הערה על מאמרו של הרב יוסף חיים כהן "בדין רצועה שעל גב היד בשעת נשיאת כפים אם הוי חציצה" (עמוד צ"ט)

בס"ד
בירחון האוצר האחרון (גליון סב), כתב הרב יוסף חיים כהן מאמר יפה ביותר שצריך הכהן בשעת נשיאת כפים להוציא את הרצועות של התפילין מן היד. ומו"א זצ"ל בחיבורו על ברכת כהנים (שה' יזכה אותנו להוציאו לאור), כתב בזה לסיכום גם להחמיר, וז"ל: וכיום פשט המנהג שהכהנים מסירים הרצועות של התפלין מעל היד קודם נט"י, ואינם מחזירים הרצועה אלא אחר ברכת כהנים, ועושים כן מפני שקשה להם לחלוק את אצבעותיהם לשנים בעת נשיאת כפים. וכפי שכתב במטה יוסף, והובא בכף החיים (שם), ובספר ארץ חיים (סתהון, סעיף יב), ושכן המנהג, ושכן מפורש להדיא בשו"ת הרי"ף (סי' שח), ובשו"ת הגאונים (שערי תשובה סי' יא). וכ"כ בספר נתיבי עם (בס' מה'). וכן בירחון אור תורה (אדר ב תשמ"ט סימן צח) הובאו דברי הגר"מ מאזוז, שהורה לכהנים בישיבת 'כסא רחמים' שלא להחזיר הרצועה אלא רק לאחר הברכה, וזאת בעקבות תשובות הגאונים שראה. ועיין בפתח הדביר (חלק א' עמ' קכג' אות י') שהאריך גבי הסרת הרצועות מהאצבע בשעת נשיאת כפים. עכ"ד. הרי שאף שלא נחת לזה שהוא משום חציצה אבל למעשה העלה להחמיר.
והביא עוד הרב הנ"ל לענין חציצה בארבעת המינים שכתב בשו"ת פני אריה (סימן נ) שכתב דהא דאמרינן מיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ אין זה אלא לענין חציצה בטבילה, שכן באה הקבלה הלכה למשה מסיני שבעינן רובו המקפיד, אבל בשאר דברים שחציצה פוסלת בהן חוצצין בכל דהו ואפי' אם אינו מקפיד, וכדמוכח בזבחים (יט.), לגבי בגדי כהונה שאפי' נימא אחת חוצצת אעפ"י שזה מיעוטו שאינו מקפיד. אך בשו"ת קנאת סופרים להגרש"ק (סימן לה), השוה דין טבילה לבגדי כהונה, ובחזו"ע סוכות (עמוד תיח) כתב ע"ד שזה צ"ע יעו"ש. עכ"ד. הנה ראיתי בס"ד בגליוני מהר"י ממש"כ בגליוני הש"ס (בפסחים נז.), מרש"י בזבחים יט. ות"ל משום חציצה, דאיתא בגמרא שם: תנן התם כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה ואם להוציא ממנה דם כאן וכאן אסור אמר ר' יהודה בריה דרבי חייא לא שנו אלא גמי אבל צילצול קטן הוי יתור בגדים ורבי יוחנן אמר לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא הוי יתור ותיפוק ליה משום חציצה בשמאל א"נ שלא במקום עבודה. ע"כ. וברש"י מסכת זבחים דף יט ע"א: ותיפוק לי משום דחוצץ, בין ידו לעבודה ואסור דבעינן ולקח הכהן שתהא קבלה בעצמו של כהן. ע"כ. הנה לכאורה ה"ה בנ"ד דכתיב ולקחתם לכם שצריך שיהיה בלי חציצה אפילו בלא גמי, וה"ה טבעת, ודפח"ח. והוא כדברי גליוני הש"ס לדמותו לדין של כלי שרת.
והנה בשד"ח כתב בהדיא שאף שבמהר"ם ב"ח בכפות תמרים מחמיר בזה, וכותב שמה שנהגו להקל בזה הוא מפני שלוקחים בקצות האצבעות, הלא"ה לא. והוא מפני שחיישינן לכלי שרת שלא יהיה דבר חוצץ, ולכן גם מים חוצצים כמש"כ בברכ"י סי' כז לענין מים בתפילין, וכו' ע"ש.
ולאידך העלה בהגהות מהרש"ם בסי' תרנא שאף שיש לו טבעות בידיו אינם חוצצים לנטילת ד' המינים, כיון שרוב ידו פנוי בלא חציצה, וציין לשד"ח מערכת ד' מינים (סי' ג אות חי, ובאות כח, וכפ"ת סוכה ז). ולהנ"ל לא כתב כן הכפות תמרים אלא כשנוטל בקצות אצבעותיו שאין בזה חציצה כלל, ודוק.
וראיתי בנשמת אברהם סופר בסי' תרנא הערה ממו"ז זצ"ל שכתב על אדם שיש לו גבס שיכול ליטול לולב בראשי אצבעותיו כמש"כ מהר"ם בן חביב, וסיים וכ"ש בגבס שאין מקפידים כלל להסירו אפילו בשעת מלאכה, וכמש"כ במאמר המלך (דף ע"ד ע"ג), וע' בשד"ח הנ"ל, ובשו"ת סמא דחיי חאו"ח סי' טו ובקרן לדוד סי' י דף יז ע"ג. עכ"ד. הרי שנקט שמאחר שמצינו מתירים טבילה בגבס כ"ש בנ"ד שיש להקל. ודוק.
אמנם להנ"ל יש לחלק שבדין חציצה של טבילה הוא שונה מדין הקפדה, אבל כאן אם הוא מדין כלי שרת צריך שיגע בבשר, וכן ראיתי שהחמיר בדע"ת שמים חוצצים כמש"כ בברכ"י סי' כה, ע"ש. אך יש להעיר שהנה פשט הדברים במשנה שנוטלת אשה את הלולב מיד בנה ומיד בעלה ומניחתו במים, הרי שהלולב מונח במים ואפ"ה מותר לנענע בו ולא צריך ליבשו, וצ"ע. וכן העלה בחזו"ע שהמחלוקת לענין תפילין אבל בנ"ד לכו"ע מועיל שמים לא חוצצים, וע"ע מש"כ בזה בשו"ת דברי שלום מזרחי ח"ה (סי' נג). ולפי זה נראה שלא דומה ארבעת המינים לכלי שרת ובאנו לדיני חציצה הרגילים ושרי במיעוט שאינו מקפיד עליו.
עובדיה יוסף
בן הגר"י זצ"ל
♦