יהודי שנהרג ע"י מרצח ימ"ש, אם מיקרי קדוש ואם הוי כנהרג על קידוש השם

הערות שוליים

1. ↑ יעויין מש"כ רבנו בחיי (בראשית כא יד) שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל, כן כתב (דברים ל ז) דמפני שבני ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשיו לכן קראו הכתוב 'אויביך', שהאויב גדול מן השונא כי השונא אע"פ שיריע לו יעשה על דרך הרחמנות, אבל האויב הוא שבלבו איבה עולמית לא ישים לו רחמים. עיין בסוף המאמר אריכות בזה.
2. ↑ פסיקתא זוטרתא (בראשית פט"ז פי"ב).
3. ↑ מה שנקראו בשם 'קדושים' דייקא, יעויין בספר שאילת החיים (עמ' 958) מה שהביא ביאור האריז"ל והגר"א בפנימיות ועמקות, עוד יעויי"ש מה שכתב בענייננו ודפח"ח.
4. ↑ במחזור ויטרי (סי' תקל"ב) כתב שהכת הראשונה מתוך שבעת הכתות בגן עדן הינה כת הרוגי מלכות, יעויי"ש.
5. ↑ ולשון הזוהר שם נפלא ונשגב, ומחשיבות הדברים [אע"פ שאין נהיר ובריר לן כדי הצורך כל הנכתב] יובא בזה ביאור בעל מתוק מדבש זצ"ל [בשינוי מעט] על עניין זה, והוא שאחר שיצא משיח מהיכל השלישי נכנס בהיכל הרביעי שהוא סוד היכל הזכות כנגד הגבורה ושם נמצאים כל אבלי ירושלים וכל אלו שנהרגו ע"י הגויים, ומשיח מתחיל לבכות עבורם, אזי מגיעים כל הנשיאים של זרע דוד [שממנו יצא משיח בן דוד] הנמצאים בג"ע ואוחזים בו ומנחמים אותו בישועות העתידות לבוא, אך המשיח מתחיל לבכות בשנית על אלו ההרוגים שנהרגו בחודש זה ע"י הגויים ועל צרות ישראל בכלל ואינו רוצה לקבל תנחומים עד שיוצא תנחומין של השכינה מלמעלה ומשיח נאחז ומתקשר בזה הקול, ובכח זה עולה למעלה לג"ע העליון, ומתעכב שם עד לר"ח הבא בכדי להתנחם וכו' וכשהוא יורד יורדים עמו כמה אורות וזיוין שנתחדשו מהארת חידוש הלבנה ומאירים לג"ע התחתון שבהם נמצאים כל אלו ההרוגים, וכמו"כ יורדת עמו רפואה והארה לכל אלו שנהרגו ע"י הגויים בזה החודש ולכל אלו שסובלים חלאים ומכאובים.וכשמתחדשת איזו הריגת ישראל ע"י גוי, לובש המשיח לבוש מלכות, ובאותו הלבוש חקוקים ורשומים צורות כל אלו הנהרגים ומתלבש בזה הלבוש לצייר בו צורת הרוג זה. ולאחמ"כ עולה משיח עם זה הלבוש למעלה ונחקקת שם צורת אותו הרוג תוך לבוש המלכות של הקב"ה. ועתיד הקב"ה ללבוש לבוש זה בכדי לזכור נקמת עמו ישראל ולדון את העמים שהרגו את ישראל, כדכתיב ידין בגוים מלא גויות, היינו שידונם בלבוש מלא צורות גויות ההרוגים, והקב"ה ילחם עם הגוים במלחמת גוג ומגוג עד שמשיח יבוא ויתגלה מלמעלה וינחם את אלו הנהרגים ואז ירדו עמו כמה אורות ועדונים לענג ולהנות אותם בהם. וירדו עמו כמה מלאכים ומרכבות מלמעלה כדי להחשיב כל אחד ואחד מההרוגים שבזיונם וצערם היה מרובה מבעלי היסורים, וכל מלאך יביא עמו מלבוש נכבד להלביש את ההרוגים ושם מתעדנות כל אלו הנשמות הנמצאות בהיכל רביעי כל אותו הזמן שישראל שרוים בגלות ומשיח עולה לג"ע העליון ויורד ואינו יכול להתגלות.וכ"ה בדברי האריז"ל (למודי אצילות ל:) כי כשנהרג אדם מישראל ע"י גוי אעפ"י שאינו צדיק, כיון שקיבל עונשו בלא משפט בא מלאך א' ולוקח נשמתו ומעורר מלאך ב' לבוא לקחת הנשמה ממנו ומכניסה בפתח שהוא ממונה עליו וחוקק נשמתו בפורפירא [א"ה, היינו הלבוש שהובא לעיל שנחקק צורת ההרוג]. ונשמה זו הואיל ונחקקה בפורפירא שם היא מזדככת ומתגדלת אע"פ שאין בה מעשים טובים ואח"כ נותנים אותה לחופה הראויה לה לפי ערכה, כי בהיכל זה יש חופות רבות ולפי שאין בה מעש"ט מתביישת היא מאוד ובזה מקבלת את עונשה, ואחר שקיבלה את עונשה פותחין לה חלון אחד בהיכל זה ומשם בא לה קורת רוח ואור מג"ע העליון הנקרא רוח חיים ונותן בה כוח לישב בחופה זו ונמצא שמה שנהרגה היה לטובתה. ובעוצם בקשתנו שינקום הקב"ה דם עבדיו השפוך, יעויין מש"כ ש"ך (יו"ד סי' שס"ד סקי"א) דבהרוג בידי עובד כוכבים אף על פי שבשעה שמצאוהו כבר פסק הדם קוברים אותו ללא טהרה 'כדי להעלות חימה ולנקום נקם'.
6. ↑ אחר ששאל המקשן בגמ' אמאי קדשי מזבח שהיו בעיר הנדחת ימותו והלא כשנהרגו אנשי עיר הנדחת נתכפר להם עוונם וקרבנותיהם אינם בכלל 'זבח רשעים תועבה' אלא הכריח המקשן שכיון דאידחו אידחו, אך אביי דחה הדברים באופ"א.
7. ↑ מיתתו מכפרת על עוונות מסוימים, ועל שאר עברות בוודאי ישולם 'שכרו' רח"ל מן השמים:עניין מיתתו כפרתו, דיו בקולמוסים שנשתברו ע"ז, אך מסתבר דאינו כפשטות שכל עוונותיו מתכפרים, אלא שלעניין חלקו לעוה"ב נתכפרו עוונותיו. אולם כפרה על עברות מיתלא תליא ביסורים, ואם לא קיבלם בעוה"ז יקבלם אחר מיתתו, כ"כ בספר חסידים (סי' תר"ה) ז"ל בתמצית 'וכן מי שמת כשהוא רשע אין דרך להתפלל עליו כדי שיזכה עם הצדיקים כי אותה תפלה אינה מועלת כלום, לפי ששכר שראוי לצדיקים אינו אלא הטורח והעסק שעסקו וסבלו בעשיית המצוות והתאפקו והתחזקו מעברות, אבל מי שהלך אחר תאוותו להתעדן בעברות האיך יתכן שיהא לו חלק טוב, זה ודאי מבוטל ורחוק מן הדעת'. כן יעויין בשו"ת שב יעקב (ח"ב תשו' מ"ז) חת"ס (או"ח סי' קע"ה) אחיעזר (ח"א סי' כ' אות ו') וציץ אליעזר (ח"י סי' מ"א פ"ה) שכפרה לחוד והסרת העונש לחוד, והעוון עצמו אינו נמחק עד שיעשה תשובה [ולכאו' כשלא עשה תשובה יתכפרו עוונותיו ע"י פסקי בי"ד של מעלה]. והאריך בזה למכביר בספר בינה ודעת (בהע' לפי"ב) ודפח"ח.
8. ↑ הטעם שאין מיתת הרשע מכפרת בעדו:וטעם שמיתת רשע אינה מכפרת כתב ביערות דבש (ח"א דרוש י"ב) משום שהוא טבע האדם, ואין בכך מעשה המכפר. ומחביבות הדברים הובאה לש"ק וז"ל 'אבל יובן כמ"ש כי המיתה מכפרת, ונרמז בקרא וכפר אדמתו עמו, אך אמרו בגמרא דסנהדרין מת מתוך רשעו לא הוי ליה כפרה, והענין כי כבר אמרו טבעיים, כי המיתה מוכרחת [עיין רמב"ן פ' בראשית אריכות בזה], והוא כי כל דבר שהוא בהכרח סופו לבטל המכריח וחוזר למקומו, כאשר תכוף ברזל בתכלית עקמימות, סופו להתפשט ולחזור מעקימתו, וכן אם תזרוק אבן בהכרח למעלה בכח, לא ינוח שם ויחזור למקומו, וכן בכלי שעות שבנוי על דבר המכריח הוא עקימות הברזל שקורין קולמוס כלי שעה, סוף להתפשט וינוח, ואם הקולמוס הוא גדול ומעוקם הרבה ושוהה להתפשט, יהיה הכלי שעה מתנועע זמן רב, אבל עכ"פ סופו לנוח, וכמה מתנות אשר נדרו שרי מדינות למי שיעשה כלי בתנועה תמידית שקורין (מאד"ם פערעטוי"ם) ונלאו ולא יכלו, כי כל דבר המכריח, סופו לנוח, ואין דבר המוכרח המתמיד, ומזה שפטו כל המחקרים, כי היות אדם כמו כלי שעה, כאשר יתמו חום השרשי וחום הטבעי שהם העושים תנועת אדם כקולמוס בכלי שעה, כאשר ינוח מלנוע ינוח וימות, א"כ שהמיתה מוכרחת, מה זה יש כאן כפרה, דבר המוכרח אין כאן מכפר' עכ"ל.והנה מדברי הגמ' נמצא שיש אופנים בהם מיתה מכפרת, והטעם לכך כתב רצ"ה מלובלין זצ"ל (צדקת הצדיק אות קכ"ג) גבי עברות שחייב עליהם מיתה (כבנדה יג. ועוד) שהנה בוודאי כל דברי חכמים לרחם על הבריות ולהמשיך להם טובה וחיים לעולם, וכוונת דבריהם במה שחייבוהו מיתה משום שראו שקשה למצוא כפרה אחרת ולכך במיתה שהיא העונש החמור ביותר מתכפר לו, שהלא כל מטרת עונש בכה"ת היא לכפרת עובר העברה, אלא שיש דברים הדומים למיתה כעין שלא יהיה לו בנים (ע"ז ה.) וממית עצמו על ד"ת (ברכות סג:) שבהם בכוחו להשפיע כפרה לעצמו כעין שמיתה עצמה משפיעה עליו.
9. ↑ וכתב מהרש"א (שם) דלהכי נקט בעבדיך לשון 'מאכל לעוף השמים' עפ"י הא דאי' בכתובות (ל.) שאע"פ שבטל סנהדרין מ"מ דין ד' מיתות לא בטל ויש מחייבי מיתות בי"ד שהם בסקילה וכל הנסקלין נתלין, והיינו מאכל לעוף השמים ולא לחייתו ארץ כחסידיך. יעויין עוד בפרישה (יו"ד סוס"י שמ"ה).
10. ↑ ופי' רש"י (ד"ה הרוגי) דהיינו הרוגי מלכות של גויים, ומשמע שהרוגי מלכות ישראל, כיון שבדין נהרגים אין מיתתם כפרתם. אך הרמב"ם (פ"א מאבל ה"ט) כתב שכל הרוגי מלכות, אפי' התורה נתנה רשות להורגם, מתאבלים עליהם. והקשה מל"מ שם דבגמ' משמע כפי' רש"י ויש לחלק, וביאר דאי' במס' שמחות (פ"ב ה"ט) שהרוגי מלכות אין מונעים מהם כל דבר, משמע כל ההרוגים ואע"פ שהרוגי מלכות ישראל בדין נהרגים, מ"מ אינו משום שעברו על מצוות התורה אלא משום שביזו המלך ודינא דמלכותא דינא בזה אין עוונם חמור כל כה"ג ומיתתם כפרתם, אך אלו שמתו מחמת עוונם ודאי שאין מיתתם מכפרת.ובביאור הגר"א (יו"ד סי' שמ"ה סק"ב) כתב שהרוגי מיתות בי"ד אין מתאבלים עליהם, כיון שהם כמאבדים עצמם לדעת שהרי התרו בהם קודם למעשה, אבל הרוגי מלכות של גויים לא התיר עצמו למיתה ואינו כמאבד עצמו ולכך מתאבלים עליו. יעויי"ש היטב אם הוא גם במלכות ישראל.
11. ↑ והביא ראיה מדאין קוברים הרוגי מיתות בי"ד אצל אבותם שאין קוברים רשע אצל צדיק, וע"כ דחתה הגמ' שאכן רק אחר קבורתם נתכפר להם. ולאחמ"כ הצריכה הגמ' גם עיכול בשרם בקבר או צערא דקברא פורתא. ובזה לכאו' באנו לדון באופן שלא מצאו את גוף הנרצח, וכגון המדובר בימים אלו שיש שאין גופם נמצא רח"ל ואין להם מנוחת קברם, דלכאו' 'אם' היו רשעים הרי לא ניכפר להם ע"י מיתתם בלבד.אך יש להקשות ממתני' (סנהדרין מג:) שכל המומתים ע"י בי"ד מתוודים וכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב, כ"ה ביד רמה (עיי"ש מה שתירץ). ובמנחת חנוך (מצ' שס"ד סקכ"ט) דבשלמא להני אמוראים דלהלן ייתכן שתשובה לבד אינה מכפרת בעבירות חמורות רק יחד עם מיתה וקבורה או עיכול בשר, אך לאביי האיך ייתכן שלא יתכפר לעולם על ידי המיתה שהרי עשו תשובה. ותירץ שאה"נ תשובה מכפרת, אבל היינו רק בשעשה תשובה גמורה, ודבר זה גלוי רק קמי שמיא אם עשה תשובה גמורה אבל אנו איננו יודעים את שעל לבו. ואף שאומרים לו שיתודה ויעשה תשובה, מ"מ כיון שהיה רשע עד עתה שמא אינו מתחרט ושב באמת. והא דמתני' היינו עצה טובה שיתודה קודם מיתתו וישוב ויתכפר לו. ולפיכך נקט אביי שאין להקריב קרבנות עיר הנדחת שמא לא עשו תשובה גמורה ואכתי הוו זבח רשעים, וגם אין קוברים אותם בקברי אבותיהם דמוחזקים כרשעים. ועיין עוד בערוך לנר (ד"ה מת).
12. ↑ ומעט שינוי לשון יש בין הגי' שהביא בן המהר"ח לגי' בפסקי או"ז (מו"ק סי' ע"ח) והובא בדרכ"מ (יו"ד סי' ש"מ סק"ב) והבאנו את לשון אור זרוע גופיה.
13. ↑ ובלקט יושר (עמ' 86 אות י"ג) הוסיף 'ישראל שממיר ונהרג מתוך רשעו בדיני גויים יש לו כפרה' ודו"ק.
14. ↑ ובספר הפרנס (סי' קכ"ה) הוסיף שאם נישאת לא תצא, ודין זה לא הובא בספרי הפוסקים להלכה, יעויין שו"ת מחנה חיים (ח"ג סי' כ"ד) ושו"ת דבר יהושע (ח"ה עניינים סי' ל"ז) ובהג' אמרי צבי לספר הפרנס שם.
15. ↑ וראיתי מי שכתב גם אודות תשובת חת"ס וגם בתשובת מהרי"ל דלעיל שלשון 'קדוש' וכדו' הינה בלשון מליצה דכל ישראל קדושים. אך אחר המחילה, לענ"ד נראים דבריהם, דכתיבתם היא היא כוונתם וקולמוסם ולבם שוים, ולפיכך 'קדוש יאמר לו' כפשוטו.
16. ↑ ואף ר"ע שאמר כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו (ברכות סב:), מ"מ לא מצינו שניתנה לו הבחירה קודם שמת.
17. ↑ יעויין עוד שם בסי' ב' גבי ברכת 'על קידוש השם' אם יכול לברך קודם הריגתו.
18. ↑ בזוה"ק (בראשית לט. ד"ה ונטיל) הובאו הדרגות שיש בהרוגי מלכות ואופן ישיבתן בהיכל הד', כן אי' באור החיים (ויקרא פ"ו ד"ה ולבש) שיש מהרוגי מלכות אשר אין דבר המפסיק בין ה' לבינם, ומיקרו 'יקירי' השי"ת.
19. ↑ הדברים שהובאו כאן אינם מכתבי המחבר הגרי"י זצ"ל אלא דברי אחד מחכמי מקומו פפד"מ שהוכנסו גם הם לספר זה, ה"ה רבי חיים אולמא זצ"ל.
20. ↑ יש שכתבו דמאי דנקט גוי לאו דווקא, אלא אתי לאפוקי מת על מטתו כדרך כל האדם, וכסתימת הגמ' דלאו כאורחיה מת, ושמא אף במת ע"י תאונה וכדו' מתאבלים עליו דאינו כדרך כל האדם, אלא שדיבר בלשון הווה. יעויין בש"ך וט"ז שם וכ"מ בחכמת אדם (סי' קע"א סי"ב) והאריך בזה בספר בינה ודעת (פי"ח הע' ק"כ).
21. ↑ ברמ"א שם לאחר שהביא דעת הי"א שיש להתאבל כתב דין נוסף גבי מומר קטן שהמיר עם אביו או אמו דהוי כאנוס י"א דמתאבלין עליו ויש חולקים [בשינוי לשון עיי"ש] ועל דעת הי"א שאין מתאבלים כתב 'וכן עיקר'. ונראה שכוונתו רק לגבי דין זה של קטן ולא גבי מומר שנהרג, דהתם ודאי מתאבלים עליו, וכ"מ בגר"א שם (סקי"ג) ואין דעתי משגת להבין מש"כ ש"ך שלמד בדברי רמ"א ד'וכן עיקר' אזיל גבי מומר נמי, וע"ז טרח להקשות ואף לחלוק.
22. ↑ יעויין עוד מש"כ בשו"ת הרד"ך (בית ל').
23. ↑ ובספר פותח שער (סנהדרין שם) כתב דלפי"ז יהיה נפק"מ למש"כ מהרי"ל דיסקין (קו"א אות קפ"ג) שאף לרמ"א שמתאבלין עליו מ"מ אין קורעין קריעה על מיתתו, כיון דהאבלות מכפרת אחר המיתה אך חיוב הקריעה הינו בשעת יציאת נשמה ואכתי לא נתכפרו עוונותיו, ולכאו' לדעת ר"י יש לקרוע נמי ומשום שנתכפר לו קודם הריגתו משעה שנפל עליו אימת מות.
24. ↑ ז"ל ספר חסידים (סי' תש"ד) 'יש שנהרג על קידוש השם ויש צדיקים שאין נהרגין אלא מתים בידי שמים על מטותיהם ואילו היו בשעת השמד היו נהרגין ולמה יפסידו, אלא שפוחתין להם מן השכר כנגד טובת הנאה שחפצים שלא לבוא לידי כך כדי שיחיו ויולידו בנים ואותם הנהרגים עודפים עליהם שכר כנגד הנאת העוה"ז שלא קבלו ועולה מדת הדין לטעון כנגד הרשעים'.
25. ↑ הנלחמים למען ישראל במסירות נפש אם הם כהרוגי לוד:כן כתב הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (סו"ס שיחות מוסר מאמר א') אודות אלו העומדים ונלחמים למול האויב שאין כל העולם יכול לעמוד במחיצתם כהרוגי לוד. ויש המחלקים בין אלו הנלחמים לאותם שנהרגו בפתע שלא פעלו מאומה להצלת עמ"י, ושאני מהרוגי לוד והנלחמים שמוסרים נפשם עבור אחרים.וכאן המקום לצטט לשון קודשו של בעל פלא יועץ (ע' הצלה) וז"ל 'כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים רקים אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל והן אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה ומשלם להם עונש על כל העבירות שעושים ועל כל ביטול מצוה שמבטלים אבל גם כן יש לו שכר הרבה ליתן להאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד גויים ולהציל עשוק מיד עושקו מה טוב חלקם ומה נעים גורלם ואם כל כך גדלה מצות הצלת נפש על אחת כמה וכמה טובה כפולה להציל את חברו מלחטוא ומזכה את חברו לדבר מצוה מאחר שאמרו שהמחטיאו הוא יותר מההורגו כן המזכהו הוא יותר מהמחייהו' עכ"ל.
26. ↑ 'קדושי' השואה – האם אכן נקראים קדושים:בפי כולנו ובלבבנו שגורים התיבות 'קדושי השואה' וכן כך נקטו רובא דהפוסקים דמיקרו קדושים לכל דבר ועניין. וראוי להביא מש"כ הגרי"ש טייכטל זצ"ל הי"ד (אמונה צרופה בכור השואה עמ' 21) אחר הכותרת 'הפרכת הדעה המשובשת' דברים הנוגעים לימינו אנו. וז"ל 'בזאת ומכאן יש להפריך בכל תוקף את דעת אלה הסבורים שקדושי השואה לא נספו על קדושת השם לפי המשמעות במלוא מובן המילה שכל לא עמדה בפניהם האפשרות של בחירה בין המרת הדת ובין הריגה, אמנם נכון שדין אחד היה לכל היהודים הצוררים לא הבחינו בין יהודי מאמין שומר תומ"צ ובין יהודי מתבולל שמתנכר לעמו, ונהרג משום שנולד כיהודי, ברם היא הנותנת, עצם הדבר שנהרג מפני היותו יהודי מהווה הוכחה חותכת כי על היות נושא שם ישראל בלבד הוא נתפס והוצא להורג, וכמאמרם ז"ל אין אומה בעולם נהרגת על קדושת שמו ומוסרת עצמה להריגה אלא ישראל, וכן אמרו אשרי לעם הקדוש הנקראים צאנו של הקב"ה שמקריבים עצמם קרבן לפניו, כמו שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, וכפי שאבא מרי זצוק"ל כותב בפנקס זה: ואפילו הגרועים שבישראל שאינם בכלל שומרי תומ"צ סובלים ונהרגים בתור ישראל, ואף שאינו מתכוין בכלל ליהרג על קידוש השם אעפ"כ הוא נהרג מכח השם ישראל וכמאמרם ז"ל אע"פ שחטא ישראל הוא, ומבאר רש"י עדיין שם קדושתו עליו, וזהו שאנו מפילים תחנוננו לפני השי"ת עשה למען הרוגים על שם קדשך כלומר עשה למען אלו שנהרגים בשביל זה לחוד שנושאים עליהם שם ישראל' עכ"ל.כן מצינו בשו"ת ממעמקים (ח"ב סי' ד') שמעיד המחבר בשם אחד מקדושי השואה הי"ד שכשצררו הנאצים והחלו לבצע את זממם לימד הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד את בנו הגר"נ זצ"ל את ברכת 'על קידוש השם' כפי דעת השל"ה [בנוסח הברכה נחלקו של"ה (שער האותיות סוף א') וקרבן נתנאל (פסחים פ"א אות כ')] וכבר הורה זקן. יעויי"ש שהביא בשם הגר"י לוינסון זצ"ל שבימי מלחמת העולם הראשונה שהרגו את היהודים רק משום היותם יהודים הורה סבו בעל הח"ח זצ"ל שהעומדים להיהרג עליהם לברך ברכה זו.כן כתב הרבי מהרק"ק שפירא זצ"ל מפיאסצנה (אש קודש עמ' ע"ג) 'אותם שנהרגו ע"י נכרים בגלל שהם יהודים הגם שלא נתנו להם כל הזדמנות להתכוון הם ההשלמה של עקידת יצחק'. ויש שסברו שאלו שנהרגו בשואה אינם בגדר קדושים ולא מתו על קידוש השם, כ"ד הרבי מסלונים זצ"ל (ההרוגה עליך עמ' 25) הגרש"ז אויערבך זצ"ל (בכל נפשך קידו"ה סי' ע"ב) ועוד. עוד ראיתי שהגרא"מ שך זצ"ל (אור המזרח חל"ו עמ' 313) כתב במכתבו לראש ישיבה בארה"ב שתלמידו נרצח ע"י מחבל ימ"ש 'שהוא רק בגלל שהוא יהודי הרי זה נחשב שנהרג על קידוש שם שמים שאמרו חז"ל עליהם שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם'.
27. ↑ יעויין בספר חק יעקב (סי' תל"ג אות י"ח) שמיתת הישראל תלויה ברצונו של הגוי וכדמשמע באבן עזרא (דברים כ ז) עה"פ ומי האיש... פן ימות במלחמה וגו' שהמת במלחמה מת בלא יומו. וכ"מ בפי' הרלב"ג והרד"ק (ש"א פכ"ו פ"י). ולא מצאתי האיך לבאר דבריהם בשופי עם דברי הזוה"ק.וכדברי הזוה"ק נמצא בתנא דבי אליהו (פ"ל אות כ"א) במעשה דאלמנה ושבעת בניה שנהרגו על שלא עבדו למעשי ידי אדם, וכשהביאו לפניו הבן השביעי דן עמו במו"מ ושאלו הקיסר 'וכי אם יש כוח לאלוקיכם למה לא הציל אתכם מידי אמר לו שוטה שבעולם אין אתה הגון לעשות ניסים על ידך ואנו נתחייבנו מיתה להקב"ה ואם אין אתה הורג אותנו הרבה הורגים יש למקום, הרבה דובים ונמרים ונחשים ועקרבים והרבה אריות שיפגעו בנו, מיד צוה עליו להרגו'.
28. ↑ אחר הפיגוע הרצחני בביהכנ"ס בשכונת הר נוף בי-ם בשנת תשע"ה.