מחבר ספר תורת המועדים
מודיעין עילית
האם אפשר לסמוך על כהני זמננו לעניין מתנות כהונה[2]
השיטות שכהני זמננו אינם מוחזקים
כתב הרמ"א סי' תנ"ז ס"ב לענין חלת חו"ל "י"א שאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן" ואחד מהטעמים כתב מהר"י וויל שם "דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי" [והטעם בזה ביאר מהרש"ל ביש"ש ב"ק פ"ה סי' ל"ה "מאחר שבעונותינו הרבים אין לנו היחוס כמו שהיה בזמן הבית, או אפי' אחר החורבן בימי התנאים והאמוראים, שהיו עדיין נזהרים בתרומות ובטהרות והיה קרוב מימי הבית, ועדיין היו יחוסיהם בידיהם, ובעוונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושין נתבלבלו, והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קודש בחול, אבל זרע כהנים ולויים קרוב לודאי שנתבלבלו, ואם לא כולו הרוב נתבלבל (וכו') ואם לא הרוב בודאי קרוב למחצה נתבלבלו". וכשיטה זו נקטו מהרשד"ם אה"ע סי' רל"ה, שבות יעקב ח"א סי' צ"ג, מג"א סי' תנ"ז, יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה].עוד טעם כתב בחזו"א שביעית סי' ה' סק"ד וסקי"ב כיון שבזמן הזה בחו"ל שאין תרומה נהגו להאמינם בלי חזקה שמדאורייתא סומכין עליהן שאין משקרין בדבר שאין להם ריוח כהונה [דהיינו שמרווחין כסף על ידי שאומרים שהם כהנים], נמצא שכהני זמננו, אינם כהני חזקה וא"א לתת להם תרומה, שאין נותנין תרומה אלא לכהני חזקה, שאם יתנו לכל אחד שיאמר כהן אני, יש לחוש שמשקר ואומר שהוא כהן כדי להרויח התרומה. ואין לומר שכיון שהוחזקו בדורות הקודמים לכהנים ע"ז שסמכו שאינם משקרים יחשבו כהנים מוחזקים אף לתרומה, צ"ל שכיון שאין בידנו כח למנוע מהכהנים בזמן הזה בא"י לעלות על פי עצמן, א"א לתת להם תרומה מחשש תקלה שיעלו כהנים חדשים עפ"י עצמן בשביל לקבל תרומה.
♦
יש מחלקים בין כהני א"י לכהני חו"ל
ויש שחילקו בין כהני א"י שלא עברו הרבה גליות ונשארו בחזקתן לכהני חו"ל שבטלה חזקתן [כ"כ הבית אפרים או"ח סי' ו' לפ"ז כתב בשבה"ל ח"י סי' רכ"ה שבזמננו שרוב הכהנים בא"י מגיעים מחו"ל דינם ככהני חו"ל].♦
מה שנוהגים לסמוך על חזקת כהונה לענין פדיון הבן ונשיאות כפים
וכל זה לענין אכילת חלה, אבל נשיאת כפים ופדיון הבן סומכין על חזקתן ונאמרו בזה כמה טעמים:המהרש"ם ביאר (ח"ה סי' ע"ב) עפ"י התבואות שור (סי' י"ח סקכ"ט) שכתב ש"חזקה זו אינה כשאר חזקות שבגמרא (וכו') דהא הכא לא ברור כשרותן מעולם ולא נתייחסו כלל, רק הכי קאמר שא"א לשנות דבר שנוהגין בו היתר לנהוג בו איסור כי אם בראיה ברורה, והיה מהני החזקה לפלגא, שלא אסרום בתרומה מפני שהיה מותר להם, ואסרו להם קדשים שעדיין לא נהגו בו היתר, אע"ג דהא בהא תליא, ותרומה לזר חמירא כקודש ויותר, מ"מ מאי דאחזיק אחזיק".
וכעין זה כתב הבית אפרים (אה"ע סי' קכ"ב): "בין לטעמא קמא ובין לשינויא בתרא, אינם כהנים ודאים רק כהני חזקה ומניחים אותם במה שהוחזקו, ואין מעלים אותם יותר מזה במה שלא נהגו בו עד עכשיו, לפי זה נראה דגם במה שנהגו והוחזקו לפרוש מפסולות לכהונה, נמי אין מוציאין אותם מחזקתם".
לפי זה כתב מהרש"ם (ח"ד סי' ע"ב) שזהו הטעם שכתב מהרי"ו שלא נהגו ליתן חלת חו"ל לכהן "והיינו דכיון דלא נהגו בזה לא אחזיק בהא, אבל בבכור אדם ובהמה שכתב מהרי"ט להדיא דאחזיקו בהו, כיון דאחזיק אחזיק".
עוד תי' מהרש"ם שם שמ"מ מדרבנן חייבים בנשיאות כפים ופדיון הבן ולכן יכולים לברך, משא"כ בחלה ותרומה שאין חייבים לאכול לא תיקנו רבנן שיאכלו.
ולדעת החזו"א שביעית (סי' ה' סק"ד י"ב) שכל דבר שיש ריוח יש לחשוש לנאמנות שלהחזקה, ביאר החזו"א שצ"ל שבפדיון הבן סומכין על מה שמחזירין הכהנים הפדיון.
עוד ביאר בשבט הלוי (ח"ג סי' ק"ס) שלכל מתנות כהונה ולנשיאת כפים אין צריך קדושת כהונה אלא רק שבט הכהונה ולכן כל שהוא מוחזק שהוא כהן סגי בזה, אבל לתרומה וחלה שהוקש לעבודת המקדש לחלק מהשיטות צריך קדושת כהונה שהחמירו בזה יותר שיהיה יחוס גמור ולא סמכו על החזקות עיי"ש ראיותיו [אמנם צ"ע בדבריו, שהרי בתרומה דרבנן הכל מודים שאין צריך כהנים ודאיים].
♦
העיקר לדינא שכהני זמננו הרי הן בחזקתן
ולמעשה רוב הפוסקים הכריעו שלא לפקפק בחזקת כהונה וסומכין על מה שנוהגים מנהגי כהונה מכח שאבותיהן נהגו מנהגי כהונה ולכן הרי הן בחזקתן [כ"כ המבי"ט בקרית ספר אס"ב פ"כ, מהרי"ט ח"א סי' פ"ה, וכן פסקו בחת"ס יו"ד סי' רל"ו, ערוה"ש תרומות סי' ע"א סעי' ט"ז, כנסת יחזקאל סי' נ"ו, חקרי לב ח"ד אה"ע סי' ב', זכרון יוסף אה"ע סי' ג', מנחת קנאות (למהר"צ חיות) דף ט, שם אריה אה"ע סי' נ"ג].וסומכים עליהם בכל דבר שצריך כהונה. אמנם רבנן החמירו במעלת יוחסין שלא לסמוך על כהני חזקה, ומה"ט החמירו גם שלא לתת להם בתרומה דאורייתא מחשש שלא יבאו לעלותן ליוחסין, אבל בתרומה דרבנן ונשיאות כפים ופדיון הבן שאין מעלין ליוחסין סומכים על כהני חזקה [חת"ס כתובות כ"ה: ד"ה נאמן להאכילו בביאור דברי הרמב"ם].
[ומה שמבואר בגמ' שמי שלא היה לו ייחוס בזמן עזרא הופקע מעבודת ביהמ"ק ומקדשי המקדש (חוץ מקדשי הגבול ותרומה דרבנן), הוא לפי שלרובם היה כתב ייחוס לכן מי שלא היה לו כתב יחוס היה בזה ריעותא, ועוד שרבים מעמי הארץ באותו זמן התחתנו עם גויי הארץ וילדו להם בנים, משא"כ עכשיו שכבר נתבררו ונתלבנו בזמן הבית ע"י ב"ד הגדול ממילא כל הנשארים בשם כהנים המה בחזקתן בלי ריעותא (עי' מבי"ט בקרית ספר אסו"ב פ"כ, שם אריה אה"ע סי' נ"ג, מהר"ץ חיות שם, חקרי לב שם, דרישת ציון דף כ"ו וכ"ז, וכעי"ז כתב בחת"ס יור"ד סי' רל"ו לענין עבודת המקדש)].
♦
כהנים מיוחסיםמשפחת כהנים המיוחסים שהם מזרע אהרן אע"פ שאין להם עדים רק כתב ייחוס שאינו מוסמך לגמרי, מ"מ כיון שמוחזקים שהם מזרע כהנים, י"א שבכה"ג אף לחוששין שאין בזמננו כהני חזקה, מ"מ בכה"ג אפשר לסמוך על חזקתן [כך כתב הרד"ל על עליות אליהו אות א' הערה ובביאור הנהגת הגר"א שאחר שפדה עצמו אצל כהנים מוחזקים נחה דעתו. ונראה שהגר"א ס"ל שדברי המהרי"ו והמהרש"ל אינם מדינא, ולכן בכהנים שיש להם כתב יחוס סבר הגר"א שאין מקום להחמיר].
♦כהן המעיד על עצמו ובעל תשובה
ודווקא שהוחזק מאבותיו שנהגו מנהגי כהונה, אבל אם הגיע אחד לפנינו ואין מכירים אבותיו ואומר על עצמו שהוא כהן אינו נאמן, ואע"פ שבאיסורים אדם נאמן להעיד על עצמו ובפרט כאן שהוא מילתא דעבידא לאגלויי, מ"מ כיון שיש לו בזה שבח יוחסין וריוח מתנות כהונה חוששין שמשקר (כ"כ בשו"ת מהר"ם סי' שכ"ה אות י' והובא דבריו ברא"ש גיטין פ"ה סי' י"ב ובמרדכי יבמות פ"י סי' ע"ג). ומה"ט י"א שאין מעלין אותו אף לתורה אף שאין לו ריוח שחוששין שאם יראו אותו שנוהג מנהגי כהונה יחשיבהו ככהן אף לגבי תרומה (עי' אה"ע סי' ג' ס"א).לפי זה אם מגיע אורח לביה"כ שאין מכירין משפחתו, אין לכבדו בעלית כהן, ואפשר שבזמן הזה שאפשר לברר מיד את משפחתו, נאמן אפי' כשיש לו ריוח ממון, כמ"ש בצמח צדק ס' מ"ה ד"ה ועוד נראה.
וכל זה במי שאבותיו שמרו תורה ומצוות, אבל מי שמגיע מאבות שלא שמרו תורה ומצוות ונתערבו בהמונם בגוים או מסביבה של כאלה שכמעט רוב נאבד בנשואי תערובות ואיסור ודאי, שאינם חשובים כהני חזקה [שבה"ל ח"ט סי' רנ"ג, וח"י סי' רכ"ה, ועיי"ש שמצדד שדינם כחללים שאינם חשובים כהנים. ואף שבממזרות סומכים שרוב בעילות אחר הבעל, אבל בחללות שיכול להיות שזינתה תחת בעלה שמכאן ואילך אסורה לבעלה, ואם חוזרת לבעלה, בניה שמכאן ואילך פסולות לכהונה. וכן מצוי אצלם שכהן לוקח גרושה שעושה הבנים חללים, לדבר זה בודאי יש לחוש, וכפי הידוע במקומות של אנשים שאינם שומרי תו"מ הדברים מצויים].
וע"ע מה שכתב באג"מ (חלק יו"ד ח"א סי' ר"ל) לחלק בין ספק הנוגע לכהן פרטי לספק הנוגע לכל כהן וכהן.
♦
האם ה"ה בכל זה גם לענין מעשר ראשון
ולענין מעשר ראשון שנותנים ללוים, לפי השיטות שהלוים בחזקתם, יש ליתן להם המעשר ראשון (וכ"כ באור לציון ח"ד עמ' רי"ח בדעת השו"ע) ולשיטות שאין הלוים בחזקתם, אין חייבים ליתן להם שהממע"ה, ומ"מ אע"פ שאין חייבין, מידת חסידות לתת להם (כ"כ בפלתי סי' ס"א סק"ו, וכ"כ בכפתור ופרח פרק מ"ו שבעל נפש יתן). ואף לסברת החזו"א שחשש שלא יתנו להם משום חשש תקלה שלא יבאו לעלות לוים עפ"י זה, מ"מ אם יתחייב הלוי שאם יתברר שאינו לוי יחזיר המעשר, אפשר לתת להם ואין לחוש לתקלה בכה"ג. ומה"ט נהג מרן החזו"א לתת המעשר ראשון ללוי ולא חשש לתקלה מאחר שאותו לוי התחייב להחזיר ורשם המעשר שקיבל (עי' דר"א תרומות פ"ו סק"כ, ואורחות רבנו מהדו"ב ח"ג עמ' ע"ד ע"ה). ויש שביארו הטעם שמרן החזו"א נתן, משום שלא חששו לתקלה רק בציבור, אבל ביחיד הנותן אין חוששין לתקלה (ישא יוסף זרעים א' סי' ט"ו בשם מרן הגרח"ק).♦ ♦ ♦