חגיגת י"ד - הבנת כוונת התורה בזה[2]
קרבן חגיגת י"ד
קרבן חגיגה הרגיל הוא שלמי חגיגה שמקריבים בחג עצמו. אולם יש חגיגה מיוחדת, חגיגת ארבעה עשר, שמקריבים אותה לפני חג פסח, והיא נידוננו כאן.וז"ל הרמב"ם סוף הל' קרבן פסח:
"כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עימו שלמים ביום י"ד מן הבקר או מן הצאן, גדולים או קטנים, זכרים או נקבות ככל זבחי השלמים, וזו היא הנקראת חגיגת ארבעה עשר. ועל זה נאמר בתורה 'וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר'[3].
אימתי מביאין עימו חגיגה זו? בזמן שהוא בא בחול ובטהרה ובמועט, אבל אם חל יום ארבעה עשר להיות בשבת או שבא הפסח בטומאה או שהיו הפסחים מרובים אין מביאין עימו חגיגה, ואין מקריבין אלא הפסחים בלבד. חגיגת ארבעה עשר רשות ואינה חובה".
גם בתיאור של פסח יאשיהו (דה"י ב פרק לה) מובא ענין חגיגת י"ד: "ויבשלו הפסח באש כמשפט, והקדשים בשלו בסירות ובדוודים ובצלחות, ויריצו לכל בני העם". קרבן פסח צלוי באש, ולצידו בשר מבושל בסיר עבור חגיגת י"ד.
♦
שאלה: מדוע נצרך בשביל "לשובע" דוקא שלמי חגיגה?
הנה חגיגת י"ד באה כדי שהפסח יהיה נאכל לשובע[4], כמבואר בפסחים דף ע, א: "חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה כדי שיהא פסח נאכל על השובע".והרמב"ם (הל' קרבן פסח, ח, ג) כתב: "מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע[5]. לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחילה ואחר כך אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו"[6].
ויל"ע מדוע לא די עבור "על השובע" לאכול לפני הקרבן פסח כל בשר או סתם מאכל? וראה בתמורה כג, א ומנחות כא, ב, שמפורש לגבי קרבנות "יאכלו עימה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע"!
וכן אפשר גם להקריב כל מיני נדרים ונדבות בערב פסח, ולאוכלם בליל הסדר, כמבואר בפסחים דף נח[7], ולמה צריך לחדש גדר חדש של "קרבן חגיגת י"ד"?
ואה"נ נראה ברור, שבערב פסח שחל בשבת שאין חגיגת י"ד, או שלא הקריב האדם חגיגה (מסיבה כלשהי, או שלא רצה, והרי נפסק חגיגת י"ד רשות), יש חובה כעת בליל הסדר לאכול בשר חולין לפני הקרבן פסח. וצריך בירור מדוע לכתחילה הצריכה תורה דוקא שלמי חגיגה, ומדוע התחדש סוג קרבן זה.
והנה שאלה זו, אע"פ שפשוטה היא, לא ראיתי בעוניי שדנו בה, מלבד[8] האדמו"ר מצאנז זצ"ל בשו"ת דברי יציב (מובא לקמן), והגראי"ל שטיינמן זצ"ל בספרו אילת השחר (זבחים ט, א): "בכלל יל"ע למה צריך לאכול דוקא חגיגה מתחילה כדי לאכול הפסח על השובע, הרי יכולין לאכול גם דברי חולין עד שעי"ז יבוא הפסח אח"כ על השובע".
♦
הוספה לקושי: יתרון החולין על הקרבן
במרדכי סוף פסחים (רמז תריא, סדר של פסח) העיר על שאלה בענין חגיגת י"ד: "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים ה"ג זבחים קודם פסחים משום דחגיגה היתה באה קודם הפסח, כדמפרש טעמא בפסח שני (ע, א) כדי שיהא נאכל על השובע. ובירושלמי מפרש טעמא דהיתה באה קודם הפסח כדי שלא יבא לידי שבירת עצם. וקשה דלמה לי טעמא משום שבירת עצם, תיפוק לי משום טעמא דכדי שיהא הפסח נאכל על השובע, וי"ל אי לאו טעמא משום שבירת עצם היה קשה אמאי לא היה הפסח נאכל קודם כדי שיהא חגיגה נאכל על השובע, דהא הויא חגיגה קדשים כמו פסח, וקדשים נאכלין על השובע דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלים, דהיינו על השובע, להכי איצטריך טעמא דמפרש בירושלמי דחגיגה באה קודם הפסח משום שיהא הפסח נאכל על השובע ועוד טעמא אחרינא משום שלא יבוא לידי שבירת עצם".ומבואר שהמרדכי נקט חיוב "לשובע" גם בחגיגה, והוצרך מכח זה לחדש ולומר שנצרכים לטעם הירושלמי. ועכ"פ אם היו מביאים מן החולין, היינו מרוויחים את השאלה הזאת.
♦
אפשרות א': לרומם לאכילת מצוה
ונראה שבאה התורה בפסח וחידשה אפשרות של קרבן חגיגה, כדי שלא תהיה סתם אכילת רשות (הכשר לקרבן פסח) לפני הקרבן פסח, אלא אכילת מצוה של קרבן. אפשרות לרומם את אכילת ליל הסדר, לפני קרבן הפסח, לדרגה של אכילת מצוה. ואע"פ שהיא רשות, מ"מ היא מצוה מהתורה [כ"כ כמה אחרונים שהיא מצוה מהתורה אע"פ שהיא רשות[9]].ומצד המצוה של שמחת יו"ט, שקיי"ל בפסחים קח, א שאין שמחה אלא בבשר, מ"מ אין אכילת בשר חולין עיקר המצוה של "ושמחת בחגך", כמבואר ברמב"ם הל' יו"ט פרק ו' שעיקר הפסוק מוסב על קרבן שלמים, ורק "בכללו" בא לרבות כל מיני שמחות. וגם נראה שאין הגדר בזה "אכילת מצוה", אלא שעי"ז מגיע ל"שמחה"[10].
אמנם על השאלה שאפשר גם להקריב גם כל מיני נדרים ונדבות בערב פסח, ולמה צריך לחדש גדר חדש של "קרבן חגיגת י"ד", על זה לכאורה צריך לענות כאפשרות ב' או ג' דלקמן[11].
♦
אפשרות ב': לחדש קרבן שבא עבור הפסח, ונפקא מינה
ועוד יתכן להציע, שקרבן חגיגה בא בשביל הפסח, בשביל שיהיה נאכל על השובע, טפל לפסח ונקרא גם בשמו [ראה במשנה ובסוגיה אחרונה בסוף מסכת פסחים על האפשרות שברכת הפסח תפטור אותו, ואכמ"ל], וא"כ יתכן שהוא עצמו אינו צריך להיאכל על השובע, ויכול לבא מיד בלילה, עבור הפסח.ושאלה זו כבר דנו בה הראשונים, ראה בקצרה במרדכי סוף פסחים (רמז תריא, סדר של פסח), וכן דנו בה האחרונים, ראה באריכות דברי הגרי"ז זצ"ל מבריסק (נדפס בחידושי הגר"ח סטנסיל פסחים דף ע, ב, וכן בחידושי הגרי"ז מסכת מנחות כא, ב). ואולי א"ש לפי דברינו, שבקרבן שבא כולו עבור "לשובע" של הקרבן השני העיקרי אין הוא עצמו צריך "לשובע". וצריך עוד עיון ובירור.
ותירוץ זה מיישב מדוע חידשו קרבן מיוחד, ולא מיישב מדוע לא די באכילת חולין.
♦
אפשרות ג': חשש שלא יזכור להקריב ולאכול חולין לפני הקרבן פסח
ובשו"ת דברי יציב לאדמו"ר מצאנז זצ"ל (או"ח סי' רה), כתב: "... מעיקרא דדינא פירכא למה מביא חגיגה כלל, דיתקנו שיאכל בשר חולין קודם הפסח... דלמה לא תקנו שיאכל בשר חולין קודם הפסח, משום די"ל דבערב פסח כשהיום קצר והמלאכה מרובה והוא עסוק בצרכי גבוה כל היום ועומד בעזרה לשחוט הקרבן פסח, יש חשש שלא ימצא זמן ולא יזהר לשחוט ולאכול חולין קודם אכילת הפסח, ויאכל הפסח שלא על השובע ח"ו, וע"כ נתנו חכמים עצה ותקנו שישחוט חגיגה בי"ד יחד עם הקרבן פסח שלו, שמזה ודאי לא ישכח וגם לא יתעצל מלהביא קרבן לה' שצוהו חכמים, ועי"כ יהיה לו אכילה מרובה".והיינו שהאדם לא יזכור לאכול חולין, שהוא רק הכשר מצוה לקרבן, ולכן תקנו מצוות קרבן לזוכרו בתוך טירדות היום.
♦
אפשרות ד': שיטת ספר החינוך
בספר החינוך (פרשת ראה מצוה תפו) כתב:"שלא להותיר דבר מבשר חגיגת ארבעה עשר עד יום השלישי, והוא הקרבן הבא עם הפסח להגדיל השמחה, אלא יאכל כולו בתוך שני הימים שהם ארבעה עשר וחמישה עשר, ועל זה נאמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר, ובא הפירוש המקובל על זה שבחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שזמן אכילתו עד שני ימים, ועל זאת החגיגה אמר הכתוב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, כלומר שיביא עם הפסח קרבן אחר לחגיגה, כלומר להרבות השמחה.
ומשרשי המצוה, היסוד הקבוע לנו במצות ענין הפסח שהיא מצוה גדולה ויסוד חזק בתורתנו, על כן נצטוינו לעשות יום שחיטתו יום שמחה, ואין שמחה שלמה לבני אדם רק בריבוי בשר".
ומבואר בדבריו שחגיגת ארבעה עשר היא מצד שמחה וחגיגה ביום המועד, יום י"ד שהוא זמן הקרבת ק"פ. ולא הזכיר כלל החינוך שהיא עבור שהפסח יהיה נאכל לשובע. ונראה לשיטתו שעיקרה עבור שמחת יום י"ד, ואם אכן מקריב קרבן זה יוכל להשתמש בו גם עבור "לשובע" של קרבן פסח.
ויה"ר שנזכה כולנו לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו!
♦ ♦ ♦