האלילים איכא בקריאה דספרי כפירה אף שלא הוזכר שם עניני ע"ז, דאף שפשטות הקרא הוא על ע"ז מ"מ יש למילף מזה גם איסור לפנות לעניני כל כפירה בה' ובתורתו... וע"ז הא כתב המאירי דלהבין ולהורות ליכא איסור. ואולי ילפינן זה מלמוד עניני כשוף שנאמר לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות בסנהדרין דף ס"ח. ואולי מהא דסנהדרין צריכין לידע גם עניני כשוף וגם הבלי ע"ז כמפורש ברמב"ם רפ"ב מסנהדרין כדי שיהיו יודעין לדון אותם ואם לא היו קורין בספריהם איך היו יודעין דאין לומר שהיו לומדין מהעובדים שזה אסור אף כדי להבין ולהורות כדאיתא בשבת דף ע"ה דמן גדופי שהוא מין האדוק בע"ז אסור ללמד אף להבין ולהורות עיין שם. עכ"פ הדין אמת דלהבין ולהורות ליכא איסור. אבל מצד היתר זה אין להתיר אלא לגדולי הדור בתורה וביראת שמים ולא לסתם בנ"א".אך סיים דבריו: "אבל לקרא מספרים שמבינים משם שהם דברי הבל ושטות שכותבים שם ששטות זה עשו וכדומה וכן ללמד בהקורס באופן זה אין בזה שום איסור כדכתבתי במכתבי הקודם".
מדברי הגרמ"פ זצ"ל עולים שני דברים - האחד, מתוך דברי המאירי יוצא שניתן ללמוד על עבודה זרה כל עוד האדם לומד מטעם התורה, אי זו היא דרך העבודה שאסורה או להמחיש ללומד את המסופר בספרי נביאינו. השני, שמותר ללמוד כדי להראות כמה עבודת עבודה זרה היא הבל ושטות.
בספר תרומת הגורן (חלק ב סימן כב) נשאל מו"ר הגר"ש גורן זצ"ל על ידי משרד החינוך, "האם מותר להציג בפני התלמידים תמונות בעלות אופי נוצרי או אלילי?", והשיב על פי הש"ך, (סימן קמב ס"ק לג) המובאים לעיל: "אסור... שנעשו למטרה דתית שלהם. אבל אם נעשו רק לאומנות ולנוי ולא לשם דת מותר".
וכן הדין על מיצגים למיניהם במוזאונים[2].
בשו"ת בני בנים (חלק ג סימן לד) דן בהסתכלות בספר לאומנות ושם הוסיף עוד פרוש בדברי הגמרא שהובאו לעיל בדין הסתכלות בעבודה זרה: "והפרוש הב' שאסור לראותם ממש או ודאי כלומר להביט באלילים עצמם ולאפוקי להביט בתמונה או ציור וזה נראה יותר לפי הלשון לע"ד".
כמו כן כותב מרן הראי"ה קוק זצ"ל לבנו, הרצי"ה זצ"ל (אגרות הראי"ה חלק ב אגרת תרפא עמוד רפח): "ובענין הסתכלות בצורה של נוי... נראה דלנוי מותר, ומ"מ מדת-חסידות דבנן-של-קדושים שייכא גם על זה".
אלא שאין ללמוד הלכה ממכתב בין אב לבנו, במיוחד כאשר מדובר על צדיקים עליונים כאלו.
♦
הגדרת עבודה זרה ארכיאולוגית אסורה
השולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא סעיף ב): "המוצא שברי צלמים מושלכים, או בתוך שברי נחושת, או אפילו שברי עבודה זרה עצמן, מותרים. אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו, אסור".והעיר הש"ך, שם ס"ק ז: "ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסי' קמ"ו סעיף י"א לשון הרמב"ם לפיכך המוצא שברי אלילים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא בטלום הגויים עכ"ל וכאן כתב דאפי' מוצא שברי אלילים מותרים וכן יש לתמוה על העט"ז וצ"ע".
הדברים מהווים נפקא מינה הלכה למעשה במעמדם של ממצאים ארכיאולוגיים. לפי דברי השולחן ערוך בסימן קמא, שברי פסלים של עבודה זרה שנמצאו בחפירה ארכיאולוגית יהיו מותרים להסתכל בהם, ואילו לפי דבריו בסימן קמו הפסלים יהיו אסורים.
במאמרו של רפאל אוסטרוף, פסלוני עבודה זרה במוזיאונים, תחומין כרך יג, כתב ש"אפשר לתרץ (וכן תירץ במילואים שבגליון השו"ע), שהנפקא-מינה הוא במקום המציאה - אם מצאו מושלך בשוק (וכן נשמע מלשונו בסי' קמא - "... מושלכים..."), אז כנראה ביטלו העכו"ם ומותר. אך אם מצאו בבית, במקום מכובד, אז יש ספק שמא לא נתבטל ע"י הגוי, ולכן אסור בהנאה, ככל דין ספיקא דאורייתא".
אך תרוץ זה אינו מועיל לנידון דידן כפי שכתב בעצמו: "לעניננו, שברי הצלמים אמנם נמצאו באשפתות, אבל זה בגלל שגם הבית נחרב. לכן המקום במקרה כזה אינו יכול להיות גורם מכריע, ועדיין יש להסתפק שמא לא נתבטל ע"י הגוי, ולכן שבר צלם זה אסור בהנאה".
לענ"ד נראה שיש לתרץ את הסתירה במיקום כתיבתם של ההלכות. בסימן קמא, שהוא "דין הצלמים והצורות של עבודה זרה", כתב ששברי צלמים מותרים מפני שדיבר על מקרה שברור שלא עובדים בהם מרצון. ואילו בסימן קמו שהוא "איזו עבודה זרה יש לה ביטול ואיזו אין לה ביטול" כתב את סעיף יא כהמשך ישיר וביאור המציאות של הסעיפים הקודמים כדלהלן.
בסעיף ט כתב השולחן ערוך בתחילה: "נפלה עליה מפולת ולא פינוה; גנבוה לסטים ולא תבעוה, אינה בטלה".
והמשיך בסעיף י כתב שאם: "הניחוה עובדיה והלכו להם בשעת שלום, מותרת. בשעת מלחמה, אסורה והוא שאינם יכולים לחזור לה, אבל אם היו יכולים לחזור לה ולא חזרו, מותרת".
ולכן הוא מדגיש ומבאר בסעיף יא שבמציאת שברים הדבר תלוי במצב שהרי: "עבודה זרה של גוי שנשברה מאליה, שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלה. לפיכך המוצא שברי עבודה זרה, הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא ביטלה הגוי. ואם היתה של פרקים, והדיוט יכול להחזיר, צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה. ואם אינו יכול להחזיר, כיון שבטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים".
היוצא מתרוצינו, שכדי להחליט אם העבודה זרה שנמצא בוטלה חייבים לדעת מה היה הסיפור ההיסטורי של אותו מקום בו הגויים נמצאו. אם הם הלכו להם מרצון ושלווה או שמה מפני מלחמה או גזרה.
♦
ביטול עבודה זרה – על ידי אחר
אכן השאלה הגדולה שעלינו לברר במאמר זה היא, האם עבודה זרה שנמצא בחפירה ארכיאולוגית התבטלה?אחת הבעיות הקשות בנידון דידן היא שגם אם העבודה זרה שנמצאה לא התבטלה על ידי עובדה, אין אפשרות לבטלה לאחר שהיא נמצאה בחפירה ארכיאולוגית בארץ ישראל. הסיבה לכך היא מפני שעל פי חוק כל ממצא ארכיאולוגי שנמצאה בשטח מדינת ישראל שייך למדינה, מדינת היהודים, כפי שמציין רפאל אוסטרוף במאמרו. דבר זה מהווה בעיה מפני שכבר פסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן קמו סעיף א): "עבודה זרה של גוי שביטלה גוי, מותרת. אבל ישראל אינו יכול לבטל עבודה זרה של גוי; וכל שכן של ישראל שאין לה ביטול עולמית. ואפילו אם יש לגוי שותפות בה עמו, אין ביטול הגוי מועיל לחלק הישראל".
יותר מזה, מוסיף השולחן ערוך בסעיף הבא: "אפילו עבודה זרה של גוי, משבאת ליד ישראל וזכה בה, שוב אין לה ביטול. והני מילי עבודה זרה עצמה, אבל משמשי עבודה זרה ונוייה, אם באו ליד ישראל ואחר כך ביטלם גוי, מותרים".
הלכות אילו מחזקות את הצורך לדעת את ההיסטוריה של הממצאים עוד יותר. הבנה מוטעית בסיפור ההיסטורי יכול להוביל לשגיעה בדין העבודה זרה.
דוגמא למה לכך ניתן למצאו בשו"ת משנה הלכות (חלק י סימן ריב) כתב הגר"מ קליין זצ"ל: "בענין בניני ע"ז שבנו שם בשנים הקדמונים אינדיאנים בלע"ז ובאו גוים אחרים כלפני חמש מאות שנה וגרשום אי מותר ליכנס למקומות אלו כדרך שעושים התיירים או כיון שלא בטלו אותם אכתי בכלל ע"ז הוא, והנלפענ"ד פשוט דגוי מבטל ע"ז של חבירו כמבואר בש"ע יו"ד סי' קמ"ו ע"ש והכ"נ הרי בטלו אותם העכו"ם שגרשו את הראשונים".
אולם יש מקום לדון האם אכן כל גוי יכול לבטל ע"ז אע"פ שאין מבין בטיבה, או שמה הוא חייב להבין בטיב הע"ז.
הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ח הלכה ט: "וגוי שבטל עבודה זרה בין שלו בין של גויים אחרים בעל כרחו אף על פי שאנסו ישראל על כך הרי זו בטילה, ובלבד שיהא הגוי המבטל עובד עבודה זרה, אבל מי שאינו עובד עבודה זרה אין ביטולו ביטול, המבטל עבודה זרה ביטל משמשיה, ביטל משמשיה משמשיה מותרים והיא אסורה בהנאה כמו שהיתה עד שיבטלנה, ותקרובת עבודה זרה אינה בטילה לעולם".
וכתב כסף משנה (שם): "ומלשון רבינו שלא שלל אלא בשאינו עובד עבודה זרה משמע דהא דגוי מבטל עבודה זרה של חבירו אפילו זה לפעור וזה למרקוליס וכדאמרינן בהדיא בפ' השוכר את הפועל (ס"ד)".
מדברים אלו אנו רואים שכל עוד הגוי עובד ע"ז כל שהיא יש בידו לבטל ע"ז אחרת. כדוגמת הנוצרים שהגיעו לאמריקה שביטלו את ע"ז של האינדיאנים.
לעומתם, מפשט הסוגיות במסכת ע"ז (דף מג. ו-סד:) ניתן להבין שאין זה מספיק, אלא שעל הגוי להבין בטיב העבודה זרה שהוא מבטל. הבנה זו ניתן לראות בדברי המאירי (בית הבחירה עבודה זרה דף מג.): "כל העובד ע"ז מבטל ע"ז ואפילו אינה ממין אותה שהוא עובד כמו שבארנו ואם לא רצה לבטלה ואנסו ישראל על זה בטולו בטול והוא שיודע בטיב עבודה זרה ומשמשיה".
♦
ביטול עבודה זרה – על ידי זמן
עם כל זאת, בשו"ת עשה לך רב (חלק ה שאלות ותשובות בקיצור סימן עג) מעלה הרב חיים דוד הלוי זצ"ל אפשרות שעבודה זרה שאין איש עובדה תתבטל מאיליו: "דין פסילים עתיקים שנמצאו בחפירות, אפשר לדמותם לדין הניחוה עובדיה והלכו להם להתירם בהנאה (שם סימן קמ"ו סעיף י') אך לא להשהותם במוזיאון. ואולי שיש לחלק שדין הנ"ל איירי מסתמא בעבודה - זרה שעדיין היא נעבדת, ואילו בנדון דידן פסילים שמוצאים בחפירות ארכיאולוגיות בימינו, היא ע"ז שאין איש עובדה יותר כיום. ולכן, יהיה מותר גם להשהותה כמוצג ארכיאולוגי במוזיאון, והדבר צריך עדיין תלמוד".וכן מובא במאמרו של במאמרו של רפאל אוסטרוף בשם הרצי"ה קוק זצ"ל: "קיימת אפשרות שעבודה זרה תתבטל מאליה. על אפשרות כזו הצביע ה"ר צבי יהודה הכהן קוק באגרתו לאביו (צמח צבי עמ' נד). באגרת זו הוא מספר על ביקורו במוזיאון באלכסנדריה, ומציין שהוא הסתכל רק על דיוקנאות של מלכים, מכיון שהם עשויים לנוי, אך לא בדבר שהוא ודאי עבודה זרה. והוא מוסיף ואומר, שאף שבאנדרטאות של מלכים קיים חשש שמא יש בהם גם מלתא דעבודה זרה, מכל מקום אפשר להתיר - כיון שנתבטלה מלכותם, נתבטלה גם עבודתם כעבודה-זרה, והרי אנדרטה כזו היא כעבודה זרה שהניחוה עובדיה".
והוא מוסיף מתוך דברי הרצי"ה זצ"ל: "ושמא אפשר להעלות סברה נוספת: אומה שלימה שנתבטלה מהעולם - ממילא נתבטלה גם עבודה זרה שלה".
לענ"ד הדברים באמת צריכים תלמוד, ואי אפשר להקיש ביטול עבודה למלך שאינו קיים בעולם לביטול עבודה זרה שלמה. הרי הגמרא בעבודה זרה (דף נג ע"ב) בעצמה מביאה מקרה של עם שהתבטל ונתפזר בהעולם: "אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב בית נמרוד הרי היא כעבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום ומותר אף על גב דכי בדרינהו רחמנא כשעת מלחמה דמי אי בעיא למיהדר הדור מדלא הדור בטולי בטלה".
מדברי הגמרא מובן שהדבר באמת קשור לסיפור ההיסטורי של האומה ולמה הפסיקו לעבוד את העבודה זרה שלהם. האם האומה ש"נתבטלה", נתבטלה מאליה בשעת שלום או שמה בשעת מלחמה. דוגמא לדת שהתבטלה בשעת שלום היא הרומאים, שכמעט בין לילה החליטו ע"פ הקיסר קונסטנטינוס להפסיק את עבודת האלילים. ואילו דוגמא טובה לאומה שהתבטלה בשעת מלחמה היא שבטים אינדיאנים.
♦
סיכום
לסיכום הנני לוקח מלשון הרב דוד אברהם ספקטור זצ"ל בשו"ת אומנות (פרק ציור ופיסול האדם תשובה 7, "פסל אליל במוזאון"):אסור להסתכל על פסל של אליל וליהנות מהנוי והיופי שלו רק ראיה בעלמא, מבט חטוף, מותר.
לכן לכתחילה אין להיכנס למוזיאון שרובו ועיקרו לפסלים של אלילים או כל עבודה זרה אחרת.
מותר ליהנות מיופיו של פסל אם ברור שנעשה רק לנוי וליופי ולא לשם עבודה זרה.
אין להחליט על ביטול עבודה זרה בלי ללמוד את ההיסטוריה של עובדיו.
סוף דבר, כפי שכותב בשו"ת משנה הלכות (חלק י סימן ריג): "ודאי דכל מי שיש יראת ה' בלבו לא יכנס לבתים כאלו אפילו שבטלום מע"ז כל זמן שיש שם הפסלים".
וכן עלינו לזכור את המובא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמו סעיף יד): "צוה על כל המוצא עבודה זרה שיבערנה ויאבדנה".
♦ ♦ ♦