הרב הראל דביר
נריה

ביקורת ספרים - ספר "אוצר תפילין דר"ת" לרב שלמה שיינמן

פתיחה

הספר אוצר תפילין דר"ת, מאת הגאון הרב שלמה שיינמן שליט"א (ירושלים, התשפ"ב), כשמו כן הוא – אוצר בלום של עניינים הנוגעים לתפילין דרבינו תם, בהלכה ובאגדה, לאורך ש"י עמודים. כפי שהיטיב לתאר הגרא"ז וייס שליט"א, במכתב הברכה שכתב לספר, לפנינו שילוב של ליקוט מאינספור מקורות יחד עם סידור ופירוש בהיר וישר של המחבר עצמו.
בספר כ"ט פרקים. כשליש מהם מוקדשים להצגת עמדותיהם של ראשונים ואחרונים, וכשני שליש לדיון בשלל שאלות משנה ששייכות להנחת תפילין דר"ת, כגון: באיזה גיל בחיים יש להתחיל בהנחתן, מהו הזמן במהלך התפילה שבו יש להניחן, הנחת יחד עם תפילין דרש"י או בנפרד, קריאת שמע בתפילין דר"ת, חשש יוהרה ולא תתגודדו, שינוי ממנהג אבות, הנחת תפילין דר"ת במועדים שונים, כשרות תפילין דר"ת שנכתבו על ידי סופר שאינו מניחן, ועוד ועוד. כמו כן, הספר מרכז ענייני אגדה וחסידות לרוב, וכן הנהגות של גדולים וטובים, סביב תפילין דר"ת.
הספר מלא גדוש במקורות רבים, וניכר שמלאכת כתיבתו נמשכה זמן לא מבוטל, ונעשתה ביסודיות ובהשקעה מיטב הזמן והכוחות לשם כך. יבוא המחבר על הברכה.

הנהגות מיוחדות

ראיתי לנכון לציין כאן כמה מההנהגות המיוחדות שמובאות בספר: סופר על הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל, שהיה מניח כל היום תפילין דרש"י, ובערוב ימיו החל להניח תפילין דר"ת, ודווקא בדקות שלאחר שקיעת החמה, שבהן לשיטת ר"ת עדיין יום, וזאת כדי שהנחת התפילין דר"ת לא תגרום לו למעט מזמן הנחת התפילין דרש"י (עמ' עב).[2] התייחסות דומה, אך שונה מעט, ליחס בין הנחת תפילין דרש"י כל היום ובין הנחת תפילין דר"ת, הובאה (עמ' שי) בשם הגר"ש דבליצקי זצ"ל. סופר בשם הגר"א נבנצל, על הגרש"ז אוירבך, שהיה נוהג להתעטר בתפילין (דרש"י) במשך היום, גם מעבר לזמני התפילה (עמ' שט הערה יד). סופר על הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, שכששאלוהו אם להניח תפילין דרש"י ודר"ת יחד, היה מודד את ראשו של השואל ולפי זה משיב לו (עמ' קמג). אריכות מיוחדת ומעניינת, מוקדשת לבירור מקור הוראת האדמו"ר האחרון מליובאוויטש להניח תפילין של ר"ת מגיל מצוות ולא להמתין לחתונה (עמ' רמב-רמג).
לעומת זאת, מובא שלצד השיטה שלפיה יש להניח את שני זוגות התפילין יחד, יש מעט אנשים שמניחים בו זמנית תפילין דרש"י ודר"ת, ובעקבות זאת אינם יוצאים ידי חובה, משום שהן בראש הן ביד, ההנחה המשותפת מביאה אותם לצאת מהמקום הכשר להנחה (עמ' קמב).
מן ההנהגות הרבות המובאות בספר, עולה החביבות הרבה שרחשו ישראל קדושים לתפילין דר"ת, שאף שלרוב הדעות אין חיוב להניחן, עכ"פ על פי שורת הדין, מכל מקום נהגו רבים וטובים להניחן מדי יום, חוק ולא יעבור.

הערה בעניין סוגיית הגמרא ושיטות הראשונים

סוגיית הגמרא ופירושי רש"י ור"ת עליה, ממלאים מקום מועט ביחס לספר כולו – רק שישה עמודים (מח-נג), שמתוכם חצי עמוד מוקדש לציטוט פסוקי התורה, ועמוד מוקדש להבאת המקורות מדברי הרמב"ם. יש מקום להרחיב הרבה במיצוי סוגיית הגמרא, בעיון ובדקדוק, תוך התמקדות בהתייחסויות הראשונים והאחרונים לטענות ר"ת ולשיטתו (מעט התייחסויות קצרצרות לגופה של סוגיית הגמרא מפוזרות לאורך הספר, כחלק מתיאור מנהגיהם והנהגותיהם של גדולי הדורות).
בספר שלם המוקדש לסוגיה זו, ניתן כמובן מקום לסקירה מקיפה ומדויקת של שיטות הראשונים (עמ' נד ואילך). יש להוסיף כמה ראשונים לרשימת הראשונים העומדים בשיטת רש"י: בעל הלכות קצובות (שימוש תפילין ועשייתן), הריבמ"ץ (בפירושו לכלים יח, ח שאינו בידינו; הובא בספר המכריע סי' פו), רבינו אליקים (הובא באו"ז א, תקנח) ורבינו שמחה (הובא בהגמ"י הל' תפילין פ"ג ה"ה אות ג). ראשונים אלו הובאו בסימן העוסק בסוגיה זו בספר טל חיים (ציצית ותפילין, עמ' תקכא, תקמ).
ברשימת הראשונים העומדים בשיטת ר"ת, נכללו גם ראשונים שלא הכריעו במחלוקת (וכפי שצוין שם להדיא, בהערה יב). לכאורה היה כדאי להבחין בין ראשונים שנקטו כר"ת ובין ראשונים שלא הכריעו במחלוקת – בגוף הדברים, או לפחות בהערות.

סיום

אשרינו שזכינו לאורו של אוצר תפילין דר"ת, המרכז באופן מקיף ונפלא את ענייני תפילין דר"ת, ובוודאי יהיה לעזר לעוסקים בסוגיה זו. נברך את המחבר, שהוכיח את התמחותו באיתור מקורות נעלמים ובסידורם בסדר מופתי ובהיר, שיוסיף וילך מחיל את חיל, וכשם שזיכנו בסוגיה זו, כן יזכנו בספרים ובחיבורים נוספים, בהירים ומשמחים, אמן כן יהי רצון.
♦ ♦ ♦