פתח תקווה
אפיית מצת מצוה בערב פסח לאחר חצות
כתב השו"ע בסי' תנ"ח: "נוהגים שלא ללוש מצת מצוה בערב פסח עד אחר שש שעות שהוא זמן הקרבת קרבן פסח. ובי"ד שחל להיות בשבת, לשין בערב שבת אחר שש שעות" ע"כ. במאמר זה נברר בס"ד את המנהג בקהילות ישראל בכלל ואצל הספרדים בפרט, האם חששו לענין זה, והאם יש חסרון לכתחלה באפיית המצות קודם שעה ששית בערב פסח[2].♦
דעת הגאונים ומנהג בבל
הטור בסי' תנ"ח הביא בקצרה את דעותיהם של כמה מהגאונים, ויש להוסיף בזה עוד מקורות וביאורים לדבריהם.באוצר הגאונים (פסחים חלק התשובות עמ' 66) הובאה תשובת רב מתתיה גאון [והובא בקצרה בבעל העיטור (דף קכ"ב ע"א) ובטור] לגבי י"ד שחל בשבת שנשאל האם מותר לאפות את המצה בע"ש, וכן האם מותר לאכול מצה בשבת, והשיב שהלכה כר"א בר צדוק [בפסחים מ"ט ע"א] שמבערים תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן, וכתב: "ולמה לא ביערו את החמץ מע"ש ואפו ואכלו מצה בשבת, כדי להדר את המצוה, שאם אופין שמא אוכלין, ולאחר שמילא כריסו ממנו חוזר ומברך עליו, הילכך אל תאפו את המצה אלא למוצ"ש מפני מראית העין, שאם אתם אופין מע"ש אחרים מזלזלין במצוה ומקילין בה. ואע"פ שמותר לאפות מצה מע"ש – חזרו והדרו את המצוה ואפו במוצאי שבת בזמנו" ע"כ. ומבואר מדבריו שיש להקפיד לאפות את המצה 'בליל' פסח ולא 'בערב' פסח, וכמו שכתב הטעם שאין לאפות בערב שבת שמא יבוא לאכול ולאחר שמלא כרסו וכו', וטעם זה שייך גם באפיה בערב הפסח, ורק בליל פסח אין חשש זה והוי הידור מצוה. ולדבריו אם אופה קודם ערב פסח נראה דשפיר דמי ואין בזה כל חשש, דגם אם יאכל אין בכך זלזול במצוה, ורק בערב פסח עצמו הקפיד שלא לאפות. וא"כ אדרבה בערב פסח גרע טפי מלפני ערב הפסח.
ובמחזור ויטרי (עמ' 261, ובמהדורת גולדשמיט ח"ב עמ' שצ"ו) ובמרדכי (פסחים פ"א סי' תקמ"ג) הביאו את התשובה הנ"ל בשם רב יהודאי גאון, אלא ששם הטעם שאין לאפות בערב שבת הוא משום 'שנראה כמכין משבת לחול' [ועי' בב"י ובשאר האחרונים שם מה שביארו בכונתו]. ולדבריו בערב פסח דעלמא, שלא חל בשבת, אין כל מניעה לאפות בערב פסח או קודם ערב פסח.
עוד תשובה לגאון הובאה באוה"ג (עמ' 20) [והיא לרב כהן צדק, וכמו שהביאה בקצרה שה"ל (סי' רי"ג), וכ"ה בסתמא במחזו"ר (עמ' 262)] שכתב טעם אחר לאפיה 'בליל' פסח, וז"ל: "אע"ג דמצוה מן המובחר למוכלה בשעתה כשהיא חמה כדאשכחן בלחם הפנים וכו' לשום לחם חום אלמא לחם חום מצוה מן המובחר - הכא [במפרש לים] כיון שא"א לו ללוש ולאפות בשעתה ילוש מקודם לכן" וכו' עי"ש. ומבואר שעיקר הקפידא ללוש 'בשעתה' זה כדי שהמצה תשאר חמה והוי מצוה מן המובחר, אבל אין כל ענין לאפות אותה בע"פ לאחר חצות אם תתקרר, והוי כמו שאופה אותה לפני כן.
וכן נראה דעת ר' אליעזר הגדול ור' שמואל הכהן שהביא הטור שלכתחילה יש לאפות את המצה בזמנה מדין חביבה מצוה בשעתה, ונראה שכונתם 'לליל' ט"ו ולא לי"ד לאחר חצות. וכן מתבאר מדברי ר' יהודה הכהן שהביא הטור בהמשך שחביבה מצוה בשעתה "ויאפה בליל ט"ו" עי"ש. וכן מתבאר מדברי הרשב"ץ במאמר חמץ (דף ל"ג ע"ב) שכתב: "גם הגאונים ז"ל היה מהם מי שהיה אוסר לאפות מצה של מצוה קודם זמן הביעור משום חביבה מצוה בשעתה, וכשחל פסח להיות באחד מימי החול אופין אותה ליל הפסח, וכן במוצ"ש, ואם חל פסח ביום שבת אופין אותה מע"ש" עי"ש. ומבואר שחביבה מצוה בשעתה היינו בליל פסח ולא בי"ד לאחר חצות, דאין זו שעתה של המצה.
ובדעת רה"ג שהביא הטור. הנה בדברי הטור יש בזה ט"ס רבים ולכן התקשו בזה הב"י והב"ח ושאר מפרשים, וכבר עמד בזה הגרמ"מ כשר בספרו דברי מנחם (ח"ג עמ' נ"ח-נ"ט), ונבאר הדברים.
מצאנו בשני מקורות את דברי רה"ג ומתוכם אפשר לעמוד על אמיתת דבריו. בשו"ת הגאונים שערי תשובה (סי' צ"ג) איתא בזה"ל: "ורבינו האיי ז"ל אמר וכו' וכך מנהג שלנו בישיבה שמשיירין מזון ב' סעודות ומייחדין להם מקום ונזהרין בהם, ואם מבערין את הכל מלפני השבת שלא יארע אונס יפה הם עושים אלא שמותר לשייר ואם יש פרוצים בדבר יפה לגדור בפניהם. והרב יצחק אבן גאות ז"ל כתב באליסנה נהגו לבער הכל מלפני השבת ולאפות מצה בע"ש ולאכלה בשבת כר"מ, וגדרו גדר הקדמונים בפני המקילים שלא יבואו לידי איסור ובמוצ"ש אופין מצה כתקנה ומקיימים בה את המצוה" ע"כ. ובעה"ט בדף קכ"א ע"ג כתב כך: "ורבינו האיי מנהג נהגו בישיבות בשיעור מזון ב' סעודות ומייחדין להו מקום וכו'. ומנהג אבותינו לבער מלפני השבת ולאפות מצה מבע"ש ולאכלה בשבת כר"מ וגדר גדרו קדמונינו מפני המקילין שלא יבואו לידי איסור ובמו"ש אופין מצה כתקנה, ואנו אין לנו אלא כמנהג אבותינו לאפות מבע"ש ולא לטרוח באפיה ביו"ט ולאחר אכילת מצה כ"כ וזריזין מקדימין למצוות, ומנהג בכל השנים לאפות אור י"ד קודם הביעור ואין לשנות המנהג" ע"כ.
והנה מדבריהם מבואר שרה"ג ס"ל שבע"ש מבערין הכל ומשיירין מזון ב' סעודות לשבת ולא מיירי כלל מזמן אפיית המצות לצורך ליל הסדר אלא שכתב שהיו שאסרו לשייר חמץ לצורך השבת שלא יבואו לידי איסור [והאיסור הוא הוצאה לרה"ר – עי' באוה"ג עמ' 67 הערה א' עי"ש] והיו אוכלים מצה בשבת [ולית להו דינא דירושלמי שאין לאכול מצה בע"פ]. והריצ"ג הביא מנהג זה ושכן נהגו באליסנה, אלא שהיו אופין את המצות לליל הסדר במוצ"ש ולא אוכלים מהמצות שאפו בע"ש לצורך שבת [ואולי הוא מהטעם של רב כהן צדק כדי שתהיה המצה חמה], והוא ס"ל שא"צ לאפות בליל הסדר אלא ביום שישי אופין גם לליל הסדר.
ובעיטור חסר לפני המילים ומנהג אבותינו 'והריצ"ג כתב' [או בדומה לזה], שהרי מהמילים האלו מתחילים דברי הריצ"ג, כמבואר בשו"ת הגאונים שע"ת הנ"ל. אלא שיש לעיין בסוף דברי העיטור מהמילים ואנו אין לנו אלא כמנהג אבותינו וכו' – האם זה המשך דברי הריצ"ג, אע"פ שאינו נמצא בשו"ת הגאונים הנ"ל, או שאלו הם דברי העיטור עצמו [וע"ע לקמן בזה].
והטור נמשך כנראה אחרי בעה"ט, וז"ל: "ורב האי כתב מנהג אבותינו לבער חמץ מע"ש ולאפות מצה וגדר גדרו קדמונינו שלא לאפות מצה מע"ש שלא יבא לידי איסור ובמ"ש אופין מצה כתקונה ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח בי"ט ולאחר אכילת מצה אלא זריזין מקדימין למצוה" ע"כ. אלא שיש ט"ס חמורה בטור והיא המילים וגדר גדרו קדמונינו 'שלא לאפות מצה מע"ש' וכו', ומילים אלו הן ההיפך הגמור דאדרבה הגדר היה לאפות מצה בע"ש ולא לאכול חמץ וכנ"ל. ובאגור בהעתיקו את דברי הטור ליתא למילים אלו, ובכ"ה בשה"ל הקצר (סי' ס"א), וכן הוא בכמה כת"י של הטור ודפוסים ראשונים כמו שכתב הגר"מ כשר שם [ופלא על מהדורת מכון ירושלים שלא עמדו בזה, ועי' במהדורת המאור שתקנו זאת אבל גם לא עמדו על כל המקורות הנ"ל].
וא"כ התבאר שרה"ג לא מיירי כלל מענין אפיית מצות בי"ד או לפני י"ד או בליל ט"ו, ולא כתב הגבלה בזה כלל, וזה כדעת הגאונים הנ"ל שלכל היותר יש הידור מצוה לאפות בליל ט"ו כדי לאכול לחם חם אבל לא לאפות בי"ד לפני או אחרי חצות. וכן שאר הגאונים כרע"ג, רס"ג ועוד, לא הזכירו כלל הגבלה בזה.
נמצא, שגאוני בבל לא הקפידו כלל על אפיית מצה בערב פסח, ואדרבה לחלקם יש בעיה בזה שמא יבא לאכול את המצה טרם זמנה, וחלקם הידרו לאפות בליל פסח ממש כדי שתהיה טריה וחמה, אבל מדינא אפשר לאפות את המצות בכל זמן.
♦
מנהג ספרד, פרובנס וארצות המזרח
כתב הטור: "ואני ראיתי בברצלונא מהמדקדקין שהיו אופין כל מה שצריכים למועד מקודם המועד שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם איסורו" ע"כ. ומדברי הב"י נראה שהבין שדברי הטור לא קאי על מצת מצוה אלא על שאר המצות שאופים לפסח, ולכן כתב הב"י: "מכאן יש להוכיח קצת דמה שכתב אין מתחילין להתעסק בפת בארבעה עשר עד אחר שש שעות בכל מצה איירי אפילו אינה לשם מצוה, דאל"כ מה ענין זה שראה בברצלונה שהיו אופין כל מה שצריכים למועד מקודם המועד לכתבו בסימן זה" ע"כ. אולם פשט דברי הטור שכתב שהיו אופין 'כל מה' שצריכין וכו' נראה דקאי גם על מצת מצוה. וכן מבואר להדיא בדברי הרשב"ץ בספרו מאמר חמץ (דף ל"ג ע"ב) שהביא את דברי הראשונים שלא היו אופין 'מצה של מצוה' אלא משש שעות ולמעלה וכו', והביא את דברי הגאונים שאופין 'בליל' הפסח, וסיים: "ויש מקומות בארצות ישמעאל נוהגין כן אבל במקומותינו בארצות אדום לא נהגו כן והיו מדקדקין לומר כי טוב הוא לאפות הכל קודם זמן 'הביעור' שאם יתערבו הפירורין משהו בעסה יתבטלו קודם זמן איסורו"[3] ע"כ. ומבואר להדיא מדבריו דמיירי על מצות מצוה וגם אותם, בספרד נהגו לאפות קודם זמן הביעור בדוקא, ולא לאחר הביעור. וא"כ מבואר שבספרד לא הקפידו לאפות לאחר חצות, ואדרבה הקפידו לאפות מצת מצוה קודם חצות לחוש לפירורים שלא יתבטלו וכנ"ל.ולעיל הבאנו את דברי בעה"ט שסיים: "ומנהג בכל השנים לאפות אור י"ד קודם הביעור ואין לשנות המנהג" ע"כ, וכתבנו שיש להסתפק האם אלו דברי העיטור או דברי הריצ"ג. ויש פנים יותר שאלו דברי הריצ"ג שזהו מנהג ספרד, משום שמתאימים לדברי הרשב"ץ שהעיד גם על מנהג ספרד בלשון זו שהקפידו לאפות קודם שעת 'הביעור'. ועכ"פ ודאי שזהו גם מנהג פרובנס, שהרי העיטור הביאו בשתיקה. וכן מתבאר מדברי הר"ש מפלייש באו"ז (סי' רנ"ו) וז"ל: "וכן שמעתי באשכנז מחמירים בדבר [לאפות בי"ד אחר חצות], ובדרום [דהיינו דרום צרפת שזהו פרובנס] לא היו מקפידים כלל רק היחידים משום הידור מצוה" עי"ש, הרי שהמנהג הרווח בפרובנס היה שלא הקפידו על אפיה לאחר חצות.
והראב"ד בדרשתו שהביא האבודרהם בסדר ההגדה כתב שאין לשין מצה של מצוה אלא אחר חצות כשחיטת פסח שאינה אלא אחר חצות ואתקש אכילת מצה לאכילת פסח ע"כ. וכ"ד המנהיג בהלכות פסח (עמ' תס"ב) וז"ל: "ולישת המצות שלמצוה יש לחוש שלא לא(ו)פות כל זמן שהחמץ קיים לפי שהם במקום הפסח" וכו' עי"ש. אולם זו דעתם שלהם [ויתכן מאד שכתבו כן עפ"י דברי רש"י דלקמן] ואין זה מעיד על המנהג.
כמו כן, בסידור הרשב"ן לא כתב הגבלה מתי יש לאפות את המצות, וכן הרמב"ם כנ"ל, ונראה מדבריהם שאפשר לאפות לכתחילה מתי שרוצים.
ובאמת שהמעיין יראה שהראשונים בספרד כמעט ולא דנו בענין זה, ואלו שדנו בזה כתבו להתיר וכמו שנביא לקמן, וכן הראשונים בפרובנס התירו את הדבר לכתחלה, ורק הראשונים שבצרפת ואשכנז נשאו ונתנו בזה, וגם מהם חלקם התירו וכמו שנבאר.
♦
דעת חכמי איטליה ומנהגם
הריא"ז בפסקיו (פ"ב סוף ה"ד) כתב: "בספר הפרדס אומר שאין אופין מצה בערב הפסח אלא מחצי היום ואילך אחר שנתבער החמץ, וכן בדברי מז"ה, ואני אומר שאופין מצה לצורך הפסח ואפילו בשלשה עשר" וכו' עי"ש. ומה שכתב בשם הרי"ד דס"ל כרש"י לא נמצא לפנינו, אולם בספר ערך השולחן (סי' תנ"ח) הביא שר' ישעיה הראשון כתב בזה"ל: "אסור לאפותה בע"ש מפני החמץ שיש לו בבית שאין זה שימור יפה למצה לעשותה בעוד שהבית מלא חמץ" ע"כ, ולא נמצא לפנינו, אולם נראה שלזה כיון הריא"ז בשם זקנו.אולם מלבד הריא"ז שחלק על זקנו, גם דעת שאר חכמי איטליה כן היא שמותר לאפות כשיש לו חמץ בבית. כ"ד הריבב"ן (דף ל"ה ע"ב) וז"ל: "מיכן יש להוכיח שמותר לאפות מצה קודם י"ד שהרי חלות מצה נעשו בי"ג שהרי אין מביאין תודה בחג המצות, מפי מורי ה"ר מאיר בר' משה" עי"ש [וגם הריא"ז הנ"ל כתב להביא את הראיה הנ"ל להיתרא]. וכ"כ שה"ל (סי' רי"ג) בשם רבינו מאיר רבו שהורה לאחיו ר' בנימין מהראיה הנ"ל עי"ש.
ובמחזורי איטליה [רמ"ו, ש"א ועוד] בהלכות הפסח כתוב בזה"ל: "וי"ד שחל להיות בשבת מותר ללוש מצה מע"ש, אך יזהר שמא ישגה בשמירתן מתוך שהחמץ מצוי עדיין אצלו. וכן אם היה נכנס בספינה או יוצא לדרך קרוב לפסח יכול לאפות מצות להוליך עמו אך שיהא נזהר בהן לשמרן היטב. והמחמיר עליו שלא ללוש ולאפות מצות עד מוצ"ש תע"ב" ע"כ. ומבואר מדבריהם שאין 'איסור' לאפות קודם חצות כלשון הרי"ד, אלא זהירות בעלמא משום שהחמץ מצוי אצלו. ולפ"ז בזמננו שאופים את המצות במאפיות מיוחדות לשם פסח ואין חמץ מצוי שם אין שום בעיה לאפות מקודם שעה שישית.
♦
דעת חכמי צרפת ואשכנז ומנהגם
המקור לחיוב אפיית המצות בע"פ משעה שישית הוא מדברי רש"י בספרי דבי רש"י. ז"ל המחזור ויטרי (עמ' 260, ובמהדורת גולדשמיט ח"ב עמ' שצ"ה): "ע"פ שחל להיות בשבת אסור לאפות מצה מע"ש, הראשונים אומרים משום הידור מצוה אבל מצינו בו איסור מדאוריתא דהא הוקשו מצות לפסח בשלהי פרק בתרא צלי אש ומצות מה עשיית הפסח אינו אלא משבע שעות ומחצה ואילך אף עשיית מצה ואכילת מצה נמי הוקשה לאכילת פסח כדרבא דאמר רבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לראב"ע לא יד"ח" ע"כ. והנה מדבריו נראה שאיסור גמור הוא ואפילו בדיעבד אסור וכמו שהביא הטור דאיתא בתשובה[4]. וכ"כ להדיא האו"ז (סי' ר"נ) שהביא את דברי רש"י הנ"ל וכתב: "ולטעמיה דרש"י אפילו בדיעבד אם אפה קודם הפסח פסולה אותה מצה לצאת בה יד"ח מצה של מצוה מידי דהוה אפסח שנשחט קודם חצות שפסול" ע"כ[5].והרוקח בסו"ס ר"פ הביא את דברי רש"י הנ"ל. ובסי' רפ"א כתב: "מנהג לאפות בע"פ ממנחה גדולה ואילך אע"ג דבירושלמי מצה ישנה בפלוגתא וכו', וכן בתוספתא מכשרת מצה ישנה. מיהו המנהג כתקרובת הפסח דהיינו מז' ולמעלה וכו' ובלילה שניה יאפה ג' מצות חביבה מצוה בשעתה וכו' ואעפ"כ אם היה אופה אותן מע"ש היה יוצא דלא גרע מסוכה ישנה. מיהו יותר טוב שיאפה בליל שניה כדי שתהיה חמה וכו'" עי"ש. ומבואר דלכתחלה מחמיר כרש"י ואף לאפות בליל יו"ט אם חל במוצ"ש ולא להקדים לע"ש, אלא שבדיעבד סמך על התוספתא והירושלמי.
וראבי"ה שהביא הטור כתב לאסור מחמת טעם אחר והוא שהביא את דברי הירושלמי גבי מצה ישנה וגרס דבר ברי הוא 'כמי' שלא דקדק בה שהרי חמץ ומצה עמו בבית. וכתב דהלשון 'כמי' שלא דקדק בה משמע שאף אם דקדק בה פסולה שלא לחלק בין דקדק ללא דקדק, וגם בסוכה ישנה שעשאה לשם חג מתחלת השנה כשרה רק בדיעבד ולא לכתחלה, אבל במצה אף בדיעבד פסולה מהטעם הנ"ל. ולכן כתב שהתוספתא שהכשירה בדיעבד פליגא על הירושלמי ולכן יש להחמיר שלא לעשות כן לכתחלה, ואף כשחל פסח במוצ"ש יש לאפות במוצ"ש. וסיים ואפילו בע"פ קודם חצות צריך ליזהר דחביבה מצוה בשעתה וכו' עי"ש. והנה הב"י פלפל אם ראבי"ה מיירי בכל המצות או רק במצות של מצוה והסיק דמיירי בכל המצות עי"ש. אולם המעיין בראבי"ה גופיה יראה דקאי רק אמצות מצוה ונעתיק מקצת מהלשונות המורים כן - והפלוגתא דב"ש וב"ה [בירושלמי] לענין 'לצאת בה יד"ח בליל ראשון של פסח' וכו' ונ"ל אע"פ שלכאורה משמע שאם דקדק בה שכשרה ולפ"ז היה מותר לאפות מצה 'לשמה' בע"פ כשחל פסח ביום ראשון וכו' משא"כ בע"פ שהכל חברים ויתנו לב לדקדק 'בשימור לשמה' וכו' עי"ש. ומבואר מכל הני דהיינו דוקא במצות שיוצאים בהם יד"ח, וגם בשאר הראשונים שדנו בענין מיירי במצת מצוה ולא בשאר המצות. וכונת ראבי"ה שכתב שחביבה מצוה בשעתה ויעשו ג' מצות בליל פסח היא שלכתחלה יאפו מצות בע"ש שמא לא יהיה להם זמן ומשום איד הגויים וכד' ויתעכבו, אבל מ"מ במוצ"ש ישתדלו אם אפשר לאפות את הג' מצות משום חביבה מצוה בשעתה, וזה על הצד היותר טוב ולאחר שכבר אפו את המצות ולא יהיה חשש שאם לא יספיקו יתעכבו וכד'. וזו גם כונת המרדכי בסוף דבריו שהביא הב"י, ודוק.
והיראים (סוף מצוה ש"ג) כתב וזת"ד: ומותר לאפות מצות בע"פ אע"פ שהחמץ קיים כדתניא בתוספתא דפסחים י"ד שחל להיות בשבת וכו' ואופה לו מצה בע"ש 'תרומה טהורה', וה"ה חולין וכו'. ונראה לדחות ראיה זו כי שמא בתרומה דוקא תניא. ונראה מנהג כשר שלא לאפות מצה בעוד חמץ קיים ואם אפה לא הפסיד עכת"ד. ונראה שנוסחא משובשת נזדמנה לו בתוספתא, וגירסת שאר הראשונים וכ"ה לפנינו ואופה לו מצה מע"ש, תרומה טהורה וטמאה מבערה במוצ"ש עי"ש, ולפ"ז קמה ראייתו וכמו שהביאו שא"ר וכמו שנביא בהמשך, ומ"מ דעתו שהוא רק מנהג כשר לאפות לאחר שעה שישית ולא לעיכובא.
ושה"ל סו"ס רי"ג כתב ועוד מצאתי אם יכול אדם לאפות מצה קודם חצות וכו' ועוד בתוספתא משמע דשרי וכו' ואופה לו מצה מע"ש וכו', ודוחים התם מיירי במצה עשירה כדי לקיים שלש סעודות בשבת במנחה כי אז אינו יכול לאכול חמץ ומיהו חביבה מצוה בשעתה ואין להקדים אותה קודם הזמן וכו' עי"ש, הרי שגם הוא כתב כן לכתחלה מדין חביבה מצוה ולא לעיכובא. וגם מה שדחו דמיירי במצה עשירה - גם ראבי"ה רצה לפרש כן, אולם כתב שיותר נראה דמיירי במצה רגילה וס"ל לתוספתא דשרי עי"ש, ובאמת יש עוד ראיה מהתוספתא דשרי וכמו שנביא לקמן, וגם פשט הדברים אין נראה דקרי למצה עשירה מצה בסתמא.
♦
דעת רוב הראשונים המתירים וראיותיהם
ודעת רוב הראשונים דשרי לאפות מצת מצוה קודם י"ד ודחו את דברי רש"י הנ"ל והביאו כמה ראיות להתיר.הנה את דברי רש"י שיש היקש בין פסח למצה כבר דחו האו"ז ושה"ל ור' יחיאל שההיקש הוא לאכילה ולא לעשיה. והביאו רבים מהראשונים ראיה מלחמי תודה וכמו שהביא הב"י בסוף הסימן בשם רי"ו בשם תוס'; כ"כ המכתם, המאירי ומהר"ם חלואה בפסחים ל"ח ע"א עי"ש. וכ"כ האו"ז (סי' ר"נ) בשם ר' יהודה [שירליאון] שדן כן לפני ר"י ושכ"כ ר' ברוך [בעל התרומה] מראיה זו. וכ"כ הסמ"ג (ל"ת ע"ט). וכ"כ ר' מנוח (פ"ו ה"י) עי"ש [ושם כתב על המחמירים: וטוב לעשות כן מי שירצה מיהו ליכא עיכובא וכו' ובסוף דבריו סיים שאין לחוש לזה עי"ש]. וכ"כ הרשב"ץ במאמר חמץ (דף ל"ג ע"ב) עי"ש. וכן הר"ש מפלייזא באו"ז (סי' רנ"ו) כתב שזוהי ראיה פשוטה להתיר ואפילו תדחה לומר דאיירי בדיעבד [והמאירי כתב להדיא שאין לומר כן אלא אפילו לכתחלה יוצאין עי"ש] מ"מ ראיה היא דהא חמץ שנשחט עליו הפסח הפסח פסול [וסיים ואעפ"כ אני מחמיר לעצמי רק בשעת הדחק משאר מצות ואע"פ שהדבר פשוט להיתר] ע"כ. ובספר מעשה רוקח [לבעל הרוקח] (אות ל"ח) כתב לדחות ראיה זו דאפשר שעשאן בע"פ אע"פ דאין מביאין מפני החמץ שבהם מיירי שנדר לחמים לצורך תודה ע"כ. אולם זהו דוחק, וכמו שכתב הרשב"ץ שם שכל אלו ראיות גדולות להתיר והדוחין ראיות אלו נדחקים הרבה עי"ש.
עוד הביאו ראיה מהתוספתא ספ"ב דפסחים: "יוצאין במצה ישנה ובלבד שעשאה מתחלה לשם פסח"; כן הביא האו"ז שם, וכן הביא הר"ש משאנץ שהובא בב"י מהמרדכי (סי' תקמ"ג). והמרדכי דחה דהתם מיירי במצה שנעשית כהלכתה אחר שש ומחצה לשם מצה כלומר בשנה שעברה ע"כ. וגם זהו דוחק, דסתם ישנה היינו קודם ל' יום לחג וכמו גבי סוכה ולא מיירי משנה שעברה שעשאה מחצות ואילך.
עוד הביאו הראשונים ראיה מהתוספתא בפ"ג ה"ט: "י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מע"ש"; כן הביא הר"ש משאנץ הנ"ל וכן האו"ז שם, וכן הרשב"ץ שם, וכן ר' מנוח שם כתב: "ואי עיכובא איכא יאפה אותה במוצ"ש שהרי הפסח היה צולהו ג"כ במוצ"ש אלא לאו ש"מ דאין עיכובא כלל ואין לחוש" ע"כ. וכן ראבי"ה הסכים שמתוספתא זו ראיה [אלא שהוא ס"ל שהירושלמי פליג], וכן הביא הסמ"ג ראיה זו. ועי' לעיל דברי היראים והמצאתי כתוב בשה"ל מה שכתבו לדחות ומה שכתבנו שם. והאו"ז כתב: "ולא מסתבר לי למימר דאופה לו מצה שיאכל למחר שהרי ביער כבר כל חמצו כדקתני מבערין את הכל מלפני השבת שהרי פרק אלו עוברין פירש הריב"ן שמשייר לעצמו מזון ב' סעודות" ע"כ. וכ"ד ר' פרץ בתוספותיו לפסחים י"ד ע"א עי"ש. אולם לעיל הבאנו את דברי הגאונים שהבינו בתוספתא זו שאופה מצה לאכול בשבת, ולפ"ז אין ראיה.
עוד הביאו ראיה מהירושלמי דפסחים פ"ב וסוכה פ"א דאיתא שם מצה ישנה פלוגתא דב"ש וב"ה [כדפליגי בסוכה] א"ר יוסה ד"ה היא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה, ומשמע שאם דקדק בה כשרה; כן הביאו האו"ז והסמ"ג שם וכן המרדכי שהביא הב"י, וכן ר' מנוח והרשב"ץ שם. והנה ראבי"ה גריס 'כמי' שלא דקדק בה ופירש כדלעיל עי"ש. אולם שא"ר לא גרסי הכי אלא דבר ברי שלא דקדק בה, ולפ"ז אם דקדק בה שפיר דמי. והאו"ז אע"פ דגריס כראבי"ה מ"מ כתב דהוי ראיה ואם דקדק בה יוצאים יד"ח.
וא"כ נמצא שיש ראיות חזקות להתיר לאפות מצת מצוה גם לפני י"ד לאחר שעה ששית, וכך דעת הגאונים והרמב"ם ורוב הראשונים שמותר אף לכתחלה, וכך נהגו בספרד ובפרובנס, אלא שבצרפת ואשכנז נהגו קצת להחמיר בזה עפ"י דברי רש"י וסיעתו, אולם גם שם כמה ראשונים דחו דבריו והתירו לכתחלה.
♦
ההלכה והמנהג בדורות האחרונים
הב"י כתב 'שנהגו כל העולם' שלא להתחיל ללוש עד אחר שש שעות ואין לשנות המנהג, וכך פסק בשו"ע. וגם הרדב"ז בתשובה ח"ו (סי' ב"א רי"ג) סיים שנכון להחמיר לכתחלה 'וכן עמא דבר' אבל לאסור אפי' בדיעבד אין לנו עי"ש. וכ"כ עוד בח"א (סוף סי' תע"ז) שאנו אופין אותה אחר חצות בזמן הראוי לשחיטת הפסח עי"ש. אולם מהר"ם אלאשקר בפירושו על הטור 'גאון יעקב' כתב יד כתב: "וכבר נהגו העולם[6] לאפות קודם י"ד ובי"ד אפילו קודם שש שעות ועדיין החמץ קיים וכו' מיהו ראיתי מי שמדקדקים במצה של מצוה לעשותה ביום י"ד לאחר שש ומנהג כשר הוא" ע"כ. הרי שהעיד בזמנו שרוב העולם לא היו מקפידים לאפות לאחר שש. וכדברים אלו ממש העיד ר' יו"ט ישראל בספרו מנהגי מצרים [ירושלים תרל"ג] (סי' תנ"ח) וז"ל: "ופה מצרים המנהג הוא לאפות מצת מצוה של הבתי כנסיות שמחלקים אותו ליחידים ביום י"ג, אך יש מעט מזער מאנשי מעשה שנזהרים בעצמם לאפות אותה בי"ד אחר חצות, ועי' רדב"ז וכו'" עי"ש. וא"כ נראה שהעדות של מהר"ם אלאשקר מדויקת יותר, שהבחין בין מנהג רוב העם לבין מנהג המדקדקים, אולם עדות הב"י והרדב"ז היא על החכמים המדקדקים ולא על מנהג רוב העם. וזה עדיף טפי מאשר לומר שבזמן ר' יו"ט ישראל השתנה המנהג, שהרי נראה יותר להעמיד המנהג על מקומו, ובפרט שכך העיד מהר"ם אלאשקר וכנ"ל.וכן המאמ"ר [שהובא במ"ב סק"ד] כתב שהאידנא מקילין הרבה בדבר מפני הדוחק זולת קצת שנזהרין בזה עי"ש. ומה שתלה הדבר ב'האידנא' – להאמור נראה שכך נהגו במקומו מקדמת דנא, ואין זה מנהג מחודש כמו שכתב הוא ז"ל. וכן בספר כתר שם טוב [גאגין] (ח"ג עמ' י"ב) כתב המנהג בא"י וסת"מ להתעסק בלישה ואפיית המצה השמורה בידם, בפרט הת"ח ורב העדה. והלישה נעשית בע"פ אחר הצהרים. אבל בלונדון ואמ"ד אין נוהגים מנהג זה ע"כ. הרי שבקהלה הספרדית בלונדון שנהגו כמנהג ספרד הקדום לא הקפידו על אפיה בע"פ לאחר חצות.
אמנם בכמה קהלות של הספרדים נהגו להקפיד לאפות בע"פ לאחר חצות, וכפי שהביא ידידי הרב ישראל אליהו בספרו הפסח במועדו (עמ' ס"ט בהערה) עי"ש. אולם זהו מנהג מאוחר שהתחדש בעקבות פסק השו"ע, אבל מנהג קדום בזה בקהלות הספרדים לא מצאנו אלא היחידים ששינו מנהגם עפ"י דברי רש"י וסיעתו הנ"ל.
וגם בקהלות האשכנזים בדורות האחרונים לא הקפידו בזה, וכפי שהעיד המ"ב והביא כן גם בשם הבגדי ישע עי"ש. וכן הערוך השולחן כתב שהאידנא רק קצת מהמדקדקים נוהגים בזה וכל ישראל אין יודעין מזה כלל עי"ש. וכן נהג הגר"א לכתחלה עפ"י מה שהאריך בביאורו בראיות להיתרא, ובספר מעשה רב אות קפ"ח איתא שלא היה מקפיד לאפותן בע"פ אחר חצות עי"ש.
וע"כ נראה דשפיר דמי אף לכתחלה לאכול בליל פסח מצות שנאפו מקודם לשעה שישית בערב הפסח עפ"י כל האמור לעיל, ובפרט לבני ספרד שחכמיהם הקדומים הקפידו בדוקא לאפות לפני שעה שישית להנצל מחשש של משהו חמץ לאחר זמן איסורו, ולא חששו כלל לחידושו של רש"י ובית מדרשו לאפות לאחר זמן איסור החמץ.
♦ ♦ ♦