ד' קושיות - רבי צבי יהודה אדלשטיין[2]
א. למ"ד סימנים לאו דאו' ומהדרי' אבידתא ע"י עדים, יל"ע דלכאו' כל עדי אבידה הוו קרובים דהא אינם מעידים דהוי של המאבד אלא שאינו של כל העולם, דהא של המוצא ודאי אינו. ואי היו רק ב' אנשים בעולם פשוט דהי' של המאבד, וכל מה דבעי' ב' עדים הוא לאפוקי מכו"ע. ואין לומר דהם רק מעידים דהוי של המאבד, דא"כ בשנים אוחזין בטלית יוכלו קרובי ראובן להעיד דהוי של שמעון ול"ה קרובים, וצ"ע.ב. יל"ע דבכל עדים הבאים לחייב ממון אית ליה עצה שיאמר דעדים אלו רשעים הם וכשיוזמו לא ישלמו לו, דלדבריך לא הייתה עדות כלל ושוב הוי עדות שאי אתה יכול להזימה, ולא נקבל עדותם, וצ"ע.
[א"ה נראה דאע"ג שאי"ז עדות, מ"מ אם היו מחייבים ממון עפ"י דין, יש דין עדים זוממין].
ג. בתקנת ר"ג (ב"ב קעג.) דהערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה וכו', ולכאו' צ"ע דיכול לגרשה ע"מ שלא יחזירנה וכשיחזירנה יוברר שמעולם לא גירשה ול"ש חשש קנוניא, וצ"ע.
[א"ה איה"נ, ואין הבדל בין תנאי לנדר, אכן יל"ע שיש לחוש שמא יבטל הנדר, וע"ז י"ל דשמא יעשה מודעא על התנאי ואין לדבר סוף].
ד. בדין פריעת בע"ח מצוה ויורדין לנכסיו מדין כופין על המצות, יל"ע דיכול לטעון פרעתי, ואף דאינו נאמן, הוא טוען שא"א לכפותו דמכשילו לבעל דינו בלפנ"ע דגזל, דלשיטתי' כבר פרע, וצ"ע.
[א"ה י"ל שמחייבים אותו למחול, אם טענתו מחמת גזל].
♦ ♦ ♦