מח"ס אמרתו ארץ, ירוץ דברו, ושא"ס
רחובות
אמירת קדיש פעמיים כשצריך להוציא שני ספרי תורה ואין להם אלא אחד
בשבתות שמוציאים בהם שני ספרי תורה, כגון בשבת שחל בה ראש חודש, או בשבת חנוכה, או בארבע פרשיות של חודש אדר וכדומה, שאומרים קדיש בסיום הקריאה בספר הראשון שעלו בו העולים לחובת היום, ולאחר מכן חוזרים ואומרים שוב קדיש אחר הקריאה בספר השני, קודם שיברך ברכות ההפטרה. מה הדין כאשר אין להם אלא ספר תורה אחד, וצריכים לגלול את הספר כדי לקרוא למפטיר לחובת היום, האם גם אז יאמרו שני קדישים כיון שהם עניינים שונים, או שמא כיון שאין שני ספרים אלא ספר אחד בלבד, אין לומר שוב קדיש לאחר קריאת המפטיר קודם ברכות ההפטרה?♦
מנהג בני ספרד לומר ב' קדישים כשמוציאים ב' או ג' ס"ת
הנה מרן הבית יוסף (סי' רפב) הביא בשם שבולי הלקט (סי' עט) בשם הראב"ד, שבשבת שמוציאים שני ספרים, וכן ביום טוב, אינו אומר קדיש אלא עד שיקרא המפטיר בספר תורה שני וכו'. ולאחר מכן הביא הב"י את דברי הריב"ש בתשובה (סי' שכא) שציין למנהגים חלוקים בענין קדיש בשבת שמוציאים שני ספרים או שלשה, וכתב מרן הב"י שאנו בני ספרד נוהגים לומר קדיש בין ספר ראשון לשני, וחוזרים ואומרים קדיש אחר קריאת ספר שני, ובראש חודש טבת שחל להיות בשבת שמוציאים ג' ספרים אין אומרים קדיש אחר ספר ראשון לפי שאין קוראים בו אלא ששה, וכיון שלא גמרו לקרות חובת היום שהם שבעה, אין לומר קדיש עד אחר ספר שני[2], וכן חוזרים ואומרים קדיש אחר ספר שלישי, והיא דעת הרא"ש פרק הקורא עומד (סי' ה), וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב ט חלק ב), והר"ד אבודרהם (עמ' רג) בשם גאון. עכת"ד.♦
מנהג בני אשכנז בזה
אמנם הרמ"א בהגה (סי' רפב ס"ד) כתב: ואומרים קדיש קודם שעולה המפטיר, ואין חילוק בזה בין הוסיפו על מנין הקרואים או לא, ובין מוציאין ספר תורה אחד או שלשה. ע"כ. ומבואר שלדעת הרמ"א אף כשמוציאים שני ספרים, יש לומר קדיש רק אחר ספר ראשון שעלו בו שבעה עולים, אבל אחר קריאת המפטיר בספר השני אין אומרים קדיש. וכ"כ מהריק"ש בהגהות ערך לחם (שם), וכ"ה בט"ז (סק"ד) שלעולם הקדיש הוא קודם המפטיר, בין כשמוציאים ספר אחד ובין כשמוציאים שני ספרים. ע"ש.וכן מנהג בני אשכנז, וכמו שכתב במשנה ברורה (סי' קמז ס"ק כז) שמניחים את הספר השני על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמרו קדיש על שניהם וכו'. וביום שיש שלשה ספרי תורה, כגון ראש חודש טבת שחל בשבת וכה"ג, אזי אחר שגמרו בראשון מניחין השני, ואין אומרים קדיש, רק מגביה הראשון וכו', ואחר גמר קריאת השני מניחין השלישי אצלו, שהוא לצורך מפטיר, ואין צריך להניח הראשון, רק אומר חצי קדיש על שני ספרי תורה אלו וכו'. עכת"ד.
♦
כאשר יש רק ס"ת אחד לפי מנהג בני ספרד
ויש לדון לפי מנהג בני ספרד שבשבתות שמוציאים בהם שני ספרי תורה, כגון בשבת שחל בה ראש חודש, או בשבת חנוכה, או בארבע פרשיות של חודש אדר וכדומה, שאומרים קדיש בסיום הקריאה בספר הראשון שעלו בו העולים לחובת היום, ולאחר מכן חוזרים ואומרים שוב קדיש אחר הקריאה בספר השני, קודם שיברך ברכות ההפטרה, מה הדין כאשר אין להם אלא ספר תורה אחד, וצריכים לגלול את הספר כדי לקרוא למפטיר לחובת היום, האם גם אז יאמרו שני קדישים כיון שהם עניינים שונים, או שמא כיון שאין שני ספרים אלא ספר אחד בלבד, אין לומר שוב קדיש לאחר קריאת המפטיר קודם ברכות ההפטרה.♦
דברי הגר"ד סקלי זיע"א בשו"ת קרית חנה דוד
והנה כבר נשאל בזה הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצוק"ל בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (סי' מה), וזת"ד: מנהגנו אנו בני ספרד בענין הקדישים כדעת הרא"ש ז"ל (פ"ג דמגילה סי' ה). ובטעם הדבר כתב שם הרא"ש וז"ל: ואחר שנשלם הגמרא תיקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר לומר שהוא אינו ממנין שבעה ולכך צריך לחזור הפרשה שקרא שביעי, אבל ימים טובים וארבע פרשיות שמוציאין שני ספרים, אין המפטיר חוזר וקורא מה שקרא האחרון, אלא אומר קדיש אחר שקראו שבעה בשבת וחמשה ביו"ט, ובספר שני קורא המפטיר חובת היום, וכשמוציאין ג' ספרים קורין ששה באחד והשביעי בשני ואומר קדיש, ובשלישי המפטיר פרשה שהיא מעין ההפטרה וכו'. ע"ש. ולמדנו מדברי הרא"ש הנ"ל, שעיקר הקדיש שתיקנו לומר קודם המפטיר, להודיע ולהורות על המפטיר שאינו ממנין שבעה, ולכך אומרים קדיש קודם המפטיר בין שיהיה ספר אחד בין שיהיו שלשה ספרים, אין אומרים קדיש אלא אחר שנשלמו מנין העולים אז אומרים קדיש ואחר כך מפטיר. וא"כ יוצא לנו שהקדיש תלוי בהשלמת העולים. ולכך בנ"ד נמי שאין שם אלא ספר אחד, אומרים קדיש כשיושלם מנין העולים, ואחר כך גוללין וקוראים את פרשת המפטיר וחוזרים ואומרים קדיש על קריאת המפטיר שהיא קריאה חדשה. עכת"ד. ומבואר מדברי קדשו שאין זה תלוי בשאלה אם יש שני ספרים או לא, אלא כיון שהם שני עניינים שונים, והמפטיר קורא קריאה חדשה (דלא כמו בשבת דעלמא, שחוזר המפטיר לקרוא מה שכבר קרא השביעי), יש לומר שני קדישים.♦
דברי האחרונים בזה
וכן העלה הגאון רבי משה מלכה זצ"ל אב"ד פתח תקוה בשו"ת מקוה המים ח"ג (סי' ה), וז"ל: לענ"ד נראה ברור שצריך לומר קדיש אחרי השבעה וגם אחרי המפטיר כאילו היו שם שני ס"ת, שעיקר הקדיש נתקן על כל קריאה חדשה, והכא הרי קוראים פרשת השבוע וצריך קדיש כרגיל, ושוב קוראים המפטיר קריאה חדשה של ראש חודש או של חג, ויש לומר קדיש וכמו שכן מפורש בדברי מרן הבית יוסף (סי' רפב) וכו'. ע"כ. וכן פסק בשו"ת שרגא המאיר ח"ז (סי' נג אות ד) למנהג הספרדים. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מעשה נסים ח"ג (סי' עט) וציין שכתב המנהג בג'רבא. ע"ש.שו"ר למרן הראש"ל, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, בספרו ילקוט יוסף (סי' קמד ס"ח) שכתב בזה"ל: קהל שיש להם רק ס"ת אחד, ובשבת שצריכים לקרוא בשני ספרים, גוללין את הס"ת למקום הקריאה של המפטיר, אף שקראו בס"ת אחד, צריכים לומר שני קדישים, האחד אחר סיום פרשת השבוע (העולה השביעי – המשלים) וקדיש שני אחר קריאת ראש חודש וכדומה. ע"כ. ובהערה שם (עמ' קעה) כתב שכן השיב לו רבי אבה'ו מרן רבינו הגדול הגרע"י זצוק"ל, על פי מה שכתב בשו"ת קרית חנה דוד (הנ"ל) ע"ש. וכן העלה הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה חלק יז (עמ' תח) ע"ש.
וכן בקדש חזיתיה בשו"ת אור לציון ח"ב (פרק מה סעיף נד) שדן בזה וכתב: בימים שמוציאים שנים או שלשה ספרי תורה, אומרים קדיש לאחר כל קריאה, ואף במקום שיש ספר תורה אחד בלבד וגוללים מפרשה לפרשה, אומרים קדיש לאחר כל קריאה. ובביאורים שם הטעי'ם הדבר, משום דלא לחלק בין מקום שיש בו כמה ספרים למקום שאין בו אלא ספר תורה אחד בלבד. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מחקרי ארץ (שעיו ח"ו סי' קכח) שכן המנהג לומר קדיש אחר המפטיר אף כאשר יש ס"ת אחד. ע"ש. וכ"ה בשו"ת מעגלי אליהו ח"ד (סי' טז).
♦
הערה על ספר הליכות מועד
וכל זה לאפוקי ממ"ש הגאון רבי אופיר מלכא שליט"א בספרו הליכות מועד (חודש ניסן עמוד יז) לגבי ר"ח ניסן שחל בשבת, שבתי כנסיות שיש להם ספר תורה אחד, יאמרו קדיש אחד בלבד אחר העולה השביעי הקורא קריאת ראש חודש, ולא יאמרו קדיש אחר המפטיר (פרשת החודש) לפי שהוא אותו ספר, וכמו בכל שבת שלא אומרים קדיש אחר המפטיר לפי שהוא אותו ספר וכבר אמרו עליו קדיש. עכ"ד. ואחר המחילה מהדר"ג, לא זכר שר מכל הני רבוותא הנזכרים למעלה, שיש לומר בכה"ג קדיש גם אחר המפטיר. ולא דמי לכל שבת כלל, דבכל שבת חוזרים על הקריאה שכבר קרא העולה המשלים, משא"כ בשבת או ר"ח שמוציאים שנים או שלשה ספרים, שהמפטיר הוא ענין חדש לגמרי והוא מחובת היום, ויש לומר קדיש אף לאחריו. ודו"ק.♦
מסקנא דדינא
בשבתות שמוציאים בהם שני ספרי תורה, כגון בשבת שחל בה ראש חודש, או בשבת חנוכה, או בארבע פרשיות של חודש אדר וכדומה, מנהג הספרדים לומר קדיש בסיום הקריאה בספר הראשון שעלו בו העולים לחובת היום, ולאחר מכן חוזרים ואומרים שוב קדיש אחר הקריאה בספר השני, קודם שיברך ברכות ההפטרה. והוא הדין כאשר אין להם אלא ספר תורה אחד, וצריכים לגלול את הספר כדי לקרוא למפטיר לחובת היום, הסכימו הפוסקים שגם אז יאמרו שני קדישים כיון שהם עניינים שונים הקשורים לחובת היום.ומנהג בני אשכנז לומר תמיד רק קדיש אחד, והוא קודם המפטיר, בין כשמוציאים ספר אחד ובין כשמוציאים שנים או שלשה ספרים.
והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק. אכי"ר.
♦ ♦ ♦