בני ברק
תשובות מרן הגרח"ק זצ"ל - בדיני ברכת הפירות[2]
ברכות
א. האם כל המסיים ברכה, והבין שלא כיוון בה, יוכל לשתוק בסופה ולכוין את כל תיבותיה, כפי שהורה החזו"א לגבי ברכת אבות, ואף בשאר הברכות תהיה בידו כוונת הברכה. או שרק באבות, שהוא לא יוצא י"ח בלא כונה, אמרינן שהברכה לא נסתיימה עד הכוונה ונחשב שהוא באמצע הברכה ולכך יוכל לכוין שם. אך בשאר ברכות כיון שסיים ויצא י"ח הוא מסולק מהברכה, ולא יהני לכוין כעת דזה כמי שיכוין רק לאחר זמן, וכעין הא דמזכירין יעו"י אחר חתימת הברכה רק באופן שההזכרה מעכבת, דזה כמי שלא גמר את הברכה ונחשב שמזכיר בעבודה, אך לא באופן שזה לא מעכב, דכבר נחשב שהסתלק ואי"ז בעבודה.תשובה: יכול.
האם כשבירך ואמר "השם אלקינו" בכינוי, ובלא הזכרת אדנות וה' דאלקים, הוא יצא י"ח, כיון שבלשוננו זה שמותיו של ה', ודינו כמי שאמר בריך רחמנא מאריה דעלמא, דיצא אף בלעז.
תשובה: יצא.
♦
ברכה ראשונה
ב. בדין קורא דדיקלא דברכתו שהכל משום דלא נטעי אדעתא דהכי, האם בדיעבד כשבירך בפה"ע יצא י"ח, כיון שבמציאות זה יצא מהעץ, וכעין שהמברך על פרי העץ בפה"א יצי"ח כי זה בא מהאדמה.תשובה: לא.
ג. מי שטעם מחתיכות פרי ובירך בפה"ע, ומיד אח"כ ריסק הכל לגמרי, האם צריך לברך שהכל כדי להמשיך לאכול, או שאין ברכתו הראשונה פוקעת גם כשנתרסקו ונתחלפה ברכתן וימשיך לאכול ללא שהכל.
תשובה: כן.
ד. פרי מרוסק שלא ניכר תוארו, שבירך עליו בפה"ע, האם בדיעבד יצא.
תשובה: יצא.
ה. למש"כ הנשמת אדם קנב, א. לברך על פרי שבעציץ שאינו נקוב בפה"א, האם גם אפשר לברך ברכת האילנות על עץ שבעציץ שאינו נקוב.
תשובה: יתכן.
ו. העירו דכיום אין לברך על תרופה מתוקה כי אינה אוכל כלל אלא אוכל כימי בעלמא, האם נכון.
תשובה: לא. ובפעם אחרת כתב תשובה: יתכן.
ז. הבולע תרופה מתוקה ללא רצון בהנאתה, אך פסיק רישא שירגיש מתיקות האם יברך שהכל.
תשובה: יתכן. כעת כתב תשובה: יברך.
ח. הנה בדבר המסופק אם ברכתו בפה"א או שהכל מברך מספק שהכל, ויל"ע כשהוא באמצע ארוחת צהרים וכבר בירך שהכל על כל מה שיבוא, אם כעת יוכל לאכול את הספק על סמך השהכל שהיה, כיון דדעתו היתה על כל מה שבמציאות מברכים עליו שהכל, או שלצד שברכתו בפה"א ימצא שאוכלו בלי ברכה, כי השהכל לא היה עליו ממש שיפטרנו מספק.
תשובה: לכאו' פוטר.
ט. טעה ובירך בורא פרי מזונות במקום בורא מיני מזונות, האם יצא.
תשובה: משנה ממטבע שטבעו חכמים.
♦
ברכת המזון
י. מש"כ השו"ע סימן ר"ח דאין יוצאים י"ח בברהמ"ז על שאר שבעת המינין (חוץ מתמר), האם י"ל דמ"מ לראשונים שמעין ג' בז' המינין הוא דאו', יוצאין את החובה דאו' בהם בדיעבד גם בברהמ"ז.תשובה: לא.
יא. בכל ספק ברהמ"ז דחוזר משום ספק דאו' לחומרא, אמאי לא יהני שיאכל דבר מזונות ויברך מעין ג' ויכוין גם על סעודתו, כיון שמדאו' כתב רעק"א שיוצאים בלחם במעין ג', וכלפי הדרבנן ספיקם לקולא.
תשובה: אין חייב (א.ה. ומשמע שיכול).
יב. מה טעם הדבר ששהכל פוטר בדיעבד את כל האוכלין שברכתן הראויה היא המוציא, או בפה"ע, או בפה"א, ובורא נפשות לא פוטר בדיעבד במקום מעין ג' או ברהמ"ז.
תשובה: ברכה ראשונה פוטרת שבירך את ה'.
יג. המסתפק אם בירך ברהמ"ז ובנו הקטן אומר לו שראה איך שכבר בירך, האם יש לקטן נאמנות להוציא מדינא דספיקא דאו' לחומרא.
תשובה: עי' יו"ד קמ"ז ג' (א.ה. ראה עוד יו"ד קט"ו א').
יד. לא נהגו הנשים בהורדת הסכין מהשולחן בשעת ברהמ"ז, ואמאי.
תשובה: יש להוריד או לכסות.
♦
ברכה אחרונה
טו. הקפיא כזית מים ואכלו כשהוא קרח, האם דינו כאכילה שמברך בורא נפשות בכזית.תשובה: בכזית (א.ה. ובאותו מכתב שאלתי לגבי דין אכילה ביוה"כ דאוכל ומשקה לא מצטרפין האם קרח הוא אוכל וכתב תשובה: אוכל). שוב כתב תשובה: ספק.
טז. הבנתי ממרן (שליט"א) [זיע"א] דכששותה כוס שמחזיק רביעית מצומצמת, יש לברך ברכה אחרונה אף שדפנות הכוס נשארות רטובות. וצ"ב, דכיון שלא שתה את הרטיבות שבדפנות נמצא שלא שתה כשיעור.
תשובה: בטל.
יז. האם נכון שהקהלות יעקב זיע"א חתם בבורא נפשות חַי העולמים בניקוד פתח בתיבת חי.
תשובה: שקר וכזב.
יח. האם נכון דבמשקין חוץ מיין אף המפסיק פחות מכדי שתיית רביעית באמצע השתיה אין מברך בורא נפשות כי זה לא צורת שתייתם.
תשובה: כן משמע בגמ' פסחים פ"ו ב'.
יט. השותה רביעית יין מחוץ לארץ ומעורב בכולו מקצת יין מארץ ישראל (שהוא פחות מרביעית) האם יאמר בברכה אחרונה על פרי גפנה.
תשובה: לא יאמר.
♦
דברים הבאים מחמת הסעודה
כ. כיום שאין חוששין בשתיה אליבא ריקנא, האם כשצמא לפני הסעודה ושתה בסעודה אי"ז מחמת הסעודה ויברך.תשובה: כמדומה שלא נהוג.
כא. בשו"ע קעד, ז. ואפי' אם היה צמא קודם הסעודה כיון שלא רצה לשתות אז כדי שלא יזיקו לו המים וכו' הפת פוטרתן, והמשנ"ב פירש שהסיכון בשתיית מים אליבא ריקנא. וצ"ע, דבשבת דף קט: מבואר דזה רק באוכל בשר שמן או שור ומשתי מיא אבתריה, משמע דבלא בשר אין חשש במיא אליבא ריקנא.
תשובה: הגמ' לא מיירי בשותה מים אליבא ריקנא (א.ה. אלא בסיכון לתולעים בכבד וזה רק אחר בשר).
כב בשו"ע קעז, ב. גבי דברים הבאים לאחר הסעודה קודם ברהמ"ז כתב דזה לא מצוי אצלנו, מה הדין כשסיים אפיקומן ורוצה לשתות מים, דזה ודאי כעקר השולחן שדינו לברך אף על דברים שמחמת הסעודה, ולא נהגו כן ולמה זה שונה.
תשובה: לא עקר ומה שמותר מותר (א.ה. לא עקר מרצונו).
כג מצוי בשבת שנגמרה החלה ואין פותחין חדשה, דזה נצרך ללחם משנה לסעודה הבאה, ומפני כך מפסיקין לגמרי באכילת חלה, ואמאי אי"ז כבזמניהם שעקרו השולחן מלחם דצריך לברך על בשר לפניו ואחריו, ולא נזהרין בזה.
תשובה: זה לא עקירה (א.ה. גם זה רק משום אונס).
כד טעה והוריד בליל שבת את החמין של הבוקר, וכיון שאסור להחזיר נמלך לאוכלו בלילה, האם נחשב שאי"ז שייך לסעודה כי מראש דחאו מהלילה ויצטרך לברך עליו באמצע הסעודה ברכה ראשונה, אף שבעלמא כזה חמין בא מחמת הסעודה.
תשובה: א"צ.
כה. למשנ"ב מלפפון חי דינו כפירות וצריך לברך עליו באמצע הסעודה, האם בזמנינו השתנה דינו, כמו דג שמיועד לגמרי ללפת הפת דכך נוהגין.
תשובה: לא ידוע לי.
♦
דגן ואורז
כו. הנשמת אדם פסק דהמברך על פת בפה"א יצא (וציינו הביה"ל קסז, י), ויל"ע לפ"ז כשבירך על המחיה וחתם על הארץ ועל פירותיה אם יצא משום שפירותיה משמע אף פרי האדמה, וכדרצו תוס' דף לז. לברך על כסיסת חטה מעין ג' ולחתום על פירותיה, או דלמא לא יצא כיון שקימ"ל שלא נתקן על פירותיה בפרי האדמה, וא"כ חז"ל כיוונו בזה לפרי העץ בלבד ואם יכוין מעצמו לפרי האדמה זה שינוי המטבע.תשובה: לא יצא.
כז. כשנתנו בעיסה קמח רק כדי לדבק, ולבסוף בא אדם מאד רעב ואוכל את זה רק מפני הקמח שבזה בכדי לשבוע, האם אצלו הברכה משתנית למזונות.
תשובה: מסתבר שלא.
כח. בהא דבנותן קמח בעיסה לדבק ברכתו שהכל, האם זה גם כשהוצרך לעשות רוב העיסה קמח רק לדבק.
תשובה: אין הולכין בממון אחר הרוב.
כט. האם גם תערובת שאין סופה לבישול או אפיה נאמר בה שאם יכניסו בה מעט קמח כדי לסעוד ברכתה כברכת הקמח דהיינו שהכל ולא כברכת רוב התערובת, וכדין מיני דגן.
תשובה: יתכן.
ל. כיום מייבשים חתיכות לחם דקות עד שהן מתקשות מאד וראויות רק להינתן במרק רותח (א.ה. היינו קרוטונים), אך חזותו פת מה ברכתו.
תשובה: לכאו' המוציא.
לא. המשנ"ב רח, כו. כתב [לגבי דין שצריך באורז בישול ומיעוך כדי לברך מזונות] דהמיעוך ע"י בישול: "ואפשר דאפילו רק הוסר הקליפה לא מיקרי שלימים ומברך בורא מיני מזונות". האם זה דווקא בהוסרה הקליפה ע"י בישול, אך קילף ביד קודם בישול לא מהני, דזה רק כטחון שלא עושהו פת דברכתו שהכל או אף בנקלף ביד כיון שבסוף נתבשלו.
תשובה: אפי' לא ע"י בישול.
לב. בכוסס חיטה שברכתו בפה"א וביארו התוס' דאף שהוא מזין מ"מ אי"ז אכילה חשובה לברך במ"מ, אם אוכלן בסעודה להשביע רעבונו האם יברך עליו כשאר פירות שבסעודה, או שכיון שזה מזין דינו בזה כפת הבאה בכיסנין.
תשובה: כפת הבאה בכיסנין.
לג. בישל חיטין שלימות עד שנדבקו, ואח"כ שפך עליהם מים לקררן ועי"ז נתפרדו מה ברכתן.
תשובה: כחיטין שלמות.
לד. עיסת דג טחון, שמחמת מיעוטה נתן בה קמח רב להכפילה בגודלה, ואין הקמח לא לטעם ולא להחזיק, מה יברך.
תשובה: מברך במ"מ כ"כ החזו"א וכ"נ במ"ב סי קס"ח.
♦
מי שלקות
לה. בירך על מי שלקות בורא מיני מזונות האם יצא.תשובה: יצא.
לו. כשהוסיף במי שלקות אבקת מרק שנותנת טעם חשוב האם זה כנתן בשר שברכת המים שהכל.
תשובה: אולי. כעת כתב תשובה: יתכן.
♦
עיקר וטפל
לז. בירך מזונות על עוגה יבשה וקשה לו לבולעה בלא שתיה - האם יברך שהכל על המים לפני בליעת העוגה, דאי"ז הפסק כי זה צורך העוגה ועדיף מלומר הביאו מלח.תשובה: יתכן שאי"צ ברכה דהוי טפל.
לח. בנ"ל, לא הבנתי התשובה, דזה דמיא לחנקתיה אומצא, ובגמ' מבואר דרק במים אי"צ לברך ולא בשאר משקה.
תשובה: במים אי"צ כלל לברך ובשאר משקין פוטר מדין טפל (א.ה. והיינו כהחזו"א שבטפל נחשב שהברכה העיקרית חלה על הטפל).
לט. מרן (שליט"א) [זיע"א] כתב לי דכשאכל כדי סיפוקו וכעת אוכל מעט לחם רק כדי להצליח לבלוע תרופה יברך על הלחם המוציא. וצ"ע, מאי שנא מהאוכל לחם עם מליח דהלחם טפל למליח, וא"כ אף שכאן אין ברכה על התרופה מ"מ דין הלחם שהוא טפל ויש לברך עליו שהכל כמש"כ הרמ"א ריב. א. במקדים את הטפל לעיקר, דאף שמברך על הטפל ברכה נפרדת מ"מ ירדה חשיבותו וברכתו תמיד רק שהכל.
תשובה: נהנה (א.ה. היינו דכאן כל הנאת האכילה רק מהלחם).
מ. הרוצה לשתות בסעודתו משקה עם סוכר, דהסוכר טפל לשתיה שאי"צ לברך עליה בסעודה, וכשהתעסק בסוכר נדבק מעט סוכר לאצבעו ורוצה למוצצו לפני שמתחיל לשתות, האם צריך לברך על אותה מציצת סוכר כיון שסוכר לא בא מחמת הסעודה, או שכיון שכל אכילת הסוכר טפלה לשתיה שלאחריו – כבר בתחילה זה נחשב לחלק מהסעודה וימצצנו בלא ברכה דזה שונה מכל מקדים את הטפל לעיקר.
תשובה: א"צ.
מא. לרמ"א שהמקדים את אכילת הטפל לאכילת העיקר, מברך על הטפל שהכל ולא את ברכתו המיוחדת לו, מה הדין בדיעבד כשטעה ובירך על הטפל בכהאי גונא את ברכתו המיוחדת לו האם יצא.
תשובה: לכאו' יצא.
♦
מים לצמאו
מב. כשיש כאב בגרונו ממתיקות הדבש שמצריך שתיית מים, האם דין המים כמים לצמאו או כחנקתיה אומצא.תשובה: לצמאו.
מג. מי שצמא מאד ואין לו אלא משקין רעים שבעלמא נאכלין רק לרפואה, אך הוא מחמת צמאונו שותה אותם להרוות צמאונו (כמובן בדיעבד גדול) האם יברך שהכל.
תשובה: כן.
מד. ראשו כבד עליו ואינו מרגיש צמא ושותה מים רק להעברת הכבדות האם נחשב לצמאו ויברך.
תשובה: צ"ע. כעת כתב תשובה: יתכן.
מה. בירך שהכל על מים והבחין שאינו צמא, האם מה שיימלך וימתיק את אותו הכוס, יצילנו מברכה לבטלה.
תשובה: כן.
מו. מים קרים בקיץ האם נחשב לצמאו אף כשרוצה רק את הקור ולא את המים, דהוא כבר שתה לרוב.
תשובה: כן.
♦
שהחיינו
מז. המשנ"ב כתב שעל יין מ-שנה זו לא יברך שהחיינו דנראה כשל שנה שעברה ורק תירוש ניכר חידושו, ויל"ע כיום שיש קופסאות שימורים ותירוש מ-שנים שעברו, אם כל דבר שמאחסנים זמן רב ולא ניכר חידושו הוא כיין ולא יברך.תשובה: אם אפשר להכיר אפשר לברך (א.ה. שכיח שינוי בין שימורים לטבעי).
מח. דבר שרגילותו לא לאוכלו לבד אלא למורחו על הלחם, האם י"ל דלברכת שהחיינו יאכלנו כרגילותו על הלחם דרק אז יש שמחה אך לא כשהוא לבדו.
תשובה: א"צ.
♦
אמן
מט. בהא דאין העונה אמן רשאי להגביה קולו טפי מהמברך, מה הדין בצורה שהמברך בירך רוב הברכה בקול בינוני ורק בסוף הברכה הוא הגביר מאד את קולו, באיזה קול יענו אמן.תשובה: אחר הסוף.
נ. האם מותר לענות אמן על ברכה שנאמרה עם ידיים הטעונות נטילה מחמת נגיעה במקום המכוסה.
תשובה: אסור.
נא. קטן שהגיע לחינוך ועדיין מברך רק חצי ברהמ"ז, האם מותר לענות אחריו אמן אף שאינו אומר חלק מהברכות.
תשובה: אסור.
נב. בגמ' בברכות דף מז. נאסר לבצוע קודם שיכלה אמן מפי הרוב, אך ל"צ להמתין למיעוט כי המאריך באמן טועה, האם נכון שלמעשה אם הרוב מיהרו מאד בענייתם והמיעוט משכו ע"פ דין חייבים להמתין למיעוט.
תשובה: מסתבר.
♦
בציעת הפת
נג. המשנ"ב קסז, צ. כתב שהבוצע לא יתן הפרוסה ביד חברו כמנהג אבלים דלא ליתרע מזליה, האם חשש זה הוא גם בשבת שאז גם אבלים לא לוקחים בידם, ומוכח מיניה וביה שאי"ז מנהג אבלות.תשובה: תמיד.
נד. בנ"ל, האם זהירות זו היא בכל אב שנותן לבניו לחם שלא בשעה שהוא עצמו אוכל ובוצע.
תשובה: יתכן.
♦
שינוי מקום
נה. כיום לא מקפידים בשינוי מקום מחדר לחדר מטעם שתמיד דרך באמצע הסעודה לצאת למטבח וכדו' להביא עוד ועוד דברים לאכילה והוה כדעתו לשנות דהמשנ"ב התיר מחדר לחדר, האם יש לסמוך על זה או שיר"ש יזהר.תשובה: כן. כעת כתב תשובה: המנהג להקל.
נו. מסקנת המשנ"ב בעבר שיעור עיכול בסעודתו, דאי"צ לברך שוב המוציא כשאין היסח הדעת, האם זה גם כשבתחילה כיוון להמשיך במקום אחר (בפת) וכשהגיע לשם עבר שיעור עיכול, דמ"מ יאכל שם בלי המוציא.
תשובה: כן.
נז. בהא דאסור לצאת מביתו באמצע הסעודה שמא ישכח ברהמ"ז, האם מהני לזה שומר שנשאר בבית שאומר לו שאם לא ישוב לברהמ"ז ילך אחריו להזכירו.
תשובה: יתכן. כעת כתב תשובה: צ"ע.
נח. במשנ"ב סקי"ב כתב דאף ב' בתים הסמוכים יש בהם שינוי מקום, האם זה גם כשאין ביניהם כיפת השמים, דמצינו באוכל בדרך שאין שינוי בכיפה שעליו דכשאין רואה מקומו הוה שינוי מקום, וא"כ ה"ה בב' בתים.
תשובה: לא.
נו. אכל פת בב' בתים (ובכל בית אכל כשיעור) האם יכול לברך ברהמ"ז בבית ראשון אחר שעבר לשני.
תשובה: צ"ע. שוב כתב תשובה: כמדומה רק באחרון יברך, (א.ה. במשנ"ב קעח, לג-מ. כתוב שגם מקום ב' מקומו וכן הדגיש בסקל"ב ומשמע שרק אפשר גם במקום ב' אך ודאי אפשר במקום א', אמנם לשון השו"ע שם סעיף ד' משמע שרק במקום ב').
נז. המשנ"ב סימן קע"ח הביא אחרונים לחוש שז' המינים טעונין ברכה לאחריהם במקומם, מה הדין כשאכל מזונות בבית אחד ואח"כ רמון בבית אחר, האם יברך בבית ראשון רק על המחיה ובבית שני רק על הפירות בכדי שיהיו במקומם, או יכללם יחד בברכה אחת בבית שאכל במזונות.
תשובה: יכללם יחד.
נח. כשמברך על דג ומכוין לפטור שיכר, דצריך כוונה להדיא, האם חייב מתחילת הברכה לחשוב גם על השיכר או שבדיעבד כשנזכר רק באמצע הברכה סגי לכוון גם על השיכר רק בתיבה האחרונה של הברכה.
תשובה: מתחילה.
נט. בדבר ששינוי מקום הוי הפסק, האם זה גם ביצא לחוץ בין ברכה לאכילה קודם שטעם משהו.
תשובה: מסתבר (א.ה. שו"ר שכ"כ הבאה"ט קעח, ז, ובתוס' פסחים דף קב: ד"ה יקנה כתבו דברהמ"ז מפסיקה בין ברכה לטעימה, ועמשנ"ב ח,. מא. ויש לחלק).
ס. מש"כ המשנ"ב ח, מא. דכשבירך על טלית ונלקחה ממנו באמצע הברכה יסיים את הברכה על תפילין אף שלא חשב עליהם בתחילת הברכה, האם זה גם בברכות על אכילה דיש לו לשנות משהכל למזונות וכדו', או ששם צריך דעת מתחילת הברכה וכדמחמירין בשינוי מקום בברכות אכילה טפי מברכות המצוות.
תשובה: לכאו' גם שם בדיעבד יעשה כן (א.ה. ושאני תשובה הקודמת, שהברכה חלה על משהו אחר).
סא. בנ"ל, האם זה גם במי שנפלטה בטעות תחילת ברכה מפיו דיסיימה על איזה משהו ויאכלנו, או שבזה הוא כשוטה בעלמא ואי"ז ברכה כלל, ואם יסיים על איזה משהו ויאכלנו הוה אכילה בלא ברכה.
תשובה: תפוס לשון ראשון.
סב. יצא באמצע ברכת שהכל תחת כיפת השמים, האם זה מבטל את תחילת הברכה (א.ה. כדין בין ברכה לאכילה וכלעיל) או שזה תלוי בדין משנה משהכל למזונות, שמהני באמצע ברכה כיון ששינוי המקום היה באמצע הברכה.
תשובה: כמדומה שיכול לגמור.
♦
היסח הדעת
סג. המברך שהכל על מים, וכבר היה בדעתו לפנ"ז לאכול מאכל אחר שברכתו שהכל, אך כעת לא עמד בדעתו שבאמת ברכת אותו מאכל אחר היא שהכל ולכך לא חשב להדיא לפוטרו, האם צריך לברך שוב על אותו מאכל.תשובה: כמדומה שפוטר. כעת כתב תשובה: לכאו' א"צ.
סד. בא לביתו בצהרים ובירך לדעת עצמו שהכל על שתיה ואח"כ הגישו לו לארוחת צהרים דבר שברכתו שהכל, האם נפטר מברכה, כי כבר בתחילה דעתו על דעת הבעה"ב או שכיון שהשתיה לא היתה שייכת לארוחה והיתה מדעת עצמו אי"ז פוטר את ארוחת הצהרים, אף שהיה בבית של הבעה"ב.
תשובה: יתכן שפטור. כעת כתב תשובה: אם ידע שיביאו לו הוה כדעתו.
סה. חולי סוכר שנפלה להם כמות הסוכר, ולכך אכלו מעט סוכר כדי להעלות בגופם סוכרים, ומסופקים אם זה הספיק או שירגישו אח"כ בגופם שהם צריכים לעוד סוכר ובינתיים מספק מסוכן להם סתם סוכר (כך הבנתי מדבריהם), האם כשלבסוף הרגישו שצריך עוד סוכר יברכו שוב שהכל כי במציאות לא שייך דעת להמשיך לאכול כי היה חשש סכנה.
תשובה: צ"ע. כעת כתב תשובה: א"צ.
סו. בסימן ר"ו מבואר דבסתמא אף כשגמר לאכול יכול להמשיך דדרך לכנוס מאכילה קטנה לאכילה גדולה. ויש לדון אם זה רק כשמטבעו רצה להמשיך וא"כ זה נכלל בדעתו שידע שיש כזה טבע, אך כשעשה כן מסיבה אחרת כגון שכשגמר התפוח הובא לו תפוז ורוצה לאכול עוד תפוח רק בכדי שיחשב שהתפוז בא קודם שכלה התפוח ויפטר מלברך גם על התפוז – זה לא מהני כי אין דעתו בתחילה להמשיך בתפוח שלא מחמת טבעו, או שמ"מ גם בכה"ג אי"צ לברך כשאוכל עוד תפוח.
תשובה: לא מברכין. כעת כתב תשובה: פטור.
סז. מרן (שליט"א) [זיע"א] הורה לי, במי שבאמצע הסעודה אכל פרי והסיח דעתו מהפירות וכעת רוצה לאכול פרי נוסף, דכיון שלא הסיח דעת מהסעודה אין מברך שוב בפה"ע, וצ"ע דבפסחים דף ק"ג מבואר דבי ריש גלותא ואמימר בירכו באמצע הסעודה על כל כוס וכוס כיון שהסיחו דעת.
תשובה: בפירות דרך להמשיך.
סח. השו"ע מחמיר בשלחו לו באמצע הסעודה אוכל מבית אחרים אף בדרכן ללפת הפת, וכתב המשנ"ב "וגם אוכלן עם הפת". האם כוונתו גם שצריך לברך על מה שאוכל ממש עם הפת, או רק על הטעימה בלא הפת ורק הוסיף אף שגם אוכל בפת.
תשובה: כל שהוא טפל לפת (א.ה. כעין שעה"צ קעז, יג).
סט. הרמ"א סו"ס קע"ז גבי מי שאחרי שבירך שלחו לו מבית אחרים כתב לא ראיתי נזהרים ואפשר שסתם דעתו על כל מה שמביאין בסעודה, האם למעשה הוא מקל לאכול, או שצריך להחמיר ורק הליץ בעד העולם.
תשובה: נהוג להקל.
ע. מה שהורה החזו"א שאי"צ לברך על מאכל הנמצא בין שיניו לאחר ברכה אחרונה, האם זה משום שאין בזה שם אכילה כלל כדי לחייב בברכה, או שזה אכילה, ורק שאין על זה היסח הדעת או סילוק מהברכה ראשונה מחמת הברכה אחרונה.
תשובה: תפוס לשון ראשון.
עא. בנ"ל, האם כשאסר השעה"צ תרלט. כט. לשתות מחוץ לסוכה כשהוא באמצע הסעודה, נאסר בזה גם לבלוע מחוץ לסוכה מאכל הנמצא בין שיניו באמצע הסעודה, כיון שיש בזה אז חשיבות.
תשובה: כן.
עב. בנ"ל, כשבבוקר נמצא מאכל בין שיניו האם יש בו דין של אכילה קודם התפילה לאסור לבולעו.
תשובה: מותר.
עג. בנ"ל, הנעור משנתו ונמצא מאכל בין שיניו האם יש בזה רוח רעה מחמת שנחשב שישן על זה.
תשובה: לא.
עד. כשאמר בין ברכת המוציא לאכילה, תנו לבהמה לאכול ולשתות, האם מה שהוסיף את השתיה זה כבר הפסק, כיון שפסק המג"א דאי"צ להקדים את שתיית הבהמה לאדם, או שהכל כענין אחד.
תשובה: מותר.
עה. בנ"ל, האם גם מותר אחר המפיל לומר ליתן מטה לאחר לישן כדין האומר תנו לאחר פת.
תשובה: לא.
עו. בירך המפיל ואינו נרדם מחמת צמא, האם מותר לברך שהכל כי זה צורך השינה, ועדיף מגביל לתורי.
תשובה: לא.
עז. העירו שאם אשה רוצה לשתות מכוס של יקנה"ז אסור לה לענות אמן על ברכת הנר שהיא פטורה ממנה והוה הפסק לבפה"ג, וכיון שיש לה מנהג טוב (דהוה כנדר) לשתות תמיד מהקידוש, ויש איסור לשמוע ברכה בלא לענות אמן, יהיה מוכרח בעלה להפוך את סדר היקנה"ז ולברך על הנר שלא על הכוס, האם יש ממש בדבריהם.
תשובה: זה הכל כמצוה אחת מתמשכת.
עח. בנ"ל, מה למעשה הדרך, האם לומר לה לא לענות אמן על ברכת הנר, או שאין חשש שתענה אמן כיון שזה חלק מכללות היקנה"ז שהיא שייכת ברובו.
תשובה: שתענה (א.ה. לכאו' לפ"ז ה"ה דתענה אמן על שהחיינו אף כשכבר ברכה לבדה בשעת הדלקת הנרות).
♦
ברכה שאין צריכה
עט. המשנ"ב רטו. יח. כתב דברכה שאין צריכה זה כגון אם שולחנו ערוך לפניו ודעתו לילך ולטול ידיו ולאכול ולוקח קודם הנטילה ומברך על דברים שבדעתו לאוכלם בתוך הסעודה, משמע דאם אוכל דבר שאין דעתו לאוכלו בסעודה אין בזה איסור אף שאם היה מחליט לאוכלו בסעודה זה היה נפטר מברכה, האם זה נכון.תשובה: נכון.
פ. בהא דיר"ש יברך שהכל על מים קודם הסעודה משום השיטות שמים לא נפטרים מברכה בסעודה, האם גם כשלא בירך קודם הסעודה ושתה מים בסעודה בלא ברכה יוכל לברך ברהמ"ז אף שבדעתו לשתות עוד אחרי ברהמ"ז דאי"ז ברכה שאי"צ, או שגרע לאחר שכללן בסעודה.
תשובה: יכול.
פא. במש"כ המשנ"ב דכששתה מעט יין יש ספק אם יברך אח"כ שהכל על מים ולכך ייקח מעט סוכר, האם יוכל לצאת מהספק ע"י זה שיעשה שינוי מקום שיצא בכוונה תחת כיפת השמים, או שזה ספק ברכה שאין צריכה.
תשובה: אין לעשות כן.
פב. בנ"ל, צ"ע דהמשנ"ב רו. י. כתב בבירך בפה"א על ירק וכיוון לפטור פרי דמספק יהיה נמלך ויתחייב אח"כ בודאי בבפה"ע על הפרי ולא חשש לברכה שאי"צ.
תשובה: יהיה נמלך הכונה יפסיק זמן מרובה שכבר יסיח דעתו מזה (א.ה. עמשנ"ב סימן ח' סוסקכ"ח וסקמ"ב).
♦
לפני עוור
פג. כשהתיר החזו"א זיע"א למכור אוכל לחילוני שידוע שלא יברך משום שאם לא ימכור יכשילנו בשנאה, האם גם חילוני שעובד אצלי כמה שעות וידוע שאינו מברך על שתיה מותר לתת לו לשתות מהאי טעמא שמכשילו בשנאה אם לא ייתן לו.תשובה: כן.
פד. מצוי כעת (אב תשע"ד) בחנות משלוח לחיילים שלוחמים בעיר עזה, הבנוי מממתקים ששולחים התושבים, האם יש לאסור להכניס שם ממתקים, מחמת הצד שזה יגיע לחייל שאינו מברך וודאי אין חשש שנאה אם לא אשלח להם.
תשובה: אין ראוי.
♦
סדר קדימה
פה. הנה דרך העולם בסדר ארוחת צהרים להקדים את המרק ואח"כ את עיקר האכילה ובסוף פרי, אך אי"ז מתאים לסדר הקדמת הברכות שמזונות לפני שהכל וכדו'. האם מדינא חייב האדם להפוך את הסדר של הסעודה המקובל מחמת כן, או שכיון שבתחילה לא בא זמן אכילת הדברים המאוחרים זה נחשב שרק המרק לפניו ויוכל לברך אז שהכל קודם מזונות.תשובה: ונהפוך הוא.
♦
מאה ברכות
פו. האם ברכת מעין ג' עולה לחשבון ג' ברכות של מאה ברכות, דלא גרע מאין כאלקינו שכל שבח עולה.תשובה: כן.
פז. הנה בכל מצוה סגי לכוין בתחילתה לצאת י"ח בכולה, ואי"צ כל הזמן לחשוב שהוא יוצי"ח. ויל"ע כשרוצה שכל ברכות העולים לתורה יעלו לו למאה ברכות האם סגי לכוין בתחילת קריאת התורה שהוא רוצה שכל הז' קרואים יעלו לו ויהני לו אף כשאח"כ ישכח לכוין בזה, או שכל עליה נחשבת לעצמה וצריכה כונה נפרדת.
תשובה: לא.
♦
חבורה
פח. העירו דדין השאיר מקצת חברים בשינוי מקום, זה רק כשהם חבריו וממתינים לו, אך כשנקלע לחתונה שלא ימתינו לו ואין שמים לב אליו יש דין שינוי מקום אף כשיצא וחזר קודם שסיימו, האם זה נכון.תשובה: אינו נכון.
פט. הרמ"א כתב דהשאיר מקצת חברים מהני גם בפירות ומשקין, ויש מי שכתב שבזמנינו אין דרך קביעות בזה ולא נחשב שנקבע לזה עם חבריו וכבר לא נוהג בפרי ומשקה דין זה, מה דעת מרן (שליט"א) [זיע"א] בזה.
תשובה: יתכן שנוהג.
צ. בנ"ל מה הדין לרמ"א כשכולם אכלו רק פירות, והוא גם שתה לבדו בשעה שאכל עימם הפירות - האם השארת מקצת חברים תהני לו אף לשתיה, כיון שהשתתף עימם באכילת הפירות.
תשובה: יתכן. כעת כתב תשובה: אולי.
צא. המשנ"ב כתב דדין מקצת חברים מהני רק כשחוזרים לחבורתן הראשונה, מה הדין כשבסוף יחזור אך גם אוכל מעט במקום אחר קודם שחוזר האם חייב לברך על אותו מעט.
תשובה: לא.
צב. המשנ"ב קעח, לד. התיר לצאת מהבית קודם ברהמ"ז ע"מ לחזור לאלתר בלא להפליג, האם עפ"ז אפשר להתיר אף בע"מ להפליג בגוונא שהשאיר מקצת חברים דגורם שדעתו כל הזמן על מקומו הראשון.
תשובה: לא.
צג. בהא דאף בדבר שאין טעון ברכה לאחריו במקומו אין שינוי מקום הפסק כשהשאיר מקצת חברים, האם זה דוקא כששתו לפנ"ז שיעור חשוב, או שאף כששתו לפנ"ז כל שהוא נחשבים חברים בזה.
תשובה: סגי במשהו.
צד. האם נכון שהורה החזו"א דשייך לכוון שלא להצטרף בסעודת רבים לחיוב זימון גם כשאוכל עימם.
תשובה: נכון.
צה. בדין השאיר מקצת חברים, האם שייך בתחילה כששותה עמהם לכוין שלא להצטרף לחבורתם בכדי שיהיה בו דין שינוי מקום אף כשיישארו מקצתם.
תשובה: לא.
צו. חבורה גדולה שקבעו לישב יחד לשם איזה ענין, וג' מתוכם החליטו לאכול לחם אך הם רחוקים זה מזה, האם מה שהם חלק מחבורה אחת זה מצרפן לזימון, או שכיון שהחבורה נקבעה לענין אחר אי"ז קביעות אכילה וכיון שרחוקים זה מזה לא הצטרפו לזימון.
תשובה: לא מהני (א.ה. יל"ע אם ה"ה לענין שינוי מקום בהשאירו מקצת חברים).
צז. בהא דב' חבורות שאין רואין זה את זה אם יש שמש אחד לשתיהם הוא מצרפן, מה הדין כשזה באולם והאולם מתחייב לשמש את שתיהן, אלא שמינו לכך ב' מלצרים ביחד, ובמקרה זה הספיק לשמש את אלו וזה הספיק לשמש את אלו, האם ב' המלצרים נחשבים למלצר אחד דנחשב שרשות האולם משמשת.
תשובה: לא מסתבר (א.ה. יל"ע אם דין זה נפק"מ גם לענין שינוי מקום בהשאירו מקצת חברים).
♦ ♦ ♦