פתח תקווה
בפני איזה בית דין ראוי לכתוב פרוזבול בזמננו
האם צריך ב"ד חשוב או סגי בכל בית דין
בגמ' בגיטין דף ל"ו ע"ב איתא: איבעיא להו כי תקין הלל פרוזבול לדריה תקין או לא לדרי עלמא תקין וכו'. ת"ש דאמר שמואל לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא, ואי סלקא דעתך לדרי עלמא נמי תקין, בשאר בי דינא נמי לכתבו. דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא - כגון בי דינא דידיה, וכרב אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא, אבל לכולי עלמא לא. ת"ש דאמר שמואל הא פרוסבלא עולבנא דדייני הוא, אי איישר חיל יותר מהלל אבטליניה. ורב נחמן אמר אקיימנה וכו', אימא ביה מילתא, דאע"ג דלא כתוב ככתוב דמי. עכת"ד הגמ'.ונחלקו הראשונים בביאור הדברים ובפסק ההלכה, וכפי שביארו הב"י והב"ח בחו"מ סי' ס"ז סי"ח, ונבאר יותר בס"ד.
בעה"ט באות פ' פרוזבול (דף ע"ז ע"ב) כתב: "אפי' למ"ד לדרי דעלמא תקין - האידנא ליכא בי דינא, ועולבנא הוא לן למיכתב פרוזבולא ולא מהני ולא כתבינן לטופסיה" ע"כ. והיא דעת ר"ת קודם חזרה, ודעת איכא מאן דאמר בספר התרומות – עי' ב"ח.
דעת ר"ת (אחרי החזרה) דקי"ל כשמואל, אלא של"צ ב"ד כרב אמי ורב אסי ממש אלא ב"ד גדול שבדור. וכ"ד תוס', סמ"ג, סמ"ק, בעל התרומות, וכן הסכים הר"ן.
ובדעת הרמב"ם. בפ"ט מהלכות שמיטה ויובל הי"ז כתב הרמב"ם: "אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של רבי אמי ורבי אסי שהן ראויין להפקיע ממון בני אדם, אבל שאר בתי דינין אין כותבין" ע"כ. והביא הב"י בשם מהר"ם (דפוס פראג סי' תתקע"ב) שפירש בדעת הרמב"ם שרק ב"ד דרב אמי ורב אסי, אבל שאר בתי דינים, אף שהם גדולים שבדור, אין כותבים. אולם כבר העירו בהערות בהוצאת שירת דבורה שבמהר"ם בתשובה לפנינו ליתא להוספה זו. אולם מצאנו במאירי שפירש כן בדעת הרמב"ם, וז"ל: "ומ"מ אף הוא לא התיר את הרצועה ליעשות על ידי כל בית דין שיזדמן אלא דוקא על ידי בית דין חשוב ומומחה מצד חכמתו ושהוא קבוע להיות של בני המחוז מתנהגים על פיו ובאים לפניו לדין. ומעתה בזמן הזה במקום שנוהגים בשמטת כספים הואיל ואין בתי דינין חשובים וקבועים כל כך אין אנו מכניסין עצמנו בדין פרוסבל" ע"כ. הרי שלפי דעתו בביאור דברי הרמב"ם אין בדורותינו אפשרות לכתוב פרוזבול.
אולם מצאנו בתשובות הרמב"ם דס"ל שיש פרוזבול בימינו, ואפשר גם לטעון פרוזבול היה לי ואבד – עי' בתשובותיו [מהדורת בלאו] סי' נ"ט וע"ו. וכמו כן מצאנו בדור שלאחריו במצרים טופס של פרוזבול - עי' בספר מקורות ומחקרים לר"ש אסף (עמ' 171). וא"כ נראה שהעיקר בדעת הרמב"ם זה כמו שפירשו הר"ן והב"י ושאר אחרונים, דס"ל שכל ב"ד חשוב שבדור מהני וכדעת ר"ת וסיעתו.
ובדעת הרי"ף. הרי"ף השמיט את מימרא דשמואל שאין כותבין פרוזבול אלא בב"ד דסורא ודנהרדעא, וכן שצריך ב"ד חשוב כרב אמי ורב אסי, וכתב הרמב"ן בדעתו דס"ל דליתא להלכה ול"צ ב"ד כזה[2]. וכן הסכימו הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' ל"ג), מהר"ם בתשובה הנ"ל והרא"ש בפסקיו [ועי' בדרישה שיישב את דברי הרא"ש בתשובה שלא כתב כן] – שהובאו בב"י. ויש להוסיף שכן הסכימו הרמ"ה והריטב"א בחידושיהם עי"ש. וכן הרי"ד והריא"ז השמיטו סוגיא זו וסתמו כדברי הרי"ף, ונראה מדבריהם דליתא לדינא דשמואל הנ"ל, אלא בכל ב"ד כותבים פרוזבול. וכ"נ מסקנת המאירי, שאמנם בתחלה פסק כשמואל וכתב זוהי שיטתנו וכ"כ גדולי המחברים, אולם לאחר מכן הביא את דעת הרמב"ן באורך וסיים והדברים נראים מחוורים עי"ש. וע"ע לקמן שהבאנו את דברי המאירי במגן אבות (סי' ט"ו) שכתב שצריך דיינים קבועים, וכן הר"י אלברצלוני כתב שצריך דיינים ידועים. ונראה מדבריהם דסגי בזה ולא צריך ב"ד גדול שבדור.
והנה הרדב"ז בתשובה (ח"ד סי' ק"ע) כתב שאפילו לדעת שאר הפוסקים דס"ל דבכל ב"ד כותבין - הנ"מ בית דין של חכמים אפילו שלא היו כר' אמי ור' אסי, אבל בית דין של הדיוטות לא אמרה אדם מעולם עי"ש. וכ"כ המבי"ט בתשובה (ח"ב סי' פ"א), וז"ל: "ונראה דאף למה שכתב הרמב"ן דלא קיימא לן כשמואל ולא בעינן כגון בי דינא דסורא וכו' – אפ"ה ב"ד חשוב בכל דור בעינן, וכמו שכתב 'אלמא אפילו בי דינא אחרינא דלא אלים כולי האי מצי כתב', דמשמע דאלים קצת בעינן אלא דלא בעינן כבי דינו של ר' אמי ור' אסי וכו', ומה שכתוב ב[טור] חו"מ סי' ס"ז דבכל ב"ד וב"ד יכולים לכותבו - היינו כהאי גוונא דכתב הרשב"א ז"ל דאזיל לשיטתיה דהרמב"ן" עיש"ב.
אולם אין נראה כן. חדא דלשון הטור שהזכיר המבי"ט לא משמע כדבריו, דלא בא לסתום אלא לפרש, ואם היה צריך ב"ד חשוב – היה הטור צריך לכתוב כן, ומדכתב בכל ב"ד נראה שאפילו ב"ד שאינו חשוב. ועוד שהרי הרמב"ן דייק כן מהרי"ף שהשמיט את דברי שמואל [וכן הרי"ד והריא"ז], ואם כן – אין מקור שצריך שיהיה ב"ד שונה מכל שאר דיני ממונות דעלמא. ועוד שלשון הרמב"ן הוא 'אלמא לא בעינן בי דינא דאלים אלא גריע משאר דיני ממונות', ומבואר שאדרבה הוא גרוע משאר דיני ממונות ול"צ ב"ד חשוב. וכ"ה לשון המאירי: דמה ענין לחזר בו אחר בית דין יפה כל כך יותר משאר דיני ממונות ואדרבה קיל טפי שאינו אלא דרך הודעה וכו' עי"ש. וכ"נ שהבין הרמ"א שסתם בשו"ע שי"א שכותבים בכל ב"ד, ומדסתם נראה שבכל ג' קאמר, וכ"נ עיקר בדעה זו [אלא שצריך שיהיו ידועים וקבועים, וכדכתבו הר"י אלברצלוני והמאירי הנ"ל].
המנהג בזמן מרן השו"ע. הנה מצינו ברדב"ז שהעיד שהמנהג היה לכתוב פרוזבול בכל ב"ד של ג' הדיוטות, אלא שבתחלה קיים הרדב"ז את המנהג ולבסוף חזר בו. בתשובה ח"א סי' קע"ו כתב: "כוונתו ז"ל [של הרמב"ם] לאפוקי שלא יהיו ב"ד של הדיוטות אבל גדול שבעיר כותב דיפתח בדורו כשמואל בדורו ויכול להפקיע ממון. ורוב האחרונים ז"ל הסכימו שכותבין אותו בכל ב"ד וכן נהגו ע"כ. אולם בפירושו לרמב"ם פ"ט הי"ז כתב וז"ל וכבר נהגו לכתוב פרוזבול בכל בתי דינין וסמכו להם דיפתח בדורו כשמואל בדורו דאי לא תימא הכי בטלה לה תקנת הלל דהא לית לן ב"ד כדרבי אמי ורבי אסי, ומ"מ בעינן שיהיה גדול בעירו דחשוב לאפקועי ממונא ולא כמו שנהגו לכתוב פרוזבול אפי' בג' הדיוטות" ע"כ. וכ"נ מדברי המבי"ט בתשובה (ח"ב סי' פ"א) בסופה שכתב: "ובשנת השמטה שעברה שנת הש"ך ליצירה בטלנו כמה פרוזבולין שלא נעשו בב"ד החשוב שבעיר יכתבו אחרים תחתיהם בב"ד החשוב" ע"כ, הרי שחלק מהעם נהגו לכתוב בב"ד של הדיוטות וכעדות הרדב"ז הנ"ל.
אולם גם הרדב"ז וגם המבי"ט וגם השו"ע פסקו למעשה כדעת הרמב"ם, אלא שהשו"ע העתיק את דברי ספר התרומות שב"ד שהמחוהו רבים עליהם חשיב כב"ד החשוב שבעיר ואפשר לכתוב בפניו. ועי' בסוף המאמר לענין מעשה.
♦
פרוזבול בפני שנים או בפני שלשה
בגיטין דף ל"ב ע"ב נחלקו רב ששת ורב נחמן לענין ביטול גט האם מבטלו בפני שנים או בפני שלשה, וכן לענין כתיבת פרוזבול האם כותבים בפני שלשה או אפילו בפני שנים. דעת רב ששת שצריך שלשה, ודעת ר"נ דסגי בשנים. ונחלקו הראשונים בפסק ההלכה.דעת ספר התרומות והטור שצריך שלשה, וכפי שהביא הב"י. ויש להוסיף שכ"ד ר"י אלברצלוני בספר השטרות, וז"ל: "וענין שטר פרוזבל כך הוא הולך המלוה אצל ג' עדים, וי"א אפילו לב', ואומר להם הוו לי סהדי וחזו דאנא מסר פרוזבל קמי 'שלשה דיינים דאינון פלוני ופלוני ופלוני' וכו'” עי"ש.
אולם דעת שא"ר דקי"ל כר"נ גם לגבי פרוזבול וכותבים בפני ב' דיינים, וכפשט המשנה בשביעית פ"י מ"ד. כ"כ הר"ן שם שלהלכה כותבים בלשון עדים וחותמים דיינים וכן להיפך, ואע"ג דלרב ששת איתמר הכי 'ולא קי"ל כוותיה' - אפשר דבהא לא פליג רב נחמן, אלא שהרמב"ם ז"ל לא כתבה בפ"ט מהלכות שמטה עי"ש. ומבואר מדבריו שהבין גם בדעת הרמב"ם שהעתיק את לשון המשנה – דס"ל כר"נ דסגי בשני דיינים, אלא שהרמב"ם לא פסק את הדין של עדים ודיינים. וכ"כ הריטב"א שם כדברי הר"ן [אלא שלא הזכיר את הרמב"ם] עי"ש. וכ"ד הריא"ז שם, וז"ל: "ודי לו בשנים דיינים" עי"ש. וכ"ד המאירי שם, וז"ל: "ולענין פסק מיהא כל שנמסר בתורת דיינין אף בשנים דיו" עי"ש. וכ"ד האו"ז בע"ז (סי' קי"ט), וז"ל: "והתם איפליגו נמי ר' יוחנן ורשב"ל בהא, ור' יוחנן כרב נחמן ורשב"ל כרב ששת, וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כרב נחמן דקאי ר' יוחנן כוותיה" עי"ש, ומבואר שהוא הבין בדעת הרי"ף שהלכה כר"נ גם לענין פרוזבול וגם לענין ביטול הגט. וכ"ה בשטר פרוזבול מרבנו תם שהועתק בראבי"ה (סי' תתצ"ב), וז"ל: "ויחתמו שלשה ומכל מקום די בשנים" עי"ש. וכ"כ עוד הראבי"ה להדיא בסי' תתצ"ג, וז"ל: "הילכתא כרב נחמן כדפסק תלמודא, שמע מינה דייני פרוסבל די בשנים וכל שכן בשלשה" עי"ש. וכ"ה בשטר פרוזבול שנעשה במצרים בזמנו של ר"א בן הרמב"ם שפורסם בספר מקורות ומחקרים (עמ' 171), שהדיינים החתומים שם הם ר' יחיאל בר' אליקים הצובי[3] ור' אליהו בר' זכריה עי"ש.
ובדעת הרמב"ם. לעיל הזכרנו את דברי הר"ן שלמד בדעתו שפסק כר"נ עי"ש. וכ"כ הב"ח בסוף הענין כאן עי"ש. אולם הר"י קורקוס בפ"ט הי"ז-י"ח כתב שנראה שהרמב"ם פוסק כרב ששת, והאריך בזה וסיים בזה"ל אלא שאני רואה שהר"ן ז"ל תפס הדבר בפשוט דסגי בשנים גם לדעת רבינו עי"ש. אולם נראה שהעיקר בדעת הרמב"ם הוא כפירוש הר"ן והב"ח, דהא הרמב"ם העתיק את המשנה פלוני ופלוני בלבד, ומכיון שהגמ' דנה האם זהו בדוקא או לא – אם היה פוסק כדעת רב ששת היה צריך להוסיף להדיא עוד 'ופלוני', וכפי שעשו ר"י אלברצלוני וספר התרומות והטור. ועוד מדלא העתיק את הענין של דיינים ועדים המוזכר בגמ' לפחות אליבא דרב ששת. ועוד מדחזינן בשטר הפרוזבול שנעשה במצרים בדור שלאחריו שחתומים רק ב' דיינים – נראה דהכי קים להו גם בדעת הרמב"ם, ומסתבר שכך ראו גם בשטרות שנעשו מזמנו של הרמב"ם.
ובדעת הרא"ש. הב"ח נדחק להשוותו לדברי הטור שמצריך שלשה עי"ש, אולם אין הדברים נראים. ועי' לקמן בשם מהרח"ש בתורת חיים שפירש בדעת הרא"ש לא כך אלא דסגי בשנים, וכן עיקר בדעתו.
ולמעשה. השו"ע פסק בפשיטות כדעת הטור וסיעתו שצריך ג' דיינים. ולפי האמור שדעת רוב הראשונים דסגי בשנים, וכ"נ פשטות דברי הרמב"ם - נראה שהעיקר הוא דסגי בשני דיינים, אלא שראוי להחמיר בג', וכפי שפסק הב"ח והביאו הכנה"ג בסוף דבריו.
♦
האם צריך למסור את הפרוזבול בפני הדיינים או לא
כתב הב"י בספרו בדק הבית (סעיף כ') בזה"ל: "כתב המרדכי בפרק השולח (סי' ש"פ) שמדברי רבינו יחיאל משמע שאינו מועיל פרוזבול אלא אם כן יאמר לדיינים עצמם מוסרני לכם. וחלק עליו [ר' אביגדור] מדגרסינן בירושלמי (שביעית פ"י ה"ב) אפילו נתונים ברומי, פירוש 'הדיינים'” ע"כ. והרמ"א בהגהת שו"ע פסק כדעת ר' אביגדור, וכן נהגו בירושלים בדורות האחרונים, ועי' בשו"ת יבי"א (ח"ג חו"מ סי' ו') שהאריך לחזק מנהג זה. אולם בספר בירור הלכה [זילבר] (מהדורה תניינא חו"מ סי' ס"ז) האריך לחלוק על דבריו, ודבריו נכונים, ונבאר בס"ד.הנה שאר הראשונים פירשו את הירושלמי ואפילו נתונים ברומי – היינו ש'השטרות' נתונים ברומי. כ"כ הרמב"ן בגיטין ל"ו ע"א, וז"ל: "וי"ל התם [בדין מוסר שטרותיו לב"ד שאינו משמט] במוסר שטרותיו לב"ד 'ממש', אבל הכא [בדין פרוזבול] אינו מוסר להם אלא שכותב מוסרני לכם, כלומר בכל מקום שהם יהיו כמסורות לידכם, ואמרו בירושלמי ואפילו נתונות ברומי" ע"כ. וכ"ה בריטב"א ובר"ן ובנימוק"י שם, ובכפתור ופרח (פרק מ"ט), ובפירוש הרש"ס לירושלמי. ומדבריהם מתבאר שצריך למסור לב"ד ממש, אלא שאת השטרות לא צריך למסור להם ממש. וכ"כ הר"י קורקוס בפ"ט הי"ז ששאר כל המפרשים סברי שאפילו נתונים ברומי אשטרות קאי לא אדיינים.
אלא שהר"י קורקוס שם הקשה למה צריך דוקא בפני ב"ד, וסיים שכל שהודיע לב"ד ונתרצו סגי וא"צ למסור להם פה אל פה, ואפשר שגם זה כוונת הר"ן שכתב שב"ד גדול שבדור שנזקק הוא לכך, פירוש ובודאי שיתרצו. ואפשר עוד דכיון שנזקק הוא לכך – אפילו הודעה א"צ וכדברי המרדכי עי"ש. ונראה שכתב כן כדי לחלוק על הר"ן בידים נקיות[4], אולם ודאי שאין זו כונת הר"ן ושא"ר, וכמו שפירשו שאר האחרונים בדעת הר"ן וסיעתו. וכפי שנביא לקמיה שיש ראשונים מפורשים שכתבו שצריך בפני הב"ד ממש, וא"כ אין לדחוק כך בדעת הר"ן וסיעתו.
וכן הוכיח לנכון בשו"ת יבי"א שם מדברי הרמב"ן בחולין ד' ע"ב שכתב דטעמא דמ"ד אינו נאמן [לומר פרוזבול היה לי ואבד] משום דמי יימר דמזדקקי ליה בי תלתא, וטירחא רבתי היא, ומיטרח כולי האי לא טרח. וטעמא דמ"ד נאמן משום דישראל מיטרח נמי טרח עי"ש. וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' שי"ג), וז"ל: "שהפרוזבול איכא למיחש דלמא לא איזדקוקו ליה בי דינא" עי"ש. ומבואר מדבריהם שצריך להגיע לפני הב"ד ממש, דאם יכול לומר לעדים שמוסר לפני בית הדין – אין בזה טירחא כלל. ויש להוסיף שכ"ה גם ברמב"ן ל"ז ע"ב, שכתב בתוך הדברים השתא בפרוזבול נאמן [אע"ג] דאיכא למימר לא איזדקיקו ליה בי דינא וכו' עי"ש, והעתיקוהו הרשב"א שם וכן הריב"ש בסי' תצ"א עי"ש, ומבואר כנ"ל.
וכן מתבאר גם מדברי המאירי בגיטין ל"ו ע"א, וז"ל: "אבל פרוזבל שצריכים לבא עליו לפני בית דין מ"מ - אוושא מילתא ונמצא רישומו של שביעית ניכר" עי"ש.
וכן מתבאר מדברי ר"י אלברצלוני בספר השטרות שטר מ"ח פרוזבול [שהובא בספר התרומות שהביא הב"י] שכתב: "די לו אם יחתמו לו אותן העדים באותו שטר פרוזבול כי בפניהם מסרו בפני הדיינין" עי"ש, וכן למדו רבים מהאחרונים שהובאו ביבי"א שם בדעת הר"י אלברצלוני הנ"ל. אמנם המבי"ט (ח"ב סי' פ"א) כתב שמדברי הר"י אלברצלוני הנ"ל מבואר כדעת ר' אביגדור עי"ש, ובשו"ת שערי עזרא [טראב, ירושלים תרס"ו] (יו"ד סי' כ"ב) וכן בשו"ת יבי"א הנ"ל כתבו להצדיק את פירושו. אולם המעיין יראה שאין דבריהם נכונים, והעיקר בדעתו הוא כמו שפירשו רוב האחרונים וכדעת רוב הראשונים הנ"ל.
והב"ח כתב לפרש בדעת הרא"ש דס"ל כדעת ר' אביגדור הנ"ל עי"ש. אולם אין דבריו מוכרחים, ואדרבה בשו"ת תורת חיים למהרח"ש (ח"ב סי' ל"ב) דייק מדברי הרא"ש דס"ל שצריך בפני הדיינים ממש עי"ש. ודבריו נראים יותר, דהא המקור היחיד להתיר שלא בפני הדיינים זה הירושלמי לפי הפירוש של ר' אביגדור, והרא"ש לא הזכיר כלל ירושלמי זה, ולומר שסמך עליו בפשיטות ללא שיביא אותו אינו נראה.
והנה במשנה בשביעית פ"י מ"ה בנוסח הפרוזבול איתא מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים 'שבמקום פלוני', וכתבו בספר שושנים לדוד ובספר משנה ראשונה שם שבודאי א"צ לכתוב את מקום הדיינים, וכונת המשנה 'שבמקום פלוני' היינו שהדיינים אינם כאן ולכן צריך לכתוב היכן הם, וכדעת ר' אביגדור עי"ש. והדבר תמוה להביא ראיה ממשנה מפורשת בדוכתא נגד כל הראשונים הנ"ל. ועוד, שבמשנה מפורש שמוסר את החובות לדיינים עצמם כדקתני 'לכם', ואעפ"כ כותב 'שבמקום פלוני'.
ובביאור המשנה כבר עמדו הראשונים, וחלקם הוכיחו ממשנה זו שצריך ב"ד ידועים וקבועים. כ"כ הר"י אלברצלוני בספר השטרות שטר נ"ו, קבלת עדות, וז"ל: "ומתוך הדברים תדע כי צריך בפרוזבל למסור לדיינין ידועים ולא למי שעושה אותם דיינין לפי שעה וכו'. ועוד, הלא המשנה כך אמרה הדיינין שבמקום פלוני, לפיכך כל מקום שהוא אומר הדיינין ומוסר לב"ד ובא לב"ד מומחין ולא להדיוטות שעושה אותן בית דין וכו'” עי"ש. וכ"כ המאירי בספרו מגן אבות (ענין ט"ו), וז"ל: "וודאי לדיינים הקבועים היו צריכים למסור, וכדאמרינן מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני וכו'” עי"ש. הרי שפירשו שאכן צריכים לכתוב הדיינים שבמקום פלוני, והטעם משום להודיע שהוא מוסר לדיינים קבועים ומומחים. וכ"נ דעת ר"ת בשטר פרוזבול שלו המובא בראבי"ה (סי' תתצ"ב), שכתב את הנוסח בזה"ל: "דוכרן פתגמי מה דהוי קדמנא אנו פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני וכו'” עי"ש. ומבואר שגם כשמוסר לפני הדיינים עצמם צריך לכתוב שבמקום פלוני. ובפרוזבול שנעשה בבית דינו של ר' אברהם בן הרמב"ם שנדפס בספר מקורות ומחקרים (עמ' 171) הנוסח הוא בחמישי בשבת וכו' למנין דרגילין למימני ביה בפסטאט מצרים דעל נילוס נהרא מותבה בא אלינו וכו' כשהיינו יושבים במושב בית דין ויאמר אלינו וכו' עי"ש, הרי שגם הם היו בית דין וכתבו את המקום. וע"כ אין להביא ראיה כלל ממשנה זו לחידושו של ר' אביגדור בפירוש הירושלמי.
וא"כ נמצא שר' אביגדור יחיד הוא בראשונים בחידוש זה שלא צריך להגיע לב"ד, ושאר הראשונים פליגי עליה – אם במפורש ואם מסתימת דבריהם.
וע"כ נראה שאע"פ שבדורות האחרונים נהגו כסברתו של ר' אביגדור – קשה לסמוך על סברא זו, והעיקר כדעת רוב הראשונים. ועי' ביבי"א ובבירור הלכה הנ"ל שהביאו את דברי האחרונים המדברים בזה, ומתבאר מדבריהם שרוב האחרונים שנשאו ונתנו בדבר – לא סמכו על סברת ר' אביגדור.
ויש להוסיף שאף ר' יו"ט דאנון שחתם על שטר פרוזבול כמנהג ירושלים כמובא בספר ארץ חיים – מ"מ בספרו כבוד יו"ט על הרמב"ם פ"ט הי"ז האריך בענין זה, וסיים בזה"ל: "ומאחר עלות כל הכתוב למעלה אני תמיה על מנהג עיר קדשנו ירושלים ת"ו שכותבין פרוזבולין ומזכירין בתוכם להדיינים יצ"ו ואין להם ידיעה כלל והרי זו סברא יחידאה ואיך לא עלה על לבם לתקן זה בנקל אליבא דכו"ע" עי"ש.
ההנהגה הראויה למעשה בכתיבת הפרוזבול
לאור האמור נראה שבודאי עדיף לצאת יד"ח כל השיטות ולהופיע בפני ב"ד שהמחום רבים עליהם ולכתוב בפניהם את הפרוזבול. אולם רוב האנשים לא יכולים לבוא לפני ב"ד זה, שהרי המנהג הוא שעושים את הפרוזבול בכ"ט לחודש אלול או יום לפני, כדי לכלול את כל החובות שעושים עד היום האחרון כולל ההפקדות בבנק ושאר השקעות וכדומה, וביום זה שהוא ערב ר"ה קשה ללכת לב"ד המיוחד שבעיר. ועל כן צריכים לבחור אחת מהאפשרויות - או לכתוב בפני ב"ד רגיל שלא המחום רבים עליהם, או למסור בפני עדים שמוסר את חובו לב"ד מומחה וגדול, אבל אינו בפני בית הדין.ולפי מה שביארנו, עדיף טפי למסור בפני בית דין רגיל, שהרי לדעת הרי"ף והרא"ש ורוב הראשונים סגי בהכי, וכך היה המנהג גם בזמן הרדב"ז והב"י וכנ"ל, אלא שהפוסקים החמירו לכתחלה כדעת הרמב"ם, ומאידך לכתוב בפני העדים שמוסר לדיינים שלא בפניהם – לדעת רוב הראשונים לא מהני, ור' אביגדור דעה יחידאה היא. ולכן כשא"א לקיים שניהם עדיף למסור בפני ב"ד רגיל כשמגיע לפניהם ממש, וסגי בב' דיינים מתוכם לפי דעת רוב הראשונים וכנ"ל.
♦ ♦ ♦