י״ג עיקרי הדת בפסוקי התורה

✍️ הרב עזרא קליין | 📰 גיליון סה [אייר התשפ''ב]

עיקרי הדת הרמב״ם תורה ר׳ יוסף אלבו פרשיות תחיית המתים

הרב עזרא קליין

י"ג עיקרי הדת בפסוקי התורה

טענות ר' יוסף אלבו לחוסר עקיבות דברי הרמב"ם * ביסוס בחירת העיקרים בפסוקי התורה * עמוד התורה והמצוה

א. טענות ר' יוסף אלבו לחוסר עקיבות דברי הרמב"ם

הרמב"ם לא נמנע מהכרעות המשליכות על תחומי ידע רחבים. בעקבות זאת, מבקריו מדי פעם טענו כי פעל מתוך חוסר במידע, וסתר מקור זר^[2], או בחוסר עקיבות, וסתר הכרעה אחרת שלו כאשר שתי ההכרעות משפיעות באופן סותר על תחום שלישי^[3]. לרוב, עיון מחודש בדבריו אל מול טיעונים לחוסר ידע מגלה, מענה שניתן להגן עליו ומתברר כי המחלוקת בסברא^[4] או שחסר למבקר מקור שעמד לפני הרמב"ם^[5].
ספר המדע מחולק לפי יג עיקרי הדת^[6] שפרט בהקדמת פרק חלק, וברור כי כל בנין הדעת של הרמב"ם נשען על יסודות מסויימים, בהם ליג העיקרים חלק מרכזי. רבים ממבקריו תקפו את פירושו למשנה הראשונה בפרק חלק, ורבים ממפרשיו הגנו על פירושו^[7], בדברינו נעסוק בשתי נקודות ביקורת הנראות מהותית יותר, שכתבן ר' יוסף אלבו זצ"ל, בעל ספר העיקרים. הראשונה^[8]:
האמת הוא שאין ראוי שימנה בעקר ולא בשורש שום מצוה פרטית ממצות התורה. ולזה לא היה ראוי למנות בשרשים ולא בעקרים שראוי לעבדו ולא לזולתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, לפי שהיא מצוה בפני עצמה.
תלונת בעל ספר העיקרים היא שאין קריטריון לבחירת י"ג העקרים, שניתן לגבות בקריטריונים של הרמב"ם עצמו לפרשנות התורה שבכתב על פי התורה שבעל פה, שבסיסה המצוות^[9]. הביקורת כאן מתייחסת לשורשים שטען הרמב"ם שניתן להראות שהם נכונים בכל הגמרא, ועל פיהם למנות את תרי"ג מצוות. ר' יוסף אלבו טוען שהרמב"ם לא הפעיל מערכת זו על העיקרים שכתב הוא.
תלונה מהותית שניה של בעל ספר העיקרים^[10]:
ואם נאמר שמנה עקרים בלבד ולא אמונות אמתיות, למה לא מנה הקבלה, שראוי שימשך האדם אחר קבלת האבות, שהוא עקר כולל לכל הדתות האלהיות שלא יצוייר מציאותם זולתו, ולמה לא מנה הבחירה, שעם שהיא אמונה אמתית היא עקר גם כן, כי הוא מבואר מענינה שלא יצוייר מציאות שום דת זולתה, ועוד שהוא ז"ל כתב בספר המדע בפרק ה' מהלכות תשובה, רשות כל אדם נתונה לו אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו וגו', וכתב אחר כן ועקר זה עקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה...
ר' יוסף אלבו טוען שעצם התורה שבעל פה היא קריטריון לכל פרשנותו של הרמב"ם, ולכן אין לרמב"ם גישה ושיטה בתורה בלי עיקר זה. כמו כן הוא טוען שהרמב"ם מעמיד את כל התורה על הבחירה, ולא סביר שאין זה עיקר, אם דברים אחרים נמנו כעיקרים.
♦

ב. עשרה יסודות גלויים בפרשייה אחת, ושלושה בפירוש המשנה לרמב"ם

רוב עיקרי הדת מופיעים בצורה בהירה בפרשיה אחת בתורה, בשמות פרק לד, יא-כז:
א. עיקר ראשון מציאות ה': כִּ֤י יְקֹוָק֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ... הָֽאָדֹ֥ן׀ יְקֹוָ֖ק -לֹקי יִשְׂרָאֵֽל:
ב. לייחדו^[11]: אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה־לָּֽךְ:
ג. העיקר שאין אל אחר – "שלילת הגשמות ממנו^[12]": כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר
ה. העיקר שאין לעבוד אחר: כִּ֤י אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן:
ו-ז. עיקרי הנבואה ונבואת משה: שְׁמָ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם
יא. עיקר שכר ועונש: אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא:
אף לדעת ר' יוסף אלבו אלו הם שלושת שורשי העיקרים^[13].
העיקרים הרביעי, הקדמות, והשנים עשר, ביאת המשיח, ניתנים לחישוף בעבודה קלה.
ד. הציווי על השבת^[14], והביטוי ביחס לה' "האדון^[15]".
יב. כִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבֻלֶ֑ךָ וְלֹא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת־אַרְצְךָ֔ בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְקֹוָ֣ק -לֹק֔יךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה:
(אלו הם התנאים המרכזיים למשיח, שמונה הרמב"ם בסוף ספר משנה תורה).
בתשומת לב לדבר מעניין בניסוחי הרמב"ם ביסוד העשירי, ההשגחה, שהוא מרבה לצטט פסוקים^[16], נוכל למצוא ראיה חזקה שביסוד זה מכוון הרמב"ם לפרשייתנו:
והיסוד העשירי שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר עזב ה' את הארץ^[17], אלא כמו שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם, ואמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, ואמר זעקת סדום ועמורה כי רבה, הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה.
עיקר ביאור העיקר בפסוק המצוטט במלואו מירמיהו פרק לב:
אֲהָהּ֘ ה' יְקֹוִק֒ הִנֵּ֣ה׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כָּל־דָּבָֽר: עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֹ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָ-ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְקֹוָ֥ק צְבָק֖וֹת שְׁמֽוֹ: גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו: אֲשֶׁר־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָֽאָדָ֑ם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
בפרשיינו בתורה מופיעים הלוחות השניים וי"ג מידות הרחמים, ואחריהם פסוקינו. מידות הרחמים וההתייחסות לשמות הבורא שנתן משה, הם הפנייה לפרשייתנו. גם תלונת ירמיה ירמיהו בפסוק כד: "הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֘ לְלָכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה" מתכתבת עם ההבטחה בפסוקינו "וְלֹא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת־אַרְצְךָ֔ בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְקֹוָ֣ק". לכן, נראה שפרשייתנו מתארת יסודות ההשגחה, ואומרת שההשגחה ניכרת דרך יחס אל עיר הקודש^[18].
גם הביטוי "יְקֹוָק֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ" נבדל מהביטוי "-ל קַנָּא הוּא", הראשון מתאר השגחה^[19] והשני שכר ועונש.
נמצאו עשרה מתוך י"ג עיקרי הדת, ניתנים למציאה בקלות יחסית בפסוקי פרשייתנו, הלוא דבר הוא^[20]. לא נופתע אם כן לגלות כי שלוש היסודות שלא מצאנו הרמב"ם טרח בביאור המשנה וכיצד הם יוצאים ממנה, והם תורה מן השמים, הביטול או החילוף^[21], ותחיית המתים^[22].
♦

ג. תחיית המתים בפסוקינו מנין?

במאמר תחיית המתים, הסביר הרמב"ם כי התורה רק רמזה על עיקר זה, משום ש"איך יסופר למי שלא נתאמתה אצלו הנבואה, דבר שאין ראיה עליו אלא האמנת הנביא^[23]"? הרי שלפי דעתו היה הדבר גלוי למשה^[24] ורמוז בתורה. עם זאת הוא מעיר כי דרשות החכמים מסופקות. בסנהדרין צ, ב מופיעות מספר דרשות למקור לתחיית המתים מהתורה, ועל כולן מובאים חולקים:
א. רבי סימאי אומר: מניין לתחיית המתים מן התורה – שנאמר "וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן". לכם לא נאמר, אלא להם - מכאן לתחיית המתים מן התורה.
ב. דכתיב ויאמר ה' אל משה "הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩", אמרו לו: ודילמא "וקם הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה׀"!
ג. "אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְקֹוָ֛ק לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם", לכם לא נאמר אלא להם - מיכן לתחיית המתים מן התורה.
ד. ויש אומרים: מן המקרא הזה אמר להם: "וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" (פשיטא דחיים כלכם היום, אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים - אתם חיים). מה היום כולכם קיימין - אף לעולם הבא כולכם קיימין.
ה. הרי הוא אומר "הִכָּרֵ֧ת׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֹנָ֥ה בָֽהּ" הכרת תכרת - בעולם הזה, עונה בה לאימת? לאו לעולם הבא?
הדרשות בנויות על שני יסודות: ייתור וקביעה שאין כאן רק משל אלגורי. הרמב"ם שבדרך כלל סבור שאין לעסוק בענייני תחיית המתים – בכל זאת קובע באיגרתו דבר אחד כתוצאה מכורח פילוסופי: "אלו האנשים אשר ישובו נפשותם לגופות... יאכלו וישתו ויבעלו ויולידו וימותו אחר חיים ארוכים מאוד כחיים הנמצאים בימות המשיח... שהוא יתעלה לא ימציא דבר לבטלה כלל" הרואה יראה כי כורח פילוסופי זה מולבש על יסודות הדרשות הללו, שאין פסוק בתורה מיותר ולא נאמרה כוונתו אלא לתכליתו.
הנה בפרשייתנו נאמר: "שְׁמָ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם" ונאמר מיד אחריה "וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כְּתָב־לְךָ֖ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֞י עַל־פִּ֣י׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת־יִשְׂרָאֵֽל" ויש לתמוה, לפי שיטת הרמב"ם שעיקר כתיבת ספר התורה היתה בשנת הארבעים^[25], איזה הפרש יש בין שמירת הדברים הללו לכתיבתם, כל ארבעים השנה שמשה עם בני ישראל?! ואם הכתיבה היא בשנת הארבעים, מה שייך "לך" כאן? ואם תאמר ש"לך" זה - דברה תורה כלשון בני אדם – אי אפשר, שהרי: "שמר לך" הוא כפשוטו, שילך לאור צווים אלו מחטא העגל ועד פטירתו! ודאי יש כאן רמז לא פחות משאר הרמזים לשימוש משה רבנו בתורתו בעתיד. ויש לתמוה, הרי דרשה זו מתמודדת עם כל היסודות של תחיית המתים, ומדוע אף תנא לא הציע דרשה זו?
טרם ניגש לקושיא זו, נשים לב ליסוד בפרשייה העולה מתוך שני פסוקים אלו. פרשייתנו מהווה הוראות של הקב"ה למשה, מה הוא המינימום ההכרחי להמשיך להנהיג אליו, אחרי חטא העגל. הפסוק הקודם לקטע בו אנו עוסקים אומר: "וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־ הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה יְקֹוָק֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ".
יש להקשות: מה חלקו של העם בברית זו? מה הם צריכים ראות, ואיך זהו קיום ברית? הפשטנים רשב"ם ואבן עזרא, ציינו שהם יראו כי קרן עור פני משה, וזה דרוש פשטני לחומר הקושיא. ריקאנטי הוסיף להקשות, הרי קודם לחטא העגל נעשו נסים כבירים כיציאת מצרים וקריעת הים ומתן תורה, ומה יוכל להיות נפלא יותר בהמשך?! נראה כי הקושיות מתרצות זו את זו. הקב"ה אחרי חטא העגל אינו עושה עוד נסים כבירים גלויים, אלא משרה שכינתו בפרטים שצריך לשים לב אליהם, המן, מלחמות שונות, המשכן ועוד.
משה התחנן שה' לא יכרית את ישראל, אבל מיד אחרי זה הוסיף שאם עם ישראל אינו דבק בשכינה מה קיום יש בזה? כשרואה משה את תגובת העם לג,ד יודע הוא שעודנו שליח נאמר באמרו כמעט כדבר ה' "הרף ממני", הכוונה לפסוק טו: "אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה"!
כמענה לכך, אומר ה' שהעם צריך לקבל עליו לראות גילוי שכינה בפרטים, ומשה צריך לקבל עליו את הדברים שבפסוקינו ולהדריך את העם לאורם, עד יראנו נפלאות שמכללם תחיית המתים. מעתה יש לברר היכן אמר משה דברים אלו לעם, ומסתבר שלכן נתאמצו חכמים להסביר את הטעמים שחשבו כאמיתיים גם למינים^[26], שראו בהם ממשיכי חוטאי חטא העגל^[27]. נראה כי זוהי משמעות השאלה "תחיית המתים מן התורה מניין", היכן משה אמרה לבני ישראל, וניתנו מספר תשובות לפי אסכולות פרשנות שונות.
♦

ד. עמוד התורה והמצוה

אם כנים דברינו, הרמב"ם לא מנה את הבחירה בין עיקרי הדת, אלא כיסוד המרחיב את מושג הדת למושג התורה והמצוה. מונחים אלו שונים הם^[28]. הדת, היא אותה תמצית שה' אמר למשה שניתן להתקדם איתה אפילו אם בתוך העם יש כאלו הנוהים אחר המינים^[29]. התורה והמצוה הן גרעין התורה שנתן ה' למשה בהר סיני. הבחירה והתשובה הן עניין פסוקי יג מידות של רחמים שבפרשייתנו קודם לפסוקינו.
נראה עתה כי בפסוקינו תמצית של שמונה מספרי משנה תורה להרמב"ם:
לא קשה לטעון כי הברית והתפילה אף הם מוזכרים, לספר אהבה, יתכן גם לרמוז לטומאות שונות בפסוקים או לומר כי לדעת הרמב"ם כיוון שעיקר עניינם ההרחקה מעבודה זרה ודרכיה, וההכנה לירושלים ולמקדש, הרי זה כלול במה שנאמר על הזבחים ועל עליה לרגל^[31], אבל דיני הנזקים בודאי חסרים.
לדעת הרמב"ם ברוב דיני ממונות יכול אדם להתנות על מה שכתוב בתורה, ואם כן אין יסוד החילוף או הביטול רלוונטי לגביהם באותו אופן שהוא רלוונטי לשאר הספרים.
והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה' הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה דבור, ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וספוריה ומצותיה, וכך נקרא מחוקק...
ויסוד התשיעי הבטול. והוא שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב ולא בפירוש, אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החבור הזה.
פרשתנו קובעת את המסגרת הדתית של התורה, האמונית וצורתה, שכל עוד היא קיימת ניתנים כלליה לשחזור.
נראה כי היסודות האמורים עמוקים מני ים ורחבים ועולים עד לנקודת הבחירה בעם ישראל. בחירה זו כבר נעשתה, ואינה עומדת למבחן עוד^[32]. אילו היתה הבחירה מיסודות דת משה היתה התורה נתונה לשינוי מתמיד. קביעת יסודות הדת קובעת שגם במצבים משתנים, המצוות והסברות מותאמות למסגרת הדתית.
הנה מה נמלצה הוראת הרמב"ם לתלמידו^[33]: "האיש השלם המצליח בתכלית ההצלחה – יעיין בהצלחת הדת, ועשיית המחוייב עליו לעשותו..." כי האיש משה הולך וגדול.
♦ ♦ ♦
המדע
ראינו את רוב יסודות הדת ועבודה זרה.
זמנים
אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם:... שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת...: וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה:
נשים
וְלָקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶֽן:
קדושה
וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ... לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ:
זרעים
בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת... רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְקֹוָ֣ק –לֹק֑יךָ
עבודה
שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן׀ יְקֹוָ֖ק -לֹק֥י יִשְׂרָאֵֽל:
הקרבנות
לֹֽא־תִשְׁחַ֥ט עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֣ין לַבֹּ֔קֶר זֶ֖בַח חַ֥ג הַפָּֽסַח:
כָּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכָֽל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה:... וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
שופטים
הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָאֱמֹרִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י וְהַחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ:

הערות שוליים

↑ הרמב"ם דן בכך עם רבי פנחס הדיין ראה אגרות הרמב"ם, מהד' מו"ר ר"י שילת ראש ישיבת מעלה אדומים, בעיקר עמ' תמד-ה.
↑ הרמב"ם תקף בחריפות בהקדמה למורה הנבוכים פילוסוף שקורה לו דבר כזה, עם התנצלות חלשה למי ששינה דעתו ושכח להבהיר זאת. בהקדמת האיגרת לחכמי לוניל נרמז כי הם בדקוהו היטב בדבר זה איגרת לר"י מלוניל וחכמיה (מהד' שילת, עמ' תקב-ג).
↑ עיין בספרו של סבא מארי הרב רבינוביץ' זצ"ל "עיונים במשנתו של הרמב"ם".
↑ עיין הקדמת בית יוסף, ובכל ספרי יד פשוטה לסבא מארי הרב רבינוביץ' זצ"ל.
↑ עיין בפירוש יד פשוטה מבוא לספר המדע.
↑ פלפול בהרבה מן הקושיות המרכזיות תמצא בספר באר שבע לסנהדרין צ ובדק אחריו בשו"ת קול מבשר ב, מג וע"ע בספר נצח ישראל למהר"ל פרק כח. ועיין אור הישר תשובה ג, ח ויד פשוטה להלכות שציין. וע"ע למהר"ל ספר תפארת ישראל פרק טו. ועיין בביאור מו"ר ר"י שילת שליט"א במהדורתו.
↑ ספר העיקרים מאמר א פרק יד וכן בפתיחה ובעוד מקומות.
↑ עפ"י ספר המצוות בהקדמה ושורש שני, ובהקדמה למשנה תורה. וע"ע למהר"ל תפארת ישראל פרק סד.
↑ ספר העיקרים מאמר א פרק ג.
↑ ניסוח המצוה במנין המצוות הקצר בהקדמה למשנה תורה.
↑ ניסוח תרגום הרב קאפח לכותרת העיקר ב.
↑ מאמר א פרקים י, יג ו-ד.
↑ יש דעות בין התנאים שמדובר גם על שמיטה, ונדון בהן להלן.
↑ השווה הלכות עבודה זרה ב, ז.
↑ עמדו על קושיא זו הטורי אבן תשובה ג, ז ובן המחבר בשו"ת הרב"ז חו"מ כט.
↑ פסוק זה מבואר במורה הנבוכים ג, יד ועיי"ש ג, נד.
↑ הדבר יכול לשפוך אור על קושיית הראשונים מדוע חטא העגל שונה מן הכרובים. ואכמ"ל.
↑ יסוד ההשגחה מתכתב עם יסוד מציאות ה' בשיטת רבנו, ראה מו"נ ג, יד.
↑ ואף על פי שהרמב"ם מביא להם פסוקים מפורשים בשאר המקרא, יש לעמוד על כך!
↑ מהערת מו"ר הרב שילת במהדורתו עמ' קמד-ה עולה שככל הנראה נוסחים שונים של הכותרת נשלחו לארצות הנצרות ולארצות האיסלאם.
↑ מעתה תובן הפתעת הרמב"ם באיגרת תחיית המתים, שהפנייתו לתחילת דבריו גרמה למחשבה שאינו מאמין בתחיית המתים, בעוד כוונתו כמפרש משנה כנראה היתה שללא ההקדמות שבאר לא תתפרש המשנה על פי המקרא. וכך לשונו בפתיחת איגרתו: "אינו רחוק שיבאר האדם לבאר ענין הקדמה מן ההקדמות בלשון מבא פשוט, וישתדל בו לדחות הספות ולהסיר הפירושים, ויבינו חולי הנפשות מן הלשון ההוא ההפך מן ההקדמה אשר כיון לבארה... וזה שאנחנו... נחלצנו... בתלמוד התורה ובאור משפטיה".תרגום מו"ר ר"י שיל"ת שליט"א עמ' שלט.
↑ תרגום מו"ר ר"י שיל"ת שליט"א עמ' שסט. עיי"ש.
↑ אולם בדבר המשיח, מסתבר שלדעת הרמב"ם משה לא ידע שדויד יהיה מלך ישראל, ושאמונת המשיח קיבלה עיצוב נוסף, אחרי שה' הבטיח לדויד שהמלוכה תהיה לזרעו לעולם. ראה בדבריו בספר המצוות לרמב"ם שורש א: "והשתכל ממי שישמע לשונם נאמרו לו למשה בסיני וימנה קריאת ההלל ששבח בו דוד עליו השלום האל יתעלה שצוה בה משה וימנה נר חנוכה שקבעוהו חכמים בבית שני וכן מקרא מגלה. אמנם היות משה נאמר לו בסיני שיצונו כי כשיהיה באחרית ממלכתנו ויקרה לנו עם היונים כך וכך יתחייב לנו שנדליק נר חנוכה, הנה איני רואה שאחד ידמה זה או שיעלהו במחשבתו".
↑ כמבואר בהקדמת המשנה.
↑ לא זו דרכם תמיד, ראה בבלי בכורות ה וחולין כז ומסכת ידים פרק ד במפרשים.
↑ קהלת רבה (וילנא) פרשה ט (והשווה איכה רבה א,כח): "קול ענות אנכי שומע, א"ר אסי קול קילוס של עבודת כוכבים אנא שמיע, ר' יודן בשם ר' אסי אמר אין לך כל דור ודור שלא נטל אונקי אחת של עגל"
↑ השווה דרשות הר"ן דרוש ג: "מהיות התורה וקיבולה דבר היותר גדול שאפשר שיהיה במין האנושי, ראוי לעם שיקבלוה שינתנו הוראות חזקות שהתורה ההיא אמיתית, ושיוסר כל ספק מאותן ההוראות ומן הענין כולו בכללו שאינו בא כי אם בכח אלהי. ועל זה נמשך יציאת מצרים כולו, שרצה השם יתברך שיתחדשו האותות בגאולה ההיא שהיא בלי ספק התחלת התורה, למען ידעו כלל ישראל, כי הנמנעות בחק הטבע אינם נמנעות בחק השם יתברך. כי זאת הפינה, היותר הגדולה בדת, ומי שיכפור אותה יכפור את הדת בכללה, ויבטל גמול ועונש לגמרי. ובהיות זה קוטב [נגזרת. עזרא] התורה אשר עליו תיסוב הגאולה שהיא הקדמה לתורה, רצה השם יתברך שיתפרסם זה הדעת בארץ מצרים, לפי שהיא ארץ חרטומים ומכשפים, ומה שיבחן שם שהוא דבר נמנע בחוק הטבע, וכי לא תספיק בו חכמת הכישוף אשר הוא סעיף מסעיפי החכמה הטבעית, ראוי שיאמר שהוא נעשה בכח אלקי בלי ספק, ושהנמנע בחוק הטבע אינו נמנע בחוק הבורא. ואילו נתחדשו האותות והמופתים ההם בארץ נעדרת החכמה, היה נשאר ספק בפינה הזאת עדיין, כי אולי יחשבו אנשים שכל האותות ההם נתחדשו בחכמת הכישוף, ושהם כולם אפשריים בחוק הטבע." והקטע מופיע כמעט מילה במילה בענין אחר בדרוש ה'. וע"ע דרוש ו. ובדרוש יב: "לפי שזה עיקר הדת, החמירו בעונש זקן ממרא מאד, עד שאמרו (שם) שאם רצו בית דין למחול אין מוחלין כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל." ועוד מענין זה בדרוש ג.
↑ הר"ן מעיד על עצמו שנוטה הוא להחמיר, ראה תשובתו בשו"ת הריב"ש סימן שצ: "איך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים ז"ל, ונכניס עצמנו במקום צר ובמשעול הכרמים שלא מדוחק כלל. אלו היה דבר שתהא השעה צריכה לו על כל פנים החרשתי. אבל להניח את הודאי ולתפוס את הספק בענייני המצות איננו ראוי בשום פנים לקהל קדוש מכובד כמוהו. וכ"ש שאפי' לדברי המתירין א"א להחזיק המנהג ההוא" קרא לזה "דרכי התורה והמצוה", ונראה שתפס עצמו כמגן הדת וראה מה שכתב אליו הריב"ש בסימן שפח ופתיחת התשובה שצ שו"ת הריב"ש סימן שצ: "עיניך הלא לאמונה תחזינה מישרים לעשות משמרת למשמרת של תורה ולישר הדורים. וכחק ומשפט לגדולי הדור יראי השם וחושבי שמו כמוך נתת את לבך לעשות משמרת למשמרתה של תורה ולהרים מכשול מדרך העם". הרמב"ם מסביר שההרחק של עבודה זרה נובע מפסוקינו בהלכות עבודה זרה פרק ט,יז. וע"ע בחידושי הר"ן סנהדרין פז,א מהות איסורי דרבנן לדעתו. ועיין בדרשותיו דרושרוש ה בלשון אחר, מה שכתב בשם רבנו יונה, ובאחד כתב "עיקרי התורה" ובשני "עיקרי המידות" כוונתו שתיקון הדת כולה עיקר לתורה. וע"ע מה שכתבנו בשיטתו במאמר "איסור פיצול בתי כנסת ובתי מדרש בגלל מחלוקת הלכתית" האוצר מו, חשוון ה'תשפ"א. ועיין שו"ת ריב"ש סימן תצז וסימן קכז על תפקיד החרדים לדבר ה' לקנא בקהילה. ואכמ"ל.
↑ ראה הלכות עבודה זרה ט, יז ופרק י, א.
↑ ג, מז.
↑ פסוקינו קובעים, שבמצב הדתי הכי נמוך, כאשר ה' אמר למשה "הרף ממני" וכו' נקבעה דת משה, ומשם אפשר רק לעלות, וממילא כל שינסה החליפה או לבטלה הרי הוא נופל בחטא העגל.
↑ אגרת על ענין מקרי החיים לר' יוסף בר' יהודה תלמידו, הוצ' שילת עמ' רסב-ג.