מח"ס תורת המועדים
מודעין עילית קרית ספר
עניינים הקשורים לשביעית בפסח
חמץ של שביעית האם מותר לשרפו בשריפת חמץ כשיכול למכרו לגוי
מי שיש לו חמץ של שביעית האם הוא רשאי לשרפו בשריפת חמץ [כמבואר בפסחים דף י"א: לענין תרומה, וכ"כ לענין שביעית בק"ס פ"ז מהל' שמיטה], ואין צריך לדקדק לשרפו דווקא ברגע האחרון, אלא כל שלא ימצא לו אוכלים יכול לשרפו [כמבואר בפסחים שם דף י"ג. והטעם בזה ביארו תוס' שם (לפי מה שביארו בשיעורי ר' שמואל מכות דף י"ד: ד"ה דאתמר) שכל שאין לזה אוכלים אינו חשוב שמפסידה במה שמבערו שהרי זה חשוב כמחולל ועומד].אלא שיש לדון שאם הוא יכול למכרו לנכרי ועי"כ הוא ימנע מלכלות פירות שביעית, שבכה"ג יהיה אסור לו לשרפו, שהרי קיי"ל ביבמות דף כ: שכל שיכול לקיים שניהם צריך לקיים, או שי"ל שלא אמרו כן אלא בדברים שההיתר שבו היא דחויה, משא"כ חמץ בפסח י"ל שההיתר שבו היא הותרה, שהרי רצון התורה לבערו מן העולם, וצ"ע. ועי' עוד מה שהאריך בזה במשנת יוסף ח"א סי' י"ד.
והנכון שיפיקרנו ויניחנו ברה"ר, שבכה"ג אף אם אח"כ יגיע לידי בזיון אי"ז אלא גרמא [וכן הובא בכאיל תערוג בשם מרן הגראי"ל שטינמן].
ומ"מ אסור לכתחילה לערב באוכל שביעית חמץ באופן שיש חשש שלא יגמרנו עד פסח, כמבואר ברמב"ם פ"ה ה"ד לענין בישול ירק של שביעית בשמן תרומה.
♦
האם אפשר למכור לגוי חמץ שמעורב בו שביעית
מי שיש לו חמץ שיש בו קדושת שביעית, יכול למוכרו לגוי ואינו חושש לא משום סחורה ולא משום מכירת שביעית לגוי. משום סחורה אין איסור, מפני שקיי"ל שמותר למכור מה שנשתייר לו. ולגבי חשש מאכיל פירות שביעית לגוי, י"ל כיון שכל האיסור הוא גזירה דרבנן משום שהגוי מביאו לידי הפסד, ולכן כאן שאין דעת הגוי לאכול מזה, י"ל, שלא גזרו רבנן. ועוד שמאחר שאם לא ימכרנו, יצטרך לאבדו, אין איסור להפסידו כמ"ש תוס' פסחים י"ג שתרומה שסופה ליאסר מותר לאבדו [עפ"י להורות נתן ח"ב סי' כ"ז].♦
יין של שביעית לכוס שני
בכוס שני נוהגים לשפוך טיפות מהכוס יין לצלחת ואינם משתמשים באותו יין. ולכן כתבו כמה פוסקים שצריך להקפיד שלא להשתמש בכוס שני מיין של שביעית, שאי"ז חשוב גרמא, שמאחר שאין שותין אותו יין נמצא שבשעה ששופכו הרי הוא כמאבד בידים [כ"כ בדרך אמונה פ"ה צהה"ל סקי"ט, חוט שני פסח פרק י"ז הערה י', ומשנת יוסף ח"ב סי' מ' וחי"א סי' פ"ב].וי"א שמותר להשתמש ביין של שביעית, שמאחר שאינו שופכו על הקרקע אלא בתוך כלי א"כ אין זה מפסיד בידים, ומה שנוהגין שאין שותים אותו יין, כיון שאין בזה איסור, א"כ אי"ז אלא גרם הפסד שאין בזה איסור כמו שכתב המהרי"ט ח"א סי' פ"ג [להורות נתן ח"י סי' מ"ו].
♦
אכילת חזרת [חריין] של שביעית למצוות מרור
לענין חריין של שנה שביעית דנו הפוסקים האם מותר להשתמש בו למרור. וצדדי הספקהם - האם מאחר שכל השנה הדרך לאכול החריין ע"י תערובת עם סלק ותבלינין וכעת הוא אוכלו לבדו, חשוב שמפסידו, כמבואר ברמב"ם פ"ה ה"ג שכל שאכלו שלא כדרכו חשוב הפסד [כ"כ במשנת יוסף ח"ג סי' כ"ח, מנחת יצחק ח"י סי' קי"ח]. וי"א שרק בשינוי מחי למבושל חשוב שינוי, או מאוכל למשקה, אבל שינוי ממה שאוכלו בלא תערובת אינו חשוב שינוי [חוט שני פ"ה ה"ג, מרן הגרח"ק הובא במנח"י שם, וכן כתב במשפטי ארץ פכ"ב ס"ב בשם מרן הגריש"א]. וטעמם, שס"ל שעיקר החסרון במה שאכלו שלא כדרכו הוא משום שכל שלא נמצא המאכל במצב של עיקר פריו, וכגון חי במקום מבושל או להיפך, חשוב שלא הגיע לעיקר פריו, אבל אם כבר הגיע לעיקר פריו אין נפק"מ במה שאוכלם שלא כדרכו, וכמו שכתבו כמה פוסקים לענין ברכת הפרי (אמנם בשערי זבולון שביעית סי' ט"ז השיג ע"ז שבפירות שביעית כל שאכלו שלא כדרך חשוב שמפסידו אע"פ שכבר הגיע לתכליתו, וכמו שמצינו שאסור לכסוס חיטים של שביעית, אע"פ שלענין ברכה מברכין עליו האדמה, לענין שביעית אסור לאכלו, וא"כ ה"ה דבר שדרכו לאכול בתערובת אין לאכלו בלא תערובת). ועוד, בליל הסדר שמצותו בכך הרי זה מחשיבו לדרכו בכך כמבואר בריטב"א בהגש"פ לענין ברכה [אלא שמשום טעם זה אין להתיר רק את הנצרך למצוה ולא מה שאוכל יותר מהחיוב].♦
חזרת של ספיחים האם מותר באכילה
הנה דרך גידול החזרת בזמננו, הוא לעקור את הזרעים הישנים ולזרוע חדשים, ולכן אסור להשתמש בחזרת שגדלה בשביעית אף שנזרעה לפני שביעית, אא"כ בצבצה לפני שביעית [וגדר בצבוץ עי' מה שהאריך בזה באורחות רבנו ח"ג מעמ' רפ"ט].♦
חזרת שנזרעה בשביעית ונקטפה בשמינית
ולענין חזרת שנזרעה בשביעית על ידי גוי והמשיכה לגדול בשמינית - אף שבירק הולכים בתר לקיטה, מ"מ מאחר שהחזרת שזורעין בקרקע ראויה לאכילה, הרי זה קדוש בקדושת שביעית, אא"כ הוסיף בשנה השמינית בנפחה יותר ממה שגדל בשביעית שאז הרי זה בטל במה שגדל בשמינית ואין בה קדושת שביעית, אבל אין מספיק מה שהוסיף במשקלה, וצריך שיוסיף בשנה השמינית אף כנגד מה שהוסיף בשנה שביעית [כן הורה מרן הגריש"א, כמבואר בהליכות שדה 166 ועיי"ש שהאריכו בענין המציאות].וכל זה כשנזרע ע"י גוי, אבל אם נזרע ע"י יהודי בשביעית, לפוסקים שאוסרים נעבד, אסור לאכלו לעולם אף אחר חנוכה, שלא אמרו שאחר חנוכה מותר בספיחים אלא בסתמא, אבל כל שיודעים שנזרע בשביעית ראוי להחמיר אף אחר חנוכה ולפי המציאות בזמננו הדרך לזרוע באייר ולקטפו בחודשי טבת שבט אדר [עי' מה שהאריכו בזה בזרע ים שביעית בסוף הספר ובקונטרס הירקות שנזרעו בשביעית].
♦ ♦ ♦