מחה"ס הכי איתמר
"סיני אינו נשלם"
הטור (או"ח מז) כתב חידוש נורא:"ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני, אשר בחר בנו מכל העמים, וקרבנו לפני הר סיני, והשמיענו דבריו מתוך האש, ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו, כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום".
היינו שברכת "אשר בחר בנו" היא לא רק על עצם הלימוד, אלא גם על המעמד בו קיבלנו אותה.
וכאן הבן שואל מה ענין ת"ת של שנת תשפ"ב אצל הר סיני? ומה המקום להודות כל יום על טקס קבלת המתנה ולא על התועלת ממנה?
נראה מזה דמעמד הר סיני אינו "מעמד" אלא "מצב", ולכן הוא לא היה רק לפני שלשת אלפים שנה, אלא הוא "קול גדול ולא יסף - כי קולו חזק וקיים לעולם"! (דברים ה יט וברש"י). אפילו שהדורות מתקטנים ומתגשמים, הקול של המעמד הכי עילאי ורוחני בהיסטוריה עדיין קיים. ה"קול גדול" של מתן תורה רועם בחלל העולם שלנו!! ומי שעוסק בתורה מתחבר לאותו קול.
וכשהוא מחדש בתורה ומגלה את חלקו, את החלק שנשמתו קיבלה מסיני, הוא כעת ועכשיו מתאחד ומצטרף עם אותו "קול גדול" שבו נתנה תורה. הוא כעת ועכשיו מממש ומגשים את הקול האישי שהופנה אליו מאז אותו מעמד!
וזה מפורש בחז"ל, בשמות רבה (סוף פרק כח):
"ולא כל הנביאים בלבד קיבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד ואחד קיבל את שלו מסיני, וכן הוא אומר את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם, קול גדול ולא יסף".
וכך הוא בזוהר סוף פר' חוקת:
"דאשתדל באורייתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אורייתא, הדא הוא דכתיב היום הזה נהיית לעם".
ובפסיקתא זוטא (פר' ואתחנן):
"חייב אדם לראות את עצמו כאילו מקבל תורה מסיני, שנאמר היום הזה נהיית לעם".
אז זה לא שאתה מתעסק ומעמיק באיזה מסמך עתיק שניתן לפני אלפי שנים, אלא אתה מעורר עכשיו את כל "מצב" הנתינה, וכעת חיה מתחבר למה שהמתין ומיועד לך מאותו מעמד.
וכמו שכתבו הפוסקים שמברכים "נותן התורה" בלשון הווה, כי הוא עדיין נותן את התורה למי שמבקש אותה.[2] אז כמה מובן שבהודאה על המתנה כלולה הודאה על המעמד בו הביאו לנו אותה.
והרמח"ל באדיר במרום (עמ' עא) מחדד את זה בניסוח חריף:
"ואודיעך בכאן סוד גדול, כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו".
ואולי מפני זה אמרו "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", "שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצים לקרותה" (ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא לג), שהוא מצד המציאות שאכן באמת התורה מתחדשת כל יום. וכ"כ הכלי יקר (ויקרא כג טז) ש"כל יום הוא מתן תורה אצל ההוגים בה", והוסיף דבר נורא, שמפני זה לא התפרש בתורה באיזה יום היה מתן תורה, כי הוא בכל יום ויום!
וכ"כ גם בפרי צדיק (מוצאי יום כפור אות ו) ד"זהו כח ההתחדשות התורה שבעל פה, שנתחדש בכל יום בנפשות ישראל בכל אחד לפי בחינת נפשו".
מהב"ח (שם ס"ב) נראה ביאור נוסף למה מודים כל יום על מעמד הר סיני:
"אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה... כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה, ולהוריד השכינה בקרבנו".
כל המעמד הנורא - מעמד הר סיני, כל מה שאנחנו מסוגלים לדמיין שהיה בו, מחושך ענן וערפל, קולות וברקים, הבשמים והטל-תחיה, ה"בחירה" שנבחרנו בו בכתרים ומלאכים, כל זה לא היה רק "מעמד" אלא "יצירה", התחדשה או נבראה בו יצירה חדשה, אפשרות ויכולת לדבוק בעצם קדושת התורה, בעצמות הרוחניות שלה.
ועל זה כותב הב"ח: "והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו", זאת אומרת שבזה מובן למה ברכת "אשר בחר בנו" היא גם על הר סיני, כי היא איננה רק על עצם הלימוד, אלא על היכולת העל-אנושית להדבק במקור מוצא התורה, על האפשרות הניתנת להעפיל ולחדור לתוך תוכם של גנזי המלך ולהיות עמו בלא מסך המבדיל. והאפשרות הזו התחילה מסיני. לכך - זה המכוון בברכת אשר בחר בנו!
רבי משה קורדובירו גם כותב על האפשרות הזו, באור יקר על שיר השירים (דרישה ו' חקירה ג'):
"ולזה אם יתקבצו כל מלאכי מרום לא יוכלו להוסיף חידוש בתורה, ולא לגלות סוד מן הסודות, אלא האדם שהוא אחוז בתורה, ועל ידי נשמתו נעשה דלי לשאוב סודות התורה".... וענין זה לא יהיה אף אם יעמוד מיכאל כל ימיו בתורה! ולא יחדש בה אפילו אות אחת - שאין בידו כח"!!!
מלאכים לא - ואנחנו כן??? מיכאל יעסוק בה כל ימיו ולא יחדש - ואנחנו כן???
כן!!!
כי אנחנו אחוזים ומושרשים בתורה, אנחנו כלי המיועד מעיקרו "לשאוב סודות" ממנה, לכן כך ניגש אליה להתחבר לקדושה והרוחניות שבה, להיות ה"דלי" הדולה ומשקה ממנה.
♦ ♦ ♦