חיוב תשלומי שבת במי שנעל חבירו בחדר - הבנת דברי הרא"ש
דברי הגמרא על תשלומי שבת במי שסגר חבירו בחדר ודברי הרא"ש
מבואר בתורה בפרשת משפטים חיוב המזיק בתשלומי שבת על ביטול המלאכה של הניזק – "רק שבתו יתן ורפא ירפא". והתבאר בגמ' ב"ק דף פה, ב שיש אפשרות לתשלומי שבת אפילו אם לא היה "נזק" גופני לאדם, כגון "דהדקיה בהינדרונא ובטליה", ופירש רש"י "דהדקיה, סגרו במסגר", ולא הלך לעבודתו, ולכן יש כאן חיוב שבת.והנה הרא"ש שם (פ"ח סי' ג) כתב לחדש, שהוא דוקא באופן מסויים: "דהדקיה באדרונא ובטלו ממלאכתו נותן לו דמי שבתו. ומסתברא דמיירי שהכניסו לחדר וסגרו בתוכו, אבל אם היה כבר בחדר וסגר עליו הפתח גרמא בנזקין הוי, כמו פורץ גדר בפני בהמת חבירו ויצאה ונאבדה דאמרינן לעיל בפרק הכונס (דף נה ב) דפטור מדיני אדם, ומה לי פורץ גדר ונאבדה ומה לי גודר בפניה ומתה ברעב. וכהאי גוונא כתבו התוס' בפרק אלו הן הנשרפין (דף עז א) גבי כפתו במקום שסוף חמה לבוא או סוף צינה לבוא דפטור שאם הביאו ממקום אחר וכפתו שם חייב".
ודברי הרא"ש הנ"ל לא מצאנו להם חבר להדיא[2], אבל גם לא נמצא להם חולק להדיא. אמנם סתימת לשון הרמב"ם (חובל ומזיק ב, ג) "אסרו בחדר" וסתימת הלשון בשאר ראשונים נוטה יותר להבנה שאינם סוברים כרא"ש, שאחרת למה לא פירשו כך. ובשו"ע (חו"מ סי' תכ סע' יא) פסק להלכה כדברי הרא"ש, והרמ"א והנו"כ לא חלקו.
[גם בדעת הרמב"ם כתב באבן האזל שם שאינו מוכרח לגמרי: "... דלשון הרמב"ם שכתב אסרו אפשר דכוונתו אסר גופו דהיינו בחבלים או בשלשלאות דעשה מעשה בגופו, אבל סגר הפתח אפשר דגם הרמב"ם מודה דגבי שבת לא מחייבינן משום גרמי, דדין גרמי אינו אלא על נזק, וכו', ונמצא דברי הרמב"ם מבוארים דבאמת לא מיירי שהביאו ממקום אחר כדמוכח לשונו, אלא דמיירי דאסר גופו בחבלים והוי מעשה בגופו ואפשר דבזה יודה הרא"ש דלא הוי גרמא". וכן משמע שנקט באבני מילואים סי' ע ס"ק ג שמבאר דברי הרמב"ם (במקום אחר) ע"פ דברי הרא"ש הנ"ל].
♦
חיוב מטעם גרמי
הנה מש"כ הרא"ש לחלק בין סגרו לבין הכניסו וסגרו, יל"ע, שהרי גם אם הכניסו סוף סוף עדיין היה יכול לצאת, והסגירה היא המונעת[3], ולמה אינו גרמא בניזקין. וצ"ל שמפני המעשה שעשה נחשב גרמי[4], וכידוע החילוקים השונים והרבים בין גרמא לגרמי, שהם מהחילוקים היותר דקים, וכפי שמבואר בראשונים והאריך טובא רבינו הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי[5]. והתוס' ב"ב כב, ב הביאו את שיטת הריצב"א "דדינא דגרמי הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי, ולכך כל היזק המצוי ורגיל לבא קנסו חכמים", ואכמ"ל.והרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי כתב לגבי שבת: "... שבת חייבה עליו תורה בדהרזקיה באנדרונא ובטליה, אלמא היזק ניכר הוא. ואי קשיא לרבנן דלא דייני דינא דגרמי היכי מחייב, והא גורם הוא לבטלו ממלאכתו וגורם הוא לו שלא ירויח, לא קשיא, דכיון דהרזקיה מההיא שעתא הוא דאפסדיה עד דפתח ליה, והא אמינא דהיזק ניכר נמי הוא ובין לר"מ ובין לרבנן חייב". ומשמע בדבריו חידוש גדול, שהדקיה באינדרונא הוא מעשה ולא גרמי, וחייב אפילו למי שלא דן דינא דגרמי, ולא בא לדון מצד גזיה"כ של "שבת", אלא מצד הסברא. ויל"ע עוד בזה.
♦
כל דין תשלומי "שבת" הוא על גרמא
הנה כל דין תשלומי שבת הוא חיוב על גרמא, שהרי רק מנע ממנו רווח[6] ולא הפסידו בידים. וז"ל הקצוה"ח בסי' שסג ס"ק ג: "... דאהדקיה באנדרוניא נמי מחייב במה שלא יוכל אח"כ להשכיר את עצמו, ונימא שאין ההיזק מתחיל עכשיו. אלא דלא קשה מידי, דודאי גבי אדם באדם התורה ריבתה לחייבו בארבעה דברים ואפילו שבת שלא במקום נזק, אבל בנזקי שור לא חייבתו התורה אלא בנזק בלבד, משום הכי בנועל ביתו דליכא דין נזק אלא במה ששובת החנות ממלאכתו, ואין דין שבת באדם דאזיק שור או שאר ממון, וכו', אבל האי דאהדקיה באנדרוניא אדם באדם וחייב משום שבת, וזה פשוט וברור".ומבואר בדבריו שיש גזיה"כ של תשלומי שבת, אע"פ שלכאורה ההפסד הוא גרמא בניזקין. וכן נקט בחידושי הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם (הלכות טוען ונטען): "והרי כן הוא גם חיובא דשבת, דליכא ג"כ ממון הנפסד, דהא הוי רק מניעת הריוח וגרמא בעלמא דפטור בכל מקום, ורק דבחבלות הויא גזירת הכתוב לחייבו על שויו".
[שם נקט שבעצם כל חיובי חובל הם גזיה"כ של תשלומין: "... נראה, דהנה כל חובל בחברו הרי מתחייב בחמשה דברים, וגם בצער ובושת, והרי צער ובושת לית בהו נזק ממון כלל, ומ"מ מתחייב בתשלומין, אשר זהו רק גזירת הכתוב בחבלות, שיתחייב בתשלומין אף בלא נזק ממון, ולפי זה נראה, דגם בנזק חלוק דין חבלות משאר נזקי ממון, דבשאר נזקי ממון עיקר חיובו הוא הממון עצמו שהפסידו, ומחמת חיוב זה הוא שמתחייב בהתשלומין, שהם חליפי ממונו שהפסיד, דאם לא היה מתחייב בעיקר הממון שהפסיד, לא הוה חייל עליה גם חיוב תשלומין, משא"כ בחבלות, התחלת חיובו הוא בהתשלומין עצמם, דחייבתו התורה מחמת שיווי הנזק מגזירת הכתוב דחבלות, וכחיובא דצער ובושת כן גם חיובא דנזק דחיוב התשלומין הוא התחלת חיובו. והרי כן הוא גם חיובא דשבת, דליכא ג"כ ממון הנפסד, דהא הוי רק מניעת הריוח וגרמא בעלמא דפטור בכל מקום, ורק דבחבלות הויא גזירת הכתוב לחייבו על שויו, אבל מ"מ הרי ודאי דהתחלת החיוב הוא רק על התשלומין, כיון דאין שם ממון הנפסד כלל, וא"כ הכי נמי גם בנזק דכוותיה, דאית ביה גם הך חיובא שחייל מתחלה על התשלומין"].
♦
ביאור דברי הרא"ש
א"כ התחדש לנו בדברי הרא"ש חידוש גדול[7], שאע"פ שהחיוב בשבת הוא על גרמא, אבל צריך שהמעשה שעושה האדם יהיה מעשה גמור או גרמי, שתפשו ונעלו בחדר, ולא חייבים בגרמא[8]. והוא לכאורה דבר שקשה בסברא, שאם חיוב שבת הוא אפילו על גרמא, מה אכפת לנו שהמעשה יהיה גמור[9]. ויותר ניחא לומר שהרא"ש ס"ל כרמב"ן לעיל, שחיוב שבת הוא מעשה גמור, או לפחות ס"ל שהוא כגרמי, ולכן חידש הרא"ש שצריך בו "תפישה" והכנסה לבית, שהוא כמעשה או לפחות כגרמי.♦ ♦ ♦