עורך ומו"ל גליון בארות יצחק
מכסיקו
בעניין מה שכתבה הגמרא האוכל בשוק דומה לכלב ויש אומרים פסול לעדות
מקור הדין
איתא במסכת כלה רבתי (פרק י): האוכל בשוק חבירו של כלב. ע"כ.ועי' בגמרא (קידושין דף מ:): ת"ר האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב ויש אומרים פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים. ע"כ.
ופרש"י: ופסול לעדות: דכיון שאינו מן הישוב אין מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים וכן האוכל בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל. עכ"ל.
והתוספות כתבו: ויש אומרים אף פסול לעדות - פירש בקונטרס הואיל ואינו מקפיד על עצמו אינו בוש לזלזל בעצמו ולפסול וקשה אמאי פסול לעדות הוא הא אמרינן בירושלמי ר"ש ברבי הוה אכיל בשווקא חזיה ר"מ אמר לו אין שבח לתלמיד לאכול בשוק משמע דלאחר אין קפידא ופי' ר"ח דהכא מיירי שחוטף ואוכל וא"ת אם כן פשיטא דפסול דגזלן הוא וי"ל שחוטף פחות משוה פרוטה אי נמי שגזל דבר שאינו מקפיד עליו והר"ר אליהו מפרש כגון שהלך אצל המוכרים וטועם משל כולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם וניחא השתא שקורין כלב שדומה לכלב אוכל כאן מעט וכאן מעט ור"ת פירש דאוכל בשוק היינו שאוכל סעודה דפת דגנאי יותר. עכ"ל.
וצ"ע אם הר"ח והר"א סוברים אותו דבר או שהם חולקים. וראיתי בשו"ת אורחותיך למדני (ח"ו סי' רה עמ' תצב) שכתב וז"ל: ולפי זה י"ל שמי שאוכל באוטובוס אינו פסול לעדות כלל וזה מכמה טעמים שהוא אינו חוטף מאחרים והוא אינו אוכל אצל המוכרים והוא אינו אוכל מכל המוכרים ושמא הוא אינו אוכל פת אלא שאר מאכלים ושמא הוא אינו עושה כן בקביעות וגם הוא אינו אוכל בפני רוב העם והאוטובוס דומה לחנות בהל' דעות הנ"ל ושמא כיון שאין בזה דרך בושה ממילא שאין כאן פסול כלל.
ונראה שהוא מבין שמדובר בג' שיטות וצע"ג.
ועיין בתלמוד ירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ב): אית תניי תני שאין שבחו של תלמיד חכם להיות אוכל בשוק כהדא רבי לעזר בר' שמעון הוה אכיל בשוקא חמתיה רבי מאיר אמר ליה בשוקא את אכיל ובטל גרמיה.
וראיתי לר"י מיגש (ליקוטים) שפירש דומה לרש"י וז"ל: פירשו הגאונים ואמרו לאו משום שאיפסיל מחמת רשע הוא ולאו משום דאיסורא קעבד אלא משום דהוא פחות וירוד ואינו נוהג בכבוד עצמו וכ"ש אם עשה בשוק מעשה שהוא פחות וירוד מאכילה ומי שזאת מעלתו אין עדותו מקובלת. עכ"ל.
והרמב"ם (הלכות דעות פרק ה הלכה ב) כתב: כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שלחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול כדי שלא יתגנה בפני הבריות וכו'. עיי"ש.
וכאן הרמב"ם התיר כשיש צורך גדול שיאכל בשוק, וצ"ע - אם זה איסור איך מותר להתירו בצורך גדול.
וכן כתב הרמב"ם (הלכות מעשר פרק ה הלכה ו): וכן אם נתן לו דבר שאין דרכו להאכל חי או שהיה אדם גדול שאין דרכו לאכול בשוק ה"ז מתקן דמאי. ע"כ. וכן פה הרמב"ם כתב אם היה אדם גדול שאין דרכו לאכול בשוק, והרי הלכה זו היא לכל אדם ולא רק לאדם גדול אז למה הרמב"ם אומר שאם זה אדם גדול שלא אוכל בשוק מותר?
וכן כתב (הלכות עדות פי"א ה"ה): וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם והם האנשים שאוכלין בשוק בפני כל העם וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידין על הבושת שכל אלו חשובין ככלב ואין מקפידין על עדות שקר. ע"כ.
וראיתי בספר מעדני יו"ט – זנגר (ח"ב סי נח עמ' רחצ) שכתב בשם הספר הליקוטים על הרמב"ם שהביא בשם ספר ארבעה טורי אבן שבת"ח יש תרתי לגריעותא שבן אדם סתם אסור לו לאכול בשוק רק כשנמצא בשוק ויש הרבה אנשים אבל ת"ח אפי' שלא יהא אף אחד אם זה שוק אסור לא לאכול וחילוק יפה הוא. ועיי"ש שהאריך בזה הרבה.
משא"כ פה כן כתב פסול ללא סיוג.
והכסף משנה שם כתב: סוף פרק קמא דקידושין ת"ר האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב וי"א פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים וכתבו התו' דדוקא אוכל פת פסול אבל לא אוכל פירות אי נמי לא שנא פת ל"ש פירות אלא אם חוטף ואוכל הוא דמפסיל וכגון שאין בו שוה פרוטה או שאינו מקפיד עליו דאי לא תיפוק לי משום גזל והכריחם בזה הא דאמרינן בירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ב) ר' שמעון ברבי הוה אכיל בשוקא חזייה ר' מאיר אמר אין שבח לתלמיד לאכול בשוק משמע דלאחר אין קפידא והיינו באוכל פירות או באינו חוטף ואפילו הכי אין שבח לת"ח ורבינו סתם דבריו ואין בהם הכרע אי נמי שרבינו סובר דהא דאמר' פסול לעדות היינו באוכל בפני כל העם אבל אם אוכל בשוק שאין בו רוב עם אלא קצת עוברים ושבים לא מיפסל משום הכי והיינו היא דירושלמי מ"מ אינו שבח לת"ח. עכ"ל.
יוצא דהכסף משנה פוסק שאיסור זה חל רק אם יש הרבה אנשים ברחוב.
והנה כתב הטור (חו"מ סי' לד אות יח): האוכל בשוק פסול לעדות מפני שאין לו בושת פנים ואינו חושש להעיד שקר ופירש רבינו חננאל דוקא בחוטף ואוכל ורבינו תם פירש דוקא בקובע סעודתו בשוק. לשון הרמב"ם הבזויין פסולין לעדות מדבריהם והם אנשים האוכלים בשוק בפני כל העם וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק וכו'. ע"כ.
ולא מובן מה דעתו להלכה?
ומרן בבית יוסף (שם) כתב: סוף פרק קמא דקידושין תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב ויש אומרים פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים ופירש רש"י האוכל בשוק הואיל ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל והקשו בתוספות מדאמרינן בירושלמי אין שבח לתלמיד חכם לאכול בשוק משמע דלאחר אין קפידא ופירש רבינו חננאל דהכא במאי עסקינן בשחוטף ואוכל וא"ת פשיטא דגזלן הוא וי"ל שחוטף פחות משוה פרוטה אי נמי שגזל דבר שאינו מקפיד עליו וה"ר אליהו מפרש בכגון שהלך אצל החנונים וטועם משל כולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם ורבינו תם פירש היינו שאוכל בשוק סעודת פת דגנאי יותר והרא"ש כתב סברת רבינו תם ולא הזכיר בה פת אלא כך כתב ורבינו תם פירש דהאי אוכל בשוק היינו כשאוכל שם סעודתו והרא"ש והתוספות דרך אחר להם בסברת רבינו תם דאוכל בשוק היינו קובע סעודתו בשוק.
וכתב במישרים נ"ב ח"ד (יג.) שדעתו כדעת רבינו תם ולא ראיתי בדברי הרמב"ם הכרע לכך וייותר נראה לומר דסבירא ליה דהא דאמרנין פסול לעדות היינו כשאוכל בשוק בפני כל העם אבל אם אוכל בשוק שאין בו רוב העם אלא קצת עוברים ושבים לא מיפסל והיינו ההיא דירושלמי.
והב"ח כתב: כך פירש רש"י סוף פרק קמא דקידושין ובתוספות הקשו מדאיתא בירושלמי אין שבח לתלמיד חכם לאכול בשוק משמע דלאחר אין קפידא ולכן פירש רבינו חננאל משמע דוקא בחוטף ואוכל ולפי פירוש רבינו חננאל משמע דבאינו חוטף ואוכל לית לן בה אבל דעת רש"י נראה עיקר והיינו דוקא דרגיל הוא לאכול תמיד בשוק דאין לו בושת פנים כו' והך דירושלמי אינו אלא באקראי בעלמא ואפילו הכי אין שבח לתלמיד חכם לאכול בשוק אפילו אכילת עראי או שתית עראי כגון יין שרף אבל לאחר אין קפידא.
ומ"ש ורבינו תם פירש דוקא דקובע סעודותיו בשוק: כ"כ התוספות והרא"ש בשמו אלא דכתב שם קובע סעודתו בשוק ומשמע דאפילו בפעם אחת נמי פסולכיון דסועד בקבע ומ"ש בספרי רבינו סעודותיו דמשמע ברגיל לקבוע הוא טעות סופר אלא צריך להיות סעודתו.
נראה שהביא לשון הרמב"ם מפני שמדבריו נראה יישוב אחר לקושיא זו והוא דאינו פסול לעדות אלא בדאית ביה תרתי דאוכל בשוק בפני הכל וגם בשעת אכילה הולך ואוכל ואינו יושב במקום אחד והך דירושלמי אינו אלא ביושב בשוק במקום אחד ואוכל דלאחר אין קפידא ולתלמיד חכם גם זה אינו שבח. והרב ב"י מחלק בין בשוק בפני כל העם ובין בשוק דליכא אלא קצת עוברים ושבים ולא נהירא אלא כל שוק שוה כיון דרבים בוקעין בו ולא נאמרו דברי רז"ל לשיעורים. עכ"ל.
♦
פסק השו"ע
ומרן בשו"ע (שם) כתב: הבזויים פסולים לעדות והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידים על הבושת שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר וכו'. ע"כ.והסמ"ע שם כתב: אבל כשאינו בפני כל העם אמרו בגמרא דגנאי הוא לת"ח לעשות כן אבל אין אדם נפסל בכך ועפ"ר שכתבתי מה שיש להסתפק בל' הרמב"ם ובטור ובד"מ דכתב בשם התוס' עו ב' פירושים בענין חוטף ואוכל פסול לעדות.
פי' וחיישינן נמי יעידו שקר ולא יחששו שיודע הדבר ויבא עליהן חרפה ובושה דהא אין מקפידים על הבושת רש"י.
וא"כ קצת קשה לי למה החמיר מרן בשו"ע אחרי שיש לנו כל כך הרבה ספיקות להקל בענין זה, ואלו הם:
ראשית כל יש לנו את הירושלמי שכתב אין שבח לת"ח וזה אומר שזה רק אין שבח ורק לת"ח. וכן יש לנו את שיטת רש"י לסוברים שבזמננו כיון שאין בושה אין זה אסור. וכן יש לנו את ג' השיטות בתוס' להקל. וכן יש לנו את הרמב"ם בהלכות מעשר ובהלכות דעות. וכן יש לנו את דברי הכסף משנה שם שכתב שרק כשיש הרבה אנשים יש לחוש. א"כ למה להחמיר ולפסול עד כזה לעדות. וצ"ע.
וראיתי בשו"ת אורחותיך למדני (ח"ו סי' רה עמ' תצב) שכתב בזה גם כן וז"ל: ולפי זה י"ל שמי שאוכל באוטובוס אינו פסול לעדות כלל וזה מכמה טעמים שהוא אינו חוטף מאחרים והוא אינו אוכל אצל המוכרים והוא אינו אוכל מכל המוכרים ושמא הוא אינו אוכל פת אלא שאר מאכלים ושמא הוא אינו עושה כן בקביעות וגם הוא אינו אוכל בפני רוב העם והאוטובוס דומה לחנות בהל' דעות הנ"ל ושמא כיון שאין בזה דרך בושה ממילא שאין כאן פסול כלל.
וכן עי' מה שכתב המעדני יו"ט הנ"ל שכיון שזה פסול לעדות מדרבנן יש הלכה שהפסול הוא אך ורק כשיש הכרזה על העד שהוא פסול וכיון שבזמננו לא מכריזים אין פה בעיה ועיי"ש שפלפל בזה. וכ"כ בספר מעדני השלחן – ירמיהו (ח"ב עמ' 194) שצריך הכרזה מהבית דין כדי לפסול אותו עי"ש.
ועיין בכל הענין הזה של אוכל בשוק במה שכתב הגאון רבי אמיר ולר שליט"א מח"ס ירוץ דברו, בקובץ באר התורה פרשת ויגש מס' קמט.
ושאלתי שאלה זו לדודי, הגאון רבי יוסף שליט"א, וענה לי וז"ל:
שלם וברכה
ראיתי את שאלתך המפולפלת. אך דע לך שלפי הכללים הפשוטים הפסק הברור הוא כמרן.
כשיש מחלוקת בבלי וירושלמי הלכה כהבבלי. כך שהוצאנו את הירושלמי מן התמונה.
ושיטת רש"י מאן יימר שבזמן הבית יוסף היה שונה מזמן הגמרא.
ושיטות התוס' הרי הרי"ף והרמב"ם לא פסקו כמו התוס' והם רוב בנין ורוב מנין והלכה כמותם.
ומה שהבאת את הכסף משנה שרק כשיש הרבה אנשים. בפשטות כן פסק השו"ע. שהרי העתיק לשון הרמב"ם שכך יוצא לפי שיטתו בבית יוסף וכסף משנה.
ובענין הכרזה מאן יימר שמרן לא מסכים לזה. אמנם אפשר שכאן אין צורך כיון שכאן אינו סיבה אלא סימן ודוק כי קצרתי. עכ"ל.
וע"ע בענין זה בשו"ת גם אני אודך תשובות הגרמ"ש דיין (ח"ה סי' כה). וכן כתב שהכל תלוי במנהג המקום בשו"ת גם אני אודך תשובות הגר"מ גבאי (ח"ד עמ' קנד). עי"ש. וראיתי בספר מעדני השלחן – להרב נועם ירמיהו (ח"ב חו"מ סי' טז) שכתב אריכות בענין זה. וע"ע בשו"ת גם אני אודך תשובות הרב חן פדלון (ח"א סי' לח). ועיין בספר שו"ת גם אני אודך תשובות הרב אדיר כהן (ח"ב סי' כא). ועי"ש. וכן עיין בספר משפט העדים עמ' קכא. ועיין בספר שו"ת גם אני אודך תשובות הרב סלמאן שלמה דורי שליט"א (ח"א עמ' 304) שכתב אריכות בענין. וראיתי בספר שלחן הטהור (חו"מ סי' לד סע' יח) שפסל את האוכל בשוק לעדות והסביר טעמו מפני שלא מתבייש וכו' כמו רש"י ועי"ש. ועיין בספר הנפלא שלמי חיים – מלין שכולו מדבר בענינים אלו. ועי"ש.
ודודי, הגאון רבי משה פרץ שליט"א מח"ס שלמא בעלמא ושא"ס, כתב לי שבדרך כלל כל האוכל בשוק אוכל בעמידה וז"ל: אפשר להוסיף בזה שהאוכל בשוק, מסתבר שאוכל מעומד וכתב הרמב"ם שת"ח לא יאכל מעומד. וכדלהלן:
והנה איתא בש"ס: "שלשה דברים מתיזין גופו של אדם, ואלו הן, אכל מעומד ושתה מעומד" וכו'.וראיתי למהרי"ח ז"ל בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סימן מה) שכ' וז"ל, מיהו הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות פ"ד לא זכר זה, ולא כתב שיגיע לו נזק לא באכילה ולא בשתיה מעומד, ואפשר דס"ל בזה"ז נשתנו הטבעים מזמן חכמי המשנה והתלמוד, כאשר נמצא כזאת בדברים אחרים, ואפשר מהאי טעמא אין העולם נזהרים בזה לא ביין ולא במים, מפני שראו דהרמב"ם השמיט ענין זה בה' דעות. ע"ש. ועפ"ז יישב המנהג לעמוד בשתיית יין קידוש ליל שבת [והו"ד בס' ילקוט יוסף (א"ח סימן קע הערה יא). ע"ש]. ובס' תורת חיים למהרי"ח זוננפלד (עמוד קצא ביאורים אות ג) כתב שאנו רואים שהאוכל ושותה מעומד לא באים לידי סכנה. ע"ש. והו"ד בס' דבר סתר (מהדורה רביעית דף נד ע"ב).
ויש להעיר דהרמב"ם (פ"ד מהל' דעות ה"ג) הביא דין זה, שכ' שם, לעולם כשיאכל ישב במקומו או יטה על שמאל ולא ילך ולא ירכב וכו' עד שיתעכל המזון שבמעיו, וכל המטייל אחר אכילתו או שייגע ה"ז מביא ע"ע חולאים רעים וקשים. עכ"ל. [ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כתב שלא ילך ולא יטייל וכו' ולא כתב שלא יעמוד ויאכל, מ"מ ממה שאמר שישב במקומו או יטה על שמאל, משמע דלא יעמוד ויאכל].
ומ"מ לא הביא הרמב"ם הדין שאין לשתות מעומד, ונראה טעמו משום דפסק כהאי דמס' דרך ארץ זוטא (פרק ה) "מי שהוא ת"ח לא יאכל מעומד" וכו'. ומשתיה מעומד לא מוזכר שם. [ועי' להרב מתורתן של ראשונים (גיטין ע' ע"א ד"ה גמ' אכל), ובש"ע הוצאת מכון ירושלם (א"ח סימן רצו במג"א אות ד בסוגריים)]. ועפ"ז גם אפשר ליישב מנהג העולם שהביא מהרי"ח ז"ל דלא נזהרים מלשתות מעומד.
ואמנם ראיתי בס' שמירת הגוף והנפש (סימן כה סק"א) שכ' שממה שסתמו האחרונים שת"ח לא יאכל ולא ישתה מעומד, משמע שהבינו דמה דאיתא במס' דא"ז, ה"ה לענין שתיה. ע"כ. וכ"כ בס' שבעים תמרים (בכפות תמרים שבסוה"ס סוף סימן ד) שיש לומר בדברי דא"ז שאכילה ושתיה חדא היא. ע"ש. וכן ראיתי במכ"ע יום ליום (מוסף עונג שבת פר' בא תשע"ה דף יא ע"א) שמהר"י אביחצירא ז"ל (הבבא סאלי) הוכיח את בתו על אשר שתתה מים מעומד, ואמר לה שאין זה משורת דרך ארץ. אולם הגרמ"ל צ'ארני ז"ל בשו"ת אמרי משה (ס"ט לואיס תש"ו, סימן מד) כתב, דטעמא דת"ח לא יאכל מעומד, ע"פ הגמ' בברכות (מ"א ע"א) מיסב ואוכלן בלפתן, וביאר רש"י שבהסבה אדם אוכל יותר מהר מאשר בלעדיה, וע"כ לא יאכל ת"ח מעומד משום ביטול תורה. ע"ש. ולפי טעם זה, לא שייך האיסור אלא באכילה, משא"כ בשתיה שמהירה היא. ואפי' את"ל דה"ה בשתיה, מ"מ אפשר ליישב המנהג [שהביא גם אאמו"ר נר"ו בס' אמת קנה (דיני קידוש ס"ג). עש"ב. וכן הוא בספרו אהלי שם על הש"ע (סימן רעא אות י). וכן אמר לי מהר"א אדמוני נר"ו בשם מהר"ד יוסף נר"ו (מח"ס הלכה ברורה ועוד) שכן נהג אביו מהר"ע ז"ל] שעומדים בשתיית יין קידוש ליל שבת, דכיון שעומד הוא בשעת אמירת הקידוש, הרי יבזבז יותר זמן במה שיושב מאשר הזמן שחוסך בשתיה המהירה יותר. ואולי הדבר תלוי במנהג לאכול מיני מגדים לפני המוציא, שכן אם יאכלם מיושב, א"כ לא יחסוך זמן בשתית היין מעומד, שכן הוא עומד לשבת מיד לאחר מכן. ומנהג זה הוא מנהג אר"צ, וכמ"ש בס' דרך אר"ץ (עמוד ריז). וכן סיפר לי הגמו"ן דוד בר אברהם קצין ז"ל שכן ראה בבית שאר בשרו מהר"ר עבדיה הדאיה ז"ל (מח"ס ישכיל עבדי ועוד) כשהזמינו לסעודת שבת שאכל כמה דברים לפני המוציא. גם עי' בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף ז"ל (ח"ו ס"ס כו) שהביא דברי האחרונים שהסכימו למנהג זה. ומש"כ בשו"ת חזון עובדיה הנד"מ (ח"א סימן יא עמוד קעד) להעיר על זה משום קידוש במקום סעודה, אפשר לומר שנחשב שמתחילים בסעודה כשאוכלים את הדברים המקדימים לה, ויתירה מזו כתב בס' עץ חיים (הנז' להלן) שאין זה משורת דרך ארץ להתחיל בפת.
ובס' דרך אר"ץ (שם) כתב שכן הוא גם מנהג מקצת התימנים. ומהר"י צאלח בעץ חיים (ח"א דקי"א סע"ב) כתב שכן מנהג תימן. וכ"כ בשתילי זתים (סימן רפח ס"ק יג). וכ"כ מהר"ר יוסף צובירי ז"ל בסידור כנסת הגדולה ח"א (ריש עמוד שצג), ובהסכמתו לספר קידוש כהלכתו. וע"ע בס' קידוש כהלכתו (פי"ט סעיף ח), ובהסכמת מהר"ש דבליצקי ז"ל לספר הנ"ל.
♦
האם נשתנה הדין בזמננו – תשובות חכמי דורנו
ובענין מה דינו של אוכל בשוק בזמננו שאלתי את הגאון רבי עזריאל אוירבאך שליט"א האם אפשר לפסול לעדות מי שאוכל בשוק בזמננו וענה דצ"ע כי אולי יש הבדל כיון שבזמננו אין כ"כ בושה. ועיין בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ט עמ' שמט) מש"כ הגאון רבי אליהו שלזינגר, רב דשכונת גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, שזה תלוי מי זה האוכל ואם זה אדם מכובד הוא כן נפסל כי זה בזוי בשבילו ואפי' בזמננו. וע"ע בשו"ת חקי חיים – שלזינגר (סי' לג) שכתב שבזמננו אין בעיה מפני שאין בושת אבל שבכל זאת ראוי לבן תורה שלא יעשה כן (ולכאורה קצת סתירה בדבריו של הגר"א שלזינגר וצ"ע). וכן כתב בשו"ת דבריך יאיר (ח"ב סי' לד) שאין נפסל לעדות מחמת שאין זה בושה כל כך בזמן הזה.וע"ע בקובץ הנ"ל (ח"ב עמ' רלא) שנשאל בזה משה"ת הגר"ח קנייבסקי בזה"ל: שאלה: אם אוכל בשוק בזה"ז נפסל לעדות די"ל שכבר רבים אוכלים בשוק, ואי"ז בושה. תשובה: לא אוכלים בשוק.
ציוני הגר"מ גבאי שליט"א בקובץ הנ"ל: ובשו"ת חוקי חיים להגר"א שלזינגר ס' ל"ג כתב דבזה"ז י"ל שלא נפסל לעדות שכבר נפרץ. וכ"כ בשו"ת דבריך יאיר ח"ב ס' ל"ד ובס' אוצר המשפט ח"ב עמ' רפ"ו, ועמש"כ בשו"ת דודאי אשר ח"ג ס' כ"ב. אולם בשו"ת משנה הלכות חט"ו ס' ס"ב, שגם בזה"ז נפסל לעדות עי"ש, ובקונ' שלמי חיים או ת כ', ומה שכתבתי בספר גם אני אודך מתשובתי, חלק ד', עי"ש. (ע"כ מציוניו של הגר"מ גבאי שליט"א בקובץ הנ"ל).
וכן פסק הגר"מ שטרנבוך בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ח עמ' קסז).
ועיין בספר בנתיבות ההלכה (חלק מו כשרות המטבח עמ' 424) שנשאל מרן שר התורה מה הדין למעשה באדם שאוכל עוגות ברחוב אם אפשר לקרבו להיות עד בנישואין, והשיב יש להחמיר.
וראיתי בכמה ספרים שאמרו שהענין של בושת לפי פרוש רש"י הוא רק בזמנם אבל בזמננו שאין מקפידים אין בעיה. ועיין בשו"ת אורחותיך למדני הנ"ל בענין זה וכן בשו"ת חקרי הלכה (ח"א עמ' נז) וכן עיין בשו"ת גם אני אודך תשובות הרב סלמאן שלמה דורי שליט"א (ח"א עמ' 304). ועיי"ש שהביא מהגאון רבי מנשה אביעזרי שליט"א שאמר לו שבשום פנים אין עולם משתנה ולא מפני שכולם יעשו משוגעים גם אתה תעשה משוגע ועי"ש.
ואחי, הגאון רבי יוסף, העיר דבענין שלא לצאת לרחוב בלי גרבים רש"י מפרש שזה משום זלזול והמשנ"ב אומר שבזמננו מותר כי אין זלזול, וזו ראייה לומר שבזמננו אפשר שאין בעיה של בושת וצ"ע.
ועכשיו מצאתי בקובץ מה טובו אהליך יעקב ( ח"ד עמ' תרטז) שנשאל הגר"א נבנצאל מה הדין בזמן הזה דיכול להיות שאין זה כ"כ בושה וענה: נ' דאינו פסו'.
ושלחתי שאלה זו להגאון רבי עזרא בצרי שליט"א, מח"ס שו"ת שערי עזרא ושא"ס, וענה לי שדין אוכל בשוק נוהג גם בזמן הזה. ע"כ.
ושלחתי שאלה להגאון רבי דניאל טוויל שליט"א, מח"ס לב צדיק ושא"ס, בזה"ל: מה דינו של אוכל בשוק בזמננו, ומה הדין בשתיה. ע"כ.
וענה: דעת מרן הבית יוסף (סימן ל״ד סעיף יח) דבעינן שיוכלו בפני כל העם, וכדעת הרמב״ם, אבל אם אוכל בשוק שאין בו רוב העם אלא קצת עוברים ושבים לית לן בה. ועיין בתומים שם. ובזמנינו שדרך האנשים לאכול במסעדות, ליתן לן בה כיון שההולך לא הוי בזוי, עיין בספר יד דוד (חלק א דף קס״ו), שדין אוכל בשוק תלוי במנהג המקום שעיקר פסולו הא מחמת שאינו מקפיד על בושתו, ע״ש. ועיין בשו״ת הר״י מיגש (סימן קנט), ובספר פחד יצחק (מערכת א), ועוד. וכן היקל רבי שלמה זלמן אועירבך ז״ל לבחורי ישיבה ואברכים, וכעת איני זוכר איה מקום כבודו. עכ"ל.
ובענין זה כתב לי הגאון רבי משה יוסף, מח"ס שו"ת ראש יוסף ושא"ס, וז"ל: לענין זמנינו אף שאין ניכר בזה גנות ראיתי שכתבו דעיקר דין זה שהאוכל בשוק פסול לעדות היינו בעדות נפשות, ואפילו אחרים עושים כן לא היו הורגים או עונשים על פיו של מי שאוכל בשוק, אבל בשאר עדות אפילו להוצאת ממון היו מקבלים אותם. ונפק"מ לעדי קידושין דאף בזמנינו אין ראוי להעמידן לכתחילה. עכ"ל. ואיני יודע איפה מקורו.
ועוד כתב לי בזה הגאון רבי עזריה אריאל שליט"א וז"ל: לענ"ד הדבר פשוט שבימינו אינו נפסל. הרי חזינן שהטעם כמ"ש רש"י וביארו הטור והסמ"ע שמכיוון שאוכל בשוק ואינו מקפיד על בזיונו ממילא יש לחוש שישקר ולא אכפת לו שיתפרסם כעד שקר. ובימינו ברור שלרובא דרובא דאינשי לא אכפת כלל לאכול בשוק ומאידך מאוד יקפידו אם יאמרו עליהם ששיקרו בבית דין. גם הרמב"ם הסמיך עניין זה להליכה ערום, וגם אם אין כוונתו כפשוטו עכ"פ מדובר בביזיון גדול. א"כ בימינו התנהגות כזו אינה מחשידה אותו כמסוגל לשקר. וכל שכן בשתייה, והיום רבים מאוד האנשים שלוקחים עמם בקבוק שתייה לכל מקום.
והנלע"ד כתבתי.
עזריה אריאל, ירושלים עיה"ק.
וכן שאלתי את הגאון האדיר רבי עמרם פריד שליט"א מה דינו של אוכל בשוק בזמננו, וענה: פסול לעדות (קידושין מ עמוד ב, חו"מ סי' לד). עכ"ל. וכן שאלתי את הגאון רבי שמחה יונה קליין שליט"א, מו"ץ בעי"ת לונדון, וענה: כמו בזמן הגמ' והשו"ע. עכ"ל. וצ"ע. וכן שאלתי את הגאון האדיר רבי נתן הכהן קופשיץ שליט"א, וענה וז"ל: מה שמקובל היום שונה בכמה פרטים מהמקובל בזמן הגמרא. עכ"ל.
ובענין זה כתב לי הגאון רבי משה יוחאי רז שליט"א, מח"ס שו"ת ימין משה ושא"ס, וז"ל:
בס"ד, ליל ב' באדר א' שמרבים בו שמחה התשפ"ב
לכבוד הבחור השקדן, חשקן בתורה ועמל בה תדיר, הרב יצחק פרץ שליט"א, מכסיקו.
שלום וישע רב,
קיבלתי מכתבו ובו כמה שאלות בסוגיית האוכל בשוק, ואשיבנו בקצירת האומ'ר כפי אשר השיגה ידי בס"ד.
אודות מה ששאל (באות א) מה הדין של אוכל בשוק בזמן הזה. עיין בשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן סב) שכתב: ומה שתמה כיון שעכשיו רוב העולם עושין כן, אשאל אם אמרו רובם בגזל הותר הגזל בשביל זה? אם רואים אחד שגזל אפילו פחות משו"פ מ"מ כיון שרגיל בכך נפסל. והרי כן פירשו בתוספות לפי הירושלמי, ואם השוק הוא מלא רעבתנים ונכנסים למקום אחד גרגרנים ורעבתנים ופרוצים הרבה כמו נוא יארק וכיוצא בו, אכתי אין זה עושה הרעבתנים למכובדים, אלא הוא חבורה גדולה עם רעבתנים וגרגרנים ונפסלים אליבא דכ"ע, גם אליבא דהב"י ז"ל וכו'. ולא אכחד מעטי שראיתי לאחד מהאחרונים שיצא ללמד זכות דהיכא דנהוג להיות זולל וסובא הו"ל כבוד ולא בזיון, אבל לפענ"ד פשוט שזה אינו. עכ"ל. ע"ש.
ולענ"ד נראה דודאי יש להזהר בזה אחר שנפסק להלכה ברמב"ם ובש"ע, ופוק חזי כמה בזיון יש באותם אנשים ההולכים ברחובה של עיר ונוגסים במלא פיהם בפיתות מלאות בשר וכדומה, אין לך חרפה גדולה מזו. ועיין שם במשנה הלכות שהביא בזה מעשה מהגאון שואל ומשיב.
ואמנם אם אוכל מסטיק או פיצוחים בצורה שאינה בולטת, ואין נראה כרעבתנות, יש להקל בזה, ובפרט לפי הכתוב במסכת כלה רבתי שאביא בסמוך, וכן היא דעת רבנו תם כדלהלן.
ובזה כתב הרב אמיר ולר שליט"א, מח"ס אמרתו ארץ ושא"ס, בקובץ באר התורה פרשת ויגש מס' קמט וז"ל:
ויש עוד לצרף מה שחקרו האחרונים, האם האוכל בשוק נפסל לעדות אף בזמנינו שנפרץ הדבר, ורבים הולכים ואוכלים בשוק וברה"ר, והדבר נראה להמון העם כדבר רגיל שאין בו שום חסרון של פחיתות וחוסר דרך ארץ. וכבר עמד בזה הגר"א שלזינגר שליט"א בשו"ת חוקי חיים (סי' לג) וכתב: היו זמנים שהיתה זו בושה לאכול בפרהסיא, ורוב האנשים היו סועדים אך ורק בתוך המסעדה, אז באמת היה מקום לומר דהאוכל בשוק הרי הוא ככלב ואולי אפילו פסול לעדות, כי זה היה מראה שאותו אדם שאוכל בפרהסיא הוא עז פנים שאינו מתבייש מאיש ובודאי עושה גם דברים אחרים שאף פוסלים אותו לעדות כמו משחק בקוביא וכיוצ"ב. אבל האידנא דכך היא הרגילות ושוב אין בזה כלל בושה ואדרבה מעדיפים לאכול בחוץ ולראות את העולם וליהנות מאויר צח, שוב אין בה משום ביזוי עצמי, ולא נחשב ככלב ובודאי שלא נפסל לעדות, וכמו הרבה דברים שנשתנו עם הזמן, כן הדבר הזה כנלענ"ד. אבל בני תורה בודאי שאין להם לנהוג כן, אלא כמו שכתב הרמב"ם בהל' דעות, ועליהם ליזהר מחילול ה' ח"ו. עכת"ד. והניף ידו שנית בזה גם בספרו אתקינו סעודתא (סי' סא) ע"ש.
והן אמת שבשו"ת משנה הלכות חלק טו (סי' סב) רוח אחרת עמו, שכתב: ומה שתמה כיון שעכשיו רוב העולם עושין כן, אשאל אם אמרו רובם בגזל, הותר הגזל בשביל זה אם רואים אחד שגזל אפי' פחות משו"פ, מ"מ כיון שרגיל בכך נפסל, והרי כן פירשו בתוס' לפי הירושלמי. ואם השוק הוא מלא רעבתנים ונכנסים למקום אחד גרגרנים ורעבתנים ופרוצים הרבה כמו בניו יורק וכיוצא בו, אכתי אין זה עושה הרעבתנים למכובדים, אלא הוא חבורה גדולה עם רעבתנים וגרגרנים ונפסלים אליבא דכו"ע. ולא אכחד מעטי, שראיתי לאחד מהאחרונים שיצא ללמד זכות דהיכא דנהוג להיות זולל וסובא הו"ל כבוד ולא בזיון, אבל לפענ"ד פשוט שזה אינו ו"כולי עלמא" הם אביי ורבא ולומדי התורה הכשרים, צנועים בהילוך וצנועים באכילה, ויהי רצון שנזכה לקדש שמו באכילה ושתיה ולא נהיה נגררים ח"ו אחרי זוללי בשר וסובאי יין. עכת"ד.
גם בקונטרס שלמי חיים (אות כ) הביא משמיה דהגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהשיב לגבי אכילה בשוק בזמנינו בזה"ל: "לא אוכלים ברחוב". וכתב הרהמ"ח שם דס"ל כדעת המשנה"ל הנ"ל, ושאף נפסלים לעדות בכך. [ברם נלע"ד דאין הכרח כלל לומר דס"ל להגרח"ק שנפסל לעדות בכך, אלא ההנהגה הראויה היא שלא לאכול ברחוב כלל, ובפרט לבני תורה. ודו"ק]. שו"ר להגר"מ שטרנבוך שליט"א, הובאו דבריו בקובץ מה טובו אהליך ח"ו (עמ' רלז) שכתב, האוכל בשוק פסול לעדות אף בזמן הזה, והיינו דוקא אם רגיל לאכול בשוק, אבל אם אכל פעם אחת אינו נפסל, ואם יפסיק לאכול בשוק יחזור להכשרו. ע"כ.
ברם כבר הבאנו לעיל להקת אחרונים שכתבו לחלוק על דברי המשנה"ל הנ"ל, וחילם מדברי הרדב"ז על הרמב"ם (פי"א מהלכות עדות ה"ה) שכתב שהכלל בדינים אלו הוא שאם עושה דברים ששאר בני אדם מתביישים לעשות, והוא אינו חושש לא לבושת ולא לביזיון, הרי הוא פסול. ע"כ. וכיון שבזה"ז רוב בני אדם אינם מתביישים לאכול במקומות אלו, אין לפוסלם לעדות. וכ"כ בספר יד דוד ח"א (עמ' קסו סוף אות רכ) שדברים כאלו תלויים במנהג המקום, שעיקר פסולו הוא מחמת שאינו מקפיד על בושתו, ויכולים בעת המעשה להבין איזהו בושת מרובה ואיזהו בושת מועטת, והכל כפי ראות עיני הב"ד בעת מעשה לפי מנהג המקום. ע"כ. וע"ע לעיל מ"ש בזה. ומדבריהם מבואר דאכן יש להתחשב בכך שמנהג העולם להקל בזה, ואין הדבר נחשב לבושה או בזיון, וממילא אין לפסול לעדות מחמת כן. אף שבודאי אין ראוי לנהוג כך ובפרט לבני תורה ות"ח. ודו"ק.
ואתה תחזה להגאון המאמר מרדכי בהל' דרך ארץ בסעודה (או"ח סי' קע ס"ק יב) שכתב וז"ל: וכן בהרבה דינים הנזכרים בסימן זה אין אנו נזהרים בהם, ויש לנו לומר בזה דמאחר שתורת דרך ארץ שנו כאן, הם ז"ל הזהירו לפי מה שהיו רואים בזמנם שהיו נוהגין להקפיד, ובדברים אלו וכיו"ב נראה שהדבר משתנה לפי הזמן והשעה והמקום, ומאחר שהמנהג פשוט בהרבה דברים הנזכרים כאן שלא להקפיד בפני הגדולים, אין לחוש. עכ"ל. ואכן שא נא עיניך וראה בספרי האחרונים שהקילו בכמה ענינים אף כנגד מה שפסק בש"ע שם, מחמת שדרך העולם שלא להקפיד בזה. וכמו שכתב בשו"ת אור לציון ח"ב (פרק מו סעי' ז, עמ' שא) להקל אף לכתחלה לאחוז סנדויץ או פיתה אף שהם יותר מכביצה, ולאכלם. ע"ש. וכ"פ בספר הלכה ברורה ח"ט (עמ' כח). וע"ש עוד פרטים בזה. וא"כ י"ל דה"ה אף בנ"ד.
ואף שבספר ועלהו לא יבול (עמ' קז) הביא בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שאמנם הנהגות דרך ארץ משתנים בכל דור ודור, אך דברים שקבעום חז"ל נשארים לדורות, ולכן הדין של האוכל כביצה פת (עיין ש"ע או"ח סי' קע), יתכן שהשתנה בזמנינו לפי הכמות שרגילים לאכול, אך האיסור לאכול בשוק, גם אם יהיה דרך רוב האנשים לאכול בשוק יימשך איסור, ודברי חז"ל בזה קיימים לעד ולעולמי עולמים. ע"ש. והובא גם בספר שערי הברכה (פ"ג הערה סה, עמ' סב), ובספר ויהי בנסוע (סופר עמ' רד) ע"ש.
ברם, נלע"ד דאין כוונת הגרשז"א זיע"א שיש לפוסלו לעדות בכה"ג, מאחר שאין בהתנהגותו בזיון, כיון שדרך רבים לעשות כן. דלענין פסול לעדות בעינן בזיון וזלזול בעצמו, כמבואר בדברי הראשונים שהבאנו לעיל. אלא דברי הגרשז"א מוסבים לענין הנהגות דרך ארץ, ור"ל שאף אם ינהגו הרבה אנשים כנגד מה שאמרו חז"ל, אין די בהתנהגותם זאת כדי לבטל את דברי רבותינו ז"ל שאמרו שאין זה משורת דרך ארץ. ודו"ק.
ועוד סברא אלימתא שאין לפוסלם לעדות בזמנינו, על פי הא דקי"ל בש"ע (חו"מ סי' לד ס"ד) שכל שמורי היתרא לעצמו, אינו נפסל לעדות. וענין מורי היתרא לעצמו הוא שאדם חושב בלבו שאין בזה כלום, וזו רק חומרא או מסיבה אחרת אומרים שאסור. ומקור האי דינא בסנהדרין (כו:) בהנהו קבוראי שהיו קוברים מתים ביו"ט שאינם נפסלים לעדות, ואע"פ שאמרו להם שאסור לעשות כן ביו"ט, לא שמעו להם וחשבו שרק מאיימים עליהם בשביל שתהיה להם כפרה על מה שלא שמעו להם מקודם, אבל באמת הקבורה היתה מותרת משום בזיון המת. וכן פסקו מרן והרמ"א בסעיף ד'. והריב"ש (סי' שיא) למד מדברי הגמ' הנ"ל, שהוא הדין בכל דבר איסור שאפשר לומר שהאיש עבר עליו מחמת שהטעה את עצמו לומר שאין בזה איסור, שאינו נפסל בזה לעדות. ועיין עוד בשו"ע (שם סעיף כד) ובסמ"ע שם. וא"כ יש לומר שה"ה גם בנדון דידן, דרובא דעלמא אומרים שאין בזה איסור ומה יש בזה, ומורים היתרא לעצמם בחושבם שמי שאומר כן זו סתם חומרא בעלמא.
וכן בקדש חזיתיה להגר"א בר שלום שליט"א בספר משפט הכתובה ח"ו (עמ' שכה) שאחר שהביא את שיטות הראשונים בזה, כתב שלכתחלה בודאי יש לחוש ולא לקחת עד הפסול אפילו לאחת מן השיטות, אלא שעכ"פ כיון שדורינו הורגל לחיות בבזיון, אי אפשר לפוסלם בדיעבד. וציין לעיין במה שכתב לעיל (שם עמ' רצה) גבי דין מורי היתרא לעצמם. ושם הסתפק אם גם בדברים שפסולם אינו משום עבירה, אלא משום "אופי האיש" כגון הנך דלהלן, "בזויים" והולכי ערום ואוכלי בשוק הפסולים לעדות, איתא להיתר מורי היתרא, דההיא פסלות אינה מחמת העבירה אלא מחמת אופי האיש. וא"כ מה נפק"מ שיש לו הוראת היתר, סו"ס באופיו הוא מסוגל להיות בזוי ולשקר. אך אולי כשיש לו מורי היתרא אין לו שם בזוי. ולא מצאתי לע"ע ראיה בזה. ע"ש.
אולם בשו"ת אבני לוי ח"ב (חחו"מ סי' ב אות ד) אחר שהביא דברי משפט הכתובה הנ"ל, כתב ע"ז: דלכאורה אפשר לומר שמזה שהפוסקים לא חילקו בזה, משמע שיש להשתמש בסברא זו גם בבזויים אלו כמו בכל מורי היתרא של עבירות אחרות. ועיין בראש יוסף שכתב שדוקא כאשר אמרו לו שאם הוא אוכל וממשיך לאכול אז נפסל לעדות אבל אם לא אמרו לו לא נפסל. ע"ש.
גם אשו"ר בשו"ת דבריך יאיר ח"ב (סי' לד), שכתב שאינו נפסל הואיל ולא שמיע לאינשי איסורא בזה. ע"ש. וכ"כ בספר אוצר המשפט ח"ב (עמ' רפו) שאם מנהג המקום לאכול בשוק לא נפסל לעדות. ע"ש. וכן הוא בשו"ת דודאי אשר ח"ג (סימן כב, ד"ה ומעתה אני), שבזמן הזה קשה לפסול האוכל בשוק לא רק מטעם שאינו בזיון כבר בזמן הזה, אלא מטעם דמורי היתרא, והאריך שם בכל האי סוגיא דמורי היתרא. כיעו"ש. וכן השיב הגר"א נבנצל שליט"א לידידי הגר"מ גבאי נר"ו, שבזה"ז האוכל בשוק אינו נפסל לעדות, כמובא בספר בית מתתיהו ח"ד (סי' לא אות ו) ע"ש. וכן הובאה הוראתו בקובץ מה טובו אהליך ח"ד (עמ' תרטז) ע"ש. וע"ע בספר משפט העדים (שער ב' פ"א ס"ו), ובשו"ת באר הלכה (סבאג ח"א סי' סג), ובספר בית מתתיהו ח"ד (ס"ס לא) ודו"ק.
♦
האם האיסור הוא גם בשתיה
עיין בספר שלמי חיים – מלין (עמ' 70) שכתב ששאל את הגר"י זילברשטיין מה ההוראה למעשה וענה לו שאפשר להקל, ובפרט ביום חם. והאמת היא שמה שנראה מהגמ' נראה להחמיר וצ"ע.ועיין בשו"ת גם אני אודך תשובות הרב מתתיהו גבאי (ח"ד עמ' 163) שכתב בענין זה.
וראיתי שיש שרצו להביא ראייה מהחתונות של האשכנזים שהם בחוץ ושותים שם, אבל אפשר לומר שיש הבדל בזה דכיון שפה יש מחיצות, וכן זה המנהג וההלכה וכן אין בזה בושה, ואין זה נראה משונה, ולכן זה שונה וצ"ע.
ועיין בשו"ת גם אני אודך להגר"מ חליוה (ח"ו סי' לה) שכתב שבגמרא כתוב האוכל ושיש לו כמה ראיות מהגמרא שכשכותבת אכילה אכילה זו אינה כוללת שתיה ולמסקנא פסק להקל ועי"ש. וכן עיין בשו"ת אבני דרך – פרינץ (ח"י סי' טז) שכתב להקל בזה. וכ"כ בשו"ת גם אני אודך תשובות הגרמ"ש דיין (ח"א סי' כז) להקל בזה. והאמת שדעתי נוטה מאוד מאוד להחמיר וצע"ג.
ושאלתי את פי מו"ז עט"ר הגאון רבי מיכאל פרץ שליט"א, מח"ס אהלי שם, בענין זה וענה לי שלדעתו תלוי איך שותה אם שותה מחוץ לחנות עם כוס אין בעיה כי זה נראה מכובד אבל אם הולך ככה ברחוב שותה מהבקבוק פשוט שזה לא. וא"כ יוצא דלא טעיתי בחושבי שזה נכלל בענין של האוכל בשוק וברוך שכונתי. וכן מתשובה זו אפשר ללמוד שלאכול בשלחנות של המסעדות אין בעיה, אבל אין זה מוכרח וצ"ע.
ושאלתי בענין זה את הגאונים הגדולים רבי עזריאל אויירבאך, רבי עמרם פריד, רבי שמואל אליעזר שטרן ורבי יצחק רצאבי שליט"א, וכולם ענו פה אחד להקל. אמנם הגאון רבי עזריאל אויירבאך הוסיף שצריך לשתות בעדינות ולא שיראה כמו ביזיון. וגם הגאון רבי יצחק רצאבי הוסיף שהוא פוסק להקל מדין ס"ס ספק אחד שיש שבכלל מקילים בזמננו וספק שני אולי בשתיה אין מבוזה כ"כ ומותר. והגאון רבי עמרם פריד ציין לתוספות קידושין דף מ: ולחו"מ סי' לד ועי"ש.
ובענין זה כתב לי הג"ר משה יוחאי רז שליט"א, מח"ס שו"ת ימין משה ושא"ס, וז"ל:
ומה שנסתפק אם שייך גם בשתיה.
הנה בקידושין (דף מ:): ת"ר האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות. ע"כ. ופירש רש"י: ופסול לעדות, וכן האוכל בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל. עכ"ל.
ובתוספות (שם ד"ה ויש) כתבו: ור"ת פירש דאוכל בשוק היינו שאוכל סעודה דפת דגנאי יותר. ע"כ. וכבר כתוב כן במסכת כלה רבתי (פרק י, בש"ס וילנא דף נה טור ב): האוכל בשוק חברו של כלב, "והני מילי בנהמא, ומידי דרעבתנותא, אבל מידי אחרינא לא". ע"כ. ומכאן משמע דבודאי בשתיה יש להקל.
אכן לכאורה יש מקום לומר דשתיה חמירא ממידי דאכילה, והוא ממה שאמרו בבכורות (דף מד:) ואין שותין מים בפני רבים. ע"ש. הרי שהקפידו בשתיה טובא.
אלא דרש"י פירש שם: ואין שותין מים, דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה. עכ"ל. ומדכתב דרך תלמיד חכם, משמע דלשאר העם מותר. וע"ש בתוספות שכתבו בשם רבנו תם דה"ק אפילו לאותם הצנועין שאין שותין בפני רבים מ"מ לא ימנע מלהטיל מים. ע"כ. ומשמע דגם לדעתו אין זה שייך בכל אדם. ועוד דזה מסתייע משיטתו הנ"ל דדומה לכלב הוא רק בפת.
ומצאתי בחפיש'ה להגר"י וייס אב"ד וערבוי בשו"ת שיח יצחק (סימן תעט) שכתב: נסתפקתי בהא דנפסק ברמב"ם הלכות עדות (פרק יא ה"ה), וכן בחו"מ סימן ל"ד סעיף י"ח שהאוכל בשוק פסול לעדות, אם גם השותה בשוק בכלל זה, מאחר דבכל הש"ס קיי"ל דשתיה בכלל אכילה, ורש"י בקידושין דף מ' ע"ב ד"ה ופסול לעדות, מסביר למה פסול לעדות, הואיל ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל, עכ"ל. והנה בגמרא ברכות (דף נד ע"א) גבי מר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחיא למיא וכו' ואברי ליה עינא דמיא ואשתי, הנה מצינו שרבינא שתה בשוק. הרי נראה מזה שאין קפידא בדבר אם שותים בשוק, אמנם כן מזה אין ראיה, דהנה בבכורות דף מ"ד ע"ב מפורש יוצא בש"ס דאין שותים מים בפני רבים, וברש"י שם הטעם, דרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה, (ועיין בתוספות בד"ה ואין שותים מים ברבים), ואם בפני רבים אין לת"ח לשתות ק"ו בשוק, והאיך שתה רבינא שם. אמנם תירוצו בידו דמאחר דנעשה לו נס, שאיברא ליה עינא דמיא מסתמא היה בסכנה אם לא היה שותה לזאת הותר לו ג"כ לשתות בשוק, אבל באמת אפשר לומר כפי חקירתינו דכשרק רוצה לשתות אין לו לשתות בשוק.
וכתב עוד: ולכאורה יש לדמות האי דינא לסוכה, דכמו שרשאי לשתות מים או משקין חוץ לסוכה [עסי' תרל"ט סעיף ב'], כמו כן אין קפידא בדבר לענין עדות, אבל יש לפלפל ע"ז, דהנה קיי"ל דעד כתרתי תלת ביעתא רשאי לאכול חוץ לסוכה, חוץ מלילה הראשונה שהשיעור אפילו אם אין לו רק כזית צריך ג"כ לאכול בסוכה, עיין טור או"ח סימן תרל"ט, והכי נימא ג"כ לענין שלא יפסל לעדות עד שאכל בשוק כשיעור ב' או ג' ביצים, הלא חז"ל אמרו בגמרא קידושין (מ ע"ב) הלשון האוכל בשוק וסתם אכילה בכזית, ולזאת בוודאי אם אכל רק כזית בשוק נפסל על ידי כך לעדות. והנה לשיטת המרדכי בפרק זה בורר שדווקא באכילת פת נאמר זאת, וכן הוא שיטת התוספות פ"ק דקידושין (הנ"ל), בוודאי שאין פסול בשתיית מים בשוק, אמנם אם שתה יין וכדומה עדיין יש לחקור. עכ"ל.
ומ"מ לענ"ד בשתיה יש להקל בזה מעיקר הדין.
והגאון רבי עזרא בצרי שליט"א, מח"ס שו"ת שערי עזרא ושא"ס, ענה דענין זה הוא גם בשתיה ואסור לשתות בשוק אפי' בזמננו. ע"כ.
ודודי, הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א מח"ס פריו יתן ושא"ס, כתב לי בענין וז"ל: כתוב האוכל, לא כתוב השותה. ולכן כשר לעדות ויש להסתפק אם אינו שבח. ולכאורה כך יוצא ממסכת כלה רבתי. וכ"כ רבי יצחק גוויטע בשדה יצחק גיטין דף פ"ט. ועיין מנחת שלמה א יח בהערה. ועיין שו"ת שיח יצחק סי' תעט שהסתפק בזה. עכ"ל.
וכן שאלתי בענין זה של השתיה את הגאון העצום רבי עמרם פריד שליט"א, וענה וז"ל: בשתיה הדבר יותר קל (עיין ברכות נד, פסחים פו ע"ב, תוס' בכורות מד ע"ב), ולמעשה אפשר להקל לשתות דווקא מים ולא יין ורק לעמוד במקום מסוים ולשתות ולא תוך כדי הליכה. אבל לתלמיד חכם אין לשתות אף מים בפני רבים וק"ש בשוק. (בכורות מד ע"ב ותוס' שם, סי' קע במג"א וברכי יוסף שם, שו"ת שיח יצחק תעט). עכ"ל.
ועכשיו ראיתי להגאון רבי מתתיהו גבאי בספר בית מתתיהו (ח"ד סי' לא) שרצה לדמות דין זה לדין של כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות ואומר ששם סגי בשתיה אז גם כאן אסור לשתות, ועי"ש מה שהאריך בזה. והגאון רבי יצחק מאיר הגר שליט"א כתב לי להקל בזה. ושאלתי את הגאון הגדול רבי נתן הכהן קופשיץ שליט"א מה הדין בשתיה, וענה לי וז"ל: תלוי איך זה נראה לאנשים אם שותה לצמאו לכאורה מותר אם שותה בקביעות יין וכד' לכאורה דומה לאוכל. עכ"ל.
ובענין זה ראיתי שכתב ידי"נ הגר"י אביטבול, בעל השערי יוסף, בקובץ באר התורה פרשת ויגש מס' קמט וז"ל:
בס"ד
ג' דנר חנוכה תשפ"ב
לכבוד ידידי הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א בעמח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים ושא"ס
במה ששאל שעתה עשו בבני ברק ועוד בהרבה מקומות עמדות שתיית מים קרים ברחוב, האם יש בזה משום אוכל בשוק, הנה בעיקר האיסור דאכילה בשוק איתא בגמ' בקידושין (דף מ' ע"ב) האוכל בשוק דומה לכלב וי"א אף פסול לעדות, והנה שם נאמרו כמה שיטות בראשונים: ונציין מתוכם חמשה שיטות, א' לרמב"ם דוקא שאוכל בפני העם, ב' לר"ת דוקא שאוכל פת, ג' המאירי כתב שמדובר דוקא שאוכל בשוק בגרגרנות, ד' ורבנו אליהו כתב והובא בתוס' דוקא שלוקח בשוק מכל חנות מעט בלי תשלום, ה" ולפי רבינו חננאל מדובר שחוטף משל אחרים בשוק ואוכל ו' ולהתומים מדובר דוקא שאוכל בשוק והולך, ומ"מ נראה דכ"ז דוקא באכילה אבל לא בשתיה. וכדברי הגמ' באוכל. ולא בשותה.
ושוב מצאתי שבשו"ת שיח יצחק (סימן תעט) כתב להסתפק בזה וז"ל: נסתפקתי במה שנפסק ברמב"ם ובשו"ע שהאוכל בשוק פסול לעדות אם גם השותה בשוק בכלל זה מאחר שבכל הש"ס מבואר ששתיה בכלל אכילה, וכתב שם שאולי יש לדמות זאת לסוכה דמים או שאר משקין רשאי לשתות מחוץ לסוכה וא"כ הכא נמי אין קפידא בדבר אם שותה בשוק לענין עדות דלא חשיב כאכילה, וכתב שאכתי יש לחלק בין אכילה מחוץ לסוכה מדין אכילה בשוק שבסוכה קי"ל דעד כתרתי ביעתא רשאי לאכול חוץ לסוכה ואילו באכילה בשוק ודאי דאין השיעור רק משניים או שלושה ביצים דהאוכל בשוק כתיב וסתם אכילה כזית היא ופשוט א"כ דגם אכל רק כזית בשוק כבר פסול לעדות, ויעו"ש שהוכיח מהגמ' בברכות דף נד ע"א לאיסורא, וכתב שם שלשיטת רבינו תם שרק בפת איכא איסור של אוכל בשוק אבל בשאר מילי רק תלמיד חכם יזהר א"כ ה"ה בשתיית מים פשיטא דשרי יעו"ש.
והכא יש קולא שאם יצדד פניו לכיון הבנין ולא לכיון העם דשפיר דמי להקל וכמו שנראה מדברי הרמב"ם בהל' עדות (פי"א ה"ה) שכתב: וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם וכגון אלו וכו' כל אלו פסולין: וכתב שם מרן בכסף משנה שהנה קשה מדברי הירושלמי וכתב דרבינו סתם דבריו ואין בהם הכרע, אי נמי שרבינו סובר דהא דאמרינן פסול לעדות היינו באוכל בפני כל העם אבל אם אוכל בשוק שאין בו רוב העם אלא קצת עוברים ושבים לא מיפסיל מש"ה והיינו ההיא דירושלמי מ"מ אינו שבח לת"ח עכ"ד, וא"כ לפי דבריו איכא לחלק בין מקצם העם, לרוב העם, ומ"מ מדכתב שם שאינו שבח לת"ח, א"כ בן ישיבה יש לו להחמיר, וכן הסכימו כל הפוסקים, ואולם י"ל דהכא בצירוף שהוא שתיה שפיר דמי.
ואף בספר פנים במשפט (אות לו) כתב דלאו דוקא שאוכל בשוק אלא ה"ה שאוכל בקרן זוית או בחנות הפתוחה לרה"ר, וע"ע בזה בספר משפט הכתובה (ח"ו עמ' שכה) במש"כ בזה לגבי מסעדות. מ"מ י"ל דהכא קיל שאינו נפסל לעדות, אבל מ"מ אכתי אינו ראוי לבן תורה, כמו שלא נראה ראש ישיבה שישתה מים ברחוב, אלא יכנס לתוך בנין וכדו'.
והכא שייך לדון מדין מה דאיתא בגמ' בבכורות דף מד ע"ב שאין שותין מים בפני רבים, וממילא יש להפוך פניו וכן הובא דין זה בבא רהיטב או"ח סימן קע סק"ד אין שותים מים בפני רבים אלא יהפוך פניו, ואולם במשנ"ב שם סקי"ג כתב שדין זה הוא רק לתלמיד חכם וז"ל: אין דרך ארץ לתלמיד חכם לשתות מים בפני רבים אלא יהפוך פניו לצד אחר עכ"ד, ואמנם בברכי יוסף סימן קע סק"ג כתב שהיום שותין מים אף שלא בשעת הסעודה בפני רבים, וכן כתב לדינא בכה"ח סימן קע סקי"ח וכן כתב בילקו"י סימן קע ס"ו בהערה, וע"ע בזה בגם אני אודך תשובות הגרמ"ש דיין שליט"א ח"א סימן כז במה שדן האם מותר לשתות מים ברחוב, ובמש"כ בזה להתירא בשו"ת אבני דרך חלק י' סימן טז שהביא בשם הגרח"ק שאם האכילה והשתיה נעשית במקום מסודר אין איסור של שתיית מים רבים בפני רבים יע"ש עוד במה שהאריך בזה. וע"ע בזה בשו"ת דודאי אשר ח"ג סימן כב, ובגא"א תשובות הגר"מ חליוה ח"ו סימן לה, ובסר אוצר המשפא ח"ב עמ' רפז כתב לדינא שמותר לשתות ואי"ז בושת כמו שתלמיד חכם שותה מים בשיעור בפני רבים יעו"ש, ובגא"א תשובות הגר"מ גבאי שליט"א ח"ד עמ' קנח, ובמש"כ בזה עוד במה שהמסדר קידושין לא שותה מהכוס כיון שהוי אוכל בשוק, וכמו שהבאתי משו"ת מאזנים למשפט סימן יב, והארכתי בזה בספרי שירת יוסף, וע"ע במש"כ בזה בספר שלמי חיים לידידי הגר"ח מלין שליט"א שהאריך בזה בכל דיני אוכל בשוק יעו"ש.
ומידי דברי בזה הסתפקתי במה שיש שיטות הפוסקים דס"ל דעישון מותר ביו"ט משום שהוי אוכל נפש, וא"כ כיון דהוי אוכל, ממילא חשיב אוכל לכמה דינים (ויש בזה נפק"מ טובא, ובמק"א הארכתי בזה) וא"כ י"ל דיהיה שייך אוכל בשוק בעישון סיגריות, ולא מצינו להקפיד בזה, ויל"ע עוד.
בברכת התורה
הצעיר באלפי ישראל
יוסף אביטבול
[החונה פה עיר התורה בני ברק]
ושם העיר לו הרב אמיר ולר שליט"א וז"ל:
והנה הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל הי"ד (אב"ד דק"ק קאדלבורג ווערבוי) בשו"ת שיח יצחק ח"א (סי' תעט) עלה ונסתפ'ק האם גם השותה בשוק הוא בכלל דינא דהאוכל בשוק, אחר שבכל הש"ס קי"ל דשתיה בכלל אכילה, ובבכורות (מד:) איתא, דאין שותים מים בפני רבים. ופירש"י שם הטעם, דרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה, ואם בפני רבים אין לת"ח לשתות, קל וחומר בשוק. והא דאיתא בברכות (נד.) דרבינא שתה בשוק, שאני התם דהוי סכנה ומשו"ה נעשה לו נס ונברא לו מעיין. ושוב רצה לדמות דין זה לסוכה, דכמו שרשאי לשתות מים ומשקין חוץ לסוכה, כמו כן אין קפידא לענין עדות. וסיים דלשיטת המרדכי שדוקא באכילת פת בשוק פסול לעדות וכ"ה שיטת התוס', בודאי שאין פסול בשתיית מים בשוק, אמנם אם שתה יין וכדומה, עדיין יש לחקור. ע"ש.
והנה מ"ש דבכל הש"ס קי"ל דשתיה בכלל אכילה, הן אמת דמצינו להגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת (או"ח סי' עח) שהוכיח כן מהגמ' בשבועות (כב:) דהנשבע שלא לאכול חייב אם שתה. ולמד משם לענין סעודה מפסקת בערב תשעה באב, דאסור לשתות קפה או תה, אם לא במקום חולי. ע"ש.
אולם מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' תקנב סק"א) כתב להעיר ע"ז, כי האף אמנם דשתיה בכלל אכילה יליף לה מקרא בשבועות (שם), ולשון בני אדם נמי הכי הוי כדקאמר התם, מ"מ אשכחן דשנו חכמים בלשון המשנה כמה זימני אכילה, והוי אכילה בלחוד ואין שתיה בכלל. כי הא דתנן פ"ק דשבת (ט:) לא ישב אדם לפני הספר וכו' ולא לאכול, ותנן נמי באחרון דפסחים (צט:) ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, והש"ס התם מייתי ברייתא דקתני לא יאכל אדם בערבי שבתות וערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה, ובכל הני אכילה דוקא ולא שתיה. ופשיטא דבערבי שבתות וערבי י"ט וערבי פסחים וכל יום סמוך למנחה יכול לשתות, והרי דתני "לא יאכל" והוי דוקא אכילה ולא שתיה. וגם בדברי האמוראים אשכחן בברכות (מ.) דקאמר, אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, וכתב בספר החסידים (סי' תקלא) דדוקא אכילה, אבל שתיה ברישא אדם והדר בהמה, והביאוהו האחרונים. אלמא רגילי תנאי ואמוראי למנקט לשון אכילה והוי דוקא אכילה ולא שתיה. עכת"ד. ועיין שם שהאריך להוכיח כן גם מדברי רבינו אליעזר ממיץ בספר היראים, ומהרמב"ם, ומהרא"ש, ורבינו ירוחם, וסמ"ג, וספר התרומה, וסמ"ק, והטור. ע"ש.
גם הלום ראיתי לתשובת הגר"י ניסים שהובאה בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' כה אות ג) שכתב להוכיח דלאו בכל מקום אמרינן שתיה בכלל אכילה, ובכמה מקומות במשנה ובגמרא פרטו אכילה ושתיה. כגון בברכות (ד:) אוכל קימעא ואשתה קימעא. וביומא (עג:) יוהכ"פ אסור באכילה ושתיה. ובסוכה (כה.) אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה. ושם (דף כח:) אוכל ושותה ומטייל בסוכה. ובע"ז (סג.) לכו ואכלו בדינר זה צאו ושתו בדינר זה. ובב"ב (קמו.) אכל תנן שתה מאי. וכן בכמה מקומות. הרי ברור דלא אמרינן שתיה בכלל אכילה אלא היכא שיש הכרח לכך. עכת"ד.
ואתה תחזה להשדי חמד (כללים מערכת א אות ק) שג"כ הביא ראיות ברורות דאין בלשון חכמים הכרע בזה. ע"ש. ולפ"ז י"ל דמאי דאמרו בקידושין (מ:) שהאוכל בשוק הרי זה דומה לכלב ופסול לעדות, קאי דוקא אאכילה, אבל בשתיה לית לן בה.
ומה שהביא עוד הגאון שיח יצחק מהא דאיתא בבכורות, דאין שותים מים בפני רבים, ופירש"י דדרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה. ואם בפני רבים אין לת"ח לשתות, ק"ו בשוק. כבר עמד בזה טובינא דחכימי מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' קע אות ג) וכתב, והאידנא שותים מים בפני רבים אף שלא בשעת הסעודה, והפוסקים השמיטו דין זה. ע"ש. וכ"כ בכף החיים (שם אות יח) שכן עמא דבר לשתות בפני רבים, בין מים בין שאר משקים, בין בתוך הסעודה בין שלא בתוך הסעודה. ע"ש. ועיין עוד מה שכתב בזה בספר הלכה ברורה ח"ט (עמ' כב) ואכמ"ל.
ועוד רגע אדבר על מ"ש הגר"ז סורוצקין בשו"ת מאזנים למשפט (סי' יב) ליתן טעם למה שנהגו (בני אשכנז) שהמסדר קידושין מברך בורא פרי הגפן תחת החופה בין באירוסין ובין בנישואין, והוא בעצמו אינו שותה מן היין. וכתב דהיינו משום שעל פי רוב החופה היא ברחוב, וגם אכילת ושתיית עראי גנאי הוא לת"ח כמ"ש הב"ח. ע"ש. וכבר העיר בזה בספר עדות איש ח"ב (עמ' תקכא) דפשוט הוא שהב"ח איירי באכילה ושתיה של רשות, וע"ז קאמר דת"ח ינהג סלסול בעצמו מחמת כבוד התורה שבו, וגם בצורה עראית לא יאכל כן, אבל כששותה מכוס של ברכה שיש מצוה בדבר שתיה זו, אין בה ביזיון לת"ח, ואדרבה המכובד שבחבורה הוא זה שמסדר את הקידושין, ושתיה זו היא שבח לת"ח ולא גנאי. וכבר שחק על זה הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' יח בהערה) דלא יתכן לומר דהמסדר קידושין חשיב כשותה בשוק, דא"כ גם הקידושין הם בשוק, ורב מנגיד אמאן דמקדש בשוקא (גיטין לג.) ע"ש. [א"ה- עיין עוד מה שהאריכו בזה בקונטרס שלמי חיים (עמ' 68 והלאה), ובספר בית מתתיהו ח"ב (סי' כ אות יז), ובס' תורת חכם (גיאת ח"ב עמ' תשכז) ואכמ"ל]. וראה עוד בשיח יצחק שם שדן אם באכילת מצוה יש משום אוכל בשוק. ע"ש.
ומכאן תשובה גם למש"כ בשו"ת דבריך יאיר חלק ב' (סי' לה) שאין ראוי לת"ח או לבן תורה לשתות שום משקה אפילו מים בפני רבים. ע"ש. וכבר כתבו החיד"א והכף החיים דהאידנא מנהג העולם להקל בזה. וכנ"ל. עכת"ד.
וכן העלו להתיר שתיה בשוק בשו"ת אבני דרך ח"י (סי' טז), ובספר אוצר המשפט (סי' לד סעי' יח, עמ' רפז), ובספר גם אני אודך מתשובות הגרמ"ש דיין ח"א (סי' כז), ובשו"ת דודאי אשר ח"ג (סי' כב), ובס' גם אני אודך מתשובות הגר"מ חליוה ח"ו (סי' לה). וכן הורה הגר"י זילברשטיין שליט"א (הובא בקונ' שלמי חיים עמ' 70) ע"ש. וע"ע בספר בית מתתיהו ח"ד (סי' לא אות ד) ודו"ק.
♦
בעניין אכילה במסעדות, בפרקים ובחתונות
בענין מסעדות ופרקים נראה לי שאפשר להקל, וכן הוא מנהג העולם. וכן כתב בספר שלום יעקב – סופר (סו"ס כה) והביא בשם הגב"צ א"ש שאין בעיה של איסור אוכל בשוק כשאוכל בפארק. וע"ע בשו"ת מקור נאמן (ח"א סי' ער"ה) שנשאל הגר"מ מאזוז אי האוכל בפארק נקרא אוכל בשוק והשיב שאם אוכל בצורה מסודרת ומכובדת אין בזה בעיה. וע"ע בשו"ת דברי בניהו (ח"ה עמ' רנו). וכעין זה ראיתי בספר מנוחת אמת – גרוס (פ"ז וירא מנוחה אות מח) שהתיר לאכול בפארק, וכ"כ בספר שלמי חיים (עמוד 91) שהגר"י זילברשטיין התיר זאת. וכן עיין בשו"ת חקרי הלכה (ח"א עמ' נז) בענין זה. וכן נראה עיקר להלכה ולמעשה שאפשר לאכול בשלחנות המסעדות שנמצאות ברחוב, וכן בטיולים שאוכלים בפרקים, כיון שזה כן נראה דבר מכובד ואין בזה בושה כלל. וכן הסכימו להלכה הרבה מגדולי הפוסקים הנ"ל.וע"ע בשו"ת נהר יוצא מעדן (ח"א סי' כו) שכתב שהאוכל במסעדה אינו פסול לעדות רק שאין זה דרך לבין תורה וכנ"ל.
וע"ע בשו"ת הראשון לציון (ח"ב חו"מ עמ' תסז) שכתב שאפילו שמי שאוכל בחתונה במדרכה אין זה דומה לכלב אבל אין זה ראוי לת"ח. ועי"ש שהאריך בהרבה ענינים בדין זה.
ועיין בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' סב) מה שכתב בזה וכן עיין במעשה הנורא שהביא עם בעל השואל ומשיב ועי"ש.
ועכשיו מצאתי בספר שו"ת יוסף לקח – פרץ (ח"א סי' נב) שכתב שאין זה פוסל לעדות אבל אין זה שבח לת"ח אלא יותר טוב שיזמין ויקח לביתו ועי"ש. ומצאתי בחפיש'ה ראיתי למשה"ת (בקובץ מה טובו אהליך יעקב ח"ב עמ' רלב) שנשאל בזה וענה בזה"ל: אולי וצ"ע. עכ"ל. וכעת מצאתי בשו"ת אבני ישפה (ח"ו סי' קמג ענף ג) שכתב שאין ראוי ואין מי שעשה אין לפוסלו לעדות. עי"ש. וע"ע בענין זה במש"כ בשו"ת דברות אליהו (ח"ו סי' צד) עי"ש. וע"ע בספר אהל יעקב – תשובות הפוסקים (ח"ב בחלק של תשובותיו של הגרי"א סקוצ'ליס שליט"א סי' כה) שכתב שלמעשה פסק לו הגר"א נבנצאל שאינו נפסל לעדות.
וע"ע בשו"ת אבני לוי (ח"ב חו"מ סי' ב) שכתב אריכות בענין זה. וכעת מצאתי להגאון רבי אביגדור נבנצאל שליט"א בספר מציון תצא תורה (ח"א עמ' תקמג) שנשאל אם האוכל בשלחנות של המסעדות הנמצאים ברחוב אי יש בזה חשש של אוכל בשוק וענה: לא. עכ"ל. וכמו שהבאתי לעיל בשם ספר אהל יעקב.
ושאלתי ע"ז את הגאון המפורסם רבי עמרם פריד שליט"א, וענה וז"ל: במסעדה כיון שזה מקום ישיבה שמיועד לאכילה מסודרת אנשים רגילים לאכול בה, אין בה איסור. (עיין מעשרות פ"ג ה שאם אין בוש לאכול שם הגדרתו כחצר ולא כשוק) וכן פרקים כיון שיש מקום ישיבה כנ"ל. עכ"ל. וכן כתב לי להקל הגאון רבי יצחק מאיר הגר שליט"א.
♦
אכילה בשוק בזמן הקורונה שאין אנשים ברחוב
ראיתי בשו"ת גם אני אודך תשובות הרב אדיר כהן (ח"ב סי' מא) שחקר הגר"ג הכהן רבינוביץ אי מותר לאכול בשוק בזמן הבידוד של הקורונה, והשיב לו הגר"א דאפילו שאין לאסור מדינא אין זה ראוי, ויותר כיון שלפעמים כן יש אנשים. ונראה שתלוי איזה סוג בידוד זה באיזה מדינה זו כי במכסיקו כן היו אנשים ברחוב. ונראה דפה במכסיקו לא היה שום זמן שהיה אפשר להקל ע"פ ההלכה וצ"ע.♦
אי מותר לאכול בשוק כדי להזדרז למצוות
הנה ראיתי שחקר הגר"ג רבינוביץ את הגרמ"ר שעיו שליט"א בגם אני אודך מתשובותיו (ח"ב סי' קלב) אי מותר לאכול בשוק כדי להזדרז למצוות. והשיב הרב דיכול לאכול בשוק כדי להגיע ולהיות מעשרה ראשונים. והאמת שלא פשוט לי בסברה והמנהג של האשכנזים הוא שבחתונות שותים יין ועושים אותם בשוק. ואפשר לומר שיש הבדל בין המצוה עצמה שזה עצם המצוה השתיה בין לפה שזה כדי להגיע למצוה. ועיין לעיל מה שהבאנו בענין החתונות. וצ"ע.♦
אי מותר להעלות את האוכל בשוק כש"ץ
עיין בקובץ מה טובו אהליך יעקב (מס' ח עמ' קסז) שהביא בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א שאוכל בשוק בזמננו אפשר להעלותו כש"ץ רק שלא יהיה ש"ץ קבוע. וע"ע בקובץ מה טובו אהליך יעקב (חי"א עמ' קמו) שפסק הגר"י זילברשטיין שאין זה כבוד ד' ואין זה כבוד לביה"כ לשים חזן כזה בזוי ועי"ש.ובענין זה כתב לי דודי, הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א מח"ס פריו יתן ושא"ס, וז"ל:
עיין או"ח סימן נג ס"ד וסעיף יג, ונראה שאם הוא בעל מדות טובות הנזכרות באו"ח שם, מותר להיות ש"ץ, כיון שבשעה שמתפלל אינו מתבזה ואינו נוהג מעשה נבזות, אין כאן בזיון לתפלה. אלא שכיון שפסול לעדות והטעם הוא שלא איכפת לו להתבזות, לכן לא איכפת לו לשקר, מסתמא לא כדאי להעלותו ש"ץ, כיון שאינו דובר אמת. עכ"ל. והגאון רבי עמרם פריד ענה לי וז"ל: אין להעלותו (או"ח נג). עכ"ל. ושאלתי את הגאון המפורסם רבי נתן הכהן קופשיץ שליט"א אם אפשר להעלותו כש"ץ וענה לי וז"ל: לא מצינו פסול. עכ"ל. וצ"ע על דבריו דאיך מותר לשים כלב ש"ץ, והרי הוא השליח של הצבור ומסתמא לא יכול להוציא אחרים יד"ח אם הוא כלב. ויש לעיין יותר.
♦
האם דין זה הוא גם באשה ובקטן שנפסלים לעדות בדברים שיכולים להעיד
הנה בגמרא מסכת גיטין (פט.) איתא: כתנאי אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בשוק בכולן ר"מ אומר תצא ר"ע אומר משישאו ויתנו בה מזורזות בלבנה. ע"כ. והאמת שלא עיינתי הטיב בגמרא זו מחמת קוצר הזמן, אבל ממה שנראה שאפשר להביא קצת ראייה מזה שזה כל כך לא טוב ולא יפה, שאפי' יש אומרים שאפשר לגרש אותה בגלל זה וצ"ע. ועי' בתוס' שאמרו שזה קודם נישואין, אבל בכל זאת זה אומר שזה משהו בכלל לא טוב. וראיתי שכבר עמד בזה בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ד עמ' תריד) שנשאל הגר"א נבנצאל אי ילדים מגיל 8 ו9 יכולים לאכול בגינה צבורית או יש בזה משום אוכל בשוק, וענה: מותר. ושם בהערה הביא שכין שזו גינה צבורית אפשר לומר שזה יותר קל. ועוד הביא שם בהערה שכן פסק הגר"י זילברשטיין שיכולים לאכול שם אפי' שאין זה מקום מיוחד לזה. עי"ש.ועוד ראיתי בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ט עמ' שנ) שנשאל בענין זה הגר"א שלזינגר, מח"ס שואלין ודורשין ושא"ס, וענה שאין בזה נפק"מ כי היא פסולה לעדות (כנראה שלא נשאל לגבי הדברים שהיא כשרה לעדות). והוסיף שאפ"ה נראה דבאישה זה יותר חמור מפני שאין זה צניעות וזה עזות. עי"ש. ועוד הביא שם (בעמ' שנא) לענין קטן שפסק הגר"א שלזינגר שענין זה נמדד לפום חורפיה וזה תלוי אם הגיע כבר לחינוך או לא ואם הגיע צריך להסביר לו ועי"ש.
ועכשיו ראיתי שנשאל בזה משרה"ת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ב עמ' רלב) לענין קטנים וענה: גם בקטנים. אמנם הגר"מ שטרנבוך בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ח עמ' קסז) פסק שאשה שאוכלת בשוק אינה נפסלת אפי' לדברים שהיא יכולה להעיד. והגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט"א ענה: עיין יו"ד קכז, חו"מ לד. עכ"ל.
♦
אי מותר לאכול בשוק בלילה
הנה ראיתי בספר אוצר המשפט (ח"ב עמ' רפז) שכתב שאין איסור בלילה כיון שהוא לא מתבייש מפני שלא רואים אותו ועי"ש. וע"ע בשו"ת גם אני אודך תשובות הרב סלמאן שלמה דורי (ח"א עמ' רעז) שכתב ג"כ להקל וכן הביא מהגר"י זילברשטיין בחשוקי חמד. וע"ע בשו"ת גם אני אודך תשובות הגרמ"ש דיין (ח"ה עמ' רלד) במה שדן בענין זה. ועי' בענין זה בספר שלמי חיים (עמ' 87) ששאל בזה את הגר"י זילברשטיין שליט"א וענה לו דגם בלילה צריך להקפיד ולא פלוג רבנן. וע"ע בספר שאלת רב (ח"א פי"א תש' ב) שענה בזה מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל וז"ל: אולי וצ"ע. ויצא דיש סתירה בדברי הגרי"ז שבחשוקי חמד הנ"ל להקל ובספר שלמי חיים להחמיר וצ"ע.ועיין בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ד עמ' תריד הע' ה) שכתב ששאל בזה את הגר"א שלזינגר שליט"א וענה לו דעצם הענין שעושה מעשה כלב אפי' בלילה אין לעשותו. ושם כתב שכן פסק לו הגר"מ שטרנבוך שליט"א מהא דבתוס' לא אמרו חילוק ועי"ש שהביא גם כן שכבר נסתפק בזה בשו"ת שיח יצחק (סי' תעט) ועי"ש. ושמעתי מפי מו"ז עט"ר הגאון רבי מיכאל פרץ שליט"א דבלילה אפשר להקל. ואולי יש לחלק דרק כשאין ניכר אבל אם זה בלילה ויש אור או דניכר מסתבר דאסור, וצ"ע.
♦
אי מותר למצוץ סוכריה בשוק
הנה ראיתי שנשאל בזה הגרח"ק זצ"ל בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ב עמ' רלב) וענה וז"ל: גם שאין ניכר אין לעשות. ועי"ש שהגר"מ גבאי ציין לכמה מקומות. ובציונים הביא מספר כל משאלותיך שכשמרן היה ילד היה מוצץ סוכריה ברחוב עם החזו"א, והחזו"א אמר לו שזה אוכל בשוק עי"ש.ועי' בספר שלמי חיים (עמ' 97) שהביא ששאל את הגר"י זילברשטיין שליט"א וענה לו דאם אינו ניכר אפשר להקל וכן שאל בענין מסתיק ואמר שזה זלזול גדול ואין להקל ולכאורה זה סתירא וצ"ע. וכן ענה לי הגאון העילוי רבי עמרם פריד שליט"א וז"ל: דברים שניכר שאוכל אסור דברים שלא ניכר מותר. עכ"ל. וע"ע בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ד עמ' תריט) שנשאל בזה הגר"א נבנצאל שליט"א וענה: אולי לא. כלומר אולי לא צריך. ועי"ש (בהערה י) שהאריך הרבה בענין זה. ושמעתי מפי מו"ז עט"ר הגאון רבי מיכאל פרץ שליט"א דכשאינו ניכר שרי. ושאלתי את הגר"נ הכהן קופשיץ שליט"א וענה: סוכריה ודברים קטנים לכאורה אין בעיה פיצוחים אולי גרוע יותר. ועוד ראיתי שנשאר משה"ת הגרח"ק זצ"ל בספר שיח חיים – מלין (עמ' 144) לענין פיצוחים וענה מרן זצ"ל וז"ל: כל אלה הדברים של בזיון – זה לא יפה. עכ"ל.
♦
בעניין משגיח כשרות שאוכל בשוק אי אפשר לסמוך עליו
עיין בספר אהל יעקב – תשובות הפוסקים (ח"א עח) ששאל שאלה זו והגר"י זילברשטיין ענה: לעדות נפסל משום שהוא אדם מזולזל אולם לכשרות נשאר נאמן (בדומה לאשה שנפסלת לעדות ונאמנת על איסורין). והגר"א נבנצאל ענה לו: כאן לא ברור כל כך לאינשי האיסור דהא יש פירושים שונים. והגר"א שלזינגר ענה: משגיח נאמן מדין ע"א נאמן באיסורים וברמב"ם בהל' מאכ"א כותב בכמה מקומות שהוא נאמן רק בתנאי שהוא בחזקת כשרות אם אוכל בשוק אינו בחזקת כשרות וק"ו אם אוכל בלי נט"י בודאי זה מערער את חזקת הכשרות שלו ואי אפשר להאמינו כמשגיח אבל אסור לחשוד בכשרים ורק אם הדברים ידועים ויש עדים אפשר לפטרו מתפקידו אבל לא בגלל דבורי לשה"ר ורכילות. עכ"ל.ועי' בחשוקי חמד (בכורות ל' ע"ב עמ' שיז) שהביא שאמר לו משרה"ת הגרח"ק שאי אפשר להאמין בו ופסול להיות משגיח. ועי"ש.
♦
אם אב מצווה את בנו שיאכל בשוק מה יעשה
הנה ראיתי שדן בענין זה בספר אהל יעקב – תשובות הפוסקים (ח"א עמ' רעח) ושם נשאל בזה הגרח"ק זצ"ל וענה בע"פ: שיסביר לאבא שלו שזה לא דרך ארץ. עכ"ל. והגרי"ז שליט"א ענה לו: מצות כיבוד אב, הוא להאכילו ולהשקותו, מצות מורא שלא יסתור את דבריו, אבל בכל דבר שאין זה נוגע לכבוד אביו, אינו צריך לשמוע לו, אלא שאם עושה בזדון כנגד רצון אביו, יש בזה זלזול לאביו, אבל אם יש לו סיבה טובה, ובפרט כאשר זה נוגע לכבוד שמים, ואביו מצוה אותו לעבור על חומרא, גם אם ישמע לו, לא יקים בזה שום מצוה. עכ"ל. והגר"א נבנצאל שליט"א ענה לו: אם אביו יש לו איזה צורך בזה ישמע לאביו. עכ"ל. והגר"נ קופשיץ שליט"א ענה לו: א"צ לשמוע לאביו, אבל כדאי שיסביר לאביו שאינו שומע לו משום שאינו רוצה להפסל לעדות. עכ"ל. והגר"י טשזנר שליט"א ענה לו: אם האבא יצוה לו ללכת ערום בשוק האם ישמע לו הרי שני הדינים הם סמוכים בשו"ע ומ"מ הכל תלוי מדוע האבא מצוה אותו בכך כגון אם זה חד פעמי או באופן קבוע ובודאי שיש לאבא טעם לזה וצריך לשקול הדברים לפי הענין. עכ"ל. והגרא"י דינר שליט"א ענה וז"ל: יעשה כן בדרך צנוע. עכ"ל. והגר"ע פריד שליט"א ענה לי: אין צריך לשמוע בקולו יו"ד רמ סעיף כה, וע"ע שם סעיף ט. עכ"ל. וכן פסק מו"ז עט"ר הגאון רבי מיכאל פרץ שליט"א, מח"ס אהלי שם ושא"ס. וע"ע בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ד עמ' תרכב) שהביא שם את פסקו של הגר"א נבנצאל ועי' בהערה. וע"ע בספר שלמי חיים (עמ' 106) מה שכתב בזה. ובענין זה קיבלתי תשובה מהגאון רבי נתן קופשיץ שליט"א וענה: אם האב אינו הגון אינו צריך לשמוע לו אם האב הגון לכאורה ישמע לו. עכ"ל.♦
אי מותר לדבר בטלפון ברחוב
הנה ראיתי שכבר עמד בזה בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ד עמ' תריז) ונשאל בזה הגר"א נבנצאל שליט"א וענה: אם זה חוסך זמן ללימוד זה כדאי. עכ"ל. כלומר כדאי לדבר בטלפון ברחוב אם זה חוסך זמן ללימוד. ועי"ש בהערה שהביא שכן שמע מהגרח"פ שיינברג זצ"ל ושכתב הגרי"י בורדיאנסקי שליט"א ששמע ששאלו בענין זה את משה"ת הגרח"ק וענה: ה"ז כאוכל בשוק. עכ"ל. ושכן כתב לו הגה"צ רבי חיים ואלקין שליט"א. ושכן כתב לו הגר"ח מישקובסקי שליט"א. ושכן ראה מכתב בענין זה מהגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ושכן ראה שחידש הגר"מ הלבארשטאם זצ"ל ולא הסכימו עמו חברי הבד"ץ. וע"ע שם שהביא מהאורחות חיים להרא"ש ולא מוכרחים דבריו. ובענין זה כתב לי הגאון הגדול רבי דוד ינוקא שליט"א ע"ד מה ששאלתי אותו שמעתי שיש כאלו שחידשו שהמדבר בטלפון ברחוב הר"ז פסול לעדות מהי דעתכם בזה וענה: אין זה נכון. עכ"ל. וכן ענה לי בזה הלשון הגר"ע פריד שליט"א: אין זה נכון עכ"ל. וצע"ג גדול למעשה ונראה דאפשר להקל. וכן ראיתי בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ח עמ' קסז) שכתב להקל בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א. ועכשיו ראיתי לידידי הרב יוסף אביטבול שליט"א, מח"ס שערי יוסף ושא"ס, בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ז עמ' תפג) שכתב דמילתא פשיטא היא דמותר לדבר בטלפון ברחוב ועי"ש. ובענין זה קיבלתי תשובה מהגאון רבי אברהם משה הלפרין שליט"א וז"ל:שלום וברכה להבחור היקר והחשוב ממשפחת אפרתים כמר יצחק פרץ הי"ו
בנוגע לדיבור בטלפון נייד ברחובה של עיר - לדעתי ח"ו לומר שהעושה כן פסול לעדות מדרבנן, שכן פוק חזי מאי עמא דבר, שרבים וטובים, וביניהם גם גדולים, נוהגים כן, ומכיר אני תלמידי-חכמים חשובים ומורי הוראות מובהקים שמשתדלים להיות זמינים לשואליהם בכל עת ובכל שעה ככל האפשר להם, ומשיבים דבר ה' זו הלכה גם תוך כדי הילוכם ברחוב, ויש שאפילו משתמשים לצורך כך באוזניה, ונראה כאילו הם מדברים לעצמם בעת הילוכם, וחלילה לנו להוציא לעז על גיטין וקידושין שהעמידו עליהם עדים כשרים ויראי-שמים שכביכול הללו הם פסולי עדות דרבנן מחמת שאינם מקפידים שלא לשוחח בטלפון הנייד ברחוב.
והנה מקור ד"ז הוא בהא דאיתא בגמ' (קידושין מ:): "ת"ר האוכל בשוק הר"ז דומה לכלב, וי"א פסול לעדות, א"ר אידי בר אבין הלכה כיש-אומרים", ופירש"י (שם, ד"ה ופסול לעדות): "וכן האוכל בשוק הואיל ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל", והרמב"ם (פי"א מהל' עדות ה"ה) הוסיף ע"ז: "וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק לפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בשעה שהן עושין במלאכה מנוולת, וכיוצא באלו שאינן מקפידין על הבושת, שכל אלו חשובין ככלב ואינן מקפידין על עדות שקר", וכ"נ להלכה בשו"ע (חו"מ, סי' לד סי"ח), ועי' בבאה"ג (שם, אות ז) שציין לסוגיית הגמ' במס' ב"ק (פו:) עיי"ש, ובביאור הגר"א (שם סק"מ) ציין להא דאיתא בגמ' (יבמות סג:): "בגוי נבל אכעיסם... במתניתא תנא אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום".
ויעויין בערוה"ש (חו"מ שם סי"ח) שהוסיף בזה דברים: "דכל אלה אין להם תואר אדם, אלא כבהמה וכלב" וכו'.
ולמעשה לא נתפרש בדברי הפוסקים מהו גדרו של האוכל בשוק, אם דווקא באכילת פת, כעין אכילת קבע, או שבכל אכילת עראי דינא הכי, וגם לא נתפרש להדיא מה דינו של השותה בשוק.
וזה מכבר אני מעורר בכל הזדמנות ובכל עת מצוא על מה שנפרץ הדבר, גם בקרב בני תורה, שיוצאים לרחובה של עיר עם כוס משקה קר או חם, שאף שלא נתפרש הדבר להדיא מ"מ למיחש מיבעיא עכ"פ דגם זה בכלל האוכל בשוק, שהוא חשוב ככלב ופסול לעדות.
והן אמת שבתמונות רבות של גדולי ישראל מלפני השואה, במקומות נופש במעיינות המרפא באירופה, הם נראים מהלכים ברחובה של עיר עם כוסות משקה של מי הרפואה בידם, מ"מ אפשר דבמקומות המיוחדים לכך שאני, ובפרט כאשר ניכר שעושים כן לצורך רפואה, ואין ללמוד מכך היתר להסתובב ברחוב עם כוס משקה.
ומ"מ עדיין אין בכוחנו ללמוד מזה גם לענין דיבור בטלפון נייד, ולפרש שגם זה בכלל דברי הרמב"ם (שם): "וכיוצא באלו שאינן מקפידין על הבושת", שכן כאמור נוהגים בזה גם אנשים נכבדים ביותר יראי-שמים שאינם משנים בדיבורם ואינם חשודים ח"ו על עדות שקר.
ולגופו של ענין, אם ראוי להקפיד על כך או שאין צורך, הכל לפי המקום ולפי השעה, שבמקומות שהדבר אינו נהוג בקרב אנשים נכבדים המקפידים על כבודם, הן מקרב מחננו והן מחוצה לו הן בני ברית והן שאינם בני ברית, יש להקפיד על כך, אבל במקום שכבר דשו בו רבים והכל נוהגים כן, כאמור לעיל, אין נראה שצריך להקפיד על כך. אך בוודאי שיש להיזהר שלא לשוחח בקול רם, ולא בשחוק וקלות ראש, שצורת שיחות כאלו מתאימה אכן רק לאלה שאינם מקפידים על כבודם ואינם בושים לזלזל בעצמם.
ומענין לענין באותו ענין, ידוע כי הגאון בעל 'שבט-הלוי' זצ"ל היה מקפיד שלא יעמידו עדי קידושין המחזיקים ברשותם טלפון נייד שאינו כשר, מטעמים מובנים. אך איני יודע כיצד יש לנהוג בכך בחו"ל במקומות שאין תחליף כשר לטלפונים הפרוצים, והדבר מסור לרבני ומנהיגי הקהילות די בכל אתר ואתר.
בברכת הצלחה רבה בתורה וביר"ש
הרב אברהם משה הלפרין
ראש המכון המכון המדעי הטכנולוגי להלכה
ועוד שאלתי בזה את הגר"נ קופשיץ שליט"א וענה: אולי גרוע יותר אם מדבר בקביעות. עכ"ל.
ובענין זה כתב לי הגאון רבי נסים יחיאל בן שמעון שליט"א, מח"ס שו"ת מעשה נסים ושא"ס, וז"ל:
לכבוד הבחור הנפלא חוקר ודורש בתורה, מזכה הרבים בגליונותיו המתוקים, שוקד באהלה של תורה ללא הרף, רבי יצחק פרץ שליט"א.
מה ששאלת שראית מה שחידש שהמדבר בטלפון ברחוב זה כמו שאוכל בשוק, ומה דעתנו בזה.
לענ"ד הדברים הפלגה בעלמא הם, ופוק חזי מאי עמא דבר דאפילו ת"ח רבנים ומורי הוראות משוחחים בטלפון ברחובה של עיר ואין פוצה פה ואין מצפצף. מיהו אם משוחח בטלפון באזור צדדי ברחוב שפיר טפי. כמו כן באופן שמדבר בתחנת אוטובוס שמקובל לדבר שם, כגון שמתקשר לברר מתי זמן בואו של האוטובוס אין בכך חשש כלל דדבר מקובל הוא בעיני בנ"א.
ועכ"פ בודאי מן הראוי שלא לדבר בטלפון ברחובה של עיר, וכ"ש לתלמידי חכמים שתורתם אומנותם שנותנים דוגמא לציבור, שככל שהאדם חשוב יותר כך הדבר פחות מתקבל, ויכול להוות במידה מסוימת חילול ה', וכגון שמדבר בקול גבוה וכדומה.
ויש להוסיף שלא ראוי כלל לאשה לדבר בטלפון ברחובה של עיר, וכ"ש אם מדברת בקולי קולות דזהו היפך 'כל כבודה בת מלך פנימה', ואם מדברת בקול ליד גברים יש בכך גם פריצות, ומצוי גם באוטובוס שאשה משוחחת עם חבירתה בקולי קולות, וכל הגברים באוטובוס צריכים לשמוע על מה מדברת, מה גם שפעמים ישנן נשים שמדברות בעניינים שהצניעות יפה להם, וצריך למגר תופעה זו.
ובכלל צריך לדעת שאוטובוס אינו מקום פרטי שכל אחד רשאי לעשות ככל העולה על רוחו, תחבורה ציבורית הוא דבר ששייך לכלל הציבור, וכל אחד צריך להתנהג בהתאם, לחשוב על הזולת, ומאי דסני עלך לחברך לא תעביד, ומי שלא אכפת לו מכך עובר על מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך.
גם מצוי שנוסעים בתחבורה ציבורית בשעות ערב מאוחרות, ולרוב רבים מהנוסעים עייפים וחפצים לנום את שינתם, אבל תמיד יהיה איזה משהו שידבר בקולו ויפריע לנוסעים לנוח, וצריך לשים לב לכל זה. אמנם הכול כמנהג המקום, ואה"נ אם רואה שהנוסעים באוטובוס ערניים ולא בכיוון לנוח יכול להגביה את קולו. ואם עשה עבודת-שטח ובדק שכמה מהנוסעים נחים אסור לו להגביה את קולו.
ונראה דבאופן שכל הנוסעים ערניים ואחד מהם רוצה לנוח, מצד הדין אינו חייב להנמיך את קולו כי הולכים לפי רוב הנוסעים אף שמדובר בשעת ערב מאוחרת, אך לפנים משורת הדין מצד ואהבת לרעך כמוך ישתדל להנמיך קולו כדי שחברו יוכל לנוח, וזה מצוי באוטובוס של בחורי ישיבה שחוזרים מחתונה של חבר בשעת לילה מאוחרת, שהבחורים ערניים, ואחד מהם רוצה לנוח (ואחרים לא מפריעים) כאמור באופן זה נראה שמצד הדין אינו חייב להנמיך קולו וממידת חסידות ישתדל שלא להפריע לו.
ואסיים במה שראיתי בקובץ 'מה טובו אהליך יעקב' (גליון ח' עמ' קסז) שהביא בשם מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, דאף שנפסק להלכה שאסור להסתכל בפני האוכל ולא במנתו על מנת שלא לביישו, אולם מי שאוכל בשוק מותר להסתכל עליו, דהרי חזינן שאינו מתבייש.
ולענ"ד הדן לפני רבותיו בקרקע, לא הבנתי הרי גם אדם בשוק לא אוהב שמסתכלים לו בצלחת, וצ"ע. עכ"ל הרב נסים בן שמעון.
ועוד כתב לי בענין זה הגאון רבי משה יוחאי רז שליט"א, מח"ס שו"ת ימין משה ושא"ס, וז"ל: על מה שכתבת (באות ו) בזה"ל: ראיתי שיש מי שחידש שהמדבר בטלפון ברחוב זה כמו שאוכל בשוק, מה דעתכם בזה. ע"כ.
הנה כשהתחילו הטלפונים הסלולרים היו בודדים שהולכים עם טלפון ומשוחחים ברשות הרבים, והיו נראים כמשונים שמדברים עם עצמם ברחובה של עיר, ואולם היום כבר נפוץ הדבר, ואין בזה חשש כלל. ומה לנו שנבוא לגזור בזה מדעתינו, הלא אין שייך לומר בזה שאינו מקפיד על כבודו, שהרי אין בה פחיתות כבוד. ואין זה דומה למה שטען המשנה הלכות (הנ"ל) שמה שרוב העולם עושים אין זה מתירו, דהוא דיבר על מה שאסרו רבותינו במפורש, אך אין ללמוד מזה לחידושים שנתחדשו בדורנו. עכ"ל הרב משה יוחאי רז.
♦
אי מותר לאכול בחוף הים
הנה ראיתי שנשאל בזה הגר"א שלזינגר שליט"א בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ט עמ' שנ) וכתב שלא שמע בשם החזו"א שהקפיד על כך. ועי"ש. ובקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ד עמ' תרכא) נשאל הגר"א נבנצאל אם נכונה השמועה בשם מרן החזו"א שהקפיד לא לאכול בחוף הים משום אוכל בשוק וענה: לא ידוע לי. עכ"ל. ועי"ש בהערה שהביא מספר מעשה איש שהגרח"ק סיפר שפעם היה איתו בחוף הים ורצה לקנות תירס ואמר לו הרי זה אוכל בשוק. וכן הביא חומרא בענין זה מהגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל. וכן הביא ששאל בע"פ את הגרח"ק וענה לו דנכון. ועוד הביא דכן פסק לו הגר"י זילברשטיין והגרא"י דינר שליט"א. ועי"ש. וע"ע בספר שלמי חיים – מלין (עמ' 88) שהביא בשם הגר"י מקלב להחמיר בבני תורה ועי"ש. וכן כתב לי להקל הגאון רבי יצחק מאיר הגר שליט"א. ובענין זה כתב לי הרב משה יוחאי רז וז"ל: מה ששאל (באות ז) האם מותר לאכול בחוף הים. נראה שכיון שזה דרכו, ואין שם מקומות נסתרים לאכילה, שפיר דמי, כי לא שייך בזה הטעם דאינו מקפיד על כבודו. ובלבד שלא יאכל דרך רעבתנות.♦
מה הדין ברכב פרטי
הנה שאלתי בזה את הגר"נ הכהן קופשיץ וענה לי: מסברא מותר וכי יאסר מפני שרואים אותו הרי גם בבית פעמים שאוכל ליד חלון פתוח. עכ"ל. והרב משה יוחאי רז כתב לי: לגבי אוטובוס, אם יושב על מקומו ואוכל בהצנע, מסתבר דמותר. וכל שכן כשאוכל ברכב פרטי החונה ברחוב, דאין זה בגדר האוכל בשוק, ואין שייך בה טעמי הגנאי. עכ"ל.♦
כיצד האוכל בשוק חוזר לכשרותו
הנה ראיתי שנשאל הגר"א שלזינגר (קובץ מה טובו אהליך יעקב ח"ט עמ' שנ) בענין איך האוכל בשוק חוזר להיות נאמן בעדות ופסק דדי אם יפסק לאכול. וכן פסק הגר"א נבנצאל בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"ד עמ' תרכג) וע"ע שם בהערה שהביא תשובה מהרב רפאל מלין שליט"א בענין זה ועי"ש.♦
האם זה איסור ממש או דרק דומה לכלב
ולכאורה הלומד בגמרא בלי לראות כלום הפשט המסתבר הוא שכל אדם האוכל בשוק הוא דומה לכלב וי"א שהוא פסול לעדות, וכן נראה מרש"י שזה בכל אדם, אבל לכאורה מוכח מהירושלמי שכתב אין שבח לת"ח ומוכח שרק אין שבח לת"ח אבל לסתם אדם מותר לכתחילה.והנה כשחושבים יותר שמים לב שגם הגמרא עצמה לא אסרה אלא אמרה שהוא דומה לכלב, וצ"ע אם זה איסור לדמות לכלב. וכן בירושלמי שכתב אין שבח לת"ח גם מוכח שאין זה איסור אפי' לת"ח אלא אין שבח. ואפילו שיהיה פסול לעדות, איפה יש דין של איסור להיות פסול לעדות.
ושאלתי את פי אאמו"ר הגאון רבי שמואל פרץ שליט"א אי מותר לומר אני כלב ולאכול בשוק, וענה לי שאולי כלב ע"פ ההלכה אין מניעה אבל פסול לעדות שכך נפסק בשו"ע לא פשוט שהרי מה הטעם שפסול לעדות כי בן אדם כזה עלול לשקר אז אמר יש איסור להיכנס למצב של איסור דאורייתא לשקר בפני הב"ד, וצ"ע.
וכן שאלתי בזה את הגר"נ קופשיץ שליט"א וענה לי: זה מהלכות דרך ארץ ויש אסמכתא מפסוק ע"ז שאין להיות כבהמה אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. עכ"ל.
ובענין זה כתב לי דודי הגאון רבי משה פרץ שליט"א, מח"ס שלמא בעלמא ושא"ס, וז"ל:
גם בענין מה שכתבת מה הדין אם אדם רוצה להיות ככלב, יש לציין לדברי מהר"ד אביחצירא ומהרי"א חבר שהכלב הוא הסטרא אחרא, וכדלהלן:
ראיתי בס' רשימות לב (פסח עמ' כ) בשם מהר"י הוטנר ז"ל (מח"ס פחד יצחק) בשם הרב חתם סופר ז"ל, שטעם גניבת האפיקומן ע"י הילדים בליל הסדר הוא כי אמרו בפסחים (קיג ע"א) שאין לדור בעיר דלא נבח בה כלבא, משום שנביחתם מבריחה את הגנבים. והנה בליל יציאת מצרים לא חרץ כלב את לשונו, וא"כ רבו בה הגנבים, וא"כ גניבת האפיקומן הוא כר לנס דלא יחרץ כלב את לשונו. וכ' שם שכ"כ מדנפשיה בהגש"פ באר מרים להרב מכתב סופר ז"ל (עניני יחץ). וכן הוא בהגש"פ מכתב סופר (עמ' לט). וכן ראיתי שהביאו בשם ספר היו מספרים בשם הקדמת שו"ת מכתב סופר ח"ב. וכ"כ בקובץ קשר – קול שופר רבני אירופה (גליון פו עמ' ג) בשם קובץ האהל (גליון א) בשם ספר מכתב סופר בדרך הלצה. וכ"כ בס' אוצר טעמי המנהגים (עמ' רפג) בשם ס' מנהג ישראל תורה ח"ב (עמ' רצא) בשם ס' ברכת הפסח [ובעיקר מנהג זה, עי' בחק יעקב (סימן תעב אות ב) ובס' הליכות שלמה על פסח (פ"ט הערה רי). וביומני טאלנא (עמ' קלח) כ' ש"אפיקומן" בגימ' "במרמה". ע"ש. וכ"כ בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון קיט דף טז ע"א) בשם מהרי"ח זוננפלד ז"ל (מח"ס שלמת חיים ועוד). ע"ש. וע"ע בקו' כתר מלוכה (גליון ג דף טז ע"ב). וכ' עוד ביומני טאלנא (בעמ' קלט) שהרב פני מנחם ז"ל ביקש מנכדיו שלא יגנבו האפיקומן. גם עי' להרב ליקוטי שיחות ז"ל בהגש"פ שלו (דף יא סע"ב) שלא נהגו כן במקומם, והעיר מד' הש"ס (ברכות ה ע"ב) בתר גנובא גנוב וטעמא טעים. ועי' בקובץ המאור (כסלו תשנ"ג דף יט ע"א) שכ' שבהגש"פ של הרב ליקוטי שיחות ז"ל לא ביאר הטעם שלא נהגו בגניבת האפיקומן. ע"ש. והמעיין יראה שכ' הטעם משום בתר גנובא גנוב וכו'. גם בקובץ תורת אמך (גליון ב דף ה ע"א) העתיק מס' כתר שם טוב (ח"ג עמ' קעו) ומהגש"פ כה לחי (עמ' קכג אות ד) שדיברו בגנות מנהג זה המרגיל את הקטנים לגנוב, וכ' שם שלא נהגו כדבר הזה בארצות המערב ובתימן. ע"ש. וכ"כ בקו' דורות (גליון ג דף ל ע"א הערה ג) שלא נהגו כן במערב הפנימי. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות ח"ד (עמ' תמ), ובהגש"פ ארזי הלבנון (עמ' יא, יז, כא, לב), ולהרמ"ז ז"ל בס' אור לארבעה עשר (עמוד כט) ].
וראיתי שהעירו ע"ז בזה"ל: לפי דבריו הרי שלמרות שהיה הלילה ליל שימורים, דוקא בלילה זה רבו הגנבים. והנה מובא מרבינו נסים גאון שמנהג אביו היה שלא לסגור את דלתי הבית בליל הסדר, משום שליל הסדר הוא לילה המזומן לגאולה ו"כשיבוא אליהו נצא לקראתו במהרה ללא עיכוב" (או"ז ח"ב סי' רלד). וכיצד לא חשש לגנבים? אולי משום שסבר שליל שימורים כולל גם אותם. וכן היה מנהגו של רבי אברהם שאג צוובנר זצ"ל אב"ד קויברסדורף, להשאיר את דלתות ביתו פתוחות בליל הסדר, ולא עוד אלא שהיה מותיר בכוונה תחילה על השלחן את כלי הכסף והזהב שהיו ברשותו, באומרו שליל שימורים הוא. ע"כ [ועי' בקובץ מריח ניחוח (גליון פו דף ג ע"ב) דס"ל שליל הסדר אינו משומר מבעלי בחירה הרוצים להזיק].
גם יש להעיר על טעם זה, שכן ממה שאמר הכתוב שלבני ישראל לא חרץ כלב, משמע שלמצרים חרצו [וכ"כ בשמו"ר (פל"א סימן ט). וע"ע בקו' המאזנים (גליון לא דף עב ע"א)], וא"כ הגנבים גנבו אך ורק מעם ישראל. והוא פלא, שהובטחו לצאת ברכוש גדול, ובליל צאתם ממצרים גנבו מהם את רכושם. ותו גנבים אלו מסתברא שהיו מצריים, שכן רוב גנבי ישראל היינו דוקא בפומבדיתא שהיו רעים כמ"ש התוס' (ב"ב לג ע"ב ד"ה רבי אליעזר), ובמצרים אף מיעוטא לא היו שכן מתו הרשעים במכת חושך, ואם היו הגנבים מצריים נבחו עליהם הכלבים (כמ"ש באור החיים כאן דהיינו טעמא דלא יחרץ כלב וגו', כדי שכשינבחו על א' בארץ גושן ידעו שהוא מצרי שהתחבא בין היהודים מפני פחד מכת בכורות), וא"כ מי יגנוב מבני ישראל דבר.
ועוד יש להעיר, שטעם הש"ס שלא לדור בעיר דלא נבח בה כלבא, היינו שע"י הנביחות יתעוררו בעלי הבית ולא יוכל הגנב לגנוב. והנה בליל יציאת מצרים נראה בפשטות שעם ישראל לא ישנו, וא"כ לא היה צורך שהכלבים יעירום כדי לשמור על רכושם.
גם יש להעיר שיש שפירשו שהכתוב שלא יחרץ כלב, אינו מדבר על כלב ממש, כי אם על המקטרגים והמזיקים [וע"ע בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב (בשלח עמ' ריח ד"ה ותירצו) ובס' בקדושת נועם אלימלך (עמ' כה)]. ובדבריהם מיושבת קושיית הרב אילת השחר עה"ת דמה איכפת לן אי לא נבחו הכלבים. ע"ש (וע"ע בזה בפי' הרא"ש עה"ת ובדעת זקנים לבעלי התוס' ובפי' הרשב"ם ובאור החיים ובאוצר הפרשה כאן, ולמהר"י עייאש ז"ל בס' קול יהודה ס"פ בא דף עו ע"ג ד"ה וי"ל). ושו"ר שכ"כ ליישב עפי"ז מהר"ד אביחצירא הי"ן בס' פתח האהל. ע"ש. וכ"כ בהגש"פ למהרי"א חבר ז"ל (מהד' ב"ב תשנ"ג, בדרשת שבת הגדול עמ' ו). ע"ש. [ועי' בקובץ הערות וביאורים (ניסן תשע"א עמ' לד) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון פט עמ' יא)]. עכ"ל.
ואולי גם אפשר לומר שיש הבדל שלפעמים אפילו שאין זה פסול לעדות אין זה שבח לת"ח.
♦
אי מותר לאכול בפני גוים
הנה חקר דודי, הגאון רבי יואל פרץ שליט"א, דאולי אפשר להקל לאכול בפני גוים כיון דכתוב בפסוק אשר בשר חמורים בשרם, ודעתי נוטה להחמיר מכיון דלמעשה הגוי לא נראה כמו בהמה, כי בבהמה אין בעיה כי זה בזוי אין בפני מי להתבזות, אבל פה דזה בן אדם רק שהאמת היא שהוא דומה בהמה אבל בכל האנשים מתבזים ומתבישים ומכיון שמתבישים מגיעים לעיקר דין זה. ויש לעיין עוד בענין זה דאולי כן צודק דאין כל כך בושה לאכול בפני הגוי כבפני יהודי, וצ"ע.והגאון רבי פנחס אברהם מייערס שליט"א, אב"ד האג ומח"ס שו"ת דברי פנחס ושא"ס, כתב: האיסור לאכול בשוק לאו דוקא ישראל אלא גם בפני גוים משום זילותא.
והגאון רבי יניב נסיר שליט"א, ראש בית הוראה מעין טהור ומח"ס שו"ת תפלה למשה, כתב לי וז"ל:
שלום לכבוד הבחור החשוב כמה"ר יצחק פרץ שליט"א
לענ"ד בדבר זה התשובה פשוטה שאסור, וראיה ממה שחז"ל דרו בין הגויים כידוע ואפ"ה לא חילקו באיסור. והטעם נ"ל פשוט שאף לפני גויים יש איסור חילול ה' וזה בכלל זה [ולד' כת"ר יהיה אפשר לגנוב מן הגוי ולהורגו וכו'- כי בשר חמורים בשרם, אלא שאין לך בו אלא חידושו.
אשריו ואשרי חלקו ששוקד על תלמודו במדינת הים ויה"ר ויהיה אילן דומה לשרשים מש' פרץ על ענפיה ופארותיה.
ועוד שאלתי בענין זה את דודי, הגאון רבי משה פרץ שליט"א רב ומו"ץ בעי"ת מכסיקו ומח"ס שלמא בעלמא, וז"ל: מסתברא שגם בזה נחשב שמבזה עצמו. עכ"ל. והרב שליט"א הוסיף: כל זה לדעת האומרים שגם בזמננו שייך דין זה. עכ"ל.
ובענין זה כתב לי הגאון רבי יוסף חיים דוד וויס שליט"א, מח"ס שו"ת ויען דוד ושא"ס, וז"ל:
אל "כבוד הבחור היקר כמר יצחק פרץ נ"י אחדש"ה בשאלתו אי מותר לאכול בשוק של גוים דברי כתוב אשר בשר חמורים בשרם ובפני בהמות מותר לאכול.
תשובה: יש ראיות מש"ס, דאין אדם מבזה עצמו אף לפני גוים, ואשר בשר חמרים בשרם לא נאמר לגבי זה, ולא חילקו בין שוק של נכרים לשוק של יהודים ולפי"ז הוא פסול לעדות והנני דו"ש וכט"ס חיים יוסף דוד וויס. עכ"ל.
♦
אם מותר לשתות יין בפורים ברחוב
הנה הסתפקתי אם מותר לשתות בפורים יין ברחוב. והנה קודם כל, הדבר תלוי במחל' לענין שתיית מים, דאם מים אסורים פשוט דגם ביין יהיה אסור. אבל אולי יש צד להקל מפני שזה פורים וכולם מתחפשים וכתוב ונהפוך הוא, כלומר זה יום שאולי יש אנשים שקצת לא מתביישים לעשות שטויות.והנה נדון קודם אם נגיד דשתית מים מותר מה הדין ביין. הרי כתבנו דההיתר בשתיה הוא הצמאון, ואילו ביין אין שותים אותו מפני צמאון (חוץ מאדם שכור שמרגיש שהוא חייב לשתות יין אולי דינו כצמא). כך שנראה שאם זה לא אדם שמרגיש שהוא חייב לשתות מחמת ששיכור הוא ורגיל לשתות יין בקביעות, נראה דמצד היין אסור. ובוא נדון מצד יום הפורים דאולי אפשר לומר דאם שיכור הוא זה היה מעשה שעשה משום השכרות אבל בסתם יום לא יעשה כזה דבר ונראה דזו כן טענה צודקת. ומצאתי בחפשי בספרים בספר שלמי חיים – מלין (עמ' 66) ששאל את הגר"י זילברשטיין שליט"א בענין זה וענה לו דאסור לשתות יין ברחוב ואפילו בפורים. ולא דיבר מה הדין אם שיכור שתה.
והנה שלחתי שאלה זו לכמה וכמה ת"ח מופלגים וב"ה אעתיק קצת מהתשובות:
הגאון רבי עמרם פריד שליט"א ענה לי: אין לעשות כן אך אין למחות במקילין כיוון שאכילת מצווה נקראת עבודה[2] (עיין מועד קטן כח ע"א, פסחים עב ע"ב, בכורות מד ע"ב). עכ"ל. והגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א ענה וז"ל: אם זה אחרי שאינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי, לית לן בה. עכ"ל.
והגאון רבי משה יוחאי רז שליט"א ענה: ואודות מה ששאל מה הדין של השותה יין בפורים ברחוב. אפשר שאם עושה כן מתוך שמחה של מצוה אין חשש, שהרי לא שייך לומר בה הטעם שכתב רש"י שאינו מקפיד על כבודו, כי כך היא מצות לבסומי, והכל יודעים שעושים זאת רק בגלל השמחה, ואפילו איסור לא ילבש יש שהתירו (עיין ברמ"א או"ח סימן תרצו, ולאאמו"ר שליט"א בשו"ת מציון אורה ח"ב חאו"ח סימן לב), וכל שכן בהא. עכ"ל.
והגאון רבי יצחק מאיר הגר כתב לי: בשתיה בודאי קיל טפי, בפרט לשיגרת הסוגיא שרק באוכל ברבים ובקביעות וכו' מהיכי תיתי לחדש ולהוסיף מה שלא אמרו חז"ל. ובפרט בימים חמים שעושה כן מחמת צמא גדול הגובר עליו. קשה לעשותו ככלב בשל כך, אבל שוב פעם תלוי בצורת האדם שלו עד כמה ביזה אותה, כי אינו דומה השותה כגרגרן ומשקאות חריפים ברחובה של עיר לשותה משקה להרוות צמאונו, ואינו דומה השותה ברחובה של עיר ביום פורים כדרך השמחים לשותה בדרך הפקר. כך שלכל דבר יש גדר היכן הפך לכלב והיכן שמר על עצמו צורת האדם. ולכאורה הגמ' והראשונים נתנו גדר כללי שמשם תלמד לכל הנידונים האחרים. וזיל בתר טעמא. וז"ל הרדב"ז על הרמב"ם שם, ודרך כלל כל שעושה דברים ששאר בני אדם מתביישין לעשות והוא אינו חושש לבושת ולא לבזיון הרי הוא פסול וזו כוונת רש"י ורבינו ז"ל. ע"כ. עכ"ל.
והגאון רבי נתן הכהן קופשיץ שליט"א ענה: אולי הוא פסול לעדות בו ביום בכל ענין זה נראה שלא תלוי בפעם אחת אלא במי שנוהג בקביעות. עכ"ל. והגאון רבי דוד ינוקא שליט"א כתב לי: לא יתחיל אבל באונס כשיכור קצת, לא נפסל. עכ"ל. ועכשיו כתב לי בזה דודי הגאון רבי משה פרץ שליט"א, מח"ס שלמא בעלמא ושא"ס, וז"ל: מסתברא שנפסל, וחזינן גם בימינו שאנשים מכובדים לא שותים ברחובות אף ביום פורים. והוסיף הרב שליט"א: כל זה לדעת האומרים שגם בזמננו שייך דין זה. עכ"ל.
ולמעשה יש כמה צירופים להקל לשתות יין ברחוב ביום פורים – אחד, דאולי הוא שיכור ושיכור הלך מדעתו. ועוד, דאולי רק נפסל לבו ביום. ועוד דאולי צריך שיהיה בקביעות כדי שיפסל. ועוד, דביום פורים הדבר לא נראה כל כך מבוזה. ועוד, דאם בשתיה התירו לצמאון גם פה אולי זה אדם אשר מרגיש כחייב לשתות מכיון שהוא מאוד רגיל לשתות. ועדיין צע"ג. וד' יאיר עינינו.
♦
דינים העולים להלכה לענ"ד
א. בענין הדין בזמננו, נראה מאוד דתלוי לפי המצב שאם זה מצב שאין הרבה אנשים או שזה מכובד או שזה מקום שכולם נוהגים להקל, אפשר להקל. ואם לא, כדאי להחמיר אבל אין לפסול עד בגלל זה.ב. לעניין שתיה נראה דאם הוא שותה בעדינות אפשר להקל בשעת הדחק, כגון שהוא צמא מאוד.
ג. נראה דאפשר להקל באכילה בשלחנות המסעדות כיון שהרבה רבנים גדולים הקלו ולא ראינו מי שמחמיר.
ד. נראה דאין להקל לאכול ברחוב בזמן הקורונה בגלל זה כיון שיש הרבה אנשים במרפסות וגם יש אנשים ברחוב וגם אפשר לומר דלא פלוג.
ה. נראה דאי אפשר לאכול בשוק כדי להזדרז במצוות דלא נתיר איסור כדי לעשות מצוה ואולי אפשר לומר דנקרא מצוה הבאה בעבירה. ואולי במקרה שאוכל באוטובוס כדי לחסוך זמן ללימוד אפשר להקל.
ו. אין זה פשוט להעלות את האוכל בשוק כש"ץ, ואולי לפעם אחת אפשר להקל.
ז. נראה דגם לילדים אין זה דרך ארץ, וכדאי לחנכם בענין חמור זה.
ח. לעניין אכילה בשוק בלילה אולי אפשר להקל אם אין הרבה אנשים, וכן אולי אפשר לצרף דלא רואים אותו אבל בזמננו שיש אור חשמלי צ"ע, ובמקום חשוך אפשר להקל.
ט. בזמן סגר נראה דאם אינו ניכר אפשר להקל, וכן לענין אוכל תחת המסיכה בזמן הקורונה דאם לא נראה ולא ניכר אולי אפשר להקל.
י. מסתבר מאוד מה שאמר הגרח"ק שהאוכל בשוק פסול להיות משגיח, ומנהג העולם להקל וצ"ע.
יא. אם מצווהו אביו לאכול בשוק, נראה דלמעשה לא ישמע לאביו, וטוב שיסביר לו דאינו רוצה להפסל לעדות וכדברי הגר"נ קופשיץ שליט"א.
יב. נראה דאפשר להקל ולדבר בטלפון ברחוב ובפרט אם זה לחסוך זמן ללימוד.
יג. נראה דאפשר להקל ולאכול בחוף הים כיון שכך נהוג וזה לא נראה מבוזה.
יד. נראה דאין שום בעיה לאכול ברכב פרטי, וכהגרנ"ק שליט"א.
טו. נראה דמספיק לרוצה עשות תשובה שיקבל על עצמו להפסיק לאכול.
טז. נראה דאין האכילה איסור ממש אבל ודאי דיש בזה משום דרך ארץ וכן מסתברים מאוד דברי אאמו"ר שליט"א והגר"נ קופשיץ שליט"א.
יז. פשוט דאסור לאכול בשוק של גוים אפי' שאין שם יהודים מכיון שיש להם צורה של בן אדם.
יח. נראה דהשותה יין בפורים ברחוב והוא שיכור, אינו נפסל לעדות מדין אוכל בשוק.
♦ ♦ ♦