הרב עמנואל מולקנדוב
פתח תקווה

עד מתי נהגו שלא לישא אשה ולהסתפר בימי העומר

בהמשך למאמרו הנפלא של הרב שמואל פרץ בירחון אייר תשפ"ב בענין השתלשלות מנהגי האבל בספירת העומר, יש להוסיף עוד מקורות בזה ולחדד את ההבדל בין מנהג הנישואין למנהג התספורת[2].
הנה בספרי הגאונים לא הוזכר איסור תספורת אלא איסור נישואין – עי' ריצ"ג ואוה"ג (יבמות עמ' 141) בשם רב נטרונאי גאון [וכבר ציין הרב שמואל פרץ שהיא לרב האי, וכמו שכתבו בספר תשובות רב נטרונאי גאון, מהדורת אופק (עמ' 48 הערה 90) עי"ש], וכן בספר הפרדס לרש"י בהלכות אבלים (עמ' רס"ד) [והוא מספר מעשה הגאונים] עי"ש, וכן בסידור ר"ש בר' נתן (עמ' צ"ב) עי"ש. וכן המאירי (יבמות ס"ב) והמנהיג (עמ' תקל"ח) הזכירו רק ענין הנישואין.
והמנהג של תספורת הוזכר בדברי כמה מן הראשונים המאוחרים: ר"י אבן שועיב שהביא הב"י, שה"ל (סי' רל"ה), ארח"ח (ח"ב הלכות קידושין עמ' 62), מאמר חמץ לרשב"ץ ועוד.
ולפ"ז אתי שפיר דברי הטור בסי' תצ"ג שכתב נוהגין 'בכל המקומות' שלא לישא אשה בין פסח לעצרת וכו', 'ויש מקומות' שנהגו שלא להסתפר וכו'. ומבואר שמנהג הנישואין נוהגים בכל המקומות משום שהוא מנהג קדום הוא מימות הגאונים, משא"כ מנהג התספורת לא נהגו בכל המקומות, משום שהוא מנהג שהתחדש בזמן הראשונים ולא התפשט בכל המקומות בזמנו של הטור.
ולענין זמן האיסור. הב"י הביא מהאבודרהם בשם המנהיג בשם הרז"ה שמתו עד פרוס עצרת וכו'. ובספר המנהיג לאחר שכתב בסתמא שאין מנהג לכנוס בין פסח לעצרת, כתב: "אך מנהג בצרפת ופרובינצא לכנוס מל"ג בעומר ואילך, ושמעתי בשם רז"ה מגירונדא שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד שמתו מפסח ועד פרוס העצרת ומאי פורסא פלגא כדתנן שואלים בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום ופלגא ט"ו יום וט"ו יום קודם העצרת זהו ל"ג בעומר" ע"כ. ומבואר מזה שרק בצרפת ופרובינצא נהגו כן, אבל בספרד לא נהגו כך מקדמת דנא אלא כמו שכתב שם בסתמא קודם לכן מפסח ועד עצרת. וגם בדברי אבן שועיב שהביא הב"י מתבאר כן, שכתב בתחלה שהעומר מורה על דין וכו' ולכן נהגו לגדל שפם עד עצרת, ואין כונסין נשים בזה הפרק, ואע"פ שיש בו טעם אחר במדרש על אותן י"ב אלף זוגות תלמידי ר"ע שמתו מן הפסח עד העצרת. ומה שנהגו רוב העם להגדיל שפם עד ל"ג לעומר לא מצינו בו ענין וכו' שמעתי שיש במדרש וכו' עי"ש. ומבואר שהמנהג המקורי והעיקרי הוא בין לענין נישואין ובין לענין תספורת מפסח ועד העצרת, אלא שרוב העם בזמנו נהגו לגלח בל"ג לעומר וחיפש לזה טעמים וכתב בשם המדרש וכו', אולם לענין נישואין לא כתב שהמנהג להקל מל"ג לעומר. וכן מתבאר מדברי שה"ל שכתב: ויש מקומות שנהגו 'שלא להסתפר לאחר פסח עד ל"ג לעומר', וכן יש נוהגין 'שלא לישא נשים בין פסח לעצרת' לפי שהימים עלולין הן שנפלה מגפה בתלמידי ר"ע וכו', ואחי ר' בנימין נר"ו פי' הטעם מה שנהגו 'שלא לישא בין פסח לעצרת' לפי ששנינו בסדר עולם פ"ג משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש וכו', ר' יוחנן בן נורי אמר מן הפסח עד עצרת וכו' עי"ש, ומבואר כנ"ל שלגבי נישואין כתב כמה פעמים שנהגו שלא לישא מפסח עד עצרת, אולם לענין תספורת כתב עד ל"ג לעומר. וכן מתבאר מדברי הטור שלא כתב שיש נוהגים לישא אשה מל"ג לעומר אלא כתב שיש מסתפרים מל"ג בעומר ואילך עי"ש.
ואפשר לבאר בשני אופנים. חדא, שמהטעם שהם ימי דין, כמו שהזכיר האבן שועיב בתחילה, לא נושאים נשים כלל, וגילוח נהגו מפני אבלות עד ל"ג. ואידך, שמכיון שמזמן הגאונים נהגו לא לישא עד עצרת המשיכו במנהג זה, ותספורת שהתחדש בזמן הראשונים נהגו בזה קולא עד ל"ג, וזה אפשר ג"כ בדעת שה"ל כנ"ל.
אמנם הב"י כתב בזה"ל: "ודע דכשם שמותר להסתפר מל"ג ואילך כך מותר לישא אשה דכיון שפסקו אז מלמות למה יהא אסור לישא אשה, וכן כתב הרד"א. ורבינו שלא הזכיר אלא שמסתפרים נקט חדא מנייהו" ע"כ. אולם להאמור, מדיוק דבריהם של הראשונים הנ"ל נראה ברור שלגבי נישואין סבירא להו שהמנהג להחמיר עד עצרת ממש, וחילקו בין תספורת לנישואין.
אכן, מצאנו לכמה מהראשונים המאוחרים שכתבו גם לגבי נשיאת נשים, שהמנהג הוא עד ל"ג לעומר. הארח"ח הנ"ל כתב ואלו האנשים שלא דקדקו אלא עד ל"ג לעומר טועים הם כי מפסח ועד עצרת היה המקרה וכו' ולאחר מכן הב"ד הר"ז שהביא המנהיג ליישב המנהג עי"ש. והמאירי ביבמות כתב: "ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת, וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה, ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו, וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן" ע"כ. וכן בראמ"ה שם: "ובמדרש מפסח ועד ל"ג בעומר, ומפני זה נהגו שאין נושאין נשים מפסח עד ל"ג בעומר" ע"כ. וכ"כ תלמיד הרשב"א בסוף פסחים: "ובתשובת הגאונים ז"ל שנהגו כל ישראל שלא לישא אשה מפסח ועד עצרת מפני תלמידי רבי עקיבא שמתו תוך אותו הזמן, אבל אנו אין אנו נוהגין שלא לישא אלא עד ל"ג בעומר, ואולי רובן של אותן תלמידים מתו באותו זמן" ע"כ. וכ"כ מהר"י חלאוה בפירושו לתורה פרשת חיי שרה: "וכולן מתו מפסח עד עצרת, ומפרש שם דכולם מתו מחולי אחד, וע"כ נהגו שלא לעשות נישואין באותו זמן וכו', ומנהגנו עד ל"ג לעומר ובתלמוד שלנו אומר מפסח ועד עצרת - סמכו על הירושלמי שאומר עד פרס העצרת וכו'. ולפי זה ל"ג עצמו אינן ראוי, ויש מחמירין בענין זה ובמנהג זה וכו' אבל המנהג הקדום הוא כמו שאמרו בירושלמי עד פרס העצרת כלומר חצי שלשים לפני עצרת וכו'" עי"ש. וכן הרשב"ץ שהביא הב"י כתב כן והוא בתשובה (ח"א סי' קע"ח) ובספרו מגן אבות (על פרקי אבות פ"א מ"א) עי"ש.
והנה מה שהביאו הראשונים הנ"ל גירסא עד פרוס עצרת – בגמ' לפנינו בכל כתה"י המובאים בדק"ס השלם [שבהם כת"י אשכנזי, ספרדי וקטע גניזה מזרחי] ליתא גירסא זו אלא מפסח ועד עצרת, וכן בקה"ר (פי"א אות ו') הגירסא כן. וכ"ה ברש"י שם, וכ"ג הגאונים רב האי גאון בתשובה ורב שרירא גאון באיגרתו – ע' באוה"ג יבמות עמ' 140 והלאה, וכ"ג הריצ"ג. וכן בספר הפרדס לרש"י (עמ' רס"ד) הביא את המנהג שלא לישא נשים מפסח ועד עצרת ולא הזכירו כלל עד ל"ג לעומר או פרוס עצרת וכדומה. וכ"ה בסתמא בשה"ל (סי' רל"ה) והוסיף בשם אחיו ר' בנימין שפירש הטעם לפי שמצינו בסדר עולם [ובעדיות ספ"ב] משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש וכו' ר' יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת וכו' עי"ש, וא"כ מבואר ג"כ שאסרו נישואין בכל ימי העומר. וכ"ה בסידור ר"ש בר' נתן (עמ' צ"ב): "וכבר פשט המנהג בקהלות ישראל שלא לעשות קשר נישואין בימי העומר וכו' והסיבה לכך ע"פ מה שקבלנו שמספר רב של חכמים והם תלמידי ר"ע מתו בזה"ז וכו'" עי"ש. וגם בדברי המנהיג מבואר שכן מנהג שאר העולם לבד מצרפת ופרובינצא, וכן מתבאר מדברי הטור שכך מנהג כל המקומות גבי נישואין.
והנה אף אם נאמר שיש גירסא עד פרוס עצרת – מ"מ כבר האריך לנכון הר"ש ליברמן בספר היובל למארכס עמ' רח"צ והלאה בראיות ברורות מדברי חז"ל שסתם 'פרוס' היינו 'לפני', דהיינו 'ערב' החג, ורק במשניות גבי בכורות ושקלים הכונה לט"ו יום קודם, אבל בעלמא היינו ערב החג ממש עי"ש. ויש להוסיף על דבריו שכן מתבאר גם מתשובת רב כהן צדק שהביא שה"ל (סי' רי"ג) וזת"ד: מצוה מן המובחר לאפות בי"ד אחר ביעור חמץ אבל אם בודאי אינו מגיע לישוב 'בפרוס הפסח' וכו' ילוש ויאפה וישא עמו כדי שלא יבטל מאכילת מצה עי"ש, ומבואר דקרי לערב פסח פרוס הפסח. וברש"י סוטה ל' סע"ב: "פורס לשון פרוס החג לפני החג" עי"ש. ומבואר שאינו לשון פרוסה שהוא חצי אלא לשון לפני וכמ"ש במוסף הערוך (ערך פרס) עי"ש. ובתוס' קידושין נ"ד ע"א כתבו בתוך הדברים: ומשמגיע אחד בסיון דהיינו פרוס עצרת תורמין וכו', ותמה הרש"ש שם דפרוס היינו ט"ו יום קודם עי"ש, ולפי האמור אין זה מוכרח. וכמו שכתב בפירוש ר"ש בר' שניאור לשקלים (פ"ג ה"א) וז"ל: "נראה דפרוס הפסח דוקא קתני דבראש חדש כתיב חודש, והוי מתרומה חדשה ולא סגי בלאו הכי, אבל פרוס עצרת וחג לא הייתה התרומה ט"ו ימים קודם אלא בסמוך לרגל ואגב רישא נקט פרס לכולהו" ע"כ.
וא"כ אף לגירסא עד פרוס העצרת הכונה עד לערב שבועות, שזו ממש גירסת הגמ' שלנו ואין בין פרוס העצרת לעצרת ולא כלום, ועדיף טפי להשוות הגירסאות מלומר שיש מחלוקת. והרי הגאונים הנהיגו מפסח ועד עצרת ולא שמיע להו עד ל"ג לעומר, והרי אף אם הייתה בזה מחלוקת עדיף טפי למנקט כדברי הגאונים וכגירסתם מאשר גירסא אחת שלא ידוע מקורה, וכ"ש שאפשר להשוות בין הגירסאות וכנ"ל. ובפרט שזו רק 'שמועה' בשם הרז"ה, וגם הוא מצא 'בספר', נראה שזהו ספר יחיד ובודד, ומסתבר שזו 'הגהה', ואינו נוסח מקורי, ודברי הראשונים הנ"ל צ"ע.
והנה השו"ע פסק כדעת הר"י אבן שועיב וסיעתו וכמו שהיה המנהג בזמנו להתיר לישא אשה מל"ד לעומר והלאה, וכך פשט המנהג. ולפי האמור לכאורה עדיף לן טפי לנהוג כמנהג הגאונים ומנהג ספרד המקורי ופשטות דברי חז"ל עד עצרת, ובפרט שכתבו טעמים אחרים שהם ימי דין וכו' שאינם קשורים לפטירת תלמידי ר"ע. אולם יש מקום לומר שבדורנו כיון שיש הרהורי עבירה וכדומה, אין קיום המנהג הנ"ל שוה בנזק שיגרם על ידי זה, וכמה שיותר מוקדם עדיף טפי.
ולענין תספורת. הנה עפ"י הפשט נראה שא"צ להחמיר בזה עד שבועות, דהא הגאונים לא הזכירו כלל ענין תספורת וכנ"ל, ורק הראשונים הזכירו ענין זה, והם כתבו שנוהגים עד ל"ג לעומר. וא"כ לא היה מנהג בזה עד שבועות ברוב המקומות.
ולפי האמור העיקר הוא עד ל"ג לעומר שכ"ה ברוב הראשונים שהזכירו מנהג זה. ומה שחידשו מקצת מהראשונים עד ל"ד עפ"י הנוסח 'פרוס' עצרת – צ"ע, וכנ"ל.
אולם לדעת רבינו האר"י איסור הגילוח הוא לא מחמת האבל של תלמידי ר"ע אלא מחמת שימי העומר הם ימי דין והשערות הן דינים ואין להסתפר בזמן דין. ולפ"ז כתב שהאיסור הוא כל ימי העומר ולא רק עד ל"ג לעומר. וכבר קדמו לאר"י בספר צרור המור לר' אברהם סבע [נפטר בשנת רס"ט] בפרשת אמור וז"ל: "לפי שהם ימי דין אמרו שצריך להראות בהן צער ושאסורים בתספורת. ואעפ"י שאמרו לפי שמתו תלמידי ר' עקיבא בלילה - זהו לפי הנגלה, כי הטעם הנסתר הוא מ"ש לפי שהעומר הוא הדין ולכן אסור בתספורת כדי להראות עצבון. ומה שאמרו שמותר בתספורת מל"ג לעומר ואילך לפי שאז פסקו תלמידי רבי עקיבא למות - כבר כתבו התוספות שזה משמע ל"ג ימים של חול ומלבד שבתות ה' ומלבד המועדים נשארו ל"ג יום של חול, כי הימים של שבת והמועד אין צ"ל בהם שאסורים בתספורת. באופן שאיסור תספורת הוא עד שבועות. וכן הוא לפי האמת כי [עד] ל"ג בעומר הוא תוקף הדין וכו'" עי"ש [ושורש הדבר כבר כתב הר"י אבן שועיב שהבאנו לעיל].
♦

סיכום

המנהג הקדום בעם ישראל היה שלא לישא אשה מפסח ועד עצרת.
בצרפת ובפרובנס בדורות הראשונים נהגו בזה עד ל"ג לעומר, ולאחר מכן התפשט הדבר גם לספרד.
בתקופת הראשונים נהגו שלא להסתפר עד ל"ג לעומר.
הגירסא שהביאו חלק מהראשונים שמתו עד 'פרוס' עצרת – אינה הגירסא המקורית, וגם לגירסא זו הכונה 'ערב' עצרת, ולא 'ט"ו יום' קודם עצרת.
לדעת המקובלים איסור התספורת הוא משום שימי העומר הם ימי דין, וזה עד שבועות.
♦

תגובת הרב שמואל פרץ

בס"ד
לכבוד הרב עמנואל מולקנדוב
ראשית, אני מודה על שהוסיף וחידד את העניינים, אלא שיש לי אחר המחילה מה להעיר על דבריו.
לגבי מה שכתב שבדברי ר"י אבן שועיב נראה שלא נהגו (לכל הפחות) במקומו לישא נשים מל"ג בעומר ואילך ורק לעניין תספורת הקילו, וכן הביא משיבולי הלקט שגם כן הביא את המנהג כנ"ל. וניסה ליישב זאת בטעמים (שהרי קשה, אם אנו נוקטים שפסקו למות מל"ג בעומר, הרי שיש להתיר נישואים מל"ג בעומר ואילך). וז"ל: "חדא שמהטעם שהם ימי דין, כמו שהזכיר האבן שועיב בתחילה, לא נושאים נשים כלל, וגילוח נהגו מפני אבלות עד ל"ג. ואידך שמכיון שמזמן הגאונים נהגו לא לישא עד עצרת המשיכו במנהג זה, ותספורת שהתחדש בזמן הראשונים נהגו בזה קולא עד ל"ג, וזה אפשר ג"כ בדעת שה"ל כנ"ל".
ואני משיב על דבריו, על הדבר הראשון שכתב, אינו נזכר בגאונים וברוב ראשונים שנמנעים לשאת נשים משום שהם ימי דין, אלא מחמת האבלות. וכן נקטינן, שהרי מרן לא אוסר נישואים אחרי ל"ד בעומר מטעם זה.
ועל דברו השני, הרי הוא מוכיח שנתנו דבריהם לחצאים, כי איך שייך במנהג אחד ללכת על פי השיטה שבל"ג בעומר פסקו מלמות, ובמנהג אחד ללכת על פי השיטה שבעצרת פסקו מלמות. וגם אם המנהג הקדום היה עד עצרת, סוף סוף בימינו המנהג כבר שונה ואין נוהגים אותו.
ועל כל פנים, המנהג שלא לשאת נשים עד ל"ג בעומר כבר נמצא אצל המנהיג, שהוא מהראשונים המזכירים שיטה זו שפסקו למות עד ל"ג בעומר, וז"ל: "אך מנהג בצרפת ופרובינצא לכנוס מל"ג בעומר ואילך". (הראבי"ה, שהוא הראשון שמזכיר שיטה זו, כלל אינו מזכיר את המנהג לא לשאת נשים, וכמו שהרבה ראשונים לא מזכירים אותו, אלא רק שלא להקיז דם).
וכן בעצמו הביא מעוד ראשונים רבים המביאים שנהגו לישא נשים מל"ג בעומר ואילך.
וראיתי להשיב על מסקנתו שכתב: "והנה השו"ע פסק כדעת הר"י אבן שועיב וסיעתו וכמו שהיה המנהג בזמנו להתיר לישא אשה מל"ד לעומר והלאה, וכך פשט המנהג. ולפי האמור לכאורה עדיף לן טפי לנהוג כמנהג הגאונים ומנהג ספרד המקורי ופשטות דברי חז"ל עד עצרת, ובפרט שכתבו טעמים אחרים שהם ימי דין וכו' שאינם קשורים לפטירת תלמידי ר"ע. אולם יש מקום לומר שבדורנו כיון שיש הרהורי עבירה וכדומה, אין קיום המנהג הנ"ל שוה בנזק שיגרם על ידי זה, וכמה שיותר מוקדם עדיף טפי".
מה שכתב שיש לנהוג שלא לישא עד עצרת מצד הטעמים האחרים שהם ימי דין, הנה לא מצינו ברוב הראשונים שיזכירו עניין זה, שהמנהג שלא לישא נשים נוהג מחמת שהם ימי דין מלבד בספר מעשה הגאונים וברוקח, ודבריהם דעת מיעוט דמיעוט שלא הובאו בשאר ספרי הפוסקים ובפרט מרן לא התייחס לזה. ואם מצד זה אין צורך לחוש לזה כלל.
והנה אף על פי שכמו שנתבאר, שהפשטות היא שמתו עד עצרת ממש ולא עד ל"ג או ל"ד בעומר, ושהמנהג הקדום היה לא לשאת נשים עד עצרת ממש. מ"מ, כבר נתבאר במאמרי שדבר זה הוא מנהג הנזכר בגאונים רק כמנהג רשות שאף מי שעבר עליו אין קונסים אותו, ושאין זה איסור. ובנוסף נתבאר שאין מנהג זה נזכר בהרבה מאוד ראשונים קדמונים, וביניהם שלשת עמודי הוראה – ריף, רמב"ם, רא"ש.
וכן נתבאר שכל שאר המנהגים, התווספו מאוחר יותר, כך לגבי מנהג תספורת שהתווסף מאוחר ואף ייתכן שהוא אינו קשור לסיבת מיתת תלמידי רבי עקיבא, וכל שכן המנהג שלא לשמוע שירים שהוא מאוחר עוד יותר. מנהגים אלו הם מאוחרים ואינם תקנת חז"ל ואף הראשונים לא ראו להנהיג אותם, ואין בידינו עדות על אותו ראשון שהחליט להנהיג את איסור התספורת, אלא נראה שהעם בעצמו נמשך אחרי המנהג.
בנוסף על פי שהראנו אין כל יסוד להשוואה בין ימי הספירה לימי בין המצרים, שאין מכורתם ומולדתם מאותו מקום, שימי בין המצרים יש להם יסוד ברור בדברי חז"ל עצמם, ואילו ימי הספירה אין שום מקור בחז"ל הקובע כי ימים אלו הם ימי אבל, ואף המקורות הראשונים מביאים מנהג יחיד שלא לישא נשים ואף עליו כותבים שמי שנשא אין קונסים אותו (כלומר מדובר במנהג שאינו מחויב שהעובר עליו לא עבר כל איסור ואינו בבחינת פורץ גדר העובר על גזרות הציבור, ואף שכיום זה כבר אינו כך, מ"מ כך היה בראשית המנהג).
בנוסף, שכיום יש קושי עצום לרבים מחמת מנהגי האבלות הללו הנוהגים תקופה ארוכה, כך בעניין התספורת (שכאמור הוא מנהג מאוחר שכלל לא ברור עם הוא קשור למיתת תלמידי רבי עקיבא), שרבים נראים כמנוולים בשערם ובזקנם, ומרגישים שלא בנוח, ושואלים את הרבנים שימצאו להם קולות בעניין.
וכך בעניין שמיעת שירים, שהוא דבר מאוד חזק בתרבות כיום (מה שלא היה בעבר), ובפרט שאנשים לחוצים וזקוקים לרוגע ולמפלט שיש בשמיעת השירים. וכיום אינו עניין למחולות וריקודים כמו בעבר.
ועל כן אף שאינני מורה הוראה, ואין בידי הכוח לפסוק כל שכן בדברים כאלה שהם תקנות ומנהגים קדומים. מ"מ יראו מורי ההוראה את הדברים ואת השתלשלות המנהגים, וידעו את כוחם וטעמם של הדברים, ויראו את המעשה אשר יעשו.
אך וודאי שלבא ולהחמיר שלא לישא נשים אף אחר ל"ג בעומר, אין לזה שום מקום, וגם אם הוכח שמתו עד עצרת, סוף סוף מנהגי האבלות אינם תלויים באופן ישיר במיתת תלמידי רבי עקיבא אלא בכך שנהגו כך, ולבא ולהנהיג עוד ימי איסור כשכל האיסור עצמו אינו ברור, אינני רואה מקום לזה.
בברכה
שמואל פרץ
♦ ♦ ♦