ביאור בדרך מחודשת על המשנה הראשונה במסכת ברכות, ובעניין תנאי האבנ״ז באכילת אפיקומן

הערות שוליים

1. ↑ בעזרת החונן לאדם דעת, הנה לפניכם עריכת משנה אחת לפי שיטה ייחודית ללימוד משניות של הרב חיים מענדל קסין שליט"א. השיטה הזו מבוססת על פי ספרי הרמח"ל בספר ההגיון, פתיחה לדרך השם, ועוד.כל הלכה שבמשנה מנותחת לדין וטעם, על פי מסקנות הגמ' בש"ס, ומסודרת בתור פרט תחת הקטגוריה של המצווה שלה. הבהירות והשליטה בלימוד מתגברים ביותר כשלומדים באופן שיטתי זה של ניתוח וסינתזה, וזה גם מסייע הרבה לשינון הסוגיות.המשנה והלכותיה שלפניכם נערכו בעיקר על פי שיטת רש"י. בסוף המשנה, יש נספח הלכה למעשה לפי שיטות הרבה ראשונים ואחרונים על סוף זמן אכילת קרבן פסח, מצת מצווה, מצת אפיקומן, ואמירת הלל עם ברכה. ובעיקר יש הערות חדשות גם ישנות על תנאי המפורסם של האבני נזר.
2. ↑ מקראה:המצווה:{ההלכה}: הדין | הטעם (מקורות והערות בציונים)
3. ↑ דברים ו, ז רש"י ב. ד"ה עד סוף האשמורה, רש"י ד. ד"ה חכמים כמאן סבירא להו, רש"י ט. ד"ה משום דאיכא דגנו.
4. ↑ גמ' ב:.
5. ↑ רש"י ב: ד"ה משעה שקדש היום בע"ש.
6. ↑ מאירי ב: ד"ה ונמצא [לא מסתברא שר"א סובר בביה"ש כר' יוסי, דאז היינו כמעט אותו הזמן של ר' יהושע, וכמו שהגמ' שואלת בהמשך ר' חנינא היינו ר' אליעזר]. ועיין רש"י ב: ד"ה והלא כהנים... ומקמי הכי מבעוד יום הוא ולאו זמן שכיבה הוא.
7. ↑ רש"י ב: ד"ה בין השמשות (כמו שפירש ר' נחמיה את ר' יהודה בשבת לד: - ע"פ ת' השני של היפה עיניים).
8. ↑ רש"י ד"ה בין השמשות.
9. ↑ גמ' ג. ועיין ברי"ף א: שמוכיח שמימרא זו היא גם לפי חכמים.
10. ↑ גמ' ב. ומלתא אגב אורחיה קמ"ל כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צה"כ.
11. ↑ רש"י כת"י ב. ד"ה ומאי וטהר טהר יומא.
12. ↑ הגם שפרש"י ד"ה משהעני, לפי שאין לו נר להדליק בסעודתו [ובכת"י ב. ד"ה ומאי וטהר טהר יומא פרש"י שפנה היום לגמרי], בדבש תמר מתרץ שזה היה לפי הה"א, אך אחרי שהגמ' תירצה שהעני אוכל בשעת צה"כ יש לומר טעם אחר על איחור סעודתו, והוא שהעני בא עם שכרו בסוף היום ואז אשתו יוצאת לקנות המאכלים ומכינה אותם.
13. ↑ רש"י ד"ה נכנסים - אך הוא מוקדם לסעודת רוב בני אדם בימות החול, שבערבי שבתות הכל מוכן (רש"י ד"ה בערבי שבתות).
14. ↑ עפ"י גרסת המהרש"ל על רש"י ד"ה והי מינייהו מאוחר, שמוחק 'לכולם'. גם עיין ההערה דלעיל.
15. ↑ אחר טבילה שניה למצורע, נגעים פי"ד מ"ג.
16. ↑ יבמות עד:.
17. ↑ ויקרא כב, ו.
18. ↑ נגעים שם, ועיין רש"י יבמות עה. דיולדת, הגם שטובלת לסוף ז' לזכר וי"ד לנקבה, היא טבולת יום ארוך, ואין שמשה מעריב עד סוף מ' או פ'.
19. ↑ גמ' ב. מלתא אגב אורחיה קמ"ל כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צה"כ. [פ': יש ב' דרכים להבין הפסוק של אכילת תרומה לכהנים כמובא בגמ', או "ובא השמש": בערב –"וטהר" (הה"א עם צירי): טהר יומא, דהיינו זמן צה"כ, או "ובא השמש": בבקר –"וטהר": טהר גברא דהיינו שיביא קרבנותיו. ומכיון שהמשנה תולה זמן ק"ש של ערב בזמן תרומה, קמ"ל ש"ובא השמש" היינו בערב, זמן של צה"כ (כך שמעתי מבחור אחד). ועיין בהערה הסמוכה לקמן למה לרש"י אין אפשרות לפרש "ובא השמש" –שקיעה; "וטהר" –טהר גברא ממילא].
20. ↑ גמ' ב. והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא (עיין בתפא"י ובחדש אביב לר' אליעזר פאפו שהוא חידוש נוסף [והא קמ"ל = וגם זה קמ"ל, פ' מאחר שהמשנה מלמדת לנו שהפסוק מוסב על הערב, עיין בהערה הקודמת, לומדים ב' דברים מהפסוק: זמן צה"כ לכהנים אוכלי תרומה, ושכפרה אינה מעכבת]), רש"י כת"י שם ד"ה דכפרה.
21. ↑ כריתות ח: (פ"ב, מ"א), עיין רשב"א ורעק"א במשנתינו אות ג, טבילה והערב שמש שייכים לכל הכהנים, גם לאלו שאינם מחוסרי כפרה.
22. ↑ רש"י כת"י ב. ד"ה ומאי וטהר טהר יומא, רש"י ב: ד"ה אדכי, רב נסים גאון על תחילת מסכת ברכות ד"ה ואלו השמות. בפשטות "וטהר" מוסב על האדם (אבן עזרא שם), אך הגמ' אומרת ש"וטהר" מוסב על פני הרקיע שנטהרו מאור השמש כמו שביארנו לעיל, והטעם מפני שתיבת "וטהר" מיותרת בפסוק (עוד יוסף חי). והקרבן אהרן בתורת כהנים (ד, ח ד"ה אבל מה) מפרש שהטעם הוא מפני שאם היה מוסב על האדם אז היה משמע שביאת השמש היא הסיבה לטהרה [לא זכיתי להבין משמעות זו], ובאמת הטבילה היא הסיבה לטהרה, ואינו נטהר עד ביאת השמש כדכתיב "נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב" (ויקרא כב, ו). וכמו שהאגלי טל מביא בהקדמה בשם אביו שרושם הטומאה נשאר (אחר הטבילה) עד הערב וכך רושם ק"ש נשאר עד הערב, וזהו הקשר בין ק"ש לתרומה ע"פ הדרוש.
23. ↑ ויקרא כב, ז. [עיין רש"י שם - מן הקדשים: ולא כל הקדשים. יש מפרשים שהפסוק בא למעט קדשי מזבח (גור אריה) והוא ע"פ גרסת דפוס ר"ש אלקבץ: 'לכך כתיב' מן הקדשים וכו'. אך אין דבריהם נראים מכיון שכבר לומדים את זה מהפסוק "וכפר עליה הכהן וטהרה". ואכן בתורת כהנים שם, ובירושלמי ערלה פ"ב הל' א, המיעוט הוא לתרומת לחמי תודה (שהם קדשי מזבח) שנתערבו בתרומה בפחות ממאה (ע"פ פני משה בירושלמי שם ד"ה ואחר יאכל). ולפי זה ניחא יותר גרסת רש"י (כת"י עתיק משנת דתת"ק, שהוא ל"ה שנה אחר פטירתו של רש"י - חומש שי למורא עם כתר תורה) שלא גורסים ד"ה מן הקדשים, או גרסת כת"י מאוחר בלי המילים 'לכך כתיב', לפי שהיא דרשה בפני עצמה].
24. ↑ יבמות שם.
25. ↑ נגעים שם.
26. ↑ ויקרא יב, ח.
27. ↑ יבמות שם.
28. ↑ שורש מחלוקתם הוא שיש שתי משמעויות ל"ובשכבך": או זמן התחלת שכיבה, דהיינו הזמן שדרך בני אדם להתעסק לילך ולשכב [לשנות ממצב עמידה למצב שכיבה], או כל זמן שכיבה, דהיינו הזמן שבני אדם שוכבים [נמצאים במצב שכיבה]. עיין רש"י ג. ד"ה לאו ר' אליעזר היא, ד. ד"ה לימרו כר' אליעזר, ד: ד"ה ואי כר"ג, ט. ד"ה רבנן פליגי עילווך.
29. ↑ דברים ו, ז רש"י ב. ד"ה עד סוף האשמורה, רש"י ד. ד"ה חכמים כמאן סבירא להו, רש"י ט. ד"ה משום דאיכא דגנו
30. ↑ גמ' ב:
31. ↑ רש"י שם ד"ה סיפא ודאי פליגא אמתנ'
32. ↑ גמ' ג.
33. ↑ רש"י שם ד"ה לאו ר' אליעזר היא
34. ↑ גמ' ט.
35. ↑ רש"י ב. ד"ה כדי להרחיק אדם מן העבירה, צל"ח שם בא"ד ובגוף הפלוגתא
36. ↑ רש"י ט. ד"ה או דלמא כוותך סבירא להו, ומיהו היכא דאתניס ולא קרא... [משמע דווקא באתניס יש חיובא אבל לא בפושע, כשיטת תר"י, (לפי שב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה, ועכ"פ עקירא דממילא בשב ואל תעשה, עיין רש"י יבמות צ. ד"ה שב ואל תעשה), וכמו שמצינו לק' ה"ו לעניין אכילת קדשים. וכ"כ הראש יוסף בדף ט: ד"ה חכמים פליגי עליך].
37. ↑ רש"י ט. ד"ה כוותי. [ולעניין הברכות, איני יודע אם גזרו כעין שחרית, ואז יהיה תלוי בב' לשונות של רב חסדא אמר רב עוקבא דף י:].
38. ↑ עיין לקמן משנה ב הלכה ד, שאם קורא קר"ש של שחרית אחר הזמן ומכוין לצאת ידי חובה, עובר בבל תוסיף, כמסקנת רבא בר"ה כח: (וכך כתב בספר תשובות והנהגות חלק ב סי' מח). ולכן נראה שבני ר"ג לא רצו לקרותה קודם ששאלו לאביהם אם צריכים לקרוא לשם חובה או כאדם הקורא בתורה. גם נראה שהם לא רצו לעשות תנאי לכתחילה על חיוב דאורייתא (וכמשמעות המשנה ברורה סי' מו ס"ק לא, ודלא כרעק"א שם. ואין לדמות למ"ב סי' לא ס"ק ח דשם עושים תנאי בדלית ברירה כדי שלא יעבור על בל תוסיף, כבס"ק ה שם). ולפי מה שכתבנו לעיל שגזירת חכמים עוקרת את החיוב ממילא, אפשר שגם בקר"ש של ערבית על בל תוסיף אם מכווין לצאת ידי חיוב קר"ש אחר זמן חצות.
39. ↑ רש"י ט. ד"ה או דלמא כוותך סבירא להו
40. ↑ רש"י ב: ד"ה ומקדמי
41. ↑ גמ' ד:, רש"י ג. ד"ה לאו ר' אליעזר היא
42. ↑ בהמשך המשנה: ולא זו בלבד, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.
43. ↑ רש"י שם, רש"י ד: ד"ה ואי כר"ג סבירא להו
44. ↑ גמ' ח:
45. ↑ גמ' ט. רש"י ד"ה בשעת הדחק [פ' אם היה אנוס ולא קרא ק"ש קודם חצות, יכול לקרוא עד עמוה"ש כחכמים, ובשעת הדחק עד נץ החמה].
46. ↑ ולא הולכים בק"ש של ערב אחר זמן קימה של בני מלכים בסוף ג' שעות [ולרש"י ג: ד"ה ור' נתן, היינו התחלת שעה שלישית] מכיון שהם מיעוטא דמיעוטא (רשב"א ח: ד"ה איכא) [אך עיין בתורת חיים (תשובות הגריח"ז זוננפלד, סי' כג) לגבי סוף זמן ק"ש של בוקר שבמקומות שירדה חולשה לעולם אפשר שנחשב זמן קימה גם לאחר ג' שעות. וכ"כ המשכנות יעקב (או"ח סי' עט). ולפ"ז אולי גם לעניין סוף זמן ק"ש של לילה אפשר לומר שנתאחר, לפי שהרבה אנשים ישנים אחר נץ החמה, ובפרט בימי הקיץ. וצ"ע].
47. ↑ גמ' ט. רש"י שם (והכוונה של סמוך לעמוד השחר הוא מעט אחר עמוה"ש - עפ"י שלמה משנתינו המובא שם בביאורי רש"י של גמ' מתיבתא)
48. ↑ רש"י שם ד"ה משום דאיכא דגנו [פ' אם היה אנוס ולא קרא קר"ש קודם חצות, קורא עד עמוה"ש ובשעת הדחק עד הנה"ח]
49. ↑ גמ' ג.
50. ↑ ירמיה כה, ל
51. ↑ גמ' ג:
52. ↑ שופטים ז, יט
53. ↑ שם
54. ↑ תהילים קיט, קמח
55. ↑ רש"י ב. ד"ה כדי להרחיק אדם מן העבירה - ולא נקט לנו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה. [ולכן משנתינו לא מביאה ראיה מקצירת העומר שכשירה כל הלילה (מגילה כ:, פ"ב מ"ו), ששם אין לומדים מהפסוקים רק שמצוותה בתחילת הלילה (עיין רע"ב שם בסוף המשנה) אבל שכשירה כל הלילה לומדים גופא מהפסוקים של חלבים ואיברים כאן, ואולי זה תירוץ נכון לקושיית הש"א והגר"א באמרי נועם]
56. ↑ רש"י שם ד"ה מצוותן, אבל בראש מזבח אין לינה פוסלת גם אם אינם עדיין על המערכה כדאיתא בפסחים פז. וה"ה שגם על הכבש אין לינה פוסלת, כמבואר בזבחים, ואפשר שה"ה על הסובב והיסוד (ראש יוסף ברכות ב. על רש"י ד"ה ומה שכתב).
57. ↑ למסקנת הגמ' דף ט. [הכי קאמר ר' גמליאל לבניו וכו'] ר' גמליאל עצמו ממשיך את המימרא הזאת במשנה.
58. ↑ שמות לד, כה.
59. ↑ [מכיון שכבר למדנו פסח עצמו מ"ולא ילין חלב חגי עד בקר" (שמות כג,יח), תנהו עניין לכל הקטר חלבים ואימורים].
60. ↑ רש"י שם עפ"י גרסת כת"י מחומש שי למורא עם כתר תורה. [והגרסה שלנו "חלבים ואיברים" משובשת היא, כי איך ללמוד איברים של עולה מזבח חג הפסח].
61. ↑ ויקרא ו, ב כמובא במגילה כא.
62. ↑ רש"י ב. ד"ה כדי להרחיק אדם מן העבירה –והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים "עד חצות" כלל [וה"ה לגבי איברים, וכ"ה בשאגת אריה סי' ד וברע"ב, ודלא כהבית הלוי ח"א סי' לד, סע' ו]. עיין צל"ח שם ד"ה ומשטחיות לשון משנתינו, מדתנן מצוותן עד שיעלה עמוה"ש אחר כל מימרא, משמע כרש"י שאין דינם שוה (וכן הביא התפא"י בשם הרמ"ז) [גם לפ"ז דין איברים שוה לדין חלבים כיון שהם במימרא אחת, וכן משמע עוד מרש"י ד"ה א"כ למה אמרו חכמים, שלא הביא שהקטר איברים הוא עד חצות (דיוקו של משמר הלוי ברכות סי' ב), ועוד עיין הערה הבאה].
63. ↑ רש"י שם, רש"י יבמות קיט. ד"ה מה לי איסור לאו. [וזה הטעם שייך ג"כ לאיברים].
64. ↑ רש"י שם ד"ה וכל הנאכלים ליום אחד.
65. ↑ משנה שם.
66. ↑ ויקרא ז, טו - רש"י ד"ה עד שיעלה עמוד השחר, וכולם מתודה ילמדו (תורת כהנים צו, פרק יב אות ד ואות ז).
67. ↑ רש"י שם ד"ה כדי להרחיק אדם מן העבירה, ואסרום באכילה קודם זמנו (ע"פ דיוק חודש האביב לר' אליעזר פאפו פה), וכן פסק הרמב"ם (מעשה קרבנות, פ"י ה"ח), ועיין לקמן לגבי קרבן פסח (הלכה ז) דהכי משמע מהרשב"ם שם ושגם הרמב"ם פסק כן שם. [ועיין לעיל הלכה ג דהוא הדין לגבי קר"ש של ערבית אחר חצות. ועיין שם שלכאורה אם מכווין לצאת ידי חובה אחר זמן גזירת חכמים עובר על בל תוסיף, וה"ה כאן.]
68. ↑ משנה ברכות ב., זבחים נד:, נה.
69. ↑ רש"י ב. ד"ה כדי להרחיק אדם מן העבירה.
70. ↑ ראה נספח לעניין ההלכה למעשה בדין זה.
71. ↑ גמ' ט. ואילו אכילת פסחים לא קתני –עיין תוס' פסחים פט. ד"ה דאילו פסח, שהגמ' דייקה שמשנתינו כראב"ע עד חצות, מכיון שר"ג לא הביא [עם ק"ש וקדשים] שגם הפסח נאכל עד עמוה"ש מדאורייתא ועד חצות מדרבנן כר"ע, ולאפוקי ממשנה דאיזהו מקומן (זבחים נו:). ועיין בתוס' הרא"ש פה ד"ה ואילו, ובפנ"י ד"ה הקטר שלא רק שר"ג לא שנה את פסח, אבל כל לשונו מדוייק למעט אותו: 'כל מה שאמרו חכמים "עד חצות"', ו'כל הנאכלין ליום אחד' מצוותן עד שיעלה עמוה"ש. ואילו לשון המשנה בזבחים הוא: הפסח אינו נאכל 'אלא בלילה' - ולא ביום, [וגם לא נאמר 'ללילה אחד' שהיה משמעותו כל הלילה], ואינו נאכל 'אלא עד חצות', ומורה שגם מדאורייתא הזמן עבר.
72. ↑ שמות יב, ח.
73. ↑ שמות יב, יב.
74. ↑ רש"י כת"י ב. ד"ה ביאת שמשו וד"ה ומאי וטהר טהר יומא.
75. ↑ רש"י ט. ד"ה עד מתי אתה אוכל.
76. ↑ דברים טז, ו.
77. ↑ רש"י ט. ד"ה שם תזבח את הפסח.
78. ↑ רש"י כת"י ב. ד"ה ביאת שמשו וד"ה ומאי וטהר טהר יומא.
79. ↑ דברים טז, ו.
80. ↑ רש"י ט. ד"ה עד מתי אתה אוכל.
81. ↑ רשב"ם פסחים קכ: ד"ה ראב"ע (ודלא כתוס' שם ד"ה אמר רבא), וכן פסק הרמב"ם בהלכות קרבן פסח (פ"ח הט"ו). ועיין לעיל בקרבנות הנאכלים ליום אחד (הלכה ו) דהכי משמע מרש"י שם מכיון שזה גזירת כרת, וכן פסק הרמב"ם במעשה קרבנות (פ"י ה"ח).
82. ↑ רשב"ם שם.
83. ↑ רשב"ם שם, רש"י ברכות ב. ד"ה כדי להרחיק אדם מן העבירה, רש"י יבמות קיט. ד"ה מה לי איסור.