כולל ישיבת מיר - ירושלים
מהו הפך שמצאו החשמונאים
איתא בגמ' בשבת כ"א ע"ב מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשדאום ימים טובים בהלל והודאה, ע"כ.ויצאתי בעזר קלי צורי, לתור בספרים, לחפש במפרשים, וללקוט בשושנים במה שכתבו ופרשו מה טיבו של הפך הזה שהיה מונח בחותמו של כהן גדול.
♦
א. הפך היה של שמן המשחה
הנה כתב קב הישר (פרק צו) כתב שהיו מושחים בו את מלכי ישראל וכל כהן גדול שהיה טעון משיחה נמשח באותו פך של שמן המשחה. ועי' בפחד יצחק (סוף מאמר י"א) שהאריך לפרש בחכמה ותבונה את הקשר בן שמן המשחה לנס פך השמן שלא שלטו בו היוונים ודלק ח' ימים.♦
ב. הפך היה כבר מיעקב אבינו
בשפתי כהן על התורה על הפסוק ויותר יעקב לבדו כתב, וז"ל: ויותר יעקב לבדו. אמרו ז"ל (מובא ברבינו בחיי) אל תיקרי לבדו אלא לכדו, מאין בא לו זה הכד, כשיעקב שם האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת, ונתבצר לו כד של שמן, ויצק על ראשה, וחזר הכד ונתמלא, אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה, ואמר אין זה ראוי להניחו כאן, ועל כן חזר ולקחו, והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח, ואהרן ובניו והמלכים, ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז"ל (הוריות י"א ע"ב) זה לי לדורותיכם, והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה, והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא, כשראה יעקב שכל כך נסים עתיד להיות בו סכן עצמו והביאו, כן מצאתי[2], ע"כ. היינו כי מה שיעקב אבינו חזר על הפך הוא הינו אותו שמן שיצק יעקב על האבן ששם מראשותיו, והוא הפך שבו נמשחו כלי המקדש והמשכן, ובו נמשחו המלכים, וזה היה כד השמן של אליהו ועובדיה, ונגנז לדורות לעולם הבא, ע"ש.ומביא החיד"א (דברים אחדים ח"ב דרוש ל"ב לשבת חנוכה), דכתב הברכת שמואל (הוא ניהו בעל התפארת שמואל על הרא"ש, וברכת הזבח על קדשים) דפשוט בעיני שגם אותו הפך נתגלה לבני חשמונאי, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, הוא אהרון הכהן דכתיב זה לי לדורותיכם לעוה"ב, ובו הדליקו ח' ימים לצרכם, והובא דבריו אלו בהקדמה לספר ים התלמוד[3].
ובזה מבואר מה דאיתא במדרש, והובא בצידה לדרך עה"פ ויותר יעקב לבדו, הקב"ה אמר לו ליעקב, אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי, וגם אני בעצמי אשלם לבניך בפך קטן לבני חשמונאי שנעשה נס ע"י פך קטן, ע"ש. נמצא דהפך של חשמונאים בא מכח מה שיעקב חזר לפכים קטנים, וכבר הזכיר את זה הגר"ד כהן בספרו ימי החנוכה (מאמר מב).
והרב החיד"א כתב דלא מצא את דברי הש"ך, אך כאמור הוא נמצא בספר הש"ך על התורה על הפסוק ויותר יעקב לבדו, יע"ש. אולם הרחיד"א מרבה להקשות על דברי הש"ך וכתב עלה דכל דבריו מרפסאן אגרי, גם במה שביאר הש"ך שמשחו בו את כלי המקדש[4] וכן במה שכתב שנשתמשו בו אליהו והצרפית, וכן תמה הרחיד"א עוד במה שהביא הברכת שמואל שהדליקו עם הדשמן הזה את המנורה, ועוד הקשה על מה שהיה חתום בחותם אהרון הכהן, הרי אם נשתמשו בו להמליך המלכים היה החותם צריך להשבר.
♦
ג. הפך נתברך ע"י הפך של יעקב
הרחיד"א מסיק דכוונת הברכת שמואל שעל ידי השמן הזה שהיה בידי יעקב, נתברך ונתרבה שמן אחר לאליהו ולצרפית עד ששרתה בו הברכה, וכן נתרבה שמן אחר ובו הדליקו בני חשמונאי את המנורה, וזה מה שכתב הברכת שמואל דזה הכד של יעקב אליהו והצרפתית הוא ניהו מה שמצאו החשמונאים, דכוונתו שעל ידי הכד הזה שרתה הברכה ונתרבה שמן זית אחר הכשר למנורה.ובזה מיושב מה שיש להקשות הרבה על הברכת שמואל, איך הדליקו משמן זה את המנורה, הא שמן המשחה היה עשוי עם בשמים וסממנין שונים וא"כ אין זה שמן זית, ואינו כשר למנורה, ולפי דברי הרחיד"א שהיה זה שמן אחר לא קשה מידי, דשפיר היה זה שמן זית הכשר למנורה, אלא שנתרבה ע"י שמן אחר.
אולם בלאו הכי יש ליישב על פי מה שכתב השפת אמת בשבת (כ"א ע"א), במה דאיתא התם בגמ' דכל שמנים הפסולים לשבת פסולים לבית המקדש, והקשה הרע"א בגליון הש"ס, הא אין שייך להדליק בבית המקדש אלא בשמן זית זך, ואמאי בעי למימר דכל השמנים פסולים בבית המקדש כמו שהם פסולים בשבת, הא בלאו הכי פסול בבית המקדש מחמת שאינו שמן זית, ותירץ השפת אמת וי"ל כגון שעירב בשמן זית הרבה, מעט שמן פסול באופן שנתבטל, ואמרינן נהפך האיסור להיות היתר, והוי שמן זית ממש[5], (וכהאי גונא מצינו בעושה עסה מחטים ואורז דיוצא בו ידי חובת מצה, לדעת הרבה פוסקים, אפי' אין בו כזית בכדי אכילת פרס מן החטין, משום שנהפך האורז להיות חטים) אלא משום שאינו דולק יפה, וחיישינן שמא ישאר בסוף משמן הפסול וידלוק כך, ע"כ.
ומעתה י"ל הכא נמי דשמן המשחה יהא כשר למנורה מכיון דהבשמים של שמן המשחה הם מיעוט כלפי השמן זית, ולפיכך הם בטלים ולדעת השפת אמת הם אף נהפכים לשמן זית, ועל כן היה שמן המשחה כשר להדליק בו את המנורה[6].
ובפרדס יוסף (שמות פל"ה, פכ"ז אות כ"ד) הקשה, הא שמן המשחה היה י"ב לוגין כמבואר בכריתות (ה' ע"ב) ולא נחסר בו כלום כמבואר שם, ובהוריות (י"א ע"ב), וא"כ אמאי לא היה מספיק אלא ליום א', ותירץ ע"פ מה שהקשה הפני יהושע בשבת, דהקשה איך הספיק לבני חשמונאי השמן, הא בעינן שמן נמי למנחות, ומהיכן היה להם, כי הרי מצאו שמן רק להדלקת המנורה, והיו צריכים לתמידין ג' לוגין שהם רביעית ההין לכל א', וכן למנחות ולחביתין, ומשום הכי שפיר מהני להו י"ב לוגין, ע"ש.
ויש להקשות דלפי זה אמאי לא הוזכר הנס הזה שהשתמשו בו אף למנחות ותמידין וחביתין, ושמא י"ל דכיון דעיקר הנס נעשה למנורה, ואגב זה השתמשו אף לאלו, לכך נזכר הנס רק על המנורה, ודוחק. אך יש להקשות דלחביתין היו צריכים ג' לוגין, וא"כ לא היה מספיק לכל זה דמנורה ג' וחצי לוגין, ושני תמידין ו' לוגין, ובחביתין היה ג' לוגין, והוו יחד י"ב וחצי לוגין, וכל זה לבד מן המנחות, ושמא י"ל דזה גופא הנס שהיה י"ב לוגין מספיקים לכל זה, ואף בזה י"ל שלא הוזכר הנס שנעשה שנווסף בכל יום ויום שמן אף לאלו, דכיון דעיקר הנס נעשה למנורה, ומה שנעשה נס ונתווסף אף לאלו היה אגב המנורה לכך לא הוזכר הנס אלא על המנורה, ודוחק וצ"ע[7].
ומיהו לוליה דמוסתפניה הוה אמינא, דכוונת הש"ך והברכת שמואל, דאין זה אותו השמן ממש, דהשמן שהיה בידי יעקב הוא ניהו שהיה בידי אליהו ועובדיה והחשמונאים, אלא כוונת הני רבוותא שאותו סגולה של השמן שהיה בידי יעקב, היה בידי אליהו ועובדיה והחשמונאים, אבל כל שמן ושמן היה בפני עצמו, ובזה לא קשה מידי, אכן לפי זה לא מבואר למה חתם הכהן הגדול על הפך הזה ביחוד.
♦
ד. הפך היה של הכהן הגדול
כתב בספר שבת של מי בשבת (כ"א ע"ב) נהירנא, מה ששמעתי מפום ממלל רברבן, אריא דבי עילאי, פלפולא חריפא, הרב המובהק עטרת ראשינו כמוהר"ר רפאל ישעיה אזולאי נר"ו (הוא ניהו בנו של הרחיד"א) דאמר מר, ידוע כי בכל יום ויום חוב היה מוטל על הכהן גדול להקריב מנחה, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, והיא נקראת חביתין, וכדאיתא בפ' כל המנחות, ופסקו הרמב"ם (פ"ב דהל' מעשה הקרבנות ה"ד) דהיה מביא עמה שלשת לוגין שמן וכו', אמור מעתה הכהן הגדול היה מכין פכים משמן טוב לעשות חביתין, והיה חותם כולם בחותמו כדי שלא יתערבו בשמן אחר, וכל אחד מהם שיעורו היה ג' לוגין, וכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים, וכשגברו בני חשמונאי בדקו ולא מצאו כי אם פך א' מאלו הפכים שהיה עושה הכהן גדול חתום בחותמו לעשות החביתין, ולקחו ולא היה בו להדליק אפי' לילה אחת וכו', [8]ע"כ.ובספר דף על הדף במנחות (פ"ו ע"א) הביא מה שאמר כ"ק אדמו"ר בעל האמרי אמת זצ"ל שהוסיף לפרש בזה, דלכאורה קשה איך הדליקו בשמן זה הא אינו זך דלמנחות לא בעינן זך, ואין זה כשר למנורה, אלא בוודאי היה הכהן הגדול הזה מהדר לעשות מנחתו ג"כ בשמן זית זך כתית[9].
♦
ה. הפך היה עם החותם של הכהן הגדול
עוד מצאתי בדרשות ר"י אבן שועיב (תלמיד הרשב"א - פרשת מקץ) דכתב וז"ל: טמאו השמן מלבד צלוחית אחת שהיתה מונחת בארגז אחד עם חותמו של כהן גדול, והיה בה שמן ליום אחד, ע"כ. נמצא דהצלוחית לא היתה חתומה בחותמו של כהן גדול, אלא היתה ליד חותם של כהן גדול, ומצאתי בספר הנחמד שלל רב שהביא לבאר משם צמח דוד (לרבי דוד מדינוב) שכתב כן מדיליה וביאר דמה שהיה החותם מונח עם הפך שמן, היה בזה הוכחה שלא נגעו בו הנוכרים והסיטוהו ועל ידי כך היו מטמאים אותו, דאם היו רואים את הארגז הזה, היוונים בודאי היו לוקחים את החותם, דמסתמא היה יקר מאוד, וכיון שלא לקחו את החותם, א"כ מוכח שנתעלם מהם ארגז זה, וממילא השמן שבו טהור.♦
ו. חתימת הפך היה מהקב"ה
בציץ אליעזר (חלק יב סי' לג) הביא דמצינו בספרים הקדושים שמבארים, שבהמסופר בגמ' שבדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, מרומז גם שראו על הפך חקוק חותמו של הקדוש ברוך הוא, שנקרא כהן גדול של עולם כנודע, והוא שם הויה ב"ה, ע"כ.ובספר ימי החנוכה להגר"ד כהן (מאמר מב) הביא כעין זה בשם העוללות אפרים לבעל הכלי יקר (מאמר פ"ח) דכתב, ופך שמן זה מונח תמיד בחותמו של כהן גדול, דהיינו בחותמו של הקב"ה הכהן הגדול הגבור והנורא, וחותם זה כד"א צור תעודה חתום תורה בלמודי, כי באמת סתומים וחתומים דבריה, ואין כל בריה יכולה לבא עד תכליתה, גם חתמו של הקב"ה אמת, וכן הוא אומר תורת אמת היתה בפיהו, וכתיב ותורתך אמת, ע"כ. וע"ש מה שביאר הגר"ד בכל זה.
♦
ז. נס היה שנחתם הפך על ידי הכהן הגדול
בבני יששכר (מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ו' - כהנים הנגשים) ביאר דזה היה הנס שהיה חותם של כהן גדול על השמן דבר לא היה צריך להיות וז"ל: עפ"י הדברים תבין מה שאמרו רז"ל שהיה הפך הנסיי חתום בחותמו של כהן גדול, והוא לפלא האם היה דרכו של כהן גדול בכל זמן להניח חותמו על פכי השמן הרי על זה היו ממונין להספיק שמנים ומנחות ויינות (שקלים י"ג ע"א) ואין זה מעבודת כהן גדול, וגם למה היה צריך לחתום, והנראה שזה היה תוקף הנס שעל ידי פלא ונס מצאו פך חתום בחותמו של כהן גדול דבר שלא היה מעולם, ע"כ.ח. כל הפכים היו חתומים בחתימת הכהן הגדול
בספר שלל רב הביא את דברי הרחיד"א שכתב בשם חכם כליפא מלכא בספרו כף ונקי, דהיה מנהגם בבית המקדש שהיו עושים צלוחיות של ג' לוגין ומחצה לצורך הדלקת יום א', והכהן הגדול היה חותם עליהן, וזה הצלוחית נעלמה מעיני היוונים. וכתב עוד שראה בספר תבנית היכל שכך היו נוהגים בבית המקדש, ומבואר בזה שלא היה שום חידוש במה שהיה חתום בחותמו של הכהן הגדול.אמנם לא נתפרש הטעם שהיו נוהגים כן, ונראה דמבואר בקרא (במדבר פ"ד פט"ז) דבמסעות בני ישראל במדבר היה אלעזר נושא בעצמו ד' דברים, שמן למאור קטורת הסמים מנחת התמיד ושמן המשחה, וביאר במלבי"ם וכבר הובא בשפתי כהן דאלו הד' דברים נמסרו לאלעזר דווקא מחמת רוב קדושתם, נמצא דהשמן למאור היה קדוש ביותר[10], ולפי זה אפשר להבין את המנהג שהיה נהוג בבית המקדש, שמרוב קדושת השמן למאור היו הכהנים הגדולים אחראים על כשרותם, ולפיכך נתנו את חותמם עליהם תמיד.
♦
ט. הפך נתמלא שוב ושוב כמה שנים קודם החשמונאים
באמרי אמת (לקוטים שבת כא ע"ב) כתב דבר חידוש, שהמעשה היה כך, דקודם ימי החשמונאים אירע פעם אחת שלקחו במקדש פך של ג' וחצי לוגין, ומילאו אותו שמן, אך למרבה הפלא הפך עדיין לא נתמלא, אז שפכו לתוכו שוב ג' וחצי לוגין, ואף בזה לא נתמלא, עד ח' פעמים וכיון שראו דבר פלא זה חתמו אותו בחותמו של כהן גדול.ולפי זה מיושב מה שהקשו האחרונים (קושיא זו מפורסמת בשם הגר"ח מבריסק) איך הדליקו את המנורה בשמן של נס, הא כיון שבא ע"י נס אין זה שמן זית, וא"כ אינו כשר למנורה, ולפי האמרי אמת לא קשה מידי דודאי היה זה שמן זית, כיון דכל השמן שהדליקו היה בא מהשמן שנבלע קודם לכן בכד.
י. הארון בו היה מונח הפך היה חתום ולא הפך בעצמו
הריטב"א בשבת (כ"א ע"ב) מפרש, וז"ל: והנכון דהאי פך בארון היה מונח, והארגז היה בחותמו של כהן גדול, וכן פירש ר"י ז"ל, ע"כ. לפי זה יתכן שהיו מונחים בארגז הזה עוד דברים וחפצים, שהם היו חשובים ביותר, והיו זקוקים לחותמו של הכהן הגדול, אך השמן שהיה מונח שם מסיבה כל שהיא, לא היה חשוב כל כך, ולא היה זקוק לחותמו של הכהן הגדול.♦
יא. דעת הרמב"ם
ברמב"ם (חנוכה פ"ג ה"ב) איתא, ולא מצאו אלא פך אחד, ותו לא פירש שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, וצ"ב. וכתב המעשה רוקח (שם) דהרמב"ם השמיט ולא כתב שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, כי לא נפקא לן בזה מידי, ע"ש.על כל פנים צ"ל דהרמב"ם למד שלא כדברי הבני יששכר, דלדעת הבני יששכר היה נס אף במה שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ועל נס זה נתקן יום הראשון של החנוכה, ואמאי לא נפקא לן בזה מידי.
עוד נראה דמוכח מדברי הרמב"ם שלא כמו מה שכתבו המפרשים (עי' תוס' כ"א ע"ב, ד"ה שהיה), שידעו שלא נטמא השמן בהסט מחמת מה שהיה מונח בחותמו של כהן גדול בקרקע, וא"כ איכא נפקא מיניה גדולה בזה שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ומהא דהרמב"ם לא נחית להאי נפק"מ מוכח דהרמב"ם לא למד כן.
♦ ♦ ♦