עורך ומו"ל גליון בארות יצחק
מכסיקו
ברכת שחלק מחכמתו ליראיו
מקור הדין בגמרא * שיטות בנוסח הברכה * טעמים למה בחכמי ישראל אומרים ש"חלק", ובחכמי עכו"ם ש"נתן" * אם לברך ברכה זו בזמננו - דעות הסוברים דיש לברך - דעת הסוברים לא לברך * אלה שלא פסקו, או שהכריעו שהמברך לא בירך ברכה לבטלה * גדר החכם שמברכים עליו * אם אפשר לברך בחכם אחד, או שצריך הרבה חכמים * אמירת הברכה דרך לימוד בגמרא * אמירת הברכה בראית החכם מאחוריו * מעשיות מרבנים שברכו ברכה זו
מקור הדין בגמרא
איתא בגמ' ברכות (נח.): ת"ר הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי גויים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו.ועוד שם (נח:): רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו, ושהחיינו. אמר להו אנא נמי כיון דחזיתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא הנך תרתי וברוך חכם הרזים. אמרו ליה חכימת כולי האי יהבי ביה עינייהו ושכיב.
♦
שיטות בנוסח הברכה
כתב הרמב"ם (פ"י מהל' ברכות הל' יא): הרואה מחכמי אומות העולם אומר... חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו, וכן גרס בס' המספיק (הל' ברכות, על שאר ברכות), וכן גרס הנימוקי יוסף, וכן גרס הכלבו (הל' ברכות סי' פז), וכן בס' צידה לדרך (מאמר ראשון כלל ג' פכ"ח).ורבינו מנוח כתב: ומכאן אתה למד שהרואה חכמי ישראל אומר ברוך שנתן מחכמתו ליראיו והכי נמי איתא בגמ' (נח.) וזה לא הוצרך לכתוב. ולשון הגמ' שחלק מכבודו שחלק מחכמתו והרב כתב שנתן לפי שהוא לשון מבואר יותר.[2]
והרא"ש כתב: ת"ר הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי גויים אומר ברוך שנתן מחכמתו לב"ו.
והרי"ף כתב: ת"ר הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, וכן גרס בס' המאורות, וכן גרס הסמ"ק (הל' ברכות סי' קנא), וכן גרס בס' מצות זמניות (הל' ברכות שער ט), וכן בסידור רב סעדיה גאון, וכן האשכול – רצב"א (הל' ברכות ההודאה), וכן בס' אהל מועד (שער הברכות דרך שלישי), וכן האבודרהם (הל' ברכות שער שמיני), וכן גרס הראבי"ה (סי' קמו), וכן האשכול (דפוס י"ם הל' ברכות ההודאה), וכן בפירוש התפלות לר"י בר יקר (וע"ש בביאור דבריו), וכן בס' הבתים (הל' ברכות שער שלושה עשר ס"ח), וכן רבינו ירוחם (ני"ג ח"ב), וכן בהל' ברכות למהר"ם מרוטנבורג (הוספות נדמ"ח מכת"י), וכן בס' הפרדס (בהל' ברכות הראיה עמ' מט), וכן בס' הקנה (סוד ברכות עמ' נו), וכן בהלכות גדולות (פרק תשיעי דברכות), וכן המאירי, וכן בס' התדיר (סי' נח, העתקה ממסכת ברכות פרק הרואה), וכן במנורת המאור (פ"ט דברכות), וכן בפסקי ריא"ז (פ"ט דברכות), וכן הסמ"ק מצוריך, וכן בסמ"ג (הל' ברכות עמ' טו).
וכן גרס הרא"ה, אך הוסיף: פי' ומשמע אפי' ברואה ר"ע ורבי ישמעאל שהיו חכמים כללים לא יברך אלא זו ולא על חכם הרזים משום דאידחיא לה ברכת חכם הרזים על יחיד מטעמא דפרישנא.
כתב הטשו"ע (רכד סע' ו): הרואה חכמי ישראל, אומר, ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו.
ובענין זה של דקדוק הלשון בברכה עי' בפתח הדביר (רכד ו), וביפה ללב (ח"א רכד ו).
ובכף החיים – סופר (ס"ק יט) כתב, שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו ולכן אומר שחלק. מגן אברהם ס"ק ד'. וכן כתב הט"ז סק"א. מיהו הרמב"ם פרק י' מהל' ברכות דין יא כתב הרואה חכמי אומות העולם אומר שנתן מחכמתו לבשר ודם, חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו. וכן כתבו הסמ"ג והאורחות חיים והכלבו ולא חילקו בין חלק לנתן, וגם שינו מלשון הגמ' בחכמי אומות העולם דבגמ' תני לבריותיו. ועל כן נרא' כיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה אין לברך שתי ברכות אלו של חכמי ישראל וחכמי אומות העולם כי אם בלתי שם ומלכות. ואחר כך ראיתי בחסד לאלפים אות יב שכתב טעם אחר לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות משום דאין דין ת"ח בזמן הזה יעו"ש. וכן כתב הבן איש חי פר' עקב אות יג לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות.
וע"ע בס' דברי יעקב – עדס – ברכות זרעים (עמ' שכג) שכתב לדחות את דברי הרב כף החיים.
♦
טעמים למה בחכמי ישראל אומרים ש"חלק", ובחכמי אומות העולם ש"נתן"
מרן בב"י כתב: הטעם שבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי אומות העולם אומר שנתן נרא' שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק מהשם אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו. והר"ד אבודרהם כתב שהטעם מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה בישראל כתיב, כי חלק ד' עמוולפי זכותם מתרבה ומתמעט. ע"כ.והב"ח כתב: הטעם שבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי אומות העולם ברוך שנתן כתב בית יוסף שני טעמים ועוד נרא' קרוב לומר שבישראל חלק להם מחכמתו חלק ממש מהכל היא חכמת תורתו שחלק להם פה אל פה ופנים אל פנים דיבר ד' עמנו כד"א מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' גם חלק להם חלק גדול מסודות התורה ומסרה להם בחשאי מפני השטן כדאיתא פרק אין דורשין ואיתא נמי בשמות רבה על הפסוק כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. גדולה חכמה וגדולה ממנה הדעת והתבונה הוי כי ד' יתן חכמה אבל למי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה ר' יצחק ור' לוי חד מנהגון אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן וכו' טעמו לומר כי ד' יתן חכמה לחכמי אומות העולם אבל למי שהוא אוהב הם חכמי ישראל מפיו דעת ותבונה ע"ש דאילו לחכמי אומות העולם לא נתן להם אלא חכמה אנושית במה שהם חכמים מחכמת העולם אבל לא חלק להם מחכמת עצמותיו היא חכמת התורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה וכולה דעת ותבונה שבה נברא העולם כד"א ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ואמרו רז"ל אם יאמרו לך כי יש חכמה באומות האמן יש תורה באומות אל תאמן ועל דרך זה הוא הפירוש אצל המלכים דבמלכי ישראל חלק מכבוד עצמותיו הוא כבוד השכינה ולמלכי אומות העולם נתן מכבודו מעולם הפירוד מתחת מחנה השכינה.
והפרישה כתב: כתב הבית יוסף הטעם נרא' מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק מהשי"ת אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו. וה"ר דוד אבודרהם כתב שהטעם מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה בישראל כתיב, כי חלק ד' עמוולפי זכותם מתרבה ומתמעט. עכ"ל. ודע שהרמב"ם בפרק י' מהל' ברכות (הי"א) לא כתב גבי מלכי ישראל וחכמי ישראל שיאמר אשר חלק רק אשר נתן ומהתימה על הגאון המחבר הבית יוסף וכסף משנה שלא כתב על זה כלום והיה נרא' לומר שגרס כן בגמ' רק שקשה שא"כ היה לכסף משנה להביא גירסא זו אבל בגמ' וברי"ף ובכל הפוסקים כתוב אשר חלק וכמ"ש רבינו.
והט"ז כתב: הא דתקינו בישראל שחלק ובאומות שנתן, ראיתי תירוצים רבים. ונ"ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבוקים בו יתברך, וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק, נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו. משא"כ באומות שאין להם יחוס אחרי הנותן, כמו כל מתנה דלית בה אחריות על הנותןאלא מה שזכה ותו לא. ועל כן אמר הכתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות, פירש רש"י, שם טומאה מסר להם, הוא ג"כ על הכונה שזכרתי,שאחר שנתן להם מתנה זו שוב אין דביקות בנותן.
והמג"א כתב: שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו, לכן אומר שחלק.
פרי מגדים משבצות זהב: בב"י ב' טעמים, א' נפשות ישראל כחלק מה' מה שאין כן עכו"ם, וה"ר דוד אבודרהם כתב חלק כצינור מהנהר שאפשר להרחיבו ולקצרו, כן ישראל, ולפי זכותם מתרבה ומתמעט, מה שאין כן עכו"ם פסוקה ותלושה. והב"ח כתב על שם מדרש רבה כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, לאומות העולם נתן חכמה אנושית ולא תורה וסודותיה, ולישרא חלק מהכל מהתורה והסודות. ולבוש פירש חלק, כי לו חיו יחיו כמה, אי אפשר לבוא לתכלית התורה רק חלק, מה שאין כן שבע חכמות מתנה כולה בידם שיוכלו לבוא לתכליתה. והט"ז ז"ל פירש כי מתנה סתמא לית בה אחריות כמובאר בחו"מ דבמכר אחריות טעות סופר. וא"כ כמו מתנה משקיבל המקבל אין שייכות והתערבות המקבל עם הנותן, כי אע"פ שיקחו ממנו המתנה אין אחריותו על הנותן, כן העכו"ם, מה שאין כן ישראל כשחוטאים על דרך צור ילדך תשי, ודבוקים בו יתברך על דרך השוכן אתם בתוך טומאתם, וזה שכתוב באברהם ולבני הפלגשים נתן "מתנות" שם טומאה, כלומר הזוהמא נפרד ממנו ונשאר בהם, ואין להם שייכות כלל עם אברהם, מה שאין כן ביצחק יקרא לך זרע חלק ממנו, ועי' רא"ם שם, ואין להאריך.
וכתב המשנ"ב (סק"ט): שעם ד' הם חלק אלוה ודבקים בו, מה שאין כן לקמן בסעיף ז.
ובכף החיים – סופר (ס"ק יט) כתב, שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו ולכן אומר שחלק. מגן אברהם ס"ק ד'. וכן כתב הט"ז סק"א. מיהו הרמב"ם פרק י' מהל' ברכות דין יא כתב הרואה חכמי אומות העולם אומר שנתן מחכמתו לבשר ודם, חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו. וכן כתבו הסמ"ג והאורחות חיים והכלבו ולא חילקו בין חלק לנתן, וגם שינו מלשון הגמ' בחכמי אומות העולם דבגמ' תני לבריותיו. ועל כן נרא' כיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה אין לברך שתי ברכות אלו של חכמי ישראל וחכמי אומות העולם כי אם בלתי שם ומלכות. ואחר כך ראיתי בחסד לאלפים אות יב שכתב טעם אחר לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות משום דאין דין ת"ח בזמן הזה יעו"ש. וכן כתב הבן איש חי פר' עקב אות יג לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות.
ועוד טעמים עי' באחרונים, בס' רועה בשושנים (הל' ברכות סי' רכד סע' ו אות א) צי' לדברי הב"י בטעם הדבר. ועוד הביא את דברי הפתח הדביר. ע"ש. וע"ע ביפה ללב (ח"א רכד ו). וע"ע במהרש"א, ובאמרי נעם להגר"א, ובעץ יוסף (ברכות נח.), ובלבוש (סעי' ז ח), ובנתיבות עולם למהר"ל (נתיב התורה פרק יד ונתיב יראת ד' פרק ה ודרך חיים פ"ד מ"ד), ובס' עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין חלק ב פרק יט), ובעולת תמיד (סי' רכד סק"א), וביד המלך (פרק א מהלכות מלכים הל' א), ובס' המקנה (קידושין לב: ד"ה מלך שמחל), ובפחד יצחק למפרונטי (ערך מלכי ישראל), וברוח חיים (שם ס"ק א ב), ובשו"ת אמרי דוד הורוויץ (סי' קנז), ובברכת אברהם הכהן (ברכות נח.), ובשו"ת רשב"ן (חלק או"ח סי' קסד).
♦
אם לברך ברכה זו בזמננו
דעות הסוברים דיש לברך
והחיי אדם (כלל סג אות ח) כתב: הרואה חכם גדול בתורה מישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו... (אע"ג דבזה"ז אין לנו דין ת"ח מ"מ לענין זה אף בזמה"ז מי שהוא מופלג בתורה מברך עליו ברכה זו וכן מוכח בטור שכתב על ברכת חכם הרזים דאין לנו מי שראוי לזה בזמה"ז מוכח אבל ברכת חלק מחכמתו שייך אף בזמה"ז וכ"מ מש"ע שכתבו).ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יג עמ' י) כתב: בס' ערוך השלחן או"ח סי' רכד כ' בענין זה, היות שאין אנו יודעים כמה חכמה צריך כדי לברך עליו שחלק חכמתו ליראיו ע"כ נהגו שלא לברך ברכה זו כלל, איברא סתימת השו"ע והפוס' שכולם העתיקו ההלכה לברך ולא גדרו לנו משמע ודאי דשייך גם בזמן הזה, וכנראה הגדר הוא, שמקובל מבני הדור ומנוסה שחכמתו היא חכמת תורה אמיתי ולומד בה לשמה, ונהירנא שכאשר בא גאון הגאונים מהר"י רוזן זצל"ה בעל צפנת פענח לויען יצ"ו ברכו עליו ברכה זו, ובב"ח או"ח סי' רכד משמע קצת שצריך שיהי' בקי בנגלה וגם בנסתר כי זה חכמתו חכמת ד' ידיעת שמותיו וכו', יעש"ה. עכ"ל. וכן נרא' מסתימת המשנ"ב דגם בזמננו יש לברך ברכה זו, וכן נרא' מכל מי שסתם שסובר שגם בזמננו יש לברך ברכה זו.
ועי' בס' רב רבנן על מרן בעל שבט הלוי זצוק"ל (בדברי הגרא"י דינר עמ' רכה) שהגרי"ד קופלמן בירך ברכת שחלק על מרן בעל שבט הלוי זצוק"ל.
וע"ע בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח סי' קכז אות) כתב שיש לברך על הגריש"א ועל הגראי"ל ועל הגרח"ק, ושכ"כ הגר"י בעלסקי (שליט"א) [זצ"ל].
וכן נרא' דעת הגר"מ פיינשטיין (מסורת משה ח"ד עמ' סה), שכתב שהרב אמר שאפשר לברך שנתן מכבודו לב"ו, על נשיא ארה"ב ומלכת אנגליה, ולכאורה אפשר ללמוד מזה לזה.
ועי' בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"י עמ' תקא) שהביא משם הגר"י זילברשטיין שליט"א בשם חמיו הגרי"ש אלישיב שגם בדורינו אפשר לברך ברכה זו. וזכורני כעת דראיתי סרט מהגאון המקובל רבי דב קוק שליט"א ברך על מרן הגרי"ש אלישיב ברכת שחלק בשם ומלכות. ועי' בס' גם אני אודך תשובות הגר"מ חליוה (חי"ז עמ' עה) שכתב שכשנסע הגראי"ל שטינמן לצרפת הורה הגר"נ קרליץ לברך עליו, והגראי"ל אמר שאפשר לברך על הגרי"ש אלישיב ושכן הורה הגר"ח קניבסקי. וכמפורסם שהגרב"מ אזרחי שליט"א בירך ברבים על מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל.
ועי' למרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל בס' שמענו כן ראינו (פרק יד) שנשאל האם בדורינו אפשר לברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו על גדול הדור, וענה: יכולים לברך, ודאי, על הגרי"ש אלישיב יכולים לברך. ועוד נשאל שם, אם צריך להיות גדול הדור ממש, וענה: לפי הדור. אם בדור זה נחשב מהיותר גדולים, אפשר לברך. ועוד נשאל שם, דיש ת"ח שבקיאים בכל התורה אבל לא כ"כ מפורסמים, אם אפשר לברך עליהם, וענה: אם יודע לענות בכל התורה יכול לברך עליו. וע"ע שם בכל הפרק שהאריך בענין זה.
וע"ע בקובץ מה טובו אהליך יעקב (ח"א עמ' מא) שהביא בשם הגר"ש דביליצקי זצוק"ל שגם בזמננו אפשר לברך. וכן הורה למעשה הגאון רבי עמרם פריד שגם ספרדים יכולים לברך בזה"ז.
ועי' בשו"ת אורח ישראל להג"ר ישראל טאפלין שליט"א (סי' יד) שכתב תשובה ארוכה בענין זה, והסיק לדינא דאפשר לברך ברכה זו בשם ומלכות. והביאו הגר"מ גרוס שליט"א בס' מנוחת אמת (עמ' דק), ופסק להלכה דאפשר לברך בשם ומלכות גם בזמננו.
ואחי הבה"ח אליהו ני"ו אמר לי דשאל את הגאון רבי יצחק אזרחי שליט"א אם אפשר לברך ברכה זו בזמננו, וענה לו, כן אם זה רב גדול.
ובס' עמוד אש להרב שמואל אויירבאך – פסח (עמ' 169) כתב שאפשר לברך על הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. וכן פסק אביו הגרש"ז אוירבאך בס' הליכות שלמה (הל' תפלה עמ' רצד).
והגאון רבי מאיר סנדר שליט"א ענה לידידי הרה"ג ר' יוסף אביטבול בעמח"ס שערי יוסף ושא"ס בשם הגר"ע אויירבאך שליט"א: מו"ר מרן הגר"ע אויערבאך שליט"א אמר לי שרק על מי שהוא בבחינת "ריש גלותא" אפשר לברך בשם ומלכות, כמו מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.
והגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל בס' שו"ת הרב הראשי – תשמ"ח תשמ"ט (סי' פד אות ו) כתב: מ"ש הפוסקים, שאם רואה חכם מובהק מחכמי ישראל מברך: ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, היינו, בשם ומלכות. וכן עי' בס' אביהם של ישראל על ר' מרדכי אליהו (ח"א עמ' 239).
והגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל בחזון עובדיה – ברכות (עמ' תה) כתב: הרואה חכם מחכמי ישראל, גדול בתורה ובחכמה וביראת ד', ומורה הוראות בישראל, אף בזמן הזה יש לברך עליו בשם ומלכות ברכת שחלק מחכמתו ליראיו. וע"ש במקורותיו הרבים, שהביא מרבותינו גדולי הפוסקים שיש לברך. וכן עי' בזה במש"כ בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' טז), ובהליכות עולם (ש"ר עקב עמ' קעט). וכן עי' בס' ילקוט יוסף – ברכות (עמ' תרב). וע"ע בהלכה ברורה (חי"א סי' רכד עמ' 295), ובאורחות מרן (ח"ב פי"ח הל' ד, עמ' תשנ"ג). וע"ע בשו"ת מעין אומר (ח"א או"ח סי' לח) שכתב שאפשר לברך על הגר"ש משאש, ועל הגרש"מ עמאר.
ובס' מנהגי השלחן פנחסי (או"ח רכד ו) כתב שהגאון הנאמ"ן רבי מאיר מאזוז שליט"א כתב לו תשובה דהעיקר כמו שפסק הרב יחוה דעת ואפשר לברך עליה וכוותיה. וכן בשו"ת ברכת יהודה (ח"ז ס' לה) הביא שהגאון הנאמ"ן כתב לו מכתב בזה. וגם צי' שם לס' אסף המזכיר. וכן משמע שסובר הגאון רבי יעקב עדס (דברי יעקב – ברכות זרעים עמ' שכג והלאה).
כתב בס' ברכת ד' להרה"ג ר' משה לוי זצ"ל (ח"ד פ"ג הכ"ט): הרואה חכם מחכמי ישראל שהוא מורה הוראה מובהק, כלומר, שיודע לישא וליתן בתלמוד בעומק העיון ובסברא ישרה, להוציא דין אמת על פי כללי ההוראה המקובלים בידינו מדור דור, ויראת ד' היא אוצרו, כלומר, שמתנהג בענוה ובחרדת קדש, ובשאר מדות טובות, נאה דורש ונאה מקיים. צריך לשבח את ד', לפיכך מברך: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו". וע"ע בס' והאר עננו בתורתך – לרב משה לוי (עמ' 116) שכתב שאפשר לברך על הגרע"י ברכת שחלק מחכמתו ליראיו.
וע"ע בס' מאיר עוז – ערבה (ח"י עמ' 506 - סי' רכד ו) שהאריך בכ"ז. וע"ע בפסקי תשובות (רכד ו).
וכן פסק הג"ר אהרן זכאי שליט"א בס' אוצרות ההלכה – הברכה והלכותיה (עמ' 279) שגם בזמן הזה אפשר לברך ברכה זו. וכן הג"ר פנחס זביחי שליט"א בסידור עטרת פז (עמ' 1011) כתב שגם בזמן הזה אפשר לברך. וע"ע בס' שו"ת ויזבח אלקנה (ח"א סי' ז) שפסק לברך.
ובשו"ת ברכת יהודה (ח"ה חאו"ח סי' כא) כתב בפשיטות דאפשר לברך. ובשו"ת (ח"ז סי' לה) הניף ידו שנית, וע"ש שענה על כל הטענות למה לא לברך, והסיק שיש לברך ברכה זו בשם ומלכות.
דעת הסוברים לא לברך
והחסד לאלפים (אות יב) כתב: הרואה חכמי ישראל מברך שחלק מחכמתו ליראיו, ואפשר דכי היכי דאמרו שאין דין ת"ח בזמנו הזה לענינים אחרים, הכא נמי לענין ברכה זו, אלא אומר בלי הזכרת שם ומלכות. וכן כתב הערוך השלחן.וכ"כ בפתח הדביר (סי' רכד ס"ו) ע"ש באריכות דבריו בהסבר הענין, והודפסו דבריו בס' רועה בשושנים (סי' רכד ס"ו) שהעתיק דבריו. ע"ש.
וע"ע ביפה ללב (ח"א או"ח סי' רכד סע' ו) שכתב שלא נהגו לברך ברכה זו.
כתב הבן איש חי (ש"ר עקב יג): הרואה חכמי ישראל מברך ברוך שחלק מחכמתו ליראיו בלי שם ומלכות.
ובכף החיים – סופר (ס"ק יט) כתב, שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו ולכן אומר שחלק. מגן אברהם ס"ק ד'. וכן כתב הט"ז סק"א. מיהו הרמב"ם פרק י' מהל' ברכות דין יא כתב הרואה חכמי אומות העולם אומר שנתן מחכמתו לבשר ודם, חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו. וכן כתבו הסמ"ג והאורחות חיים והכלבו ולא חילקו בין חלק לנתן, וגם שינו מלשון הגמ' בחכמי אומות העולם דבגמ' תני לבריותיו. ועל כן נרא' כיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה אין לברך שתי ברכות אלו של חכמי ישראל וחכמי אומות העולם כי אם בלתי שם ומלכות. ואחר כך ראיתי בחסד לאלפים אות יב שכתב טעם אחר לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות משום דאין דין ת"ח בזמן הזה יעו"ש. וכן כתב הבן איש חי פר' עקב אות יג לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות.
והאור לציון (ח"ב פרק מו אות ס"א) כתב: אין לברך היום אף על חכם מופלג ברכת ברוך שחלק מחכמתו ליראיו בשם ומלכות. והביא את טעמיו, משום ספק בנוסח הברכה, ומשום שאין דין ת"ח בדורינו. וצי' לפתח הדביר, ולכה"ח, ובן איש חי.
וכ"כ נכדו בס' אור ההלכה (ח"ה פ"ה ה"א): הרואה חכם מחכמי התורה בעם ישראל, אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. בהלכה ב', כתב: נהגו לברך ברכה זו בלא שם ומלכות, על מופלגי גדולי ישראל, המאירים את עיני הדור כולו בתורתם.
♦
אלה שלא פסקו, או שהכריעו שהמברך לא בירך ברכה לבטלה
ועי' למו"ר זקני עט"ר הגר"מ פרץ בשו"ע אהלי שם (או"ח רכד ו) שהביא את דברי הרב בן איש וכף החיים ואור לציון, והביא שם שדחה אותם בשו"ת יחוה דעת, ולא פסק למעשה. וגם בס' עושה שלום (ש"ר פר' עקב) הביא את השיטות וכתב דגם המברך וגם מי שלא מברך יש לו על מי לסמוך, ולא פסק. וכן באוצר הברכות (ח"ג עמ' סט). וע"ע בס' מעדני השלחן פלבני (או"ח רכד ו) שהביא את ב' השיטות וכתב דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. ועי' בשו"ת דברות אליהו (ח"ח סי' יד), (חי"א סי' יט), שכתב דשב ואל תעשה עדיף, אמנם מי שבירך לא בירך ברכה לבטלה. וע"ע בס' רועה בשושנים (רכד ו) מה שכתב באריכות ע"ז. וכן בס' שערי חיים – רוטר (ח"ב סי' לב). שו"ת דודאי אשר – אלגבי (ח"ה סי' ט).♦
גדר החכם שמברכין עליו
הנה בס' יוסף אומץ - יוזפא (סי' תנ) כתב, שיש ספק בזמנינו מי ראוי להקרות חכם, ושהרוצה לאומרה בלי שם ומלכות לא הפסיד. והביאו מהר"א הכהן משאלוניקי בטהרת המים (מע' ב אות כו), וגם במקור חיים לבעל החות יאיר (קיצר ההלכות) כתב, דבעינן מופלג וגדול הדור ולא ידעינן גדרו וכו', וכ"כ בערוך השלחן (סי' רכד ס"ו) שלא נתבאר כמה שיעור גודלו. וכ"כ בבן איש חי (ש"ר פר' עקב אות יב).והחסד לאלפים (אות יב) כתב: הרואה חכמי ישראל מברך שחלק מחכמתו ליראיו, ואפשר דכי היכי דאמרו שאין דין ת"ח בזמנו הזה לענינים אחרים, הכא נמי לענין ברכה זו, אלא אומר בלי הזכרת שם ומלכות.
אמנם בכף החיים – סופר (רכד חי) כתב: פירוש הרבה חכמים אפי' אינם מופלגים, דלענין ברכת חכם הרזים בענין שיהא דוקא מופלג אבל לענין ברכה זו לא בעי מופלגים. עולת תמיד אות ה. וב(ס"ק יט) כתב: ואחר כך ראיתי בחסד לאלפים אות יב שכתב טעם אחר לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות משום דאין דין ת"ח בזמן הזה יעו"ש. וע"ע בפתח הדביר (רכד ו). וכ"כ האור לציון (ח"ב פרק מו אות ס"א).
ובס' גם אני אודך תשו' הרב חן פדלון (ח"א סי' ח) כתב בשם ס' משא המלך (סי' רכד אות א) שלא שייך שהמברך ברכה זו יהיה לבטלה, כי אפי' שלא בירך על המופלג שבדור, אבל בירך ת"ח ויש לברכה איפה לחול. וכעין זה קראתי באיזה ספר משמיה דהחזו"א ואיני זוכר איה מקום כבודו.
וביד הקטנה (פ"י מהל' ברכות מנחת עני אות כו) כתב דנרא' פשוט דאין לברך ברכה זו אלא על חכם מופלג שהוא לפלא והפלא ללב הרואה. ובס' משא המלך (פר' בהעלותיך ד"ה ונהירנא) כתב דיש לברך ברכה זו על כל מי שבקי בכל חדרי התורה, דהיינו ת"ח המפורסם בישראל כמורה הוראה לרבים, וששואלים אותו בכל השאלות הנוגעות למעשההוא יודע להשיב, שיש בו התפעלות גדולה. וע"ע שם בגם אני אודך בהמשך דבריו.
ועי' בחיי אדם (כלל סג אות ח) שכתב: הרואה חכם גדול בתורה מישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו... (אע"ג דבזה"ז אין לנו דין ת"ח מ"מ לענין זה אף בזמה"ז מי שהוא מופלג בתורה מברך עליו ברכה זו וכן מוכח בטור שכתב על ברכת חכם הרזים דאין לנו מי שראוי לזה בזמה"ז מוכח אבל ברכת חלק מחכמתו שייך אף בזמה"ז וכ"מ מש"ע שכתבו).
ובשו"ת משנה הלכות (טו עד) כתב שצריך שיהיה בקי בכל ההלכות ובכל התורה. וע"ע בזה בס' מאיר עוז - ערבה (ח"י 507).
ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יג עמ' י) כתב: בס' ערוך השלחן או"ח סי' רכד כ' בענין זה, היות שאין אנו יודעים כמה חכמה צריך כדי לברך עליו שחלק חכמתו ליראיו ע"כ נהגו שלא לברך ברכה זו כלל, איברא סתימת השו"ע והפוס' שכולם העתיקו ההלכה לברך ולא גדרו לנו משמע ודאי דשייך גם בזמן הזה, וכנראה הגדר הוא, שמקובל מבני הדור ומנוסה שחכמתו היא חכמת תורה אמיתי ולומד בה לשמה, ונהירנא שכאשר בא גאון הגאונים מהר"י רוזן זצל"ה בעל צפנת פענח לויען יצ"ו ברכו עליו ברכה זו, ובב"ח או"ח סי' רכד משמע קצת שצריך שיהי' בקי בנגלה וגם בנסתר כי זה חכמתו חכמת ד' ידיעת שמותיו וכו', יעש"ה. עכ"ל. וכן נרא' מסתימת המשנ"ב דגם בזמננו יש לברך ברכה זו, וכן נרא' מכל מי שסתם שסובר שגם בזמננו יש לברך ברכה זו. וע"ע בשו"ת דודאי אשר אלגבי (ח"ה סי' ט) מה שכתב ונו"נ הרבה בענין זה.
ובס' חזון עובדיה – ברכות (עמ' תה) כתב: הרואה חכם מחכמי ישראל, גדול בתורה ובחכמה וביראת ד', ומורה הוראות בישראל, אף בזמן הזה יש לברך עליו בשם ומלכות ברכת שחלק מחכמתו ליראיו. ועי' במקורותיו שדן באריכות בגדר ת"ח. וע"ע בס' אורחות מרן (ח"ב עמ' תשנג).
כתב בס' ברכת ד' להרה"ג ר' משה לוי זצ"ל (ח"ד פ"ג הכ"ט): הרואה חכם מחכמי ישראל שהוא מורה הוראה מובהק, כלומר, שיודע לישא וליתן בתלמוד בעומק העיון ובסברא ישרה, להוציא דין אמת על פי כללי ההוראה המקובלים בידינו מדור דור, ויראת ד' היא אוצרו, כלומר, שמתנהג בענוה ובחרדת קדש, ובשאר מדות טובות, נאה דורש ונאה מקיים. צריך לשבח את ד', לפיכך מברך: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו". וע"ש בהע' בטעמיו ונימוקיו.
וראיתי למרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל בס' שמענו כן ראינו (עמ' שמה) שנשאל: האם צריך להיות ממש גדול בדורו. וענה: לפי הדור. אם בדור זה נחשב מהיותר גדולים, אפשר לברך.
עוד נשאל שם: יש גדולים שיודעים את כל התורה כולה, שהת"ח מכירים ונחשבים אצלם למופלגים, אבל הצבור אינם מכירם, האם אפשר לברך עליהם. וענה: אם יודע לענות בכל התורה יכול לברך עליו.
וע"ע בס' אורח ישראל - טאפלין (סי' יד) שכתב באריכות בגדר ת"ח והסיק: א) דיכול לברך בזמנינו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו בשם ומלכות על חכם גדול ומופלג לפי דורו, שיודע כל הש"ס ושראוי להורות בכל מקצועות התורה, ויראת ה' היא אוצרו. ו) דבהני דינים שנוגעים להת"ח מצד העם, וכגון כל הני הנ"ל באות ד', גם האידנא יש לנו להחשיבו ולכבדו כיון שהוא ת"ח לפי הדור. ז) דהרבה פוסקים כתבו דכל ת"ח הוא לפי דורו ובארנו דזהו דוקא במה שנוגע להעם לכבדו ולהדרו אבל במה שנוגע לו מצד עצמו אין לו להחשיב את עצמו כת"ח בזמן הזה. ח) דגם ברכת שחלק מחכמתו ליראיו תלוי בת"ח לפי הדור. עכ"ל.
וע"ע בקובץ בית הלל (מס' לח עמ' כה) במאמר של הרב אליהו אריאל מח"ס שער העין, שכתב באריכות בענין זה.
♦
אם אפשר לברך בחכם אחד, או שצריך הרבה חכמים
הנה לכאורה יש להביא ראיה מהגמרא בברכות (נח:): רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו, ושהחיינו. אמר להו אנא נמי כיון דחזיתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא הנך תרתי וברוך חכם הרזים. אמרו ליה חכימת כולי האי יהבי ביה עינייהו ושכיב.ומשמע שברכו על רב אחד, וראיתי שהיו כאלו שרצו לדחוק ולומר שהיו שם עוד רבנים ורק מפני כבודו של רב חנינא בריה דרב איקא לא כתוב את זה בגמ', אמנם דוחק גדול הוא זה.
וכן משמע מהמאירי שכתב שאפשר לברך על יונתן בן עוזיאל, והוא יחיד. אמנם אפשר לדחות ראיות אלו מהגמ' שרב חנינא אמר להם דשוים כשישים ריבוא וא"כ גם פה אפשר לומר דבאמת צריך לפחות שתים, והם שוים כשתים. וזה ביאור יותר פשוט ממה שהבאנו לעיל.
ובכף החיים – סופר (רכד חי) כתב: פירוש הרבה חכמים אפי' אינם מופלגים, דלענין ברכת חכם הרזים בענין שיהא דוקא מופלג אבל לענין ברכה זו לא בעי מופלגים. עולת תמיד אות ה.
יוצא לנו שגם העולת תמיד וגם הכף החיים סוברים דצריך רבים, ולכאורה בשנים כולם מודו דאפשר, דזהו מיעוט רבים.
אמנם בערוך השלחן, ובקשו"ע, ובחיי אדם, כתבו, הרואה חכם מחכמי ישראל. ומשמע שאפי' באחד סגי. וכן הפשטות. וע"ע בס' אורח ישראל – טאפלין (סי' יד בהע' ד) שהסיק דמספיק באחד.
ובס' גדולות אלישע (קובץ אליבא דהלכתא מס' לח עמ' ה) כתב: הרואה חכמי ישראל מברך... כתב הרב עולת תמיד (סק"ה) וז"ל: הרואה חכמי ישראל וכו' פירוש הרבה חכמים אפי' אינן מופלגים, דלענין ברכת חכם הרזים בעינן דווקא שיהיה מופלג אבל לענין ברכה זו לא בעינן מופלגים עכ"ל. מ"ש פי' הרבה חכמים, לא זכינו להבין מנין הוציא דין זה דהגם דהגמ' אמרה הרואה חכמי ישראל לשון רבים זהו על שם המין, וזה מוכרח לומר כן ממ"ש הרואה מלכי ישראל ומלכי או"ה וכו' ושם ודאי דבמלך א' צריך לברך כמו שמוכח מעובדא דרב ששת, וכ"כ חחי אדם (כלל סג אות ח) וז"ל הרואה חכם גדול בתורה מישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק וכו' ואולי שיש ט"ס בדברי הרב ע"ת ז"ל.
וע"ש בהגהות מהרי"ח סופר שליט"א שכתב: בס' ברך את אברהם (שם אות ג') כתב "והנה ממה שלא נתבאר בפוס' כמה חכמים שיראה כדי לברך היה נראה דמיעוט רבים שנים, אבל אפשר לומר דאפי' באחד וכו', ומעצמו גם כן מוכרח כן דמלכים יוכיח וא"צ לכתבו מרוב פשיטותו" עכת"ד. וזה מש"כ רבינו הרהמ"ח ז"ל, וכן מבואר בערוך השלחן (כאן אות ה), אך בברך את אברהם שם לא זכר לעול"ת שהביא הרהמ"ח ז"ל דלא פשיטא ליה הכי. והובאו דבריו בקובץ אוצרות ירושלים (חלק ריא סי' ס). ע"ש. וצ"ע איך חולק על זקנו בעל הכף החיים שסתם כדברי העולת תמיד. וצ"ע. ועי' במה שתירצנו את קושייתו דלמה לא הביא ראיה מהגמ'.
וכעת הנני חושב דאולי האחרונים שכתבו דאין לברך, צירפו בדעתם ענין זה שבד"כ רואים רב גדול אחד ולא שנים ביחד. ועי' בס' פסקי תשובות (רכד ו) בהע' שהביא סיפורים מהרבה רבנים שברכו ברכה זו, כשראו רב אחד ולא הרבה, ואולי זה גם ראיה, וע"ע בס' מאיר עוז – ערבה (שם). וע"ע בס' אור ההלכה (ח"ה פ"ה) שמשמע מכל לשונו דמספיק ברב אחד, וכן מהמעשה שהביא מזקנו.
ועי' בס' ברכת ד' שכתב: וז"ל: והנה אע"פ שאמרו הרואה חכמי ישראל וכו' בלשון רבים נראה דלאו דוקא כשרואה יותר מחכם אחד, אלא אפי' אם רואה חכם אחד בלבד מברך. וכן מוכח ממ"ש בגמ' (שם נח' ע"ב) שרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בירכו ברכה זו כשראו את רב חנינא בריה דרב איקא. עכ"ל. וכ"כ בס' שער העין (עמ' קלה) שמספיק בחכם אחד.
ובאורחות מרן (ח"ב עמ' תשנז) כתב: לעי' בס' סמיכת חכמים (ברכות נח:) שכתב דצריך לפחות שנים. אמנם הביא מס' שו"ת אמרי דוד הורוויץ (סו"ס מה). וכן לצי' לס' תורת חיים סופר (שם סק"ז) שכתב להקשות דלמה צריך רבים, אמנם הסיק דאין דין ת"ח בזמננו ולכן אין לברך אלא אם יש הרבה רבנים ביחד שאפשר לברך בשם ומלכות. וצע"ג ע"ז. וכן צי' לשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סו"ס רמו) שכתב להוכיח דמספיק באחד. וכן ציי' לשו"ת יין הטוב (סו"ס מח). ע"ש.
♦
אמירת הברכה דרך לימוד בגמרא
וע"ע בס' זכרון למשה – תולדות החת"ס (דף פ"א ע"א) שהחתם סופר היה מסופק אם לברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו על רבו הגאון רבי משולם איגרא, מכיון שהרמב"ם השמיט ברכה זו מחיבורו, ובלי ספק דהיינו טעמא דסבירא ליה שאין לנו חכמים בזמן הזה שראוים לברכה זו. אבל אפשר שלא נאמר כן על גאון עוז כמו רבינו משולם. וכשהקביל פני הגאון, פתח ואמר, תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו, ובירך בשם ומלכות בקול רם, והמשיך בשאלה, רבינו למה הרמב"ם השמיט דין זה, ותירץ לו תירוץ על פי דרך החריפות והפלפול עיי"ש. ועי' בהשמטות (שם דף צ"ז ע"ב) מה שהעיר בזה. וסיפור זה הביאו בשו"ת חת"ס (חלק אהע"ז סי' יא).וסיפר לי מו"ר רה"י הגר"ש בדוש שליט"א שסיפר לו רב אחד שהוא (ראה או שמע מהגאונים, לא זוכר בדיוק את הפרטים) הגר"מ פיינשטיין, שאחד שאל אותו שעומד ללכת אל נשיא ארה"ב ואם צריך לברך שחלק מכבודו לבשר ודם, וענה לו שיקרא מהגמ'. ושם הגרי"ש אלישיב כמה פעמים איחר לברכת הלבנה ואחרי זמנה בירך מתוך הגמ'.
ועי' בס' הוד והדר – סאמעט (ח"ה עמ' ל) שכתב: יש שכתוב שבמקום ספק ברכה, יכול לומר כבדרך לימוד בגמרא או ברא"ש, את נוסח הברכה שחייב בה. ובמקורות כתב, דרך פיקודיך (סוף מצוות עשה ד'), בשם הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, שנהג כן כשלא נראית הלבנה עד ט"ז לחודש, לברך דרך לימודו בגמרא מסכת סנהדרין.
ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' שפג אות יא) כתב באדם שלא יכול לאכול כזית מרור בליל פסח, אלא פחות מכזית, שיקרא את הברכה מהרמב"ם, וז"ל: ולרווחא דמילתא בעת שיצטרך לאכול המרור ילמוד קודם האכילה הדין ברמב"ם ויאמר בפיו כשאוכל מרור יברך ברוך אתה וכו' בשם ומלכות על אכילת מרור ותיכף יאכל.
ועי' בס' אהלי שמעון – לוי (יו"ד עמ' שמט) שהביא את דברי המג"א שאין לקרוא את הברכות שבש"ס בשם ומלכות והביא את הג"ר יעקב עמדין שחלק עליו, וכן הביא את דברי מרן החיד"א בברכ"י שחילק דהאזכרות המובאות בש"ס מהפסוקים אפשר לאמרם אמנם האזכרות של הברכות אין לאמרם. ע"ש. ועי' באריכות בענין זה בשו"ת הרי יהודה (ח"א עמ' קטו).
ובחזון עובדיה (הל' ברכות עמ' תח) הביא את הסיפור מהחתם סופר והקשה והרי דין זה מפורש ברמב"ם (פ"י מהל' ברכות הל' יא), והביא דהוא היה סובר דיש לברך עליו בשם ומלכות ועשה את זה סתם לרווחא דמילתא, ובודאי שאסור לעשות כן, וכמו שכתב רב נחשון גאון בתשובה הובא באוצר הגאונים (ברכות נ"ד ע"בסי' שנב), ושכ"כ מהר"ם מרוטנבורג בס' התשב"ץ (סי' תיט). והאריך בזה ביחוה דעת (ח"ג סי' יג). ע"ש. וע"ע בזה בהלכה ברורה – יוסף (חי"א סי' רטו ברור הלכה ס"ק יד).
וע"ע בס' שו"ע המקוצר הל' ברכת הלבנה (סי' עט, עמ' שו הע' יב), ובשערי יצחק (שמיני תשע"ד עמ' 11 - 12).
♦
אמירת הברכה בראיית החכם מאחוריו
הנה ראיתי שכבר דן בשאלה זו בשו"ת וישמע משה (ח"ג סי' סו) וכתב דשאל שאלה זו קמיה ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, וענה לו שאין לברך אלא בראיית הפנים ממש, ושכן הורו לו הגר"ח קניבסקי והגר"נ קרליץ זצוק"ל. וע"ש בהע' ששאל הגר"י חי סימן טוב, שהגר"ח ענה לו שסומא יכול לברך וא"כ מצינו שאפשר לברך אפי' שלא רואה אותו כלל. וצ"ע. וע"ש ששאל את הגר"נ קרליץ מה ההבדל ממלך שסומא יכול לברך, וענה דכבוד מלכים אפשר להרגיש אבל ברכת שחלק נתקנה על ראית פני החכם דוקא. וע"ש בביאור הגר"ש גרוס שליט"א בדבריהם. והביא שם שהגר"נ נוסבוים אמר שתלוי בחקירה אם אפשר לברך ברוך חכם הרזים ע"י שרואים חלק מהששים ריבוא ויודעים שיש ששים ריבוא, או דצריך דוקא לראות את כל הששים רבוא, ולא הכריע, ושם הביא דגם הג"ר מנדל שפרן נשאר בצ"ע.ובס' בית מתתיהו (ח"ד סי' מד אות ג) צי' למה שכתב בס' שער העין (עמ' תלז) ששאל את הגר"ח קניבסקי זצוק"ל אם אפשר לברך כשלא רואה את פניו וענה לו: מסתבר דבעינן לראות הפנים.
וכן צי' לשו"ת השואל (ח"א סי' כט) ששאל בה את הרבנים, והגר"א נבנצל ענה לו דאפשר לברך, וכן הגרז"נ גולדברג, וכן הגרש"ק גרוס. והסתפק בזה הגר"א שלזינגר. והביא שם מהגר"י זילברשטיין (ופריו מתוק בראשית עמ' 465 666), שכתב שתלוי אם הרואה מזהה את הרב כשרואהו מאחוריו שם יכול לברך, אבל אם אינו מזהה אותו לא יכול לברך. וע"ע שם בתשובות הפוס'.
וע"ע בענין זה בשו"ת גם אני אודך תשו' הרב חן פדלון (ח"א סי' ח) שכתב באריכות על הענין, והסיק שם דאין לברך אם רואהו מאחוריו. וכ"כ בשו"ת גם אני אודך תשובות הר' משה שמואל דיין שליט"א (ח"ה סי' ז). וע"ע בס' מאיר עוז – ערבה (ח"י עמ' 513) שהביא את דברי מדברי הפוס' ולא הסיק.
ועי' בס' שמענו כן ראינו (עמ' שמז) שנשאל הגר"ח קניבסקי זצוק"ל: האם צריך לראות דוקא את פניו של האדם גדול, או גם אם רואה אותו מאחוריו יכול לברך, בגמ' איתא ראיתי את רבי מאחוריו, את רבי מאיר מאחוריו, שהחזיק את זה למעלה. מי שרואה אותו מאחוריו יכול לברך, או רק כשרואה את הפנים. וענה: יכול להיות שיכול.
♦
מעשיות מרבנים שברכו ברכה זו
איתא ברכות (נח:): רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו, ושהחיינו. אמר להו אנא נמי כיון דחזיתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא הנך תרתי וברוך חכם הרזים. אמרו ליה חכימת כולי האי יהבי ביה עינייהו ושכיב.וע"ע בס' זכרון למשה – תולדות החת"ס (דף פ"א ע"א) שהחתם סופר היה מסופק אם לברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו על רבו הגאון רבי משולם איגרא, מכיון שהרמב"ם השמיט ברכה זו מחיבורו, ובלי ספק דהיינו טעמא דסבירא ליה שאין לנו חכמים בזמן הזה שראוים לברכה זו. אבל אפשר שלא נאמר כן על גאון עוז כמו רבינו משולם. וכשהקביל פני הגאון, פתח ואמר, תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו, ובירך בשם ומלכות בקול רם, והמשיך בשאלה, רבינו למה הרמב"ם השמיט דין זה, ותירץ לו תירוץ על פי דרך החריפות והפלפול עיי"ש. ועי' בהשמטות (שם דף צ"ז ע"ב) מה שהעיר בזה. וסיפור זה הביאו בשו"ת חת"ס (חלק אהע"ז סי' יא).
ובס' מלוא העומד (להגרי"ש בלויא זצ"ל בתחילת הספר, תולדות חייו), מסופר כי הגאון רבי שמעון מנשה זצ"ל רבה של חברון כשהיה בן צ' ברך ברכה זו בשם ומלכות כאשר התקרב למוהרי"ל דיסקין זצ"ל שבא להשתטח על קברי האבות (וברך אפי' שלא ראהו כי היה סגי נהור). ועי' בעלי תמר (ברכות פ"ט ה"א) שהביא שהר"ש מנשה בירך על השדי חמד.
ובס' סדר הפרשיות (בראשית עמוד שנד), בליל כ' באדר התרס"א בדרך עליית האדר"ת לארץ ישראל וז"ל: בהיותי על הספינה בין סטאמבול חלמתי שהתראיתי עם הרב ר' נחום שפירא הגאב"ד בקהילת שאט, ובירך עלי בשמחה שהחיינו וגם ברכת שחלק מחכמתו ליראיו, ואמרתי לו איך לא חש לברכה לבטלה כי אמר לו שאני ירא ד' והחלום נתקיים בי ב"ה, שבבואי לנמל יפו ועליתי ביבשה על אדמת ארצנו הקדושה קבלוני קהל רב בכבוד גדול וברכו עלי בקול רם ברכה זו, ואני דאב לבי עלי על הכבוד הזה, וכן בבואי למחוז חפצי ירושלים עיה"ק ת"ו ברכו רבים מאד בקול רב ולבי נקפני לענות אמן. עכ"ל.
ובס' תולדות רבי עקיבא איגר (בתחילתו) כתב שדוד רע"א בירך על רע"א ברכת שחלק מחכמתו ליראיו.
ועי' בס' הנהגות ופסקים (עמ' 49) שבמיר ברכו על הגאון רבי חיים עוזר וענה אחריהם אמן.
וכן ברכו על הגאון רבי שלמה אלישיב בעל הלשם (גדולי הדורות ח"ג בערכו שנת תר"א – תרפ"ח).
ובס' מגדולי הדורות (פרק מודה על האמת), כתב שבעל השרידי אש הורה לתלמידו לברך על הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד, ברכת שחלק מחכמתו בשם ומלכות.
ובס' מרביצי תורה ומוסר (כרך א עמ' שכה) הביא סיפור מהגרי"ח זוננפלד שכשקיבל את הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל ר"י חברון, בירך בקול שחלק מחכמתו ליראיו בשם ומלכות. וכן הובא סיפור זה בשו"ת שלמת חיים (סי' רז).
ובס' מאיר עוז – ערבה (ח"י עמ' 511), כתב בשם ספר אמת ליעקב שר' ברוך בער ליבוביץ בירך ברכה זו על הגאון רבי דוד פרידמן אב"ד קארלין. (וחלק מהסיפורים שהבאתי כאן, לקחתי משם).
שו"ת מנחת אלעזר (ח"ה סי' ז) כתב שראה בעיירות גדולות לרבנן קשישאי שברכו ברכה זו בשם ומלכות.
ובס' שער העין (עמ' קלז) הביא עדות מהגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, שהרב מטשאבין לבש כובע ובירך שחלק מחכמתו בשם ומלכות על הרב גוטסמן זצ"ל, אע"פ שהיה צעיר ממנו בל' שנה.
ובס' מעשה איש (ח"א עמ' מב) נשאל הגרא"ז מלצר זצ"ל אי צריך לברך על החזו"א והשיב: פשיטא. עוד מובא שם שר' יעקב רוזנהיים ז"ל נכנס לחזו"א ובירך בקול רם ברכה זו וענה ע"ז החזו"א אמן.
ובס' הליכות שלמה (סו"פ כג) כתב: וסיפר רבנו שהלך עם הגאון ר' דוד בהר"ן לבקש את החזו"א (כשהיה בשכונת גבעת שאול, בירושלים), ובירך הגר"ד בהר"ן על החזו"א ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, והחזו"א חייך ולא אמר דבר. ופעם בלימוד הישיבה האריך בענין לפנ"ע, והזכיר את מה שאומרים בשם הגר"י סלנטר ז"ל שאין לפנ"ע במידות, והאריך לבאר הדברים, ואמר ששמע שבירכו לפני חכם אחד את הברכה ברוך "שחלק מחכמתו ליראיו", וכולם ענו אמן, וכי יעלה על הדעת שהכשילו בלפנ"ע בגאוה, אלא אדרבה יודע אני בלי ספק שהלה הצטער בשעת מעשה, ואמר אוי למי שהבריות מתעין בו, והיה זה לו למורת רוח.
ובס' מאיר עוז (הנ"ל) כתב: ועיין בס' הרב מפונוביז' (ח"ב עמ' רפ), ובס' לפיד האש (ח"ב עמ' תקמו) על האדמו"ר מצאנז' זצ"ל, ובס' לקט שיחות מוסר (מהדו"ח, בפתיחה על ראש ישיבת סלבודקא רבי יצחק אייזק שר), והסבא מסלבודקא (במהדו"ח עמ' תשנא), ועי' בדרשות לחם שלמה (בהקד' אות כה) שברכו על הגרש"ז ארנייך ז"ל.
ובס' פסקי תשובות (ח"ב סי' רכד הע' 17) כתב: ונביא כמה מהם אשר העלינו בחכתינו, ראשית חכמה (שער האהבה פ"ו אות ל"ח), וזל"ק: עוד מהדברים שצריך האדם לבחון בשכלו השגחת הקב"ה על ישראל, כשיבחין ענין החכמה הנתונה ממנו יתברך לראויים לה, וכמ"ש חז"ל הרואה חכמי ישראל מברך וכו', וכבר ראינו פה צפת חכמים שהיה ראוי לברך עליהם ברכה זו.
ובס' אורחות רבינו (ח"א עמ' צב) כתב שאחד בירך על בעל הקהלות יעקב והחזו"א אמר שעשה כדין. וסיפור זה הובא בס' אעלה בתמר (עמוד ס'). וע"ע במהדו"ח (ח"א עמ' קעט) שכתב שהסתייפלר אמר שיש לברך על הגרי"ז ועל הר' אהרן קוטלר. וכן מובא בס' שמענו כן ראינו (עמ' שמח). וכן מובא בס' אלא (פכ"ד אות) שהגרח"ק אמר שיש לברך על הרב אהרן קוטלר, והוא עצמו בירך על הגר"מ פיינשטיין.
ובכתבי עט וויז'ניץ (תשנ"ו) הביא מעשה מהגאון רבי יואל טוביס שהיה עם הגר"מ פיינשטיין ופלפלו בענין אם יש ת"ח בזמן הזה, ושאל הרב יואל את הרב משה אם לענין ברכת שחלק, יש ת"ח בזמן הזה, וענה לו רבי משה שתלוי בהרגשת כל אחד, ואם מרגישים שנמצאים לפני רב גדול אפשר לברך, ושבאמצע השיחה רבי יואל בירך ור' משה ענה אמן. והסיפור הובא בשו"ת דודאי אשר – אלגבי (ח"ה עמ' קצד).
ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יג עמ' י) כתב: ונהירנא שכאשר בא גאון הגאונים מהר"י רוזן זצל"ה בעל צפנת פענח לויען יצ"ו ברכו עליו ברכה זו, ובב"ח או"ח סי' רכד משמע קצת שצריך שיהי' בקי בנגלה וגם בנסתר כי זה חכמתו חכמת ד' ידיעת שמותיו וכו', יעש"ה. עכ"ל.
ועי' בס' רב רבנן על מרן בעל שבט הלוי זצוק"ל (בדברי הגרא"י דינר עמ' רכה) שהגרי"ד קופלמן בירך ברכת שחלק על מרן בעל שבט הלוי זצוק"ל.
וזכורני כעת דראיתי סרט מהגאון המקובל רבי דב קוק שליט"א ברך על מרן הגרי"ש אלישיב ברכת שחלק בשם ומלכות. ועי' בס' גם אני אודך תשובות הגר"מ חליוה (חי"ז עמ' עה) שכתב שכשנסע הגראי"ל שטינמן לצרפת הורה הגר"נ קרליץ לברך עליו, והגאי"ל אמר שאפשר לברך על הגרי"ש אלישיב ושכן הורה הגר"ח קניבסקי. וכמפורסם שהגרב"מ אזרחי שליט"א בירך ברבים על מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל.
ובס' וישמע משה (ח"ב עמ' פז) כתב שהגרי"ש אלישיב בירך ברכה זו על הרב מטשאבין.
כתב בס' אור ההלכה (ח"ה פ"ה ה"ד): מרן אזמו"ר אור לציון זיע"א, בירך שחלק מחכמתו בלא שם ומלכות, על הג"ר משה פיינשטיין זללה"ה. לבד ממנו לא ידוע לי עוד מי שבירך עליו, אכן מסתבר דבדור קודם היו עוד רבים שבירך עליהם, כגדולי הדורות המפורסמים, שאור תורתם וקדושתם זורח עד דורינו אנו, ומאיר את עיני ישראל.
עי' בס' אביהם של ישראל על ר' מרדכי אליהו (ח"א עמ' 239) שכתב: באחד מן הביקורים המשותפים בארה"ב סיירו הרבנים במוסדות החינוך, ועמד שם אחד ובירך "שחלק מחכמתו ליראיו". אמו"ר זצ"ל אמר מיד כי זו ברכה לבטלה. עמד הגר"מ אליהו זצ"ל, ואמר: אם ברכת על הרב שפירא – אין זה ברכה לבטלה! לעומת זאת, באחד מביקוריו של הגר"מ אליהו זצ"ל במוסד חינוכי גדול בארץ, שאל ראש המוסד את אמו"ר זצ"ל האם לברך "שחלק מחכמתו" על הרב האורח, וענה לו: בהחלט כן, כשנודע לגר"מ אליהו על כך, ענה: כבר הורה זקן.
בס' מנהגי הראש"ל (ח"א עמ' 52) סיפר שכשהגיע הגר"ע יוסף לישיבת כסא רחמים, שאל אותו הגר"צ מאזוז, אם כולם יברכו או רק אחד יברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו, וענה טוב שיברך אחד.
בס' מנהגי הראש"ל (ח"ב עמ' 84) כתב: כשוחח עם הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל בעל מחבר ספר "אגרות משה", בהיותו בארה"ב (בשנת ה'תשל"ג), בירך עליו שחלק מחכמתו ליראיו. (כך שמעתי).
ועי' בס' מאיר עוז (ח"י עמ' 512) שסיפר שהוא נכנס עם הגר"י זילברשטיין שליט"א למרן הגראי"ל שטינמן וביקש ממנו הגרי"ז להוציאו יד"ח בברכת שחלק מחכמתו. וכן עשה.
ובס' שמענו כן ראינו (פרק יד סי' ד) הביא שמרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל סיפר שאביו מרן הסטייפלר בירך על ר' מאיר שמחה. ובהע' שם צי' שכ"כ בס' אורחות רבינו (ח"א עמ' צג), אמנם שם הוסיף שגם בירך על הח"ח ועל חכם אחד שלא זוכר שמו.
ועי' בס' דברי שי"ח – במשנתם של הגריש"א והגרח"ק (עמ' מו) שסיפר שהגרח"ק כשהלך לבית חמיו הגריש"א בירך עליו, ושגם כשהיה חולה מחוסר הכרה והלך לבקרו בבית חולים בירך ברכה זו.
ועי' בשו"ת דודאי אשר – אלגבי (ח"ה עמ' קצג) שכתב שהעידו בפניו שהרה"ג ר' שלמה זעפרני שליט"א בירך ברכה זו בפני הגרי"ש אלישיב.
♦
העולה מן האמור
א. הגירסא של הגמ' ורוב רבותינו הראשונים ומרן השו"ע היא: בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו.אמנם מצינו לרמב"ם ועוד ראשונים שכתבו: בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו ליראיו.
ב. טעמים רבים מצינו בפוס', בענין למה בברכת חכמי ישראל הגירסא היא, "שחלק", ובאומות העולם היא, "שנתן". ובניהם:
מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק מהשם אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו. (ב"י). מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה בישראל כתיב, כי חלק ד' עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט. (ר"ד אבודרהם, הו"ד בב"י).
ג. מחל' גדולה בענין ברכה זו בזמן הזה, דעת רוב רבותינו האשכנזים וחלק מהרבנים הספרדים, וביניהם: הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב מאיר מאזוז, הרב משה לוי, ועוד, שגם בזמננו צריך לברך ברכה זו בשם ומלכות.
אמנם קצת מרבותינו האשכנזים, וחלק גדול מרבותינו הספרדים סוברים שאין לברך ברכה זו בשם ומלכות בזמן הזה, ובניהם: הערוך השלחן, הפתח הדביר, היפה ללב, הבן איש חי, הכף החיים, האור לציון.
ד. בענין מהו גדרו של ת"ח לענין זה, לא מצינו גדרים ברורים בפוס' לענין זה, ומסבה זאת, כתבו כמה פוס' דאין לברך ברכה זו בשו"מ וביניהם: הערוך השלחן, העולת תמיד, הבן איש חי, הכף החיים, האור לציון ועוד. אמנם כמה מרבותינו הפוס' כתבו דאפשר לברך ברכה זו והגדר הוא (לפי הרב חזון עובדיה): חכם גדול בתורה ובחכמה וביראת ד', ומורה הוראות בישראל. אמנם הרב ברכת ד' כתב: חכם מחכמי ישראל, שהוא מורה הוראה מובהק, כלומר, שיודע לישא וליתן בתלמוד בעומק העיון ובסברא ישרה, להוציא דין אמת על פי כללי ההוראה המקובלים בידינו מדור דור, ויראת ד' היא אוצרו, כלומר, שמתנהג בענוה ובחרדת קדש, ובשאר מדות טובות, נאה דורש ונאה מקיים.
ה. כמה פוסק' סוברים דאין לברך ברכה זו, אלא לפני כמה חכמים, וביניהם: העולת תמיד, והכף החיים. אמנם רוב רבותינו הפוס' כתבו דמספיק לפני חכם אחד, וביניהם: החיי אדם, הערוך השלחן, החזון עובדיה, ועוד.
ו. בענין אם אפשר לברך ברכה שיש לנו ספק בה ע"י קריאה בגמ' איפה שהברכה כתובה בגמ', יש מחל' בפוס', יש פוס' דאפשר לסמוך ע"ז ולברך ע"י קריאה בגמ', וכן נהגו כמה חכמים לפסוק, וביניהם: החתם סופר, הגר"מ פיינשטיין, הגרי"ש אלישיב, ועוד. אמנם דעת הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה, וכן דעת בניו הגאונים בעל הילקוט יוסף ובעל ההלכה ברורה, ועוד כמה פוסק', שאין לעשות עצה זו, מפני שיש חשש של ברכה לבטלה.
ז. בענין אם אפשר לברך ברכה זו ע"י ראיית החכם מאחוריו, דעת הרבה מרבותינו הפוסק' שאין לברך, וביניהם: הגראי"ל שטינמן זצ"ל, הגר"ח קניבסקי זצ"ל, הגר"נ קרליץ זצ"ל, ועוד. אמנם דעת כמה מרבותינו הפוס' דאפשר לברך את הברכה ע"י ראיית החכם מאחוריו, וביניהם: הגר"א נבנצל, הגרז"נ גולדברג, הגר"ש גרוס, ועוד.
ח. מצינו הרבה סיפורים מרבותינו הפוס' שברכו ברכה זו, אמנם ידוע מפי סופרים וספרים שאין לפסוק הלכות מספרי סיפורים, וכיו"ב כתבו בס' מאיר עוז – ערבה (ח"י עמ' 512), ובס' שו"ת שערי חיים (ח"ב עמ' קמב - קמג). ע"ש.
♦ ♦ ♦