האם אמירת "היום" מעכבת בספירת העומר[2]
כתב הט"ז (אורח חיים סימן תפט ס"ק ז): "ונ"ל פשוט שאם שואלו חבירו כמה ימים בספירה והוא משיב כך ימים ולא מזכיר בתשובתו היום כך ודאי לא יצא דעיקר המצו' שיאמר היום כך"[3]. ובאר בשולחן ערוך הרב (תפט סעיף ז): "אם לא אמר היום אלא מנה סתם כך וכך ימים לעומר לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולספור בברכה, דכיון שאמר כך וכך ימים הרי לא ספר את עצם היום הזה שהוא עומד בו והתורה אמרה תספרו חמשים יום שתספור היום עצמו שיאמר היום כך וכך"[4]. וחידד הגרמ"מ קרפ (הלכות חג בחג עמוד מ"ב): "דאין המצוה כלל בהזכרת מנין הימים אלא בספירת הימים, וכל שאינו אומר היום אין זה מעשה ספירה כלל, שאינו מונה ומשלים יום לחבירו, רק מזכיר את היום"[5].האליה רבה סימן (תפט י"ג) פקפק בדבר מתוך דיוק בראשונים: "ולענ"ד במקור בב"י אבודרהם (עמוד רמב) דסיים אבל שאל מבעוד יום וא"ל כמה יהיה לנו מהספירה זאת הלילה, יכול לומר לו כך וכך הם עכ"ל. וקשה הא אפילו בין השמשות מותר בכך וכך, אלא ע"כ דאם שאלו בין השמשות אף אמר כך וכך אינו יכול למנות אח"כ. ועוד קשה דא"כ למה ליה למימר אתמול, לימא כך וכך בלא היום. ומ"ש הט"ז בזה דחוק. ומה שדקדק מדנקט היום כך וכך, לענ"ד היינו היפוך מרישא דאמר אתמול". והמאמר מרדכי (סימן תפט ס"ק ו) פקפק בסברא: "ומיהו כתב הרב ט"ז ז"ל והרבה מהאחרונים ז"ל שאם לא השיב לו היום כך וכך אלא השיב לו סתם כך וכך ימים אין קפידא וחוזר וסופר בברכה. ולבי מגמגם גם בזה דהא כיון שמשיב לזה ששואל כמה ימי הספירה בזה הלילה מבואר דר"ל היום כך וכך". ראשית נראה מדבריו שאינו חולק על עצם חשיבות אמירת היום, רק במקרה שענה לחברו, ונראה מדבריו שמספיק שמבואר מדבריו שהיום וכו' ואילו הט"ז לא מסתפק בזה, שכן אין הדיבור כאן בגדר ביטוי לכוונתו אלא מעשה מצווה עצמי, שכל עוד הוא לא נעשה כדבעי אינו מועיל. ולדברי שו"ע הרב מובן יותר שכן בעינן מעשה ספירה כנ"ל, וצ"ב לאליה רבה האם הוא מקבל הגדרה זו, ואעפ"כ אומר את דבריו על עונה לחברו, או שמא מבין אחרת את עצם הדין.
בשו"ת מהר"ש לבית הלוי (אורח חיים סימן ה) נשאל: "מעשה שהיה ראובן היה שליח צבור לתפלת ערבית ליל ל"ג לעומר, ואחר שסיים העמידה התחיל ראובן לומר הוידוי כדרך כל לילה שאומרים וידוי אחר העמידה, אמר לו שמעון אל תאמר וידוי מפני שהוא ל"ג לעומר, ורצה לומר שהוא כמו יום טוב. אח"כ נסתפק שמעון אם יכול לספור פעם אחרת בברכה, משום שהרי כתב הרב הגדול בית יוסף בטור אורח חיים סי' תפ"ט בשם הר"ד אבודרהם... הרי שאם מנה והיה זמן הספירה אעפ"י שלא כיוון למנות בשביל המצוה, רק שאמר המספר כדי להודיע לחברו כמה הם, יצא, ושוב באותה הלילה לא ימנה בברכה, הכא נמי כיון שהיה זמן הספירה, וכבר מנה ואמר הם ל"ג לעומר, נראה דיצא ושוב באותה הלילה לא יברך, ועל זה נסתפק שמעון". ותשובתו: "אני עני ואביון נמצאתי שם, ואת פי שאלו, ואמרתי על פה כי היה נראה לענ"ד כי עדיין לא יצא ידי חובתו, לפי שלא אמר ומנה המספר שלם, שאפי' לפי דברי הר"ד אבודרהם אם היה אומר היום שלשה ושלשים לעומר הוה ניחא, אבל כיון שאמר הוא ל"ג לעומר, שהוא ראשי תיבות של שלשים ושלשה, תיבת ל"ג אינו מספר...". לכאורה עולה מדבריו שלא כט"ז, שכן האומר לא הזכיר היום. וכתב בספר מועד דוד (סימן ס"ב): "ואף שלא אמר היום כך וכך... מ"מ כיון שאמר מפני שהוא ל"ג בעומר, נחשב כאילו אמר היום". וצ"ב[6], האמנם אמירת "שהוא" עונה על דרישות הט"ז, וזאת שוב לאור הגדרת שו"ע הרב שצריך לספור את היום, ואולי לשם כך אין תחליף לאמירת היום.
מובא בספר כאיל תערוג (מועדים עמוד רי"ב): "במקרה שהש"ץ אמר היום חמשה ימים לעומר ותיקנו אותו הציבור ואמרו 'ששה ימים לעומר', ונפל ויכוח בין המתפללים האם מותר להם לחזור ולספור בברכה אחר שתיקנו את הש"ץ ואמרו את הספירה הנכונה, וחלק טענו שיכולים הקהל לחזור ולספור בברכה כיון שלא אמרו 'היום' וקיי"ל שאם לא אמר 'היום' לא יצא ידי חובה (עיין משנ"ב סי' תפ"ט סק"כ ובשעה"צ סקכ"ה). ואולם היו מהציבור שטענו שכיון שהש"ץ אמר היום וטעה בספירה והציבור תיקן את הש"ץ שאמר היום הרי הם כאילו אמרו 'היום' ויצאו יד"ח."
והובאה בזה מחלוקת בין הגרח"ק לגראי"ל: "ונחלקו בזה רבותינו, דהנה הביא המשנ"ב (סימן תפט סקל"ב) מהאחרונים דאם בירך על הספירה וספר ספירה שלא כדין ונזכר בתוך כדי דיבור יחזור ויספור כדין והברכה עולה לו, וכגון אם טעה ואמר היום ארבעה ימים לעומר ובתוך כדי דיבור נזכר שהוא יום חמישי דיו שיסיים 'חמישה ימים לעומר' ויוצא בזה, וכבר הקשו ע"ז הרי הפסיק בין הברכה למצוה בספירה שלא כהוגן ובעי לברך שנית ומ"ט אמרינן ליה שיסיים ויפסיד ברכה. והגר"א גניחובסקי שאל שאלה זו קמיה הגר"ח קניבסקי, ותירץ דכיון שאמר 'היום' שהוא מעכב בספירה כמבואר במשנ"ב (סי' תפט סק"כ) הרי התחיל את המצוה של הספירה וחלה הברכה וא"כ אף שהפסיק בדיבור אי"צ לחזור ולברך כמו שאר המצוות שאם בירך והתחיל את המצוה והפסיק בדיבור קודם שסיים את המצוה שאי"צ לחזור ולברך, שהתיקון תוכ"ד הוא המשך למה שאמר היום ושפיר איכא ליה ספירה וברכה.
אמנם רבנו דחה תירוץ זה דאף ד'היום' מעכב בספירה, דבלא זה מתפרשת הספירה על העומר ולא על הימים[7], אבל אין זה חלק מהספירה, ונפק"מ דאף להסוברים דלא מהני שומע כעונה בספירת העומר (עיין ביאוה"ל בריש סי' תפט) מ"מ על 'היום' מהני שומע כעונה, ומה שלא נחשב הפסק בגלל הטעות, משום שהוא עוסק בספירת העומר ולא הסיח דעתו מן הספירה".
ומכאן נחזור לעניין הציבור שתיקנו את הש"ץ: "הרי דלדעת רבנו הגר"ח קניבסקי ד'היום' הוא חלק מהספירה א"כ כיון שהקהל לא אמר 'היום' לא יצאו ידי חובת ספירה ויכולים לחזור ולספור בברכה[8], אבל לדעת רבנו הגראי"ל שטינמן ד'היום' הוא לא חלק מהספירה והוא רק מייחס את הספירה לימים, א"כ כיון שהש"ץ אמר 'היום' רק שספר ספירה בטעות א"כ כשתיקנו אותו הרי ייחסו את הספירה ל'היום' שאמר ושפיר יצאו ידי חובה". והעירו שם: "וצ"ב לפי"ז מדוע כשחברו שואלו כמה ימי הספירה היום, אם ענה רק המספר ללא 'היום' אין לחוש, והלא תשובתו קאי על השאלה כמה היום ומה בין זה לש"ץ שאמר 'היום'? וצ"ל בדעת רבנו דבש"ץ שטעה הציבור לא רק מגלה לש"ץ את היום הנכון אלא הוא ממשיך את דברי הש"ץ 'היום...', משא"כ בעונה לחברו". וצ"ב האם חילוק זה מתאים גם להבנת שו"ע הרב, או שלדבריו, כל עוד לא אמרת בעצמך, לא מצטרף דבר שלא אמרת, לדבריך, וממילא פשוט לדבריו, כדברי הגרח"ק.
♦
אמר "הזמן הזה כך וכך ימים"
נפ"מ נוספת מהבנת הגר"ז כתב בספר עם סגולה (עמוד 305) אודות מקרה שבמקום לומר היום כך וכך לעומר, אמר הזמן הזה כך וכך לעומר, האם יצא. בתחילה העלה סברא שראוי לחשוש וצריך לחזור ולספור "דזמן הוא משמעות גם להרבה זמן כמו שאומרים ספה"ע בזמן הזה דרבנן". ואח"כ הוסיף: "ומ"מ יש לדחות דכשאומר כך וכך ימים א"כ מוכחא מילתא ש'זמן' כונתו ליום הזה, ורק כשאינו אומר אלא כך וכך ימים לעומר בזה אין משמעות, דהרי הט"ז לא הביא ראיה לדבריו שהעיקר הוא לספור היום, אלא רק כתב שאם השיב לחבירו כך וכך ימים לעומר ולא השיב לו היום כך וכך ימים לעומר לא יצא יד"ח, דעיקר המצוה הוא לומר היום, וא"כ כל היכא שמוכחא כונתו סגי וצ"ע". אולם מלשון הגר"ז 'דכיון שאמר כך וכך ימים הרי לא ספר את עצם היום הזה שהוא עומד בו והתורה אמרה תספרו חמשים יום שתספור היום עצמו שיאמר היום כך וכך' רצה ללמוד: "שזהו פי' הכתוב תספרו חמישים יום שצריך לומר דוקא יום וצ"ע"[9].♦
המסתפק איזה יום היום
דנו האחרונים במי שאינו יודע האם היום ארבעה לעומר או חמשה האם ספירה מספק תועיל לו[10], וכתב הגרב"צ אבא שאול (מוריה רנ"ז-ט') בהסברת הספק: "יש להסתפק אם מצוות ספירת העומר היא לומר אמירה בעלמא של מנין הימים, או שהמצווה היא לספור כמה ימים יש לעומר, וכל שאין ידיעה ובירור של המניין אין כאן ספירה, שאם המצווה היא האמירה, הרי מ"מ אמר את מספר הימים, אבל אם המצווה היא ספירה… חסר בעצם המצווה..."[11] ויש לעיין האם הגדרת הגר"ז לדברי הט"ז מראה משהו בנידון[12].כמו כן יש לעיין במה שכתב בחשוקי חמד (יבמות דף קה ע"ב): "מעשה שהיה ביהודי שהתחיל להתפלל תפילת מנחה, דקות ספורות לפני השקיעה, והנה, כשהגיע ל'אתה חונן', נזכר לפתע שלא ספר אמש ספירת העומר, וגם במשך כל היום לא נזכר לספור, ואם ימתין לסיום תפילתו, יהיה זה כבר בבין השמשות, כך שיש אומרים שלא יוכל להמשיך לספור את העומר בברכה בכל הימים הבאים [יעוין בשו"ע (או"ח סימן תפט ס"ח) ובכף החיים (שם ס"ק פג). לפתע עלתה הברקה מעניינת במוחו. מה עשה, לפני שחתם 'ברוך אתה ה' חונן הדעת', [במקום שניתן לפנות אל השי"ת בתפילה אישית על דעה והבנה בלימוד התורה הקדושה, כמבואר בשו"ע (סימן קיט), פנה האיש אל בוראו, והתחנן מקירות ליבו: "רבונו של עולם, היום כבר ארבעים יום לעומר, ואני אוחז רק ביבמות דף ו' אנא, פתח ליבי והאר עיני בתורתך". כשסיים את תפילתו, מיהר לשאול: האם עלתה לו הספירה ויכול להמשיך לספור את שאר הימים בברכה? תשובה נאמר בחינוך (מצוה שו): ... נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול... למדנו אפוא, ש'ספירה' פירושה ספירה של השתוקקות לדבר מסוים... ויעוין גם במשנ"ב (סימן תפט סק"ה) שכתב שאם אינו מבין את לשון הספירה, אפילו ספר בלשה"ק אינו יוצא, דכיון דלא ידע מאי קאמר אין זה ספירה. ועל פי זה יתכן לומר בשאלתנו, שהאיש לא יצא ידי חובת הספירה, כי ספירתו אינה מבטאת כלל תשוקה ליום הנכסף של קבלת התורה, אלא אלו דברי תחנונים, בהם ציין כ'סימן' בעלמא את משך זמן לימודו, אך זו לא 'ספירת' העומר". האם ניתן לראות בדברי שו"ע הרב סיבה נוספת לבעיה באופן זה של ספירה, שכן אין כאן מעשה ספירה של היום, או שמא סו"ס הזכיר את המילה היום, ואין בעיה באופן אמירת המשפט וצ"ב.
♦ ♦ ♦