ישיבת קדומים
מחבר 'לוחות ושברי לוחות' (על הלוח העברי) ו'תקציר מסקנות הדף'
הערה בסוגיית התגרות ברשע
בתוך סִדרת מאמרים של ר' יצחק באגדה במסכת מגילה (דף ו:), מופיע מאמר שלו ש"אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו"; סביבוֹ מתעורר דיוּן אל מול דברי ר' יוחנן בשם רשב"י ודברי ר' דוסתאי ברבי מתון. אם לסכם את הסוגיה במלים ספורות, אפשר לומר כן:ר' יצחק: אַל תתגרה ברשע ("אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵﬠִ֑ים") - בדברי חול, אם אתה צדיק שאינו־גמוּר; או: כשהרשע מצליח (אחרת "וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם").
באמרנו 'כשהרשע מצליח' כוונתנו לתירוץ האחרון: "ואב"א שעה משׂחקת לו שאני"[2]. ביאר ריעב"ץ על אתר, דאפילו צדיק גמור אַל יתגרה בו במילי דידיהּ (אך במילי דשמיא אימא אפילו צדיק שאינו גמור מותר להתגרות בו). עוד כתב: "וכולהו שינויי קושטא נינהו".
והנה נאמר בברכות (ז:) א"ר יוחנן מותר להתגרות ברשע וכו', והגמ' מקשה מר' יצחק. בסוגיה שם ארבעה תירוצים, והיינו שמותר להתגרות - א: בדברי תורה; ב: בד"ת מול רשע שאין השעה משׂחקת לו; ג: כשמשׂחקת לו, בצדיק גמור; ד: "שעה משׂחקת לו שאני". שלושת התירוצים הראשונים מובאים כהשתלשלות - כל אחד מוצג כסייג של קוֹדמוֹ; ובמקרים כאלה נראה שהתירוצים מַשלימים זה את זה ואינם חוֹלקים ביניהם (ראה להלן)[3].
ועתה שׂמתי אל לבי לבדוק את סוגייתנו ביחס לסוגיה המקבילה בברכות (ז:). ומצאתי שאין הסוגיות שוות. אמנם, שתיהן מְחלקות בתחילה "הא במילי דידיהּ, הא במילי דשמיא"; אך לאחר מכּן יש הבדל: סוגיין דמגילה מְחלקת במילי דידיהּ בין צדיק גמור לשאינו גמור; ואילו סוגיא דברכות מחלקת במילי דשמיא בין רשע שהשעה משׂחקת לו ובין שאינו, ובְשהשעה משׂחקת יש חילוק בין צדיק גמור לשאינוֹ. ושתי הסוגיות מסיימוֹת בתירוץ נוסף, שאינו מחובר לקודמיו: "ואיבעית אימא: שעה משחקת לו שאני". וסברתי די"ל ששתי הסוגיות מַשלימוֹת זו את זו. נמצא - מלבד תירוץ בתרא בשתי הסוגיות (ואם נניח ששאר התירוצים אינם חולקים זה על זה[4]) - שמותר להתגרות במילי דשמיא, והוא שהצַּדיק גמור או שאין השעה משׂחקת לָרשע. במילי דידיהּ - רק בצדיק גמוּר (נמצא שצדיק גמוּר מותר בכל אופן). אין להתגרות - צדיק שאינו גמוּר - במילי דידיהּ, וכן במילי דשמיא כשהשעה משׂחקת לָרשע. ולתירוץ בתרא בשתי הסוגיות, שמלשונו אפשר להבין שחולק על קודמיו (ובמיוחד בולט בסוגיה בברכות, שם כבר נאמר חילוק כזה בתירוץ השני), נראה שאין לחלק אלא הדבר תלוי ב'שעה משׂחקת לו' בלבד (ואז אפי' צדיק גמור לא יתגרה בו); או שהוא בא להוסיף שהאיסור לפי החילוקים האמורים אינו אלא כשהשעה משחקת לו.
אח"כ בדקתי ומצאתי שבְּעצם הרעיון 'לְאַחֵד' את פרטי שתי הסוגיות זכיתי בס"ד לכוון לדברי בעל טורי אבן כאן, וז"ל: "ושמא י"ל דכל סוגיא מְגַלָּה על של חברתהּ ולא פליגי...". אך בפרטם של דברים לא זכיתי לכוון לדבריו (ראה להלן). ולגבי הטעם שהסוגיות שונות זו מזו, כתב בטורי אבן שכּל סוגיה משמיעה חידוש. וחשבתי להוסיף כי נקודת המּוֹצָא של הסוגיה בברכות היא דברי ר' יוחנן (ותנ"ה מדר' דוסתאי ב"ר מתון) שמותר להתגרות ברשעים (על זה מקשים מדברי ר' יצחק); ולכן החילוקים שם מתמקדים בצד של "מילי דשמיא", שבּוֹ יש יותר אפשרות להתגרות. ואילו סוגיין דמגילה פותחת בדברי ר' יצחק, שאין להתגרות ברשע שהשעה משׂחקת לו, ועל כן החילוקים מתמקדים בצד של "מילי דידיהּ". להלן תרשים של הֲבנתֵנו עד כה.
אך בטורי אבן, ביחס לתירוץ בתרא "ואב"א שעה משחקת לו שאני", נקט (שלא כדכתבתי, אלא כעין דברי ריעב"ץ) שתירוץ זה סומך על הראשון; וז"ל: "ושִׁנּוּיָא בתרא דמשני 'שעה משחקת לו שאני' נמי דוקא במילי דידיהּ ולא במילי דשמיא, דהא שנויא זה אשנויא דקמאי קאי דמוקי לתרווייהו במילי דידיה, ואי שנויא בתרא אַמילי דשמיא קאי שעה משחקת לו שאני הוי מפרש כן בהדיא: 'הא והא במילי דשמיא, ושעה משחקת לו שאני'". ותירוץ זה בא להקל, שאף בצדיק שאינו גמור מותר להתגרות אם אין השעה משחקת לָרשע. ובצַטּטוֹ את הסוגיה בברכות, השמיט את תירוץ בתרא. וכנראה שהוא גרס כגרסת כת"י מינכן וכמובא בדק"ס שם, שתירוץ זה איננו בברכות (ובהערה ז בדק"ס כתב שתירוץ זה נשתרבב לשם מִסוגייתנו במגילה. אך יש להעיר שבדפוסים הישנים הוא מופיע, וכן בעין יעקב). ולפי גרסה זו, נמצא שבשתי הסוגיות הגמ' מְחלקת תחילה בין 'מילי דידיהּ' ובין 'מילי דעלמא', ואח"כ מחלקת בשני אֳפנים נוספים - האם הצדיק גמור, והאם השעה משחקת לָרשע, אלא שבשתי הסוגיות מופיעים הם בסדר שונה. את השוואת הסוגיות לפי בעל טורי אבן נמחיש בתרשים להלן. למסקנה נמצא, שאין חילוק בין מילי דידיהּ ובין מילי דשמיא: צדיק גמור מותר בכל אופן. וכן צדיק שאינו־גמור עם רשע שאין השעה משחקת לו. צדיק בלתי־גמור עם רשע שהשעה משחקת לו - אסור בלי חילוקים. אכן אין מפורש בדבריו האם התירוצים חולקים זה על זה, וקצת משמע מלשונו (ובמיוחד מהמשפט האחרון "והתם נקט... דאפ"ה בצדיק שאינו־גמור א"נ ברשע שהשעה משחקת לו לא יתגרה") שהתירוץ השני והשלישי חולקים זה על זה.
מכּל זה נקל לראות, כיצד - לפי בעל טורי אבן (וגרסת דק"ס בברכות) - אין הבדל בין שתי הסוגיות, והן אומרות אותו הדבר; והחילוק הראשון בין "מילי דידיהּ" ל"מילי דעלמא" לא נאמר אלא להשמיע את החידוש שבכל צד. למעשה, יש לְאַחֵד את שתי ההסתעפויות לאחת; וכאמור.
♦ ♦ ♦