בת ים
בדין בדיקת חמץ בבית הכנסת
בשו"ע פסק בפשיטות (תלג, י): "בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכות בדיקה, מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ". ומקורו בירושלמי (פסחים, א, א). וכתב שם המ"ב, שגם מברכים על בדיקה זו.אך כתב ערוך השולחן (סעיף יב), שהרי דעת התוספות שהצריכו בדיקה, מכיוון שהתורה החמירה בחמץ שעוברים עליו בבל יראה ובבל ימצא, ולכן החמירו חכמים לבדוק ולבערו, אבל לבית הכנסת אין בעלים מיוחדים ולכן אין מי שיעבור על ב"י וב"י, ונחשב כבית של הפקר (בבית יוסף סימן ש"ע, מהשיבולי לקט, שבית הכנסת הוי הפקר לכל העולם). ולתירוץ הזה לתוספות, לא 'זקוק' בית הכנסת לבדיקה. אך מוסיף שם ערוה"ש, שלתירוץ נוסף בתוספות, שחז"ל תיקנו לבדוק כדי שלא יבוא לאכול חמץ, אזי כן 'זקוק' בית הכנסת לבדיקה.
ומסיק ערוך השולחן, שיבדוק, אך לא יברך מסב"ל.
♦
א. ב.
וצריך לברר, האם גם לפי 'החשש שיאכל' ולכן תיקנו בדיקה [והטור הביא סיבה זו בתחילת סימן תלא], ביהכ"נ זקוק לבדיקה? הרי הרמב"ם השמיט ירושלמי זה. למרות שהרמב"ם סובר כטור, בסיבת התקנה (רמב"ם, הלכות חמץ, פרק ב, ו. בביאור 'בן ידידי' על הרמב"ם).ומדוע הרמב"ם סובר שלא צריך לבדוק בית כנסת? (בית יוסף בחו"מ בסוף סימן קצ, כותב, שאם הרמב"ם השמיט דין מפורש סימן שלס"ל).
אלא (וכך למדתי והדברים נלקחים משיעורי מרן הגר"א שפירא, פסחים שיעור ראשון. והברכת מרדכי פסחים, א) גם לתוספות 'חיוב' הבדיקה חייב לכלול בתוכו, את חיוב ההשבתה שלא יעבור על ב"י וב"י.
מוכח מתוך דין הברכה על הבדיקה, שכן אם זה היה רק דין של 'הרחקת איסורים' בעלמא, לא היו מברכים על זה, כפי שאין מברכים על בדיקת ירק נגוע בתולעים! אלא על כורחינו שגם לשיטת התוספות אין חיוב הבדיקה נובע רק מדין ההרחקה ממאכלות אסורות של חמץ אלא מדין חיוב ההשבתה שלא לעבור על ב"י וב"י (יעויין שם שהביאו עוד הוכחות).
♦
ולכן ממילא יתכן שאפילו לפי התוס' ביהכ"נ, שאין בו איסור ב"י וב"י משום שזה מקום הפקר או שאין לכל אחד ואחד כזית חמץ, אין בו חיוב בדיקה שמצריך ברכה. וגם השו"ע שסבר שיש חובת בדיקה, אך הוא לא יצריך ברכה (ומה שסתם השו"ע, זה לא ראיה שסבר שצריך ברכה. כי מצאנו דוגמא לכך. כי השו"ע בסימן תלו, א, כתב שמי שיוצא תוך ל' יום סמוך לפסח מביתו, זקוק שיבדוק. הרמ"א הוסיף שלא יברך. וקשה להגיד שהשו"ע סובר שיברך, כי הרמב"ם סובר שלא יברך (ראה טוב רואי מסכת פסחים עמוד 84).
♦
ג. ד.
וגם דעת המ"ב שכתב "ויכולים לברך על בדיקה זו". והעתיק זאת מלשון שו"ע-הרב. ומהי הלשון "יכולים"? אלא כתב התהילה לדוד, שמכיוון שהחמץ לא של אף אחד, אז רק אם הגבאי יתכווין לזכות בחמץ שימצא, אז שיברך, אך אם לא יתכווין לזכות, לא יוכל לברך.♦ ♦ ♦