הרב יוסף עובדיה
כולל מאורות אברהם
ביתר עילית

תפילה וק"ש עם הנץ החמה

תגובה ב'

הרב דניאל אדר האריך במאמרו לבאר את מחלוקת הקדמונים בסוגיא דותיקין, וכתב שמחלוקתן תלויה בפירוש המילה 'גומרין', דמי שמפרש גומרין היינו קוראין ס"ל שמעלת הותיקין היא שהיו קוראין את שמע מיד מהנץ החמה, אבל התפילה אינה צריכה להיות סמוכה להנץ החמה, רק מדין סמיכת גאולה לתפילה. ומי שמפרש 'גומרין' היינו מסיימים, מעלת הותיקין הייתה בתפילה, שהיו מתפללים מיד בהנץ החמה, ולשיטה זו על כרחן היו צריכים להקדים את שמע קודם הנץ החמה.
והה"כ הניח מונח שאין שום מעלה לקרא את שמע קודם שתנץ החמה, שק"ש של יום היא ככל המצוות הנוהגות ביום, שלכתחילה זמנן אחר הנץ החמה, כמו ששנינו במסכת מגילה (כסברת ר"ת בספר הישר). ולכן הבין שלשיטת הסוברים שיש להקדים את ק"ש להנץ החמה, מעלת הותיקין הייתה דוקא לענין התפילה, שהיו מתפללים מיד בהנץ החמה. ולכן התקשה בהבנת דעת הרמב"ם, ונדחק לפרשו. וכן הרבה להקשות על ר"י שירלאון (שביאר את שיטת רבו ר"י הזקן), ודחה דבריו כדבר איש אל רעהו, מבלי שים לב כמה הפרש יש בינינו לראשונים כמלאכים.
♦
ונבאר תחילה במה נחלקו רבי יהושע ורבי אליעזר. שנינו (ברכות י:) למה נאמר ובשכבך ובקומך, בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים, ובמשנה (שם ט:) רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. מבואר שזמן ק"ש של שחרית תלוי בזמן קימה, דר"א ס"ל דאזלינן בתר קימת כולי עלמא, ועד הנץ החמה מיקרי זמן קימה, אבל בתר הנץ כיון דכבר כולי עלמא קמו ממטותיהן, אף על גב דמלכים עדיין לא קמו, לאו זמן ק"ש מיקרי, דאחר קימת כו"ע אזלינן. ור"י ס"ל דעד ג' שעות זמן קימה הוי, שכן דרך מלכים לעמוד בג' שעות, וכיון דהוי זמן קימה לדידהו קרינן ביה ובקומך (לשון שו"ת שאגת אריה סימן ה). ולפי זה ודאי שגם לדעת רבי יהושע יש מעלה לקרא את שמע קודם הנץ החמה, שהוא זמן קימת רוב בנ"א. וגם מדין זריזין מקדימין למצוות יש מעלה לקרא את שמע מזמן שיכיר, אף לדעת רבי יהושע, שאין זמן ק"ש כשאר מצוות התלויות ביום. והדקדוק של ותיקין הוא על ק"ש דוקא, כפשטות משמעות הגמרא שלא יאחרו לקרותה, דאע"ג שמודים ותיקין שהלכה כרבי יהושע שזמנה עד ג' שעות, מ"מ ותיקין היו מהדרין לקרותה עד הנץ החמה, שהוא זמן קימה לרוב בנ"א. ומה שהיו ממתינים בקריאתה ולא קוראין אותה מיד בתחילת זמנה, כיון שצריך לסמוך גאולה לתפילה, וזמן תפילה לכתחילה הוא אחר שתנץ החמה, מדכתיב ייראוך עם שמש.
ובברייתא (ברכות ט:) "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום", הכי קאמר דכיון שזמנה של ק"ש מתחיל משיכיר את חבירו, א"כ למה מאחרין לקרותה עד סמוך להנץ החמה, ואמרו כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, כלומר כדי שיתקיים גם הדין השני שלא להקדים את התפילה לפני הנץ החמה. אמר רבי זירא מאי קראה, כלומר מנין שהתפלה צריכה להיות דוקא אחר הנץ החמה ולא קודם, דכתיב ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. ומנין שצריך לסמוך גאולה לתפילה, העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו. אבל מדין זמן התפילה אין ענין להתפלל דוקא בהנץ החמה. ולפי האמור הברייתא יהיב טעמא למה מאחרין את שמע, אבל לפי הבנת הה"כ שהדקדוק הוא להתפלל בהנץ, יהיב טעמא למה מקדימין את שמע (שלא כדין). ובלשון הראשונים מבואר דיהיב טעמא למה מאחרין את שמע, וזה כפירוש שכתבתי.
♦
במשנה במסכת ברכות (כב:) ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא. ובגמרא (כה:) לימא תנא סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה, ונפק"מ שהלכה כסתם משנה. ומשני, אפילו תימא רבי יהושע ודלמא כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה ע"כ. שהיה סלקא דעתין שהמשנה היא כרבי אליעזר, שאם לא קרא את שמע עד שתנץ החמה לא יצא, ותירצו שהמשנה היא כותיקין, שרק מצד הידור היו קוראין בזמן שרוב בנ"א קמים.
ופסק הרמב"ם (קריאת שמע פ"ב ה"ז) כמשנה זו, וז"ל "אם היה מתיירא שמא תנץ החמה קודם שיקרא, יתכסה במים שהוא עומד בהן ויקרא". מבואר שהקפידה היא שתהיה ק"ש קודם שתנץ החמה. ואין לומר שהרמב"ם ס"ל כהר"ח שהיו קוראין אותה ממש בהנץ החמה, שהרי כתב בפירוש המשנה (ברכות פ"ג מ"ה) "דברי משנה זו אינם אלא בותיקין שהיו נזהרין לגמור קרית שמע עם עלות החמה באופק כדי שתהיה תפלתם עם עלות החמה". וא"א לפרש בדבריו לגמור היינו לקרא, דא"כ אין "תפלתם עם עלות החמה".
ומ"מ ממשנה זו מוכח דאע"ג שאינו מתפלל בהנץ החמה נחשב כקורא כותיקין, שהרי זה שירד לטבול וקרא את שמע במים, עולה ומתכסה וחוזר וקורא ק"ש עם ברכותיה ורק אח"כ מתפלל, ונמצא שאינו מתפלל בהנץ החמה. תדע שהרשב"א בתשובה (ח"א סי' מז ושיט) כתב הא דתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא מסתברא דחוזר ואומר ברכות בפני עצמן ואף על פי שאינו קורא ק"ש, שהברכות לא נתקנו על ק"ש. והעתיקו מרן הבית יוסף (סימן מו), והביא הב"י ראיה לדבריו מהא דתנן ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא דמסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן מהטעם הנזכר עכ"ל. מוכח מזה דעיקר הדקדוק של ותיקין לאו משום תפילה, אלא משום ק"ש שלא לאחר לקרא אחר הנץ החמה, להדר כדעת רבי אליעזר. ומה שכתב הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ג ה"א) תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית, אינו ענין לותיקין, אלא רצה לומר שאין להתפלל קודם הנץ החמה ואין לאחר אחר שעה רביעית. אבל לענין זמן ק"ש אם קרא אחר שתנץ החמה, הוי דיעבד, כדמוכח מלשונו בהלכות ק"ש (פ"א הל' יא) שכתב "ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו". ומה שלא הזכיר הרמב"ם שזמן ק"ש לכתחילה מזמן שיכיר, משום דס"ל שהלכה כותיקין, וכל שאינו קורא כותיקין הוי דיעבד.
♦
וז"ל תלמידי רבינו יונה (ברכות ד:): "וראיה לדבר דאין זמנה לכתחלה אלא עד הנץ החמה בלבד מדתנן בפרק מי שמתו ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא, אלמא משמע דמש"ה הצריכוהו לקרות במים כדי שלא תעבור זמנה וכו' רצו חכמים שיקרא ק"ש בזמנה והיינו קודם הנץ החמה משיסמוך גאולה לתפלה וכו' וא"ת מנין לנו דותיקין סוברין דזמן ק"ש לכתחלה אינו אלא עד הנץ דלמא ס"ל דאפי' אחר הנץ הוא זמנה לכתחלה, ומה שהיו מדקדקים וקורין קודם הנץ, לא היו עושין זה מפני שאין זמן ק"ש לכתחלה אח"כ אלא מפני שזמן התפלה הוא כשתנץ החמה והיו צריכין להתפלל מיד היו מדקדקין וגומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמכו גאולה לתפלה וכו' וי"ל דבהכרח אנו למדים מדברי ותיקין דס"ל דסוף זמן ק"ש אינה אלא עד הנץ החמה לכתחלה דמסתמא לשון ייראוך עם שמש אינו רוצה לומר בזריחת השמש דוקא אלא לאחר שנתפשט השמש בעולם וכו' שזמן תפלה אינה בתחלת זריחת השמש דוקא" עכ"ל. הרי מפורש דס"ל לרבינו יונה שהדקדוק של הותיקין היה להספיק לקרא את שמע קודם הנץ החמה, אבל לענין תפילה אין קפידה לעמוד מיד בהנץ החמה, ומהפסוק ייראוך עם שמש, למדו רק שלא יתפלל קודם הנץ החמה.
ולפי דעת רבינו יונה יש ג' דינים - הראשון זמן ק"ש, דזמנו מעיקר הדין הוא משיכיר עד שלש שעות כרבי יהושע, אלא שותיקין היו מהדרין לנהוג כרבי אליעזר שזמנה רק עד הנץ החמה. ולפי זה גם אם יקרא את שמע מיד משיכיר נחשב קורא כותיקין, אע"ג שאינו סומך גאולה לתפילה, שהדקדוק הוא שלא יקרא את שמע אחר שעבר הנץ החמה, וזה מוכח מהמשנה שירד לטבול.
דין שני שאינו שייך לותיקין דוקא, שהתפילה תהיה דוקא אחר זריחת השמש, וזה מה שאמר רבי יוסי (שבת קיח:) יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה אמר רבי זירא מאי קרא ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. ואין דין זה משום ותיקין או משום זריזין, שהרי למדו מפסוק זה גם לענין תפילת מנחה שצריך דוקא לאחר אותה לסוף היום. ודמדומי חמה היינו תחילה וסוף של זמן זריחת השמש בעולם, וכשם שלגבי מנחה אין הכונה לרגע של השקיעה ממש, כך גם לגבי שחרית אין הכוונה לזריחת השמש ממש אלא לאחר שנתפשט השמש בעולם.
דין שלישי, לסמוך גאולה לתפילה, (ברכות ט:) העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו. היינו בין אם מקדים להתפלל קודם זריחת השמש ובין אם מאחר להתפלל בסוף שלש שעות צריך לסמוך גאולה לתפילה, ואפילו בתפילת ערבית שייך דין זה, וגם דין זה אינו שייך לותיקין דוקא.
♦
וז"ל הרי"ף (ברכות ד:): "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש, וכן הלכתא, אלא מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא ואפי' הכי מצוה למיקרי קודם הנץ החמה מעט כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה שנמצא מתפלל ביום ואף על פי שאינו עם הנץ החמה דוקא" עכ"ל. וכתב תר"י (שם ה.): "ואומר מורי הרב נר"ו שכוונת הרי"ף ז"ל היא דותיקין מפני שהיו משערין בדקדוק היו מצמצמין ומכוונין שמיד כשיגיעו לגאל ישראל תהיה הנץ החמה, ושאר בני אדם אינם בקיאין לשער כל כך ואם יבואו לעשותו שמא יטעו ותנץ החמה קודם ק"ש ויעבור זמן לכתחלה ועל כן צריך שלא ישערו בצמצום אלא בענין שיוכלו לכל הפחות לקרוא קודם הנץ פרשה ראשונה ושתהיה הנץ החמה מקריאת פרשה ראשונה עד גאל ישראל כי זה נקל הוא לכוון שתהיה הנץ החמה בשיעור גדול כזה ואף על פי שאינו מכוין בענין הנץ החמה שיהיה כשמגיע לגאל ישראל אין לחוש לזה". הרי מבואר שעיקר הדקדוק לדעת הרי"ף הוא לקרא את שמע קודם שתנץ החמה.
♦
וכך היא גם דעת הר"י שירלאון שמעלת הותיקין היא לקרא את שמע קודם הנץ החמה, והביא לזה ראיה מהירושלמי וז"ל "וכן משמע בירושלמי דקאמר מ"ד כדי שיהא רואה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו כמ"ד בין תכלת ללבן, אבל אמרו מצותה עם הנה"ח כדי שיסמוך וכו'". שמן הדין היה להקדימה מזמן שיכיר, שאז הוא זמן קימה, אבל כיון שצריך לסמוך גאולה לתפילה, ותפילה היא ביום דוקא, מאחרין את שמע לסוף זמנו של רבי אליעזר. ואם היה סובר ר"י שירלאון שמעלת הותיקין היא משום תפילה, לא היה לו להביא את המשנה שירד לטבול שיתכסה במים ויקרא, שהרי אחרי שקרא את שמע במים צריך לצאת ולהתכסות ולהניח תפילין ולברך ברכות ק"ש, נמצא שאינו מתפלל מיד בהנץ החמה. ואין לפרש דמה שהוא קורא במים, כדי שיספיק להתפלל מיד בהנץ החמה, שהרי בזה שהוא קורא במים אינו מרויח זמן לענין תפילה, שבין אם יקרא במים ובין אם יעלה ואח"כ יקרא, תפילתו תהיה באותו הזמן, ואדרבא הוא מפסיד זמן, כיון שצריך לחזור ולקרא את שמע בברכותיה, וכל מה שמרוויח בקריאה בתוך המים הוא רק לענין ק"ש שקורא קודם הנץ החמה. ועוד קצת ראיה ממה שכתבו התוספות (ברכות ט: ד"ה כל הסומך) "כותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ", ולא כתבו תפלה 'בתוך הנץ'. ודקדקו לומר כן ממה שאמרו במסכת פסחים (יב:) אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בתוך הנץ החמה עדותן בטילה.
♦
וכן מוכח כפירוש זה ממה שכתבו התוספות במסכת יומא (לז:): "ואביי נמי לא נקט לק"ש כוותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים לק"ש, צריך לאחרו מעט עד סמוך להנץ כוותיקין כדי לסמוך גאולה לתפלה ומן הדין זמן ק"ש מתחיל כאחרים", מזה שכתב שותיקין היו מאחרין את הק"ש סמוך להנץ ולא בתחילת זמנה, משמע שהתוספות מפרשים מה שאמרה הברייתא "כדי" היינו יהיב טעמא למה מאחרין את ק"ש, וזה כפירוש רבינו יונה, שאם ההידור של ותיקין משום תפילה, היו צריכים לתת טעם למה מקדימין את שמע.
וגם הרשב"א בחידושיו (ברכות ח:) ותוספות הרא"ש כתבו כדברי הר"י שירלאון, והביאו אף הם ראיה מהירושלמי הנ"ל.
וכן צריך לפרש את דעת האור זרוע (קריאת שמע סימן יג) והרא"ש (ברכות פ"א ס"י), שפירשו ממש כדברי הר"י שירלאון והביאו ראיה מהמשנה שירד לטבול. וכן מבואר בפסקי רי"ד (ברכות ט:) וז"ל "והוותיקין, שהן זריזין להקדים למצות, היו משכימין לקרותה קודם הנץ החמה הרבה, אלא כדי לסמוך גאולה לתפילה היו מאחרין סמוך להנץ החמה", יהיב טעמא למה מאחרין את ק"ש. וכן היא דעת הבה"ג (ואף הה"כ צידד לפרש כך בדעת הבה"ג). והמאירי והרי"ד בפסקיו (ברכות ט:) שנתנו טעם למה ותיקין היו מאחרים ק"ש, משום תפלה כדי להיותה ביום גמור.
♦
וז"ל ספר האשכול (סימן א): "והיינו דסומך גאולה לתפילה כוותיקין, ק"ש קודם הנץ החמה וי"ח ברכות לאחר הנץ וכן היה מנהג הר"ם (ר' משה ב"ר שניאור) לכוון בשמע ישראל שקודם פסוקי דזמרה אחר שאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי וכו' וגם אמר ואהבת עד והיו הדברים כדי לאומרו קודם הנץ החמה וי"ח לאחר הנץ החמה". מבואר שהיה הר"ם נוהג לקרא את שמע קודם פסוקי דזמרה לפני שתנץ החמה כותיקין, אע"ג שלא היה מתפלל מיד בהנץ החמה, הרי שהוא מפרש כפירוש רבינו יונה. ובבית יוסף (סימן מו) העתיק את דברי ספר אהל מועד (ק"ש דרך ראשון נ"ח) בשם הרמב"ן ז"ל, וז"ל ועכשיו נהגו העולם לומר פסוק ראשון של ק"ש כרבי יהודה הנשיא משום דק"ש בציבור הוי אחר הנץ החמה ולכך קורין אותו פסוק קודם, שמא (ר"ל אולי) שעת קריאת אותו פסוק יהיה קודם הנץ החמה.
♦
אולם הרמב"ן במלחמות (ברכות ב.) פירש שמעלתן של הותיקין הייתה משום התפילה ולא משום ק"ש, שהיו מקדימין וקורין אותה קודם הנץ החמה כדי שיהו גומרין אותה וסומכין תפלתם עם הנץ החמה הא למדנו שלא אמרו הנץ החמה אלא למצוה מן המובחר לותיקין מקדים וגומר עם הנץ החמה, ומי שאינו יכול לכוון כן מתחיל עם הנץ וסומך תפלה להנץ בכל כחו. וכן דעת הריטב"א בחידושיו (יומא לז:) שמעלת הותיקין הייתה להתפלל תפלה עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש דהיינו תפלה, וכדי לקיים סמיכת גאולה לתפלה מקדים קריאת שמע קודם הנץ החמה. ודוקא לותיקין שמדקדקין בכך אבל לשאר עמא שאינם יכולין לעשות כותיקין זמנם לאחר הנץ החמה. אלא שגם הרמב"ן וגם הריטב"א לא הזכירו משנה זו דירד לטבול, וצ"ע איך יפרשו מה שאמרו בגמרא שמשנה זו כותיקין.
מתבאר שיש ג' שיטות בביאור סוגיא דותיקין. שיטה ראשונה שהיא שיטת הר"ח ורש"י ור"ת, שזמן ק"ש לותיקין בהנץ החמה, אלא ששיטה זו נדחתה ע"י מרן הבית יוסף (סימן נח). שיטת הרמב"ן במלחמות והריטב"א שותיקין היו מדקדקים להתפלל ממש בהנץ החמה. ושיטה שלישית, שהיא שיטת רוב הראשונים, וכך דעת מרן הב"י שדרכו לפסוק כשלשה עמודי הוראה, והעתיק את דברי רבינו יונה, שמעלת הותיקין שהיו קוראין את שמע לפני הנץ החמה, ואין צריך להקפיד שהתפילה תהיה בהנץ החמה דוקא. לכן הזכיר השו"ע את דין הותיקין דוקא בהלכות קריאת שמע (סימן נח) וכתב "שהיו מכונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה", ואילו בהלכות תפילת שחרית לא הזכיר דין זה של ותיקין.
♦
לפי האמור, אחר שקרא את שמע קודם הנץ החמה יכול להאריך בברכת גאל ישראל כמה שירצה. ועצה טובה היא לעשות כך במקומות שיש מחלוקת לגבי זמן הנץ החמה, לצאת יד"ח לכל הדעות ולא להיכנס לחשש תפילה קודם זמנה שהיא תפילה בדיעבד.
ומי שקם ממטתו קודם הנץ החמה ודעתו לחזור לשון, או להתפלל בצבור מאוחר יותר, נכון שיקרא קריאת שמע בלא ברכותיה קודם הנץ, ויחשב קריאתו כותיקין, וכשיתפלל אח"כ עם הציבור יחזור ויקרא ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאולה לתפילה. וכן מתבאר מדברי הגאון רבי זלמן בשלחן ערוך שלו (סימן נח ס"ד) שכתב אם יכול לקרות פרשה ראשונה לפני הנץ, יש לקרותה אז, אף שעדיין לא לבש ציצית ולא הניח תפילין, כדי לצאת ידי חובת שיטת היש אומרים דאף כשאינו מסמיך גאולה לתפלה, עיקר זמן קריאת שמע מן התורה הוא סמוך לנץ בדוקא.
יוסף עובדיה
כולל מאורות אברהם
ביתר עילית
♦

תגובת הרב דניאל אדר

בס"ד
קבלתי מסירת ההודעה אשר שדר לי הרב יוסף עובדיה, וגדול כמרן שמו, על אשר כתבתי בעניין תפילת השחר וקריאת שמע, שעיקר עניין הנץ החמה הוא דווקא קריאת שמע. ודקדקתי זאת על פי רוב ככל הגאונים, וכמה מרבותינו הראשונים. וכתב בתשובתו הרמת'ה שלא נראו לו דבריי. ואמרתי שאענה על עיקרי דבריו.
♦
יצא ראשונה, כתב הה"כ וז"ל: כתב שמחלוקתן תלויה בפירוש המילה 'גומרין', דמי שמפרש גומרין היינו קוראין ס"ל שמעלת הותיקין היא שהיו קוראין את שמע מיד מהנץ החמה, אבל התפילה אינה צריכה להיות סמוכה להנץ החמה, רק מדין סמיכת גאולה לתפילה. ומי שמפרש 'גומרין' היינו מסיימים, מעלת הותיקין הייתה בתפילה, שהיו מתפללים מיד בהנץ החמה, ולשיטה זו על כרחין היו צריכים להקדים את שמע קודם הנץ החמה. ע"כ.
יש להעיר שלא נתכוונתי "להכריח" שמחלקותם תלויה בפירוש תיבת 'גומרים', אלא רק הצעתי זאת בתור אפשרות. ומ"מ הה"כ לא כתב להקשות על האפשרות הזו שהצעתי.
וכתב עוד הרב יוסף עובדיה וז"ל: והה"כ הניח מונח שאין שום מעלה לקרא את שמע קודם שתנץ החמה, שק"ש של יום היא ככל המצוות הנוהגות ביום, שלכתחילה זמנן אחר הנץ החמה, כמו ששנינו במסכת מגילה (כסברת ר"ת בספר הישר). ולכן הבין שלשיטת הסוברים שיש להקדים את ק"ש להנץ החמה, מעלת הותיקין הייתה דוקא לענין התפילה, שהיו מתפללים מיד בהנץ החמה. ע"כ. ובמחכתה"ר לא הנחתי, לא מונח זרקא ולא מונח רביעי, "שאין שום מעלה לקרוא את שמע קודם שתנץ החמה" מפני דקדוק קל שדקדקתי מהמשנה במגילה, כאילו מעולם לא שזפה עיני דרך בירור סוגיא, וכאילו רק על פי דקדוק זה, כתבתי אשר כתבתי. וכי נעלמו מכת"ר כל רבנן גאוני וקמאיי שהבאתי במאמרי? ואם נעלמו ממנו, היאך הקשה כן? היה עליו לעיין במאמר קודם שהקשה. ואם לא נעלמו ממנו, אזי היה עליו לדחות ביד חזקה ובזרוע נטויה את ההכרחים שכתבתי, ולא להתעלם מהם ככלי אין חפץ בו. ועל כן, התמיהה היא על מר, מפני מה לא נשמר, וכתב ויתמרמר, ואת המאמר לא גמר. ואין לי שום צורך להכפיל ולהאריך הלשונות שכבר כתבתי ודקדקתי בהם די הצורך במאמרי, מאת כל הגאונים וכמה ראשונים שכותבים אשר כתבתי. והמעיין יראה נכוחה שלא מדקדוק קל במשנה אמרתי כן, ולא מסברא דנפשאי, אלא מפי ספרים וסופרים.
♦
עוד כתב: ולכן התקשה בהבנת דעת הרמב"ם, ונדחק לפרשו. ע"כ. דבריו לא נאמנו מאוד. לא אריך למכתב הכי "ולכן" התקשה בהבנת דעת הרמב"ם. שכן, לא התקשיתי בהבנת דעת הרמב"ם מפני שהבנתי בצורה "לא נכונה" את עניין הנץ החמה. גם המעיין יראה שלא "התקשיתי" בהבנת דעת הרמב"ם, אדרבא, הבנתי היטב את דברי הרמב"ם. רק כתבתי שיש מקום להעיר על דברי קדשו, מאת דברי רבנו חננאל ושאר קדושים עמו.
וכתב עוד: וכן הרבה להקשות על ר"י שירלאון (שביאר את שיטת רבו ר"י הזקן), ודחה דבריו כדבר איש אל רעהו, מבלי שים לב כמה הפרש יש בינינו לראשונים כמלאכים. ע"כ. ובאמת לא זכיתי להבין במה דברתי "כדבר איש אל רעהו" אל אדיר האדירים רבינו יהודה שירליאון, ומיחזיא מילתא שעיקר טענתו כלפיי היא זו, ובגוף מאמרי לא מצא שום מקום להתגדר בו, שהרי לא תירץ הרב הכותב שום קושיא מקושיותיי שהקשיתי, ולא התייחס לדברי כל הגאונים דאזלי כל בתר איפכא מדבריו, וכנראה לא מצא בהם תיוהא. ואם כן הוא, אזי אם הבעיה היא בעצם העניין ש"העזתי" להקשות על דברי קדשו של הר"י שירליאון, הלא רבים אשר לפנינו רובא דאיתא קמן מרבנן בתראי, שהקשו על דברי קודמיהם וכן על דברי הראשונים. ואם זה מפני שכתבתי בכותרת "יש מקום לדחות את הכרחי ודיוקי הר"י שירליאון בהא מילתא", אמת, הסתפקתי הרבה קודם שכתבתיה. וסברתי מתחילה שמפני שמיד לאחר מכן אני מתחיל בקול ענות חלושה, והמחבר בשפה רפה מדבר, לא חשבתי שידקדקו עמי על הכותרת. אולם, אחרי שור'י ניחמתי, כי באמת הלשון אשר בכותרת היתה חריפה מדאי כלפי גאון הגאונים אשר כזה. ואשרי כת"ר שהעמידני על האמת.
♦
וכתב לבאר על פי דברי השאגת אריה בסימן ה', שמחלוקת ר"א ור' יהושע בעניין זמן קריאת שמע דתליא מילתא בביאור הפסוק בשכבך ובקומך. ועל פי זה כתב לבאר מדיליה וז"ל: ולפי זה ודאי שגם לדעת רבי יהושע יש מעלה לקרא את שמע קודם הנץ החמה, שהוא זמן קימת רוב בנ"א. וגם מדין זריזין מקדימין למצוות יש מעלה לקרא את שמע מזמן שיכיר, אף לדעת רבי יהושע, שאין זמן ק"ש כשאר מצוות התלויות ביום. ע"כ. וזה הפלפול איני מבין. היכן רמיזא מילתא באורייתא שלרבי יהושע יש עניין לקרוא את שמע כוותיקין? הלא אם היה עניין כזה, לא היה מקום לקושיית הגמרא (כה ע"ב): לימא תנא סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה אפילו תימא רבי יהושע ודלמא כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה ע"כ. דאלו כדברי הה"כ, כיוון שגם לרבי יהושע יש עניין לקרוא קודם הנץ החמה, וכדעת רבי אליעזר, ממילא לאו שפיר לומר בכי האי גוונא 'לימא תנן סתמא כר"א', אחר שגם רבי יהושע שר המסכי'ם לזה.
ומאוד תמהתי עמ"ש לבתר הכי, שממה שהקפיד הוותיק שירד לטבול לקרוא ק"ש "קודם" שתנץ החמה, שיש עניין להדר כרבי אליעזר. והלא למסקנא דמוקמינן להא משנה כדעת רבי יהושע, מוכח דלא שמיעא לן כלומר לא סבירא לן להדר כדעת רבי אליעזר כלל.
ועוד תמהתי על כת"ר, הלא גם ר"א וגם רבי יהושע לא נחלקו אלא ב"עד סוף", וכיוון שרבי יהושע חלק עליו למעשה בעד סוף, מנא ליה לכת"ר לחדש שמודה הוא לא למעשה? וזאת בלא שום הוכחה והכרח. ואולי כוונת כת"ר היא שבודאי יש לחוש לכתחילה לכל החומרות שבעולם, ולאו מילתא זוטרתא היא לחוש לדעת רבי אליעזר. אחר המחי"ר, ידעתי כי זו דרך דרכו בה חלק מרבנן בתראי, אולם דרך זו כמעט ולא נמצאה בין התנאים והאמוראים, ואין לחדש דרך זו בלא ראיה.
ועוד בה, האם לא שם כת"ר לבו הטהור, מה שכתבתי דאחר דפסקינן הלכתא 'לקריאת שמע כוותיקין' והתם בתחילת הזמן איירי, כמו שיראה כל מעיין בתלמודנו, ממילא יוצא דלא פסקינן הלכתא כר"א כלל, אלא זו שיטה שלישית המובאת בתוספתא. וממילא אין לדברי ר"א ורבי יהושע עניין עם נידון דידן, שלא דיברו אלא "בעד סוף" ולא בתחילת הזמן, ואת כל הזמנים של תחילת הזמן, דחינו, ופסק אביי הלכה כוותיקין. וממילא הדר דינא לקריאת שמע, שהיא ככל שאר המצוות הנהוגות ביום, כההיא מתניתין דמגילה. וברור מלשון הגמרא והגאונים שכתבתי, ובפרט מלשון רס"ג, שכת"ר אף לא ראה צורך להתייחס אליו, דזמן קריאת שמע מתחיל מהנץ החמה והלאה, וברור שכל אלו הגאונים פסקו נגד רבי אליעזר. וגם רובא דקמאי שסברו שיש להקדים את קריאת שמע להנץ החמה, לא עשו זאת מפני שיש עניין להדר כר"א, אין זה במשמעות דבריהם כלל, אלא מפני שהבינו שעיקר עניין הנץ החמה הוא לתפילה ולא לקריאת שמע, ממילא יש לקרוא קריאת שמע קודם הנץ החמה. ותו לא מידי.
ולא נסתר מעיני, שאפשר לדקדק מהלשון של המשנה 'עד שלא תנץ החמה' כשיטת מר, אולם כבר כתבתי שלשון זו אינה מוכרחת. וממילא שפיר יש לומר כדעת הגאונים וכמה ראשונים שסברו כדכתבי. ובאמת מה מאוד תמהתי על כת"ר, שלא ראה צורך להקשות על ראיותיי.
וכתב לחדש שעיקר עניין הנץ החמה לדעת רוב הראשונים, אינה כדי להתפלל בהנץ החמה, אלא בכדי לקרוא קריאת שמע קודם הנץ החמה, אך תפילה אין הכרח שתהא דווקא בהנץ החמה לדעתם. ועוד כתב שנקטו כן בכדי לחוש לדעת רבי אליעזר. ולענ"ד לא צדק בזה, כפי שעיני המעיין תחזינה מישרים, לקמן בס"ד.
ואחר זאת כתב: ולפי האמור הברייתא יהיב טעמא למה מאחרין את שמע, אבל לפי הבנת הה"כ שהדקדוק הוא להתפלל בהנץ, יהיב טעמא למה מקדימין את שמע (שלא כדין). ובלשון הראשונים מבואר דיהיב טעמא למה מאחרין את שמע ע"כ. ונראה שלא הבין דבריי, למרות שכתבתי זאת בבירור. לפי הפירוש אשר כתבתי, שהוא פירוש הגאונים, לא יהיב טעמא למה מקדימין את שמע שלא כדין[2], אלא לכך שיש לקרוא את שמע בהנץ החמה דווקא, וממילא כיוון שלא התכוונתי למה שהה"כ הבין בדבריי, ממילא אין עלי קושיא. ובר מן דין, ברור שרובא דקמאי אכן הבינו כדבריו וכשיטת הר"י שירליאון, ולא חלק אדם על כך מעולם, ואף הבאתי זאת במאמרי. רק כתבתי שמפשטי הסוגיות והשמועות יותר משמע כשיטת הגאונים, ואף הבאתי לזאת סימוכים. אולם לזאת לא רצה, משום מה, הה"כ להתייחס, לא לדברי הגאונים ולא לראיות מן המשנה והתלמוד. וזאת לא ידעתי למה.
ועוד הביא את דברי הרמב"ם וכתב: אין לומר שהרמב"ם ס"ל כהר"ח שהיו קוראין אותה ממש בהנץ החמה, ע"כ. והמעיין רק בתגובתו, יכול לחשוב בטעות שאנא עבדא כתבתי במאמרי שהרמב"ם ס"ל כשיטת ר"ח. וזאת למודעי שכתבתי בהדיא איפכא, וכתבתי שהרמב"ם הוא העומד על צבא הסוברים כדעת ר"י שיליאון. ואם כן לשם מה היה צריך להביא, ללא צורך את דברי הרמב"ם? שכן אם עניינו הוא להגיב על דבריי, היה לרב הכותב שליט"א, להתמקד בזאת ולא להביא דברים שאינם מן העניין.
והביא הרב הכותב כמה מלשונות הראשונים בכדי לדקדק מהם כשיטתו, שהטעם שקוראים את שמע קודם הנץ הוא בכדי לחוש לדעת רבי אליעזר, אך תפילה אין בה עניין שתהא דווקא בהנץ החמה. וראשית הביא את לשון תר"י שכתבו: "וראיה לדבר דאין זמנה לכתחלה אלא עד הנץ החמה בלבד" וכן "וי"ל דבהכרח אנו למדים מדברי ותיקין דס"ל דסוף זמן ק"ש אינה אלא עד הנץ החמה לכתחלה" עיי"ש. אולם המדקדק יראה שאין מלשונות אלו שום ראיה. שכן, בכל זה הדיבור כלל לא הזכירו תר"י, שאנו נוהגים כן 'כדעת רבי אליעזר'. וא"ת ומה בכך, וכי את רבי יהושע הם הזכירו? אנא אמינא שכן, דז"ל: וכמו כן יש שני זמנים בסוף הזמן אחד לכתחלה ואחד בדיעבד ואפילו לותיקין האחד לכתחלה והוא עד שתנץ החמה והשנית בדיעבד והוא עד ג' שעות כר' יהושע ע"כ. ומבואר שאת רבי יהושע פסקנו, ולו בדיעבד, אולם את רבי אליעזר לא פסקנו, וכל מה שנקטנו כן זה מפני שכך הבין שזו שיטת וותיקין. ועוד בה, שלא מפני שיטת רבי אליעזר נגעו בה, ממה שכתבו בהדיא: וא"ת מנין לנו דותיקין סוברין דזמן ק"ש לכתחלה אינו אלא עד הנץ, דלמא ס"ל דאפי' אחר הנץ הוא זמנה לכתחלה ומה שהיו מדקדקים וקורין קודם הנץ לא היו עושין זה מפני שאין זמן ק"ש לכתחלה אח"כ אלא מפני שזמן התפלה הוא כשתנץ החמה והיו צריכין להתפלל מיד היו מדקדקין וגומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמכו גאולה לתפלה ולעולם זמן ק"ש הוא אפי' אחר הנץ לכתחלה ע"כ. ואילו הוה סבירא להו, שדעת ותיקין היא כדעת רבי אליעזר, אם כן מה מקום לשאלה זו? הרי התשובה פשוטה לפניה 'מניין לנו דותיקין סוברים דזמן ק"ש לכתחילה אינו אלא עד הנץ?' היו צריכים לענות "מפני דס"ל כדעת רבי אליעזר", ממה שלא ענו כן, מוכח דלא סבירא להו כדברי הה"כ.
ותדע שלא יתכן לומר ששיטת רבי אליעזר היא שיש לקראה לכתחילה בסמיכות להנץ החמה. וכי יעלה על הדעת לומר דאמרינן ליה לאיניש להתעכב כמעט עד שיעבור הזמן לכתחילה? הרי זה לא ניתן להיאמר. ורק מפני דבעינן לסמוך גאולה לתפילה מעכבינן לה עד סמוך להנץ החמה.
ועוד, המעיין בדברי תלמידי רבינו יונה יראה נכוחה שעיקר מה שבאו לומר הוא, דלא תימר מפני שפסקנו בגמרא הלכה כרבי יהושע, דכך ההלכה לכתחילה (ודלא כמו שאפשר ללמוד בירושלמי), אלא שלכתחילה יש לקרוא ק"ש מוקדם קודם הנץ החמה וכדעת ותיקין (ולא משום ר"א). והבינו תר"י שכך היא שיטת ותיקין מפני ההיא משנה של היורד לטבול, ולא משום רבי אליעזר כלל[3]. וממילא הדר דינא לכך שיש מחלוקת בין רבנן קמאי בהא מילתא.
ועל כן אינו נכון מה שכתב הה"כ: ולפי דעת רבינו יונה יש ג' דינים - הראשון זמן ק"ש, דזמנו מעיקר הדין הוא משיכיר עד שלש שעות כרבי יהושע, אלא שותיקין היו מהדרין לנהוג כרבי אליעזר שזמנה רק עד הנץ החמה. ולפי זה גם אם יקרא את שמע מיד משיכיר נחשב קורא כותיקין, אע"ג שאינו סומך גאולה לתפילה, שהדקדוק הוא שלא יקרא את שמע אחר שעבר הנץ החמה, וזה מוכח מהמשנה שירד לטבול. ע"כ. וממה שדקדקנו ברור שלא משום ר"א נגעו בה.
וכתב הה"כ לצטט את פירוש תר"י בביאור שיטת הרי"ף, ושוב הקורא את תשובתו, יכול לחשוב שלא התייחסתי לזאת במאמרי לשיטת הרי"ף. ואינו נכון, וכתבתי שדברי הרי"ף מסתברים יותר כדעת הגאונים ורבינו חננאל. ואיני רואה צורך להאריך בזה שוב, והרוצה לידע מה כתבתי בביאור שיטת הרי"ף יכול לעיין במאמרי.
וגם כתב שדעת הר"י שירליאון כן, כדעת רבינו יונה, שכל העניין לקרוא את שמע קודם הנץ הוא מפני דמחמרינן כדעת רבי אליעזר, אך אין עניין להתפלל בהנץ החמה דווקא לדעתו. ובזאת לא אסכים עמו, דהלא הר"י שירליאון כתב בהדיא: וכן הדין שזמן ק״ש מתחיל כאחרים וזמנו עד שלש שעות כר׳ יהושע, אלא שוותיקין מקדימין למצות ומשכימים לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלה ביום אחר הנץ כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש ע"כ. וכן כשכתב "ולקמן נמי בפרק תפילת השחר מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי" וכן מוכח בעוד לשונות בדבריו ודו"ק כי קיצרתי. ומבואר תרתי, ראשית לא הזכיר כלל את רבי אליעזר, או שיש לחוש לשיטתו, ולדברי הה"כ העיקר חסר מן הספר. ושנית, הלא כתב כדי שתהא התפילה אחר הנץ החמה. וברור הוא בלשון בעלי התוספות (ומטו בה משם רבינו תם) שהלשון 'אחר הנץ' לדעתם שווה לזמן של 'עם הנץ'. וכוונתו לומר שיש להתפלל בהנץ החמה. וכל מי שידקדק בכך היטב בלשון הר"י שירליאון, יראה שאין שום משמעות לזמן של 'הנץ החמה' בדיוק, ודלא כדעת ר"ח והגאונים. אלא ברגע שהנצה החמה כבר מקרי 'אחר הנץ'. ועל כן, כשכותב אחר הנץ היינו בהנץ החמה. נמצאת למד שמה שכתב הה"כ: ואם היה סובר ר"י שירלאון שמעלת הותיקין היא משום תפילה, לא היה לו להביא את המשנה שירד לטבול שיתכסה במים ויקרא, וכו' ע"כ. שאינו נכון.
וממה שכתב: ועוד קצת ראיה ממה שכתבו התוספות (ברכות ט: ד"ה כל הסומך) "כותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ", ולא כתבו תפלה 'בתוך הנץ'. ודקדקו לומר כן ממה שאמרו במסכת פסחים (יב:) אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בתוך הנץ החמה עדותן בטילה. ע"כ. ואינה ראיה, שכן בלשון התוספות אין הבדל בין 'תוך הנץ' ל'לאחר הנץ', והוא מדוקדק היטב בלשון הר"י שירליאון, ומהאי טעמא לא כתבו כשיטת ר"ח והגאונים. וממילא גם שאר הראשונים שהביא בדבריו, יש לדחות באותו אופן.
ומ"מ אף בתר הכי, אין זה כל כך עניין עם נידון דידן. דאף אם נודה להה"כ בכל דבריו ונאמר שעיקר עניין הנץ החמה הוא שתהא קריאת שמע קודם הנץ החמה, ותפילה אין לנו סיבה להקדימה או לאחרה. אכתי אין זה משפיע על מה שכתבתי. שכן גם אנכי לא אמרתי, אלא שכיוון שדעת הגאונים ור"ח ועוד ראשונים, שיש לקרוא ק"ש בהנץ החמה, ממילא יש לחוש לדעתם. ואדרבא, דברי כת"ר (אם היו נכונים) מסייעים לי. דכיוון שאין שום עניין לפי דברי כת"ר בדעת רובא דקמאי להתפלל דווקא בהנץ החמה, ואפשר גם להתפלל לכתחילה לאחר מכן, ולדעת כמה ראשונים יש לקרוא קריאת שמע דווקא בהנץ החמה, ממילא יוצא שיש להקפיד לעשות כמו שכתבתי, ולקרוא קריאת שמע בהנץ, אף אם לא יתפלל בהנץ החמה. ועי' בהערה[4].
ומה שכתב בשם ספר האשכול, לא מצאתי זאת בנוסח האשכול שתחת ידי (מהדורת אלבעק) שהיא המהדורה המדוייקת. ואולי ציטט זאת בשם האשכול המזוייף, שזוייף לפני כמאה וחמישים שנה והדפיסו חכם בשם ריצ"ב אוירבאך, לפני כמאה וחמישים שנה. ויש לסייע לזאת ממה שהביא בשם רבי משה בן שניאור מבעלי התוספות, ולא היה האשכול יכול להביא את דעת רבי משה בן שניאור, שכן קדם אליו טובא. מ"מ בלשון האשכול מהדורת אלבק, היא לא נמצאה, ואין לסמוך על דברי האשכול שכתוב עליו "על פי כתבי יד", וחבל שהה"כ הוטעה.
ודברי הרמב"ן והריטב"א (וכן שיטת הרי"ד והאו"ז ורוב הראשונים למעט תר"י) פשוטים לפניהם, ושיטתם כמו שכתבתי במאמרי ואין בהם נפתל ועיקש.
ועוד רגע אדבר, על מה שכתב בסו"ד, שיש ג' שיטות בביאור סוגיא דוותיקין. וכתב: שיטה ראשונה שהיא שיטת הר"ח ורש"י ור"ת, שזמן ק"ש לותיקין בהנץ החמה, אלא ששיטה זו נדחתה ע"י מרן הבית יוסף (סימן נח). ע"כ. ואנכי נוראות נפלאתי, היאך שיטת כל הגאונים, נדחה קרא לה כלאחר יד. ועל מרן הב"י אין לי קושיא, על מה שלא נקט כשיטה זו. דברש"י הלא יש סתירה בדבריו (וגם רש"י מפרש ואינו פוסק כמ"ש מרן הב"י בסי' י'), ור"ת בספר הישר, לא היה לנגד עיני מרן הב"י, ואמטול הכי, לא הביא מרן אלא את דעת ר"ח (וגם זאת רק כי הביאו בשמו, אך את לשון ר"ח בעצמה לא ראה מרן, דהיא לא נדפסה בימיו). ולכן לא נתן לה מרן חשיבות. אולם מעכ"ת נר"ו שראתה עינו הבדולח במאמרי, את כל הגאונים וכמה מן הראשונים שלא היו לנגד עיני מרן ז"ל, האם עדיין יש לדחות בגילא דחיטתא, ואפילו לא לדון בשאלה "אילו היה מרן רואה שמא היה חוזר בו" ואף אם תאמר שלא היה חוזר בו, מ"מ בהגלות נגלות כל הני רברבתא קמן, האין להתייחס אליהם?
ועוד במה שכתב: ושיטה שלישית, שהיא שיטת רוב הראשונים, וכך דעת מרן הב"י שדרכו לפסוק כשלשה עמודי הוראה, והעתיק את דברי רבינו יונה, שמעלת הותיקין שהיו קוראין את שמע לפני הנץ החמה, ואין צריך להקפיד שהתפילה תהיה בהנץ החמה דוקא. לכן הזכיר השו"ע את דין הותיקין דוקא בהלכות קריאת שמע (סימן נח) וכתב "שהיו מכונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה", ואילו בהלכות תפילת שחרית לא הזכיר דין זה של ותיקין. ע"כ. והרואה במאמרי וכן בתגובתי זאת, יבחין נכוחה שלא צדק הה"כ בדבריו אלו. דאין זו שיטת רוב הראשונים, כי אם רק שיטת תר"י. וגם מה שטפל זאת על עמודי ההוראה אינו נכון, כפי שכתבתי. שכן גם הרמב"ם בפירוש המשנה (ברכות פ"ג הלכה ה') תלה את עניין הוותיקין בסמיכות התפילה, אע"פ שאותו טובל כלל לא סמך, מפני שהוא במקווה.
ומה שכתב בדעת מרן השו"ע, בזאת לא ידעתי מאי קא סליק אדעתיה מעיקרא ובסופה. הלא מרן בסי' פט כתב בהדיא: זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) ע"כ. והיא כשיטת הרמב"ן והריטב"א והרמב"ם וכרוב הראשונים, וכמו שכתבתי במאמר וכמו שהוכחתי על פני הה"כ הכא. ותו, גם בסי' נח כתב מרן את שני העניינים וז"ל: זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, וכו' ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ע"כ. ומי הכריחו לפרש דעת מרן השו"ע דווקא כשיטת תר"י, ולא כדעת הרמב"ן, הרמב"ם, הריטב"א ורוב הראשונים? וכי יש כאן הכרח?!
ותמוהה עד מאוד לשון הה"כ שכתב: לכן הזכיר השו"ע את דין הותיקין דוקא בהלכות קריאת שמע (סימן נח) וכו' ואילו בהלכות תפילת שחרית לא הזכיר דין זה של ותיקין. ע"כ. וכי לא עיין בשו"ע סי' פט קודם שכתב זאת?!
ואין להאריך יותר.
♦
אתה הראת לדעת, כי אין בדברי הה"כ שום הכרח לנטות מפירושי לשיטת רוב הראשונים. וכמו שכתבתי כן דעת מרן השו"ע ורוב ככל גדולי הפוסקים. ואדרבא דברי הה"כ רבי יוסף עובדיה נר"ו קשים מאוד באיזהו מקומן של סבכי'ם. ועל כן, אני על משמרתי אעמודה, דמעיקר הדין יש לחשוש לשיטת הגאונים, ר"ח וכמה מן הראשונים לקרוא ק"ש בהנץ החמה, אם אין דוחק וכד'. וכבר כתבתי שאם הציבור מתפללים בהנץ החמה הנראה, שיש להתפלל עמהם כרגיל לכתחילה, מחמת כמה ספקות שצירפתי.
ולעניין מי שקם ורוצה לשוב לישון, לענ"ד דברי הה"כ אינם נכונים בזה. ויש לו להדר לקרוא קריאת שמע דווקא בהנץ החמה, ולא קודם וכשיטת הגאונים ור"ח. ואפשר שגם לדעת הרמב"ן והריטב"א דינא הכי, אחר שאינו עתיד לסמוך גאולה לתפילה.
דניאל אדר ס"ט
ישיבת תורת החיים תכב"ץ
יד בנימין
♦ ♦ ♦