ראש ישיבת איתמר
האיסורים בהקצאת מקום תפילה רפורמי ברחבת הכותל המערבי
שאלה
לאחרונה הועלתה הצעה בממשלה להקצות רחבה בכותל המערבי בצד היותר דרומי לצורך תפילות של הרפורמים.נשאלנו האם יש בהצעה זו בעיה הלכתית, כאשר היוזמים טוענים, שבכך יתקרבו יותר יהודים אל רחבת הכותל, והמקום שהיה מקום התפילה בכותל עד היום יישמר כמנהג המקום.
♦
תשובה
א. הקדמה
שאלה זו שייכת לסמכות ההלכתית העליונה על מקום קדוש זה, ומאז שחרור הר הבית וירושלים הוסמכה הרבנות הראשית לקבוע את כל ההנהגות במקום קדוש זה. ואכן הרבנים הראשיים לישראל הביעו את התנגדותם הנחרצת למתווה זה.אלא שמכיוון שת"ח מסויים כתב שיש לתמוך במתווה זה כנגד רוב גדולי ישראל, מצאנו לנכון לבסס את דעת גדולי הרבנים, בבחינת יהודה ועוד לקרא[2].
♦
ב. האם רחבת הכותל מקום קדוש
והנה, קודם לְכל דיון בנושא, יש לברר האם רחבת הכותל המערבי הוא מקום קדוש בפני עצמו, או רק מפני שייעדו וייחדו מקום זה לתפילה הפך למקום קדוש כקדושת בית כנסת וכיוצ"ב.בגמ' בחולין (דף צ"א ע"ב), והובא ברש"י על התורה ריש פרשת ויצא, נאמר: ויפגע במקום, כי מטא לארץ אמר, אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי, כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע מקום, כד צלי בעי למיהדר. אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה וכו'. ופרש"י (שם) – שהתפללו בו אבותיו וכו' האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם "יהיה בית אלקים" קראו "בית אל" והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם, והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב "לשוח בשדה" דהכי אמרינן בפסחים (דף פ"ח ע"א): "אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב" מ"ש יעקב? אלא לא כאברהם שקראו "הר" דכתיב "בהר ה'" ולא כיצחק שקראו "שדה" דכתיב "לשוח בשדה" אלא כיעקב שקראו "בית" ע"כ.
וכתב הספורנו (בראשית כ"ח ט"ו) עה"פ "וזה שער השמים": "וזה הסולם שראיתי מורה שמן המקום שהיה בו הסולם ישמע האל יתברך הניצב עליו את תפילת המתפללים, ותעל תפילתם למעון קדשו בשמיים".
א"כ מקום זה מסוגל ביותר לתפילה, ובמקום שהתפללו אבותינו מצווה להתפלל, וכמו שמצינו בדניאל (ועיין בחזקוני על התורה שם). ואין לך מקום שהתפללו בו אבותינו יותר ממקום המקדש בזמן הבית ומימות אבותינו אברהם יצחק ויעקב עד זמן הבית. וגם לאחר החורבן מי שהיה ביכולתו היה מתפלל וכמ"ש "ויתפללו אלי דרך ארצם", וכל התפילות בעולם עולות לרקיע דרך מקום המקדש, וא"כ ודאי שיש מצווה להתפלל במקום המקדש. אלא דמכיוון שאין ביכולתנו בזה"ז להיכנס להר הבית, עפ"י פסק הרה"ר וגדולי הרבנים, א"כ סמוך להר, הוא המקום הקרוב ביותר לתפילה. ואם בביכנ"ס שבבבל אמר אביי במגילה (דף כ"ט ע"א): "תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא מצלינא התם" כלומר גם כשהיה רחוק פרסה היה מתאמץ ללכת לביכנ"ס אלו מפני כבודם וקדושתם, וסמכה זאת הגמ' (שם) עה"פ ואהי להם למקדש מעט" (יחזקאל י"א ו"ז), א"כ כ"ש במקום הקדוש שדרכו עולות כל התפילות שבסמוך לו הרי הוא מקום קדוש.
אך עדיין יש לדון, האם בסמוך להר הבית יש צד או קטע המקודש יותר מחבירו שבו ראוי להתפלל דווקא.
והנה מסורת ביד חז"ל שאין השכינה זזה מכותל המערבי, וזה עפ"י המדרש רבה (שמות פרשה ב') וז"ל: "א"ר שמואל בר נחמן עד שלא חרב ביהמ"ק היתה שכינה שורה בתוכו, שנאמר "ה' בהיכל קדשו" (תהילים י"א) ומשחרב ביהמ"ק, נסתלקה השכינה לשמים שנאמר "ה' בשמים הכין כסאו" (שם ק"נ). ר"א אומר לא זזה השכינה מתוך ההיכל שנאמר "והיו עיני ולבי שם" (ד"ה ב' ז') וכן הוא אומר "קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה" (תהילים ג'), אע"פ שהוא חרב הרי הוא בקדושתו. בא וראה מה הוא אומר "אל האלוקים אשר בירושלים" (עזרא א') אמר להם אע"פ שהוא חרב האלוקים אינו זז משם. א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר "הנה זה עומד אחר כתלנו" .(שיר השירים ב') וכתוב "עיניו יחזקו עפעפיו יבחנו בני אדם" (תהילים י"א). א"ר ינאי, אע"פ ששכינתו בשמים עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם". ונוסחה דומה מצאנו גם במדרש רבה (במדבר פרשה י"א) וכן במדרש תנחומא ישן שמות (סי' י').
ועדיין בדברי המדרש לא ברור שמדובר בכותל המערבי של ימינו שהוא ללא ספק החומה המערבית של הר הבית, שהרי בלשון המדרש תנחומא ישן שם כתוב: "א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של ביהמ"ק", ולכאורה מדובר על הקיר המערבי של קודש הקודשים.
וכך משמע מדברי הרדב"ז דכוונת המדרש לכותל המערבי של ביהמ"ק. כך מובא בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תרמ"ח) וז"ל: "ממני אודיעך דעתי, במי שאנסוהו ליכנס לביהמ"ק לעשות איזו מלאכה והגיע זמן תפילה ונמצא עומד בין כותל מערבי ובין קדש הקדשים כיון שאמרו ז"ל לא זזה שכינה מכותל מערבי ומקום בית קדש הקדשים אין שם שכינה לאיזה צד יהפוך פניו". עד כאן לשון השאלה. ויש לעיין הרבה בדברי השואל, שסבר לכאורה, שאין קדושה ושכינה במקום קדש הקודשים, וזה בניגוד לפסק הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ב"ו הט"ז פ"ז ה"ז) שכתב שחייב אדם במורא מקדש גם היום שאע"פ שחרב בקדושתו עומד עיי"ש. מ"מ מתוך שאלתו משמע שהוא סבר שמקום הכותל המערבי של ביהמ"ק – שם שורה שכינה, ולכן שואל כיצד ינהג העומד בין כותל זה לבין מקום קודש הקודשים, שאם יַפְנֶה לקודש הקודשים פניו, א"כ גבו יהיה כלפי הכותל ששכינה שורה שם.
והרדב"ז אכן משיב שמקום המקדש בקדושתו עומד אף בחורבנו, ואעפ"כ כתב: "... מ"מ דעתי הוא שיהפוך פניו אל קדש הקדשים ככל שאר המתפללים כי אע"פ שאמרו לא זזה שכינה מכותל מערבי, ראש הכותל גבוה כמה אמות, נמצא שהיא חולקת רשות לעצמה ואע"פ שיהיו אחוריו אל הכותל לית לן בה ומקום בית קדש הקדשים אפילו בחורבנו בקדושת הוא עומד". הא קמן שהבין שהשכינה נמצאת בכותל המערבי של ביהמ"ק, כלומר כותל העזרה ואף במקום קדש הקדשים, אלא שכיוון שהכותל גבוה הרי הוא רשות בפני עצמה ואין בעיה להפנות את אחוריו אליו. ומכיוון שגם מקום קדש הקדשים נשאר בקדושתו, יכוון את פניו אליו.
והוסיף שגם בזמן המקדש, השכינה היתה במערב "ואפ"ה מי שהיה עומד בבית החליפות אחורי קדש הקדשים בי"א אמה שבין כותל מערבי לאחורי קדש הקדשים היה צריך להפוך פניו אל קדש הקדשים ואחוריו אל כותל מערבי, השתא נמי לא שנא, ויתפלל לצד שמתפללים כל ישראל כיוון שהוא גבוה הרבה אין לחוש ואפי' בזה"ז שהבית ביד גויים". עכ"ל. הרי מפורש שהוא הבין את דברי המדרש שלא זזה שכינה מכותל המערבי, שכוונת המדרש לחומה המערבית של ביהמ"ק, שהוא כותל העזרה של ביהמ"ק. ונראה שהוא הבין כן מדברי המדרש שכתב "הנה זה עומד אחר כותלנו – אחר כותל מערבי של ביהמ"ק" (שהש"ר פ"ב סי' כ"ב). ועיין עוד בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"א.
והיו שרצו לומר עפ"י דעת הרדב"ז שהכותל המערבי כיום, הוא כותל העזרה. כ"כ בספר ארץ החיים (יו"ד סי' רי"ז ל"ט) וכ"כ בשערי צדק לבעל החכמת אדם (שער משפטי הארץ פי"א ח') וכן בשו"ת בית הרידב"ז (סי' ל"ח). אך הדברים קשים, ופוק חזי שגדולי ישראל פקדו את הכותל המערבי ולא נזהרו להתרחק ממנו כלל וכלל, לא נדות ולא בעלי קריין.
ובספר כפתור ופרח לתלמיד הרא"ש (פרק ו') האריך בראיות להוכיח שהכותל המערבי הוא מכותלי הר הבית, וז"ל: "מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמנינו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי, וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקופונוס למערב, שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר שאותו צד נחרב".
ואמנם לא מופיע בכפתור ופרח שהיו מתפללים דווקא בכותל המערבי, ואדרבה, משמע שהתפללו בכותל המזרחי, וכפי שכתב "א"כ היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לעניין תפילה והשתחוויה עד אותם הכתלים, וכן עמא דבר באים עד אותם הכותלים ומפללים לאל יתעלה לפני אלו השני שערים שהזכרנו וכבר בקש מהאל יתברך שלמה בתפילתו (מלכים א' ח' ט') שתקובל תפילת המקום ההוא. והפאת השולחן הביאו (בהלכות א"י סי' ג' סעיף י"ב), והאריך בבית ישראל (שם ס"ק כ"ו) בדברי הכו"פ להוכיח שבזמנו לא היו נוהגים להתפלל ליד הכותל המערבי אלא ליד שער הרחמים שבחומה המזרחית. אלא שבמהדורת לונץ כתב המהדיר בהערה שבזמנו הכותל המערבי היה מכוסה, וכן מובא בפרשת אלה מסעי למהר"ם חגיז שהאריך בענין הכיסוי של הכותל המערבי וגילויו.
ועיין עוד בספר עיר הקודש והמקדש (חלק ד' עמ' כ') שהביא ראיות להוכיח שהכותל המערבי הוא חומת הר הבית המערבית. וכפי שכתב "אבל כבר נתברר למדי ונראה בחוש שהוא יסוד חומת הר הבית (וכאשר אמרתי אז להגאון רידב"ז זצ"ל ולבן לוויתו הרב בעל בנין אריאל)".
ונראה שממ"נ יש קדושה בכותל המערבי של היום, מכמה סיבות כדלקמן:
א. מבעל הכפתור ופרח ועוד רואים שכל מקום הר הבית היה קדוש, ולכן היו מתפללים סמוך לחומת הר הבית, אלא שבזמנו המנהג היה להתפלל ליד שער הרחמים בכותל המזרחי. אך אין זה מראה גריעותא לכותל המערבי, אלא מסתבר שלא היתה גישה אליו, או שהוא היה מכוסה או בגלל ערבים שהתגוררו בסמיכות אליו וכפי שהיה עד מלחמת ששת הימים.
ב. אף אם נאמר שדברי חז"ל שלעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי, הכוונה לכותל ההיכל או לכותל המערבי של העזרה, מ"מ כיוון שאין אנו עולים להר מסיבות טומאה וטהרה ועוד, א"כ הכותל המערבי הוא הקרוב יותר למקום השכינה, וע"כ יש יותר עניין להתפלל דווקא שם. ביחוד שהשכינה במערב.
ג. ונראה יותר לבאר שמה שאמרו חז"ל שאין השכינה זזה מכותל המערבי, הכוונה לחומה המערבית של הר הבית היכן שאנו מתפללים כיום, המכונה "הכותל המערבי".
שהרי המדרש שיר השירים רבה כתב וז"ל: "הנה זה עומד אחר כתלנו. אחר כותל מערבי של ביהמ"ק, למה, שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה". (שיר השירים רבה פ"ב סי' כ"ב).
וכידוע לא נשאר כיום הכותל המערבי של העזרה, אך הכותל המערבי של הר הבית אכן קיים עד היום הזה. ומכך שהסמיך המדרש גם את שער הכהן ושער חולדה, והם שערים בחומת הר הבית, וכפי שהוכיח הכו"פ (שם) "וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום", א"כ ה"ה שהכותל המערבי, כוונתו לכותל הר הבית המערבי.
וכן משמע ג"כ במדרש רבה איכה (פרשה א' פיסקא ל"א) כשכבש אספסיאנוס את ירושלים היה מחלק את ד' חומות הר הבית לד' דוכסין שעימו, והחומה המערבית עלתה בחלקו של פנגר "וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה, ששכינה במערב. אנון אחרובו דידהון, הוא לא אחריב דידיה". וגם העץ יוסף (שם) וגם פירוש מהרז"ו (שם) כתבו שהמקור לכך שגזרו מן שמיא שלא יחרב הכותל המערבי, הוא מן המדרש שהבאנו לעיל. א"כ משמע שמדובר בכותל המערבי של הר הבית היכן שאנו מתפללים כיום, ועליו נאמר ששכינה לא זזה ממנו.
וכן כתב בשו"ת אג"מ (ח"ח עמ' ש"י) וז"ל: "ונמצא שבכותל מערבי שהשאיר לנו השי"ת מבית המקדש, כמפורש במדרש רבה פ' נשא פרשה י"א פסקה ב' הנה זה עומד אחר כותלנו זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם. למה שהשכינה במערב... שלכן אף שהוא כותל של הר הבית, דג"כ הוא בכלל מקדש, נמי הוא הקדש ומועלין בו" עיי"ש. שלכן הסיק שיש דין מעלה באבני הכותל. ומפורש הבין שמה שאמרו חז"ל שכינה לא זזה מכותל המערבי מיירי באותו כותל המערבי שכיום אנו מתפללים בו.
מו"ר הגר"א נבנצל שליט"א אמר שיש להוכיח כן מהקינה לתשעה באב של רבי אלעזר הקליר המתחלת ב"זכור את אשר עשה ושם כתוב "על פתח הר הבית החל לבוא. ביד ארבעה ראשי טפסיו להחריבו, על צד מערבי לזכר השריד שבו. וצג אחר כתלנו ולא רב ריבו". וזה בנוי עפ"י המדרש איכה רבה הנ"ל, ומוכח שרבי אלעזר הקליר הבין במפורש שהכוונה לחומת הר הבית, ומה שנשאר שלם זה החומה המערבית, ומפני שהשכינה במערב גזרו מן שמיא שכותל זה לא יחרב לעולם.
הרי מפורש שהכותל המערבי של היום הרי הוא מקום קדוש ביותר, ועליו נאמר שמעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי. ולכן כיום, שבחסדי ה' זכינו שהרחיבו ופינו מקום זה לצורך לתפילה, יש עניין גדול להתפלל שם, ועל זה נאמר "וזה שער השמים". ולדברי הכפתור ופרח כל אזור חומת הר הבית קדוש, וכשאין באפשרותנו לעלות בהר "נוכל להתקרב לענין תפילה והשתחויה עד אותם הכתלים" (שם).
♦
ג. חטאת ציבור
לאור האמור לעיל, פשוט לכו"ע שאין לחלל את סביבות הר הבית וביחוד את אזור הכותל המערבי וכ"ש את אזור הר הבית. אמנם בהר הבית לצערנו ולבושתנו, אין ביכולתנו עדיין למנוע הנכרים, שקבעו שם את בית תפלתם מלהיכנס, מפני דרכי שלום הגובל בפקו"נ, אך בכל אזור הכותל המערבי מאז שחרור הר הבית וירושלים, נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל כאזור תפילה, וע"כ פשיטא שיש להיזהר שם בכל הלכות מורא מקדש.ואם ח"ו ממשלת ישראל תקצה מקום מיוחד, בסמוך לכותל, לתפילה של רפורמים, שיתפללו שם גברים ונשים בתערובת ובזילות ראש, ובשינוי כל סדר התפילה הנוהגים עפ"י ההלכה מדורי דורות, אזי חטא זה אינו חטא פרטי של אותם יחידים הבאים להתפלל שם ומבזים את מקום הקודש, אלא זה הופך לחטאת הקהל כולן. וכאזהרת בעל העקדת יצחק לרבי יצחק עראמה (בראשית פרשת וירא שער כ'): "שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא מדעת הרבים וברשות בית דין, חטא יחיד הוא, והוא שבעוונו ימות ע"י בי"ד של מעלה או מטה, וכל ישראל נקיים... אמנם החטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת הרבים, והדת ניתנה בבתי דיניהם שלא לימחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו ולא ניתן למחילה אם לא בפורענות הקהל" וסיים דבריו בעל העקדה (שם): "ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת אלוקית". וע"כ פשוט שיש למנוע זאת בכל תוקף, כי הקצאת המקום ע"י הנהגת המדינה הרי היא חטאת הקהל כולו[3].
וכן פסק מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' ל"ה) שאף בבתי כנסת אם לא יקפידו על הפרדה במחיצה בין גברים לנשים הרי זה איסור חמור והוסיף: "ומה שמחמיר את העניין של האיסור הוא, מה שנעשה בתור פעולה של קהל ועדה מישראל, שכבר כתב על זה הרמב"ם במו"נ ח"ג פרק מ"א שבכל איסור ובכל עבירת מצווה שנעשה ביד רמה ע"י עדה מישראל יש לזה דין "עיר הנידחת", חלילה לזרע קדוש שייכנסו במצודה רעה כזאת" עיי"ש ודון מיניה ואוקיה באתרין.
♦
ד. איסור תערובת גברים ונשים בתפילה
ויש להדגיש שתפילה בתערובת של נשים וגברים יחד, לדעת הרמב"ן הרי זה איסור תורה. עה"פ בדברים (י"ב ל'): "השמר לך פן תנקש אחריהם... ופן תדרש לאלוהיהם לאמר איכה יעבדו הגויים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. לא תעשה כן לה' אלוקיך" וכו', מבאר הרמב"ן בפירושו לתורה (שם ד"ה השמר לך) שאין האיסור מדבר על לאו דע"ז אלא "שלא לעבוד ה' הנכבד בעבודתם", שאף אם נירש את הארץ וישתכח שם ע"ז ונשב בארצם לבטח "אם כן אעשה אני להה' הנכבד כאשר היו עושים הגויים לאלהיהם ויטה לפניו, ולכן הזהיר לא תעשה כן... הזהיר "לא תעשה כן לה' אלוקיך" לעובדו במקדשו בעבודות שלהם", עכ"ל. ומדברי הרמב"ן פסק הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל (הובא בספר נפש הרב לגאון הרב צבי שכטר שליט"א, עמ' רל"א[4]) שיש איסור מיוחד להתפלל בתערובת גברים ונשים וכן שאר הדברים שנוהגים עובדי ע"ז בבית תפילתם. ולכן כתב, שאפי' לקיום מצוות עשה מדאורייתא, כגון לשמוע קול שופר בר"ה, אסור להיכנס לביכנ"ס מעין זה, דהנכנס למניין זה עובר על לאו "לא תעשה כן לה' אלוקיך". וע"כ פשיטא שיש לנו למנוע איסור זה אם יש ביכולתנו, וכ"ש בסמוך למקום מקדשנו.זאת ועוד, בזמנו נשאל מרן הראי"ה קוק זצ"ל, מדוע חמורה כ"כ תערובת בביהכנ"ס, והרי זה מקום של יראה ולא מגיעים לקלות ראש, והשיב בשו"ת אורח משפט (שם) ד"במקום קדוש צריכים יותר להתרחק מכל דבר המביא לידי עבירה, או הרהור, שבמקום שהקדושה מתגברת, מתגבר לעומת זה גם היצה"ר כמוש"כ בתוי"ט פ"ה דאבות מ"ה ד"ה ולא". שם מסביר התוס' יו"ט מדוע אחד הניסים שהיו לכה"ג ביו"כ הוא שלא ראה קרי, ומה נס גדול כ"כ? ותרץ דדמי לגוסס שלפני המיתה מפרפר בכל גופו בחוזק, וה"ה ליצה"ר שבמקום הקדוש הרי הוא כמת וע"כ מפרפר בכל כוחו, ולכן דווקא במקום קדוש יצה"ר מתגרה ביותר, "שכל דבר שאסור משום ספק יצה"ר במקום אחר נעשה איסורו יותר חמור ויותר מזיק במקום קדוש, ופוגם עי"ז את כל מעלות הקודש של גוי קדוש ומפסיד את הכוונה ואת רוממות הנפש של קדושת התפילה והעבודה הטהורה". וע"כ מסיק מרן הרב (כדברי הגרי"ד לעיל): "ואיסור גמור מעיקר הדין להכנס ולהתפלל בבתי כנסיות כאלו. וכאשר כבר בררו זה וגם גזרו בכל חומר גדולי עולם בדורות שלפנינו" (שם).
וא"כ פשיטא שסמוך למקום מקדשנו, מקום שלא זזה ממנו שכינה לעולם כדלעיל, יש להיזהר יותר, וא"כ הוי איסור חמור לתת יד לקיום איסור זה.
♦
ה. איסור לא תתגודדו
ואפי' לא היה איסור במנהגיהם אלא רק שינוי מצורת התפילה שנהגו ישראל מדורי דורות, אעפ"כ הרי זה אסור לעשות כן משום איסור לא תתגודדו. וכפי שפסק מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' קמ"ט במילואים) וז"ל: "שיסוד מוסד הוא שלא לשנות ממנהגי אבותינו הקדושים נוחי נפש ז"ל, ולהשתוות עם כללות עם קדוש בכל דרכי עבודת השי"ת, הוא עיקר גדול בתורה, ומקרא דלא תתגודדו למדנו שלא לעשות אגודות אגודות... שבמקום שהדבר שווה בישראל בציבורים רבים, אין לשום ציבור להיפרד ולהשתנות". כ"ש כשיש איסור בדבר שאז עוברים גם על כל האיסורים שציינו לעיל וגם על איסור לא תתגודדו.♦
ו. מסייע לדבר עבירה
ופשוט שכל המסייע לתנועה זו, שכל גדולי ישראל החרימו אותה, מפני שהם כופרים בתורה מן השמיים ובמחויבות להלכה ולכל חכמי הדורות, וכפי שהאריך בשו"ת ציץ אליעזר (בהקדמה לחלק ה'), והרי הם חוטאים ומחטיאים את הרבים, וכל כוונתן לעקור את התורה והיהדות מארצנו וממדינתנו ממילא הרי הוא מסייע לדבר עבירה.ואפי' מי שעובר בשוגג כתב הרמב"ם בפה"מ לשביעית (פ"ה משנה ו'): "אמר ה' ולפני עיוור לא תתן מכשול, הכוונה בזה, שמי שעוורה אותו התאווה והדעות הרעות, אל תעזרהו על עוורונו ותוסיף להתעותו, ולפיכך אסור לסייע לעבריינים, בעשיית העבירות, ולא לגרום למה שיביאם לכך, אלא נעשה בהיפך". ק"ו למי שעובר במזיד ביד רמה.
ובכה"ג תנועה זו הכריזה בשער בת רבים, שרצונה לקבל חלק בכותל המערבי, לא כי הם מאמינים במקום זה, שהרי תנועה זו מחקה בעבר את ציון ואת ירושלים מסידורם והם לא מאמינים בבנין המקדש ולא מצפים אליו, אלא כל מגמתם היא לקבל הכרה כזרם ביהדות ע"י המדינה, ובכך לפעול להוצאת הסממנים היהודים מהמדינה ולעודד חילול שבת, אכילת טרפות ונישואין שלא כדת משה וישראל ואיסורי מעשה ארץ מצרים. וע"כ פשיטא שיש להתרחק מהן ולא לקרבן וכ"ש שלא לתת להם את מאוויים שיוסיף חורבן לתורתנו הקדושה.
וכך כינה אותם מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' ל"ה): "אלה אשר השחיתו את כרם ד' צבאות בית ישראל, וידיחו רבים מאחרי ד' אלקי ישראל ותורתו הנאמנה" פשיטא ופשיטא שאין לסייע בעדם.
ופשיטא שאין לתת להם ס"ת, שבקריאתם בו, הרי הם מחללים את השם, בתפילה בתערובת ובסילוף ברכות ה', ונשים שלא צנועות הניגשות לתורה ועוד ועוד, וכפי שכתב בשו"ת בית אבי (ח"ג יו"ד סי' קכ"ד): "כיוון שאין הם מאמינים בתורה, איך אפשר למסור להם ס"ת". וברור שהם ינהגו בה מנהג בזיון, וכמו שמצינו לגבי מזוזה שאסור למסור מזוזה אם ינהגו בה בבזיון, עיין רמ"א יו"ד סי' רצ"א בשם מהרי"ך, וא"כ כ"ש ס"ת שאסור למסור למי שלא ינהוג בו כבוד, והמוסר להם הרי הוא מחזק ידי עוברי עבירה וגורם לחילול ה'.
♦
ז. דעת הרצי"ה קוק זצ"ל
עפ"י כל הנ"ל מובן הכרוז שפרסם רבנו הרצי"ה קוק זצ"ל שמובא בהלכות צבור (מהדורת תשע"ט סי' קל"ט עמ' קנ"ב) ופירסמו בכ"ד ניסן תשל"ז, לאחר שהתגבשה בממשלה הצעה להפקיע חלקים מהכותל המערבי מאחריות הרבנות הראשית לישראל ולהעבירם לאחריותה של עיריית ירושלים, כדי לבנות שם אתר תיירותי ולאפשר בו תפילה רפורמית מעורבת. כתב כך וז"ל:"לידע להיודע ולהודיע.
הכותל המערבי הוא שייך לכל ישראל. שכינה לא זזה מכותל המערבי (שמות רבה פרשה ב, ב). והנה זה עומד אחר כתלנו (ו, ט). ושכינה אינה בטילה (רמב"ם הלכות בית הבחירה (ו, טז). וקיים בה בכל תקפו קידוש השם הגדול של ד' אלהי ישראל ונצח עוזו הנותן תעצומות לעם, לארץ הזאת ולעיר הזאת, אשר כולה נקראת בשם ד' אשר עליה ובתוכה, בתקומתה ובתחייתה.
ירושלים לא נתחלקה לשבטים (יומא יב, א). ושלטונות העיריה של ירושלים אין להם שום ענין זכות ורשות ואפשרות השתלטות על שטחו וסביבתו של כותל קדשנו של על ישראל. ואוי ואבוי לכל אשר יעיז לפגוע במשהו בחרדת קדושת כתלנו ואשר לו ואתו.
ואין מקיפין בחילול השם (קידושין מ, א), והיתה יד ד' בו בו ומשפחתו. וכולנו נתברך בברכת ד' מציון ונראה בטוב ירושלים, עיר הקודש והמקדש. בצפיית הישועה השלימה צבי יהודה הכהן קוק".
וכפי שרואים אנו, זה אחד הכרוזים התקיפים ביותר שכתב רבנו, כאשר הוא ממש מזהיר ומקלל "והיתה יד ד' בו ובמשפחתו" למי שיעז לתת יד לדבר. וכל מי שיש בו יראת חכמים ויראת ד' צריך להזדעזע ולפחד לתת יד לחילול הקודש במקום המקודש סמוך למקום השכינה, שאין לך חילול השם גדול מזה.
וראה במה שהביא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ"א סי' ד') בשם החת"ס עה"ת (פרשת אמור על הפסוק לנפש לא יטמא בעמיו) "שכותב בזה רעיון עמוק מלמד להועיל והוא דהגם שמצווים אנו למיעבד עובדא דאהרן להיות אוהב שלום ורודף שלום וגו', ושמאל דוחה וימין מקרבת וכו', אמנם אם יש לחוש שעל ידי קירוב הזה יקלקלו אחרים, אז חיוב להסיר קוצים מן הכרם וכו', וזהו שמסיים הספק "ואמרת אליהם לנפש", בשביל נפש אחת שאפשר שתוציא משם, לא יטמא בעמיו, לא יניח הודאי שהם עמיו (שעושין מעשה עמו), לא יניחם בספק להתטמאות משום אפשרות שישיב אותו בתשובה" עיי"ש. ודון מיניה ואוקיה באתרין.
גם מרנן הרבנים הראשיים לישראל, הגרי"א הרצוג זצ"ל והגר"י ניסים זצ"ל, ניסו בכל כוחם להילחם נגד פתיחת ביכנ"ס רפורמי בירושלים, ודרשו מראש הממשלה שרת, שלא לתת להם קרקע לבניה. וכך אמר הגרי"א הרצוג זצ"ל בכנס רבנים: "נזדעזעה א"י כולה, ורועי ישראל הרבנים שליט"א התאספו להתריע ברבים על הידיעה כי עומדים לכונן בעיר קדשנו ת"ו בית תפילה רפורמי. מה שמזעזע אותנו בעיקר הוא עצם השיטה הרפורמית, שהיא מתיימרת להיות יהדות ואינה יהדות כלל, יהדות ללא תורה, ללא מצוות, ללא חוקים ומשפטים, ללא אמונה בתורה מן השמים, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ, הקראות יהדות היא, אלא שהיא יהדות פסולה, מה שאינה כן זו הרפורמה, שאינה יהדות כלל. דומה היא הרפורמה למין נצרות בלא צלם, חלילה, חלילה לנו לתת לשיטה כזו להכות שורש כל שהוא בציון בית חיינו, והרי זאת כהכנסת צלם בהיכל". ואם כך נאמר על בית תפילה, ק"ו על מקום קדוש כשריד בית מקדשנו שאין לתן לחילול השם זה להרים ראשו.
♦
ח. המאבק הוא למען אחדותו של עמנו
וראוי להוסיף שמאבקנו נגד הקצאת מקום ברחבת הכותל לרפורמים, מלבד המאבק נגד התנועה הרפורמית, שבהכרה במתן מקום תפילה במקום קדוש זה, יוסיף את כוחה של תנועה כפרנית זאת, הפועלת לביטול כל סממן יהודי והלכתי במדינתנו, עוד יתן לה כוח ועוצמה לבקש סמכויות בענייני הלכה כבתי דין, כשרות ומקוואות, גיור ועוד, וכל זאת דרך עתירות לבג"ץ, שעד היום בא לקראתם ומזיק בכל דרך ליהדותה של המדינה. וע"כ כל מי שעיניו בראשו, מבין את הסכנה הגדולה, בתת להם אחיזה במקום קודשנו, מעבר לכל האיסורים שמנינו לעיל. ודאגה זו היא דאגה לאחדותה של האומה, שכיוון שכל ענייני היוחסין הקידושין והגירושין נקבעים רק ע"י בתי"ד רבניים הכפופים להלכה, ורק בסמכותם, ובכך העם היושב בציון יודע מיהו יהודי ומי לאו, והרבנות הראשית לישראל, המוסמכת לעניינים אלו, היא המוסד המחבר את כל היהודים במדינתנו ואף מחוצה לה.ועוד, כיום יש יהודים שאינם יראי שמיים, הבאים לכותל המערבי להתפלל ולחגוג בר מצווה וכדו' במקום קדוש, ואם חלילה תינתן רחבה לתפילה מעורבת, כפי שהרפורמים חפצים, מן הסתם הרבה יהודים תמימים, שאינם מבינים בהלכה ובמסורת הפסיקה, יעדיפו להתפלל ברחבה זו במשותף עם נשותיהן. ובכך נאבד כל זיק של קדושה ויראת ה' שהיו יכולים לספוג במקום הקדוש הזה, אילו היו מקיימים להם תפילה וקריאת התורה כדין וכהלכה, ובכך יחקק לנער הבר מצווה ומשפחתו, רגשי לב ויראת ה' ויזכיר כיצד עובדים את ה' באמת ובתמים. אך אם ח"ו יפרץ הסכר, ותינתן רחבה של תפילה לרפורמים, אזי הרבה טועים ינהרו לשם ויחוו "קרקס" של תפילה וחוקות הגויים בלא בדיל של יראת ה' טהורה.
וע"כ חובה קדושה לנו, לנסות למנוע זאת בכל דרך, ולא לתת למשחית לבלע אל הקודש, ובזכות עמידתנו האיתנה ומאמצינו הגדולים, הקב"ה יערה רוח טהרה על עמו ישראל הטועים, וילמד טועים בינה, ויזכו לחזור בתשובה שלמה, ונזכה כולנו יחד לחזות בשוב ה' שכינתו לציון בבנין בית מקדשנו ותפארתנו בב"א.
♦
ט. סיכום
א. מקום הר הבית כולו הוא מקום קדוש, "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר "והשמותי את מקדשיכם" ואמרו חכמים אע"פ ששוממין, בקדושתן הן עומדים" (רמב"ם בית הבחירה א' ט"ז). ומאז אברהם אבינו התפללו במקום קדוש זה, וע"כ יש להיזהר מאד מחילול מקום זה.ב. עפ"י הוראת מרן הרב קוק זצ"ל וגדולי ישראל רבים, יש להימנע מלעלות להר אף לאחר טבילה, וע"כ נהגו להתפלל מסביב להר, והתייחסו לכל סביבות ההר כמקום קדוש ומקום תפילה.
ג. בעבר היו מתפללים סמוך לשער הרחמים, בחומה המזרחית של הר הבית, אך כנראה שזה היה כי רחבת הכותל המערבי היתה חסומה.
ד. מובא במדרשים, שלעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי. וכן מובא במדרשים שהכותל המערבי לא חרב מעולם מפני ששכינה שורה בו, ועפ"י ראשונים רבים ומפרשי המדרש, הכוונה לחומת הר הבית המערבית, העומדת עד היום הזה, וע"כ יש בו קדושה מיוחדת כי הוא מקדושת שריד בית מקדשנו, ומאות שנים נהגו להתפלל ולשפוך שיחם לפני קונם במקום זה. וע"כ כל רחבת הכותל המערבית, הרי היא כמקום קדוש, לכה"פ כמו קדושת בית כנסת. וע"כ אין לנהוג במקום זה בבזיון, ויש לכבד מקום זה כהלכות מורא מקדש.
ה. הקצאת מקום תפילה לרפורמים באזור הכותל המערבי, ע"י הרשויות המוסמכות, הרי זה "חטא הקהל" שהוא חמור ביותר והושווה לחטאת סדום, וע"כ יש להשתדל למנוע זאת בכל דרך.
ו. במקום קדוש, יצה"ר מתגרה יותר, וע"כ יש להקפיד שם בענייני צניעות ועריות, אף יותר ממקום אחר.
ז. תפילה מעורבת של גברים ונשים, הרי זה איסור תורה לדעת הרמב"ן "לא תעשון כן לה' אלוקיכם", שאסור להידמות לגויים בעבודת ה', וכך פסקו גדולי האחרונים, כמרן הראי"ה קוק זצ"ל והגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל. וע"כ כל מי שתומך בעניין זה, הרי הוא מסייע לדבר עבירה.
ח. כל שינוי מצורת התפילה שנהגו בה ישראל מדורי דורות, הרי היא איסור תורה מטעם "לא תתגודדו" וכך פסק מרן הראי"ה קוק זצ"ל. וע"כ אין לתת יד לשינויי מנהגים בתפילה, וק"ו במקום קדוש כהכותל המערבי.
ט. איסור חמור הוא נתינת ס"ת לציבור רפורמי, שהרי הם ינהגו בו בזיון וקלות ראש, בתערובת גברים ונשים, ונשים הלבושות בחוסר צניעות, ובשינויי נוסח תפילה וברכות, והזכרת שם שמיים לבטלה ועוד. וע"כ פשוט שאין ליתן לקהילה זו ס"ת, אפי' לזמן מוגבל.
י. הרבנות הראשית לישראל היא המוסמכת הבלעדית על מקום קדוש זה, כסביבות הר הבית, והיא הקובעת את סדרי התפילה במקום, ואין רשות לשום סמכות חילונית להתערב בפסיקותיה. וכבר זעק על כך רבינו מרן הרצי"ה קוק זצ"ל בכל כוחו (להלכות ציבור סי' קל"ט).
יא. המאבק על הכותל המערבי בסמכותה של הרבנות הראשית, הוא מאבק למען אחדותו של העם היושב בציון, שלא יבואו פריצים לחלל את הקודש, ובכדי שכל יהודי באשר הוא, יבוא לשפוך שיחו לפני אדון כל, ביראה וכבוד הראוי למקום קדוש, ובכדי למנוע פגיעה ביהדותה של המדינה.
בציפייה לישועת ה' ולבניין בית קודשנו ותפארתנו בב"א.
יהושע ון-דייק
♦ ♦ ♦