סמיכת גאולה לתפילה בערבית
חובת הסמיכה גם בערבית והקולות שבזה
הגמרא אומרת (בברכות) איזהו בן העולם הבא, זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. והיינו שאמנם עיקר סמיכת גאולה לתפילה היא בשחרית, שעיקר הגאולה היתה בה, אבל גם בערבית יש מעלה בזה.ויש לעיין אם זה ממש דין לכתחילה, או רק הידור ורשות.
הרמב"ם פסק לגבי ערבית: "סומך גאולה לתפילה", ומשמע שזה חיוב. וכן משמע מלשון התוספות (ברכות ד, ב ד"ה דאמר) שכתבו: "יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמונה עשרה", ובסוף הדיבור שם כתבו תוס': "מיחייב לסמוך", משמע שזה חיוב.
וכן פסק בשו"ע (סימן רלו סעיף ב) שאין לדבר בין גאולה לתפילה בערבית.
אבל מצד שני רואים שיש בדין זה כמה קולות:
א. תפילה בציבור עדיפה על זה[2], וכמו שכתב הבית יוסף (שם) וז"ל: "ונראה שמי שנכנס לבית הכנסת[3] ומצא ציבור שקראו את שמע ורוצים לעמוד בתפלה - יתפלל עמהם ואח"כ יקרא את שמע עם ברכותיה, ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפילה מוטב שיתפלל עם הציבור ולא יסמוך, משיסמוך ויתפלל ביחיד[4]. ולא מיבעיא לדעת רב עמרם ורב נטרונאי אלא אפילו לדעת התוספות והרא"ש שכתבו שאין להפסיק בין גאולה לתפלה בדברים אחרים כדי להתפלל עם הציבור שפיר דמי וכו', דתפילה עם הציבור עדיפא ממיסמך גאולה לתפילה, ואף על גב דבתפילת שחרית לא אמרינן הכי, בתפילת ערבית דרשות היא מדינא, לא חיישינן לסמיכת גאולה כולי האי וכו'". וכ"פ בשו"ע שם סע' ג.
ב. השו"ע שם כתב בסע' ב שאפשר להכריז הכרזות, כגון להזכיר יעלה ויבוא, בין גאולה לתפילה בערבית, וגם לומר ברכו כדי להוציא ידי חובה את מי שלא שמע.
♦
מה רמת החיוב של סמיכה זו, ונפק"מ
בענין תפילה במנין שדוחה את חובת הסמיכה, כתב המשנה ברורה שם: "אבל כל זה (כשמצא ציבור מתפללין וכו') דוקא כשהוא משער שלא יוכל להשיג אחר כך מנין להתפלל עמהם, דאי לא הכי אין לו לבטל מצות סמיכת גאולה לתפילה[5]".ונראה שזה חידוש של רבינו המ"ב, ואינו נמצא בספרים אחרים, שאם "יוכל להשיג אח"כ מנין" יחכה למנין, ולא יתפלל כעת בלי לסמוך גאולה לתפילה.
ולא התפרש האם כוונתו אפילו לטירחה מרובה, כגון שהמנין הבא יהיה עוד כמה שעות (או אפילו זמן קצר, שבשבילו הוא טירחה רבה בסדרי יומו). ואיך הדין אם המנין הבא הוא במקום אחר שטירחה ללכת לשם (וגם אינו קביעות מקומו לתפילה), ואיך הדין אם הוא כעת בישיבה או בבית מדרש, "ביני עמודי היכא דהוו גרסי".
[וידידי, הרב מרדכי פטרפרוינד שליט"א, כתב לי שכל זה נראה שאינו חייב, שהוא כמו הדין שאינו חייב לטרוח למנין יותר ממרחק מיל, וציין לספר הזכרון שירת מרים (ירושלים תשע"ד) עמ' רנו בפסקי הג"ר נתן הכהן קופשיץ שליט"א, סי' ז, ח].
♦
סמיכת גאולה לתפילה בק"ש שאינו מחוייב בה
ויש לעיין בגדר המצוה לסמוך גאולה לתפילה בערבית, מפני אלו דברים היא נדחית. כגון הרוצה להתפלל מעריב מאוחר (ואפילו לאחר חצות), וכגון שרוצה להתפלל בכותל, ואינו רוצה לדחות ק"ש וברכותיה לשעה מאוחרת כל כך, כגון סמוך לחצות או לאחר חצות, שקרוב לאבד זמנה - האם מותר לו לקרוא ק"ש מוקדם, ומאוחר בלילה להתפלל מעריב, או שמצוות סמיכת גאולה לתפילה ערבית אינה מאפשרת דבר כזה.ולכא' במקרה כזה, יוכל בפשטות לקרוא מוקדם רק את הק"ש, ולצאת בה יד"ח מדאורייתא, ואת ברכות ק"ש ומעריב יתפלל מאוחר יותר, בסמיכת גאולה לתפילה.
ואע"פ שאין זה ק"ש שיוצא בה יד"ח, מ"מ בפשטות הרי סמיכת גאולה לתפילה היא מצד הברכות ולא מצד הק"ש.
אמנם בביאור הגר"א (סוף סי' מו) אפשר להבין שסמיכת גאולה לתפילה היא דוקא עם הברכות על ק"ש שמחוייב בה, ובהליכות שלמה[6] נראה שחשש לשיטה זו[7], אך מ"מ הרמ"א שם לא ס"ל כך, והביאור הלכה שם (ד"ה כי לפעמים) פשוט לו שלא כך, וביאר כך גם בדעת הגר"א, עיי"ש. וגם כידוע באשכנז היו מתפללים קבוע מעריב מוקדם, אחרי פלג המנחה, עם ק"ש וברכותיה, ובלילה השלימו את הק"ש דאורייתא, ולא ראו בכך בעיה מצד סמיכת גאולה לתפילה[8].
♦
בשעה שהציבור מתפללין – גם דוחה סמיכת גאולה לתפילה בערבית
יל"ע בענין נוסף, שתפילה במנין דוחה סמיכת גאולה לתפילה בערבית, והשאלה האם גם מעלת "בזמן שהציבור מתפללים" דוחה. כגון הנמצא בביתו ורואה שהגיע כבר הזמן שהציבור עומד בתפילת שמו"ע של מעריב, האם יתחיל כעת שמו"ע כדי להצטרף איתם, או יתחיל את ברכות ק"ש למרות שיפסיד זמן "שהציבור מתפללין". ובס"ד ראיתי בספר אשי ישראל (עמ' שו) שהביא את דברי ספר זה השולחן לג"ר שריה דבליצקי זצ"ל, בשם החזו"א, שיתפלל עימם ואח"כ יקרא ק"ש.יה"ר שנזכה תמיד לקיים מצוות ק"ש ותפילה כהלכתן, בכל כוונתן ובכל דקדוקיהן ההלכתיים, ולסומכן זה לזה. ו"כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות", ומתוך התפילה נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו!
♦ ♦ ♦