בענין קים ליה בדרבה מיניה

הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל

בענין קים ליה בדרבה מיניה[2]

בעהי"ת
במסכת כתובות דף ל' ע"ב קאמר אביי, דלרבי נחוניא בן הקנה גם מיתה בידי שמים פוטר מתשלומין, ולפיכך זר שאכל תרומה פטור מתשלומין. ופרכי', והא אמר רב חסדא מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חברו ואכלו שהוא חייב דמעידנה דאגביה קנייה, מתחייב בנפשיה לא הוי עד דאכיל ליה. וה"נ בזר שאכל תרומה, הא כבר נתחייב בתשלומין בשעת הגבהה (ועיין שם תירוצי הגמרא). וכתבו התוס' ד"ה ולאביי פטור דה"נ הוי מצי לאקשויי אמתני' דפסחים, דתנן: האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג, משלם קרן וחומש; במזיד, פטור מתשלומין. ומוקמינן לה התם, הטעם דפטור כרבי נחוניא בה"ק, שסובר דכרת פוטר מתשלומין. והוי מצי להקשות, הא אין באים כאחד, דמעידנא דאגבי' קניי', מתחייב בנפשי' לא הוי עד דאכלה.
וכתב הגאון רע"א זצוק"ל [דרוש וחידוש, כתובות ל:] דיש לומר דאמתני' דכל שעה לא הוי מצי לאקשויי, דנהי דמעידנא דאגבי' ליכא כרת, מכל מקום מעידנא דאגבי' מתחייב תיכף מלקות אלאו דבל יראה ובל ימצא. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל [פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ג], דהקונה חמץ בפסח לוקה. וגם מלקות פוטר מתשלומין. אלא דבשעת אכילה שכבר אינו בעולם ולא עבר אבל יראה, אז פטור, מטעם דכרת פוטר כר' נחוניא בן הקנה. עכ"ל הטהור.
ויש להקשות, דהרמב"ם ז"ל שכתב דקנה חמץ בפסח לוקה, היינו בקנה מדעת המקנה ונעשה שלו, לכן עבר בבל יראה ובל ימצא אבל כאן, דגזל תרומת חמץ של חברו, הא לא קני אלא להתחייב באונסין, ואין זה שלו.
אלא דכונת רע"א ז"ל הוא, משום דאמרינן בפסחים דף ה' ע"ב, דכל חמץ, אעפ"י שאינו שלו, כיון דחייב באחריות כדדיה דמי לענין בל יראה ובל ימצא, וילפינן התם מקראי. וא"כ, נמצא דכל דין מלקות דבל יראה אינו אלא משום שנתחייב באונסין, ואיך כתב הרע"א ז"ל דמחמת המלקות פטור מתשלומין, הא את"ל דפטור מתשלומין ליכא מלקות ולא לאו של בל יראה כלל, וכל המלקות הוא אך מחמת החיוב תשלומין. וא"כ על כרחך חייב בתשלומין, שהוא חל קודם ומחמתו של חיוב תשלומין בא הבל יראה והמלקות, והמלקות לא יכול לחול שאם הוא חל אין תשלומין וליכא שוב מלקות.^[3]
ונראה לי לתרץ, דבאמת חל שפיר המלקות וממילא ליכא תשלומין, דהא אין לוקה ומשלם. ולא שייך להקשות, כיון דליכא תשלומין ממילא ליכא בל יראה כלל, דהא בכל קם ליה בדרבה מיניה חייב לצאת ידי שמים, כדאמרינן במסכת בבא קמא [ע:] ובמסכת בבא מציעא [צא.]: אתנן אסרה תורה, אפילו בא על אמו. והובא כאן בתוס' דף ל"ג ע"א ד"ה ועולא, ובע"ב ד"ה לאו. וכיון דחייב לצאת ידי שמים, גם זה מקרי ברשותו קאי לענין בל יראה, דהא בדיני שמים חייב, הוא רק שאין בי"ד יכולים לגבות.
♦

א. ב.

אלא דיש להקשות על עיקר דברי הגה"ק רעק"א זצוק"ל, שכתב דאמתני' דכל שעד ליכא להקשות מעידנא דאגבי' קני', מתחייב בנפשי' לא הוי עד דאכלי'. לפי שגם בשעת הגבהה איכא מלקות דבל יראה ובל ימצא, ואין לוקה ומשלם. וקשה, דהא כרבי נחוניא בן הקנה מוקמינן לה שם בפסחים, ורבי נחוניא הא סבר כרבי מאיר, דלוקה ומשלם. דאם גם מלקות פוטר מתשלומין, למה לי' דמפטר מטעם דחייבי כריתות פוטרין מתשלומין, הא כל חייבי כריתות חייבין גם מלקות. אלא ע"כ דכר"מ ס"ל, דלוקה ומשלם. כמ"ש רש"י ז"ל דף ל"ה ע"ב ד"ה ואי כר' נחוניא. מיהו עיין בתוס' שם ד"ה אי כר' נחוניא, דבאמת י"ל דר' נחוניה בן הקנה סובר דאין לוקה ומשלם, אלא דסבר כר' יצחק דחייבי כריתות אין בהן מלקות, רק דאי בעי' לאוקמי מתני' דאלו נערות כר' נחוניא בן הקנה, נכון יותר לומר דכר' מאיר ס"ל. אבל לפי האמת, דלא מוקמינן מתני' דאלו נערות כר' נחוניא בן הקנה, שפיר יש לומר ד(כ)רנבה"ק סובר דאין לוקה ומשלם, ואתי שפיר דברי רעק"א ז"ל.
♦

ג.

ועוד אפשר לומר, דבאמרת קשה מה שכתב רש"י ז"ל דע"כ ר' נחוניא בן הקנה כר' מאיר ס"ל דלוקה ומשלם, דאי אין לוקה ומשלם למה לי' למפטר ביום הכפורים בתשלומין מטעם כרת הרי בלאו הכי איכא מלקות. דפוטר מתשלומין, וקשה דמאי ראיה [היא] (הוא) זו, הא קי"ל כר' יוחנן, דחייבי מלקות שוגגין אי לא אתרו בי חייבין. אבל מטעם דיום הכפורים כשבת דינו כחייבי מיתות, דפוטר מתשלומין אפילו בשוגג. דהא יליף לה מקראי דכרת שלי כמיתה שלכם, או אסון אסון. וכן כתבו התוס' בהדיא דף ל' ע"ב ד"ה זר שאכל תרומה, דלר' נחוניא בן הקנה חייבי כריתות שוגגין פטורין מתשלומין. עי"ש. וי"ל, דהרי הכא [כתובות לה:] אמרינן לרבה דאמר חידוש כו', אי כר' נחוניא בן הקנה ס"ל, קשיא אחותו כו' הניחא אי סבר לה כר' יוחנן כו' אלא אי סבר כר"ל כו'. אלמא דבעי לאוקמי אליבא דר"ל, ור"ל גם חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין. ושפיר כתב רש"י ז"ל דע"כ ר' נחוניא בן הקנה כר' מאיר ס"ל. אבל לר' יוחנן שפיר י"ל דר' נחוניא בן הקנה כרבנן ס"ל, דאין לוקה ומשלם, כמו שכתבנו. ושפיר כתב רבי עקיבא איגר ז"ל דבשעת הגבהת החמץ פטור לר' נחוניא בן הקנה, מטעם אין לוקה ומשלם.
חיים קניבסקי
בלאמו"ר הרב הגאון שליט"א מבני ברק
♦ ♦ ♦

הערות שוליים

↑ הגר"ח קניבסקי נולד בט"ו טבת תרפ"ח, ומגיל צעיר ניכרו בו אהבת תורה והתמדה בלימוד. מגיל צעיר הוא למד מסכתות רבות. את רוב המסכתות למד לבד, ואילו במסכתות קשות כמו עירובין ויבמות נעזר באביו (כך שמעתי מבנו הרי"ש שליט"א). מאמר זה התפרסם בקובץ של ישיבת תפארת ציון בשנת תש"ב, הכולל "חידושי תורה והערות שנתחדשו בלמדם מסכת כתובות, קיץ תש"א". כך שהמאמר נכתב בשנת תש"א, כאשר הרח"ק בן 14 שנים בלבד. יש לציין שהמאמר הוא הראשון בחוברת, והדבר כנראה מלמד על איכותו ביחס לשאר המאמרים שהתפרסמו בה.עוד ניתן ללמוד מהמאמר, על סגנונו הייחודי, שנבע כנראה מעמדותיו ההלכתיות. את שמו הוא חתם על המאמר: "חיים קניבסקי, בלאמו"ר הרב הגאון שליט"א מבני ברק" – מבלי להזכיר בפירוש את שם אביו, וזאת בניגוד לרוב התלמידים ששמותיהם הופיעו בקובץ – שהזכירו את שמו המלא של אביהם. עד כמה שידוע לנו, מאמר זה הוא אחד העדויות היחידות על גדלותו התורנית של הגרח"ק בלמדו בישיבת תפארת ציון, ולצד חידושו הנאה בסוגיית "קים לי' בדרבה מיניה", ניתן גם ללמוד על גדלותו התורנית ואופיו הייחודי של הגרח"ק בילדותו. במהלך ההדרה נוספו מ"מ והגהות בסוגריים מרובעות. יהושע לוונטל.
↑ א. ה. קושיא זו, מבוססת על ההנחה שמה שמחייב בביעור חמץ הוא המצב של חיוב תשלומים, ולכן אם למעשה לא ניתן לשלם בגלל קים לי' בדרבה מיני', אין חיוב שמירה ואין חובת ביעור חמץ. אמנם יש לדון בקושיא זו, כי לכאורה חיוב חמץ אינו תלוי ברמת חיוב התשלומין, אלא ברמת האחריות שיש לשומר על החמץ, וכדמשמע בתוס' (ב"מ פב:).בנוסף, נראה שכל הדיון בביעור חמץ שהופקד אצל יהודי, הוא ביחס לפקדון ולא ביחס לגזל, משום שבשונה מפקדון שלגביו יש לדון מהי הגדרת הבעלות של המפקיד מול הנפקד, במקרה של גזל אין אדם נוסף שהוא בעלים על החמץ מלבד הגזלן.ובלאו הכי, יש להעיר שבדין קים לי' בדרבה מיני' ביחס לחפץ גזול שנמצא בעין, דנה הגמ' במסכת סנהדרין (עב.) לגבי הבא במחתרת ונטל כלים ויצא.