הערה על מאמרו של הרב יהושע ון-דייק "ריקודים בשבת ויו"ט" (עמוד קט"ו)
בירחון האוצר אדר א' תשפ"ב דן הרב יהושע ון דייק בענין ריקוד בשבת, וכתב לחדש שריקוד האמור בענין זה אינו הריקוד הנהוג אצלנו אלא רקיעת הרגל ברצפה לשם השמעת קול כדי להרקיד אחרים, ולפ"ז ריקוד דידן מותר עי"ש.אולם במחכ"ת אין דבריו נכונים כלל, ומפורש בירושלמי בביצה על אתר: "ר' ירמיה ר' זעירה בשם רב חונה קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת, ריקוד עוקר אחת ומניח אחת" ע"כ. ומפורש שזה ריקוד דידן. וכן מפורש בפירוש ר' נתן אב הישיבה שתרגם מרקדין 'ירקצו'. וכ"כ בספר המדריך המספיק לר' תנחום הירושלמי (ערך רקד) שהביא את המשנה הנ"ל ותרגם כנ"ל, והוסיף ביאור וז"ל: "והוא להרים רגל ולהניח רגל באומנות מסויימת והתאמה" ע"כ. וזהו ממש ריקוד דידן. וכן איתא בגמ' בסוכה נ"א ע"א: "חסידים ואנשי מעשה מרקדין לפניהם באבוקות של אור" וכו', וזה לא להרקיד אחרים אלא הם עצמם היו מרקדין וכנהוג גם בזמננו באנשים שזורקים אבוקות של אור שהם מקפצין ומרקדין תוך כדי הזריקה.
באופן שהדברים פשוטים וברורים שהריקוד האסור במשנה ובשו"ע הוא ריקוד דידן ואין שום מקום להקל בזה לנוהגים כדעת השו"ע, אם אכן עוקרים רגל ומניחים רגל, ורק אם עושים הליכה במעגל שרי.
עמנואל מולקנדוב
♦
תגובת הרב המחבר
שלום וברכהאדרבה, ריקוד זה עוקר שני רגליו, כמו היום שמקפצים, ולזה קורא הירושלמי קיפוץ.
וריקוד, זה עם רגל אחת, להשמיע קול, לתת קצב לקופצים הקרויים כיום רוקדים.
אכן יש לרקד שכוונתו בלשון הפעיל, לגרום לאחרים קצב לריקוד, ויש רוקדים בעצמם כהגמ' בסוכה על חסידים ואנשי מעשה.
אגב, מסופקני במה שומרים בברכת הלבנה, "כשם שאני רוקד כנגדך... כך לא יוכלו כל אויבי לגוע בי וכו'" האם זו הפחדה, דהיינו לרקוע ברגלו או ריקוד כמובנו היום. וצ"ע.
♦
תגובת הרב עמנואל מולקנדוב
הריקוד של היום זה ממש עוקר אחת ומניח אחת. קופץ בשתי רגליו היינו 'בו זמנית', וכפי שאנו קוראים לקפיצה, ורוקד היינו שקודם עוקר אחת 'ולאחר מכן' מניח את השניה ועדיין הראשונה באויר וכמו שאנו רוקדים בדיוק, וזה מה שנאסר.♦