סעודת פדיון הבן ופ"ד יום - הרב חביב מרדכי טולידאנו
כבר בימי חז"ל היו נוהגים לעשות סעודה לפדיון הבן, וכמו שכתוב בגמרא (ב"ק פ.): "רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן", ופירש רש"י: "ישוע הבן. משתה היו עושין לפדיון הבן".כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק ח"ג, פסח שני עמוד רמ במהדורת ישמח לב), שכל האוכל בסעודה זו, מעלה עליו הכתוב כאילו צם פ"ד יום, וזה תיקון גדול לפגם הברית. ואמנם, הגאון הגדול ר' חיים חזקיה מיני ע"ה כתב בספרו הגדול שדי חמד (מערכת ס' כלל נד) "שנראה שאין מקור לזה, רק שיחה נאה בפי הבריות". אולם, בשו"ת עמק יהושע לגאון הרב יהושע מאמאן זצוק"ל (ח"ג יו"ד סי' יח) הביא בשם הגאון הרב שמואל עמאר זצ"ל, שהיה מרבני מרוקו, וזה לשונו: "העיד לי החכם הרב דוד אדרעי שד"ר מעיר הקודש צפת, ששמע מהרב המקובל הרב אברהם ביר זצ"ל, שקיבל מרבו ורבו מרבו, עד הרב הגדול והקדוש האר"י החי זיע"א, שהנמצא בבית הפדיון בשעת הפדיון, כאילו התענה פ"ד תעניות". ומסיים הרב: "ופשוט וברור שאם הרב שדי חמד זצ"ל היה שומע שמועה טובה זו, היה מברך הטוב והמטיב".
ומכאן מה שנהגו העולם לחלק בפדיון שום וסוכר, כדי לזכות את אלה שלא יכלו להשתתף בסעודה. שום מקובל כהגנה כנגד עין הרע, והסוכר לסימן טוב (ספר אוצר פדיון הבן פרק כ"א, סעיף ב, הערה ח').
♦