הרב משה לוי

רשימות ממורינו הגאון רבי דב לנדו שליט"א[2]

שב"ק בשלח י"א שבט תשע"ח
א. הגא"מ שליט"א דיבר על ענין תורה לא בשמים היא, והזכרתי ענין יהא מונח עד שיבוא אליהו, ואמר דאי"ז הכוונה שיפסוק עפ"י אליהו [ולא פי' כוונתו, ואולי היינו מש"כ הקוב"ש שיתבייש ויודה, וצ"ע, ועי' מאמר תורת הנביאים למהרצ"ח]. ושאלו איך המן היה מברר הלכה הלא תורה לא בשמים היא, ותירץ בשם התוס' יוהכ"פ דבירור מציאות שאני.
שב"ק נשא י"ב סיון תשע"ח
ב. שאלתיו בדברי האב"ע (במדבר ד, כד) בקרא דלעבוד ולמשא 'לעשות הלחם לשחוט ולשמור' והא שחיטה כשירה בזר. והוסיף רבינו דהא לחה"פ הביאו אומנין מאלכסנדרי' וודאי כשר בזר. ואמר דזה באמת קשה, ואמר דיש באב"ע הרבה דברים שלא כפי הלכה [שוב העירני אחי הבה"ח צ"ש נ"י לדברי המהרש"א קידושין עו, ב].
יום ב' כ"ה אב תשע"ח
ג. בספיקא דהמשנל"מ (פ"ה מיסוה"ת ה"ה) אי איכא קיום מ"ע שלא כדרך הנאתן, אמרתי למרן רבינו שליט"א דיש להוכיח משעיר של יוה"כ דהיו אוכלים אותו לערב ולא אמרי' עשה דוחה ל"ת דאפשר לקיים שניהם, ולכאו' יכלו לאוכלו שלא כדרה"נ אם מקיימים בזה עשה דאכילת קדשים. ואמר לי מרן רבינו דזו שאלה נודעת, וקדשים שאני דאיכא דין למשחה כדרך שהמלכים אוכלים.
שב"ק א' דר"ח אלול תשע"ח
ד. שאלתיו בסתירת דברי הרמב"ן עה"ת, שבפ' מטות כתב דלא היה חיוב הגעלה במלחמת סיחון ועוג דהותרו אף קדלי דחזירי, ובפ' ואתחנן (ו, י) כתב דהיה איסור ע"ז במלחמת סיחו"ע, וא"כ ניחוש משום בליעת איסור דע"ז. ויישב דהרמב"ן לשיטתו בחי' הרמב"ן החדשים דליכא טעם כעיקר בב"נ.
ושאל מה הלשון ברמב"ן עה"ת ואמרתי שאיני זוכר, ואמר דצריך לדייק בכל מילה של הרמב"ן וכמש"כ בכללי הרמב"ן לר"י קנפנטון דבכל אות ברמב"ן צריך לדייק. ושאלתי אם הוא גם ברמב"ן עה"ת ואמר שכן [וביום ב' דחוהמ"ס שאלוהו שוב ע"ז ואמר – צריך ללמוד את זה בעיון גדול]. ואמר שאפשר לעשות לפעמים השוואות מהרמב"ן עה"ת ובחידושים על הגמ' ובס' המלחמות ובספהמ"צ ומתגלים הרבה חידושים.
ה. שאל א' על פיטום הקטורת דהוא משום ונשלמה פרים דלית ביה סדר העשיה עצמה, ואמר לו מרן שליט"א וכי מה שייך לכתוב יותר משהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים.
ו. שאלתיו בחדר"ג שלא לישא ב' נשים שהגבילו עד סוף האלף החמישי, וביאר האבנ"ז (אה"ע סי' ח' אות ח') דהוא בכדי שלא יהא בל תוסיף, וצ"ב אמאי בתקנת גירושין ע"כ לא עשה כן [ומורינו רה"י הגרי"ג שליט"א אמר לי דהוי רק הנהגה טובה].
ז. 'כהושעת משמחיך בבנין שני המחודש נוטלין לולב כל שבע במקדש' (הושענות לשבת), וצ"ע דהא בבית ראשון נמי ניטל כל שבעה (א.ה. לכאו' י"ל דהוא ענין בפני עצמו, ועי').
ח. 'סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם', ביאר מרן שליט"א בשם הגרי"ח זוננפלד זצ"ל דבכל מלאכה יתכן שאינה לכל אחד באופיו כנגרות וצבעות, משא"כ ירא"ש וקיום המצות הוא כל האדם.
יום ג' א' דר"ח מרחשון תשע"ט
ט. שאלתיו בד' הר"מ (פ"ט ממלכים ה"י) דלא נאמרו שיעורין לב"נ, הא ליכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסיר. ואמר דהר"מ לשיטתיה דל"ל האי כללא ודלא כהתוס' (חולין לג.), אך אי"צ לזה דחצי שיעור אסור מה"ת ולא חשיב דשרי לישראל.
י. (שב"ק חיי שרה כ"ה מרחשוון תשע"ט) אמר להגרש"ש זקס שליט"א שלאחר מלחמת יוה"כ נסעו עם רה"י זצ"ל (ר' מרדכי שולמן) למערת המכפלה ועמם נסע ר' שאול קוסובסקי זצ"ל (הדבר שאול), והיה ויכוח אם מותר להכנס משום בית ע"ז. וכמדומה שאמר שלא נכנס.
[א"ה ותליא אי איסלאם חשיב ע"ז, ועוד דהם באו בגבולנו, עי' ע"ז מד, ב].
יא. שאלתיו בהא דכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין אמאי לא נדון שעבודתם בין כך פסולה משום לבישת כלאים שלא בשעת עבודה, לדעת הר"מ בהל' כלאיים דכל ההיתר דבגדי כהונה אינו אלא בשעת עבודה. ואמר לי שנתקשה בזה בבחרותו וראה בחי' הגר"ח (סטנסיל) שביאר דכיון שכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, א"כ גם פיגול חשיב עבודה והיינו "עבודת פסול". ואמר דלפי"ז מובן טפי לשון "הכהנים" שפיגלו דבלא כהן ל"ש שיהא פיגול דבעינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול ודו"ק. וציין לחזו"א.
[א"ה צ"ע מדוע יהיה קלב"מ בפיגול, מאחר שאין כרת על המפגל אלא על האוכל].
שב"ק פ' וארא כ"א טבת תשע"ט
יב. שאלתיו אם רודף פסול לעדות, ואמר דלא שייך, דממ"נ קודם שהרג אינו רוצח דרוצח אינו מי שרוצה לרצוח אלא מי שרוצח. ואמר דיל"ע בנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אי נפסל לעדות. ואמרתי דתליא אי הוי פסול הגוף, או חשש משקר כמו שדן בקצוה"ח (שוב הראני ידידי הבה"ח א.מ.ק. שכ"כ בקוב"ש).
שב"ק כי תשא י"ח אדר א' תשע"ט
יג. חייב לנזיר כוס יין אי יכול להחזיר לו, אמר שלא, וציין לתוס' ריש שבת. [א.ה. כפי הנראה מדובר בגוונא שהנזיר חפץ לשתות את היין, דאל"כ מדוע שלא ישיב לו את חובו].
יד. באחיעזר (ח"ד סי' צד, וכבר קדמו הדברי חיים בזה) כתב לתרץ את הקושיא הנודעת במנחת סוטה דלמ"ד הבעלים מפגלין א"כ כל סוטה תפגל מנחתה, ותי' דמקנה ע"מ שלא תפגל. אך יש לחלק דפיגול מ"מ הוי קרבן פסול ול"ש הך כללא דבמציאות נתפגל (שו"ר הדברים בכתבי מרן שליט"א, גיטין שיעורי בקיאות סי' נט).
טו. אמר דיש לדון (וכבר מפורסמים הדברים בשם מרן שליט"א) בנולד ביום כ"ט אדר א' והשני בא' אדר ב' ונהיו בני ע' בשנה פשוטה, אי צריך לקום זה מפני זה, והוכיח מדברי רש"י דתליא בתלאות ומ"מ עבר יותר מי שגדול בימים.
טז. ושאלתיו בחמי חמיו (היינו מזיווג שני שלו ושל חותנו) מי צריך לכבד מי, כמש"כ הרמ"א דחייב בכבוד חמיו, וכן יל"ע בדוד דודו (למש"כ רבינו יונה דחייב בכבוד דודו). ואמר דזה מעניין, אבל אין בזה שום נפק"מ והוא ענין של מידות, והגרעק"א כיבד את חותנו בצורה מופלגת אף שהיה קטן ממנו בשנים ובחכמה. ונסתפק ברבו של רבו של רבו מהו. והזכרתי לענין קדימות הסותרות זא"ז, סוגיא דזבחים (צ:) חטאת העוף עולת בהמה ומעשר בהמה, והתוס' שם בהשבת אבידה וכבוד או"א (והוסיף מרן שליט"א את דברי הירושלמי דהוריות פ"ג ה"ד בפר העלם דבר ציבור ושעיר דע"ז וחטה"ע, ועי' חזו"א מנחות סי' יא).
ערש"ק ויוט"ר דחג הפסח תשע"ט
יז. שאלו א' אם מש"כ בח"ח דהמדבר לשה"ר עוברים אליו עברותיו של המדובר (ותיקן דאי"ז ח"ח אלא חוה"ל), האם זה כפשוטו, ואמר מאין לי לידע דבר שכזה[3].
יום ב' ב' דחוהמ"פ תשע"ט
יח. נשאל בנידון האחרונים אי איכא חצי שיעור במצוות לכאו' יהא מחוייב כשיש לו רק חצי זית מצה להקיאו ולחזור ולאוכלו, ואמר דאינו חייב ד"התורה אינה מחייבת לעשות דברים מוזרים".
[א"ה קושיא זו היא לכו"ע, דהא קי"ל שאם הקיא וחזר ואכל מקיים מצוה, אכן בד"כ הוי שלא כדרך].
יט. אמר דהחזו"א אמר דמותר לנוהגים איסור ב"גיבראקס" להכין ביו"ט שחל בער"ש הואיל ומקלעו אורחים, ואמר שחשב שה"ה בקטניות, אך שמע דקטניות שאני ובזה לא יהא התירא דהחזו"א, ואמר – איני יודע למה.
כ. שאלו אם האב שואל והבן עונה אם מקייימים מצות סיפור יצי"מ, ואמר דמ"ש מב' אנשים זרים, שאלו דאולי גרע מכיון שהוא היפך צורך הסיפור המבוארת בתורה, ואמר דודאי שיוצאים.
כא. הנה התרוה"ד (הו' בשו"ע חו"מ סי' תיד) כתב לענין פקדון שנתערב עם ממון הנפקד דנעשו שותפים בלא קנין, ולפי"ז כתב הגרעק"א דאם מכר לגוי את חיטיו ורק חלקם החמיצו ומעורבים נעשו שותפין בהכל. ואמרו למרן שליט"א דהגר"א גנחובסקי זצללה"ה דן לפי"ז בפורע חוב לחברו בה' כרטיסי הגרלה ובטעות הוסיף עוד א' וזכה א' הכרטיסים, ודן הגר"א דיקבל ה' שישיות מן הזכי' דנהיה שותף כנגד חלקו. ואמר מרן שליט"א נאים הדברים למי שאמרן.
ונשאל בנותן לבנו שה במתנה ורוצה ליפטר מבכור דיש לו עצה לערב עם כהן ויהיו שותפין והיינו לפי הנ"ל דשייכא שותפות בלא הקנאה, ואולי חלוק דאינו מתערב ככרטיסים, ואמר לדון במתנות לאביונים שנתערבו דיהיו שותפים ויטול כ"א חלקו.
כב. על אכילת שרויה (גיבראקס) אמר שאינו אוכל והוא מנהג אבות.
שב"ק פ' במדבר כ"ז אייר תשע"ט
כג. שאלתיו בתקנת ר"ג (גיטין לב.) שלא יבטל הגט אלא בפני בי"ד, ולכאו' אמאי לית ליה תקנה הא יכול להקנותו לאחר או להפקירו או להקדישו. ואמר דתלוי במחלו' הגרעק"א והברית אברהם הנודעים (ולא הבנתי כוונתו), ולענין הקדש בזה"ז אסור דימעלו בו וגם אפשר דא"א להקדישו דהוי פחות משוה פרוטה, ולדעת מקצת ראשונים לא חייל הקדש פמשו"פ.
שב"ק פר' קרח י"ב סיון תשע"ט
כד. אמר דראה בצ"פ שבי' דדין מיתה לעדת קורח ורכושם הוי מדין עיר הנידחת, עיי"ש בקרא דותפתח הארץ וגו', ואמר דכעי"ז כתב' במש"ח.
כה. במהרש"א (גיטין לג.) הקשה ע"ד התוס' שם (ד"ה אפקעינהו) שהקשו דבנזיר שהיה שותה יין ומטמא למתים ונשאל על נזירותו ה"ז לוקה את המ', ואמאי לא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירותו. ותי' התוס' דאוקמי' אחזקתיה שלא ישאל. והקשה' המהרש"א דישאל בכדי לינצל ממלקות. ותמה מרן שליט"א הא אמר אע"פ כן בהתראה ולמה שישאל. ושאלתיו אם יהא איסור משום נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה [וכן צידד דו"ז, הג"ר זאב ברלין שליט"א], אך אמר דמ"מ עדיף לעבור ע"ז מלעבור אאיסורא דנתכוין. וגם היכא שמתכוין לכך מתחילה אינו אסור משום מתכוין לאכול בשר חזיר ואמר לי ב' ביאורים באע"פ כן. וציין לחי' הגרעק"א גיטין שם ולט"ז (יו"ד סי' נב סקי"ז) דפליג על המהרש"א.
כו. ושאלתיו כשנשאל הנזיר על נזירותו ושתה יין ואותו הכוס גנוב היה אי למפרע לית ליה קים ליה בדרבה מיניה, ונהנה מן השאלה. ודנתי לפי"ד הגרש"ש דהוי מכאן ולהבא ולמפרע.
שב"ק עקב ט"ז מנ"א תשע"ט
כז. שאלתי אי איכא חיוב לעקור איסור למפרע ואמר לי דזה נידון ישן, ואמר דברשב"א בתשו' (ח"ד סי' צז) והובא במשנל"מ מבואר דאם עבר על שבועתו מצוה לישאל כדי להפקיע איסורי'. ושאלתיו א"כ איך משכח"ל מלקות בנזיר דהא חייב לישאל, והפטיר – "ישן נושן". והגרעק"א (בסו"ס דרו"ח) כתב לענין תורם מן הרע על היפה דמצוה לאתשולי על תרומתו להפקיע איסורו, וכן המנ"ח (מ' עב סק"ד) לענין מקדים חוקי התבואות דמצוה לאתשולי וכ"כ החזו"א (דמאי סי' ד). ושאלתיו הא גורם לברכה לבטלה למפרע - - - ואמר דבי' החת"ס דבנשאל ל"ה ברכה לבטלה דבאותה שעה זה מה שהיה צריך להיות, ולפי"ז בהפריש בלא ברכה לא יהני ליה לישאל לתקן חטאו דהא הברכה נתקנה על צורת ההפרשה.
[א"ה במקו"א כתבתי ע"ז מדברי הגר"ד, וציינתי לתומים בסי’ ע"ג, וראה במנחת אשר בסוף גיטין חילופי מכתבים עם הגר"ד בענין זה].
כח. בדברי התוס' (קידושין לב, א) דאיכא איסור לפנ"ע בנתכוין לאכול בש"ח ועלה בידו בשר טלה, אמר לי מרן רבינו שליט"א דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת[4].
[א"ה והרבה מהאחרונים כתבו שיש, והוכיחו כן מתוס' בקידושין לב, א לגבי איסור להכות את בנו גדול].
כט. שאלתיו דבגיטין (נד.) איתא דבזה"ז ל"ש שיירתא לעלות לרגל, ואמאי לא תליא בפלוג' דקדושה ראשונה קדשה לעת"ל, ואמר לי דמ"מ לא ידעו מקום המזבח.
[א"ה ובמקו"א כתב הגר"ד שש חסרונות, כגון שלא יודעים מהו התכלת של הבגדים ועוד].
ל. שאלתיו על פדיון הבן בטוה"נ – רקוד לפני, והראה לדברי המנ"ח (מ' שצב סק"ו) דמהני וה"ה בפודה מדין ערב כמו בגונא דקידושין מדין ערב.
לא. אמר דנסתפק אם לדברי הגר"ח בגדר חצי עבד וחצי בן חורין שייך מציאות דחציו כהן וחציו ישראל שצייר במנ"ח (מצ' יח ומצ' כב ומצ' קלד ומצ' שצב ועוד). סתם ולא פירש.
[א"ה באגרות הגרי"ד הלוי כתב שאביו הגר"מ אמר להגר"ח שכהן אנדרוגינוס בן י"ב מותר להיטמאות למת, כי החלק של הזכר הוא קטן, והחלק של הנקבה הוא לא נאסר להיטמאות, ואמר הגר"ח שהחצי של הנקבה נאסר עליו לטמאות את הזכר].
לב. אמר לי דיש להסתפק אי מהני הפקר ע"מ שלא יזכה בו אחר. ואמר דא"כ אמאי בעובדא דר"י (ב"מ ל:) דהיה זקן ואינה לפי כבודו ונתן לו ר' ישמעאל תמורת חבילתו והפקירה וזכה בה הראשון שוב, יעוי"ש, הא יכול להפקיר ע"מ שלא יזכה בה אחר. אח"כ ראיתי שהדברים מבוארים בכתבי מרן (ב"מ שם).
♦ ♦ ♦