מח"ס שערי יוסף ושא"ס
בני ברק
ברכת משקה אלוורה
בס"דמוצש"ק פרשת פנחס תשפ"ב
נשאלתי כמה וכמה פעמים בזמן האחרון, בברכת משקה האלוורה, והוא משקה שיש בתוכו חתיכות אלוורה, ובמשקה הנ"ל כתוב שיש בו 10 אחוז אלוורה. אמנם במציאות יש הרבה יותר, והוא כחצי מהמשקה בערך, ומה שכתוב בו שיש 10 אחוז כנראה הוא רק במשקל, וכל השאר מים מתוקים, ונשאלתי האם יש לברך עליו שהכל נהיה בדברו, שהוא העיקר ופוטר את הכל, או שיש לברך גם על פרי האלוורה.
ויש לדון מדין עיקר וטפל. והנה בשו"ע סימן ריב סעיף א כתב: כל שהוא עיקר ועמו טפלה (פרוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה, לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפילו כל אחד לבדו, ואפילו פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יחנקנו בגרונו מברך על הדג ופוטר הפת כיון שהוא טפל.
וכתב שם במשנ"ב (סק"א): אם העיקר מעורב, כגון כל תערובות שני מינים, שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו, או אפילו שניהם עיקרים אלא שהאחד מרובה מחבירו, הרוב הוא העיקר, כמו שכתוב סימן רח ס"ז, ואפילו כל מין ומין עומד בפני עצמו וניכר נמי בתר רוב אזלינן ועל כן בפורים שרוקחים שומשמין בדבש ומערבין בהם פתיתי אגוז כל שרוב שומשמין בתר העיקר אזלינן ומברך פרי האדמה, ומיהו כל זה דוקא בששניהם הוא דבר חשוב הא אם אחד מהן אינו דבר חשוב אף שהוא הרוב בטל הוא לגבי מיעוט החשוב דהוא העיקר יעו"ש עוד במשנ"ב.
ויש לדון במשקה שנקרא אלוורה, ובו מים מתוקים עם חתיכות פרי, ויש לדון האם ברכת המשקה שהכל, כיון דסו"ס שותים אותו, אבל מאידך הרי יש בו הרבה חתיכות פרי שניכרות וגדולות ולא מרוסקות, ובדרך כלל יש מהחתיכות הנ"ל בתוך המשקה, ולפעמים לא יוצא כלום, והן שקופות. וראיתי שיש שטועים בזה ומברכים ע"ז שהכל, ולכאורה יש לומר לדינא שיש לברך ע"ז גם בורא פרי האדמה, וגם שהכל על השתיה. [ואולי יש לדמותו לאייס קפה שיש בו פירורי עוגיות שמברכים עליו שהכל, ואף דקימ"ל כל שיש בו מחמשת המינים מברכים עליו מזונות, מ"מ כתבו הפוסקים ששם משקה עליו ומברכים עליו שהכל, וא"כ לכאורה ה"ה כאן. ומ"מ אין הנידון הכא שייך למעדנים עם חתיכות פרי או גלידה עם חתיכות פרי וכל כיוצא בזה, דהרי אין ע"ז שם שתיה אלא שם אוכל, ושם לכאורה ברור שיש לברך על הפרי].
והנה הכא הרי האלוורה אינו מתקן את המים, ומאידך המים מתקנים את האלוורה, שבלא זה אי אפשר לאכול את האלוורה כך, והמרקם של שניהם הוא עיקר. אבל מאידך דעת האנשים היא שהם קונים את המשקה הנ"ל משום האלוורה, ומשו"ה הוא עיקר להם, וממילא שפיר הוא דבר חשוב, ויש לברך עליו לכאורה. אבל מאידך סו"ס הרי כוונתו גם למשקה, וממילא לכאורה יש מקום לומר שיברך על שניהם. והכא הגדר הוא טפל הנאכל בכלל העיקר, שהוא אוכל את הטפל רק בגלל העיקר, כמו קוגל אטריות עם מלפפון חמוץ, שנפטר בברכה אחת רק אם לועסם ביחד, וכן כמו סלט עם קוביות של גבינה קשה, שלכאורה י"ל שמברך רק על הסלט כיון שהגבינה נאכלת רק בגלל הסלט, אבל אם היה אוכל את הגבינה גם ללא הסלט יש לברך שני ברכות. והכא נמי אם הוא קונה את האלוורה גם משום קוביות הפרי שבתוכו והיה אוכלן לבד, מחמת העיקר שבהן, יש לומר שיש לברך על שניהם. [והכא אין לדון משום שכל אחד ניכר על עצמו, שבחיי אדם (כלל נא סעיף יג) כתב שאם עירב ב' מינים שאין ברכתם שווה, כגון פרי עם בורא פרי האדמה, אף שבא לתת טעם הולכים אחר הרוב. כ"ז דוקא שאין המיעוט ניכר, אבל אם המיעוט ניכר לעצמו אינו נעשה טפל ומברך על כל אחד בפני עצמו, וכן כתבו עוד פוסקים. אמנם הרבה מן הפוסקים פליגי עליה, וכמו שכתב בפרי מגדים בפתיחה אות יב ועוד. מ"מ י"ל שהכא הוא חשיב שאינו ניכר לכאורה, שהרי לא רואים מרחוק ואינו ניכר. אמנם אכתי יש לפלפל בזה ולומר שלכאורה הרי הוא חשיב כניכר, ועיין].
ושוב ראיתי שבספר מאיר עוז (חלק ט' עמ' 132) כתב: מיץ פירות שנעשה ע"י שטחנו את הפירות דק, ומ"מ יש בו חתיכות מהפרי יש ללמוד שכל שהחתיכות קטנות שהדרך ששותה אותם ביחד עם המים כמיץ גזר שיש לברך שהכל והוא ממה שכתב המ"ב (רה, יז) ששומשומין שטחנם גם כשהדרך לאכול ריסוקם ולכן י"א שברכתן אדמה, מ"מ אם עשה מהם משקה יברך שהכל ואם נתנו חתיכות של פרי במשקה כגון במשקה אלוורה שיש בו חתיכות גדולות שלא שותה אותם עם השתייה, אלא צריך ללעוס את החתיכות וכיון שאין הפרי נותן טעם במיץ שיש לו טעם עצמי מסתבר שהוא בטל לעיקר המיץ, וצריך לעיין בדיני עיקר וטפל בין מוצק לנוזל כבמרק וליפתן אך כשיש בו הרבה פירות באופן שיש להחשיבם כעיקר א"כ אינו נחשב דרך שתייה אלא אוכל וכליפתן וכן כששותה לרפואה לכאורה יברך רק על הפירות ויפטור את המים, עיין בלוח הברכות ערך ליפתן וערך אלוורה איזה ברכה יברך.
ושם בערך הנ"ל בלוח ברכות כתב: צמח רב שנתי בעל עלים ארוכים וקוצניים ופריחה צהובה או כתומה החלק החיצוני מר ואין לברך עליו ואם אוכל את החלק הפנימי באופן שיש בו טעם יברך על זה שהכל וטעמתי את החלק הפנימי ולא היה לו כל טעם אך יתכן שהיה זה דווקא במה שטעמתי. ואולי יש אלוורה שיש לה טעם והיום יש שמכניסים חתיכות אלוורה למשקה ממותק, מ"מ נראה שהמשקה הוא העיקר והאלוורה טפילה אליו ויברך שהכל ואם שותה לרפואה באופן שהאלוורה היא העיקר, יש לעיין באופן שמגדלים אותה לצורך זה שיברך האדמה מחמת שנחשב שאוכל את העץ עצמו ולא את הפירות וכברכת קינמון וי"א ברכת קני סוכר, ויש לדון האם דומה למי שלקות שהשותה את המים בצורת אכילה מברך כברכת הפרי אבל מי שלקות שנעשו על דעת לשתותן י"א שמברך עליהם שהכל וא"כ שמא גם באכילת פירות אם היא בדרך של שתייה יברך שהכל וצ"ע ולגבי שמן מצינו שמברך עליו העץ כשרוצה בשתייתו באופן שאינו מזיק וכן לגבי מי שלקות עצמן מצינו בשעה"צ (רב ל) מחלוקת כשותה בדרך שתייה האם יברך האדמה ומ"מ אם הם חתיכות גדולות שצריך ללעוס אותן א"כ הוי כבדרך אכילה, וא"כ אם הם עיקר השתייה יברך עליהם האדמה ויפטור את המים, עכ"ד. ומבואר דלדינא כיון שהן חתיכות גדולות יש לברך עליהן האדמה.
ושוב מצאתי גם בזה בספר שערי הברכה בלוח הברכות (עמ' תקלט), ושם כתב שברכתו שהכל, וביאר שם בהערה את הטעם, דהוי כפרי המשמש לתבלין בלבד שברכתו שהכל, וכתב שם שאם נותרה קוביית אלוורה לאחר שתיית משקה אלוורה ונהנה ממנה בנפרד אינו צריך לברך עליה, כיון שהיא באה כטפל אל המשקה, והיינו כיון שמתחילה היתה טפל, וממילא כך דינא הוא עתה.
וכן ראיתי להרה"ג אופיר מלכא שליט"א בספר הליכות ברכות (חלק ב' בלוח ברכות עמ' תקכז) שכתב שאלוורה ברכתו שהכל משום שמשמש כתבלין בלבד, כמבואר בסימן רד סי"ב, על משקה האלוורה יש לברך שהכל, ודי בכך לפטור את קוביות האלוורה גם אם אוכלם בפני עצמו.
אמנם אכתי יש להעיר בכל שיטות הפוסקים הנ"ל דאכתי סו"ס אינו חשוב כתבלין, שהרי תבלין בא להטעים, והכא הוא יותר מלהטעים, אלא שתהיה כאן תוספת פרי, ולא רק תרכיז של פטל בעלמא, וע"כ נקרא משקה אלוורה, ואינו נקרא מים. משא"כ עוף בתיבול פפריקה וכל כיוצא בזה אינו נקרא פפריקה. וממילא מהכ"ת להחשיבו הכא כתבלין.
ושוב שאלתי בזה להגאון רבי שמואל יוסף שטיצנברג שליט"א, בדין ברכת משקה אלוורה, שלכאורה יש לומר שיש עליו שם משקה וברכתו שהכל, והשיב לי בכל הנ"ל בזה"ל: בספרי פכ"ג בערך אלוורה כתבתי, שעל הצמח עצמו מברך שהכל, דהוי כפרי המשמש לתבלין בלבד, שברכתו שהכל. ולכן אפילו משקה שיש בו קוביות אלוורה, מ"מ ברכתו שהכל, כיון שהאלוורה היא פרי המשמש כתבלין שברכתו שהכל, וה"ה אם נותרה קוביית אלוורה לאחר שתיית "משקה אלוורה" ונהנה ממנה בנפרד, אינו צריך לברך עליה, כיון שהיא באה כטפל אל המשקה. וכמבואר בפוסקים, שאף אם לאחר שגמר את אכילת העיקר נשאר קצת מהטפל לבדו מ"מ א"צ לברך עליו, כיון שבתחילתו היה טפל לעיקר.
אך למעשה יש להסתפק, שאם הכוונה לרפואה, הרי"ז כמו אניגרון שדעתו על הרפואה, שמברך על האלוורה. והנה בוודאי שאין מברכים על בפה"ע, כיון שזה צמח שהענפים כלים כל שנה אבל השורש נשאר כל השנים, וכעין אופן צמיחת בננה. והחומר הנ"ל נמצא כעין ג'ל בין העלי. ויש לדון שזה כמו שרף עצים שברכתו שהכל, אך יתכן שזה נחשב כמו שנטעי אדעתא דהכי וברכתו בפה"א. אך למעשה נראה, שרוב האנשים אינם נוטעים על דעת לשתותו בפ"ע, ובעיקרו משמש לדברים אחרים של אבקות ומרקחות, וגם כששותים אותו במשקה הוא תמיד טפל, וצ"ע. ע"כ תשובתו אלי.
ושוב שאלתי להרה"ג הנ"ל, אבל יש לעיין מדוע חשיב כתבלין, הרי סו"ס הרי חתיכות פרי ניכרות, וזהו עיקרו של המשקה.
והשיב לי הגאון הנ"ל בזה"ל: לענ"ד נראה שזה לא עיקרו של המשקה, שהרי אין זה מי שלקות וכדו'. אלא שזה כמו שעושים משקאות קלים ונותנים בזה כמה חתיכות פרי לגוון, כך נותנים גם את החתיכות הללו. ובד"כ אין בכמות קטנה של אלוורה תכונות של ריפוי וכדו', אלא זה רק נותן איזה תוספת למשקה, אבל עיקרו של המשקה זה מים בלבד, ולכן החתיכות הם טפלים לעצם המשקה. עכ"ד. אבל אכתי יש לעיין בזה דעיקר השם שלו הוא משקה אלוורה, והעיקר בו זה האלוורה, וכמו שכתבתי להעיר כנ"ל.
ומו"ר הגר"ע פריד שליט"א השיב לי על ברכת משקה אלוורה ומעדנים שיש בהם חתיכות פרי וז"ל: הפרי טפל וגם במעדנים הפרי טפל עכ"ל.
וכדבריו כן כתב ידידי הגאון רבי יאיר נאמן שליט"א בספר ברכה נאמנה (מהדו"ג עמ' תתקע) שאלוורה ברכתו שהכל מאחר שעיקרו לצורך תבלין ובא עתה בתור משקה ולכן יש לברך שהכל, וגם אם במשקה קוביות אלוורה כהמצוי במשקה מסוג זה, יכווין לפוטרם בברכה על המשקה שהוא העיקר עכ"ד. וכן כתב לי הגאון רבי ראובן יוסף מיארה שליט"א שכן כתב בלוח ברכות שהעיקר שברכתו שהכל כדברי הברכה נאמנה שהוא העיקר, וגם יש לדעת שיתכן מאד שעיקר המרכיבים הערכיים נמצאים יותר במשקה, עכ"פ מצד האדם ברור שהוא העיקר והוא לא מתעסק הרבה בקוביות. עכ"ד. וכן כתב לי לדינא ידידי הגרי"א אוהב ציון שליט"א בזה"ל: גם בלבי עלתה חקירה זו בשבת שעברה שהביאו לי משקה כזה, ואמרתי שהאלוורה מוגדר "טפל" אל השתיה, ובפרט שלא רגילים לאכול "אלוורה" בפנ"ע, ולכן נלע"ד שיש לברך שהכל והוא פוטר כל מה שיש בו. ולגבי אייס קפה שיש בו עוגיות, לא ברירא לי כולי האי שברכתו שהכל, ושמא יש לברך רק מזונות ולפטור המשקה מדין "כל שיש בו". וצ"ע לפי שעה. עכ"ל.
אמנם לכאורה יש לומר דסו"ס הרי הוא עיקר, ויש לברך עליו על כל פנים בפני עצמו, וכן שמעתי ממו"ח הגאון רבי שמואל יאיר שליט"א, במח"ס משנ"ב תפארת, ושא"ס, שלענ"ד האלוורה הוא עיקר ויש לברך עליו כברכתו בורא פרי האדמה. עכת"ד.
וכעי"ז כתב לי הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בן הגה"צ רבי יעקב יוסף זצ"ל, בזה"ל: אבא היה מברך על הפרי בעיקר והשאר כמי שלקות ולחזו"א הוא עץ כמו מיץ תפוזים, ולדינא יל"ע טובא. עכ"ל.
וכעי"ז כתב לי ידידי הגרי"מ וייל שליט"א, במח"ס המועדים כהלכתם ושא"ס, וז"ל: לכבוד הרה"ג יוסף אביטבול שליט"א שבוע טוב ומבורך לפי מה שאתם כותבים, הרי החתיכות גדולות וא"כ כיון שיש כאן שני עיקרים ולא עיקר וטפל, א"כ יצטרכו שני ברכות, כי גם לפי מש"כ הבאה"ל בסי' רי"ב הינו רק בחתיכות קטנות מאוד ולא בחתיכות גדולות, וכמובן שכל זה בפרי שדרכו להיאכל גם כשהוא מבושל, לגבי אייס קפה עם פירורי עוגיות, לא הבנתי למה לא יברכו עליו רק מזונות, מה הטעם עכ"ד. והשבתי לו הכא זה יחסית חתיכות גדולות [ולגבי אייס קפה יש שכתבו שחשיב שם משקה ולא אוכל, וכן כתב בתשובה מרן הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א, ועוד פוסקים, והארכתי בזה במק"א בדיני כל שיש בו].
ושוב כתב לי ידידי הגרנ"י בן שמעון שליט"א, במח"ס שו"ת מעשה נסים ושא"ס, וז"ל: שאלה ידועה שכבר דנו בה הפוסקים בזמננו (עי' שערי הברכה עמ' תקלט, מאיר עוז ח"ט עמ' 132 ובלוח הברכות עמ' 14, הליכות ברכות ח"ב עמ' תקכז, ועוד), אכתוב בתמצית מסקנת כל הפוסקים שמברכים על משקה זה שהכל, היות וחתיכות הפרי אינם חשובות (כיון שקטנים הם כבר אינם מזוהים כ"כ) לכן הם בטלים למשקה שעיקרו לשתיה ולא למאכל.
ולפי"ז אם אכן מדובר בחתיכות גדולות שהם ניכרות היטב לעין ויש בהם שיעור של כזית, לכאורה יצטרך לברך ע"ז האדמה. אמנם בדר"כ זה לא המציאות במשקים אלו.
אמנם מה שלא הבנתי כאן, הרי צמח האלוורה אינו ראוי לאכילה מחמת עצמו (זהו צמח בעל עלים ארוכים וקוצניים) ורק מחמת העיבוד שנעשה לו הוא ראוי, א"כ הוא בכלל מה שפסק מרן השו"ע (סי' רד ס"א) דמאכל שאינו ראוי מחמת עצמו אף אם גדל באדמה מברכים עליו שהכל (וע"ע במשנ"ב סי' רה סק"ה) לגבי ברכת הבצל, וא"כ לכאו' ה"ה בצמח האלוורה.
ואם כנים הדברים, נמצא דכל הנידון כאן אינו לגבי ברכה ראשונה אלא לגבי ברכה אחרונה, דגבי ברכה ראשונה בלא"ה מברך שהכל נהיה בדברו ממנ"פ, וכל הנידון כאמור הוא לגבי ברכה אחרונה, דאם יש לו חתיכות גדולות שניכרות היטב ולועס אותם והוי דרך אכילה, א"כ צריך לאכול בכדי אכילת פרס ע"מ לברך ברכה אחרונה, אבל אם החתיכות אינם ניכרות מחמת שהם קטנים ולא מזוהים בכה"ג אה"נ כיון שהוי דרך שתיה יברך בכדי שתיית רביעית.
נמצא דבלא"ה ברכתו שהכל ובלא"ה ברכתו האחרונה בורא נפשות, רק השאלה אם יברך בכדי שתיית רביעית או בכדי אכילת פרס. ודו"ק. ע"כ לשון תשובתו. [ומש"כ לציין במשנ"ב סק"ה, הנה שם לא נמצאו הדברים] והנה לדבריו של ידידי הנ"ל כיון שאינו ראוי לאכילה, א"כ לכאורה יש עליו שהכל.
והנה בשו"ע סימן רד סעיף א' כתב: על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה ופת שעפשה ותבשיל שנשתנה צורתו ונתקלקל ונובלות שהם תמרים שבשלם ושרפם החום ויבשו ועל הגובאי ועל המלח ועל מי מלח ועל מרק ועל כמהין ופטריות ועל קורא וכו' מברך שהכל. ובמשנ"ב שם (סק"ט) כתב, על הקורא שמברכים עליו שהכל, והטעם אע"ג דגידולו מן הארץ מ"מ לא מברכינן עליה אפילו בורא פרי האדמה אלא שהכל דלא נטעי אינשי האילן אדעתיה למיכל את הקורא כשהוא רך דממעט ענפי האילן וכו'. וכתב עוד בשם הט"ז על קטניות רטובין של שדות שדרכן להניחן ולאכלן מבשלים מברך על הקטניות כשהן חיין אפילו כשהן רטובים שהכל ואם בישל בורא פרי האדמה, והמשנ"ב שם הביא שבפרי מגדים וכן עוד אחרונים ס"ל לדינא שלעולם מברך עליהם שהכל, ושכן מנהג העולם וכמ"ש בשערי תשובה, ויעו"ש במשנ"ב סקי"ב. ומכל הנ"ל נראה דהא סו"ס נטעי אינשי אדעתא, ומשו"ה לכאורה נראה שיש לברך עליו האדמה.
ובמש"כ שאין הצמח הנ"ל ראוי לאכילה, לעיל הבאתי ממש"כ ידידי הגאון רבי מאיר ערבה שליט"א בספרו מאיר עוז שאלוורה הוא ראוי לאכילה אלא שאינו מתוק כ"כ [ואולי משו"ה יש הרבה אנשים שלא טעים להם בכלל (בלשון המעטה) לשתות את המשקה הנ"ל].
ושוב שאלתי בכ"ז להגאון העצום רבי שמעון ללוש שליט"א במח"ס שו"ת נשמע קולם ושא"ס, ובירר את המשקה הנ"ל עם מומחי החברה, וע"פ זה כתב למסקנה שמשקה אלוורה הנמכר בחנויות שיש בו חתיכות פרי, הרי הוא עיקר ויש לברך על אדמה, וכן נראה עיקר לדינא.
♦ ♦ ♦