אב"ד בראדי בעל חכמת שלמה ועוד
תשובה בעניין שויא אנפשיה באשה שאמרה אחי הוא[2]
אעתיק כאן מ"ש בתשובה לק' טשארטקוב להחריף מו' ברוך מאיר פריש נ"י.הנה ע"ד שאלתו, וזה תורפה. והוא כי זה זמן כביר אשר בכאן נתנו לבעל מלאכה נער אחד מילידי ק' זלאטשוב, ובחצי חודש אלול העבר בא הנער לכאן חפשי, וגם בתולה אחת באתה לכאן, והיתה משרתת אצל בעה"ב אחד מפה, והיתה הולכת בכל פעם לאכסניא של הנער הנ"ל, ואמרה לבעה"ב וגם לשכנים על הנער הנ"ל שהוא אחיה, וכפי הנשמע אחר ראש השנה נסע מכאן לכפר אחד, ולא ידענו מה היה שם, ואחר סוכות תיכף נשא הבחור הנ"ל את הבתולה הנ"ל בכפר אחד, וזה זמן לא כביר אשר באו הזוג לדור בכאן, ויצא הקול שהבתולה הנ"ל נישאת לבחור הנ"ל שאמרה עליו שהוא אחיה, ובאתה לפני ומענה בפיה, הן אמת שאמרתי עליו שהוא אחי, אך שקר הוא, שאינו אחי, אני מק' בראד והוא מק' זלאטשוב, אך כאשר הייתי בק' טשערנוויץ והוא היה אצל בעלי מלחמה בבית החולים הבטיח לישא אותי, וע"י כן נתתי לו מעות שיוכל לצאת חפשי, וכשבאתי לכאן לא יכולתי לומר שהוא חתן שלי כי לא יקבלו אותי להיות משרתת, אולי תהיה החתונה במהרה, ועל איזה שבועות לא יתרצה הבעה"ב לקבל אותי, על כן אמרתי שהוא אחי, ואמרתי לה לא היה לך לומר לא זה ולא זה, ושתקה. וגם הבעל הנ"ל בא לפני, וצועק כי מעולם לא היתה אחותו, כאשר יברר ג"כ ע"י עדים, וכבר הביא עד אחד שהעיד כן. וכפי הנשמע [יש עדים] אשר יודעים בעת שאמרה כן שהוא שקר, אך חושש אני על העדים הנ"ל כי אולי הם מהפסולין המבוארים [בחו"מ] בסי' ל"ד, ואולי גרועים מהם, עכ"ל השאלה[3].
תשובה: הנה דברי הראשונים והשו"ע באהע"ז סי' י"ט [ס"ב, וב"ש סק"ב] כבר היו למראה עיניו, שאחר ל' יום לא מהני אמתלא, אך מ"מ מה שיש כאן לצדד להקל לפענ"ד הוא כך. ראשון לציון נאמר, דהנה עיקר הטעם דלא מהני אמתלא בהוחזק ל' יום הוא מכח דנגד חזקה לא מהני אמתלא, ולפ"ז י"ל דהפוסקים מדברים רק בבעל דרך זנות, דבזה לא שייך דייקא, לכך לא סמכינן לאמתלא במקום חזקה, אבל אם נישאת לו, והרי בנישואין שייך לומר אשה דייקא ומנסבא, ועיין בתוס' פרק ב' דכתובות דף כ"ב [ע"ב ד"ה הבא] דאשה דייקא ומנסבא מרעא לחזקת אשת איש, וא"כ ה"ה דמרעא לחזקה שהוחזקו לשאר בשר, ומכח חומר שהחמרת עליו בסופה דייקא ומנסבא, לכך איתרע חזקה דמעיקרא, וסלק חזקה כנגד חזקה, ושוב מהני אמתלא.
ועוד י"ל דהפוסקים מיירי בבעל במקום החזקה, לכך לא מהני אמתלא נגד החזקה. ואין לומר דיש להם מגו דהיו הולכין למקום שאין מכירין, די"ל דהוה להו לטורח, או דתקיף להו יצרא ולא היה יכול להתאפק, אבל בנישואין וכבר היו במקום (שאין) [שהן], ודאי דיש להם מגו דהיו נשארין שם, או היו הולכין למקום אחר ולא היו חוזרין לעירם, וא"כ כיון דיש להם מגו, הרי מפורש פרק ג' דקידושין [סד, ב] דמה לי לשקר לכו"ע כחזקה דמי עכ"פ, וא"כ סלק חזקה כנגד חזקה ומהני אמתלא.
ועוד נראה היתר יותר, כיון דיש עדים דאינן אח ואחות, ונהי דדעת כמה דלא מהני עדים בשוויה אנפשה חתיכא דאיסורא[4], מ"מ נראה דהיינו בלי אמירת האמתלא, אבל באם אומרת אמתלא, ובאמת אמתלא מהני לנגד שוויה חתיכה דאיסורא [כתובות כב, א], רק כיון דהוחזק ל' יום לא מהני נגד החזקה. ותינח היכא דליכא עדים, אבל באיכא עדים הרי ממ"נ, מטעם חזקה, עדים עדיפי מחזקה. מאי אמרת, הרי הודאת פיו עדיף יותר ממאה עדים, נגד הודאת פיו שוב מהני אמתלא. ולמעט בפלוגתא עדיף, וי"ל היכא דאיכא עדים מהני לכו"ע אמתלא אף בהוחזק ל' יום.
והנה כדמות ראיה היה נראה דמהני עדים נגד שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אף בלי אמתלא, דהרי למשנה אחרונה [נדרים צ, ב] קיי"ל דהאומרת טמאה אני לך אינה נאמנת, מכח עיניה נתנה באחר. והקשו הראשונים [תוס' שם ד"ה אינה נאמנת, רשב"א ושטמ"ק ד"ה חזרו] הרי שוויה חתיכה דאיסורא, ותירץ הרא"ש [יבמות פ"ב סי' ח] דראו חז"ל קלקול הדורות, שרוב האומרים כן הוי בשביל עיניה נתנה באחר וכו', וא"כ מוכח דמכח רוב לא שייך שוויה חתיכה דאיסורא, והרי עדים עדיפי מרוב כידוע, וא"כ מכ"ש דלא מהני שוויה חתיכה דאיסורא נגד עדים.
מיהו לפי מ"ש דלכו"ע מהני אמתלא בזה א"ש, די"ל מה דעיניה נתנה באחר הוי כאמתלא, ואף דאינה אומרת האמתלא, מ"מ כיון דניכרין הדברים למה אינה נותנת אמתלא הוי כאומרת האמתלא, וכעין שכתב המרדכי [קידושין סי' תקסט], הובא בש"ך [חו"מ] סי' מ"ו [סק"ט] גבי שמא יחפה על בת אחותו, דאף דאינו טוען מזויף, כיון דמוכח מילתא דלהצלה עושה הוי כטוען כן, א"כ ה"נ, כיון דמוכח מילתא דאומרת כן בשביל עיניה נתנה באחר, ומה דאינה אומרת כן, היינו מה"ט גופא דעיניה נתנה באחר, לכך הוי כנותנת האמתלא. ולכך אף דהוחזק ל' יום באמירה זו, מדלא מחלקינן בזה בין הוחזק ל' יום או לא, מוכח דבכל ענין מותרת לו, אף דהוחזק ל' יום בזה, והיינו כיון דהרוב מורה להיפוך, ורוב עדיף מחזקה [קידושין פ, א], לכך שוב מהני אמתלא.
♦
והנה לא אמנע מלכתוב פרפרת אחת מה שעלה בלבי בהיותי בזה, לפרש מ"ש בפרשת תולדות [בראשית כו, ט] במאמר אבימלך ליצחק, אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא. והנה לשון אך מיותר, ומהו ממעט. ועיין בחיבורי מי נדה סוף מהדורא קמא להל' נדה [נדפס במי נדה קונטרס אחרון סי' קפה ס"ב ע"ד הט"ז סק"ב בסוה"ד שם] מ"ש דרך נאה בזה. וכעת נראה, דהנה קושייתו הוי דהרי שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, ואיך אמר אחותי היא.
אך מה שלא שאל כן באברהם, י"ל דהנה רש"י פירש [וירא כ, ה] והוא מן המדרש [רבה] בפרשת וירא [נב, ו] בפסוק [שם כ, ה] והיא גם היא אמרה אחי, לרבות עבדים ושפחות והגמלין, הכל היו אומרים כן. ומוכח דהיה לאברהם כמה אנשים עמו, וא"כ י"ל דסמך שיש לו עדים שם שהיא אשתו, ולא שייך חתיכה דאיסורא. גם שם י"ל דהוי קודם ל' יום, ועדיין לא הוחזק ומהני אמתלא שלו, אבל ביצחק י"ל כיון דאחר מעשה זה נאמר [שם כו יב, יד] ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' ויברכהו ה' ויהי לו צאן ובקר ועבודה רבה וגו', משמע דתחלה לא היה לו כן, וא"כ לא היו לו עבדים ואנשים שיעידו עליו, ולכך אמר [שם פסוק ח] ויהי כי ארכו לו שם הימים, והכוונה שהיה יותר מל' יום, והוחזק שם בכך, ולכך באברהם אמר לו אבימלך [שם כ, ט] מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי, דעמדי מיותר. אך הכוונה דעמדי עשית, ולא לך, כי לך תהיה מותרת, כיון דיש לך עדים. אך ביצחק אמר אך הנה אשתך, כלומר כי אין מי שיודע דאשתך רק אתה, דרק לך גלוי דהיא אשתך, ולך לבד(ו) נודע זה ולא לאחר, ואין לך עדים, ואיך אמרת אחותי היא, הרי שווית אנפשך חתיכה דאיסורא, ואיך אתה רשאי לדור עמה. ולכך השיב יצחק כי אמרתי פן אמות עליה, דהיינו שמסר מודעא תחלה כי יאמר כן עבור שמתיירא פן ימות, והיכא דמסר מודעא תחלה, אף בהוחזק מהני אמתלא, וכמ"ש בחיבורי מי נדה שם, וא"ש.
והנה היוצא לנו מזה כי יש לשאול לעדים, כי אולי אמרו כן להעדים תחלה כי תאמר כן עבור הך אמתלא, והיכא דעשו תחלה מודעא מהני אמתלא אף בהוחזק ל' יום.
ועוד יש לצדד היתר בזה, די"ל הפוסקים מיירי רק באין מבררין ממקום אחר שהוחזקו שם להיפוך לזרים, אז כיון דבמקום הזה הוחזקו לשאר בשר לא מהני אמתלא נגד חזקה, אבל אם יבררו דהוחזקו תחלה במקום אחר לזרים וחתן וכלה, א"כ כיון דהוחזקו שם תחלה להיפוך, מה אולמא דהך חזקה מהך חזקה. ומה גם אם יב[י]א כל אחד עדות מאנשי עירו המכירין אותם כי המה זרים, י"ל נהי דעדים לא מהני נגד שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא, מ"מ היכא דגלוי לכל, ודאי מהני. והרי התוס' כתבו בפרק האשה רבה [יבמות פח, א ד"ה אתא גברא] גבי אתא בעלה וקאי ואת אמרת לא תצא, וכתבו שם דבדבר הגלוי לכל לא אמרינן תרי כמאה יע"ש, א"כ ה"נ י"ל בדבר הגלוי לכל, ודאי מהני נגד שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא, ולמעט בפלוגתא עדיף.
גם מ"ש רו"מ דחושש על העדים אולי הם פסולין, נראה דאין להחמיר בזה כל כך, דניכרין דברי אמת, דאין דרך אח לישא אחותו. והרי אמרינן ביומא פרק ז' [סט, א] דאהני דלא ליתגרי בקרובים, ומכ"ש דרך נישואין. ולכך חזקה זו הוי כמו הרוב דגבי טמאה אני לך לדעת הרא"ש, ויש לילך בתר רובא דלא עבדי כן ואין לחוש בזה לשוויה נפשיה חתיכה דאיסורא. לכך נהי דאין בידינו להקל כל כך לסמוך על דעתנו בזה, עכ"פ אין לדקדק בזה על העדים.
והנה באמת דקשה לי על האחרונים [כאן, ח"מ סק"ג, ט"ז סק"א] דתפסו במושלם דבכל שאר בשר לא מהני אמתלא בהוחזק ל' יום, אף באח ואחות, ובאמת מנ"ל כן, ובש"ס [קידושין פ, א] והרמב"ם [איסו"ב פ"א הכ"א] ושו"ע לא נזכר רק בהוחזקו שזו אשה וזה בעלה, ובזה י"ל דמיירי כגון דראו דנוהגין בעצמן כאיש ואשה, בזה כיון דהוי מעשה ממש[5]. והרי קיי"ל [שו"ע סי' קמט ס"א] בכה"ג לא בעינן עידי ביאה על הקידושין, דהוי כראו הביאה, מכח דראו נוהגין כאיש ואשה, ולכך כיון דמעשה זה הוי מעשה אלימא, לזה לא מהני אמתלא. אבל באח ואחות דהוי רק דיבור, לא מעשה, י"ל דמהני אמתלא אף בהוחזק ל' יום. ובב"ב [קסז, ב] דמיירי מכל שאר בשר, יהיה מיירי בלי אמתלא, אבל באמתלא מהני אף בהוחזק ל' יום.
ועוד אף אם היה מעשה המוכיח על החזקה, יש לחלק בין אמתלא לאמתלא, עפ"י מ"ש בישועות יעקב הל' (יבום) [מיאון] [בסוף, בתשובה ד"ה והנה האחרונים הקשו ע"ז] לחלק בין טבח שעשה סימן בראש כבש לדין לבשה בגדי נדותה, דבלבשה בגדי נדותה המעשה עצמו מוכיח שהיא טמאה, אבל בעשה סימן בראש כבש אין המעשה מוכיח שהוא טרפה יע"ש. וא"כ י"ל ה"נ בזה, דאין כל האמתלאות שוין, דהיכא דלפי האמתלא לא שייך מעשה זה שעשו תחלה, א"כ האמתלא סותר המעשה והמעשה סותר האמתלא. וכן בלבשה בגדי נדותה, הרי לפי האמתלא לא היתה צריכה למעשה זה, ואם לא לבשה נמי היתה יכולה לומר כן. ואין לומר שהבעל ישאל למה אינה לובשת בגדי נדותה, דהרי י"ל דראתה רק טיפה כחרדל או כתם וכדומה, וא"כ לפי האמתלא לא הוי שייך מעשה זה, וא"כ המעשה סותר האמתלא.
וכן בהוחזקו איש ואשה שהוא בעל והיא אשתו ואח"כ נותנת איזה אמתלא, עכ"פ מה שהיו מקורבין זה עם זה כאיש ואשה סותר האמת, בזה לא מהני אמתלא לסתור המעשה. וכן בהיו מקורבין כאח ואחות, אם היו נותנין שאר אמתלא, לא שהם חתן וכלה, א"כ לפי האמת לא היה להם להיות מקורבין זה עם זה, וא"כ כיון דהמעשה סותר האמת לא מהני אמתלא לסתור החזקה שיש עמה מעשה. אבל כאן מה שאומרת עתה שהם חתן וכלה, הנה באמת בזמנינו בהמון עם הגסין, דרך להיות חתן וכלה שלהם להיות מקורבים כאח ואחות ויותר, וא"כ בזה אין המעשה סותר האמת, ולא נשאר רק האמירה, י"ל דמהני אמתלא אף בהוחזק ל' יום.
הנה כל זה עלה בלבי לצדד להקל. והנה אחר שהעיר ה' את רוחי בזה, עיינתי בתשובת מהרי"ק שורש פ"ז, ומצאתי שם און לי בהיתר זה בעזה"י. הנה בראש מבואר שם החילוק בין היכא דהוי מעשה עם החזקה בין היכא דהוי רק דיבור בלי מעשה, קיל טפי. גם מוכח שם ממה דמפלפל דעדות הקרובים לא נחשב כב' עדים רק כעד אחד, מוכח שם אם היה ב' עדים היה מהני, אף דהוחזק שם כמה שנים לאשת איש, ומוכח דעדים מהני. ונהי דאין ראיה מזה לסתור דברי הסוברים דלא מהני עדים בשוויה נפשה חתיכה דאיסורא, די"ל התם איכא אמתלא, שלא ידעו דעידי הקידושין היו פסולין, וכיון דהוי אמתלא, לכך מהני עדים, עכ"פ לנידון דידן הוי סייעתא, דהיכא דהוי עדים ואמתלא יחד ודאי מהני, ומפורש כן בתשובת מהרי"ק, וההיתר ברור.
והנה מה ששאל רו"מ דלא הוה לה לומר לא זה ולא זה, והיא שתקה, הנה בזה האמתלא גלוי, דבלא"ה יחשדוה(ו) לזונה, אם הולכת כל פעם לדבר עם בעל מלחמה ולהיות מקורב לו, ולכך מה ששתקה הוי מפני הבושה, וכבר כתבתי דהיכא דמוכח מילתא האמתלא, אף דאינה אומרת הוי כאומרת.
ומ"ש רו"מ דאם היתה אומרת כן לא היתה נאמנת, דאין אדם משים עצמו רשע, הנה לא באתי למדה זו, כי אינה צריכה לומר עבור היחוד, רק עבור הדיבור, שתדבר בתולה עם בחור אחד, ובפרט בעל מלחמה, כל פעם, נמי הוי גנאי לה, אך אם הוי חתן וכלה אינו גנאי לה בימים הללו, ולא משמע להו איסורא בזה להמון עם, ולכך בזה מהני אמתלא שלה, כי אם תאמר דהוא חתן שלה לא יחזיקו אותה למשרתת, ואם לא תאמר כלום יחשדוה(ו) לזונה, לכך אמרה כן.
ולכך לפענ"ד מכל הלין טעמי מותרין לדור יחד. אך מהיות טוב, אם אפשר להחמיר עליהם שיסעו כל אחד לעירו ויב[י]א גב"ע מהב"ד דשם, שאנשי עירם מעידין כל אחד שמכירין אותם, שאין לזה אח ולזה אחות, ודאי מה טוב לברר הדבר. זולת זה אין להאריך. דברי הכותב על שעה חדא בנחיצה רבה מכמה טעמים.
♦
ונידון הקאקריוש לפסח, הנני מעתיק לו מ"ש בימים הללו לק' זאלישטשוק בזה.
אעתיק פה מ"ש בתשובה לק' חארסאן להחריף מו' יעקב מאיר בהרב מו' יצחק יהודא דייטשמאן אב"ד דשם.
הנה ע"ד שאלתו, וז"ל: באיש ואשה, ישבו פה שלשה ימים, ובמשך ימים האלה החזיקו עצמן שהוא בעל האשה הזאת, ואח"כ באה לפה אחותו של האיש הנ"ל והתחילה לדבר עמו קשות, איך שיש לו אשה בב"ד [=בבארדיטשוב] ולמה נשא אשה אחרת, עד שהלך לפני הרב הנברר דפה לפטור אותה בגט, ואמר(ו) בזה"ל: אני יש לי אשה בב"ד, וזאת האשה נתגרשה מבעלה באדעס, ויש לה היתר מהב"ד דשם, ואני נשאתי אותה בכפר אחד סמוך לעיר הנ"ל. והרב הנברר לא רצה ליתן להם רשיון על גט מחמת שלא היה להם פ"פ [=פאספורט], ולמחר נסע האיש הנ"ל עם אחותו מפה, והאשה נשארה פה. וכעת היא רוצה להנשא, באומרה ששקר היה הדבר, שמעולם לא היתה לאשה לאיש הנ"ל, אך כדי להראות לאחותו שכבר נשא אשה אחרת, כדי לשלוח גט לאשתו הראשונה, אמר כל הנ"ל. ועתה מה הדין של האשה הנ"ל, עכ"ל שאלתו.
והנה רו"מ רצה לפתוח פתחא דהיתרא, אבל אין בו כשיעור פתח. הנה זה פשוט לפענ"ד דהאשה אסורה, דשוויה אנפשה חתיכה דאיסורא. והנה הן אמת דבנותנת אמתלא לדבריה נאמנת, אך נראה דהיינו דוקא באם הוי אמתלא על עצמה, אבל אם הוי האמתלא עבור אחרים אין זה אמתלא, ואין לנו אלא דברי חז"ל, וכולם מיירי בנותנת אמתלא השייך לעצמה, ולא בשביל אחרים. וכאן אין לה אמתלא, ואין דרך להחזיק עצמה באיסור עבור איש אחר, כי מה לו (ולא) [ו]לה. ועוד דהרי פיהם הכחישם דהאמתלא הוא שקר, דהרי אדרבא רוצה היה לגרש אותה בב"ד ולא לגרש אשתו שבב"ד.
והנה כל מה שפלפל רו"מ בזה אין לו ענין לכאן. כי מה שפלפל דאין אדם משים עצמו רשע בדרבנן, וכאן כיון דיש לו אשה אחרת בב"ד אינו נאמן לומר שזו היא אשתו, הנה זה הוי דבר שפתיים אך למחסור, כי לו יהא כדבריו, היא אינה נאסרת מחמת דיבורו רק מחמת דיבור עצמה דשוויה אנפשה חתיכה דאיסורא, ומה בכך שהוא עושה עצמו רשע, הרי י"ל היא לא ידעה מזה. ועוד דלחוב לנפשו מהני אף היכא דעושה עצמו רשע, כמו שתמהו הכל על הראב"ד מה שתירץ בפרק המדיר [ראה ר"ן כתובות לב,ב מדפי הרי"ף ד"ה ואי לא ידע] דפריך משמשתו נדה מנא ידע, והקשה הראב"ד דלמא הודית, ותירץ דאין אדם משים עצמו רשע, ותמהו עליו [רשב"א כתובות עב, א ד"ה ואי, והו"ד במ"מ אישות פכ"ד הי"א] דלחוב לנפשו מהני אף דמשים עצמו רשע, וכדמוכח בש"ס [מכות ג,א] באומר עדות שקר העדתי, ובחו"מ סי' ל"ח, וא"כ ה"נ לשוויה נפשיה חתיכה דאיסורא מהני אף דמשים עצמו רשע. ועוד מה משים עצמו רשע שייך בזה, אטו אנן ידעינן שיש לו אשה בב"ד, דלמא שקר הוא, והרי לא אמרה כן רק אחותו, והוא נאמן על עצמו יותר. ועוד דלמא כבר גירשה. לכך אין היתר זה כלום.
ומה שרוצה לצרף מ"ש בסי' מ"ח [ס"ה] באומרת נתקדשתי, שבעינן שתאמר שנתקדשה בפני עדים והלכו למדה"י, גם זה אינו, דבודאי בלשון קידושין יתכן שיהיה במשמע שנתקדשה אף שלא היה בעדים, אבל בלשון לומר זה בעלי וזאת אשתי, הנה לשון זה מורה שהיו דרין יחד כאיש ואשתו, ובפרט בלשון אשכנז, לומר מיין וייב או מיין מאן, זה מורה שכבר דרו יחד כאיש ואשה, והנה זה קיי"ל בסי' קמ"ט [ס"א] באיש ואשה הדרין יחד א"צ עידי יחוד וכו', בזה ודאי שייך לומר שוויה נפשה חתיכה דאיסורא. גם לשון זה מורה שהיה להם נישואין, ובשלמא קידושין בלי עדים נמי נקרא קידושין, אבל נישואין, זה גלוי לכל דחופה הוי בעשרה, והוי כאומרת שהיה בפני עדים, ולכך אין מקום להתירה, והיא באיסור אשת איש. זולת זה אין להאריך כי אין הפנאי גורם. דברי ידידו וכו'.
♦ ♦ ♦