הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל[2]
ראש ישיבת ברנוביץ, בעל קובץ הערות

חצי שיעור בבל יראה

בביצה (ב, א) יש מחלוקת ב"ש וב"ה, ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת, וב"ה אומרים זה וזה בכזית. מקשים האחרונים אם נימא שעל בל יראה לא לוקים דהוי ניתק לעשה, א"כ מאי נפ"מ, הרי בלא"ה אסור מטעם חצי שיעור[3].
ותירץ השאגת אריה (סי' פא) דעל בל יראה אין איסור חצי שיעור, דבשלמא באכילה חזי לאיצטרופי בתוך כדי אכילת פרס, אבל בבל יראה לא שייך זה, שאם יצטרף עוד חצי שיעור והמחצית הקודם יהי' קיים הרי לא יעבור בגלל מה שהי' לו כעת אלא בגלל אח"כ, ואם יאבד את החצי כזית ומיד יקנה חצי זית אחר לא יצטרף ב' חצאי הזית, ולפיכך באיסור בל יראה מותר וחצי שיעור.
אולם תירוץ זה תלוי בחקירה מהו הביאור בחזי לאיצטרופי, אם זה הגורם של האיסור או שזה רק סימן, ונפק"מ באוכל חצי זית ברגע האחרון של יוהכ"פ שאינו ראוי להצטרף לעוד חצי זית, ואם זה רק סימן א"כ גם בכה"ג אסור. ומהשאגת אריה הנ"ל מוכח דס"ל שזה מה דחזי לאיצטרופי הוא גורם של האיסור, ולא הוי רק סימן דאם זה רק סימן א"כ לא יתכן תירוץ השאג"א. ועיין צל"ח ריש ביצה.
ושמעתי עוד תירוץ, דבכל מקום שיש מלקות אמרינן שהשיעור שהתורה נתנה הוא על עונש דפחות אין עונש אבל איסור יש, אבל בלאו דבל יראה דאין מלקות דהוי ניתק לעשה כדאיתא בפסחים (צה, ב) א"כ בע"כ צ"ל שהשיעור שנתנה התורה הוא על עצם האיסור. ולפי תירוץ זה יוצא שלפי"ד הרמב"ם בפ"ג מהל' חמץ ומצה דפסק שהקונה חמץ בפסח לוקה א"כ צריך להיות שחצי שיעור אסור בבל יראה.
ואף אם נימא דלא כהרמב"ם והוי לאו הניתק לעשה, מ"מ במכות (טו, ב) נחלקו ר"י ור"ל בלאו הניתק לעשה אם תלוי בקיימו ולא קיימו או בביטלו ולא ביטלו. וא"כ לדידי' היכא דאינו יכול לקיים העשה חייב מלקות. נמצא דצריך את השיעור למלקות וחצי שיעור יהי' אסור.
♦ ♦ ♦