תפילה וק״ש עם הנץ החמה - תגובה א׳

הרב אליהו שרון

תפילה וק"ש עם הנץ החמה

תגובה א'

בירחון הקודם התפרסם מאמר על תפילת ותיקין חיובה וזמנה. הכותב הנכבד הרב דניאל אדר האריך מאוד, בביאור השיטות ובמשא ומתן בהם, ותמצית דבריו למיעוט הבנתי כך:
א. יש מחלוקת ראשונים האם מצות ותיקין היא לקרוא ק"ש קודם הנץ או אחריו.
ב. הכותב מאריך להוכיח שהדעה העיקרית שמסתייעת מהסוגיות לפי הבנתו, היא הדעה שק"ש אחר הנץ.
ג. ומאריך עוד שלפי דעה זאת כבר לא ברור אם יש הבדל גדול בין זמן הנץ לעד ג' שעות.
ד. ומוסיף לזה עוד ספקות בזמן הנץ מהו, מישורי אסטרונומי או נראה.
ה. ומכאן יוצא במסקנה שעל בחורי ישיבה 'להקפיד שלא להתפלל ותיקין כלל ועיקר', והוסיף ש'אין שום טעם לעשות טצדקי כדי להתפלל ותיקין', וגיבב סברות וחששות רחוקים שאף הפגיעה באוירת הלימוד הכללית של המקדימים לישון וכו' כדאית לדחות המצווה, ועוד הפריז וכתב ש'ותיקין רצוי לפני הקב"ה רק אם לא יבוא על חשבון שום דבר אחר'.
ובודאי שכוונת הכותב לשם שמים, אך כדרכה של תורה, יש הרבה מה להשיב, ואשתדל לכתוב בדרך קצרה את דעתי בכמה נקודות עיקריות, שלדעתי הקטנה מסקנותיו אינן נכונות.
א. מה שקבע שכך דעת כמעט כל הגאונים זה קביעה שלו, שהלשון 'עם הנץ החמה' יכולה להתפרש שפיר - סמוך להנץ החמה, כמו בשבת (שבת לד, א) 'לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה' - לפני חשיכה וכן 'פותקין מים לגינה ע"ש עם חשיכה' (שם יח, א) כמו שכתבו הראבי"ה בברכות (כה) (וכן תוספות ר"י החסיד, ט, ב. וס' הישר לר"ת שו"ת, מהדורת רוזנטל עמ' 18). וכן נעלמו ממנו דברי ר' נסים גאון (ברכות כה, ב) לימא תנן סתמא כר' אליעזר דאמר 'עד הנץ החמה' וכו', וכן בדקדוקי סופרים הביא שכן הנוסח הנכון במשנה ובגמרא. וראוי לעמוד בענווה מול הרמב"ם והרי"ף ומפרשיו, שחיו דור או שנים אחרי הגאונים והבינו את דבריהם 'קצת' יותר טוב מהבנתינו. וכבר אמרו ז"ל שכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, והמנהג בזה ברור בכל עדות ישראל.
ב. עיקר גדול בסוגיא זו, היא ההבנה שזמן ק"ש הוא בזמן 'ובקומך'. ובסיום זמן זה נחלקו תנאים: 'ר' אליעזר – משיכיר עד הנץ. ור' יהושע עד ג' שעות.' ולדעת הראשונים המצריכים לקרוא קודם הנץ הרי שההלכה לכתחילה כר' אליעזר, ורק בשוכח אפשר לקרות כר' יהושע עד ג' שעות וכמשמעות הירושלמי. ואף הסוברים שלכתחילה אפשר לקרות אחרי, וכן פסק בשו"ע (נח), מ"מ מצוה מן המובחר לקרוא בזמן ובקומך לר' אליעזר, שהוא קודם הנץ. (ולשיטת ר"ח אליבא דר' יהושע זמנה מהנץ עד ג"ש כי פוסקים שזמן ובקומך הוא כבני מלכים ולא קודם). ובידיעת דבר זה יוסרו קשיים רבים שהתקשה בהם במאמרו.
ג. אם היה חותר לקיים מצוות ותיקין לפי הנך גאונים החרשתי, אבל כמדומה שעיקר מטרתו להביא לעקירת מצוות ותיקין מכל וכל, והפיכתה לאיזה חומרא לחסידי עליון, ככתוב בפירוש במסקנתו.
ד. הספקות בזמן הנץ הוצגו כאילו זו מחלוקת ראשונים עתיקה, אבל באמת זה אינו, וכבר זכיתי להרחיב בענין, והתפרסם בקובץ 'מקדמי ארץ' (ח), ושם בררנו שהעיקר כהנראה, ואין לשיטה האסטרונומית בסיס ברור לא בראשונים ולא באחרונים. וממילא אין בכח ספקות אלו לרופף קיום מצווה יקרה זו.
ה. והחמור מכל, הקביעה היומרנית בשם הקב"ה מתי תפלת ותיקין רצויה לפניו ומתי לא. קביעה זו חסרת בסיס ומנוגדת לגמרות ראשונים ואחרונים (חבל ראשונים הסוברים שק"ש אחרי הנץ דיעבד, ואף לחולקים מ"מ מצווה מן המובחר היא). וככלל, יכולת ההבנה שלנו מה רצון ה', היא אך ורק לפי הכתוב בתורה (כפי שנפסק), ולא לפי סברות האדם בתפישתו מה רצון ה', והבן כלל זה כי עיקר גדול הוא. ולקיים מצוה דאורייתא ''שיש בה יחוד ה' ויראתו ותלמודו שהיא העיקר הגדול שהכל תלוי בו'' (רמב"ם ק"ש א) בדיעבד לפוסקים רבים בגלל סברת הכותב מתי ותיקין רצוי לפני הקב"ה ומתי לא אינה דרך ישרה. וצא ראה במה דנו הפוסקים לדחות מפני ותיקין (תפלה בציבור, טבילת עזרא, דילוג הקרבנות והזמירות ועוד).
ולא זו בלבד, אלא אף רב עמרם גאון, שבו תלה הכותב את עיקר טענתו בהיתר לדחות את ק"ש עד ג' שעות, לבד מה שדבריו נאמרו ליישב את המנהג הקיים ולא לקבוע את יסודות ההלכה (ראה בהערה^[2] את לשונו בשלמות עם כמה דגשים חשובים), כתב בתוך הדברים "ומאן דקרי ק"ש בעונתה שקיל אגריה יתיר מכד עסיק באורייתא ... מכלל דבעונתה עדיף ממעסק באורייתא". הרי מפורש בגמרא והביאה הגאון שמעלת ק"ש היא יותר מלמוד תורה. ואיך נחלוק על הגמרא והגאון בזה, ואף אם יש מי שיקבע שבמשקל החסידות עדיף לנהוג אחרת, יש לנסח זאת באופן עדין, מתוך כבוד עצום למצווה ולמעלתה.
שנזכה שיתקיים בנו חזונו של הרמב"ן (מלחמות ריש ברכות) "ולכשיתקים מקרא שכתוב 'ועמך כולם צדיקים' יהיו כל ישראל כותיקין ולא יהיו ניזוקין כלל". ויראוך עם שמש מבקשי פניך, ויכירו כח מלכותך. במהרה בימינו אמן.
אליהו שרון
♦

תגובת הרב דניאל אדר

בס"ד
חזי הוית את דבריו של הרב אליהו שרון בתגובתו על דבריי, ואפריון נמטייה על כך שטרח וקרא את רובי דבריי, ואף כתב להעיר על דבריו הערות מחכימות ואפריון נמטייה!
וגם אני אענה חלקי בס"ד:
בראשית כתב הרב שרון בסיכום דבריי וז"ל: יש מחלוקת ראשונים האם מצות ותיקין היא לקרוא ק"ש קודם הנץ או אחריו. ע"כ.
לא אמרתי זאת כלל ועיקר, דקדקתי לומר שיש שתי שיטות בראשונים האם עניין הנץ החמה הוא בקריאת שמע או בתפילה. לא ראיתי שיטה האומרת שיש לקרוא קריאת שמע לאחר הנץ החמה. ולא כתבתי אלא שיש מחלוקת האם יש לקרוא קריאת שמע בהנץ החמה או להתפלל בהנץ החמה. ותו לא מידי. וכנראה כת"ר לא הבין את דבריי.
עוד כתב: הכותב מאריך להוכיח שהדעה העיקרית שמסתייעת מהסוגיות לפי הבנתו, היא הדעה שק"ש אחר הנץ. ע"כ.
גם בזאת אין לבי נכון עמו, הרי כמו שכתבתי לעיל, לא עלה על דעתי שעיקר מצוות קריאת שמע יהיה אחר הנץ החמה, אלא שיש לקרוא קריאת שמע לפי שיטה זו בהנץ החמה ממש. וכשם שהמתפלל שמונה עשרה בהנץ החמה, אינו מתפלל לפי דברי כת"ר, "לאחר" הנץ החמה, כך גם הקורא קריאת שמע בזמן זה, אינו קורא "אחר" הנץ החמה, אלא "בהנץ החמה".
עוד כתב: ומאריך עוד שלפי דעה זאת כבר לא ברור אם יש הבדל גדול בין זמן הנץ לעד ג' שעות. ע"כ.
וזאת לא ידעתי מניין לו. ברור שיש הבדל לעניין קריאת שמע, לשיטה זו, שהיא שיטת כל הגאונים (ועי' לקמן בס"ד), בין זמן הנץ החמה לג' שעות. שבודאי מידת חסידות היא לקרוא קריאת שמע בהנץ החמה, משום יראוך עם שמש. ומה שאולי מתכוון כת"ר לומר, וזאת אכן אמרתי, שלעניין תפילה, אין הבדל בין זמן הנץ החמה לזמן שלאחר מכן, דחז"ל לא הצריכו כלל להתפלל בהנץ החמה. ותחילת זמן תפילת שחרית חסר מן הספר. ודקדקתי לומר שלא ראו בהנץ החמה איזה זמן מיוחד לעניין תפילה, כי אם לעניין קריאת שמע.
אולם אם לזאת היתה כוונתו, אזי הא גופא קשיא שכתב: שלפי דעה זאת כבר לא ברור אם יש הבדל גדול בין זמן הנץ לעד ג' שעות ע"כ. והרי ידוע שזמן של ג' שעות הוא לעניין קריאת שמע, ולא לעניין תפילה, וגם אנכי לא אמרתי בלתי לעניין תפילה ולא לעניין קריאת שמע. וכנראה לא הייתי ברור מספיק בכתבי.
עוד כתב: ומוסיף לזה עוד ספקות בזמן הנץ מהו, מישורי אסטרונומי או נראה. ע"כ.
לא ברירא לי מילתא, דכת"ר כתב שהוספתי 'ספקות' בלשון רבים, ואליבא דאמת אינו אלא 'ספק' אחד.
עוד כתב לצטט את דבריי במסקנת הסוגיא: ומכאן יוצא במסקנה שעל בחורי ישיבה 'להקפיד שלא להתפלל ותיקין כלל ועיקר', והוסיף ש'אין שום טעם לעשות טצדקי כדי להתפלל ותיקין', וגיבב סברות וחששות רחוקים שאף הפגיעה באוירת הלימוד הכללית של המקדימים לישון וכו' כדאית לדחות המצווה, ועוד הפריז וכתב ש'ותיקין רצוי לפני הקב"ה רק אם לא יבוא על חשבון שום דבר אחר'. ע"כ.
ואנכי נוראות נפלאתי, הלא הבאתי בכל המאמר סימוכין דקשוט מרבנן גאוני דבטעמים קלים דחו הקדמת וותיקין, וא"כ תליא מילתא באשלי רברבתא, והיא לא מדילי.
עוד כתב שמה שאמרתי שדעת כל הגאונים שמצוות ותיקין ועניינה הוא קריאת שמע דווקא ולא תפילה 'זו קביעה שלו', וכוונתו לומר שאין הדבר מוכרח כיוון שאפשר לפרש את הלשון 'עם הנץ החמה' גם קודם להנץ החמה, כמו עם חשכה דערב שבת. אולם מלבד מה שיש לדחות את הלימוד מערב שבת, דהתם כשנכנסה שבת כבר אי אפשר להשקות ולהדליק את הנר, ושם מוכרח שעם חשכה הכוונה ממש סמוך לחשכה מעט לפניה. משא"כ לעניין הנץ החמה, דאין לנו שום הכרח כזה. עוד בה, גם אפשר להסביר כדברי כת"ר ש"עם" הכוונה לפני, מ"מ הפשט לא יופשט, שעם הכוונה היא "עם", וכל עוד אין לי הכרח לומר שעם היינו לפני אשאיר את הפשט על פשטו. מ"מ גם בלא דחיה זו, הלא סהדא רבא רבינו חננאל, שהוא היה לפני הרי"ף והרמב"ם (לענ"ד כך גם דעת הרי"ף וכבר הארכתי בזה במאמרי), הסובר בהדיא כמו שכתבתי בדעת הגאונים, ומיניה נשמע לשיטת הגאונים. עוד בה, כל הגאונים שהבאתי לא כתבו כלום לעניין תפילה בהנץ החמה, ואילו היו סוברים שיש עניין להתפלל בהנץ החמה דווקא, כפי המנהג, היה להם לומר זאת בהדיא. ודיבריך יפה ליך משתיקותיך, וממה שלא כתבו כן מבואר שראו בקריאת שמע את עיקר עניינה בהנץ החמה. וצא תאמר לי, אם לתפילה בהנץ החמה לא התייחסו, אם כן לשם מה עלינו להקדים את קריאת שמע? הלא לא הקדימו רוב רבנן קמאי את קריאת שמע ללפני הנץ החמה, אלא מפני שהתפילה צריכה להיות לכתחילה בהנץ החמה לדעתם, ואם אמת היה הדבר הזה שלא כתבו את זמן התפילה שצריך להיות בהנץ החמה, ממילא לשם מה עלינו להקדים את קריאת שמע ולהכריח ש"עם הנץ החמה" היינו לפני. ואולי יש בדברי כת"ר לספק עלי את דברי רס"ג בסידורו (עמ' י"ג) אך בודאי שגם זה אינו מוכרח, דיש לפרשו כפי שפירשתי במאמר.
עוד כתב שנעלמו ממני דברי רנ"ג דאמר 'עד הנץ החמה'. ובאמת המעיין במאמר יראה שלא נעלם ממני, ואולי נעלם מכת"ר מ"ש בהדיא: ובנוגע לגרסתו בגמרא 'עד הנץ החמה', הנה כי כן מצאתי בכמה מכתבי היד הקדומים (מינכן 95, אוקספורד 366, פריס 671). אולם גרסא זו לבדה, אין בה כדי להכריח את פירושו של בה"ג בזה. דשפיר יש לומר דהיינו 'עד ועד בכלל', ונפרש את הלשון עד הנץ החמה, כמו הלשון 'עם הנץ החמה' שהובאה בדברי רבי יוחנן. ולק"מ. ועוד, בכתב היד הקדום יותר (פירנצה 7 שהוא מן המאה השתים עשרה, בסביבות המאתים שנה לפני שאר כתבי היד) איתא 'עם הנץ החמה', וא"כ הויא בעיא דלא איפשיטא. ע"כ. והיאך נעלם ממני אם כתבתי זאת בהדיא והארכתי בזה?
וגם הלשון 'עד' אינה מוכרחת, וכיצד ממנו ראיה נצחת, ואת כל ונוכחת, וכי הוכנס בקוף המחט?
ואולי כוונתו לומר שנעלם ממני שאחד מן הגאונים הביא גירסא זו, והוא רב ניסים גאון, ואם כן אינה שיטת כל הגאונים. אך אם לזאת כוונת כת"ר, הלא כבר כתבתי שגם בה"ג גרס כן, ובאמת מדברי בה"ג משמע כשיטת הרמב"ם ודעימיה (למרות שאפשר לפרשו בדרך אחרת). ואולי נעלם ממנו שרב ניסים גאון אינו אחד מגאוני בבל, אלא היה ראש ישיבת קיירואן אשר בתוניס.
ולזאת הסכמתי לדבריו, שכתב וז"ל: וראוי לעמוד בענווה מול הרמב"ם והרי"ף ומפרשיו, שחיו דור או שנים אחרי הגאונים והבינו את דבריהם 'קצת' יותר טוב מהבנתינו. ע"כ. ועל כך אומר אמת ויציב, וכל מן דין סמוכו לנא, ובודאי שעלי להתחזק בענווה וביראת א-להים, ואם ריק הוא ממני ריקן הוא ככלי מלא בושה וכלימה.
וכתב עוד: וכבר אמרו ז"ל שכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, והמנהג בזה ברור בכל עדות ישראל. ע"כ. התייחסתי למנהג בפירוש.
עוד כתב כת"ר: עיקר גדול בסוגיא זו, היא ההבנה שזמן ק"ש הוא בזמן 'ובקומך'. ובסיום זמן זה נחלקו תנאים: 'ר' אליעזר – משיכיר עד הנץ. ור' יהושע עד ג' שעות.' ולדעת הראשונים המצריכים לקרוא קודם הנץ הרי שההלכה לכתחילה כר' אליעזר, ורק בשוכח אפשר לקרות כר' יהושע עד ג' שעות וכמשמעות הירושלמי. ע"כ.
ואני עני לא זכיתי להבין דברי קדשו. אין רמז בגמרא שלכתחילה הלכה כרבי אליעזר. ואף באותו אחד שירד לטבול, שהפשט הוא שהלכה כרבי אליעזר, הגמרא נדה מגישה זו ואמרה דשפיר אתי גם כדעת רבי יהושע. וגם מ"ש בשם הירושלמי, או שיש לכת"ר פירוש אחר בירושלמי או שלא סיימוה קמי דמר, דהכי איתא בירושלמי (פ"א ה"ב ואבאר קצת כאן שכן במאמרי קיצרתי בזה לרוב פשיטות המאמר): רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הלכה כרבי יהושע בשוכח רבי הונא אמר תרין אמוראין חד אמר בשוכח אגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח כך הוא הלכה ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה ע"כ. כלומר בתחילה אמרו האמוראים מימרא "הלכה כרבי יהושע בשוכח", ועל כך הקשה עליו חברו 'וכי יש הלכה בשוכח'? כלומר מה צריך לקבוע הלכה של 'דיעבד' תאמר מה ההלכה לכתחילה וזהו. וענה לו חברו "אה"נ, הלכה כרבי יהושע לכתחילה, רק שצריך אדם להיות מן הזריזים מקדימים, ולא לעכב את קריאת שמע עד לסוף זמנה או קרוב לסוף זמנה, אלא להקדים". ולפי פירוש זה כלל לא התכוון לומר 'הלכה כרבי אליעזר' אלא רק לומר שיש עניין להקדים כמה שיותר (מעין שיטת רבינו יונה שהובאה בבית יוסף). וגם אם תאמר שכוונתו כשאמר 'לקרוא קריאת שמע בעונתה' היינו בהנץ החמה, ברור מדבריו שזהו רק לכתחילה כמצווה מן המובחר, אך לא עלה על דעתו לפסוק הכא כרבי אליעזר. שכן רבי אליעזר כלל לא מוזכר הכא. וכוונתו לנהוג מעין שיטת ותיקין שהיו מקפידים לקרוא קריאת שמע בהנץ החמה בכדי לקיים יראוך עם שמש. אתה הראת לדעת שלא אי ידיעתי סודו, הוא אשר גרם לקשיים שהעליתי במאמרי, אלא עיון הסוגיא ודקדוקה.
עוד כתב כת"ר: אם היה חותר לקיים מצוות ותיקין לפי הנך גאונים החרשתי, אבל כמדומה שעיקר מטרתו להביא לעקירת מצוות ותיקין מכל וכל, והפיכתה לאיזה חומרא לחסידי עליון, ככתוב בפירוש במסקנתו. ע"כ. ואנא אמינא, אל החרש תחרישון, שכן תגובות כת"ר תהי לכם ולנו לחכמה מפוארה, דמיני ומינך יתקלס עילאה. ומ"מ נראה שכבודו חושדני במידי דלית בי. היום מקובל שאין האדם כותב או אומר משהו בהלכה ובכלל, אלא אם כן יש לו איזו כוונה נסתרת או אג'נדה המסתתרת כדאמרי אינשי "כנחש מתחת לקש..." וזאת למודעי שאין איתי בכל אלה כלום. ורבות למדתי מרבותיי בישיבה הקדושה ישיבת תורת החיים ביד בנימין, אולם לא מצאתי לגוף טוב, אלא החתירה לאמת, בלא אג'נדות ובלא לחפש מה לומר ואיזה דבר שאומר יכבדוהו או יקלסוהו. אין לי שום מטרה בסוגיא זו כי אם לברר את דבר ה' זו הלכה.
ועל כן, האמת נתנת להיכתב, שלא אני הקטן, יתוש קטן, הפכתי זאת לחומרא לחסידי עליון, אלא דקדוק הסוגיא ודעת רוב מוחלט של רבנן קמאי וכל הגאונים, הם אלו שהפכוה לחומרא לחסידי עליון. וראוי לעמוד בענווה מול כל הגאונים ורוב הראשונים שהיו סמוכים יותר לדורות האמוראים והבינו את דבריהם 'קצת' יותר טוב מהבנתינו.
עוד כתב כת"ר: הספקות בזמן הנץ הוצגו כאילו זו מחלוקת ראשונים עתיקה, אבל באמת זה אינו, וכבר זכיתי להרחיב בענין, וכו', ושם בררנו שהעיקר כהנראה, ואין לשיטה האסטרונומית בסיס ברור לא בראשונים ולא באחרונים. וממילא אין בכח ספקות אלו לרופף קיום מצווה יקרה זו. ע"כ. והכא חדו סגי ייתי עלן ועלך אמן ואמן. זכיתי להתכתב בעניין זה עם אחד מהרבנים הכותבים דרך קבע בירחון זה (איני יודע אם חפץ בפרסום שמו) והוא אמר לי בפירוש כמעט במילים הללו 'אין ספק בדבר שעיקר הוא הנץ המישורי ולא הנץ הנראה'. וכיוון שאני מכיר את שתי הדעות, ולא זכיתי להתעמק בהן די הצורך, וכל אחד מבעלי הדעות אומר 'כולה שלי', ואין ספק בדבר שהנץ "שלו" הוא הנץ האמיתי. אמרתי לנפשי להציג זאת בתור ספק. ולא היתה לי גם בזה, "כוונה נסתרת" להציג זאת בתור מחלוקת ראשונים "עתיקה". אלא רק לומר לקושטא דמילתא שיש כאן ספק, כדחזינן.
עוד כתב: והחמור מכל, הקביעה היומרנית בשם הקב"ה מתי תפלת ותיקין רצויה לפניו ומתי לא. ע"כ. ובאמת לזאת הסכמתי שלהתחזק במידת הענווה, אני צריך.
וכתב עוד: קביעה זו חסרת בסיס ומנוגדת לגמרות ראשונים ואחרונים (חבל ראשונים הסוברים שק"ש אחרי הנץ דיעבד, ואף לחולקים מ"מ מצווה מן המובחר היא). וככלל, יכולת ההבנה שלנו מה רצון ה', היא אך ורק לפי הכתוב בתורה (כפי שנפסק), ולא לפי סברות האדם בתפישתו מה רצון ה', והבן כלל זה כי עיקר גדול הוא. ע"כ. בזאת לא הבנתי מה כבודו רוצה מחיי. וכי בכל מאמרי תפסתי דרך של סברות כרס, ועל פיהן דנתי? הלא לא פסקתי מלצטט פוסקים ראשונים וראשוני ראשונים, שלחלקם אף לא התייחסו כלל ועיקר. וטענתי היא שהפסיקה היא ש'וותיקין' היא מצווה מן המובחר שנדחית בקלות מול מצוות אחרות, וגם לזה הבאתי ראיות למכביר בדברי הראשונים והגאונים, ואין צורך בכפילות הדברים, והרוצה להיווכח על אמיתות הדבר מוזמן לעיין במאמרי, ודבר שפתים אך למחסור. וזאת למודעי שהבנתי כלל גדול זה, ועל פי לשונות הגאונים כתבתי אשר כתבתי, וכת"ר לא הביא אף בדל ראיה בשביל למוטט הבניין אשר בניתי. ואדרבא, אם יביא ראיות, אשמח להודות על האמת ולומר טעיתי.
ועוד כתב: ולקיים מצוה דאורייתא ''שיש בה יחוד ה' ויראתו ותלמודו שהיא העיקר הגדול שהכל תלוי בו'' (רמב"ם ק"ש א) בדיעבד לפוסקים רבים בגלל סברת הכותב מתי ותיקין רצוי לפני הקב"ה ומתי לא אינה דרך ישרה. וצא ראה במה דנו הפוסקים לדחות מפני ותיקין (תפלה בציבור, טבילת עזרא, דילוג הקרבנות והזמירות ועוד). ע"כ. ושוב, אינה 'סברת הכותב' אלא דברי הגאונים והראשונים. ובמחכ"ת, הלא רובא דרבנן קמאי ס"ל דוותיקין אינה אלא מצווה מן המובחר, ועל כך לא חלק איש, ואדרבא שיטת הרמב"ם ודעימיה היא שיטת חלק קטן מן הפוסקים, וכי לא שפיר לומר דכיוון שלדעת רוב הפוסקים אינה אלא מידת חסידות, ממילא יש לשקול את הדברים במשקל החסידות, ואם תפריע קימת ותיקין ללימוד התורה אזי שיש לדחות את קימת ותיקין מפני הערך הגדול של לימוד התורה?
צא ולמד ממו"ר ראש הישיבה הגאון הרב שמואל טל שליט"א, שאיני מכיר עוד מישהו המקפיד כל כך על קימת ותיקין, ובשנים האחרונות לא זכור לי שביטל תפילת ותיקין כי אם מחולי. ואעפ"כ מורה ובא לתלמידיו שאם בו יבוא על חשבון לימוד תורה, שאין דבר העומד בפני לימוד התורה הקדושה. והוא אשר אמרתי. גם כתוב בספר 'רבינו' לרבי אליהו שטרית נר"ו שמרן גאון עוזנו בעל היביע אומר נשאל האם העיקר כהנץ הנראה או האסטרונומי. וכתוב שם שמרן נתחמק מלהשיב, מפני שאין זה אלא מידת חסידות בעלמא. וכי מרן לא ידע מה שכתב כת"ר?
ועוד כתב: ולא זו בלבד, אלא אף רב עמרם גאון, שבו תלה הכותב את עיקר טענתו בהיתר לדחות את ק"ש עד ג' שעות, לבד מה שדבריו נאמרו ליישב את המנהג הקיים ולא לקבוע את יסודות ההלכה^[3], כתב בתוך הדברים "ומאן דקרי ק"ש בעונתה שקיל אגריה יתיר מכד עסיק באורייתא ... מכלל דבעונתה עדיף ממעסק באורייתא". הרי מפורש בגמרא והביאה הגאון שמעלת ק"ש היא יותר מלמוד תורה. ואיך נחלוק על הגמרא והגאון בזה ע"כ. ועלי להודיע לכת"ר כאן, אל תירא ואל תחת, לא התכוונתי לרועע את יסודות הדת. בודאי מי שמצליח לקום ולהתפלל כותיקין מידי יום ביומו, קדוש יאמר לו. בין אם נוהג כדעת הגאונים ור"ח, ובין אם נוהג כדעת הרמב"ם ודעימיה, בודאי שאין לערער ואין להרהר אחר דבריו. וגם לא התכוונתי לומר שיש לקרוא קריאת שמע לכתחילה בג' שעות, ושאין שום עניין לקרוא קריאת שמע כוותיקין, אשר לא ציוויתי ולא עלתה על לבי. ועל כן לא נכון לומר עלי שאני חולק על הגמרא והגאון. הגמרא והגאון אמרו שיש לקרוא קריאת שמע בהנץ החמה, וששכר מי שעושה זאת גדול ממי שעוסק בתורה. לא חלקתי על זה, ויציבא בארעא ובשמי שמיא. אולם רק אמרתי שמי שקימת ותיקין עלולה להפריע לו למהלך היום, או לגרום (אם רבים קמים ותיקין) לחולשא בלימוד התורה, שמעלת לימוד התורה כחלק מסדר היום של תלמיד ישיבה, וכן בעסק התורה דרבים גוברת. ומהאי טעמא כתב רב עמרם שאפשר לדחות את ותיקין גם בשביל "ותלמידי דיתבי וגרסי ואתו בעלי בתים למשמע למילף מפלפולייהו". נמצאת למד שאין הכרח בדברי רע"ג נגד מה שכתבתי, ואם היה כדבריך, היאך היה כותב רע"ג 'ודותיקין מילתא דלא שכיחא'? ודי בזה.
ושוב אחזור על הראשונות, יישר כח לכת"ר על ההערות המחכימות שעזרו לי לדקדק ולדייק את הדברים. אתה הראת לדעת שאין בכל דבריך החשובים דבר שערער את מה שכתבתי, ומכל מקום יישר כח גדול.
וגם אני אצטרף לחתימת כת"ר בפה מלא, לביאת גואל צדק ובצפיה לבניין אריאל, אמן ואמן. דניאל אדר ס"ט.
♦
כמה הבהרות בשולי הערות הרב אדר הי"ו:
א, כוונתי באחרי הנץ - אחר רגע הנץ.
ב. אמת שיש מחלוקת בגאונים, אבל במאמר הוצגו הדברים כאילו כל הדעות שוות כדעת ר"ח, ודעת הרמב"ם נתלית בבה"ג שהוא דעת יחיד, ולזאת אין שום הכרח.
ג. רב עמרם גאון מתאר מציאות קיימת, שלא מתפללים ותיקין. וזה לא חידוש מאז ועד היום שרובא דעלמא עדין לא מדקדקים בזה, ולא לחינם נקראו ותיקין. והטעם שאומר לישב כולל את סברת לימוד תורה, אבל אין כאן הדרכה איך לנהוג לכתחילה, אלא נתינת טעם למציאות קיימת.
ד. לא זכיתי למצוא מי הם 'רוב מוחלט של רבנן קמאי וכל הגאונים' הסוברים שזה חומרא לחסידי עליון.
אליהו שרון
♦ ♦ ♦