בעל תכלת מרדכי ועוד
בגדרי חזקות
בעזהית"ששלום וכט"ס לכבוד ח"ח (=חתן חתני) הרב הגדול החו"ב מפו' מ' יעקב דב ראפפורט,
ולרעייתך הכבודה נכדתי היקרה חי' קילא תי' ולכא"ל שוי"ר (=שלום וישע רב).
מכתבו היקר הגיעני אשר אמנם לא שמחתי בטורים האחדים מצבם המֹרֶה מאוד[3] אשר בנפשי הגיע. וכמוני כמוכם אך התקוה תשעשעני לייחל לד' ית"ש המשנה עתים וזו"ז (=וזולת זה) אין בידי להושיע (וב"ק) [ורק] לא ישמעו לקול מלחשים ויועצים ואף כי לקרובים.
טובו ונעמו דבריו אשר יחזק לעשות חיל בלחמ[ה] של תורה יעלה ויצליח, ושמחתי לראות את המכתב ממנו במו"מ של הלכה, ואמנם התהלך בעניני חזקות ולאשר נגע בכמה סוגיות. ואם באים לדון על כל א' אין אנו מספיקין ביחוד כבר הלכו בזה סברי דאזלו ואתו בזה, גאוני קדמאי ובתראי, וע"כ באתי לדון רק על הפשט שהתחיל בו.
♦
א. אוקמי אחזקה - אם אפילו בספק
בענין מחלוקת הת"ש (=התבואות שור) סי' כט [ד"ה כתב הד"מ] והחוו"ד [סי' נ'] בנשבר גף העוף וא"י (=ואין ידוע) אם קודם שחיטה, שהחמיר התב"ש, והחוו"ד תמה עליו מהסוגיא דמשארסתני נאנסתי [כתובות יב, ב] דמוקמי' אחזקת הגוף כו', וסיים: "ובודאי אפילו מסופקים בזמן האירוסין ג"כ דינא הכי, אלא ודאי דעל ספק שאנו דנין אמרי' אוקי אחזקה" ובעיקר הסברא דעל ספק שאנו דנין מוקמי' החזקה, צדק מאוד החוו"ד, ומתאמרה כוותי' משמי' דגברא רבה מהראשונים הר"מ בן שניאור הובא בריטב"א עירובין לו [ע"א], אבל מה שהחליט ופשיטא לי' דגם בספק בזמן האירוסין דינא הכי מספקא לי טובא, ופשטי' דסוגי' דזה ידוע שהרי מאירוסין לנישואין אין יותר מי"ב חודש כפי ששנינו [כתובות נז, א] נותנין לבתולה יב"ח, וערעור הבעל תומ"י (=תכף ומיד) אחר נישואין וזה אינו בגדר שכחה, וע"כ אין הספק רק על זמן הבעילה בזנות וזה אוקמי' אחזקה, ורק שלפענד"נ דגם בענין התב"ש דכוותי' שהרי תומ"י אחר השחיטה לא שייך ספק בזמן השחיטה בדבר שנעשה בידיים ונשחטה הותרה, אז בשגם מסופקים אז על זמן השבירה מוקמי' אחזקה, וע"כ אף אם אח"כ נשכח זמן השחיטה היאך תחזור ותיאסר[4].♦
ב. העמד גוף בחזקתו – בעניין נגע צרעת
ועתה נבא להעיר במה שדן לחלק עלינו את השווין רש"י ותוס' כתובות ע"ה [ע"ב], שרש"י כתב הלשון העמד הגוף על חזקתו ולא תטמאנו בספק, ותוס' כתב בחזקת שלא היה בו נגע, ורוצה לומר דפליגי בסברת התבו"ש והחוו"ד[5].ולא ידעתי להבין שפשוט לע"ד מה ששינו התוס' הלשון משום דלשיטתם בתוס' שם הגוף קאי בחזקת טומאה מנגע אחר וא"א לאוקמי' בחזקת טהרה, משא"כ רש"י ס"ל דהגוף בחזקת טהרה קאי ולא סבירא ליה כר"ת שם, ואדרבא מרש"י לק"מ גם להתב"ש, דרש"י לטעמי' בביצה כ"ה [ע"א] ושבועות כ"ד [ע"א בתוס' ד"ה האוכל][6] דמחזיקין מאיסור לאיסור ובחיי הבהמה באיסור עומדת ובספק נשבר מחיים לא הותרה מעולם, ותלי' בהך דסי' נ' (סעיף א, ש"ך סעק"ג) מחלוקת המהרמ"ל[7] (שו"ת סי' סו) והרמ"א ואכמ"ל.
אבל בנֶגַע, לשי' רש"י דהגוף בחזקת טהרה, גם התב"ש יודה לשי' רש"י, וגם בעיקר חזקות הפוכות כה"ג, בשגם נדמה הספיקות לב' כתות עדים אוקמי' אחזקה הכוללת, וגם בד' התוס' אין ראי' לתב"ש דאף שלהגוף אין חזקת טהרה, אבל הנגע יש בו חזקת טהרה קודם שהי' בו שער לבן, ומנ"ל שנולד אח"כ, ואף שהי' הגוף טמא בנגע שחין ומכוה, אבל בנגע עור בשר זו חזקת טהרה יש בה, וביבמות ל"א ב' בנפל הבית עליו ועל בת אחיו שהספיקות שוין פריך דניזול בתר חזקה דמעיקרא שהיא תכריע, וג"כ א"ש לשניהם, ואכמ"ל.
♦
ג. מגורשת ואינה מגורשת – בחזקת חי
ואולם במה שהעיר מגיטין ע"ו ב'[8] למה מגורשת ואינה מגורשת נעמידנו בחזקת חי. והנה כבר כתב הר"ן ז"ל שם במקומו [לט, א מדפה"ר] דעד כאן לא אמרינן חזקת חי, משום דכיון דהשתא מת מקמי הכי [מספקים ליה דילמא בתוך י"ב חודש מת].והט"ז ביו"ד סי' שצ"ז האריך בזה. והנה"כ שם והנוב"י [מהדו"ק חאהע"ז סי' ל"א] ושעה"מ פ"ד מהלכות גירושין כולם תירצו משום דחזקת איסור א"א מנגדתה. והנה עכ"פ לא ידעתי להלום תמיהתו על מה שאמרו ספק זה דוקא בכתבו ותנו לאחר יב"ח ולא על כל גיטין הנשלחים, שהרי בכולם פשוט דאוקמי' אחזקת חי כמו ששנינו שם כ"ח [ע"א], ורק בכאן שמת קודם שנתברר התירה שייך הספק מטעם הר"ן כנ"ל, ומחמת שהוארך באלו העניינים הרבה בד' התשובות, לא ארצה להאריך, רק במה שהסביר ליישב נגד חזקת חי בלא ראהו סמוך ליב"ח, וכמו בחזקת חי בראהו חי מבערב [תוספתא טהרות ו, ח], הנה פלפלת בחכמה, ורק לא אוכל לבנות יסוד על דבר שאין לו יסוד חזק בסברא, בטעמא דראהו חי מבערב לא ידעינן טעמא.
♦
ד. ג' ימים אחר מיתה
ומוכרחני לכתוב לו במה שדנתי בקרוב בתשובה א' בספק שהיה ג' ימים אחר מיתתו, שדנו ג"כ מחזקת חיים, והנו"ב (אבהע"ז קמא סי' לא) תמה שגם אחר היה לו חזקת חיים, ורוצה לתלות זה בחזקה שלא נתבררה [וזה קרוב למה שכתבת], ועי' בנו"ב שהקיל על פי סימנים שאז נסתלק חזקת א"א, ולכאו' דבריו תמוהים שסימנים אינם אלא בגדר ספק למאי דקיי"ל סימנים לדאו' (=לאו דאורייתא). ובש"ש שמעתא ד' פכ"א תמה עליו מב' שבילין [פסחים י, א ועוד] ושני כתי עדים [ב"ב לא, ב] דכל אחת באה בפנ"ע ומעידה, ואף שיש לכ"א חזקת חיים גם לאחרים מ"מ גם בעלה של זו יש לו חזקת חיים.♦
ה. שני שבילין ושני כיתי עדים
ובי' לקיים ד' הנוב"י והנה"כ, ע"פ מה שנבין הגדר בשני שבילין (פסחים י, א ועוד) דבאו לישאל כ"א בפ"ע טהורה, וכן בב' כתי עדים כ"א באה בפ"ע ומעידה, ותלינן להו בחזקת כשרות ואע"פ שיש כת מנגדתם, מי מכריחנו להזכירם בשעה שאנו דנין עליהם, וכמה שקרנים יש בעולם, ורק בדבר שמעידים זה כנגד זה, מאי חזית דסמכת אהני, כיון שמעידים כנגדם, ולא תוכל לקיים ד[ברי] כת א' בלתי בשנזכיר שהשניים שקרנים, וזה לא נוכל להוציא גם אותם מחזקתם כיון שמזכירים אות' נדון עליהם, אבל במעידין בפ"ע אין מזכירין אחרים כלל, וכן בב' שבילין בבאו לישאל בבת אחת שאי אפשר לקיים טהרת הא' בלתי שיוכרח טומאת חבירו אי אפשר לומר כן.וע"כ בג' נשים שמצאו דם כו' [נידה נט, ב] כולם טמאין ולא נוכל לטהר כ"א מספק, שהרי נמצא דם, והכרח לנו לומר שמאחרת הוא, וזה א"א לומר שעי"ז ההכרח להוציא אחרת מחזקתו, וכה"ג באדם הנמצא היינו צריך לדון חזקת חי, ורק שלא תוכל לומר היתר עפ"ז כמ"ש הב"ש, שאדרבא בעלה עודנו חי, וזה אחר הוא שהרי הרבה מתים בעולם בכל יום, ובאנשים שאין מזכירין אותם לא שייך לאוקמי אחזקת חי דכמה נפטרי' בעולם כל שעה, וכה"ג כ' התוס' ב"מ קט"ז [ע"א]. אבל כשיש טב"ע או סימנים מראין שזה בעלה של זו, ורק תרצה להחמיר ולומר שהוא אחר ג' ימים ונהפך צורתו לצורת בעלה, וכיון שלא תוכל לאוסרה בלתי אם ע"י מה שתזכיר האחר שאותו אדם מת, ובזה אמרי' שפיר שהרי גם אותו אדם היתה לו חזקת חי, והוא תוך ג' ימים ואיך נשתנה לצורת בעלה, ומסולק קו' הש"ש.
♦
ו. סימנין דרבנן – מועילות בחזקת אשת איש
וגם א"ש דאע"ג דסימנין דרבנן, מ"מ מועילות להסיר עכ"פ חזקת א"א. וכזה אני מסביר הך דראהו חי מבערב, דכל עוד שלא ראהו ונגע בא' בלילה לא ידעי' דלמא מן המתים מאתמול, ולא שייך להעמיד כל העולם בחזקת חי, דכמה מתי וקטילי בעולם ורק בראהו חי מבערב ולמחר רואה ומכיר שזהו שנגע בו בערב, ואין דנין רק על אדם זה שידעו והוחזק בחיים עד שעת מציאתו ולא מן המתים שכבר מתו אמרי' השתא מת. ולפ"מ שהסברתי לא יתכן לתרץ כן על הבעל שדנין עליו ביחוד מתי מת.וע"כ המובחר שבישוב קו' זאת הוא כמש"כ הנה"כ והשעה"מ ונו"ב משום שחזקת איסור מנגדתה, ורק שגם בזה יש עיקולי ופשורי ותלי' באשלי רברבי אי מחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש בגיטין פ"ג ב' דאי מבעל הא שרי' וקיימא, ואולי דזה טעם הי"א שהביא הריטב"א לפרש בב' כתי עדים המכחישים זא"ז, והרבה יש לדון בכל פרט ופרט, ובענינים אלו אני אומר מליצת הרמב"ם בשלהי נזיר [פיה"מ נזיר ט, ב]: "שרגלים לדבר, שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית [אם נלך אחרי האפשרויות"]. ורק כתבתי מעט להראות שעיינתי בדברים שכתבת ונגעתי רק בפרטים.
מסוכנת - גוססת
ועל מה שדן מסי' י"ז במסוכנת, פשוט דאין לה חזקת חיים שהרי ממהרים לשחוט מפני שעומדת למות, וז"פ.ומה שדן בד' הנו"ב בגוסס, אכמ"ל. שפשוט שמ"מ הוי רק ספק אבל חזקת חי אין להעמיד ע"ז.
♦
ז. שחט אותו ואת בנו בבין השמשות
ומה שיצא לדון בדבר החדש ב[שו"ע יו"ד] סי' (ט"ו) [ט"ז] סעיף ד'[9] ואם שחט הא' בין השמשות של ליל ה' ושחט ביום ה' אינו לוקה, ואם שחט ולא ידע זמן השחיטה שיהי' לוקה, מצד חזקת חי של הראשון. והן אמת שראיתי להפלתי בסוס"י ס"א וסי' ס"ט שדן ג"כ להעמיד בהמה בחזקת חי גם לענין שחיטה, אבל לא אוכל להחליט זה לענ"ד, דכל דבר שעושין ברצון וכוונה להפך מה שקדם, א"א להעמיד על חזקה שהיה קודם, ורק בספק על נולד מעצמו בזה אמרי' כן. ומצאתי בס' מוצל מאש סי' כ"ה, גם לענין הרוג אם נוקמא בחזקת חי מטעם זה, וכל שכן בבהמה שסוף בהמה לשחיטה וכל"ז דעת לנבון נקל דאא"ל דאי אפשר לומר לוקה בזה, שהרי הוי' רק התראת ספק שגם המתרים אינם יודעים מתי נשחט, ואע"פ שאמרו [קידושין פ, א] סוקלין על החזקות, אפ"ל היינו רק בחזקה דמעיקרא מצד שהי' נתאמת הדבר בלב כולם שכן וכפ"מ (=וכפי מה) שהסביר הרמב"ם בהל' סנהדרין [טז, ו] פעמים שאדם נהרג ע"פ עצמו וע"פ ע"א, אבל כאן היתכן לומר שמאומת בלב המתרים שבוודאי שחט בלילה מצד חזקת חיים, והרבה שוחטים ישחטו בכל רגע, והנני כותב קרוב לאור היום וכנפי התנומה פרשו רשתם על עיני ומוכרחני להפסיק, וע"כ דבריי לא נשלמו.כנפשו ונפש חו"ז המחבב דבריך ודורש שלומך והצלחתך בתורה ובכל מילי דמיטב הוא אושר ועושר כנפשך שבעך.
מרדכי גימפל
מה שתמה על הת"ש וחוד"ע כיון דמיד אחר השחיטה הי' ידוע ואם אחר כך נשחט האם תאסר אח"כ, נ"ל דבלאו הכי קשה על תירוץ הת"ש דאין זה מספיק סברתו, דהלא סתמא קתני ואף ביודעים זמן השחיטה נמי הדין כן. אלא דמיירי אף ביודעין זמן השחיטה ואין אנו יכולין לצמצם אם נשלמה שחיטת רוב הסימן, כי אם נשברה לפני שחיטת רוב הסימן טריפה, ואם אחרי שחיטת הרוב טריפה אף שהי' עדיין עוסק בשחיטה, ולע"ד ז"ב.
♦ ♦ ♦