ישיבת צרור המור והדר להדר חיפה
קדימת פירות ארץ ישראל ופירות שביעית בהלכות ברכות
תוכן סעיפי המאמר: סעיף א - מבוא * סעיף ב- סיכום הדעות בקצרה * סעיף ג - הסברות לכאן ולכאן [1. ראיה לשיטה הראשונה ודחיות לראיה 2. ראיה לשיטה השניה ודחיות לראיה 3. סברא לשיטה השלישית ודחייתה 4. סברא וראיה לשיטה הרביעית ולשיטה החמישית, ודחיות להן 5. סברא נוספת לחיזוק השיטות הרביעית והחמישית ודחיותיה 6. סברא נוספת לחיזוק השיטה הרביעית ודחייתה] * סעיף ד - הדעות השונות בענין [1. שיטה ראשונה - אין קדימות לפרי מא"י 2. שיטה שניה - קדימות מדין חביב רק לאדם שמחבב את פירות א"י 3. שיטה שלישית - קדימות לכל אדם מדין חביב 4. שיטה רביעית - קדימות רק כשהם שווים לגמרי 5. שיטה חמישית - קדימות יותר מז' המינים] * סעיף ה - האם יש קדימה לפירות שביעית * סעיף ו - סיכום השיטות * סעיף ז - מסקנתי להלכה
סעיף א - מבוא
פירות א"י זוכים לגדול באדמת ארץ הקודש, ובנוסף מתקיימות בהם המצוות התלויות בארץ. במאמר זה נדון האם יש לכך השלכה לגבי קדימה בהלכות ברכות, לדוגמא –אדם שיש לפניו כמה פירות, האם עליו להקדים ולברך 'העץ' דווקא על הפרי שגדל בא"י?בסעיף ב' נסכם בקיצור רב את הדעות בענין. בסעיף ג' נביא את הראיות והסברות שיש לכאן ולכאן. בסעיף ד' נביא בהרחבה את השיטות בדבר, בסעיף ה' נדון האם יש קדימה לפירות שביעית, בסעיף ו' נסכם את הסעיפים הקודמים, ובסעיף ז' נציע את מסקנתנו כיצד יש לנהוג למעשה [מי שנחפז ומעוניין לדלג הישר אל המסקנות, מוזמן לדלג לסעיפים ו-ז].
הנידון כאן קשור לשאלה נוספת - האם יש קדושה לפירות א"י, והאם יש לקדושתם משמעות הלכתית? בסעיף ג4 נזכיר בקצרה את הנושא, ובגליון הבא של ירחון האוצר (גליון פ"ו, שבט תשפ"ד) יפורסם בעז"ה מאמר ההמשך, בו נעסוק בהרחבה בנושא זה, ומתוך כך נדון שם גם בשאלה האם בברכה מעין שלש יש לגרוס או להשמיט את תיבות "לאכול מפריה" וכן "ונאכל מפריה".
בתוך מאמרינו נידונו בדרך אגב כמה עניינים חשובים נוספים, כמפורט בהערה כאן[3].
לשם הבנת המאמר נקדים וניתן רקע על דיני הקדימה בברכות:
כאשר מברכים על מאכלים שברכתם שווה יש להקדים ולברך על המאכל החשוב יותר, לפי הסדר הבא: ז' המינים, שלם, חביב, נקי, גדול [וסימנך: זשחנ"ג].כל הקודם ברשימה זו קודם לברכה. [הקדימה נוגעת רק לפרי שעליו מברכים, אולם אחרי שכבר בירכו על הפרי הראשון ואכלו ממנו מעט, מעתה אין סדר לאכילת שאר הפירות].
לדוגמא: אדם העומד לברך 'העץ', ולפניו מונחים כמה פירות, עליו לברך על הפרי שהוא מז' המינים [ואם יש כמה – יברך על הפרי שקרוב יותר לתיבת "ארץ"], ואם כל הפירות אינם מז' המינים – יברך על הפרי השלם, ואם יש כמה פירות שלמים [או שכל הפירות חצוים] – יברך על הפרי שחביב עליו. אם הפירות שווים בחביבותם – יברך על הפרי ה'נקי' [-יפה וטרי] יותר, ואם הפירות שווים באיכותם - יברך על הפרי הגדול יותר[4].
השאלה בה נעסוק היא: האם יש משמעות בדיני הקדימה לכך שאחד הפירות גדל בא"י.
♦
סעיף ב – סיכום הדעות בקצרה
כפי שנראה בהמשך (בסעיף ד),יש חמש שיטות בנידון דידן, וכאן נסכם אותן בקצרה.השיטה הראשונה נוקטת שאין שום קדימה לפירות א"י (הגר"א וייס ועוד).
השיטה השניה סוברת כדעה הראשונה שאין לפירות א"י קדימה מצד מעלתם, אלא שהיא מוסיפה שאם אדם מסויים מחבב את הפרי מפני שהוא מא"י, אז יש לפרי קדימות של 'חביב' (הגרי"ח זוננפלד ועוד).
השיטה השלישית סוברת שאף שאין לפירות א"י קדימה מצד מעלתם, מ"מ כל אדם [דהיינו אפילו מי שאינו רגיל לחבבם] צריך להקדימם מפני שיש דין קדימה לפרי ה'חביב' (כך נראה מדברי כה"ח).
השיטה הרביעית סוברת שיש דין קדימה לפירות שגדלו בא"י, מפני מעלתם, והיא האחרונה בסדר הקדימויות, דהיינו אחר מעלת 'גדול' (היש"א ברכה ועוד).
השיטה החמישית סוברת שיש דין קדימה לפירות שגדלו בא"י, מפני מעלתם, והיא הראשונה בסדר הקדימויות, דהיינו שהיא קודמת אף למעלת ז' המינים (הרממ"ח לנדא מצ'כנוב ועוד).
♦
סעיף ג - הסברות לכאן ולכאן
בסעיף זה נדון בראיות ובסברות שיש לכל אחת מהשיטות.נציין (בתוך סוגריים כאלו) את שמות החכמים שהזכירו כל סברא, או שדחו את אותה הסברא (בדר"כ נסתפק בציון מקצתם. דברי הפוסקים הללו יובאו בסעיף ד).
1. ראיה לשיטה הראשונה ודחיות לראיה
ראיה לשיטה הראשונה: דיני קדימה בברכות נזכרים בפירוט בגמ' בראשונים ובאחרונים, אך למרות זאת לא מצאנו מעולם מי שהציע שיש איזו קדימות לפרי שגדל בא"י, עד לבעל היש"א ברכה, שחי לפני כמאה ושלשים שנה. מכאן ראיה חזקה מאוד לטובת השיטה הראשונה הנוקטת שאין שום דין קדימה לפרי מא"י (שו"ר שכ"כ הגרי"ח זוננפלד, וכעי"ז כתב הגר"א וייס)[5].דחיה אפשרית: האוחזים בשיטה הרביעית והחמישית סברו בהכרח שאין ראיה מהנ"ל[6]. מדוע לדעתם אין מכאן ראיה? ידידי, רבי אבישלום לוי הי"ו, הציע לתרץ שאולי לא היה מצוי באותם ימים מצב בו אדם ניצב באותו הרגע מול פרי מהארץ ופרי מחו"ל, שהרי המסחר לא היה מפותח, יהודי א"י לא עסקו בחקלאות, ולא היתה יכולת לשמר אוכל לזמן ממושך בו יוכלו להעביר את האוכל למרחקים. גם כאשר היתה יכולת להביא פרי מא"י לחו"ל, לאחר טרחה מרובה, הרי שמחירו היה בהתאם, ולא היה מי שיקנה את הפרי במחיר גבוה כ"כ [אלא במקרים נדירים, או כשמדובר היה באתרוג המיועד עבור קהילה שלמה]. גם אם נניח שבעיתות רעב התאמצו והביאו אוכל ממרחק, הרי אז לא עמד בפניהם האוכל המקומי. לכן, מצב בו אדם עומד באותו רגע מול פרי מא"י ופרי מחו"ל היה מצב נדיר, ומשום כך הפוסקים לא הזכירו דין קדימה לפרי מא"י[7].
אולם,הראיה שהבאנו היא חזקה, ולעומתה הדחיה הנ"ל חלשה, שהרי זו השערה בלבד לומר שזה הטעם לשתיקת הפוסקים. בנוסף, לא ברור האם אכן כך היתה המציאות, ואף מצאנו בפוסקים הקדמונים כמה דיונים בענין פירות שיצאו מא"י לחו"ל ולהיפך [כמובא בהערה כאן[8]].
דחיה אפשרית נוספת: היה ברור לפוסקים שכל יהודי מחבב את פירות א"י, וממילא הם בגדר 'חביב' עבורו, והרי לפי הרמב"ם 'חביב' קודם לכל שאר המעלות, ולכן לא היו הפוסקים צריכים לכתוב שיש מעלה לפירות א"י.
דחיה זו דחוקה מאוד: ראשית, הרי השו"ע ורוב האחרונים פסקו ששבעת המינים וגם 'שלם' קודמים ל'חביב' (הבאנו מקורות לזה להלן סעיף ז אות ג). בנוסף, להלן (בסעיף 3) נעיר ש'חביב' תלוי בהעדפותיו האישיות של כל אדם, ולצערנו יש יהודים שיחבבו את הפרי האהוב בדר"כ עליהם, גם כאשר הוא גדל בחו"ל, יותר מאשר פרי אחר שגדל בא"י.
♦
2. ראיה לשיטה השניה ודחיות לראיה
ראיה לשיטה השניה:הסברא הפשוטה נותנת שאדם שמחבב את פירות א"י יהיה לפירות אלו גדר 'חביב' אצל אותו אדם, כדעת השיטה השניה.דחיה אפשרית:יש מי שטען שחביבות רוחנית אין מתחשבין בה (הרב יהודה עמיחי, וקצת משמע כך מדברי הגר"א וייס, ולהלן נביא שכ"כ הגר"א גנחובסקי).
אולם לענ"ד טענה זו מחודשת, ולא מצאתי לה ראיה. ומצאתי כעת שכפי הנראה הגרי"ש אלישיב סבר שיש דין 'חביב' בדבר שחביבותו נובעת ממעלתו הרוחנית [שהרי מובא בשמו שאדם שקיבל פרי מה"שיריים" של האדמו"ר שלו, ולכן אותו פרי חביב עליו ביותר, יש בזה דין 'חביב']. ומצאתי ראיה לזה גם מדברי הרב פנחס הלוי אב"ד ברודשין המובאים בהערה כאן, וראה בהערה כאן לדעות חולקות[9]. עוד יש להעיר לענ"ד שמצאנו בהלכות קדימה בברכות שפת טהורה נקיה קודמת לפת טמאה נקיה, ואם הפת הטמאה נקיה והטהורה איננה נקיה – יקדים איזה שירצה, ולפי"ז כתבו הפוסקים שפת ישראל נקיה קודמת לפת נקיה שאפה נכרי במאפיה שלו, ואם פת הנכרי היא נקיה ופת הישראל איננה נקיה – יקדים איזה שירצה (שו"ע קסח, ה, ועוד). הרי לנו שיש קדימות לפת טהורה ולפת יהודי, אע"פ שהמעלה שיש בהם היא מעלה רוחנית. לענ"ד מדברי הפוסקים לא ברור כ"כ האם מעלת פת ישראל היא מפני שזה נותן לפת גדר של 'חביב' [ואז יהיה מזה ראיה כנגד דברי הרב עמיחי], או משום שיש בזה גדר בפני עצמו [ולפי"ז יתכן שאין מכאן ראיה לנידון דידן, שהרי יתכן שדוקא בשני אלו יש מעלה, משום שיש אנשים שמקפידים להימנע מאכילת פת טמאה ופת פלטר נכרי]. ובהערה כאן הארכנו בענין זה, ובתוך כך גם סיכמנו בפירוט את דיני הקדימה בברכות[10].
♦
3. סברא לשיטה השלישית ודחייתה
סברא לשיטה השלישית: לפי השיטה השלישית כל אדם יחשיב את פירות א"י כ'חביב'. כנראה הסברא בזה היא שמחמת מעלתם, כל יהודי מחבב אותם.דחיה: [דברינו כאן אמורים בנוסף למה שדנו לעיל סעיף 2 האם בכלל יש מעלת 'חביב' בגלל מעלה רוחנית]. לא זכיתי להבין את השיטה הזו, שהרי במציאות יש לצערנו בני אדם רבים שיחבבו ויחשיבו יותר את הפרי מחו"ל [מכל מיני סיבות, כגון טעמו, מרקמו, נדירותו], ולפיכך לא ניתן לומר ש"בטלה דעתם אצל כל אדם" (ראה בזה לעיל ג2 בהערה באות י). אלו שמעדיפים את פירות א"י קדוש יאמר להם, אך אין זו הנהגה מחייבת לכל, והפוסקים לא קבעו להלכה קדימות לכולםע"פ מידת חסידות זו.
בנוסף, הרי בסדר קדימת המעלות בברכות הנהנין מעלת פרי 'חביב' קודמת למעלת פרי 'נקי' (=יפה וטרי וכו', וכמו שהתבאר לעיל ג2 בהערה), והרי במציאות יש לצערנו בני אדם רבים שיעדיפו פרי יפה וטרי מחו"ל על פני פרי מא"י שאינו יפה וטרי[11].
[אמנם יש להעיר שכאשר יש שני פירות ששווים לגמרי מצד השלימות החביבות הטריות והיופי, ואחד מהפירות הוא מא"י, מסתבר שבזה כל יהודי יעדיף את הפרי שגדל בא"י (ומי שלא יעדיף אותו בטלה דעתו אצל כל אדם, ראה בזה לעיל ג2 בהערה באות י). ממילא, נוכל לומר שיש לפרי מא"י דין 'חביב' מסוים, ומסתבר לענ"ד שהוא קודם לפרי 'גדול', אך מ"מ יקדם לו פרי 'חביב' רגיל (מצד הטעם), וכן פרי 'נקי' (מצד הטריות והיופי). דהיינו, סדר המעלות יהיה: שבעת המינים, שלם, חביב מצד הטעם, נקי (טרי/יפה), פרי מא"י, גדול. לא מצאתי פוסק שנקט כך, ורק מצאתי חכמים שנקטו שיש מעלה לפרי מא"י בסוף כל סדר המעלות, לאחר מעלת גדול, וזו השיטה הרביעית שהבאנו].
♦
4. סברא וראיה לשיטה הרביעית ולשיטה החמישית, ודחיות להן:
ראיה לשיטה הרביעית והחמישית: מצד הסברא פשוט שיש להקדים את פירות א"י, שהרי יש בהם מעלה. מעלתם היא משני פנים: האחד - משום שהם גדלו בא"י, ולכן יש בהם מעלות רוחניות [וכמפורסם בשם הב"ח שיש קדושה בפירות א"י][12]. השני - משום שנתקיימו בהם המצוות התלויות בארץ.אף ראיה יש לדבר,שהרי מצאנו קדימה לפירות ז' המינים שנשתבחה בהם א"י, ואם כן נלמד מזה שיש קדימות לפירות שגדלו בא"י (היש"א ברכה והרמ"מ לנדא מצ'כנוב, וכעי"ז הסתפק הגר"א נבנצאל שמעלת ז' המינים היא משום שהם ראויים להביא מהם ביכורים וכו', ואם כן עדיפים מהם פירות א"י, שכבר קיימו בהם בפועל את המצוות התלויות בארץ).
דחיה לראיה מז' המינים: מכך שיש קדימה לז' המינים אין להביא ראיה, שהרי התורה לא שיבחה את ז' המינים בזה שהם גדלים בא"י, אלא להיפך (כפי שכתבו כמה מפרשים וראשונים[13]) - התורה שיבחה את א"י בזה שגדלים בה ז' המינים שהם מינים משובחים ביותר מצד עצמם (הרב אשר וייס, ונראה שלכך גם כוונת הגרי"ח זוננפלד)[14].[15]
דחיה נוספת לראיה הנ"ל: גם אם נאמר שהסיבה להקדמת ז' המינים היא בגלל מעלת א"י [ולא בגלל חשיבותם העצמית, כפי שהבאנו לעיל], מ"מ אין מזה ראיה לנידון דידן, שהרי יתכן לומר שנותנים קדימה רק ל'מין' פרי שיש בו שבח א"י, כגון למין התמר או למין הרימון, אך אין לתת קדימות לפרי מסויים שגדל בא"י, דהיינו לתפוז מסויים [משום שלא ניכר בו שום שינוי לעומת התפוז האחר שגדל בחו"ל, ומעוד טעמים] (ע"פ דברי הגר"א וייס, וראה בדברי הרב עמנואל טולידאנו המובאים להלן ה6).
דחיה לסברא הנ"ל: הבאנו לעיל סברא לפיה פשוט שיש להקדים את פירות א"י, שהרי יש בהם מעלה וקדושה. יש מקום לדחות את הסברא הזו מכמה טעמים:
א. נראה שקדושת פירות א"י הנזכרת בדברי הב"ח [ובעוד אחרונים, כפי שיבואר בסעיף הראשון של המאמר הבא] היא ענין פנימי [השייך יותר לתורת הנסתר, בה עסק רבות רבנו הב"ח], אך בענייני הלכה לא נותנים מקום לענין טמיר זה[ויש להוסיף שאף הב"ח רק הסביר את הגרסא "ונאכל מפריה" שהיתה קיימת לפניו,אך הוא לא חידש לגרוס "ונאכל מפריה" ע"פ דבריו העמוקים, וק"ו שהב"ח לא חידש הלכה על פי דבריו].
ב. במאמר הבא (סעיף א5) הארכנו להראות כי לפי דברי הב"ח אין כל הזמנים שווים, ואם ח"ו ישראל מטמאים את הארץ, הרי אז נמשכת הטומאה גם בפירותיה. והבאנו שם שכעי"ז כתבו חכמים נוספים, ושיש חכמים שכתבו שגם כאשר יש קדושה בפירות, מ"מ אם אדם אוכל מהפירות לשם הנאה גשמית גרידא, הרי אז אכילת הפירות אינה מרוממת אותו אלא להיפך.
מעתה, יש מקום לומר שאין טעם להקדים את פירות א"י כל עוד לא זכינו לגאולה שלימה, שהרי עדיין לא ברור האם כבר יש בהם קדושה ומעלה [וכעי"ז יש לטעון: האם כאשר בעל המטע שמגדל את הפירות הוא אפיקורס או גוי שונא ישראל– האם גם אז תהיה קדושה בפירות?!אם הפירות גודלו ח"ו באיסור של חילול שבת והשמיטה, וכדו' – האם גם אז תהיה קדושה בפירות?! ובכלל יש להבין: כאשר ישראל מטמאים את הארץ ח"ו, וממילא פירותיה טמאים, כדברי הב"ח, האם אז אין אויר א"י מחכים ולא כדאי לשבת בארץ?!לא נראה לומר כך. מעתה, נראה שיש להבין את דברי הב"ח ביתר עומק, ובכל מקרה קשה לגזור מדבריו הלכות למעשה].
זאת ועוד, מכיון שקדושת הפירות אינה קיימת תמיד, אם כן מסתבר שאין לפירות דין קדימה אפילו בתקופות בהן יש בהם קדושה, שהרי בדר"כ לא קובעים הלכה שאינה שווה בכל זמן.
ג. נראה שדברי הב"ח אינם מוסכמים: כמה ראשונים ואחרונים נקטו שלא לומר "ונאכל מפריה" בסיום ברכת מעין שלש, משום שלא ראוי לבקש לעלות לא"י כדי לאכול מפירותיה. הב"ח חלק עליהם וכתב שיש הבנה בגרסא זו, שהרי יש קדושה בפירות א"י. במאמר הבא (בסעיף א6)נאריך להראות שרבים חלקו על הב"ח: מדברי הסמ"ג, הסמ"ק, הרקנאטי, הלבוש [וכנראה גם הטור], עולה בפשטות שאין קדושה בפירות, וכך נראה גם מדברי הבית יוסף, הפרישה, היעב"ץ, ר' שמואל סורנאגה והשתילי זיתים (וכך עולה לענ"ד גם מדברי ר"י אבן שועייב, המגלה עמוקות, הגר"א, ועוד). עוד הבאנו שם שלמעלה מ-25 ראשונים אינם גורסים את המילים "ונאכל מפריה", וגם רבים מהאחרונים נקטו שלא לומר תיבות אלו [כגון המג"א, הלבוש, הגר"א, ערוה"ש, ושער הציון], וכן המנהג בימינו אצל יוצאי ספרד, וכן נהגו בעבר חלק מיוצאי אשכנז [והארכנו מאוד בבירור כל הנוסחאות להלן, בסעיף ב' של המאמר הבא, עי"ש].
חיזוק לדעת החולקים על הב"ח יש להביא מן העובדה שלא מצאנו מקור קדום שיאמר שיש לפירות ארץ ישראל מעלה רוחנית [והמקורות לכך הם רק מתקופת הב"ח והלאה]. וזאת, למרות שמקורות קדומים רבים עוסקים בשבח א"י [הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית] ובשבח הגשמי של פירותיה.
כל זה נתבאר באורך להלן (בסעיף הראשון של המאמר הבא), ושם הצענו לבאר שאע"פ שמצד האמת יש קדושה בפירות א"י, כפי שכתב הב"ח, מ"מ החולקים עליו סוברים שאין קדושה זו מורגשת דיה כדי שנוכל לומר שמצידנו יש בהם קדושה (בהערה כאן הצענו עוד דחיות מצד הסברא[16]).
♦
5. סברא נוספת לחיזוק השיטות הרביעית והחמישית ודחיותיה
סברא נוספת לחיזוק השיטות הרביעית והחמישית: כלל נקוט בידינו בכמה מקומות" כיון שנעשתה בו מצוה אחת תיעשה בו מצוה אחרת", ומשום כך ראוי לעשות 'לחם משנה' בשבת על אותה הפת שבה נעשה העירוב (רמ"א או"ח שצד, ב, ורמ"א תרסד, ט, ועוד). לפי"ז, מכיון שבפירות א"י נתקיימו המצוות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות[17], לכן ראוי לעשות בהם מצוה אחרת ולברך עליהם 'העץ' (שו"ת בצל החכמה, הרב נבנצאל, ועוד).דחיה ראשונה: מסתבר בעיניי שאינה דומה מצוות תרומות ומעשרות למצוות עירוב, משום שכאשר עושים עירוב הרי המצוה נעשית בפת עצמה, אולם בתרומות ומעשרות המצווה נעשית בחלק התרומה שהופרש, אך שאר החלקים שנותרו רק הותרו ע"י ההפרשה, והמצוה לא נעשתה בהם עצמם[בזה מובן מדוע לא אומרים שלעירוב תבשילין יש להקדים לחם שהופרשה ממנו חלה, או בשר מבהמה שנמנתה כדי להפריש מעשר בהמה] (כעת זכיתי למצוא שפלפל בסברא זו בשו"ת בצל החכמה ח"ג סי' סז וסי' סח עי"ש, והביא שמדברי האמרי אמת בספר מכתבי תורה סי' מג מהד' ה'תשמ"ז סי' נא, עולה שכלל זה שייך במה שנשאר אחר הפרשת התרו"מ[18] אולם אינו שייך בצמר הנשאר אחר ראשית הגז[19].והסיק בשו"ת בצל החכמה שם שכלל זה קיים במה שנותר לאחר שהופרשו תרו"מ או חלה[20]. וכ"כ עוד חכמים שכלל זה שייך במה שנשאר לאחר הפרשת התרו"מ, ודלא כדעת שו"ת דבר אליהו לג"ר אליהו לרמן, וכנראה גם עוד חכמים, שסברו שכלל זה שייך רק בחלק התרומה שהופרש[21]).יש מקום לדחות מכיוון נוסף, ולחלק בין לחם משנה לבין ברכת 'העץ': כשעושים לחם משנה משתמשים בחלה עצמה לשם קיום המצווה, אבל כשמברכים 'העץ' אין המצוה נעשית בפרי עצמו, אלא המצוה היא בדיבור, והפרי אינו אלא החפץ שבגללו האדם מחויב לברך [וראה בהערה כאן שמצאתי שכבר דנו בסברא זו, וכמה ספרים הסיקו שלא כסברתי זו[22]].
דחיה נוספת: אף אם נאמר שיש קדימה לפירות א"י מפני שנעשתה בהם מצוה אחת, מ"מ תמוה מנין לנו להחליט שהם קודמים גם לז' המינים? הרי יתכן שהם קודמים רק ל'שלם', או אולי רק ל'חביב', או אולי הם בסוף רשימת הקדימויות?! (וכעי"ז העיר הגר"א נבנצאל, ושו"ר שבעל הפרמ"ג כתב בספרו ראש יוסף ברכות לט סוף ע"ב, ד"ה רב אמי, ש'לתעביד בה מצוה אחריתא' אינו קודם ל'שלם', ונטה לומר שגם אינו קודם ל'נקי', ומשמע מדבריו שהוא קודם למעלת 'גדול'. עוד ראיתי שבספר הבתים (הלכות ברכות שער רביעי אות י, מהד' בלוי ח"ג עמ' קכח, מהד' הרשלר עמ' קי) הביא ש"יש מן הגדולים" שסבר שבשבת בבוקר יעשה המוציא על הפרוסה שחתך ממנה בסעודה הראשונה, והרי שאותו גדול סבר שמעלת 'ליתעביד בה מצוה אחריתי' עדיפה יותר ממעלת 'שלם' וממעלת לחם משנה. ודחה בספר הבתים את דברי אותו חכם: "ולא מצאתי לדבר זה עיקר, שהככר שבוצעין ממנו צריך להיות שלם". ובשו"ת בצל החכמה ח"ג סי' סז וסי' סח הסיק שכלל זה אינו קודם לגדרי הקדימה האחרים כגון חביב או נקי, וכעי"ז כתב בספר מלבושי מרדכי ברכות לרב גלבר פרק ה, יט, בשם סבו בעל שבט הלוי, וראה בדברי הרב אלברג המובאים כאן בהערה, שכתב שכלל זה קודם למעלת 'שלם', ולא ברור מדבריו האם יש לו קדימה גם לז' המינים[23]). הגאון הרב נבנצאל הסתפק האם יש לומר שהסיבה לדין הקדמת ז' המינים היא משום שהם ראויים להביא מהם ביכורים וכו', ואם כן עדיפים מהם פירות א"י שכבר קיימו בהם בפועל המצוות התלויות בארץ, עכ"ד. אולם, קשה לחדש כך מכח סברא בלבד (הגר"א וייס), וביחוד כאשר ת"ח אחרים סוברים להיפך, ושערי סברות לא ננעלו.
6. סברא נוספת לחיזוק השיטה הרביעית ודחייתה
סברא נוספת לחיזוק השיטה הרביעית: חז"ל הביאו שלמרות שנהר פרת הוא קטן, מ"מ מכיון שהוא מקיף את א"י לכן הוא נקרא "גדול" (ספרי דברים ו, שבועות מז ע"ב, ורש"י בראשית טו, יח). הרי שדבר שאין לו חשיבות מקבל חשיבות מפני שהוא מא"י, וממילא כך גם פירות שגדלו בא"י (הרמ"מ לנדא מצ'כנוב).השיטה הרביעית נקטה שיש מעלה לפירות א"י לאחר מעלת 'גדול', ולפי הסברא הנ"ל פרי מא"י שווה במעלתו למעלת פרי 'גדול' (חישוקי חמד בכורות מו ע"א, עמ' תקלב, שכך מביאים בשם רבי אריה לייב רוגוזניצקי, הרב מנאליבוק) [להלן נביא שהרמ"מ לנדא למד מכאן, כפי הנראה, שמעלת פרי מא"י עדיפה אף ממעלת חביב ושלם].דחיה: ניתן לדחות ולומר שלא מתחשבים במעלה שהיא רוחנית (וכעין מה שהבאנו לעיל 2 בשם כמה ת"ח). בנוסף ניתן לדחות ולומר שיש קדימה רק למין של פירות, אך לא לפרי בודד שגדל בא"י, שאין היכר בינו לבין פרי אחר (וכפי שהבאנו לעיל 4ע"פ הגר"א וייס)[24].(עוד ניתן לדחות ולומר שמה שנהר פרת נקרא "גדול" הכוונה למדרגה מסויימת שיש לו, ולא לחשיבות או גדלות גרידא, וראה בזה בר' בחיי בראשית טו, יח).
♦
סעיף ד - הדעות השונות בענין
בסעיף זה נפרוש את השיטות השונות בנושא, ונביא את דברי החכמים שעסקו בזה.1. שיטה ראשונה - אין קדימות לפרי מא"י
הגרב"צ עוזיאל (משפטי עוזיאל או"ח סו"ס כד) הביא את דברי היש"א ברכה(מעשה אי"ש, סי' ד,ודבריו יובאו להלן סעיף 4)שמדבריו משמע שאם שני הפירות אינם מז' המינים והם גם שווים בחביבותם וכו' בזה יקדים את הפרי שגדל בא"י. והקשה עליו הרב עוזיאל שכל דין הקדימה הוא דווקא בז' המינים ולא בדבר שגדל בא"י [כעי"ז הקשה הגרי"ח זוננפלד כלפי היש"א ברכה, ודבריו יובאו בסעיף 2, וגם בשדי חמד (כללים, מערכת ל' כלל קמ"א אות לב) כתב על היש"א ברכה "שיש לפקפק בראייתו"[25]].הרב אשר וייס (מנחת אשר, שביעית תניינא, מהד' תשע"ה סי' נו) דן בדברי הגר"א נבנצאל שהסתפק שמא יש קדימות לפרי מא"י, ובדברי הרב קופיאצקי שטען שיש קדימות לפרי שביעית (דבריהם יובאו להלן). ועל זה הגיב הגר"א וייס וכתב שממה שיש קדימה לז' המינים ניתן ללמוד רק שיש חשיבות למינים מסויימים, אך לא ניתן ללמוד מכך שיש חשיבות לפירות שאין כל אותו המין חשוב ורק פירות מסוימים מתוך המין חשובים בגלל מקום גידולם בא"י. ולכן "אין לחדש הלכה שלא מצינו לה מקור ובית אב". הוא כותב שדברי הגר"א נבנצאל (שהסתפק שמא יש קדימה לפרי מא"י לפני פרי מז' המינים) הם "חידוש גדול", שהרי על אף חשיבות פירות ארץ ישראל מ"מ לא מצאנו בהם דין קדימה. לכן הגר"א וייס מסכם שפרי שביעית אינו קודם לפרי רגיל, כאשר הפרי הרגיל יש בו אחד מדיני הקדימה שנזכרו בפוסקים (דהיינו, מין שבעה או שלם או חביב). וגם אם שני הפירות שוים בכל גדריהם מ"מ אין הפרי שביעית קודם לחבירו ע"פ ההלכה [ומי שמנהיג עצמו להקדים פירות שביעית,יש בהנהגתו חיבוב מצוה ותוספת טהרה, אך אין זה חובה ע"פ גדרי ההלכה], עכ"ד. ונראה ברור שכל דבריו אלו אמורים אף לגבי קדימות פרי מא"י.
הרב יהודה הלוי עמיחי (אמונת עתיך, גליון 106, עמ' 45) כתב לגבי פירות שגדלו בא"י וממילא קיימו בהם ביכורים תרומות ומעשרות: "יש להם מעלה [עיין שפת אמת בשלח תרנ"ו], אבל אין היא שייכת לדיני קדימה. הקדימה נובעת משבח א"י, ואילו פירות שקיימו בהם מצוות התלויות בארץ... אין מעלתם שבח א"י. אמנם התקיימו בהם מצוות פרטיות שיש להם מעלות מסויימות, אבל לא לעניין הקדמה בברכות". הוא גם דוחה את הטענה שלפירות אלו יש קדימה מדין 'חביב', משום שסברא זו "לא מצאנוה בראשונים, וקשה לסמוך על סברות מחודשות לדינא. החביבות (שכן נזכרת בפוסקים לענין הקדמה) היא בטעם הפרי, אבל חביבות של מצוות וכדו' אינה שייכת במושגי החביבות כאן. לא שייך לומר על דבר מצוה שהוא חביב, אדרבא – 'מצוות לאו להינות ניתנו'...".
נראה לדייק שכך סבר גם הגר"ד ליאור (אמונת עתיך, גליון 106, עמ' 48), שכתב: "נראה שבברכות הנהנין יש להקדים את פירות שבעת המינים לפני פירות שביעית, מפני שבהם קבעו חז"ל דיני קדימה ולא בפירות שביעית". מטעמו זה של הרב ליאור נראה שלדעתו מעלת פירות א"י אינה גורמת כלל לקדימה בברכות[אין מדבריו אלו ראיה האם לדעתו מעלת א"י גורמת לפרי להיות 'חביב'].
הרב יחזקאל ראטה (אב"ד קארלסבורג ניו יורק, מראות יחזקאל ח"א עמ' עב) כתב שלא נזכר בפוסקים דין קדימות לפרי מא"י [אך הוסיף שיתכן שמצד ההידור יש להקדימם].
נראה שכך גם דעת רוב ככל החכמים שעסקו בהלכות ברכות וחיברו קונטרסים וספרים בנושא (כגון הרב קארפ, מחבר סדרת הלכות יום ביום, הרב משה לוי, מחבר ברכת ה', הרב דוד יוסף, מחבר סדרת הלכה ברורה, הרב אליעזר מלמד, מחבר סדרת פניני הלכה, ועוד רבים), שהרי הם לא הזכירו שיש איזו שהיא מעלה לפירות שגדלו בא"י.
עוד אעיר כי בין השנים תר"ל-תר"ע עוררו רבים מחכמי הדור על כך שיש להעדיף לרכוש את אתרוגי א"י על פני האתרוגים שגודלו ע"י הגויים באי קורפו שביוון. חכמים אלו הביאו כמה טעמים לכך: מפני שבכך מחזקים את היישוב היהודי בא"י, מפני שיש חובה הלכתית להעדיף קניה מיהודים, מפני שאתרוגי קורפו מורכבים, מפני שאין לסייע כלכלית לגויים בקורפו שפרעו ביהודי המקום, ומטעמים נוספים [ויש שהוסיפו שבזה מחזקים את החיבה והשתוקקות אל א"י]. רוב ככל החכמים הללו(ומהם הג"ר מרדכי גימפל יפה, נפש חיה לרב מקאליש, ר' יצחק אלחנן מקובנא, המהרש"ם מברז'ען, רבי שמואל סלנט, בעל המחזה אברהם מברודי, ועוד רבים) לא הוסיפו טעם להעדיף את אתרוגי א"י גם בגלל קדושת פירות א"י, או מפני שיש בהם דין 'חביב', או מפני שכיון שנעשתה בהם מצוה אחת תיעשה בהם מצוה אחרת. רק מיעוט קטן מהחכמים הללו הזכירו טעמים מעין אלו [כל זה מבואר באריכות בהערה כאן[26]].
2. שיטה שניה - קדימות מדין חביב רק לאדם שמחבב את פירות א"י
הגרי"ח זוננפלד (תורת חיים, חלק התשובות, מהד' תשס"ה, סי' נ') הקשה על היש"א ברכה הנ"ל וכתב: "נפלאתי על הסברא הנ"ל, דאם כן יוצא לנו דבכל דבר שגדל בא"י צריך להקדים בברכה, וזו לא שמענו מעולם בספרי הפוסקים. ואדרבא, מין שבעה אפילו אם גדל בחו"ל הוא חשוב לברך עליו אפילו נגד מין אחר הגם שגדל בארץ ישראל". משום כך מסיק הגרי"ח זוננפלד שפירות שגדלו בא"י "אין בהם דין קדימה כלל".אמנם, הרב זוננפלד מוסיף וכותב שמ"מ אדם ש"חיבת הקודש בלבבו" ולכן חביבים עליו הפירות שגדלו בא"י - יקדים את פירות א"י מדין קדימת 'חביב' [ולפי"ז ברור לענ"ד שאם הפרי מא"י אינו שלם - בזה גם מי ש"חיבת הקודש בלבבו" יקדים את הפרי השלם מחו"ל, שהרי בסדר הקדימויות 'שלם' קודם ל'חביב']. מדבריו אלו נראה שלפרי מא"י אין מעלת 'חביב', אלא רק אצל אדם ש"חיבת הקודש בלבבו" ולכן הוא בפועל מחבב יותר פירות שגדלו בא"י.בסעיף הבא (סעיף 3) נביא שכך כנראה סבר גם הרמ"מ לנדא מצ'כנוב [אף שמסקנתו להחמיר יותר ולהקדים פרי מא"י גם לפני פרי מז' המינים].
הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' קפח) כתב שאדם שיש בפניו פרי מחו"ל ופרי מא"י, אם הפרי מא"י חביב לו [משמע מדבריו שכוונתו שהוא חביב לו מפני שגדל בא"י] יקדים אותו, משום שיש בזה דין 'חביב', אך אם הפרי מחו"ל חביב עליו יותר - יברך על הפרי מחו"ל[27](וכ"כ בשו"תוליוסף אמר לרב יוסף הברפלד שליט"א, סימן נ אות ה, שהרי לא נזכר בפוסקים קדימה לפרי מא"י).
לפי"ז אדם שרוכש פירות בחנות, והוא מעדיף לרכוש את הפירות שגדלו בחו"ל משום שהם יפים קצת יותר, לדעת הרב זוננפלד והרב שטרנבוך אדם כזה לא יקדים מדין 'חביב' את פירות א"י[ודלא כדעת כה"ח שתובא בסעיף 3, שסבר כנראה שגם אדם כזה יקדים את פירות א"י משום חביבותם]. נראה שהמדד יהיה כדוגמת המדד הבא: אם ילדיו ירכשו עבורו כמתנה פרי אחד בלבד, והם יתלבטו בין שני הפירות המסויימים הללו שעומדים לפניו כעת בזמן הברכה, איזה פרי הוא יעדיף שילדיו ירכשו עבורו. פרי זה הוא הפרי שייחשב 'חביב' עבורו.
[כבר הבאנו לעיל כי בניגוד לכל הנ"ל, הרי שהרב יהודה הלוי עמיחי נקט שחביבות פרי שנובעת ממעלתו הרוחנית של הפרי, ולא מטעמו וכדו', אין בזה דין 'חביב'. ונראה שכך גם לפי דברי הגר"א וייס שהובאו לעיל, שהרי הגר"א וייס כתב שמי שמנהיג עצמו להקדים את הפרי מא"י יש בהנהגתו חיבוב מצוה ותוספת טהרה, אך אין זה חובה ע"פ גדרי ההלכה].
♦
3. שיטה שלישית - קדימות לכל אדם מדין חביב
כה"ח (ריא, סק"ז) כתב שנראה לו [מסברתו] שאם יש לפניו פרי שנשתבחו בו עמ"י, כגון אגוז ותפוח("אל גינת אגוז ירדתי" וכו', "כתפוח בעצי היער" וכו')- יקדים אותם, ואם הפרי האחר הוא חביב אז "הדבר שקול ואיזה שירצה יקדים" [ולענ"ד דבריו מחודשים מאוד, וכל הפוסקים לא הזכירו בזה מאומה, ולא מצאתי מי שצעד בעקבות בעל כה"ח, ובשם בעל שבט הלוי מסרו שסבר בזה דלא ככה"ח, דהיינו שאין להקדים פירות שנמשלו להם עמ"י (קובץ מבית לוי חלק טו עמ' עד אות ד, וראה להלן סעיף 4 בהערה בדברי הרב אופיר מלכא, וראה מאיר עוז לרב מאיר ערבה סי' ריא, א, עמ' 573, שכתב שמדברי הלקט יושר עמ' מא מוכח דלא ככה"ח, ושבברכת הבית שער יג, ז, תמה על כה"ח. וראה קובץ הלכות קדימה בברכות לרב שלמה זעפרני עמ' לו אות ז' שתמה על דברי כה"ח, וכך גם תמה על דברי כה"ח בגם אני אודך מתשובות הרח"ש סג"ל ח"ה סי' עח)][28].בתוך סדרי הקדימות מעמיד כה"ח את הפירות הנ"ל יחד עם מדרגת 'חביב', ומכך נראה שלדעתו קדימותם היא משום שהם חביבים [וכאשר יש לעומתם פרי שחביב עליו בדר"כ, אזי לדעתו שני הפירות שווים מבחינת חביבותם, ולכן יקדים מה שירצה].יש בדבריו חידוש גדול, שהרי אנשים רבים אינם מחבבים בפועל את הפירות שעם ישראל נשתבח בהם, ולמרות זאת לדעת כה"ח גם אנשים כאלו יקדימו את הפירות הללו.
כה"ח דיבר על הפירות שעם ישראל נשתבחו בהם, ומסתבר מאוד לומר שכך הדין לשיטתו גם בפירות שגדלו בא"י[29].לפי"ז יש מקום לומר שהגר"מ אליהו פסע בעקבות כה"ח [כמובא בהערה[30]].
הרמ"מ לנדא מצ'כנוב סבר שפרי מא"י קודם אף לז' המינים, ודעתו מובאת להלן (בסוף סעיף ד), אלא שבתוך דבריו הוא כותב: "ואף אם נתעקש ולא נודה לזה... מכל מקום... צריך להקדים החביב, ואיה האיש אשר לא יהיו חביבים בעיניו פירות ארצנו הקדושה יותר מפירות חו"ל (ולענ"ד כוונתו אף יותר מפירות חו"ל שהם יפים יותר מפירות א"י, שהרי בזה הוא דן בתשובתו שם)?! והרי גדולי האמוראים חיבבו ונישקו את עפרה ואבניה...". ניתן להבין שכוונתו היא שפרי מא"י נחשב 'חביב' אצל כל אדם,ואף אצל אלו שבפועל אינם מעדיפים אותם בקנייה אישית בחנות (וראה בדבריו שם: "דבר ידוע הוא דפירות המובאים מא"י יש להם חשיבות גדול אצל רובא דאינשי (!), יותר מפירות חו"ל היותר טובים בטעם ובריח", היינו שיש מיעוט שאינו מעדיף אותם). אולם, מכיון שהדבר דחוק מצד הסברא, לכן נראה יותר לענ"ד להסביר שכוונתו היא רק לומר שיהודי טוב מחבב יותר את פירות א"י. לפי"ז דעת הרמ"מ לנדא היא כדעת הרב שטרנבוך וסיעתו (לעיל סעיף 2), ולכן לדעתו היהודים המעטים שלצערנו רגילים להעדיף פרי יפה מחו"ל אינם צריכים להקדים את הפרי מא"י.
♦
4. שיטה רביעית - קדימות רק כשהם שווים לגמרי
מדברי היש"א ברכה (הראשל"צ הגרי"ש אלישר, מעשה אי"ש, סי' ד) משמע שאם שני הפירות אינם מז' המינים והם גם שווים בחביבותם וכו', בזה יקדים את הפרי שגדל בא"י.בשם בעל שבט הלוי מובא שמקדימים את פירות א"י אם שני הפירות שווים בכל שאר המעלות[31].
בפסקי תשובות (ריא, ב)כתב שכאשר הפירות שווים בכל המעלות אז יקדים את הפירות שגדלו בא"י, משום שכך מסתבר, וכן כתב בספר הליכות ברכות לרב אופיר מלכא (ריא, ח)[32], וכן נראה מדברי הרב צבי קוסטינר[33].
כך גם עולה מדברי שו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' סז וסי' סח)שהסיק שיש להקדים לברכת 'העץ' פרי שהופרשו ממנו תרו"מ[מפני שכבר נעשתה בו מצוה אחת], בתנאי שאין לפרי האחר קדימה של חביב ונקי וכו'[34].
הישכיל עבדי (ח"ו, או"ח כא, שאלה ראשונה אות ג) כתב שיש לפירות א"י עדיפות מצד קדושתם, שהרי גדלו בקדושה ובטהרה ואויר א"י ועפרה הוא טהור וקדוש, ולעומתם אויר חו"ל ועפרו טמא ולכן הפירות שגדלים שם גדלו בטומאה, וכבר מצאנו בגמ' כתובות דף קיבשרבי אבא נישק את אבני א"י ור' חייא היה מתפלש בעפר א"י (והביא זאת הרמב"ם מלכים ה, י), ואם כך באבנים ועפר שהם מן הדומם הרי ק"ו שחביב הצומח בא"י שמעולה יותר מהדומם. לכן עלינו להקדים פירות א"י לכל מיני עניינים (בדומה למה שמקדימים את הכהן לכל דבר שבקדושה מפני שהכהנים נתקדשו), עכ"ד.הישכיל עבדי מסיק שאם יש לפניו שני אתרוגים שווים, עדיף לקנות את האתרוג מא"י. ייתכן מאוד שכוונתו שגם לענין ברכת הפירות יש להקדים פרי מא"י [כאשר שני הפירות שווים בכל שאר מעלותיהם].
לעיל סעיף ג' הבאנו שנראה להסיק כך מדברי עוד חכמים[35].
[נוסיף כי לדעת הרמ"מ לנדא מצ'כנוב לפרי שגדל בא"י יש חשיבות, ומדבריו משמע שהיא קודמת לחשיבות פרי 'שלם' (וק"ו שהיא קודמת לחשיבות פרי 'חביב' 'נקי' ו'גדול'). לבסוף מסיק הרב לנדא שפרי מא"י קודם אף לז' המינים, ולכן דעתו מובאת בסעיף הבא ולא כאן].
♦
5. שיטה חמישית - קדימות יותר מז' המינים
הגר"א נבנצאל (הערות ביצחק יקרא על המשנ"ב ריא, א) כתב ש"יש לעיין שמא" תפוז מא"י קודם לתמר מחו"ל, שהרי קדימת ז' המינים היא משום שהם "ראויים למצות ביכורים ושאר מצוות התלויות בארץ"[36], והרי בתפוז שגדל בא"י "התקיימו בפועל המצוות התלויות בארץ"[37]. הרב איתן קופיאצקי (אמונת עתיך, גליון 106, עמ' 40-44)הביא את דבריו, והסיק לפי"ז [ולפי טעמים נוספים] שפירות הקדושים בקדושת שביעית קודמים לפירות משבעת המינים, והביא את מכתבו של הגר"א נבנצאל שכתב שכך נראה לפסוק [וראה כאן בהערה שכפי הנראה הגר"א נבנצאל כתב כך רק לגבי פירות שביעית, אך לגבי פירות א"י נשאר בהסתפקותו[38]], והביא שהגר"י אריאל כתב שיש מקום לסברא זו אך אין לזה ראיה מפורשת והעושה כן אין מזניחין אותו [וגם כאן ייתכן שדבריו אמורים רק לגבי פירות שביעית, אך לא לגבי פירות מא"י]. הג"ר דב ליאור (אמונת עתיך, גליון 106, עמ' 48) כתב לרב קופיאצקי: "נראה שבברכות הנהנין יש להקדים את פירות שבעת המינים לפני פירות שביעית, מפני שבהם קבעו חז"ל דיני קדימה ולא בפירות שביעית", ומסברתו זו נראה שכך יאמר גם לגבי פירות מא"י.לענ"ד במקרה בו אדם מחבב באותו הרגע [וק"ו אם מחבב תמיד] את פירות הארץ, בזה ניתן לצרף לספקו של הגר"א נבנצאל גם את שיטת הרמב"ם(הל' ברכות ח, יג) שנקט ש'חביב' קודם אפילו לשבעת המינים, ובנוסף נקט ש'חביב' הוא מה שחביב עליו כעת [ולא מה שחביב עליו בדרך כלל, שכך שיטת רוב הפוסקים], ולהלן (סעיף ז, אותיות ג-ד) הבאנו שיש פוסקים שכתבו שניתן לפסוק כרמב"ם.
כעת זיכני השי"ת למצוא את תשובתו הארוכה של הרממ"ח לנדא משנת תרכ"ט, עליה הסכים הגאון בעל הנפש חיה. הרב לנדא כותב שיש לפרי מא"י דין 'חביב' (ואם הפרי מחו"ל יפה יותר, בזה ייתכן שיהיו אנשים שיחבבו יותר את הפרי היפה). בנוסף יש לפרי מא"י קדימה גם בגלל חשיבותו. והוא מביא שתי ראיות לכך: הראשונה - קדימת ז' המינים היא בגלל חשיבות א"י, ולכן כל הקרוב מהם ל"ארץ" קודם לחבירו, וא"כ כל פרי מא"י צריך שתהיה לו קדימה מצד חשיבותו. השניה - מובא בחז"ל שנהר פרת נקרא 'גדול' רק בגלל חשיבות א"י, וא"כ כך גם לכל פרי מא"י יש חשיבות. בהמשך הוא מסיק שפרי מא"י אינו רק 'חשוב' אלא הוא גם 'מקודש' שהרי יש בו מצוות יתירות כגון תרומות, ולפיכך יש להקדים פרי מא"י אף לפרי מז' המינים. בהערה כאן הבאנו בפירוט את דברי הרמ"מ לנדא[39].
סעיף ה – האם יש קדימה לפירות שביעית
כאשר יש לפני אדם שני פירות, ושניהם מא"י, ואחד מהם הוא פרי עם קדושת שביעית, האם עליו להקדימו בברכת 'העץ'?1. האם הדבר דומה לדין קדימת פירות א"י
רוב ככל הסברות שהבאנו לעיל, לכאן ולכאן, בנוגע להקדמת פירות א"י על פני פירות מחו"ל, נכונות גם לגבי הקדמת פירות שביעית, ואין צורך לפרטן שוב. מכל מקום, קיימים כמה הבדלים בין שני הנידונים:האחד - לעיל (סעיף ג1) הבאנו כי העובדה שבפוסקים לא נזכרה קדימה לפירות א"י מוכיחה שאין קדימה כזאת. הצענו לדחות ולומר שהפוסקים לא התייחסו לכך משום שבימיהם לא היה מצוי שיעמדו בפני האדם שני פירות שאחד מהם הוא מא"י (ודחינו זאת, שהרי בכמה מקומות בפוסקים כן נזכרים מצבים כאלו). יש להעיר שלגבי פרי שביעית מציאות זו אינה נדירה, שהרי במהלך השנה השמינית, ובודאי בתחילתה, נראה שהיו מצויים בא"י פירות שביעית יחד עם פירות השנה השמינית.
השני - לעיל (סעיף ג4) הבאנו ק"ו: אם פירות ז' המינים יש להם קדימה, משום שנשתבחה בהם א"י, ק"ו שפירות שגדלו ממש בא"י יש להם קדימה. ק"ו זה אינו קיים לגבי פירות שביעית.
השלישי - ראינו שיש שנקטו שלפרי מא"י יש קדימות מפני שהופרשו ממנו תרו"מ, ומכיון שנעשתה בו מצוה אחת תיעשה בו מצוה אחרת (סעיף ג5, וראה שם בהערה שהרב אלברג כתב שלכן הוא גם "מרובה במצוות"). לפי טעם זה ייתכן שאין קדימה לפירות שביעית, שהרי יש הסוברים שבפירות שביעית המצוה היא רק להימנע מלעשות בהם עבודה ומסחר וכו', אך אין מצוה חיובית שנעשית בהם.
הרביעי -הבאנו לעיל (סעיף ג4) שיש שכתבו שלפירות א"י יש קדושה, ולכן יש סברא להקדימם[והבאנו שכנראה רבים סברו שאין בהם קדושה]. יש להעיר שאין התאמה בין זה לבין הנידון האם יש קדושה בפירות שביעית. לגבי פירות שביעית יש מחלוקת ידועה האם יש מצוה באכילתם (ראה לדוגמא במקורות שהובאו באמונת עתיך, גליון 71 עמ' 10), ולדעת החזו"א ושאר החכמים שנקטו שאין בזה מצוה א"כ לדעתם ייתכן שגם אין בהם כל קדושה. ממילא, לפי"ז ייתכן לומר שיש קדימה לפירות א"י מפני קדושתם, ומ"מ אין קדימה לפירות שמיטה (על פני פרי מא"י מהשנה השישית), משום שאין בהם כל קדושה הנובעת מהשמיטה (יותר מהקדושה הקיימת בשאר פירות א"י). ניתן לחלק בין המקרים גם לאידך גיסא, דהיינו לומר שייתכן לומר שלפרי מא"י אין קדימה, מפני שאין בו קדושה, ומ"מ לפרי שביעית יש מצוה באכילתו ויש בו קדושה וממילא יש לו קדימה.
החמישי - לעיל (סעיף ג4) הבאנו שהב"ח כתב שכשישראל חוטאים אין קדושה בפירות, וכעי"ז כתבו עוד חכמים. לאור זאת כתבנו שמסתבר שאין לקבוע הלכה של קדימה בגלל אותה קדושה, שהרי קדושה זו אינה קיימת תמיד. יש להעיר שנראה כי סברא זו אינה שייכת לגבי פירות שביעית, ובהם יש מצוה לאוכלם [לפי השיטות שנקטו כך] בכל זמן ובכל מצב.
נביא כעת את דברי הת"ח שעסקו בשאלה האם יש קדימות לפירות שביעית.
♦
2. אין קדימה כיון שהדבר לא נזכר בפוסקים:
הגר"א וייס שליט"א כתב שפרי שביעית אינו קודם לפרי רגיל כאשר הפרי הרגיל יש בו אחד מדיני הקדימה שנזכרו בפוסקים (דהיינו, מין שבעה או שלם או חביב). וגם אם שני הפירות שוים בכל גדריהם, מ"מ אין הפרי שביעית קודם לחבירו ע"פ ההלכה [ומי שמנהיג עצמו להקדים פירות שביעית יש בהנהגתו חיבוב מצוה ותוספת טהרה, אך אין זה חובה ע"פ גדרי ההלכה]. עיין לעיל (סעיף ד1) בכל דבריו.הרב עמנואל טולידאנו (ראש ישיבת שארית יוסף, מחבר הספר עטה אור, הובאו דבריו אצל הרב יוסף אביטבול מחבר ספר שערי יוסף, בקובץ שלו הנקרא 'באר התורה', הוצאת מכון גם אני אודך, גליון קכח לפרשת כי תצא תשפ"א, אות ט, עמ' 25) אמר ש"כל ענין חשיבות של שבעת המינים היינו משום שאנו רואים שהתורה משבחת את א"י שיש בה פירות אלו, והרי זה סימן שפירות אלו חשובים הם בעצמותם שיש מה להשתבח בהן, אבל פירות שביעית אע"פ שיש מצוה באכילתם הרי צנון וכרוב אין להם שם חשיבות, ולכן אין ענין להקדימם" (נראה שסברתו זהה לסברת הגר"א וייס שהובאה לעיל סעיף ד1).
נראה שכך גם דעת הגר"ד ליאור, שתובא להלן(סוף סעיף ה7).
גם האדר"ת סבר כפי הנראה שאין קדימה לפרי שביעית. דבריו יובאו להלן(סעיף ה3 בסופו).
הרב דניאל טוויל (מחבר ספר לב צדיק, בתשובתו שהובאה בקובץ 'באר התורה' של הרב יוסף אביטבול, הוצאת מכון גם אני אודך, גליון קכח לפרשת כי תצא תשפ"א, אות י, עמ' 26) כתב שמכיון שלא נזכר בפוסקים להקדים פרי של שביעית לכן אין להקדימו לפרי מז' המינים שקדימתו מפורשת בגמ' ובפוסקים. לענ"ד לפי סברתו זו פרי שביעית לא יקדם גם לפרי שלם ולפרי חביבלח (וכעי"ז כתב הרב אביטבול, שדבריו מובאים להלן סוף סעיף ה6).
♦
3. קדימה מדין 'הואיל ונעשתה בו מצוה אחת'
כמה חכמים כתבו שיש מעלה לפרי שביעית, מפני שנעשתה בו מצוה אחת, אולם כל החכמים הללו לא כתבו האם בגלל טעם זה יהיה לפרי השביעית קדימה בברכות הנהנין, ובמידה שיש קדימה – האם הוא יקדם גם פרי 'שלם' או 'חביב' וכדו'. נביא כעת את דברי החכמים הללו.[40]הרידב"ז כתב (בסוף הקדמת בית רידב"ז על פאת השלחן): "קנו את היין של שביעית מכל ארץ ישראל על קידוש והבדלה", דהיינו שיש ענין לעשות קידוש על יין שביעית. בעל אז נדברו והגרי"ש אלישיב ועוד חכמים ביארו שכוונת הרידב"ז היא משום שנעשתה ביין זה מצוה אחת ולכן תיעשה בו מצוה אחרת (ספר עמודי ארץ שביעית לרב ספטימוס פרק טו סעיף ב שהביא שכך כתב הגרי"ש אלישיב; הרב בנימין יהושע זילבר, בעל אז נדברו, בסוף ספרו הלכות שביעית, בקונטרס ארבעת המינים פרק ג, א, מהד' שניה עמ' קעד, וכעי"ז כתב בספרו ברית עולם שביעית סי' ה, ג; הרב אליעזר רבינוביץ בספרו כרם אליעזר שביעית סי' לא, אות יג; שו"ת דברי בניהו חכ"ה סי' סב). בעל אז נדברו (שם) פסק את דברי הרידב"ז הללו.
בשו"ת משנה הלכות(חי"ב סי' רמז)כתב שהלוקח בסוכות אתרוג של שביעית "יוצא עוד מצוות שמיטה שנעשה באתרוג זה, ועל דרך שאמרו כן בכמה מצוות כיון שנעשה בו מצוה אחת יעשה בו מצוה אחרת".
הגר"ח קנייבסקי נשאל "האם בשנת השמיטה יש ענין לברך על אתרוג של שמיטה מדין 'כיון דאתעביד ביה מצוה חדא ליעביד בה מצוה אחריתי' של נטילת ד' המינים, או שבעצם האתרוג לא עשו בו שום מצוה, כי אם בשדה, והוא רק קדוש בקדושת שביעית...", והוא השיב: "אם אין מהודר ממנו" (גם אני אודך קובץ ג שביעית, עמ' יט), ופורסמו עוד תשובות בנושא מאת הגר"ח קנייבסקי (בשו"ת אבני דרך חי"ב סי' קמא כתב לגבי הקדמת פירות שמיטה שהגר"ח קנייבסקי השיב לרב גבאי, מחבר ספר מועדי הגר"ח, ש"מסתבר" להקדים פירות שביעית. הרב דינר הביא בגליון מים חיים, חוברת קנד, מתאריך טו בשבט ה'תשע"ה, שהגר"ח קנייבסקי נשאל: "אם יש שני מיני פירות לפניו וברכותיהם שוות, ולאחד מהם יש בו קדושת שביעית, האם יש בו מעלה לברך עליו? תשובה: כיון שיש סוברים שיש מצוה לאכול פירות שביעית בודאי יש לו מעלה לברך עליו", ומזה משמע שהטעם אינו מפני שנעשתה בו מצוה אחת, אלא מפני שיש מצוה לאוכלו. ראיתי מי שכתב שבספר "שמענו גם ראינו" לרב שמעון ברכר, ח"א, פרק יג, יא, עמ' שכה, נשאל הגר"ח קנייבסקי: "חכם אחד הורה שיש קדימה לפירות שביעית על שאר פירות בדיני ברכות", והשיב: "יכול להיות שהוא צודק").
יש מי שציינו שבספר הר המור שביעית עמ' עט מובא שהאדר"ת כתב שיש הידור לקחת אתרוג שקדוש בקדושת שביעית, משום שכבר נעשתה בו מצוה אחת, אולם הערתי (לעיל ד1 בהערה) שכנראה זו טעות ודברי האדר"ת הם בעמ' מט, ומדבריו שם מתבאר להיפך, דהיינו שאין ענין דווקא בפירות שביעית [לפחות במקרה בו הוציאו אותם לחו"ל], אלא הענין הוא בכל אתרוג מא"י, אפילו אם הוא מהשנה השישית או השמינית.
♦
4. קדימה מסברא דומה של 'מרובה מצוותו'
האדר"ת (עובר אורח סי' קעד) כתב שפרי חדש שמברכים עליו שהחיינו קודם לפרי אחר, מפני שמצאנו (ביומא לג ע"א, וזבחים פט ע"ב, ועוד) שיש קדימה לדבר שנעשות בו מצוות מרובות (אין ראיה מדברי האדר"ת האם קדימה זו קודמת גם לפרי מז' המינים, או לפרי שלם וכדו'.יש שהעירו על ראיית האדר"ת: הגר"ז קורלנדסקי, הו"ד בחישוקי חמד יומא לג ע"א, וכן הרב זילברשטיין בחישוקי חמד שם, והרב אליעזר רבינוביץ בספרו כרם אליעזר שביעית סי' לג, אות ה תירץ את קושיית הרב זילברשטיין). הרב אליעזר רבינוביץ (שם)האריך לדון האם בברכות הנהנין יש קדימה לפירות שביעית (וכתב שהוא הדין שיש לדון לגבי פרי של תרומה לכהן, או בשר אכילת קדשים קלים, וכו'), והביא שע"פ דברי האדר"ת הנ"ל לכאורה יש קדימות לפרי השביעית מטעם שמרובה מצוותו. הוא אינו כותב האם קדימה זו עדיפה גם על פני מעלת 'שלם' או 'חביב' וכו'.♦
5. קדימה מדין מעלת 'חביב'
כמה חכמים כתבו שיש לפירות שביעית מעלה של 'חביב', במידה שאותו אדם אכן מחבב אותם.הגרב"ד פוברסקי (יתד המאיר, גליון 160 אלול תשע"ה סי' קט עמ' 10) כתב שאין ענין לקנות פירות שביעית, ואין ענין מיוחד לברך על אתרוג של שביעית, ולגבי קדימה כתב ש"אם חביבים עליו פירות שביעית מחמת קדושתן הרי יש דין קדימה בברכות לחביב".
הרב משה חליוה (גם אני אודך תשובות הרב חליוה ח"ג, סימן לב) כתב שאם יש לפניו שני פירות שווים בכל המעלות, אלא שאחד מהם הוא פרי שביעית, אם פרי השביעית חביב עליו יש להקדימו (והביא את דברי החישוקי חמד שיש חביבות רוחנית), ואם אין לפרי השביעית חביבות אצלו "מסתבר שאין צריך להקדימם".
הרב שמעון גוטמן (אוצר ט"ו בשבט פי"ד, יא, הערה תשי) הביא את דין קדימת פת טהורה ופת ישראל הנ"ל, ומזה הוכיח שפירות שביעית יש להם גדר 'חביב' לקדימה בברכות. לעיל(סעיף ג2)דנו באריכות בהוכחתו זו, וניסינו לבדוק האם מעלת פת טהורה ופת ישראל היא אכן מדין 'חביב'.
הרב רחמים שעיו (גם אני אודך תשובות הרב רחמים שעיו ח"א סי' נח, אות ב) כתב לגבי הקדמת פרי שביעית שמי שיש לפניו אפשרות לקנות פרי רגיל או פרי שביעית(ששווה לו בגודל וביופי, וראה לעיל ג3 במה שהערנו עליו בזה), והוא יעדיף לקנות את פרי השביעית כדי להרוויח את הדעות שיש מצוה לאכול פרי שביעית, אם כן עבור אדם כזה יש לפרי השביעית קדימה של מעלת 'חביב'[41].
השווה גם לדברי הגר"ש דבליצקי (בנתיבות ההלכה חלק מג, עמ' 324) שאמר ש"יש לעיין" האם פירות שביעית קודמים לז' המינים "דזה חשיב חביב כלפי השבעת המינים, שיש אומרים דמצוה לאכול פירות שביעית".
♦
6. קדימה בגלל שיש בהם קדושה יתירה וכדו'
יש מחלוקת ידועה האם יש מצוה באכילת פירות שביעית (לסיכום הדעות בענין זה ראה אמונת עתיך גליון 71 עמ' 10), ונראה בפשטות שהנוקטים שאין בזה מצווה סוברים שגם אין בהם קדושה יתירה (לעומת פרי מא"י שגדל בשנה השישית), וא"כ לדעתם אין סיבה שתהיה קדימה לפרי שביעית מצד זה. יש חכמים שכתבו שיש קדימה לפרי שביעית בגלל הסוברים שיש מצוה באכילת פירות שביעית. כל החכמים הללו לא ביארו האם קדימה זו קודמת אף למעלת 'שלם' או 'חביב' וכדו'. נביא כעת את דבריהם.הרב אליהו שלזינגר (שו"ת שואלין ודורשין ח"ח סי' פו, אות ב ואות ה) כתב שלסוברים שיש מצוה באכילת פירות שביעית, אם כן מסתבר שיש ענין לברך בסוכות דוקא על אתרוג שיש בו קדושת שביעית. ועוד כתב שלדעת הנוקטים שיש מצוה לאכול פירות שביעית (וכן העיקר לפי דבריו),אם כן יש להם דין קדימה בברכות הנהנין.
הרב בניהו דיין (שו"ת דברי בניהו חכ"ה סי' סב) כתב שלדעת הסוברים שיש מצוה באכילת פירות שביעית הרי שיש להם גם דין קדימה בברכות (ולדעתו מי שאינו מקדימם ודאי שיש לו על מה לסמוך, שהרי העיקר להלכה כדעת רוה"פ שנקטו שאין מצוה באכילתם).
הג"ר יוסף ליברמן (שו"ת משנת יוסף, חי"ג סי' שב אות ב) נשאל האם פירות שביעית קודמים לפירות ז' המינים, והשיב ש"יתכן דפירות שביעית קודמים שיש בהם קדושה, ולהרמב"ן יש מצות עשה לאכול פירות שביעית... ויש שחייבו פירות שביעית בנטילת ידים... אם כן שיש בהם מעלה כל כך - מסתבר שפירות שביעית קודמים לברכה (ולענ"ד יתכן שהרב ליברמן כתב כך בתוך מהלך התשובה, אך אין כוונתו לפסוק כך למעשה אליבא דשיטת הנוקטים שיש מצוה באכילתם, ודו"ק). אבל למעשה דעת החזו"א שאף להרמב"ן אין מצוה באכילתם... ואם כן מסתבר שפירות חולין שהם מז' המינים קודמים לפירות שביעית" (נראה קצת לומר לפי"ז שגם מעלת 'שלם' או 'חביב' תקדם לדעתו למעלת פירות שביעית). הוא מסיים וכותב שיש לעיין האם פירות תרומה (שכהן טהור אוכל אותם) קודמים לפירות ז' המינים (ולא הבנתי מדוע הסתפק בזה, והרי לפי דבריו בתחילת התשובה ברור לכאורה שפירות התרומה קודמים, שהרי בהם ודאי יש קדושה).
הרב ישראל טויב (תשובות ישראל ח"ב סי' יא) כתב שכהן האוכל תרומה בטהרה יקדים לברך עליה, שהרי יש מצוה לאכול תרומה, וממילא יש לתרומה דין 'חביב'. מ"מ לפירות שביעית אין קדימה לדעתו, משום שלדעת הרב טויב העיקר הוא כדעת החזו"א שאין מצווה באכילת פירות שביעית.כעי"ז כתב הרב יוסף הברפלד (וליוסף אמר סימן נ אות ב) שאין קדושה או מעלה באכילת פירות שביעית, ולכן אין להם שום קדימה.
הרב אליעזר רבינוביץ (כרם אליעזר שביעית סי' לג, אות ו) כתב שמי שיסבור שיש קדימה לפירות א"י ק"ו שהוא יסבור שיש קדימה לפירות שביעית (וכמדומה שכוונתו היא שהמקורות לגבי קדושה בפירות שביעית הם חזקים יותר, ולכן מצידנו יש כאן ק"ו, אך מ"מ הוא יסכים שייתכן שיהיה איזה ת"ח שיסבור שיש קדימה לפירות א"י ואין קדימה לפירות שביעית).
הרב יוסף אביטבול (מחבר ספר שערי יוסף, בקובץ שלו הנקרא 'באר התורה', הוצאת מכון גם אני אודך, גליון קכח לפרשת כי תצא תשפ"א, אות ט, עמ' 25) כתב שלדעת הנוקטים שיש מצוה לאכול פירות שביעית לכאורה צריך להיות להם קדימה, אולם סו"ס לא מצאנו כך בפוסקים, עכ"ד.
♦
7. הנוקטים שפירות שביעית קודמים לז' המינים
הרב איתן קופיאצקי פרסם מאמר בנושא (אמונך עתיך, גליון 106, עמ' 40-44), ומסקנתו היא שפירות הקדושים בקדושת שביעית קודמים לפירות משבעת המינים, שהרי יש קדושה מיוחדת בפירות שביעית, ובנוסף יש אומרים שלדעת הרמב"ן יש מצוה באכילתם. הוא מביא שם את מכתבו של הגר"א נבנצאל שכתב לאחר קריאת המאמר "אכן נלענ"ד דיש להקדים פירות שביעית לשאר פירות" (וראה מה שהערנו בזה לעיל ד5). הרב קופיאצקי מביא שהגר"י אריאל כתב ש"יש מקום לסברתו... אך ראיה מפורשת אין... על כל פנים העושה כן אין מזניחין אותו". הגר"ד ליאור (אמונת עתיך, גליון 106, עמ' 48) חלק עליהם וכתב לרב קופיאצקי שמכיון שגם לפי דעת הרמב"ן אין זה מוסכם שיש לדעתו מצוה באכילת פירות שביעית, ובכל מקרה ודאי שאין זו מצוה שמברכים עליה, לכן אין לזה מעלה כל כך חזקה, ולמעשה "נראה שבברכות הנהנין יש להקדים את פירות שבעת המינים לפני פירות שביעית, מפני שבהם קבעו חז"ל דיני קדימה ולא בפירות שביעית" [ולפי טעמו זה, נראה שלדעתו גם מעלת 'שלם' 'חביב' וכו' קודמת למעלת פרי שביעית].♦
8. סיכום הסעיף
בדברי החכמים שהובאו בסעיף זה מצאנו ארבע שיטות: השיטה הראשונה - יש חכמים שכתבו שאין שום קדימה לפירות שביעית, מפני שקדימה כזאת אינה נזכרת בפוסקים (הגר"א וייס, הרב טולידאנו, וכנראה גם האדר"ת, הגר"ד ליאור, הרב טויל והרב אביטבול).השיטה השניה - יש שנקטו שפירות שביעית קודמים לכל המעלות, ואפילו לפרי מז' המינים שאין בו קדושת שביעית (הגר"א נבנצאל, הרב קופיאצקי, וכתב הגר"י אריאל שהעושה כן אין מזניחים אותו). השיטה השלישית - כמה חכמים כתבו שיש לפירות שביעית מעלה של 'חביב', במידה שאותו אדם אכן מחבב אותם (הגרב"ד פוברסקי, הרב חליוה, הרב גוטמן, הרב שעיו, וכעי"ז בגר"ש דבליצקי). השיטה הרביעית - יש שכתבו שיש מעלה מסויימת בפירות שביעית, אך לא כתבו האם היא עדיפה ממעלת 'שלם' או חביב' וכו': 1- יש שכתבו שיש בהם את הדין של "כיון שנעשתה בו מצוה אחת תיעשה בו מצוה אחרת" (רידב"ז, אז נדברו, משנה הלכות, הגר"ח קנייבסקי).2 - יש שכתבו שיש להם עדיפות כי "מרובה מצוותו" (הרב אליעזר רבינוביץ, ע"פ מה שכתב האדר"ת בענין אחר). 3 -יש שכתבו שיש בהם מעלה רק לדעת הנוקטים שיש מצוה באכילת פירות שביעית (הרב שלזינגר, הרב דיין, וכעי"ז ברב אליעזר רבינוביץ, וכן גם דעת הרב ליברמן והרב טויב שנקטו שניהם שאין מצוה באכילתם).במאמר זה דנו האם יש קדימה לפירות א"י, הבאנו (בעיקר בסעיף ג) את הסברות לכאן ולכאן, וצידדנו כשיטה הנוקטת שאין להם קדימה, בעיקר לאור העובדה שקדימה כזאת לא נזכרת כלל בדברי הפוסקים. לפי"ז, נראה לענ"ד שכך יש להכריע גם לגבי פירות שביעית. בתחילת הסעיף כאן ציינו כי כמה מהסברות שנאמרו כסיבה להקדמת פירות א"י אינן שייכות בנוגע לפירות שביעית [ומאידך, בפירות שביעית יש שסברו שאכילתן היא 'מצוה', משא"כ לגבי פירות א"י].
♦
סעיף ו - סיכום השיטות
נסכם בקצרה את מה שהעלנו עד כה:השיטה הראשונה נוקטת שאין שום קדימה לפירות א"י (הגרב"צ עוזיאל, הגר"א וייס, הרב יהודה הלוי עמיחי, וכנראה כך דעת הגר"ד ליאור. ולענ"ד כנראה כך דעת רוב חכמי ישראל בימינו שחיברו ספרים בהל' ברכות ולא הזכירו כלום בזה, ונראה שכך דעת רוב החכמים שדנו בענין אתרוגי א"י).
לשיטה זו יש ראיה חזקה מאוד, מכך שכל הפוסקים עד לפני כמאה שנה לא כתבו שיש איזו מעלה לפירות א"י (והבאנו שניתן לדחות שהדבר לא היה מצוי, ולכן הפוסקים לא דיברו בזה, אך דחיה זו חלשה ויש קושיות עליה). נראה שגם רוב החכמים נקטו כך (ויש לצרף להם את החכמים שאחזו בשיטה השניה). לכן נראה לענ"ד להכריע כדעה זו.
מדוע לפי שיטה זו אין קדימות לפירות א"י? הצענו לכך כמה תשובות (לעיל פרק ג, 4, עי"ש ביתר הרחבה): מעלת פירות א"י נזכרת לראשונה רק בב"ח, ואף לדידו היא אינה שייכת בכל מצב וזמן, ונראה שדבריו אינם מוסכמים, ובכל מקרה מעלה זו שייכת בעיקרה לחכמי הרזים ואין מתחשבים בה בעולם הנגלה. יתכן גם שחכמים לא רצו לחלק בין פרי לפרי, משום שהדבר מבלבל וכדו' [ורק בין סוג פירות למשנהו בזה יש קדימה, ולכן יש קדימה לז' המינים]. הבאנו עוד תשובות לדבר.
השיטה השניה סוברת כדעה הראשונה, אלא שהיא מוסיפה שאם אדם מסויים מחבב את הפרי מפני שהפרי גדל מא"י, אז יש לפרי קדימות של 'חביב' (הגרי"ח זוננפלד, הגר"א שטרנבוך, ולענ"ד מסתבר שיסכימו לזה גם הגרב"צ עוזיאל והגר"ד ליאור וכן כל הספרים הנ"ל העוסקים בהל' ברכות [ומ"מ הרב יהודה הלוי עמיחי חלק על זה, ולדעתו אין מתחשבים בחביבות רוחנית, ואוליכך גם דעת הגר"א וייס והגר"א גניחובסקי, ולענ"ד סברתם מחודשת והבאנו מי שבמפורש חלקו עליהם], והסכים לזה הרמ"מ לנדא מצ'כנוב, אלא שהוא טוען יותר מזה כפי שיובא להלן). לענ"ד שיטה זו מסתברת מאוד, וכך נראה לענ"ד להורות.
השיטה השלישית סוברת שאף שאין לפירות א"י קדימה מצד מעלתם, מ"מ כל אדם צריך להקדימם,מפני שיש דין קדימה לפרי ה'חביב' (כך נראה מדברי כה"ח, ואולי כך גם דעת הגר"מ אליהו).
שיטה זו קשה לענ"ד מצד הסברא, והיא שיטת יחיד של בעל כה"ח, ולא מצאתי חכם נוסף שפסע בדרך זו.
השיטה הרביעית סוברת שיש דין קדימה לפירות שגדלו בא"י, מפני מעלתם, והיא האחרונה בסדר הקדימויות, דהיינו אחר מעלת 'גדול' (היש"א ברכה,פסקי תשובות, הרב אופיר מלכא, וכך מסרו בשם שבט הלוי, וכן עולה משו"ת בצל החכמה, והסכים לזה הרמ"מ לנדא מצ'כנוב אלא שהוא טוען שהיא השניה בסדר הקדימויות, ובנוסף הוא טוען יותר מזה כפי שיובא להלן).מכיון שהשיטה הראשונה והשניה יסכימו שאין שום הפסד למי שנוהג כך, לכן נראה לענ"ד שכך יפה לנהוג 'מהיות טוב' (ושמא לזה גם כוונת הפסקי תשובות הנ"ל וסיעתו).
השיטה החמישית סוברת שיש דין קדימה לפירות שגדלו בא"י, מפני מעלתם, והיא הראשונה בסדר הקדימויות, דהיינו שהיא קודמת אף למעלת ז' המינים (כך הסתפק הגר"א נבנצאל, ובעקבותיו כך כתב הרב איתן קופיאצקי, שהביא שהגר"י אריאל כתב שהעושה כך אין מזניחין אותו, ומצאנו שכ"כ הגרמ"מ לנדא מצ'כנוב, וכנראה הסכים עמו בעל הנפש חיה).
שיטה זו היא שיטת יחיד, ולענ"ד קשה לחדש כך [וביחוד ע"פ סברא], שהרי שום פוסק לא הזכיר זאת [ושערי סברות לא ננעלו].
קדימת פירות שביעית: בפרק הקודם הבאנו את דברי החכמים שעסקו בזה [ובסוף הפרק סיכמנו את הדעות השונות]. נראה לענ"ד שבאופן כללי יש להשוות בין דין זה לבין דין הקדמת פירות א"י [אף שיש מעט חילוקים בין שני הנידונים].
♦
סעיף ז - מסקנתי להלכה
הבאנו בסעיף ד' את הדעות השונות בדבר, ובסעיף ג' דנו בראיות ובקושיות שיש לכל שיטה. לאור כל הנ"ל אכתוב כעת את הנראה לענ"ד למסקנה [לא הגעתי להוראה, ולכן אין לסמוך למעשה על דברי אלו, אלא לאחר התייעצות עם מורה הוראה]:א. השיטה הראשונה נקטה שאין כלל קדימות לפירות א"י, ונראה שהיא העיקר למעשה, מפני שנראה שכך דעת רוב החכמים, ובעיקר מפני שהסברא לזה חזקה מאוד, שהרי לא מצאנו בפוסקים [עד לפני כמאה שנה] מי שכתב שיש קדימה לפרי מא"י.
ב. למרות זאת, מי שיש בפניו שני פירות ששווים בכל גדריהם [דהיינו ששניהם אינם ממין שבעה, והם שווים מצד שלימותם וחביבותם וטריותם וגודלם] טוב ויפה שיקדים לברך על הפרי מא"י (כדעת השיטה הרביעית), שהרי אינו מפסיד כלום מצד ההלכה, והוא רק מרויח את השיטות שנקטו שיש קדימה לפירות א"י, וגם זוכה להדר בחיבת ארצנו הקדושה (לענ"ד יקדים את הפרי מא"י לפני הפירות שנשתבחו בהם ישראל, כגון אגוז ותפוח, שלא כדברי הרב אופיר מלכא).
ג. אדם שיודע בעצמו שהוא רגיל בכל השנה להחשיב יותר את פירות הארץ הקדושה ולהעדיפם בקניותיו וכדו', הבאנו לעיל שיש שסברו שפירות א"י אינם נחשבים אצלו בגדר 'חביב' [שהרי החביבות כאן אינה ב'מין' הפרי, ובנוסף זו חביבות רוחנית],אך נראה לענ"ד יותר כדעה השניה שנקטה שהדבר נקרא 'חביב' אצלו [כך נראה הן מצד הסברא, והן משום שכך נקטו כנראה רוב החכמים], ולכן אדם כזה יקדים את פירות א"י לפרי אחר שהוא 'גדול' או 'נקי'.
אולם אדם כזה לא יקדים את הפרי מא"י לפרי שהוא 'שלם' או לפרי מז' המינים, שהרי להלכה נפסק שז' המינים קודמים ל'חביב' (בה"ג, ר' יונה, תוס', ראב"ד, רשב"א, רי"ד, סמ"ג, מהר"ם, רא"ש, טור, ועוד ראשונים רבים, הובאו בהלכה ברורהלר"ד יוסף סי' ריא חלק שער הציון ו, וכן פסקו משנ"ב ס"ק יג ושעה"צ סק"ח, בא"ח מטות ב, כה"ח סק"ז, וכו') ואפילו 'שלם' קודם לחביב.
ומ"מ, מי שמקדים את החביב לפני 'שלם' ולפני ז' המינים – אין למחות בידו [שהרי הוא יכול לסמוך על הרממ"ח לנדא וסיעתו, וביחוד הוא יכול לצרף לזה את שיטת הרמב"ם (הל' ברכות ח, יג, וכן דעת רב האי, רי"ף, ר"ח, ראבי"ה, ועוד ראשונים, הובאו בהלכה ברורה סי' ריא חלק שעה"צ ז) שנקט שחביב קודם לשבעת המינים. והיו מהאחרונים שכתבו שאין בזה הכרעה, ושלכן מי שרוצה יכול לנהוג בזה כרמב"ם (ט"ז סק"א, מגן גבורים אלף המגן סק"ה, וכ"כ בסדר ברכת הנהנין לגר"ז י, ח, ובערוה"ש ט)].
ד. לדעת רוב הפוסקים גדר 'חביב' הוא הפרי שחביב עליו בדרך כלל, ולא הפרי שחביב עליו כעת (טור סי' ריא, והביא הב"י שם שכן דעת ר' יונה והרא"ש, וכן משמע בשו"ע ריא, א, וכן כתבו המשנ"ב סק"י וס"ק יג וס"ק לה, כה"ח אות כח, הלכה ברורה ריא, ה, ועוד).
לכן, מי שאינו רגיל בדרך כלל להחשיב יותר את פירות א"י כנ"ל, אולם ביום מסוים [כגון בט"ו בשבט[42]] התעוררה בלבו חיבת הארץ והוא מחשיב אז יותר את פירות א"י ורוצה להקדימם באותו היום, לא יקדים את הפרי מא"י [שחביב עליו כעת] לפרי ה'חביב' עליו בדרך כלל [וק"ו שלא יקדימנו לפני 'שלם' ולפני ז' המינים][43].
ומ"מ, מי שכן יחשיב את הפרי מא"י ל'חביב' ויקדימו לפני הפרי שחביב עליו בדר"כ -יש לו בהחלט על מי לסמוך [שהרי הרמב"ם (שם) ועוד חכמים (החינוך מצוה תל, פר"ח סק"ב, ועוד) נקטו שגדר 'חביב' הוא מה שחביב עליו כעת, וכמה אחרונים חשובים פסקו שאין הכרעה הלכתית כמי לפסוק בזה ושלכן הרוצה יכול לפסוק כרמב"ם (ט"ז סוף סק"א, מגן גבורים אלף המגן סק"ה, סדר ברכת הנהנין לגר"ז י, טו, ערוה"ש ט, משנ"ב ס"ק יא שהעושה כן יש לו על מה לסמוך, פניני הלכה ברכות ט, ט, הערה 9, אך בהליכות ברכות לרב אופיר מלכא כתב שבני ספרד אינם יכולים לפסוק כך, שהרי לא כך משמע בשו"ע), וכאן יש גם לצרף את השיטות (כה"ח, וכן הרמ"מ לנדא וסיעתו) שנקטו שתמיד יש להקדים פרי שגדל בא"י]. מעתה, אם יקדים את הפרי מא"י אף לפני מעלת 'שלם' ואף לפני ז' המינים – אין למחות בידו (כמובא לעיל סוף אות ג' שהט"ז כתב שניתן לפסוק כרמב"ם, ושניתן לצרף לזה את שיטת הרממ"ח לנדא).
ה. מי שפירות א"י אינם חביבים עליו בדרך כלל, וגם אינם חביבים עליו באותה העת, ומ"מ הוא חושב להקדימם לז' המינים משום ששמע שכך ההלכה וכדו', ראוי לסובבים אותו לתקנו וללמדו בנחת את הדינים שהובאו לעיל, ומ"מ אין למחות בו, שהרי סו"ס כך היא דעת כמה חכמים בודדים (הרמ"מ לנדא, והנפש חיה, והסתפק בזה הגר"א נבנצאל), והאמת והשלום אהבו.
ו. קדימת פירות שביעית: נראה שכל הדינים הנ"ל נכונים גם לגבי הקדמת פירות שביעית. דהיינו, טוב להקדימם, אולם רק לאחר העדיפות של פרי שלם וחביב ונקי וגדול [ומ"מ נראה שיקדים אותם לפני אגוז ותפוח וכו' שנמשלו להם ישראל]. אם הוא רגיל לחבב את הפרי של השביעית אז יש לפרי דין 'חביב', ולכן הוא קודם לפרי גדול ונקי[אך אינו קודם ל'שלם' ולפרי מז' המינים], ומ"מ במקרה כזה אם יקדים את פרי השביעית לפני 'שלם' ולפני ז' המינים – אין למחות בידו. [וכן הלאה, ככל המסקנות שהובאו לעיל].
♦ ♦ ♦