אלומה
מספר הנרות שיש להדליק בחנוכה מידי יום לפי מנהג המהדרין מן המהדרין
מקור הדין
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. ע"כ.מדברי הגמרא ברור שיש ג' דרכים לקיים את מצוות הדלקת נר חנוכה – 1. ע"י נר אחד בכל יום. 2. על ידי נרות כמספר אנשי הבית. 3. על ידי הוספה או הפחתה של מספר הנרות.
והנה אף שהגמרא נתנה ג' אפשרויות לקיום מצווה זו, מ"מ המנהג הנהוג היום לנהוג בפשטות כדעת המהדרין מן המהדרין, מנהג קדום הוא, שכן במסכת סופרים (פ"כ ה"ג) הוא המנהג היחיד שמוזכר התם.
♦
מחלוקת הראשונים בביאור מנהג המהדרין מן המהדרין
והנה ידועה מחלוקת האיתנים מוסדי ארץ, במנהג זה. דעת הרמב"ם דמעיקרא דדינא מוסיף והולך קאי על מנהג המהדרין. כלומר הדין הבסיסי הוא 'נר איש וביתו'. על גביו, יש את מנהג המהדרין, ועל גביו יש את המהדרין מן המהדרין, והוא כולל גם את המהדרין ומוסיף עליו. ועל פניו הכי פשטא דלישנא, שהם מהדרים יותר מן המהדרים. ועל כן נפק דק ואשכח הרמב"ם שיש להדליק למנהג זה כמניין אנשי הבית, ועל מניין זה להוסיף כמניין זה בכל יום. וכך היא לשון רבנו משה (הל' חנוכה פ"ד ה"א-ב'): כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד. [הלכה ב] כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות. ע"כ.ומאידך כתבו התוספות (כא ע"א ד"ה והמהדרין) וז"ל: והמהדרין מן המהדרין - נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו, שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים, אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית. ע"כ. כלומר דאתו למדחי את סברת הרמב"ם, דמהדרין קאי אעיקר דינא, ומהדרין מן המהדרין קאי על המהדרין. ולא כן, אלא לשיטתם, המהדרין מן המהדרין קאי ישירות אעיקר דינא דנר איש וביתו. וביום הראשון מדליק אחד ועלה מוסיף והולך, ללא התחשבות במניין אנשי הבית. ומה שגרם לרבותינו בעלי התוספות לומר כן, הוא הסברא, דלא מסתבר לנהוג כשיטת הרמב"ם, דלפי זה לא יהיה ניכר באיזה יום קיימינן.
וגם הרמב"ם גופיה התייחס לאפשרות זו (שם הל' ג'): מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד. ע"כ. ומבואר שזה היה המנהג הפשוט במקומו של הרמב"ם[2], ושפיר יש לומר בדעת הרמב"ם, דתרווייהו מיקרו מהדרין מן המהדרין, ובשתי האפשרויות הוא יוצא ידי ההידור המהודר ביותר, ואין לאחת מהן עדיפות על השניה[3]. וכ"ר שכתב הגר"ע כינרתי (ירחון האוצר י' עמ' מ'), ועי"ש בעמ' כ"ג במאמרו של הגר"י תוואפיק, שלפלפל יצא בדינים היוצאים מגדר מוסיף והולך.
♦
קושיא על סברת התוספות ותירוצה
ובאמת יש מקום להקשות. דהא גם בדינא דמהדרין אי איכא חמישה בני בית, לא מינכר היום כלל. אולם אי מהא לא איריא, שכן שפיר יש לומר שכאשר בכל יום רואים שבבית זה מדליקין באותו המניין, הרואים מסיקים שכך הוא מניין אנשי הבית. אך כשרואים שמוסיף על מניין זה כל יום, בעצם מפסיד בתרתי, גם לא יוודע מניין היום, וגם מניין בני הבית לא ידוע ונמצא שנפל פיתא בבירא.אולם אי קשיא הא קשיא, דמי גילה לרבותינו בעלי התוספות רז זה, דבעינן שיהיה היכר למניין הימים? ושפיר יש לומר דסברא מעליא היא, דהא חכמים תיקנו להניח נר חנוכה מבחוץ למען יהיה פרסום הנס והיכר לעוברים ושבים, והמליצו להניחו בתוך עשרה טפחים. וכל זאת בכדי למשוך תשומת לב. ואם בעצם המצווה לא יהיה היכר בכך, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם? ועל כן חיזקו התוספות את מנהגם הקדום בסברא זו.
♦
קושי נוסף על סברת התוספות
והנה יש מקום להקשות עוד, דהא על פניו ביום הראשון שלחנוכה לא מינכר לשיטתם אי בעל הבית עביד כמהדרין מן המהדרין או כנר איש וביתו. ולכן על פניו יש להעדיף את שיטת הרמב"ם, דמתחילה מינכר ההידור, כשביום הראשון אינו מדליק נר אחד, אלא כמניין בני הבית.אולם לפום ריהטא לא איפרוק מחולשא אף לפי קושיא דא. שכן אכתי קשיא, שכן ביום הראשון לא ייוודע אי עביד כמהדרין, או כמהדרין מן המהדרין. אלא ע"כ מה שיתרץ המתרץ על הצד השני של הקושיא, כך אני אתרץ על הצד הראשון שלה.
ונראה לומר בפשיטות שאם כוונת האדם לנהוג כמנהג המהדרין מן המהדרין, אזי ברור הדבר שגם כאשר הוא מדליק נר אחד בלבד, חשיב אותו נר כהתחלת המהדרין מן המהדרין. ואי כוונתו לנהוג כעיקר הדין, אזי מעיקרא חשיב כנוהג כעיקר הדין[4]. ולא אכפת לן הא דביומא קמא אין הבדל בין עיקר הדין למהדרין מן המהדרין.
♦
פשטות הגמרא
והנה בפשיטות עיון התלמוד, משמע כשיטת הרמב"ם בדין המהדרין מן המהדרין, דכל אחד בא על גבי חברו. ובאמת צריך עיון על מנהג ערי ספרד שהזכיר הרמב"ם (ואולי אף נהג כן בעצמו[5]), היאך יצא זה מן התלמוד. ובאמת עיינתי בדברי הגאונים הקדמונים, ולא ראיתי משהו ברור בדבריהם בעניין זה. ועי' לקמן בס"ד.ובאמת היה אפשר לומר ששיטת מנהג ספרד ושיטת התוספות, נעוצה היא בפשטות לשון התלמוד. דהרי בפלוגתת ב"ש וב"ה איפלגו בהאי לישנא 'ביום ראשון מדליק שמונה ופוחת והולך... ביום ראשון מדליק אחד ומוסיף והולך'. אולם מאן דאמר הכי, לא חייש לקמחיה, דבפשטות יש לומר שכוונת התלמוד לתפוס את השיעור המינימאלי, דהוא אדם אחד, דהוא דבר השווה בכל נפש, ולא נחתו לכתוב כך 'ביום ראשון מדליק כמניין אנשי הבית ומוסיף והולך כאותו המניין'. דכל זאת האריכות למה? ולכן אי מהא לא איריא[6].
ונראה לפרש צדקת מנהגנו על פי התלמוד באופן הבא בס"ד, כך. עיקר הדין הוא נר אחד לכל הבית. המהדרין בעצם מדליקים נר לכל אחד מבני הבית, כלומר לפי דרך זו כל אחד 'זוכה' בנר איש וביתו פרטי. ולכן ההידור במנהג המהדרין מתקיים בכך שיש ריבוי נרות. כלומר, ההנחה הבסיסית היא שבעצם ריבוי הנרות מתקיימת צורת ההידור. אולם, הצד השווה שבין שתי הדרכים הללו הוא, שהמספר הוא סטטי; או אחד, או כמניין אנשי הבית, ושניהם למשך כל ימי חנוכה. וכשאמרה הגמרא 'מהדרין מן המהדרין' לא נתכוונה בדווקא שמנהגם הוא על גבי המהדרין, וצריך לכלול אותו, ועל כן יש להכפיל את מספר הנרות מידי יום. אלא כוונת הגמרא היתה, שלמנהגם יש הידור שהוא יותר מן המהדרין ויותר מן עיקר הדין, והוא עצם השינוי במספר הנרות. ולכן הם יותר מהדרין מן המהדרין, שכן למרות שדומים המהדרין והמהדרין מן המהדרין בכך שהם מדליקין יתר מנר אחד, מ"מ עצם שינוי המניין הוא ההידור המשמעותי, שהוא הידור יתר מן המהדרין. שכן זו הדרך הכי פשוטה לתאר את המציאות שבכל יום היה מתווסף הנס באותו השמן[7], בכך שמוסיפים נר. וזהו ההידור היתר. כיוון שברור הדבר שתוספת נרות על נר אחד חשיבא הידור, ממילא תוספת נרות בכל לילה חשיבא הידור על גבי ההידור, דגם יש תוספת נרות על נר אחד, וגם יש שינוי מספרי בכל יום[8].
כלומר, מה שאמרו 'מהדרין מן המהדרין' אין חובה לפרשו כתוספת על גב המהדרין באופן שכולל את המהדרין, אלא שפיר יש לפרשו שהמהדרין מן המהדרין, מהדרים יותר מן המהדרין בכך שמנהגם עדיף ומהודר יותר. ולאו דווקא שעשוי על גביו.
ושתי הדרכים הן בפשט התלמוד[9].
והראני ידידי הרב הראל דביר נר"ו במאמרו של הרב יצחק פייגלין (בקובץ נהר דעה) שכתב לדקדק משיטת הגמרא שנקטה 'כנגד ימים הנכנסים וכנגד ימים היוצאים' דמשמע דבעינן שיהיה ידוע מהו מספר הימים הנכנסים, בכדי שיהיה הדבר 'כנגדו'. ואילו כדעת הרמב"ם אין זה עולה כלל, דבכל בית מדליקים מניין אחר של נרות.
♦
מנהג הגאונים בהדלקת נרות חנוכה
והנה, עיני ראו ולא זר כי מנהג רבותינו הגאונים בהדלקת נרות חנוכה, היה כדעת המהדרין ותו לא. כלומר מנהג הגאונים היה להדליק נרות כמניין אנשי הבית, ומשום מה לא ראו צורך להחמיר ולנהוג כמהדרין מן המהדרין[10]. כן איתא בתשובת הגאונים (אופק סי' קעז) שעסקה בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת: אנו מנהגינו בבית להדליק כמנין אנשים שיש בבית כדתנו רבנן המ[ה]דרין נר לכל אחת ואחד, ובבתי כנסיות עושין כבית הלל, וכו' ע"כ ועי' לקמן בס"ד. וכן בתשובה נוספת (שערי תשובה סי' רלד): ששאלתם הרבה בני אדם הדרים בחצר אחד חייב כל אחד ואחד בנר חנוכה או משתתפין כולם בנר אחד. שורת הדין אם משתתפין כולם בשמן יוצאין כולם בנר אחד אבל מי שרצה לחבב ולהדר את המצות כל אחד ואחד מדליק נר לעצמו דת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד: ע"כ. וכן כתב בהדיא גאוננו רס"ג בסידורו וז"ל: ומצוותיו הן להדליק נר על פתח כל דירה שלנו, וכו' והמהדר ישים נר לכל נפש מאנשי הבית עכ"ל. ונתעלם לחלוטין ממנהג המהדרין מן המהדרין[11].ועל כן, אין אפשרות להוכיח ממנהג רבותינו הגאונים כמי סברו בביאור שיטת הגמרא, אי כדעת התוספות אי כדעת הרמב"ם.
אולם, מספר אחר שנכתב בתקופת הגאונים, ועוד קודם לזמנו של רס"ג בכמו מאה שנה, יש להביא ראיה לנידון דידן. דכך כתב בספר הלכות קצובות (הלכות חנוכה הל' א'): בחנוכה חייב אדם להדליק נר אחת בלילה ראשונה בלילה שניה שתיים ויוסיף אחת בכל לילה עד שמונה ימים וחייב לברך שלוש ברכות וכו' ואם רוצה לעשות נר אחד בכל לילה ולילה כלילה הראשון יצא ידי חובתו. ע"כ. ומבואר מדבריו כל בתר איפכא משיטת הגאונים, דאיהו לא הזכיר כלל את מנהג המהדרין, אלא רק את מנהג המהדרין מן המהדרין בתור עיקר הדין ('חייב אדם'), ובסו"ד הביא את עיקר הדין האמיתי בלשון דיעבד. ומ"מ ברור שדעת הלק"ץ אינה כדעת הרמב"ם, שכן לפי הרמב"ם שלב הביניים של המהדרין הוא קריטי בהתנהלות של המהדרין מן המהדרין, ולא תוכל להתעלם. ומכיוון שנתעלם, ברור הדבר דלא מסתמיך ואזיל עליה[12].
ועוד יש להביא זכר לדבר מתשובת הגאונים שהבאתי לעיל בס"ד, לגבי ההדלקה בבית הכנסת. שואלי'ם הלכו בה ושאלו כיצד יש להדליק שכן מנהגם היה להדליק בכל לילה שמונה נרות, ובכל לילה להעביר נר מצפון בית הכנסת לדרומו, עד שבלילה האחרון יהיו בדרום בית הכנסת שמונה נרות. ועל כך ענה הגאון ז"ל: ובבתי כנסיות עושין כבית הלל, לילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך, ואין עושין כלום מהן מימין[13] וכך יפה לעשות. ע"כ. ומינה נשמע דקושטא דמילתא הכי איתיה שכך דעת בית הלל. ואל תשיבני לומר שכיוון שהוא בבית הכנסת נהגו כך, מפני שאין מספר ברור להדליק את הנרות כנגדם. דכנגד מי ידליקו? המתפללים, או שמא כל אנשי העיר? זו אינה קושיא, דיכול היה הגאון להעמיד זאת על מספר המינימום של מניין, עשרה. ואי הוה ס"ל אליבא דאמת כדעת הרמב"ם היה אומר לנו שיש להדליק בלילה הראשונה עשרה ובלילה השניה עשרים. ומדלא אמר לנו הכי קמ"ל דלא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל.
ואל תשיבני דווי ליה לחסרון כיס. ראשית, דאין ציבור עני, ובהדלקה שבבית הכנסת עסקינן. שנית הלא התלבטו השואלים אם להדליק כמנהגם שמונה נרות בכל לילה או שש עשרה נרות בכל לילה. ולא נראה ששמן היה חסר להם[14].
מקור קדמון נוסף, שעולה ממנו שיש לנהוג כמנהג ערי ספרד שהזכיר הרמב"ם (ודלא כדעת הרמב"ם עצמו) הוא ממסכת סופרים (פ"כ ה"ג) דאיתא התם: נר חנוכה, מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, וכו' ונרות, כבית הילל, משום מעלין בקודש ולא מורידין, כעין ימים היוצאים. ע"כ. והוא המנהג היחיד המוזכר בדברי מסכת סופרים, וכיוון שהתעלמה לחלוטין ממנהג המהדרין, קמ"ל דלא מסתמיך עליה כלל, ואינו כולל אותו[15].
♦
ראשונים רבים נקט כמנהג ספרד שהזכיר הרמב"ם
הנה, כך כתב הרוקח (סי' רכה): והמהדרין מן המהדרין בית הלל אומרי' יום ראשון מדליק נר אחד מיכן ואילך מוסיף והולך משום מעלין בקודש ואין מורידין והן ל"ו נרות: ע"כ. וברור שמניין זה אינו שייך לפי שיטת הרמב"ם, אא"כ נוקמה בדר יחידי, וזה דוחק, דבסתמא דמילתא לאדם יש בני בית ואשה וכו'. וכן בחידושי רבי חזקיה ממגדיבורג על שבת (כא ע"ב) כתב בשם אביו: מתוספות מורי אבי ה"ר שלמה נר"ו, וא"ת למה אין אנו עושין כמו מהדרין, שפירושו נר אחד לכל אחד מבני הבית. טעמא שלא יאמרו הגוים שעושין כשפים בשביל שאין רואין בכל בית בשוה: ע"כ. והלא אליבא דהרמב"ם לא יגהה מזור, דגם אז אינו בשווה. אלא ודאי שמנהגו כמנהג ספרד. וכן כתב רבינו ירוחם (נ"ט ח"א), וכ"כ המאורות, וז"ל: מצות נר חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין, יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך וכו' וזהו כמנהגא דילא, אבל הר"מ כתב שמוסיפין נר לכל אחד ואחד למהדרין מן המהדרין, ואם כן אנן לא מהדרין אנן ולא מהדרין מן המהדרין. לכך נראה כמו שכתבתי עכ"ל. וכ"כ הכלבו (סי' מד'),וכ"כ האגודה (שבת פ"ב סי' לב): ומהדרין מן המהדרין פירשו בתוספות אנר איש וביתו קאי ואז יש היכר והידור להוסיף בכל לילה. ע"כ. וכ"כ בספר מצוות זמניות (הל' חנוכה): וחייב כל מאמין להדליק נרות בשמונה לילות של חנוכה בענין זה. ידליק ליל ראשון נר אחד ובשני שנים ובשלישי שלשה. וכן יוסיף לכל לילה נר אחד עד שידליק ליל שמיני שמונה נרות. ע"כ. וכ"כ הנימוק"י (הובא בקובץ שיטות קמאי עמ' שלא-שלב), וכן משמע מהמנהיג (שם) שכתב על מנהגנו שהוא מנהג כל ישראל. והלא ידוע שאין כל ישראל יחידים בבתיהם. וכ"כ בספר צרור החיים לתלמיד הרשב"א (דרך שביעי סי' ב'), וכ"כ בספר הנייר וז"ל: ת"ר בעשרים וחמישה בכסליו יומי חנוכה וכו' ומחייבינן כל ישראל לאדלוקי בחנוכה, לילה קדמאה נרה חדא ומשמשיה, ותניינא נמי, תרתיה ומשמשיה, וכן בכל ליליא מוסיף חדא ע"כ. וגם הכא פשטות לשונו היא תיאור ההלכה לכו"ע ומתעלם ממנהג המהדרין, דבר שלא יתכן לעשותו אי ס"ל כדעת הרמב"ם.
ומצאתי און לי שכן כתב רבינו שלמה בר נתן בסידורו המסודר על פי דעת הגאונים, וז"ל (בפרק שביעי, עמ' עג'): וכבר פשט להדר המצווה הזאת להדליק בכל בית הרבה נרות. והעניין בזה בשני אופנים, האחד – שמדליק הרבה אבוקות לפי מספר בני ביתו וילדיו הגרים עמו. והאופן השני והוא הטוב יותר מקודמו, שמדליק ביום א' מן הימים הנזכרים נר אחד, ובליל שני שני נרות, ובליל שלישי ג' נרות ולפי סדר זה מוסיף והולך בכל לילה נר עד סוף ח' לילות מדליק ח' נרות. עכ"ל. וברור הדבר שלא ראה את המנהג הטוב יותר מסתמך על המנהג הקודם, שאם כן היה לו לקשר ביניהם ולהתנות את מספר הנרות במספר האנשים. אלא ודאי דלא שמיעא ליה כלומר לא סבירא ליה[16].
וכ"ד הרא"ש בתוספותיו (שבת כ"א ע"ב ד"ה והמהדרין), וכ"כ המאירי (כא ע"ב) וז"ל: מצות חנוכה נר איש וביתו כלומר שידליק נר אחד בכל לילה ולילה בלא תוספת, והמהדרין במצוה נר לכל אחד ואחד לפי מנין בני ביתו הגדולים ובלא תוספת, והמהדרים יותר יום ראשון מדליק אחת בין לא' בין למאה מכאן ואילך מוסיף והולך וכו' ושמא תאמר והרי היה ההדור גדול נר לכל אחד ובתוספת כל לילה ולילה! תדע שגדולי המחברים כתבוה כדבריך, אבל לדעתנו אינו כן שמאחר שאתה מדליק לחשבון בני הבית אף הרואים יאמרו שכך וכך בני הבית יש שם, ולא ירגישו בתוספת ומעתה אין הדור אלא בכך וכן המנהג: ע"כ. וכן העיד הריטב"א (שבת כא ע"ב) שכן מנהג ספרד, וחיזקו מדברי ר"י. ועי' בר"ן (שם). וכן פסק להלכה הטור אור"ח (סי' תרעא).
ומבואר שרוב ככל הראשונים ס"ל כמנהג ערי ספרד שהביא הרמב"ם, כ"ד כל ראשוני ספרד, וכן רבים מראשוני אשכנז וצרפת. וכן מטין דברי הקדמונים שהבאנו לעילא לעילא מן כל ברכתא.
♦
דקדוק שיטת ר"י בתוספות
ואני בטרם אכלה לדבר בשיטה זו, אומר שהיה מקום לדקדק ולומר בדעת רבינו יצחק בעל התוספות, שהמנהג שמתאר בדבריו נובע מסברא. כלומר משום דבעינן שיהיה היכר למניין הימים לכן יש לנהוג באופן הזה. אך אפשר שהמנהג הקדום לא היה כמו שמתאר.אולם המעיין בספר תוספות ר"י ותלמידו עמ"ס שבת (ח"א עמ' קפא) יראה נכוחה שר"י מתאר את המנהג הפשוט, שכן כתב: נראה לרבי דלא קאי אנר לכל אחד ואחד, כדי לקיים המנהג שלנו. ע"כ[17].
♦
ראשונים הנוקטים כדעת הרמב"ם
הנה מצאנו גם ראינו כמה ראשונים הסוברים למעשה כדעת הרמב"ם. זה יצא ראשונה, הריא"ז (שבת במה מדליקין הלכה א הל' חנוכה אות ה'): מצות נר חנוכה איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים, וכו' והמהדרין מן המהדרין, יום ראשון מדליק נר לכל אחד ואחד, מכאן ואילך מוסיף בכל לילה נר אחד לכל אחד ואחד, לפי שמעלין בקודש ולא מורידין. ע"כ. וכן דעת הר"י מלוניל (ט ע"ב): והמהדרין מן המהדרין, מוסיף בכל לילה ולילה ויכפול וישלש עד שיעשה בסוף שמונה לכל אחד ואחד מבני ביתו. ע"כ. וכ"כ האוהל מועד (דרך א נתיב ב') וז"ל: מצות נר חנוכה איש וביתו והמהדרין מדליקין יו"א נר א' לכל בני ביתו ומוסיף בכל לילה א' ע"כ. ואף שלשונו קצ"ע, מ"מ פשטות לשונו הכי.♦
האם יש למצוא מקור לשיטת הרמב"ם במגילת תענית?
והראני ידידי ואהובי, ליש ולביא, מדבריו אומר הבי, לעבודת ה' הוא כטבי, מתורתו אבוא נביא, לעשות רצון ה' צבי, הרב לירון מידני נר"ו, שבמגילת תענית (מהד' ליכטנשטיין) בסכוליון איתא בפירוש כשיטת הרמב"ם. וז"ל: מצות נר חנכה נר אחד לכל בית והמהדרין נר אחד לכל נפש והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר לכל נפש ונפש לכל לילה. ע"כ. ואשתומם כשעה חדא.ואני דניאל בינותי בספרים, ואמרתי אולי משגה הוא, ששגג אחד הסופרים או המעתיקים בדבר. ומצאתי און לי בעייני בהא מילתא. וכך הוא הצען של דברים בקצירת האומ'ר. יש שני כתבי יד עיקריים של הפירוש למגילת תענית[18], כת"י אוקספורד וכת"י פארמה. ביניהם יש נוסחי כלאיים של הסכוליון. פרופ' ורד נעם כתבה בהקדמתה למגילת תענית (מהד' מדעית) שהנוסחים העיקריים של המגילה והסכוליון הם בכתבי יד אוקספורד ופארמה. וכאשר עיינתי בנדפס מחדש, ראיתי כי המשפט הנ"ל שמובא במהד' ליכטנשטיין אינו מופיע בכתב יד פארמה. אלא במקום זאת כתוב כך: מצות נר חנכה נר אחד לכל בית והמהדרין נר אחד לכל נפש והמהדרין מן המהדרין וכו' כדאיתא בבמה מדליקין. ע"כ. כלומר כלל לא הוזכר מה המנהג של המהדרין מן המהדרין! וקצת נוטה דעתי לומר שהמשפט במהד' ליכטנשטיין (שנלקח מכתב יד וינה[19]), הוא השלמת נוסח. כלומר בכתב יד פארמה היה כתוב 'וכו" והסופר חשב להשלים את הנוסח על ידי הבהרה מהו אותו 'וכו". תדע, שהלשון בין כתב יד פארמה לכתב יד וינה שווה ממש, אות באות, מילה במילה חוץ מ'ההבהרה' של מנהג המהדרין מן המהדרין. אמת בכתב יד אוקספורד חסר כל העניין. אך המעיין בנוסח הכלאיים (שהובא בנפמ"ח עמ' 105) יראה שכל הנוסח שונה לחלוטין ממאי דאיתא במהד' ליכטנשטיין. אלא העיקר הוא שמעולם לא נכתב משפט זה בגוף מגילת תענית, ואין לסייע לשיטת הרמב"ם ממנה. כנ"ל בס"ד[20]. ואולי מהאי טעמא לא קבעתו הפרו' הנזכרת למשפט זה בגוף נוסח הכלאיים שהביאה שם (עמ' 106), שכן המעיין שם יראה שנוסח הכלאיים שונה בתכלית מנוסח כתב יד וינה.
♦
שיטת מרן השו"ע והרמ"א
הנה, על פניו, לא היינו אמורים למצוא בכך מחלוקת. שכן דעת מרן השו"ע לקבל מנהגים שנהגו בהם, אפילו אם יהיו נגד עמודי ההוראה. וכאן שהמנהג פשוט כפי מנהג ערי ספרד שהביא הרמב"ם (ולא כדעת הרמב"ם עצמו), ממילא לא היה למרן לנקוט כדעת הרמב"ם, וכמו שבאמת פסק, כדעת רוב הראשונים וכפי המנהג הקדום. ואף בדעת הרמ"א, על פניו היה לרמ"א לנקוט גם כמנהג זה, וכמו שמפורש בכל ראשוני אשכנז וספרד הקרובים והרחוקים. אולם לא כן הדבר, כידוע. דזו לשון מרן: כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. ע"כ. וזהו מנהג ספרד, שיטת התוספות ורוב ככל הראשונים. ומאידך כתב הרמ"א: הגה: וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג). ע"כ. ויהי לפלא מה ראה על ככה רבנו משה בן ישראל, לפסוק כרבנו משה בן מיימון בהא מילתא, אחר שכל הראשונים לאו הכי ס"ל?וראיתי במאמרו של רבי יצחק פייגלין הנ"ל שכתב לדקדק ע"פ הדרכי משה, שהרמ"א לא פוסק כהרמב"ם כלל. אלא דעתו לגמרי כדעת המהר"א מפראג שהביא הדרכי משה שם. אולם אישתמיטיתיה דברי הרמ"א בדרכי משה הארוך, שכתב אחר שהביא שיטת התוספות וז"ל: אבל מדברי הרמב"ם נראה דאם רבים בני הבית מדליק כל אחד בליל ראשון נר אחד ומוסיף והולך עד שבאחרונה יהיה שמונה וכן המנהג. וכתב מהר"א מפראג וכו'. ומבואר מדברי הד"מ הארוך כל בתר איפכא מדברי הרב יצחק פייגלין נר"ו, דבדברי הרמ"א ברור שמקורו טהור מדברי הרמב"ם[21].[22]
♦
לפי זה יש להקשות על דברי הרמ"א
ואם כנים אנו בזה יוצא שיש להקשות על הרמ"א מה ראה על ככה, לפסוק כדעת הרמב"ם, בעוד כל ראשוני אשכנז כולם כאחד אומרים שיש לנהוג בהא מילתא כדעת התוספות, וכמנהג ערי ספרד.♦
תירוץ הקושיא על פי ביאור סתירת דברי מהרי"ל
המעיין בדברי מהרי"ל יראה שיש כמעין סתירה בדבריו, שכן מצד אחד כתב וז"ל: ומדליקין לילה ראשונה בהכנסת יום כ"ה שני נרות ומוסיפין בכל לילה נר אחד עד בליל אחרון מדליקין ט' נרות. וכו' ויש בו ל"ו תיבות כמניין כל הנרות של חנוכה לבד השמשים ועם השמשים הם מ"ד, וסימנך נ"ח מ"ד למראה, ר"ל נ"ח נר חנוכה הם מ"ד וכולם יהיו למראה נס דווקא ע"כ. ומבואר כמנהג ערי ספרד וכשיטת התוספות. ומאידך איתא במהרי"ל (מנהגים הל' חנוכה אות ח'): הג"ה: בחורים מלמדים ושמשים צריכין להדליק, ואם נשיהם מדליקין בשבילם אינם צריכים, עכ"ה. מהר"י סג"ל השיב בתשובה וז"ל: נר חנוכה נוהגים בכל דוכתין שכל אורחים ובחורים מדליקין אף על גב דמדליקין בודאי עליהם כל אחד בביתו. דעתה היכירא לבני הבית מי מפיס להכיר אם הוא נשוי או לא. ולהאי[23] דנהיג האידנא להדליק כל א' וא'. ודלא כמו שפסק ר"י דיותר חידוש בנר איש וביתו, אם כן אתו למיחשדיה. ומשום ברכה לבטלה ליתא, דאינו רוצה לצאת בשל אשתו ממילא חל חיובא עליה. ע"כ. וסתירה היא במהרי"ל, דמחד גיסא כתב שיש להדליק כמנהג ערי ספרד, ומנה את מספר הנרות שיש להדליק. ומאידך כתב שהאידנא המנהג הוא כמו הרמב"ם.ויש לומר דמעיקרא נקט המהרי"ל כפי המנהג הספרדי הידוע, שהוא מנהג כל ישראל. ומבואר מדבריו שהמנהג שנהגו כדעת הרמב"ם הוא מנהג חדש, שכן כתב 'ולהאי דנהיג האידנא להדליק כל אחד ואחד'. כלומר שידע המהרי"ל שאינו מנהג ותיקין, רק שמנהג זה נתפשט, וכיוון שנתפשט, ממילא גם האורחים והתלמידים צריכים להדליק במקומותיהם[24]. ובאמת לא התברר מאי טעמא נשתנה המנהג. וחשבתי אולי לתלות זאת בעניין הדבר השחור. שכן האגודה, רבי אלכסנדר זוסלין הכהן הי"ד, נרצח בפרעות הדבר השחור, וכמו שראינו הוא מעיד על מנהג פשוט כמנהג ערי ספרד שהביא הרמב"ם. המהרי"ל כבר כותב שבזמנו נהיגי כדעת הרמב"ם גופיה. אולם, בספר המנהגים טירנא (הל' חנוכה), שהיה לאחר ימי המהרי"ל כתב: ליל ראשון מדליק נר אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך עד ח' בלא השמש. ואם כבתה אין זקוק לה, ע"כ. וכנראה לקח זמן למנהגים להשתנות. ואף אם הדבר השחור הוא הגורם לשינוי לא ברור למה באוסטריה (מקום מושבו של רבי אייזיק מטירנא בעל המנהגים), לא נתפשט שינוי זה.
ומ"מ יש לנו ללמוד בכל כי האי גוונא מדברי המהרי"ל גופיה (שו"ת מהרי"ל סי' סז) שכתב: זה המחבר (האגודה) היה קודם הגזירות שידוע שאז היו גאוני ארץ (פרעות הדבר השחור), ועתה הדור היתום הזה שאין בו יודע בין ימינו לשמאלו, ע"כ[25].
♦
האם יש הידור לבן ספרד לנהוג כמנהג בני אשכנז בהא מילתא[26]
אחר הודיע א-להים אותנו את כל זאת, שמנהג ספרד קדמון עד מאוד מתקופת הגאונים, ועוד קודם. וכמנהג זה נקטו כמעט כל הראשונים. ואין על מנהג זה, שום קושיא גדולה מן התלמוד. אנא אמינא, פוק חזי כיצד העם נוהגים ונהוג כן. ולולי דמיסתפינא אמינא, שגם לבני אשכנז ראוי לתפוס מנהג ספרד בזה, שהוא מנהג אשכנז הקדמון והאמיתי, ואילולי פרעות הגוים כנראה היה נשאר מנהג זה לעד. וכמו שכבר העירו התוספות, שיש חיסרון מסויים בשיטת הרמב"ם שלא ייוודע כלל מניין הימים, ולא יהיה זה כנגד הימים היוצאים. ועל כן, כיוון שמצאנו טעם כעיקר למנהג ערי ספרד שהזכיר הרמב"ם, וסימוכין דקשוט מקדמוני הקדמונים, ואף אפשר שהרמב"ם גופיה למשך כל ימי חייו נהג כן, לכן העיקר להלכה ולמעשה שיש להמשיך לנהוג כמנהגנו[27].♦
מאמר זה נכתב בעת צרה וצוקה, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, בעת קול מלחמה במחנה, ותלמידי נפוצו על פני כל הארץ, ודם ישראל נשפך כמים, ולולי ה' שעזרנו אזי אבדנו בעניינו.
יהי רצון שדברי התורה הללו יהיו לעורר רחמי ה' על עם עני ודל, ולעורר נקמת ה' באויבנו המרצחים הערבים, עם הדומה לחמור, נקום נקמת דם עבדיך השפוך, תבוא לפניך אנקם אסיר, כגודל זרועך הותר בני תמותה והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, חרפתם אשר חרפוך ה'. ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהילתך.
ובפרט יהי רצון שדברי התורה הללו יהיו לעילוי נשמת יעקב פריאנטה שנרצח באכזריות בשדרות, הי"ד רי"ת, לתקפ"ץ.
♦ ♦ ♦