הרב עמיחי כנרתי

קדימת שלום בית במצוות

נר ביום חול

מבואר בשבת כג, ב שנר שבת משום שלום בית, קודם לנר חנוכה וכן קידוש היום: "אמר רבא, פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו". ופירש רש"י, "נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו בשבת, והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות".
ויל"ע האם חידוש זה הוא רק בנר שבת (כמשמע כאן ברש"י), שהוא תקנה גמורה מדרבנן, או שגם בנר ביום חול, שיש בו את הענין של שלום בית, שבני הבית ילכו בבית ולא יכשלו, אבל אין שם תקנה דרבנן כמו בנר שבת, האם גם הוא עדיפה מעלתו על מצוות דרבנן של נר חנוכה ויין לקידוש היום, ויקדם להם אם אין סיפק לכולם. ועיקר הספק הוא, האם דוקא מצוה יכולה לדחות מצוות אחרות, או גם קיום של מעלה וענין גדול יש בכוחו לקדום לדברים אחרים. והיינו שאינו דוחה אותם בידים אלא רק קודם להם, וממילא לא נשאר כסף לדברים האחרים, והרי הוא כאנוס בהם.
ודבר זה כבר משמע בריטב"א (החדשים, מוה"ק) על שבת שם, שכתב: "נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. פי' ואם אין לו שמן לשתיהם מדליק של ביתו, ואין צריך לומר כשבא להדליקם שתיהן מקדים להדליק נר ביתו ולא עוד אלא דהא הוי היכירא טפי ופרסומי ניסא, וכן בערב שבת מדליק של ביתו תחלה מן הטעם הזה". ומשמע שבתחילת דבריו לא עסק בנר שבת, ובכל זאת יש שם את חידוש הסוגיה להקדים נר לקידוש היום ולנר חנוכה[2]. ובשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קפא כתב להסתפק בזה. ובשפת אמת שבת כה, ב כתב: "שם בגמ' א"ר אבהו זו הדלקת נר בשבת, ר"ח לא גרס בשבת [וכן הוא בתדב"א זוטא (פ' ט"ז) בנוסחא הישנה] וגם לגי' דידן נראה הכוונה דמזה למדו חכמים מצות הדלקת נר בשבת, אבל ותזנח משלום הוא בכל הלילות דכשאין נרות להדליק ליכא שלום, וכן התקינו נר בשבת שיהיה שלום".
♦

הבנת החידוש שמצוות דרבנן יוקדמו למצוות קידוש היום דאורייתא

ונראה להוסיף על זה, שלפי הצד הזה שהמעלה של שלום בית קודמת (ואפילו בלי מצוה), יתכן לומר שלא התקנות נידונות כאן, אלא העניינים, ושלום בית הוא מושג דאורייתא [כדמצינו בסוטה שנמחק השם עבור זה, ראה לקמן מדברי הרמב"ם], וגם פרסומי ניסא ודאי מדאורייתא [כדמצינו הרבה מצוות זכר ליציאת מצרים, וכדמצינו בקרבן תודה, כמו שהעירו על זה הפרשנים, ראה בפרשת צו בספורנו, אברבנאל והעמק דבר].
ולפי זה נראה לומר, שאפשר ליישב בזה שאלה גדולה בראשונים בשבת שם, איך נר שבת ונר חנוכה קודמים ליין לקידוש שבת, שהיא מצוה מהתורה לפי חלק מהראשונים[3] (והרמב"ם ועוד ראשונים נקטו שהיין הוא דין מדרבנן). והראשונים התלבטו מאד איך תקנות חכמים של נר חנוכה או נר שבת קודמות לזה, ראה בר"ן על הרי"ף, ריטב"א ועוד. ולדברינו הכח והמעלה של שלום בית ופרסומי ניסא הוא מהתורה, וכמו שמצאנו ששלום בית בלי תקנה יכול לקדום לתקנה גמורה של נר חנוכה, כך יתכן שנרות שבת ונרות חנוכה מצד מעלתם הדאורייתא יוקדמו ליין לקידוש. והיינו מצד שאין מדובר כאן על דחיה, כמו עשה דוחה לא תעשה וכיו"ב, אלא על קדימה מה לעשות בכסף שיש, מצוה זו או זו. ודוק, וצ"ע[4].
♦

דברי הרמב"ם על שלום בית

והרמב"ם סוף הל' חנוכה כתב: "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקידוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
ללמדך שגם שלום בית הוא יסוד שיש לו לעיתים כח דחיה נגד מצוות, כמו בתורה בפרשת סוטה. וברור ששלום בית לא דוחה בד"כ איסורין, מפני שבין אדם לחבירו לא יכול להתיר לנו איסורים, ואצלנו בסוגיה רק מגדיר דין קדימה, ומילא אין לו כסף למצוה השניה, ואנוס ופטור.
ועכ"פ שמענו מסוגיה זו את מעלת השלום בית אצל חז"ל, שקודמת אפילו לעניינים כ"כ חשובים כמו פרסומי ניסא ויין לקידוש, ישמע חכם ויוסיף לקח, לעורר ליבו מהלכה זו שיש בה מוסר גדול לחיים.
♦ ♦ ♦