ספק בדין חלל שעבד - הרב אהרון הכהן פרידמן
יש לדון בדין כהן שעבד והקריב קרבנות ונמצא שהוא חלל, שנחלקו התנאים (תרומות פ"ח מ"א, והובאה משנה זו בגמ' פסחים עב' ב', קידושין סו' ב', מכות יא' ב') האם בדיעבד עבודתו כשרה, דעת ר"א שעבודתו פסולה ודעת ר"י שעבודתו כשרה. ויל"ד האם רק במי שאביו היה כהן כשר והוא חלל כיון שאביו נישא לפסולי כהונה, דעת ר"י שעבודתו כשרה, אבל מי שחשבו שהוא כהן ונודע שסבו בא על פסולי כהונה, וכבר אביו נולד כשהוא חלל, וא"כ גם הנכד חלל, בכה"ג עבודתו פסולה. שיל"ד שכשאביו כהן אז יש לו שייכות לשבט הכהונה, שהרי כל ילד שנולד יש מקום ליחסו לאביו ויש מקום ליחסו לאמו, ובדיני התורה כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולכים אחר האב, ונתחדש שבמקום שיש עבירה לא הולכים אחר האב אלא אחר הפגום, כלשון המשנה בקידושין (סו' ב'), אבל מצד הסברה היה מקום ללכת אחר האב ולראותו ככהן, ובזה נאמר שאף שלקושטא דמילתא אינו כהן כשר, אבל בדיעבד עבודתו כשרה, כיוון שלגבי בדיעבד אנחנו משתמשים בסברה שיש מקום ליחסו אחר אביו ולראותו ככהן כשר. לעומת זאת, כשאביו גם היה חלל, א"כ גם אם נלך אחר הסברה שיש ליחסו לאב אין סיבה להכשירו, כיון שגם אביו אינו כהן, ובכה"ג י"ל שגם בדיעבד עבודתו תהיה פסולה.ואף שיש לטעון כנגד חילוק זה, שאם חידשה התורה שבדיעבד יש לנו ללכת אחר הסברה שיש ליחסו אחר אביו, א"כ גם כשאביו חלל, הרי לפי הסברה שיש ליחסו אחר אביו אז גם אביו אינו חלל, וא"כ גם הנכד אינו חלל, אך י"ל שאחר שהוכרע על אביו שהוא אינו כהן כשר, אז כבר לא מסתכלים אחר סיבת הכרעה זו, אלא אביו יש לו דין מוחלט שאיננו כהן, ואין מקום להכשיר אותו, רק באופן שאביו כשר אז יש מקום לסברה זו.
ואפשר להציג את הספק בנוסח שונה. יש נידון באחרונים האם ההגדרה של חלל הוא "כהן פסול" או "זר", ויש מקום לומר שזה גופא מחלוקת ר"א ור"י, שר"א ס"ל שהוא מוגדר כ"זר", ולכן גם בדיעבד עבודתו פסולה, ור"י ס"ל שהוא מוגדר כ"כהן פסול", ולכן עבודתו כשרה בדיעבד. ויש מקום לומר שרק בחלל שאביו כהן גדרו הוא "כהן פסול", אבל כהן שאביו חלל גדרו כ"זר", וע"כ גם לר"י בכה"ג עבודתו תהיה פסולה.
ומצד לשון המשנה, שכתוב "ונודע שהוא בן גרושה או חלוצה", אין לנו מקור אלא לאופן שאביו היה כהן כשר רק שהוא בא מביאת פסולי כהונה, אמנם ל"נ להוכיח מזה שכתבה המשנה בלשון זה, ולא כתבה בלשון "ונמצא חלל", שאז היה במשמע גם באופן שאביו כבר היה חלל, שבכה"ג עבודתו פסולה, שי"ל שנקטה כן כשיגרת לשון לעוד מקומות שנזכר בנוסח זה (ר' מכות ב' א', ומכות יג' א' בתוד"ה גרושה). אמנם, הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש פ"ו ה"י) כשמביא להלכה זו, שינה מלשון המשנה, וכותב "כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשרה", ואפ"ל שהרמב"ם בא לכלול גם את האופן שסביו היה כהן כשר, וע"כ סתם בלשון זה "ונמצא חלל", שמשמעו בכל אופן שנמצא חלל.
ושאלה זו איננה רק הלכתא למשיחא, אלא יתכן שיהיה בזה גם נפק"מ למעשה בזמנינו, לגבי מצות פדיון הבן. יש אחרונים שדנו שדין נמצא חלל שייך גם במי שפדה עצמו אצל כהן ונמצא חלל, שבדיעבד הוא פדוי, וא"כ יל"ד לדעה זו, האם גם כשאביו חלל, ופדה אצל בנו נאמר שבדיעבד חל הפדיון.
ובגוף ספק האחרונים, אפשר שהדבר יהיה תלוי בטעם שעבודת החלל כשרה בדיעבד, שבגמ' (קידושין שם) מצינו בזה שלוש דעות:
א. מהפסוק "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם בין זרע כשר בין זרע פסול".
ב. "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו אלא זה כשר ונתחלל".
ג. "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה".
ויל"ד האם כל דעה חולקת על חברתה, ואם נימא שכל דעה חולקת על חברתה י"ל שלב' המקורות הראשונים אז גם בפדיון הבן יהיה פדוי, כיון שהפסוק מתייחס לעצם הגדרת כהונתו, שהוא מוגדר ככהן, וא"כ ה"ה לכל דיני הכהונה - גם לגבי פדה"ב יהיה פדוי, אבל למקור השלישי שהוא מהכתוב "ברך ה' חילו", י"ל שהפסוק איירי רק לגבי "פועל ידיו תרצה", ופועל ידיו היינו עבודה, אבל לגבי פדיון הבן י"ל שלא יחול הפדיון.
עוד בספק הנ"ל, יש לדון שגם אם מבחינת עיקר הדבר היה ראוי גם לגבי הנושא של פדיון הבן לדמותו לדין עבודה, אבל הרי גם בעבודה הכשר החלל נאמר בדיעבד, וי"ל שרק בעבודה המצב נחשב כבדיעבד, אבל בפדה"ב אפשר לחזיר את הכסף ול"ח כבדיעבד.
♦ ♦ ♦