תכנון העירוב בשכונת בֶּווִיס מארקס בלונדון
בלונדון יש כתשעה מליוני אנשים, ובלונדון רבתי כ-15 מיליון [ראה באיור המצורף שמפת לונדון הולבשה על א"י כדי להמחיש את הגודל שלה], וברור ששטח זה משמש ליותר מס' ריבוא.♦
א. דיומדין
בשכונת אדג'וואר יש כבר עירוב, ומ"מ עובר בה כביש ראשי החוצה אותה לרוחב השכונה. הצעתי להציב דיומדין בפתחי הרחוב הראשי: יש שכתבו עצה להפוך את תחילת הרחובות שבכניסה לעיר לרשות היחיד, ורה"י זו תגדור את הכביש על סמך דברי החזו"א שרה"י גודרת את הרשות שחוצה לה - ובכך הכביש שבתוך העיר כבר לא יהיה מפולש לסרטיות שמחוץ לעיר, ולכן גודרים את ראש כביש הכניסה לעיר בשתי מחיצות גמורות, ובשתיהן בונים דיומדין, וביניהם מחברים בצוה"פ; עצה זו מתבססת על ההנחה שרבי יוחנן הסובר שהרבים מבטלים מחיצות של 'שֵם ד' מחיצות' - מודה שרבים אינם מבטלים שתי מחיצות גמורות, ונמצא שלכו"ע יועילו שתי מחיצות מלאות המשולבות בדיומדין - כדי להיחשב רה"י מדאורייתא, אלא שלריטב"א רבי יוחנן הצריך שלש מחיצות כדי להיחשב רה"י - ולדבריו יוכלו לסמוך על זאת רק אם יפסקו כחכמים; ומה שבזה"ז שאין עולי רגלים לא סומכים על פסי ביראות - נאמר כשמעוניינים להתיר ללא צוה"פ.לפנינו הנידונים המרכזיים בתכנון העירוב בשכונת בוויס מארקס בלונדון [המפה עדיין לא גמורה]:
♦
ב. רוב מחיצות
העירוב בשכונת בוויס מארקס כעת הוא בתהליך הקמה וקבלת רשות מהרשויות; בתכנון העירוב העתידי הסתמכו על מחיצות שסביב התמזה, והעומד מרובה של מחיצות החוֹמות של הרכבת, שתחתיהן כשלשים גשרים, ובמקומות שנותרו יש בניינים שביניהם צריכים צוה"פ. מחיצות הנהר ותעלת המים, עם מחיצות גשרי הרכבת, עם מחיצות הבניינים – מהוות כמעט את כל היקף העירוב, וכל שנותר הוא כשלשים פרצות, ולהכרעת החזו"א פרצות יותר מי' אמות פוסלות מדרבנן בלבד.♦
ג. מחיצה מעל התמזה
נהר התמזה אסור כמובן בטלטול, כדין כרמלית [ראה בהמשך, לגבי אמת המים], ולכן חובה להפריד אותו מהשטח המוקף; לאורך נהר התמזה יש טיילת. לכל האורך יש מחיצה גבוהה המפרידה בין המים למדרכה.כתב הרב עופר לבנת "המחיצות של הנהר מצוינות. יש כמה מקומות בודדים בהם היה ירידה של מדרגות לנהר, אך לדעתי אף אחד מהם לא מהווה פרצה מהטעמים הבאים: א'- פחות מעשר אמות – נראה לי לכולי עלמא כי לא בוקעים בהם רבים – כנראה בעבר שימש לירידה לסירות אבל כיום כמעט ולא אם בכלל. ב'- המדרגות בשיפוע של תל המתלקט".
אמנם, לעתים מחיצה זו שקועה תחת המדרכה, והמדרכה בולטת לפניה מעל התמזה, כגון כשעשו מקום אכילה מעל המים שאורכו יותר מי' אמות לאורך גדת המנה. במקרה זה המדרכה פתוחה לאוויר מעל י' שמעל התמזה, כלומר אויר כרמלית מעל י' - דהוה פתוחה למקום פטור, ואינה אוסרת את העיר (סברא זו הוזכרה בשו"ת אמרי יושר א' ב', והחמיר רק באם המשך הגשר מגיע לקרקע כרמלית). אף שהיתר הטלטול על הגג הוא רק אם הגג בולט רק פחות מד' טפחים מעבר למחיצות [והחזו"א חשש אף בפחות]. אבל כל זאת כשרוצים להפוך את הגג לרה"י, אלא שמחיצותיו אינו ניכרות, אבל אם המקום מוקף ודינו כרה"י, ורק יש מקום שהקרקע בולטת מעל המחיצות - דינו כחורי רה"י, ומותר לטלטל מרה"י לשם, וכ"ש שאינו מבטל את המחיצות (משנה עירובין צ"ח: "זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת", ובשו"ע שמ"ה ט"ז "זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד' - הוי כרמלית, אלא אם כן חלון הבית פתוח להם", ובפשטות מ"ש בעירובין פ"ז: ובשו"ע שנ"ה א' "ממלאין מים מגזוזטרא בשבת" - מדובר שאפשר להכניסם גם לבית).
אמת המים: איתא בעירובין (פ"ז.) "אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בכניסה וביציאה", וביאר רבינו יהונתן (עירובין כ"ח: ד"ה מתני') שהאמה נחשבת כרמלית כי היא באה מכח הנהר שהוא כרמלית; כתב הרשב"א (עירובין י"ב.) שאמת המים חולקת רשות לעצמה ונחשבת כרמלית גמורה [כלומר, ולא תהא ניתרת במחיצות החצר] רק כשהיא עוברת דרך העיר מצד לצד, וכ"פ השו"ע (שנ"ו א',ב'); אמנם, בהמשך הביא הרשב"א את דברי הראב"ד שהמחמיר גם כשאמת המים נכנסת ויוצאת, וכך החמיר החזו"א (קי"א א', ק"ג א'-ו').
דרך שטח העירוב יש תעלת מים המיועדת לסירות, שמימיה ראויים לשתיה, והיא נכנסת ויוצאת דרך האזור המוקף, אך לא רק שיש לה מחיצות לכל אורכה - אלא גם לרוחבה יש מחיצות, כי בשל הפרשי מפלסים - יש בתעלה כעין סכרים שמאפשרים כניסת הסירות ל'מתחם מגודר' שבו ניתן להעלות את מפלס המים ולהורידו - כדי לאפשר את המשך שיט הסירה בתעלה; מתחמים אלו כמובן גדורים, וגורמים לניתוק של חלקה הפנימי של התעלה מחלקיה שיוצאים מתוך השטח המוקף, הן מדרום והן מצפון. המחיצה הדרומית ממש בגבול השטח המוקף לעירוב, ואילו המחיצה הצפונית נמצאת כ-150 מטר לפני קצה היקף העירוב, ושם נבדקו מחיצות האורך ונמצא שכולן עמוקות יותר מי' טפחים.
לכן: א. מאחר שמי התעלה טובים לשתיה - הרי שהחלק שבין שתי המחיצות איננו כרמלית אף אם מחיצותיו לא גבוהות, עכ"פ כל זמן שהן סגורות; ב. אם המים לא היו טובים לשתיה - היה צריך לאסור את הטלטול באמה כדין קרפף בית סאתים זרוע [כמש"כ בהמשך לגבי אגם המים], ואז היו צריכים מחיצות טובות מכל הכיוונים כדי שלא לאסור את הטלטול בעיר הפרוצה לאותם מים שאינם ראויים לשתיה, והיה צריך לוודא שהפתחים שיש במחיצות התעלה הם פחות ממשך י' אמות, ולא בקרן זווית; ג. דין התעלה מהמחיצה הצפונית ועד סוף השטח המוקף לעירוב: לרשב"א כמובן לא תאסור כי התעלה לא חוצה את העיר, אך לראב"ד כן תהווה בעיה, ולדבריו צריכים מחיצות צדדיות טובות כדי שרק מקום התעלה יהיה אסור, ולא תאסור את שאר השטח המוקף, ואכן המחיצות נמדדו ונמצאו תקינות.
♦
ד. גשר נפתח
עוד מקרה מעניין היה גשר שמאפשר מעבר לאניות, אך הוא לא נפתח למעלה, כדרכם של גשרים נפתחים, אלא נפתח הצידה, כלומר סובב על צירו, והכביש שמעליו פשוט מסתובב, ונראית מחיצה בסוף הכביש, והאניות יכולות לעבור.מאחר שגם כשהכביש סגור נותר חריץ בין הכביש לגשר - הרי שהמחיצה שבסוף הכביש קיימת תמיד, גם כשהגשר סגור.
בדקתי מתחתית הגשר - והמחיצה מגיעה עד החריץ, כלומר שאין גג בולט מעליה.
ומה שכל מחיצה צריכה ד' טפחים לפניה - מתקיים כאן בשופי, שהרי במבט מתוך העירוב לגשר [שנמצא בחוץ] - יש לפנים מחיצה זו שטח נרחב, ורק כלפי חוץ היא סגורה ע"י הגשר הנפתח [הערת הרב חרמוני, וראה דיון נרחב בזה בהמשך].
הקשה הרב עופר לבנת שליט"א ששנינו (עירובין ע"ח:) חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורוחב ארבעה - מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או תבן, מלא עפר או צרורות - מערבין אחד ואין מערבין שנים, כלומר שאם התעלה המפרידה בין החצרות לא רחבה ד' טפחים משפה לשפה - לא נחשבת כהפרדה, ומערבין אחד ולא שנים, ואין זה רק דין בעירוב שתי חצרות אלא גם בהגדרת מחיצה, כמ"ש האבני נזר (רע"ב א') שכשהחריץ פחות מרוחב ד' לא מערבין שנים ולא אומרים גוד אסיק, כי מחיצה לפחות מחלל ד' איננה מחיצה, ולפ"ז כשבין גגין אין מרחק ד' - נחשבת מחיצה שאינה ניכרת שאין בה גוד אסיק כי אינו רואה חלל ד', וא"כ ה"נ י"ל שכשהגשר סגור אין חלל ברוחב ד' בין מחיצת העירוב ובין תחילת הגשר, וממילא מחיצת התעלה מבוטלת, ולא תועיל לגדור, עכת"ד.
דין זה מופיע בשני מקרים דומים: א. פטרו את הזורק לבור שברה"ר כשהבור מלא פירות, וחייבוהו כשהבור מלא מים (שבת ק'.), ש'מים לא מבטלי מחיצתא, פירות מבטלי מחיצתא'; ביאר המגיד משנה שכשמלא בפירות המחיצות לא ניכרות, תוס' כתבו שמדובר דוקא בפירות טבל שאינם ניטלים בשבת, והמאירי (שבת ק'.) כתב שפירות מעכבים את השימוש בבור [הסביר את דבריו האמרי יושר (א' ב') שלביטול הבור צריך לבטל את אויר הבור - שרק הוא רה"י, ומאחר שאיננו דבר ממשי - די במילוי פירות ממשיים באופן זמני, ולכן לא הצריכו עפר שמבטלו לעולם]. ב. לגבי עירוב בין שתי חצרות [ובפשטות כך גם בין רה"י לרה"ר, שזה הנדו"ד] שנינו שחריץ עמוק י' מחלק את החצרות אם רחבו ד' בין שפה לשפה 'אפילו מלא קש או תבן', אך לא אם 'מלא עפר או צרורות' - שאז מערבין אחד כי החריץ כבר לא מפריד ביניהם; ביארו תוס' (שבת ק'.) שמדובר שמלא בפירות טבל שלא ניטלים בשבת אך אם ניטלים - אין זו הפרדה בין החצרות, הרמב"ן (שבת ק'.) כתב בשם הר"ח שלא תלוי באם ניטל בשבת - אלא באם ביטל את הפירות או שרק הצניען שם, והמאירי (שבת ק'.) כתב שתלוי באם ניתן לעבור עליו - כשמלא עפר הכל אחד כי ניתן לעבור מזו לזו, משא"כ במלא פירות שיתקלקלו בדריסתו - המחיצה לא תתבטל והם ישארו כשנים [הסביר את דבריו האמרי יושר (א' ב') שכדי לבטל מחיצה שבין חצר לחצר או בין רה"י לרה"ר ע"י מילוי האויר ד"ט שמחוץ לה - צריך לבטל את גוף המחיצה שהיא דבר ממשי, ומחיצה ממשית מתבטלת רק ע"י דבר שביטלו שם לעולם, ולכן לא הסתפקו בפירות].
מ"מ, לשון המשנה היא שרוחב החריץ המפריד בין החצרות [ובפשטות ה"ה התוחם את גבולות השטח המוקף, כבנדו"ד] צ"ל ד' טפחים, ויש לדון האם המחיצות מפרידות גם כשהגשר הנפתח מכסה את המחיצות בשיעור יותר מי' אמות - ואז אין באותו מקום ד' אמות פנויים בין מחיצות שני צידי התעלה; הצד לאסור הוא שפשטות לשון המשנה והראשונים היא שכשרוחב החריץ פחות מד' טפחים - מערבין אחד, והצד להתיר הוא שהתנאי של ד' טפחים פנוים [כי מחיצה שאינה עשויה לד' אינה מחיצה] מתקיים במה שאותה מחיצת התעלה השקועה נחשבת כעולה ['גוד אסיק'], וממנה הרי יש ד' טפחים פנויים כלפי פנים השטח הניתר; ועוד, ומכיון שעדיין נותר חריץ פנוי בין המחיצה ובין הגשר [כפי המציאות בנדו"ד] - יתכן שדי בהיכר מועט זה, כפי שמשמע מלשון רש"י ששני גגות נחשבים כמופרדים זה מזה אפילו ע"י מרווח קטן, ורק כש'הגגות מחוברין שאין אויר ביניהן' אין אומרים 'גוד אסיק' להתיר לערב שנים על הגגות [כך משמעות הריטב"א (עירובין פ"ט.) בדעת רש"י, והוסיף שגם כשאין כלל אויר בין הגגות - י"א שלדין 'גוד אסיק' די אף במחיצה פחות מי' על הגג שניכרת רק מעט, וכ"פ הבית מאיר (סוף סי' שע"ד) והחלקת יעקב (קע"ה)].
לכאורה משמעות רש"י (עירובין ע"ח:) שרוחב ד' בחריץ בין חצרות נצרך כדי לתת למקום זה שֵם פתח [=שמאפשר להחליט אם לערב אחד או שנים] - שאם החריץ אינו רחב ד' הרי 'נוח לפסעו משפתו אל שפתו' [כלומר מדלגים מעל החריץ], ואין זה פתח המאפשר לטלטל בין חצרות שעירבו יחד, אך לא משמע מדבריו שהמחיצה מתבטלת לחלוטין ולא תועיל גם במקרה שהתעלה לא מפרידה בין שתי חצרות אלא היא רק גודרת את רה"י. וכבר צויין לעיל שכך משמע להדיא מדבריו בסוגיית גגין סמוכין - שאין אומרים 'גוד אסיק' במחיצות הבנינים רק 'כשהגגין מחוברין שאין אויר ביניהן', כפי שמשמע שהבין הריטב"א (עירובין פ"ט.) בדעתו; האמרי יושר (א' ב') הבין שגם כשהחריץ אינו רחב ד' המחיצות ניכרות, ומ"מ מערבין אחד כי היא מחיצה נדרסת, ופסולה, כי פוסעים מעליה ונוח תשמישה [וזה טעם שמואל בגגין סמוכין; והוכיח מתה"ד (שנ"ח) שכלל זה אף בעשוי בידי אדם (והחזו"א חלק עליו ועל טעמו)]. אמנם, הריטב"א (עירובין ע"ח:) כתב להדיא "כל שאינו עמוק עשרה, אי נמי כל שאינו רחב ד' טפחים - לא מחיצה היא כלל, ופיתחא נמי לא הוי דמפסע פסעי ליה", וכ"כ להדיא האבני נזר (רע"ב א') שכשהחריץ פחות מרוחב ד' לא מערבין שנים כי לא אומרים גוד אסיק, כי מחיצה לפחות מחלל ד' איננה מחיצה כדי לומר בה גוד אסיק, ולפ"ז כתב שגם כשבין גגין אין מרחק ד' - נחשבת מחיצה שאינה ניכרת שאין בה גוד אסיק כי אינו רואה חלל ד' [בכך מעמיד את רש"י (עירובין פ"ט: בדעת שמואל) – גם כשהגגין לא צמודים], וכ"כ החזו"א (ק"ח י"ג [ויש לעיין, שהחזו"א מתבסס על רש"י שבת ט'. - אך רש"י כלל לא דן על גוד אסיק אלא רק על גוד אחית!]); בכמה ראשונים (כגון הרמב"ם עירובין ג' י"ב) מצאנו שהשתמשו בלשון "פחות מכאן מערבין אחד" שבפשטות קאי גם על אינו רחב ד' ולא רק על אינו עמוק י' [ובדברי הרמב"ם אין זה ברור, שהרי המשך דבריו "ואם מיעט עמקו" הולך רק על העומק].
אמנם, הנידון שלנו איננו טלטול בין חצרות שמשני עברי תעלה, אלא הגדרת תעלה כגודרת את הרשות שמעליה, כלומר 'גוד אסיק', ובסברא ניתן לחלק שאף שאמרו שכשאין ד' טפחים ברוחב התעלה יערבו אחד - אך אין זה מפני שתעלה צרה איננה מחיצה, אלא מפני שכשנוח לפסוע מזו לזו הוה כחצר אחת שאינה מופרדת, ולכן מערבין אחד, ולעולם תחשב מחיצה כדי לגדור רשות בודדת; אך למעשה אינו נראה לחלק בכך, שהרי רק כשהתעלה רחבה ד' התירו לערב שנים - שזה נידון אמיתי של הפרדה זו מזו, שדומה לנידון של גדירת רשות יחידה.
אמנם, בנידו"ד נראה שכלל אין מקום לאסור, שהרי שנינו (עירובין ע"ח:) "נתן עליו נסר שרחב ארבעה טפחים... מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד", ופירש"י שהוא גשר דהוי כפתח, וטעם הדבר שהגשר מיועד למעבר עליו, ואינו מתבטל שם וממילא איננו כעפר או צרורות; א"כ בנידו"ד שהכביש שבתוך התעלה איננו סתם כביש אלא גשר נפתח, י"ל שדינו כנסר, כלומר כפתח - שלא מקלקל את המחיצה. אך יש לדחות, שהרי כתב המג"א (שע"ב כ"ט) שאם הגשר באורך יותר מי' אמות - אין מערבין שניים, וביאר מחה"ש "אבל יותר מעשרה לא מיקרי פתח אלא פרצה", וכ"פ הנו"ב (תניינא מ"ב) שגשר מהוה פרצה. לכאורה פשוט שכל מה שגשר מהווה פרצה במחיצות הוא מפני שהגשר בד"כ מונח מעל המחיצות, וממילא מונע את ה'גוד אסיק' שלהן, כדין 'גג הבולט מעל מחיצות' שאז דינן כמחיצות שאינן ניכרות, וכ"כ החלקת יעקב (או"ח קע"ה) "דאיסור של גשרים הוא כשהגשרים מכסים את קצה וסוף של המחיצה שלמטה ולא יניח לעלות למעלה ולומר גוד אסיק" - וממילא בנדו"ד, שהגשר לא מגיע מעל המחיצות אלא רק לפניהן - אינו פוסל אף ביותר מרוחב י' אמות. אך י"ל שהחלקת יעקב הלך לשיטתו שסובר שהפסול בתעלה שאין בה רוחב ד' איננו מפני שאין כאן מחיצה וממילא אין כאן 'גוד אסיק' (כפי שסברו החזו"א, ועוד), אלא מפני שהיא מחיצה נדרסת (שהוא פסול רק במחיצה העשויה בידי שמים, ולא במחיצה העשויה בידי אדם) (הערת הרב לבנת).
אך עדיין, מכיון שגשר זה נפתח לעתים, ואיננו קבוע שם לעולם (שו"ע הרב שע"ב י"ט) - דינו לא גרוע מתבן וקש שלא ביטלם שם, וממילא כלל לא מבטל את המחיצה (אהל יעקב ע"ג), ולכן אין ספק שניתן לומר על מחיצה זו 'גוד אסיק' ולהתיר את הכביש גם ללא צוה"פ, אפילו אם בעת סגירת הגשר לא היה שם חריץ ניכר; עוד דנו בגשר נפתח האבני נזר (רצ"ג) שדן אם עכ"פ כשהגשר סגור יבטל את המחיצות, והסיק להקל כשהגשר נפתח לעתים מזומנות, וכ"פ האמרי יושר (א' ב') שגשר שעשוי לסלקו במעבר ספינות - אינו ביטול למחיצות, אף שעתיד להחזירו למקומו, וכ"פ המלמד להועיל (א' ס"ח).
אמנם, סוף סוף מאחר שהגשר נפתח רק באמצעות חשמל - הרי שלכאורה יש להחשיב אותו כמי שאינו ראוי לפותחו בשבת, אך ביאר בשו"ת זקן אהרן (ב' י"ז) שכשאינו ראוי לנעול רק מחמת חוק התורה או השלטון - אינו דומה לדלתות הטמונות בעפר (המוזכרות בגמ') - שהן אינן ראויות לנעילה מחמת עצמן כי מחוסרות מעשה בגופן, וכ"פ החלקת יעקב (קע"ה) שכשאינו ראוי רק מחמת איסור שבת - לא נחשב שאינו ראוי. ועוד כתב הזקן אהרן שהרי הגשר ראוי לפותחו ע"י נכרי כי מותר לומר לנכרי לתקן לצורך מצות עירוב [והאריך בראיות]. לענ"ד יש להוסיף שמאחר והנכרים בפועל פותחים וסוגרים את הגשר לעתים תכופות לצורך עצמם למעבר ספינותיהם [בלי קשר ליהודים] - הרי שבפועל הגשר לא מבוטל שם, ואין צריך להגיע לטעמים אלו [שאינו ראוי לפתוח רק מחמת איסור שבת, ושאפשר לומר לנכרי לפתוח לצורך העירוב].
עוד יש להוסיף את מה שרצו לצרף סניף להיתר ממה שכשפותחים את הגשר יורד מחסום מהצדדים וחוסם את המעבר - וצורתו כמחיצה, שהרי החלקת יעקב (קע"ה) החשיב מחסום נפתח כמחיצה הראויה לינעל, ושאם פותחים וסוגרים אותו כמה פעמים ביום - נחשב אף כדלתות הננעלות בלילה [ויש אף כמה פוסקים שהתירו במחסום נפתח - שכשהוא נסגר צורתו רק כצוה"פ (ולא כמחיצה)]; אמנם, לכאורה ממ"נ אין כאן תוספת היתר, שהרי כשהגשר סגור אין מחסום, וכשהגשר פתוח ויש מחסום - הרי המחיצות עצמן גלויות [בנוסף למה שיש מקום לומר שכל היתר דלתות נפתחות הוא רק כשרוחב הפרצה פחות מי' אמות, משא"כ בנדו"ד]; אך מ"מ י"ל שגם כשהגשר סגור והמחיצות 'נעלמו' - עדיין המחסום המורם משמש כביכול כצוה"פ, לפי דברי הפוסקים שדלתות פתוחות הן כצוה"פ (הרב לבנת).
♦
ה. אגם מים
יש מעין מתחם מים סגור:לא בטוח שהמים מוקפים מחיצות י' טפחים בכל ההיקף. המתחם עצמו סגור במחיצות, כך שניתן היה להחליט שהוא לא חלק מהעירוב, אך מעדיפים שהוא יהיה חלק מהעירוב כי זה מקום יפה להסתובב ולשבת. טעמנו מהמים והם ראויים לשתייה, ולכן חשבנו שאין כאן בעיה. אני מניח שאף אחד לא באמת שותה מהם כי יש בהם ירוקת והם לא מזמינים במיוחד.
השבתי: הלכתי לאורך כמה נקודות בגדותיו עם גוגל, ולא ראיתי מקום ללא מחיצות, וגם לא ראיתי שהוא פתוח לתמזה [בזה אולי לא הבחנתי טוב] וממילא בוודאי שאין דינו כאמת המים. החיבור לתמזה נראה סגור במחיצות, ואף שברור שיש מעבר מים - אבל הרי מחיצה תלויה כשרה על המים, וכך נראה החיבור לתמזה:
וכל שנותר הוא להחליט אם הוא עצמו כזרעים, וממילא אסור לטלטל אליו וממנו אם הוא מוקף, והאם הוא פוסל אם איננו מוקף.
לגבי איכות המים נחלקו אם מועיל שראויים לשתיית בהמה, ובמקרה שלנו המים ראויים אפילו לאדם - כך שכלל אין מחלוקת שאין דינם כזרעים.
אם היו מוקפים בעצמם והנידון הוא לטלטל בתוך האגם - הרי שהיה זה היקף שלא לדירה, אבל כאן הם חלק מההיקף שכולל גם דירות.
לסיכום - אינני רואה שום בעיה באגם זה, אא"כ הוא פתוח לתמזה, שאז כבר אין זו סוגיית 'זרעים' אלא הדרינן לסוגיית 'אמת המים' - לפי דעת הראב"ד והחזו"א שבאמת המים אין צורך שתפלש את העיר, וגם אז רק כלפי טלטול ממנה ואליה, כשהיא מוקפת מחיצות, אא"כ מחיצותיה לא תקינות - שאז היא תאסור את הטלטול בעיר.
♦
ו. צוה"פ שאינה סמוכה לכותל, וחצר מפולשת
לעת עתה, יש להסתמך שם על צוה"פ שאינה צמודה לכותל משני צדדיה, כלומר בין שני עמודי תאורה שעל המדרכה, כדעת האחרונים שאין צורך בצוה"פ בחיבור לכתלים [כדעת המתירים (חיי אדם, ערוה"ש) וכן הקיל המ"ב בשעה"ד, דלא כהכרעת החזו"א שצריכים חיבור למחיצה עכ"פ בצד אחד], ובלבד שהפתח שנותר פחות מי' אמות [בפרצה יותר מי' נצרך להשתמש במחיצה מצוה"פ קטנות]. מקווים שיתאפשר בעתיד להוסיף עמודים בסמוך לבניינים, כגון עמודי תאורה סולאריים.♦
ז. פתח המשמש כמעבר לרבים
כמו כן באותם פתחים המשמשים למעבר ויש בהם עומ"ר אך לא צוה"פ – חייבים להסתמך על דעת הרמ"א שמבואות שלנו נחשבים כחצר מפולשת ולא כמבוי מפולש – וניתן להתיר בעומ"ר אף ללא צוה"פ.♦
ח. מנהרות הרכבת כצוה"פ, משקוף שאיננו יורד
עיקר ההיקף עשוי מהכתלים של הרכבות, אלא שתחת הרכבות יש גשרים שהיה צורך להתיר כצוה"פ, ויש לדון בשימוש בכתלים ובתקרת המנהרות כקנים של צוה"פ:♦
ט. השימוש בתקרה כקנה העליון של צוה"פ
נחלקו הראשונים והאחרונים האם תקרה יכולה לשמש כקנה העליון של צוה"פ, ומחלוקתם תלויה במחלוקת גירסאות בירושלמי (עירובין א' ט') לגבי סכך האם לגרוס "לא נעשה לכאן" או "לא נעשה לכך". כל מחלוקת זו מיירי לגבי טלטול תחת התקרה, שהרי אין כאן 'משקוף' אלא רק תקרה רחבה, אך הנדו"ד מדבר על היתר העיר, שאותה תקרה של הגשרים לא מעליה, אלא היא חלק מהפתחים המרובים שיש במחיצות הרכבת שסובבות את ההיקף, ואת כל גשר וגשר ניתן לראות כפתח ממשי, שנראה כפתח ועשוי להיות פתח, וגם התקרה שלו נראית כמשקוף סותם מלמעלה – כלפי היוצאים בפתחים אלו, וממילא לא דומה למחלוקת הנ"ל; ומה שתקרה זו רחבה – מה בכך, היכן מצאנו הגבלה לרוחב המשקוף של צוה"פ? ובפרט לראשונים המתירים להתייחס לסכך הסוכה כמשקוף של צוה"פ – לא מצאנו הגבלה כזו.לגבי השימוש בתקרה כמשקוף של צוה"פ כתב המ"ב (שמ"ו ל"א) שעמודים תחת גג הבולט מכותל הבית לרחוב נידון כצוה"פ, ומכך שהזהיר שלא להוציא מרה"ר לשטח הגג שמעבר לעמודים [שדינו ככרמלית] - מוכח שאף אמצע התקרה נחשבת כמשקוף של צוה"פ, וא"צ דווקא סופה [גם בלשון המג"א (שמ"ו ג') לא מוזכר 'סוף הגג', אף שבלשון הגר"ז שמ"ו י"ב כתוב 'שבקצוות']. החזו"א (קי"א ה') כתב שגם הקנה העליון צריך להיות בולט למטה מכל שטח התקרה, אבל התקרה עצמה אינה נחשבת לקנה עליון בצו"ה, כמש"כ המ"א (תר"ל ב') מהירושלמי; לולא דברי הגר"א שהצריך שבשעת עשיה יהא הסכך לקנה עליון לצו"ה - יש לפרש שדי "שמשמש לצו"ה ומציאותו משמש צורת פתח", משא"כ סוף סכך לא נעשה לכך "אין צורת הפתח עליו אלא המשך תקרה עליו, ואף אם יחשוב בלבו להיות לקנה עליון לאו כלום הוא".
אמנם, כל דברי המ"ב והחזו"א מיירי רק כשהתקרה משמשת למשקוף כלפי טלטול תחתיה, אך כשהיא חלק מצוה"פ הכללית כלפי העיר, הרי שיש כאן צוה"פ מעולה, ומה בכך שהתקרה רחבה.
♦
י. השימוש בכתלים כקנים של צוה"פ
כתב החת"ם סופר (ו' ל"ד) שסתם פתח ניכר ליוצאים ונכנסים מחמת הגיפופין, ולכן דייקו תוס' שרק הוזכרה גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ולא שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר, וממילא אף שצוה"פ היא מחיצה גמורה, אבל אם כלל אינה ניכרת – לא עבדי אינשי, כמו שלא מועיל פתח בקרן זוית אף שהוא פתח גמור כי לא עבדי אינשי כך, ולכן אף שמצד צוה"פ מועיל קנה בסיד טחוי אבל מאחר שאינו ניכר אין ראוי להתיר בפחות מחוט הסרבל, ומה שהראשונים התירו בסיד טחוי – היינו כשניכר עכ"פ במשקוף העליון כשאינו גבוה כ' אמות; ונמצא שאף שלחי העומדת בחצר לא מועילה כי אינה ניכרת בחלל המבוי – אך בצוה"פ אין צורך בקנים העומדים כשהמשקוף בתוך כ'; דברי הד"מ והמג"א (שס"ג כ"ח) שלא מועיל חוט מכותל לכותל, שהרי הצריכו דוקא קורה טפח, ורק בסוכה הקילו דהיא חומרא בעלמא – קשה, שהרי חייב במזוזה מן התורה, והיה לנו להקל בעירוב. ואת קושיית הד"מ א"כ מדוע הצריכו קורה טפח היה ליישב שמדובר כשבא לחלק באמצע המבוי, אבל בתחילת המבוי שני כותלי המבוי הוה כשתי מזוזות, ואם הקורה העליונה בתוך עשרים ויש היכר בקורה העליון - י"ל אה"נ דמהני ביה כותלי המבוי שבראשה במקום מזוזה, וצ"ע, וכשיש ב' קנים בולטים למעלה מהכותל אף על פי שהם עומדים אחורי הכותל בתוך החצר או הבית - י"ל דמהני, וכ"כ הגריש"א (קובץ תשובות ה' צ"ו) בשמו ש"דוקא באמצע המבוי אין להניח החוט על כותלי המבוי אבל בסוף שפיר דמי". המ"ב (שס"ג קי"ג) סתם שכותלי המבוי אין נחשבין במקום הקנים, אא"כ יש עמוד בולט שסמך עליו מע"ש.♦
יא. ראשי הכתלים
כתב המג"א שלא מועיל חוט מכותל לכותל שהרי הצריכו דווקא קורה טפח, וכך סתם המ"ב; כתב החת"ם סופר שהוא רק כשאין היכר לצוה"פ, כגון כשהמשקוף מעל גובה כ', אך אם יש היכר ניתן להניח את החוט על הכתלים, וצ"ע. ומ"מ דוקא באמצע המבוי אין להניח את החוט על כותלי המבוי אבל בסוף שפיר דמי (הגריש"א בדעת החת"ם סופר). החזו"א (קי"א ה') כתב שראשי הכתלים [=ההולכים בניצב לצוה"פ] לא נחשבין למזוזות להכשר צו"ה אלא בעינן שתהא המזוזה סותמת מקצת הפתח, כמש"כ המ"א, אמנם "אם הצו"ה צורתה שלמה שהמזוזות סותמות מקצת הפתח וכן קנה העליון סותם מקצת אויר הפתח - חשיב צו"ה אע"ג דלא נעשה לשם צו"ה", כהוכחת הגר"א שפתחי שימאי פסולים רק מצד ההירוס ולא כי לא נעשו לפצימין. ומה שפסלו בפצימין הנעשים לחיזוק תקרה "היינו דלא ניחא ליה כלל בסתימת הכותל, אלא העמודים משתמשים לחיזוק תקרה, אבל זה שניחא ליה בסתימתו - ממילא הפרוץ שם פתח עליה, ומקצת הסתום שבצדי הפרצה נחשבין לפצימי הפתח". וכך הוא כשהאכסדרה פתוחה למקום האסור בטלטול והוא רוצה את צוה"פ כדי שיוכל להוציא לאכסדרה – הרי שכעת הפצימין משמשין לפתח וחייב במזוזה.המהרש"ם (א' ר"ו) דן שאם נמשכים כתלים הלאה מראש המבוי לצדדים, אף שאין כותלי המבוי נחשבים כקנים לצורך צורת הפתח – אבל הכתלים שנמשכים לצדדים [=ההולכים במקביל לצוה"פ] נחשבים כקנים לצורת הפתח.
♦
יב. נמצא
אם בפתח המנהרה יש כותל מימין ומשמאל בניצב לעומק המנהרה, וכן התקרה יורדת מלמעלה [כלומר, כשהיה מעל פתח המנהרה קנה עליון העשוי מהגשר עצמו או מהקורות המחזיקות את הגשר, או מהמעקה שמעל הגשר - אבל ניכר היטב שהוא בדיוק מעל אותן תחילת כתלים], אף שאין כניסת כתלים או תקרה לתוך חלל המנהרה עצמה אלא רק ניכר כשמסתכלים מתוך ההיקף אל כתלי המנהרה – הרי זו צוה"פ מעליא כלפי התרת העיר. ואכן, כמעט תמיד נמצאה קורה עליונה או תחילת הגשר מעל תחילת הכותל של הגשר.♦
יג. תקרה פנימית
אך כל זאת כשאכן יש תקרה מעל תחילת המנהרה, אך באם תקרת הגשר לא מעל תחילת הכותל אלא יותר בתוכו – חייבים למצוא בליטה מהכתלים פנימה שתשמש כלחי, אא"כ אותה בליטה הרוסה בחלקה – שאז נחשבת כפתחי שימאי, או שחלקה התחתון לא סמוך בתוך ג' טפחים לקרקע – שאז היא כמחיצה תלויה, או שאינה מגיעה לגובה י' טפחים מהקרקע – שאז אינה מועילה כלחי.ואם אכן יש בליטות פנימה – לענ"ד ניתן לראות את כל תקרת הגשר כמשקוף העליון שמעל אותן בליטות, אף אם התקרה מאד רחבה, ומה בכך שיש משקוף רחב מעל העמודים? שהרי באמת ובתמים אלו פתחים אמיתיים באותן חומות שמעליהן הרכבות ומתחתן כבישי מכוניות [ומה שכתב החזו"א (ע"א כ"ה) "אילו הוסיף קנים הרבה זה אצל זה יצא מתורת משקוף, ונמצא דהכל תלוי בענינו וטבעו" איננו עניין לדידן, ששם מדובר בשיטת הריטב"א שהחזו"א לא פסק כמותה, שלשיטתו הכותל עצמו לא יכול להיחשב כקנה של צוה"פ, כי הדרך להציב מזוזות ומשקופים מחומר נפרד, וכתב שגם הריטב"א יודה כשעשה כותל דק במקום הפתח, אך אם הוסיף עוד ועוד קנים כאלו – חזר להיות כותל, אך בנדו"ד הוא באמת פתח מעובה שנראה כפתח ללא היסוס].
במקרה של קנים תחת תקרה חלקה גם לא הקפדתי שיהיה קנה מול קנה, שהרי צוה"פ כשרה באלכסון [רק בפסין של תיקוני חצר הצריכו שיהיו זה כנגד זה].
♦
יד. תקרה לא חלקה
לא היה לי נוח להתיר אם התקרה לא חלקה מבפנים אלא יש בה ירידות במקומות שונים – אא"כ הבליטות בכתלים הן תחת אותה בליטה מהתקרה, ובמקרה שזה מה שהיה אמרתי שיוסיפו קנה תחת הצד השני של הבליטה. הם ניסו לפני כן להדביק פס מחומר חזק ודבק טוב כלחי, אך בשל האבק והבליטות שבכתלים עתיקים אלו - הפס יצא מההדבקה. לענ"ד יש לתקוע כמה מסמרים, לנקות את הכותל באמצעות מים להורדת אבק, ולייצר 'קנה' מדבק חזק, כגון 'סופר 7', שיהא דבוק גם למסמרים כדי למנוע את תלישתו, או לחבר במסמרים חוט כעין חוט חשמל – שאת זה אנשים נמנעים מלהוריד.על כל זאת יש להוסיף את היתר פי תקרה – שנדון בהמשך.
♦
טו. ריצפה בלחיים
הקפדתי שהבליטה היוצאת מהכותל היא אכן בליטה, ולא חלק מרצף של בליטות, מחמת סוגיית 'ריצפה בלחיים' – שבה מוכח שאף שכל קנה הוא בולט כלפי האויר שסביבו, אבל רציפות הלחיים מחמת דין 'לבוד' גורמת לכך ששום אחד מהקנים לא יחשב כלחי שסותמת את המבוי, אא"כ היא בולטת יותר מאחרות.אמנם העיר הרב חרמוני שיש להכשיר מכח דברי האבני נזר (רצ"א) שהקשה על תוס' שסברו שאין אומרים לבוד להחמיר לצרף שני סככים פסולים סמוכים להחשב כד' טפחים - מהמבואר ש'אומרים לבוד להחמיר' (בעירובין ט': לגבי רצפו בלחיים, ובעירובין כ"ה. לגבי הרחיק מהכותל פחות מג') – ויישב שאומרים לבוד להחמיר הוא במקרה שהלבוד יצר מחיצה, וממילא נוצרות החומרות הנובעות מהיותה מחיצה (להצריך לחי ולהצריך עשיה לשם דירה), וכשאמרו ש'אין אומרים לבוד להחמיר' - הוא במקרה שמתבטל שם מחיצה (כגון לראות את האויר שבין הקנים כלבוד שבכחו לבטל את הקנים), או בדבר שתחילת אמירתו כלבוד או גוד - תהיה להחמיר (כגון לצרף אויר פחות מג' לסכך פסול פחות מד') – וה"נ המחיצה כבר קיימת ללא לבוד, והלבוד רק בא להחמיר שלא לראות את הבליטות כקנים, ובכה"ג אין לומר לבוד להחמיר.
אמנם, העיר הרב מושקוביץ שכל בליטה גודרת רק כלפי הרווח הקטן שעד הבליטה הבאה, ואינה גודרת כלפי ד' טפחים הסמוכים לה [אין הכוונה לסמוכים לה לתוך חלל צוה"פ אלא פנימה מאותם שני ס"מ של החקק הקטן].
בפועל, בגשר מסויים זה פשוט להתיר מאחר שאותן בליטות הן בעיגול, והתבוננתי היטב לוודא שמחמת כן הבליטה הרצויה היא אכן בולטת יותר מהבליטות הסמוכות לה.
♦
טז. רשת כקנה העליון
במקרה שהסתמכו על הגשר עצמו ומתחתיו היתה רשת נגד יונים - לא אהבתי את זה, כי רשת בפשטות היא פתחי שימאי, וכפי שלא הייתי לוקח רשת כקנה צדדי - מדוע שתועיל כקנה עליון? אא"כ הרשת מגיעה רק עד העמוד, אך בין העמוד לתקרה אין רשת [כפי שהיה שם בכמה מקומות].אמנם, העיר הרב חרמוני שמעיקר הדין אין לפסול בזה, שהרי המ"ב (שס"ג קי"ג) כתב שחיפופים הסמוכים זה לזה בתוך ג' טפחים "יש לסמוך עליהם מע"ש לשם קנים של צוה"פ... ויש מחמירין בחיפופים כאלה שאינם עשויים דרך מזוזת הפתח ולא חשיב פתח", וניתן להחשיב את הרשת שתחת הגשר כמשקוף שיש בו חיפופים, שמעיקר הדין כשר, אלא שיש מחמירים בו.
הוסיף הרב מושקוביץ שאולי יש לצרף גם את הדעות שאין פתחי שימאי במשקוף העליון, ואת דעת המקו"ח שבעירובין אין צורך בפתח אלא רק בצורה של פתח.
♦
יז. בליטה שהיא חלק מצוה"פ אחרת
במקרה זה היתה ניכרת בליטה הנראית מתוך ההיקף, אך לענ"ד לא ניתן להשתמש בה כי היא חלק מפתח אמיתי אחר, ומאחר 'וחודו הפנימי מתיר' - הרי שלא נחשבת כבליטה, ולא תועיל כצוה"פ.♦
יח. בליטה מעל הלחי
בכמה מקרים מעל הקנים היתה בליטה קטנה בין הקנה לקנה העליון.במקרה שבתמונה, האפשרות היחידה להציב קנה היתה מאחורי שלט זה, כל צדדי השלט לא היו רלוונטים, ולענ"ד מאחר שהשלט מוגבה ג' טפחים מהקרקע - לא יהווה סילוק מחיצות כלפי הקנה. אלא שדא עקא שאף שבמקרה אחד וידאתי שמאחורי השלט יש חלל אויר, אך במקרה אחר אחורי השלט היו ממולאים בקלקר, אך עדיין כל בליטת השלט מעל הקנה היא מזערית.
העיר הרב חרמוני שאין שום נפ"מ בד' טפחים לדין זה, שאם מדובר בתקרה קבועה שמפסיקה בין הלחי לחוט – הרי שלכאורה היא מפסיקה גם בפחות מד' טפחים (מ"ב שס"ג קי"ב) "אם יש גג שמפסיק בין גובה החבל להקנים שלמטה לא הוי צוה"פ בזה כיון שהגג מפסיק בין החבל להקנים ואין עושין צוה"פ בענין זה", ואם אין זו תקרה אלא סתם בליטה בכותל – הרי שאין ראיה שהיא מפסיקה גם ביותר מד' טפחים (חזו"א ע"א י"ג '... אם יש ביניהן באויר דבר שאינו קבוע, נראה דאינו מפסיק, וכעין דאמר עירובין י' ב' עושה פס ד"א וכמש"כ לעיל סי' ה' סק"ד דבפחות מד"א אינו חולק את המבוי אף למפסל קורה משום דינא דקורה ע"ג מבוי'); ושיעור של ד' טפחים הוא הכרעה של הבה"ל (שמ"ה ט"ז ד"ה גג) לגבי טלטול על הגג שבולט מעבר למחיצות, ששם צריך שהגג יחשב רה"י ע"י גוד אסיק של המחיצות התחתונות למעלה, "וזה לא שייך אלא היכא שהמחיצות נכרות לעומד על הגג, משא"כ כשהגג מכסה על המחיצות לא שייך גוד אסיק וממילא כיון דאין לו מחיצות אינו רה"י ואסור לטלטל עליו" (מ"ב שמ"ה ס"ה); וקאמר שיש שהחמירו בגג קטן שגורם שהמחיצות לא תהיינה ניכרות, וי"א שמאחר שמיירי מעל גובה י' מהכרמלית – הרי שהגג רק פרוץ למקום פטור, והכריע המ"ב שבשיעור ד' טפחים הבליטה עצמה היא כרמלית, ובפחות מכך היא מקום פטור, אך אין לזה קשר לנדו"ד.
ויש לדעת שאיננו מוסכם שהפסק בין הלחי לחוט פוסל צוה"פ, שהתוספות שבת שס"ג ס"ד חלק על הט"ז שפסל בתקרה מפסקת, והוכחתו "שהרי הדין שא"צ ליגע נלמד מדין כיפה, ושם עיקר המשקוף הוא התקרה הישרה שאינה נוגעת במזוזות שלמטה, וכשרה אף שהעיגול מפסיק בין התקרה הישרה למזוזות" [העיר על דבריו ערוה"ש שס"ג מ"ו שאף שיש לחלק שזהו בבנין אחד, אבל גג כן מהוה הפסק כי הוא בנין אחר, אך סיים שמנין לחלק בכך? ושהרוצה לחוש לט"ז יעשה נקב]. וכ"כ האבני נזר רצ"א י"ב שיש להכשיר קנה העומד בשיפוע רחוק הרבה תחת חוט הטלגרף הבולט מהעמוד, והטעם שא"צ ליגע אינו מפני גוד אסיק כסברת שו"ת מים עמוקים - שאז היה קשה כיצד בסוגיית הכיפה העיגול אינו מפסיק בין רגליה לתקרה הישרה שמעל [אלא שלא הבנתי מדוע תלה את פסול ההפסק באם נצרכים ל'גוד אסיק', שהרי הט"ז הגדיר את הפסול ש'אין עושים צוה"פ בענין זה' - ולכאורה ה"ה גם אם אין נצרכים ל'גוד אסיק' אלא רק שהמשקוף יהיה מעל הקנים, ובפרט ש'גוד אסיק' אמור במחיצות ולא בקנה (אמנם, האבנ"ז רס"ד ז' כתב שמועיל גוד אסיק במחיצה פחות מד' שגם קרויה מחיצה, שהרי לחי משום מחיצה)].
♦
יט. עמוד מוגבה מקרקע הרשות
במקרה זה היו קנים בגובה י' טפחים גם לחזו"א במפלס העליון של המדרכה אך הם היו מוגבהים מעל ג' טפחים מהרשות שהם באים להתיר, כך במדידת ידית האחיזה שלפניהם - מצאנו מקום שבו יש ד' טפחים העשויה במתכות לבוד, אלא שתחתיה יש אוויר, ובפשטות זה מועיל להחשיב שהעמוד עומד על הקרקע שאליו הוא מתייחס.העיר הרב חרמוני שהרי נחלקו האחרונים האם דין 'לבוד' הוא למלא את החלל או רק לקרב אותם זה לזה, וכך העיקר כמ"ש המג"א (תרל"ב ה') "אם אין בפסולים ד' לא אמרינן שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד (טור), דלא אמרינן לבוד להחמיר, פי' נהי דאמרינן דחשוב כאלו שניהם סמוכים זה לזה - מ"מ לא אמרינן שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול" - וממילא לא ניתן יהיה לראות את החלל שבין המעקות כסתום וכאילו מהווה 'קרקע' שהיא הבסיס שתחת העמוד, אא"כ יש ד' טפחים בחומר עצמו שמרכיב את המעקות; אך דחה שאין זה עניין לנדו"ד, כי ב'לבוד להקל' בודאי מתייחסים לכל השטח כממולא, שהרי אפשר לעשות מחיצה מחוטים לבוד אף שצריכים שיעור ז' טפחים.
ומה שיתכן שבין סוף המשטח ובין המעקה יש שיפוע שיתכן שהוא בשיעור 'תל המתלקט' – אינו נראה שיש בזה פסול, שהרי הוא בשיעור פחות מג' טפחים (הרב חרמוני).
ואף שתחת המעקות יש חלל, אינני מכיר בזה פסול, שהרי די שהעמוד עומד על 'קרקע' ד' טפחים, ומה בכך שתחת הקרקע יש חלל, וכי יש פסול בכותל שנמצא על פי מערה, שיש ד' טפחים לפניו על הקרקע הסמוכה לו? וה"נ מה בכך שיש חלל תחת ה'משטח' העשוי מהלבוד. ראיה לזה יש להביא מעירובין ע"ט. 'אבל לארכו אפילו כל שהוא נמי - שהרי מיעטו מד'' - והוא בדיוק הציור הזה, שהנסר המונח באויר החריץ ממעט את רוחב התעלה המפרידה בין הרשויות.
♦
כ. קנה מסולק
מהצד השני של אותה צוה"פ היה קנה אלא שהוא היה מוקף לחלוטין במחיצות, כך שהוא עונה על ההגדרה של סילוק מחיצות (מ"ב שס"ג קי"ג, חזו"א ע' כ"ב), ורק פרצה אחת מצאנו בו, שבה גובה המחיצה היה פחות מי' טפחים לפי שיעור החזו"א - ונמצא שהקנה לא מסולק, עכ"פ לפי מדות החזו"א.מעט רחוק משם מצאנו עוד קנים משני צידי הירידה מהגשר - שיוצרים צוה"פ הכשרה רק לפי השיעור הקטן של האמה, כך שלמידות הגדולות כשרה צוה"פ הראשונה, ולמדות הקטנות - כשרה רק השניה...
כא. רצף של צוה"פ המקטינות את שיעור הפרצה
תחת גשר זה הקנים הגדולים ששימשו כקני צוה"פ מרוחקים יותר מי' אמות מהמדרכה שבימין, אבל היה ניתן לראות את המתכת השחורה שלאורך המדרכה כצוה"פ קטנות, היוצרות מחיצה של ד' אמות, עד המחיצה שנמצאת לרוחב המדרכה - כך שבפועל יש פחות מי' אמות. אמנם, העיר הרב פרקש שבצורות הפתח הקטנות אין בחלל אותה צוה"פ קטנה רוחב ד' בגובה י' פנוי לחלוטין שיכול לשמש כמעבר, כי יש את אותם ברזלים אלכסונים, ולפ"ז נותרה פירצה יותר מי' בין הלחי מהברזל השחור/אדום/לבן שתחת הגשר, ובין הכתלים. אך המציאות היא שהברזלים האלכסוניים צרים יותר מאשר המסגרת, ובכה"ג מודה החזו"א (ע' י"ט) שזו צוה"פ.לגבי החשש שמסגרת מתכת לא תחשב כצוה"פ מחמת הפרופילים הקבועים באמצעה באלכסון, שלא מאפשרים פתח י' ברוחב ד' [אא"כ הם צרים מהמסגרת, כפי המציאות בבוויס מארקס], העיר הרב חרמוני מכח האבני נזר או"ח רצ"ה י"ב שלגבי מזוזה פוסלים כשאין בחלל י' ברוחב ד' כי לא אומרים חוקקין להשלים לשוויא פתח, וגם ר"מ התיר רק כי יש במקצתו י' או ד', אבל לעירובין ההיתר לא תלוי ב'פתח' אלא שלא תהיה פרצה, ומה אכפת שנסתם באמצע במקצת, כלומר שלדעת האבנ"ז ככל שצוה"פ חסומה יותר - טפי עדיף, דדמיא למחיצה.
אמנם, העיר הרב מושקוביץ שעדיין אין מה שיגדור את הפירצה שבין אותה 'מחיצת צוה"פ' ובין המעקה המצמצם לפחות מי' אמות, שהרי ביניהם יש שני כתלים חלקים ללא פס ד' או שני פסים זה מול זה, והעומ"ר הנוצר מצוה"פ שתחת הגשר וממשיך עם 'מחיצת צוה"פ' השחורה לא יועיל לגדור פירצה זו, כי הוא ממשיך עם אותן צוה"פ קטנות עד סופן, ומדוע ש'ינתר' באמצע צוה"פ אלו כדי לגדור לכיוון מחיצת הזכוכית? ולכן חייבים להוסיף פס משהו למטה ממחיצת הזכוכית, או לבטל שם צוה"פ מאחת הצוה"פ הקטנות, כך שכביכול תפסק רציפות אותן צוה"פ בדיוק מול מחיצת הזכוכית.
בסיום 'מחיצות צוה"פ' אלו יש עדיין פרצה יותר מי' עד כותל הבנין, ואז חמשה עמודים קטנים – אבל גם הם אין בכוחם לצמצם את הפתח יותר מי', שהרי אתי אוירא דהאי גיסא והאי גיסא ומבטל לה.
ואף שיש גם בליטה פנימה – אבל היא לא מורכבת ממחיצה אלא מסתם פרופילים.
אשר על כן – או שירכיבו פס על מחיצת הזכוכית פחות מי' מאחת העמודונים, או שיבטלו שם צוה"פ מאחת המסגרות [כגון ע"י הרחבת האלכסון שבאמצעה עד שיהיה ברוחב הפרופיל היוצר את צוה"פ], או שיתקינו מחיצה בתחילת הרמפה שתחשב כפס ד' טפחים, ובתנאי שאכן היא מצמצמת את הפתח ד' טפחים מי' אמות.
בסוף נמצאה בליטה בצד השני של הגשר, שממנה לעמודון יש פחות מי' אמות - והיא יוצרת עם העמודון 'שני פסי חצר'.
♦
כב. חלוקת צוה"פ
לדעת החת"ם סופר ניתן להתייחס לכמה פתחים כאילו כל אחד פחות מי' אמות, והחזו"א חולק.יש מנהרה שהכניסה אליה מתוך העירוב והיא יוצאת בצידה השני מחוץ לעירוב:
הבעיה היא שיש בשני הצדדים קירות רצופים שנכנסים לתוך המנהרה. כתב הרב עופר שהצליח לבדוק את שני הקצוות החיצוניים של שתי המנהרות (היינו מנהרה לכל כיוון תנועה) והיה בשניהם פס בולט על הקיר.
כשנכנסים לתוך המנהרות - יש על הקירות משני הצדדים פסי מתכת הבולטים מעט, והם הקנים של צורת הפתח של המנהרה.
לגבי השאלה האם ניתן להחשיב את פתח שתי המנהרות כצורת פתח אחת גדולה, או בשל המחיצה המפרידה ביניהם צריך לבדוק כל אחת לחוד?
מתחילה היה נראה לתלות זאת במחלוקת של החזו"א והחת"ם סופר, האם לדינא דהרמב"ם שצ"ל צוה"פ פחות מי' אמות כשפרוץ מרובה – די להוסיף עמודים בין העמודים כדי להקטין את הפתח מי' אמות, שלחת"ם סופר מועיל כי הפתחים כעת קטנים, ולחזו"א אינו מועיל כי סוף סוף הפתח יותר מי', ומה שמוסיפים עמודים לא מהני, כמ"ש (חזו"א ע"ט ו') "דכל שהפרצה יתר מי' אף שיחלק את הפתח לשנים אינו כלום, דאותו הקנה שהעמיד באמצע הפתח לא חשיב מחיצה דאתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לי' וכדאמר י' ב' בפרצה יתר מי' בלא צו"ה לדידן וה"נ לרב בצו"ה, כיון דסוף סוף צריך לדון על יתר מי' במקום אחד שהוא פתח...".
אמנם, כשמסתכלים מתוך הפתח החוצה – נראית הפרדה מוחלטת בין שתי צורות הפתח, והוא ממש נראה כשני מבואות נפרדים, שכל אחד צריך תיקון בפ"ע, ולא כצוה"פ אחת עם איזו מחיצה באמצע - כך שקשה לי להקל ללא הוספת לחי בכל צד של הכותל המפריד.
ואין זה ברור, שכתב החזו"א (ס"ט ד') "ומשמע דאף בגבוה י' דוקא במשך ד"א, אבל בפחות מזה, לא חשיב הפסק, ומיהו דוקא כשהפרוץ בין הפס עד כותל מבוי שכנגדו, יתר על הפס אבל אי הוי עומ"ר, ודאי הוי הפסק, וצריך בו"ח לכל צד". כלומר, כותל בגובה י' טפחים מחלק את המבוי לשנים להצריך בתים וחצרות בכל צד דוקא כשהוא עומד מרובה על הפרוץ עד הכותל הנגדי של המבוי, ונוטה החזו"א לומר שה"ה כשיש בו ד' אמות והפרוץ מרובה [אך אינו 'ודאי' כמו בעומד מרובה], ושם הנידון הוא להחשיב את המקום כשני מבואות – כי במציאות נוצרים שני מבואות, וכן נידון לצמצם פתח יותר מי' אמות – להיחשב כשני פתחים קטנים – כי במציאות הם שני פתחים קטנים, אך אין לו נידון על קלקול צוה"פ קיימת מחמת כותל שבאמצע הפתח, ומנלן שבאמת צוה"פ מתקלקלת בכך? הרי לגבי חקק שבאמצע צוה"פ רק כתב החזו"א (קי"א ג') שאין ממלאים ממנו כי ההיקף שסביבו איננו מועיל לו – אבל לא כתב שהטלטול בכל העיר נאסר מחמת פסילת צוה"פ (כך ביארו במגילת ספר ה' ט', והרב גלבר ב'היכלא' גליון ז'); וכל שמצאנו בחזו"א (ע' כ"ב) שצוה"פ מתקלקלת מחמת הכותל שתחתיה הוא כשמקום העמוד נחשב מסולק, כלומר שאין גישה לעמוד מתוך המבוי, אבל לא מחמת כותל שרק נמשך מעט לחלל צוה"פ – וגם בזה הכשירו כמה אחרונים (אבני נזר או"ח רע"א י"ג, ר"צ, רצ"א, חת"ם סופר צ"א, צ"ו, מהרש"ם א' ר"ז) עכ"פ כשהקנה ניכר [לא סביר שהצריכו שיהיה ניכר דווקא לעומד אצל הקנה השני, וסביר שדי שיהיה ניכר מתוך המבוי, כבנדו"ד], והמ"ב (שס"ג קי"ג) ועוד אחרונים פסלו (פנים מאירות ב' קמ"ג, מקור חיים תיקון עירובין, חסד לאברהם תנינא או"ח ל"ו, האלף לך שלמה או"ח קנ"ה, קס"א, קע"ד, זקן אהרן א' או"ח י"ט).
♦
כג. פי תקרה במנהרות
שאל הרב עופר האם אפשר להתיר את המנהרה מחמת שהיא מתעקלת, ואולי ניתן לומר בזה פי תקרה יורד וסותם כאילו שהעיקולים נחשבים ככתלים הנצרכים לדין פי תקרה? והשבתי שבעיני אין צד כזה, שהרי כל מחיצה נמשכת ונמשכת, ופי התקרה הוא רק בנקודה שבה מסתיימת התקרה, ולא באמצע הדרך.באופן כללי יש לדון האם ניתן להתיר את [כמעט] כל הגשרים מדין פי תקרה יורד וסותם: אין אומרים היתר של פי תקרה כשהכתלים מפולשים, אלא דוקא כשהכתלים כמין גאם, והתקרה היא כמין גאם בפרצות שנותרו, אבל היתר זה יועיל גם כשהפרצה יותר מי' אמות.
גישתו של הרב משה ברלין היא שמאחר שניתן לומר על 'מחיצת' צוה"פ שהיא מחיצה כלפי מנין שתי המחיצות כמין גאם – לכן ניתן להחשיב את צוה"פ המקיפות את העירוב כמחיצות המועילות להחשיב את פתחי הגשרים מדין פי תקרה, אם מחיצות ההיקף הן אכן כמין גאם. וכך הוא המצב כאן, שבהתבוננות במפת העירוב המובאת לעיל, אם נחלק אותו לשני חלקים, מצפון ומדרום לתמזה, יתכן לומר שבכל אחד מהם יש שתי מחיצות ממשיות המורכבות מהתמזה ומצוה"פ, וממילא 'פי תקרה' יכול להועיל לגשרים שבמחיצות הרכבת בכל אחד משני אזורים אלו, ויש מקום רב להתיר את מחיצות הגשרים כשהן בתנאים המתאימים להיתר של פי תקרה.
מאחר שהגשר מעוגל כמין כיפה, יש לדון האם הוא בכלל אורזיליא, ולכאורה נראה שאינו בכלל, כי אורזיליה היא כשהתקרה עצמה משופעת, ואילו כאן התקרה ישרה לחלוטין, והזוית שבין התקרה והפה שמעליה – היא תשעים מעלות, אלא שכל התקרה כמין כיפה – ומה בכך?
איתא בשו"ע הגר"ז (שמ"ו י"ב), ובמ"ב (שמ"ו ל"א) שפי תקרה מועיל אף כאשר המחיצות אינן ממשיות אלא צוה"פ, ולפ"ז טען הרב משה ברלין שיש להחשיב תחת גשר כסגור ב'פי תקרה', בשימוש בשתי המחיצות המפולשות שתחת הגשר, והמחיצה השלישית עשויה מצורות הפתח של כל העיר - המגיעות עד הגשר משני צדדי הפילוש.
אמנם, אף שמקורו מהמעשה המובא בחזו"א ע"ט א' שהתיר לסמוך על כך בשעה"ד - אך החזו"א דן שם בזיז בולט ולא בגשר שאינו עשוי לתחתיו, כפי שטען האגרות משה (או"ח קל"ח-קל"ט) שאין לומר פי תקרה בגשרים תוך הסתמכות על ירידת קצה התקרה - כי הם נעשו לעל גבם עבור הרכבת ולא לתחתם. איתא בעירובין כ"ה: הנך מחיצות לגואי עבידן לבראי לא עבידן, עירובין צ"ה. סיכך על גבי אכסדרה... אין לה פצימין... רבא אמר פסולה לא אמר פי תקרה יורד וסותם... עד כאן לא קאמר רב התם אלא דהני מחיצות לאכסדרה עבידי, אבל הכא דהני מחיצות לאו לסוכה עבידי לא, וביאר רש"י סוכה י"ט. ד"ה דמחיצות 'דכי אגמריה רחמנא למשה לגוד אחית - במחיצה העשויה לחלל שלה אגמריה, ולא לחוצה לה'; עוד ראה באג"מ שם שהחמיר שדבר 'שלא נעשה לסכך כלל - אין לומר אף לתחתיו דין פי תקרה' והוא שונה מתקרת הגשרים המפולשין לרבי יהודה ש'מצד המחיצות שבצדדין - הוא כנעשה התקרה גם בשביל דין המחיצות שתחתיו', וכן משמע בדברי החזו"א ק"ז ט"ז שגם בשבת מתירים רק תחת התקרה אך איננה מתירה חוצה לה. אמנם בחו"ב עירובין י"ג ה' כתב שדין זה נאמר רק לגבי סוכה ולא לשבת; וראה בחזו"א ע"ט א' שחילק בין שבת לסוכה, והתיר לצמצם את פתח המבוי מי' אמות ע"י תקרה הבולטת מכותלו פנימה הן לתוס' [שמחיצות העיר יוצרות מחיצה של עומ"ר בחלק הפנימי של התקרה, וכותל המבוי הוא המחיצה השניה שתחת התקרה, ופתח התקרה החיצוני יחשב כ'פי תקרה' הסותם ומצמצם את הפתח], וכ"ש לרש"י [שדי בכותל המבוי להחשיב את התקרה כסותמת מכל רוחותיה], ואף שבכה"ג לרש"י המחיצות עשויות לתחת התקרה - מ"מ יתירו את המבוי והעיר שמחוץ לתקרה - כי לגבי שבת די שהמבוי כעת פתוח לרה"י (וכ"ש לתוס' שההיתר מחמת הפתח החיצוני - והוא יועיל גם למבוי). הוסיף האג"מ שכל זאת בגשרים שתקרתם ישרה, אבל אם היא משופעת הרי אין אומרים היתר דפי תקרה בכך.
לענייננו, כתב האג"מ שהיתרו של רבי יהודה לפי תקרה בגשרים המפולשים שפרש"י שיש להם מחיצות מלמטה בשני הצדדין, "שבעצם כיון שלא נעשו העליה והגשרים לתחתיהן אין לומר פי תקרה ורק מצד שני המחיצות שבצדדין שנעשו שם נחשב כנעשה גם התקרה של העליה והגשרים גם לתחתיהן שבין המחיצות ואמרינן פי תקרה" – והוא בדיוק הנידון דידן, שאין זה סתם גשר המתוח מעל הדרכים, כפי שיש ברוח הרביעית בברוקלין, אלא מנהרה שיש לה מחיצות מפולשות, שניתן להשתמש בהן, ובזה אמרינן פי תקרה גם לדעת האג"מ.
♦ ♦ ♦