על ספר חידושי הלכות מהגר״א על מסכת שבת

הערות שוליים

1. ↑ המאמר נשלח לתגובת מוה"ק לפני זמן מה, ולצערינו לא התקבלה תגובה.
2. ↑ . היינו: עי' יורה דעה עם ביאורי הגאון סי' ר"מ סקכ"ב, שם כתב הגר"א: "וכן כאן אפילו מזכיר אחרי י"ב חודש מה שכתב בתוך יב"ח אין לומר זלה"ה אלא הכ"מ, וכ"ש בעת הכתיבה".
3. ↑ . אין זה מעניינינו כעת, אך יש להעיר כאן כבדרך אגב, שיש שייחסו [בטעות] את כל ההגהות שבאמרי נועם להרא"ל ליפקין, וכדוגמת הסידור אזור אליהו (בסוף שמונה-עשרה לתפילת שבת, קודם אלוקי נצור) המייחס אל רא"ל את ההגה"ה לא"נ דף מ"ח ע"ב, לגבי אמירת אלוקי נצור בשבת. וכאמור הגהה זו, שנסמנה בחצאי עיגול, נכתבה ע"י ר' שלמה הכהן.
4. ↑ . ומסיים "מהעתקה שהיה תח"י הגרד"ל ז"ל", אך לא ברור אם קאי רק על ליקוטי הרמב"ם או אף על אגדות ב"ב שכ' שם, או כולל גם את חידושי שבת. אמנם, מהעלית קיר הנ"ל מתברר שעכ"פ ידע הגרד"ל על קיומם של חידושים אלו.
5. ↑ . כל ההקדמה הזו של המו"ל נשמטה משום מה במהדורת מוה"ק.
6. ↑ . מו"ץ בווילנא, בעל עבודת המלך על הרמב"ם (מדע), נדפס בשנת תרצ"א ע"י בניו. ראה עוד עליו במאסף תבונות ב' במאמר מאת ר"ד קמינצקי.
7. ↑ . כ"ט מהם מקבילות לדברי הגר"א ממקו"א (עפי"ר מספר שנות אליהו, על שבת שי"ל כמה שנים קודם לכן, ע"י רנ"ה, בשנת תרנ"ח), ואחת מהם סתירה לדברי הגר"א, ואיני מבין כיצד הכניסה לל' ראיותיו.מקבילה נוספת שלא נכתבה, ראה בח"ה לדף ד' א' וכי אומרים לו לאדם חטא וכו', ובביאור הגר"א או"ח ס"ס ש"ו.
8. ↑ . ומעניין שבח"ה שלפנינו הלשון: "ואמר רבינו הגאון ז"ל הכ"מ בשם אחיו הרב הגאון מו"ה אברהם קצת הוכחה דא"צ ס' רבוא" [ראה להלן על קטע זה, באשר לח"ה מהדורת מוה"ק].
9. ↑ . וההסכמה אליו מאת בעל הדבר אברהם משנת תרצ"ח. המחבר נרצח בשואה.
10. ↑ . בשנת תשמ"ה הו"ל מכון אבן שלמה (מ' מרדכי) "חידושי וביאורי הגר"א עמ"ס מגילה", באותה מתכונת.
11. ↑ . יש לציין כאן לדבריו של הג"ר חיים יעקב נפתלי זילברברג מווארשא (תלמיד הג"ר ישראל סלנטר ז"ל, המכונה ר' נפתלי ווארשאווער), אשר ד"ת ומוסר ממנו נדפסו בספר דרכי חיים ע"י בנו בשנת תרצ"א, שם כתב במכתב לבנו: "וגם הנני מזכירך שתעסוק הרבה בביאור הגר"א כי הוא מאיר העינים, וכו"כ פעמים מגלה סודות הגמ' ומראה לעין כל שהדין הכתוב בש"ע [ולפעמים נרשם ברמ"א "ד"ע"] שהוא מפורש בגמ', וכשיהיה נכתב זאת אצל הגמ' יהיה לתועלת רב ללימוד הגמרא".
12. ↑ . לאחמ"כ נמכר, כמו הרבה מספריית הכת"י דשם.
13. ↑ . הג"ר דוד קמינצקי, בספרו תורת הגר"א (עמ' תעב), משער אולי שנכתבו ע"י אחיינו של הגר"א שנכתב שמו בהנהגות הגר"א כאמור.
14. ↑ . ניכר שהשמיט המעתיק [של שנת תרי"ד] ציונים בעלמא, שלא ייחס לכך חשיבות, כמו את הדיבור שבעמ' עט "עיין פרש"י ותוספות", עמ' סו "עיין בפרק מ"ש", עמ' סד "עיין פי' התוס' והרא"ש", עמ' קה "יש בזה ג' דעות עיין ברא"ש", וכן שם עוד "עיין בתוספות". עמ' קו "עיין רש"י ותוספות". עמ' קט "עיין בתוספות". אמנם הרבה ציונים נמצאים אצלו כאמור להלן.
15. ↑ . הוא כותב בהקדמתו כי "עתה יו"ל בפעם הראשונה חידושי הגר"א מכת"י עמ"ס שבת הנמצא בספריית מוסד הרב קוק". אבל כאמור הקדים לו רעדיש בשנתיים, כפיה"נ הוא לא ידע זאת.
16. ↑ . ראה גם ביקורתו של רי"ה בעליית קיר על הפירוש על משלי, שהו"ל הרמ"מ משקלאוו.
17. ↑ . כל הקטע בדף ל א' (עמ' פא) הוא מרש"י שבת פח א' [אבל במהדו' מוה"ק לא ראו צורך אף לציין זאת].
18. ↑ . עמ' צד "סימן בגופא זימרא" וכו'. המה דברי מהרש"א [במוה"ק אין כל הפנייה]. וראה על כך גם במבואו של הרב ווערשנער לספר אמרי נועם שבמהדורתו.
19. ↑ . עיין דף מ ב', מב א', נ א', נד א', ועוד. וראה אמרי נועם עירובין (שנד' בסוף מס' ברכות) מא ב', שני הקטעים שם הם דברי התו' שם כלשונם, עם תוספת של כמה תיבות בודדות. אפשר להאריך כאן הדוגמאות רבות, אך אי"ז מעניינינו, והמעיין בחיבור יעמוד על כך בעל כרחו.
20. ↑ . ראיתי להעתיק כאן מתוך "תולדות החפץ חיים", שהו"ל בנו רא"ל, בשנת תרצ"ז (עמ' סד):"באשר ידוע הוא כי הגר"א מווילנא עשה הגהות על תו"כ (כמו שנרשם בהקדמות בניו לש"ע) חקר ודרש מר אבא להתודע איפוא מקום מנוחתם ונודע לו כי הכת"י מונח אצל גביר אחד והשיגו ע"מ להעתיקו, והחל מר אבא להדפיס את הספרא עם הגהות הגר"א, והיא מלאכה לא כבדה כ"כ. אמנם סיפר לי פעם ריע אבי וידידו, הגדול המפורסם וצדיק ר' נפתלי וויערשאווער ז"ל כשנודע לו דבר הדפסת אבא הפריעו והרבה עליו דברים שלא ידפיס הגהות הגר"א בלי ביאור לדבריו הקצרים וכמו שעשו והדפיסו הספרי עם הגהות הגר"א שכמעט א"א להשתמש בו מרוב קיצורו שאינו מובן בכמה מקומות אף לבעלי תורה מובהקים, והוא חילול לכבוד הגר"א. אבא ז"ל שם לב לדברי ידידו הנאמרים באמת, וקלקל כמה דפים מאטריצין שכבר נעשו והחל
21. ↑ ללמוד בעיון את הספרא עם ההגהות, ועמל הרבה להבין כוונת הגר"א בכמה מקומות סתומין, אמנם צלח לו לירד לסוף דעתו (מר אבא היה מומחה גדול בהבנת רמזי הגר"א גם בביאורו בשו"ע או"ח, ובכמה מקומות שגם בעל דמשק אליעזר המפרש לביאורי הגר"א לא מצא לבארו. גלה מר אבא עומק כוונתו), ומכיון שבלי זה כבר שם עיונו בספרא עלה בדעתו לפרש את הספרא כולו בביאור פשוט וברור כדי שיוכל כל אחד ללמוד בו אף מי שאינו למדן מובהק וכמו שלומדים משניות, ובעזר אלקים הצליח הדבר בידו והדפיס הספרא עם הגהות הגר"א ועם פירושו, החיבור הגדול הזה נתקבל באהבה בין כל בעלי תורה שבדור, והפליגו בשבח ביאוריו, הן מה שגילה המאור בתורת הגר"א והן בפירושו הפשוט והקצר".
22. ↑ . להוציא מן הכלל של האמור כאן להלן, נראה כי העורך אכן השקיע בהסבר חשבונות בספר, ראה עמ' קסו ועמ' ריג בהערות. ועל כך יישר כחו!
23. ↑ . וזה גרם לכמה טעויות; בעמ' קפט בסיום הערה 3 נכתב "(המהדיר)", אבל זו טעות, והוא משל הגרנ"ה. ובעמ' קמ הערה 22 על השנו"א נכתבה בסתם (כלומר: משל הגרנ"ה ז"ל), אבל הוא מאת המהדיר.
24. ↑ . עמ' צא הערה 106 "ועיין בסי' תס סעיף ג'", ט"ס וצ"ל תט. עמ' צב הערה 112 "אף על םי" כמובן צ"ל "פי" [כך גם בעמ' קפ הערה 11 "אף על םי", וגם בעמ' קפא הערה 13 "אף על םי"]. וכן שם "ועמ"ש רבינו שם בס"ק מ'", וצ"ל ו'. עמ' צג הערה 117 ציין לסי' תנ"ח, וטס"ה וצ"ל תנ"ט. עמ' רח הע' 6 "ועי' במג"א סי' ר"ס", ט"ס וצ"ל רס"ו.קרה שגם לא העתיקו במדוייק מהשנו"א הנדפס, כמו בעמ' קצג "וחזי להיפוך בו [זיתים]", ולפנינו כך: וחזי להפך [בו זיתים]". יותר מדוייק ויותר מובן.
25. ↑ . עמ' צב בדיבור המתחיל וטומנין, "ופירוש ספק חשיכה", היה ראוי להיות בקטע נפרד כמובן. בעמ' צד בריש העמוד "ועוד פירש רש"י" חותם את הקטע, וזה שיבוש, שכן זה אמור להיות בתחילת הקטע הבא. עמ' מז "ופרוש שעלו לבקרו" ראוי להיות בקטע נפרד [ואף מודגש, כי מפרש תיבות עלו לבקרו דמתני']. עמ' רז "רש"י פירש נותן מבעו"י", ראוי להיות בקטע בנפרד, והולך ומפרש תיבות נותן כיסו דמתני'.
26. ↑ . עמ' קפה הערה 8 הובאה הערתו של הגרנ"ה, ובסופה מאת המהדיר "באמת דברי רבינו פשוטים הם", אבל דברי המהדיר אינם מובנים במה שתירץ סוגית הגמ' בברכות, הלא בברכות שם הובאו להדיא דברי המשנה כל האוכלים כו' וע"ז אמרו דגברא לאכילה קא מכוין, דמשמע דנאסר בכוונה לרפואה. וזו קו' הגרנ"ה על הגר"א בשנו"א. וגם עמד ע"כ בביאוה"ל סי' שכ"ח (סוד"ה אבל אם), ותירץ דהיינו שאחרים חושבים שאוכל לכוונת אכילה, אף שהוא באמת מתכוין לרפואה.עמ' צא הערה 105 "כדברי רבינו מצאנו בחי' הרשב"א... בשם הראב"ד (המהדיר)". הנה מצא ולא יגע כי בקטע המקביל לדברי השנו"א, בח"ה (עמ' צד) נכתב להדיא "וכן דעת הראב"ד", שם, כמובן, המהדיר כדרכו לא טרח לציין היכן מקום כבודו של ראב"ד זה.מעניין, בעמ' קצא כותב המהדיר בהערה 2 "לא ידעתי פירושו". ולא התעלם מעוד הרבה מקומות שהיה ראוי לפרש וסתם, אולי כי ידע פירושו והיה פשוט לו כ"כ עד שלא טרח [ולענ"ד כוונת שנו"א שם שכ' "כמו בתבן", דנתכוין למ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש כלים פי"ז מי"ז וז"ל: "ושפופרת הקש, קנוקנות התבן גם הם כלי קבול ואע"פ שהם קטנים. הנה נתבאר לך שכלי קבול אין לו שיעור אלא משיהא מקבל איזה שעור שיהיה ה"ז נקרא כלי קבול", עכ"ל, ומלבד זאת גם הכלי קיבול שלו לא נעשה ביד"א, וזהו שהוכיח הגר"א מתבן דחזינן דכלי קיבול אפי' כלשהו ואף שנעשה מאיליו, חשיב כלי קיבול לקיבולי טומאה. ואכמ"ל].בעמ' צז כותב המהדיר בהערה 127 "שורה זו צ"ע". אבל המעיין בדברי הגר"א בסי' רס"א בסו"ד, רואה כי כוונתו היא שהוא מתקשה במה שאמרו 'סימן לדבר צה"כ' - מניין לנו דהכוונה לג' כוכבים, שמא הכוונה היא צאת כל הכוכבים, וע"ז מיישב דלזה א"א ליתן סימן לדבר. ולזה כוונתו גם כאן, אף שהלשון מגומגם, כדרך חיבור זה.עמ' ע הערה 42 גם רנ"ה וגם המהדיר לא שמו לב כי דברי רבינו מפורשים על אתר בירושלמי (כדרכו בכ"מ), דסברת המהדיר מבוארת בחיי אדם וז"ל בכלל ג': "נראה לי דדבר שטבעו ריח רע, מותר, ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש. כדאיתא בירושלמי פרק אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, שלא תאמר הואיל וריחו רע יהא טעון הרחק ד' אמות, לפום כן צריך לומר אין מדליקין. וכ"מ בסוכה י"ב ע"ש". עכ"ל.בעמ' קנד וקנה הערה 26 כותב כי מדברי רבינו נתחדש דמהני ביטול מ"ר בשאר משקין, ודלא כדמשמע מדברי כל הפוסקים והראשונים. וכל דבריו אינם אלא פלא, וכי באמת עלה על דעתו שלכל הפוסקים לא מהני ביטול מ"ר בשאר משקין? דבר שלא נזכר בשום מקום במקומו (סי' ע"ז). ובודאי דברי הגר"א פשוטים, שמועיל ומעולם לא החמיר אדם בכך (בפרט שכאן איירי בביטול ברוב, ולא ברביעית, כמ"ש באמרי נועם ברכות כה ב'), ומה שהראשונים לא איירי אלא במים הוא אורחא דמלתא, שלא יפסיד אדם משקין שלו לבטל מי רגלים.
27. ↑ . עמ' קנט קס, פירושו על פסוק גמולי מחלב, עי' ס' גביעי גביע הכסף בשם הגר"א [ויש מקבילות נוספות בעניין חמדה ותאוה ואכמ"ל]. עמ' קפד רמשים אינם פו"ר, חסר הפניות לאד"א ויקרא ואליה רבה נדה ועוד.
28. ↑ . ראה עמ' סג: "אמר רב הונא רשות הרבים פתילות ושמנים", איך נכנס לכאן רשות הרבים? אלא שבח"ה נכתב בר"ת "ר"ה" ומי שפתח אותם (בודאי לא 'צורבא מרבנן') נסתפק אם הכוונה רב הונא או רשות הרבים, וכך נשארו שני אופני הפתיחה...עמ' ס: "וכתב הגאון ז"ל הכ"מ אמר פירוש על דברי הפסוק", כתב או אמר? אלא דפתח תיבת "וכ'" במקום וכבוד פתח וכתב. בח"ה דף ל"ט א' "אם כן כו'", פתחו הר"ת א"כ, אבל באמת הוא ט"ס וצ"ל א"נ, כלומר "אי נמי" וזהו התירוץ השני בתו' שם.
29. ↑ . עמ' קכ: "לסגור התיבה בשעה שיש בה דבורים", צ"ל "זבובים". עמ' קלה: "ה' דבר שהוא משום רפואה אסור דלמא נפיל", ט"ס וצ"ל דבר שהוא רפוי. עמ' עג: "שמא יניחנה ויצא אף שאני אומר", כמובן טעות ואולי צ"ל עד. [בעמ' סז ישנו קטע שבטעות חסרה לו כל הדיבור המתחיל]. עמ' קיז: "יש מי שהוכיח שאין בישול לאחר אפיה", כמובן ט"ס וצ"ל שיש. בעמ' קיח: "הא מני רבי יוסי הוא דאמר אין יוצאין ברקיק המבושל אלא על כרחך אע"פ שלא נימוח", ג' תיבות הנ"ל (אע"כ) הם פשוט ט"ס, ויש להשמיטם.עמ' קה "אין נראה", ט"ס וצ"ל אך נראה. ואגב כל קטע זה, הפותח ב"השוחט בשבת לחולה", לא מובן מדוע סידרו אותה על דף לח א'. קטע זה שייך על דברי הרי"ף (יז א' בדפי הרי"ף) המעתיק את דברי הגמ' בחולין, ובח"ה נמצא בסופ"ג, במקבץ החידושים על הרי"ף. עכ"פ היה ראוי לעשות איזו כותרת אהייא קאי.בעמ' קכד ד"ה אלא אי איתמר, יש משפט: "וא"כ לפ"ז המטה שלא יחדה למעות והניח עליה מעות אם היה עליה בין השמשות וגם השתא אין עליו מעות שרי לטלטל", משפט זה משולל הבנה, והוא משובש לחלוטין וכצ"ל: "וא"כ לפ"ז המטה (שלא) [ש]יחדה למעות והניח עליה מעות [פי', מער"ש], אם [לא] היה עליה בין השמשות וגם השתא אין עליו מעות שרי לטלטל". ולהגהה זו יובן תיבת 'וגם'. במהדו' מוה"ק אין כלל התייחסות לקטע זה!
30. ↑ . ובמקום לעסוק בגוף חידושי הגר"א, הסתפק המהדיר (עמ' סד הערה 20) להביא הסכמה על חידוש רבינו, מעדותו של ר' משה שטרנבוך כי "הגרי"ז החשיב מאד חידוש זה".בעמ' מא הע' 62, מיותר, ולא ידעתי מי אמר לו דרבינו סובר כהמעדני יו"ט?עמ' סז הע' 30 "אי מיירי וכו' אך אולי מיירי וכו'". מיותר, ולא ברור מי אמר לו דחשיב הקדמה אם מדליק לאחר פלג. ועכ"פ היה ראוי לציין לדברי התו' בברכות כז א' ד"ה ... ולביהגר"א סי' רס"א ס"ק י"ב, או לדברי ביהגר"א סי' תרע"ט.
31. ↑ . עמ' קט הערה 27 "עיין גם בקטע הבא... וקשה להבין קושיא זו" וכו'. ולא השכיל, כי רבינו הקשה קושיא כברזל על דברי התו' דאיכא מחזי כמבשל אף בכלי שני, ממה שאמרו בגמ' מ ב' ש"מ כ"ש אינו מבשל, והתם קאי על שמן, דאינו עושה לתקנו כמו תבלין. וכך אמנם הקשו המהרש"א ושאר מפרשים.
32. ↑ . בעמ' כג הערה 18 הסתפקו לציין ל"גאוני ווילנא", והוכחתם שזהו מהגר"א כי "כבר נודע משמו". אבל לא טרח המהדיר להביא את המקבילות לכך בשם הגר"א [כגון: "אמר הגאון ז"ל שכל הלכה ומשנה מרומזים ומדויקים בתורה שבכתב וכבר סידר המשנה נגד תורה שבכתב וכל הגמרא מרומזים במשנה והראה בחוש בפירוש ונתצתם את מזבחותם" (שאילתות מכת"י ר' אריה לוין סי' קכט. ספר הגה"ח עמ' שה. ליקוטי תורה וואלאז'ין תרנ"ט. ובס' כל הכתוב לחיים ופנינים משולחן הגר"א דברים יב ג' (אליאך): "ורבי סידר המשנה נגד תורה שבכתב". ועפי"ז א"ש דאין מסכת חנוכה, דחנוכה נתחדשה אחר הכתובים)].
33. ↑ . עמ' פט ד"ה רעיא: "כדאמרינן הוא הדיין". יש לציין למשנה באבות. שם: "והנה מחלוקת בין המקובלים ובין המחקרים", היה ראוי לציין על מה מדובר ומקורם. עמ' פז ד"ה חוסן: "משום שאמרינן שאשתו של האדם", יש לציין ליבמות סג א' ועוד. בעמ' קיז: "וכבר ביארנו לעיל בפרק שני" חסר הפנייה אהיכא קאי. עמ' פד "וזה ידוע שהשמש" וכו', היכן. עמ' קיד "הירושלמי פסק", היכן. עמ' קטז "פסק הרמב"ם", היכן. עמ' קכ "וכבר כתבתי לעיל פרק שני", היכן [לכא' בדף לו א'].בעמ' עד הביאו קטע מ"ליקוטי תורה" (שיצא לאור מכת"י בוואלאזין ע"י ר' מיכל לעווינסון, מחותנו של הח"ח זצ"ל), כל הקטע צריך ביאור גדול, ובודאי זקוק להרבה מקורות כמו: "וכמה שכתב הרואה שור", סתום ביותר לולא הציון לברכות נו ב'. ושם: "כמה שכתב בתוספתא כל השונה כו' וכן איתא לענין מאה ברכות" עכ"ל, ולא נתבאר כלל מקור משפט סתום זה (ועי' ברכ"י סי' קנ"ה בשם עין יעקב). ועוד רבים מאד.עמ' ס: "ותרגומו של הקאת קיק". אין ציון על מה מדובר [וגם בתרגום דלפנינו ליתא, ועי' ת"י שתרגם "וית קקא", ובחולין סג א' "אמר רב יהודה קאת זו הקוק", ועי' אדרת אליהו דנראה דגריס קיק (וכמש"ש במסוה"ש בשם הערוך). ומקור הגר"א נמצא בירו' "תני רבי ישמעאל ואת הקאת (ויקרא יא, יח) זה קיק". ועי' ברד"ק תהילים קב, ז ובישעיה לד, יא].
34. ↑ . עמ' קלג ד"ה תוספות ד"ה כסהו, עי' ביהגר"א סי' רנ"ז ס"ק ט"ז. עמ' קכה וקכו, עי' ביהגר"א סי' שכ"ד סק"ח [ובאמרי נועם ביצה כז ב'. וכמובן יש אריכות בפוסקים. וגם היה צריך הפנייה לעמ' קה לקטע ד"ה השוחט]. עמ' קכז הנכון כפירוש הרמב"ן, עי' ביהגר"א סי' שי"א ס"ד. עמ' קמט ד"ה בפלפל, יש כמה מקבילות בביהגר"א ובשנו"א. עמ' קפט ד"ה ולא יקלוט, עי' ביהגר"א סי' של"ה סק"ח. עמ' קיא: "וטעות סופר הוא", עי' ביהגר"א סי' תקי"א ס"ק י'. עמ' סג: "פירוש מתחילת השקיעה", עי' ביהגר"א סי' תרע"ב. עמ' ס' ד"ה ת"ש וכן עמ' סז דרחים רבנן, עי' הגהות הגר"א למסכתין. עמ' קכג ויש בזה ב' שיטות וכו', יש ע"ז בביאור רבינו כוכ"פ אריכות כמו בסי' רע"ט ס"ד ובסי' תקי"ח ס"ח ותרל"ח ס"א. עמ' קו "שתי קושיות על הרי"ף, אריכות בביהגר"א סי' שי"ח ס"א, ובשנו"א ערלה. ועוד רבים מאד.בעמ' פז ישנו קטע הן מח"ה והן מכת"י בעניין שכהיום אין לנו כי אם רגל הגמ"ח לבד וכו', וחסר מקבילות כמו אמרי נועם ברכות ח א', פי' לשה"ש ו, ד, פירוש לאבות סופ"ה ועוד, שהאריך בה רבינו מעני"ז (ומזה גם תראה כי מ"ש בחי' מכת"י "אמר הכותב שכמה מצוות חסרים בזמן הזה בחו"ל" וכו', אינו נכון בכוונת רבינו, אלא כוונתו למ"ש בחגיגה ה ב' כיון שגלו אין לך ביטול תורה גדול מזה, כפי שהביא רבינו בשאר המקומות).עמ' רא הערה 4 נכתב: "לאו דוקא", על הוכחת הגר"א, ולא ראה המהדיר את דברי הגר"א במקבילה בביהגר"א סי' שט"ו וסי' תק"ב שהביא ראיה זו בעצמה [ואף עמד על כך בס' דמשק אליעזר שם].בעמ' מ' הערה 60, "עי' ביאור רבינו יו"ד סימן א", הוא ט"ס, וצ"ל סי' ס"א.בעמ' קכה ד"ה דאית ביה ביצת. כל קטע זה נמצא גם להלן בח"ה הנדפס בדף נא א' ד"ה טמן וכיסה (עמ' קלג), הפנייה מינימאלית זו היתה מוסיפה להבנת הענין.לעיל הבאנו דברי הח"ה בדף ו' שהביא הגר"א בשם אחיו הוכחה שא"צ לר"ה ס' ריבוא. במהדור' מוה"ק בקטע זה אין כל הפנייה לאי מי מתלמידי בית מדרשו של רבינו הדנים ומציינים להוכחתו ואפשרות לדחייתה.
35. ↑ . ולמשל כל הקטע שבעמ' עד, "איזהו עשיר", משולל הבנה מבלי לציין אליו את מקבילותיו בתורת הגר"א, דוגמת פירושו למשלי כד, ל ולא, טז. ועוד.
36. ↑ . לא עברתי בבחינה דקדקנית על כל הספר להשוותו לנדפס, אבל בכ"מ שמתי לב לשינויים ולא ברור לי מקור הגהותיו. ולדוג': לשון הח"ה הנדפס (ריש פ' ב'): "תוס' בשם בני נרבונא מחולקים אי נר שעוה אסור אי לא, וכ"א סובר לפי גירסתו בגמרא, ועיין ברש"י בארוכה. וכבר תמה הרמב"ם ז"ל" וכו'. ואצלם נשתנה, במקום רש"י נכתב רשב"א, ובמקום רמב"ם נכתב רמב"ן. גם אם נניח שהוא צודק בהגהתו, לא ידעתי מדוע לא עשה זאת בהערות, כמקובל וכנצרך [ואגב כמובן לא צויין איה מקום כבוד הרמב"ן, והוא במלחמות שם].עמ' קיג "וכן משמע בר"ן (י, א)", אך בנדפס נכתב "וכן משמע בר"ן דע"א", והכוונה לדף ד ב' בדפי הרי"ף, אבל עורך מוה"ק משום מה שינה לדפי הגמ'.בעמ' עה הערה 66: "ולכאורה צ"ל בנגעים". ולא ביאר המהדיר מאי סני ליה בגירסא הקיימת "שרצים".במבוא כתב (עמ' 8) "בח"ה השתדלנו לשמור על נוסח הדפוס על אף שהלשון בהרבה מקומות טעון תיקון, מלבד במקומות שא"א כלל להשאיר את הנוסח כנדפס, כגון חילופי לשונות זכר ונקיבה וכדומה". אבל בעמ' קפט: "לא מוכחא האיסור שהיא עושה", ובנדפס יותר מתוקן: "שהוא עושה".
37. ↑ . למשל עמ' קיז ד"ה אבל אנן, באמצעו "ולפי דעת הסוברים" צריך להיות בקטע חדש. ובעמ' קיח מתחיל קטע כך: "וזה וודאי אינו", אולם תיבות אלו הן המשך למש"ש בקטע הקודם "וכל הגאונים פוסקים דאין בישול אחר אפיה וזה וודאי אינו", כלומר אינו כדעת הסמ"ק.
38. ↑ . ראוי לציין כאן כבדרך אגב שזו שיטת עבודתם. כי גם ב"מעשה רב" שבמהדורתם, שאין שם כל חידוש מהמהדורה שיצאה לאור בשנת תרמ"ט מלבד פירסום הנהגות הגר"א שהועתק מכת"י ר' סעדיה, גם שם אין הם טורחים ל"עדכן" כי כת"י זה כבר נתפרסם פירסום רב בכמה מקומות, ובפרט בהוצאתו המהודרת והנפוצה של הרב זלושינסקי. כבוד-מדומה זה, גורם לבזבוז כספים וגניבת דעת. וד"ל.
39. ↑ . כך גם ההפניות השונות לביאור הגר"א נעתקו כולם משם, עם "קנייתן בשינוי" אחד: אצל רעדיש הפנו לפי הסעיפים של השו"ע, ואילו המהדיר הפנה כפי דבריו במבואו: "על פי הדפוסים הרבים שיש בהם סימנים קטנים ודלא כמהדורת ווילנא וחלק מהמהדורות של השולחן ערוך שנדפסו בימינו שבהם אין סימנים קטנים בביהגר"א" [כמובן שזה לא מדוייק, כאילו שהדפוסים הרבים הם עם הס"ק. גם מ"ש "ווילנא" הוא טעות וצ"ל לעמבערג, שזו המהדורה הנפוצה ביותר, ונכנסה ל"צורת הדף" הרגילה של השו"ע].בעמ' צה הערה 123 הם התבלבלו וציינו מגנזי הגר"א: "סימן רנז, ד", והכוונה לסעיף ד', ולשיטת עבודתם היו צריכים לקנות בשינוי ע"י הציון לס"ק ט"ו שם [ראה עוד בילבול כעי"ז להלן על ההערה 41 שבעמוד קיז].
40. ↑ . עמ' עב סוד"ה אמר רב: "ואם כן אמר שמותר לשרוף", היה כתוב בר"ת וא"כ, ופיענוחו האמיתי "ואחר כך". [ואגב יש שם ט"ס אחר, דנכתב שם "ותירץ רבינו דמזה לבד לא לא הוי מוכח כלל", ויש למחוק תיבת "לא" אחת]. עמ' סו: "והשתא אפירוש לדידן אם ידליק", היה כתוב "אפי'", וכמובן פתיחתה "אפילו".עמ' צא ד"ה כל היכא: "ואמר רבינו מכל מקום ר"א מחי ור"ש מסי דוקא", התיבות מכל מקום מוזרות, והיה כתוב מ"מ, וכפיה"נ הפיענוח הוא "מפני מה", אף שהל' מגומגם בלא"ה, וכדרכו של חיבור הח"ה.בעמ' קטז ד"ה מי סברת, נכתב: "ןבין צונן", ויש לתקן ל"ובין צונן".
41. ↑ . עמ' קז "דהיכי דהוי צונן וכתי ביה מרק אסור", כמובן צ"ל ואכתי, ואצל רעדיש הוא נכון. [ואולי צ"ל: ואית].
42. ↑ . למשל, בעמ' צד: "כתב הרא"ש (סימן כב) בשם רבינו יונה", אבל ברעדיש איתא "כתב הרא"ש [סימן כב בשם ר' יונה]", כלומר תיבות "בשם רבינו יונה" אינם בכת"י אלא מדברי העורך של רעדיש. בעמ' קה ד"ה אמר רבא תוקן בפנים בלא סוגריים 'רמב"ן' במקום מה שהיה כתוב בכת"י 'רמב"ם', ואצל רעדיש הוא בסוגרים עגולות, ורבועות כמקובל.
43. ↑ . עמ' סח: "דבד"ה אלא כתבו תימה תרתי", תיבת "כתבו" הינה תוספת העורך של רעדיש להבנת הדברים. עמ' עג ד"ה הדלקת נר: "עיין פירוש התוספות", תיבת התוספות היא תו' העורך. בדף ל"ז ישנו קטע שלם (ד"ה אי אמרת בשלמא) שנכתב בסופו: "א"ה בלבול דברים יש כאן מת"ט [אוצ"ל: מתוע"ס]", ורעדיש הוסיף [מתוקן בפנים ע"פ השערה], וראה זה פלא, במהו' מוה"ק "תוקנו" כל הבלבולים, והשערת רעדיש נכנסה אצלם לתוקף.
44. ↑ . בעמ' צז: "ותו ממה דאמרינן לייט אביי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה". אצל רעדיש העירו [בסוגריים] דלפנינו אי' בגמ' ברכות כט ב' לייטי עלה במערבא. אצל מוה"ק נכנסה הערה זו להערה 126. ויש להעיר, כי גם בביאורו [הנכתב בכתי"ק] כתב לייט, ונראה דכך היא גי' רבינו בגמ', דכן דרכו של אביי במקומות טובא (עי' ברכות כט א' ובשבת קכ ב' ובפסחים קד א' תענית כט ב' מו"ק יב ב' קידושין לג ב' ושם עא ב'), ובמערבא אשכחן רק פ"א בברכות נט א'. וביו"ד סי' רס"ב לשון רבינו לייטי במערבא. ונראה דבכוונה רבינו לא גריס במערבא, דהא בירו' ברכות רפ"ד אדרבה אמרו דמצוה להתפלל עם דמדומי חמה (וע' הקדמת בעל תוספות ירושלים לספרו).
45. ↑ . כגון הקטע בעמ' עז (ראה שם הע' 75) או עמ' צ (הע' 103), בכת"י הנוסח בשניהם משופר יותר.
46. ↑ . עמ' צז "ובענין מהיכן חשבינן יום יש שלוש שיטות", היה ראוי להיות בקטע נפרד, כמובן.
47. ↑ . עמ' צח צט: "ועוד אמר רבינו", יש לציין לביהגר"א סי' נ"ח סק"ח [ואף סותר לדבריו שם. ועי' ביאוה"ל שם, ובתומעש"ר אות יט, ועוד]. לעומת זאת, הערה 130 שם (המציינת לביהגר"א סי' רסא ותנט) לקוחה ללא ספק מהערת רעדיש שלא חילק את הקטע הארוך שם [רעדיש לא חילק כלל לקטעים] וכוונת הציון הוא לדבריו לעיל מיניה. עמ' עג "הנך נפישן פרש"י בשם נראה דצ"ל בשתים", בדברי אליהו מביא שמועה נוספת מהגר"א לפרש דברי רש"י אלו (וראה פנינים משולחן הגר"א, ר"ד אליאך).עמ' צט ד"ה כוכב: "וקשה דלמ"ל האי סימנא", הקו' נמצאת גם בשנו"א (הובא בעמ' צב). והמהדיר, שלא הבין לאשורו, נתקשה בהערה 133 "קושיא זו צ"ב".
48. ↑ בעמ' קיז הערה 41 הם מפנים למקבילה בביהגר"א סי' תנ"א ס"ק נ"ט. הסיבה להפנייתם טמונה בכך שרעדיש מציין לביהגר"א תנא, כא. רעדיש ציין לסעיפי השו"ע ובסעיף זה ישנו לס"ק נ"ט. אמנם, באמת נידון הגר"א נמצא בסעי' כ"ב בשו"ע ובביהגר"א ס"ק ס"ו חולק על דברי השו"ע, עיי"ש. גם הערה 40, המפנה לביהגר"א סי' תנ"א ס"ק כ"ה וכ"ו, אינה במקומה, והיה צריך להפנות לביהגר"א בס"ק ה', שזה מקביל ממש לדבריו כאן, דהרי"ף איירי בעירוי מכ"ר ולא בכלי שני, דלא כהרמ"א שם והשו"ע בס"ה, וכמו שתמה שם הגר"א. אין לי ספק כי המהדיר לא הבין את חידושיו הגדולים של הגר"א בהוראות אלו.
49. ↑ . הביאו את כל הקטע מהס' אמרי נועם, שבסופו נדפס חידוש אחד עמ"ס שבת. בקטע זה ישנם הרבה ציונים בסוגריים עגולות, המהדיר העתיק כל הציונים אליו בפנים, מלבד כמה מקבילות חשובות להבנת העניין, שהשמיט לחלוטין ולא ציינם אפי' בהערות אצלו (הפנייה לביהגר"א על אגדת רבב"ח, לפי' על משלי בענין חמדה ותאוה, ולפירושו על ספר יונה). ציונים אלו נראה שיצאו מתחת ידו של הרב שלמה הכהן מווילנא.
50. ↑ . בספר מנחת יהודה, מהגר"י אפשטיין, תלמיד וואלאזין, על דף י"ב ראה להביא מהאליה רבה למכשירין פ"ד מ"ה. במוה"ק אכן הביאוה בהעתקה מלאה, אך רק במדור ההערות, והיה ראוי להדפיסה בפנים החיבור [גם לדף ס"ב הביא המנחת יהודה מהגר"א לידים, וזאת הביאו בפנים הספר בעמ' קמח].
51. ↑ . ויש שם טעות סופר דמוכח, "אבל מי שאינו אורך ימים", וכמובן צ"ל מי שהוא אורך ימים. ואצל דרושקאוויץ נדפס כראוי.
52. ↑ . שמועה שהמהדיר בעצמו העיר כי הובאה במקו"א (סו"ס גאון יעקב) בשם הגרא"ל קצנלבוגן מבריסק.
53. ↑ . הובא בדברי אליהו. פעמים המהדיר כותב "דברי אליהו", ופעמים מביא את ה"מקור" של הדברי אליהו.
54. ↑ . ודרושקאוויץ הביא זאת בשם ס' רפואת העם [מקורו של הדברי אליהו].
55. ↑ . כמו לדף כ"א והבור ריק אין בו מים, ודרושקאוויץ הביאה [ויש פירושים רבים שאפשר לסדרם ע"ס מסכתין ולא הובאו אצל השדה אליהו, וכדוגמת פירוש רבינו באדרת אליהו במדבר (כג, ד') על הא דהלל בשבת דף לא א'].
56. ↑ . עמ' קנב העתיקו באריכות מליקוטי הגר"א על הרמב"ם, בדין כמהין ופטריות. זה לא קשור כלל אלינו, וגם הדיבור המתחיל המודגש, אינו נכון. כל הקטע קשור לסוגיא בעירובין, ועכ"פ אחר שהדפיסוה, היה ראוי לציין למקבילתו בביאורו לשו"ע סי' שפ"ו [וכמובן יש אריכות עצומה אצל תלמידי הגר"א לבאר חידוש נורא זה להלכתא, דלא כדעת רי"ף רמב"ם רא"ש].
57. ↑ . ומתוך ההערה שם 9 "ובספר מעשה רב הובא לעיל בקטע הקודם", יעמוד המעיין על זאת שמקור הקטע הוא מן המעש"ר. בהערה 7 על הקטע הנ"ל מביא המהדיר "כתב רנ"ה" וכו', ולא מפרט לנו היכן מקור דבריו של רנ"ה בזה [באמת הוא מביאוריו בסידור הגר"א על המעש"ר]. יש כאן חוסר מקצועיות מוחלטת [כך נהג בעוד מהערותיו, כגון עמ' קעט הערה 2 "ולא ס"ל לרבינו כיסוד המאירי" וכו', ולא ציין כלל לאיזה מאירי מכוין].אגב, על קטע זה ממעש"ר שינה המהדיר ממנהגו, והעתיק (הערה 5) באופן מוזר באריכות מופלגה ג' קטעים, הא' מס' עבודת הגרשוני עה"ת (ווילנא תרמ"ה), הב' מס' דברי שאול עה"ת, הג' מס' הגאון החסיד מווילנא (בצלאל לנדוי). בכל שלושת הקטעים מובאים דברים תמוהים וצ"ע, והיה יותר מן הראוי להעתיק את דברי האחרונים הרבים שדנו ונו"נ בשיטת הגר"א בנושא זה. ואכמ"ל.
58. ↑ . פירושו לדף ג' ע"ב ואב"א אידי ואידי למטה מי' וכו'. וכן לדף כ"ב תנו רבנן מצות חנוכה וכו'. שניהם הובאו אצל דרושקאוויץ!