כולל מגדל עוז
מודיעין עילית
בגדר היתר יחוד בפתח פתוח לרשות הרבים
בגמ' (קידושין פא, א) אמר רב יוסף פתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד. ונפסק ברמב"ם (איסורי ביאה כב, יב) ובשו"ע (אהע"ז סי' כב, ט).♦
האם לא הוי יחוד כלל, או יחוד עם שמירה
ויש לעיין בהאי דינא, האם לא חשיב יחוד כלל, כמו שברה"ר עצמה אין כאן יחוד, או דהוי יחוד עם שמירה, שחוששים מבני רה"ר. והנ"מ בזה, אם התייחדו וסברו שהפתח נעול, והוברר שהפתח לא היה נעול[2], האם עברו איסור, או דאין כאן איסור כלל כיון שלא התייחדו, אלא רק נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. דלענין בעלה בעיר, שכתב רש"י (ד"ה בעלה) בטעם ההיתר דמסתפי מבעל השתא אתי, או כמש"כ הרמב"ם (כב, יב) מפני שאימת בעלה עליה, אם התייחדו וסברו שאין בעלה בעיר, ובאמת היה בעלה בעיר, ודאי עברו באיסור, שהרי אין כאן שמירה כלל, מפני שכל השמירה היא ע"י זה שיודעים שבעלה בעיר וחוששים ממנו[3]. אך אם התייחדו במקום שסברו שאין עוד אנשים, והוברר שהיו עמם עוד אנשים הרי לא עברו איסור כלל, אלא רק משום שהתכוונו לאכול בשר חזיר ועלה בידם בשר טלה[4]. וא"כ יש לדון לענין פתח פתוח כה"ג, אם חשיב שעברו איסור[5].עוד נ"מ בזה לענין כלה שפירסה נדה, דפסק הראב"ד שבלילה צריך ב' שמירות, האם מותרים להתייחד כשפ"פ לרה"ר[6], דאם הוי יחוד עם שמירה, לכא' לא הוי אלא כשמירה א', ועדיין אסורים בלי שומר נוסף, אך אם לא הוי יחוד כלל, סגי בהכי. ועי' תפארת למשה (יו"ד סי' שמב על ש"ך ס"ק ה) שכתב וז"ל: וי"ל דלא התיר הראב"ד עמה ביום, והא דכתב וביום מותר להתיחד (נמי עם) (עמה כ)שאר נשים, היינו דסגי בשומר אחד, וכן אם הפתח פתוח לר"ה וכדומה, בענין דמותר להתיחד עם שאר נשים דאסורים ביחוד עי' סימן כ"ב באה"ע. משא"כ בלילה ס"ל דצריך שמירות, דלא כמו שהבינו הרא"ש וטור דבריו, עכ"ל. הרי דס"ל דפ"פ חשיב שמירה בחתן וכלה, אך הוי רק שמירה א', ולא סגי בזה בלילה, אלא צריכים שמירה נוספת.
והנה באבי עזרי (איסורי ביאה כב, יב) נקט דאינו יחוד כלל, ובזה ביאר את שיטת רש"י, דאע"פ שלענין בעלה בעיר כתב דלכתחילה אסורים להתייחד, ורק שאין מלקין על יחוד זה, אך לענין פ"פ לא כתב כן, ומבו' דאף לכתחילה מותרים להתייחד[7]. והיינו משום דבעלה בעיר הוי יחוד גמור עם שמירה של הבעל, ובזה איכא איסור דאו' משום היחוד עצמו אע"פ שאינו מביא לידי עבירה, אך פ"פ לא הוי יחוד כלל, ולכך אין בו איסור זה, ומותרים להתייחד.
אמנם בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדו' תליתאי סי' ה ד"ה והנה עתה) כתב דכל היכא שיש איש ואשה בחדר א' ואין אחרים עמהם, אף דהפ"פ לרה"ר, א"א לומר דאין כאן יחוד, אלא הוי יחוד עם שמירה.
ונראה לבאר בעז"ה את שיטות הראשונים והפוסקים בחקירה זו.
♦
טעם היתר פתח פתוח
בטעם ההיתר בפתח פתוח כתב רבינו יהונתן מלוניל וז"ל: פתח פתוח לרה"ר, מסתפיא דילמא חזו בני (רשות) הרבים העוברים שם. עכ"ל. ומבו' דהחשש הוא שמא יראו אותם מבחוץ כשהם עוברים עבירה. אמנם ביד רמ"ה כתב וז"ל: דמירתת דלמא אתי איניש מעלמא ועייל, עכ"ל. ומבו' דהחשש הוא שמא יכנסו מבחוץ לתוך החדר. וכן מבו' בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף רנא) וז"ל: והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהא בית נעול וכו', וטעמא כל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות. עכ"ל. וכ"כ הלבוש (סעיף ט) וז"ל: בית שפתחו פתוח לרשות הרבים אין חשש להתייחד שם עם הערוה, דאימת נכנסים עליהם. עכ"ל. והחזו"א (שו"ת וחידושים סי' רלו[8]) הוסיף בזה, וכתב דאפילו הוא בטוח שאין אדם נכנס אצלו, אימת הרבים עליו בטבע אפילו באופן זה. ומבו' מכל זה דלעולם חשיב יחוד, אלא שיש כאן שמירה משום שהם חוששים מבני רה"ר שיראו או שיכנסו לתוך הבית, דאם לא הוי יחוד כלל, אי"צ לטעם של חשש מבני רה"ר. אמנם בהג' הרד"ל (פא, א) כתב להסתפק אם צריך פתוח ממש או סגי בסגור ולא נעול, וכתב דצריך פתוח ממש שרואים העוברים לרה"ר הנעשה שם. ומשמע דאין זה רק חשש שמא יראו, אלא שכן הדרך שרואים, ויתכן לומר דכה"ג לא הוי יחוד כלל, ועי'.♦
בקינא לה ונסתרה
כתב בתוס' שאנץ (סוטה כה, א[9]) וז"ל: אמר אביי לא לאוסרה עליו, וא"ת למ"ד דאוסרין על הייחוד למה לי למתניתין למימר דמהני קנוי לאוסרה עליו פשיטא, וי"ל דאצטריך מתניתין אפילו היכא דאינה אסורה משום ייחוד, כגון בפתח פתוח (ברשו') (לרשות) הרבים דאין שם משום ייחוד, ואפילו הכי לענין סוטה הוי רשות היחיד, וה"נ אמרינן חצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה, משמע דוקא היכא דאיכא תרתי פתחים אבל היכא דליכא אלא פתח אחד הוי רשות היחיד לטומאה. עכ"ל. (כעי"ז כתב בתרוה"ד (סי' רמד) בשם התוס' בסוטה).מבו' בדבריו דאף במקום דליכא איסור יחוד, כגון בפ"פ לרה"ר, מ"מ אם קינא לה ונסתרה נאסרת עליו. ולכא' אם כה"ג לא חשיב יחוד כלל, אמאי נאסרת עליו, הא אין כאן יחוד. וע"כ דהוי יחוד עם שמירה, ושמירה זו מועילה לסתם אשה, אך לאשה שקינא לה ונסתרה, חוששים יותר שנבעלה לו, ולא מהני שמירה זו.
אמנם שמעתי מר"פ הריס שיחי' לדחות, דיתכן לבאר דאע"פ שמקום זה שיש בו פ"פ לרה"ר לא הוי מקום יחוד ליצור קירוב הדעת ביניהם, כיון שחוששים מבני רה"ר, ולכך אין כלל קירוב ביניהם שיבוא לידי עבירה, אך באשה זו שכבר קינא לה ונסתרה, וכבר יש קירוב הדעת ביניהם, חוששים אף בכה"ג שיבואו לידי עבירה במקום סתר זה, אע"פ שפתחו פתוח לרה"ר, דמ"מ הוי מקום סתר.
♦
פתח סגור שאינו נעול
בדין מה חשיב 'פתח פתוח', נחלקו הפוסקים האם צריך שיהיה הפתח פתוח לגמרי, או אף אם הדלת סגורה כיון שאינה נעולה ובני רה"ר יכולים להכנס, סגי בהכי להחשיבו לפ"פ.כתב רבינו יונה בספר היראה (אות עג) וז"ל: אל תתיחד עם שום אשה וכו', ואי זה הוא יחוד, סגור במפתח או במנעול זהו יחוד האמור בתורה (דברים יג) "כי יסיתך אחיך בן אמך" וגו'. עכ"ל.
כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף רנא) וז"ל: והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהא בית נעול, דתרעא טריק בירושלמי, שער נעול במנעול משמע. וכדמשמע התם בירושלמי בפרק המדיר, דגרסי' התם תרעא טריק סוטה מוגף צריכה[10]. וטעמא, כל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות, וכענין ההוא עובדא דפרק בתרא דעבודה זרה (דף סט, ב ע, א) ביין נסך. עכ"ל. ובדברי הרשב"א והגירסא בדבריו נחלקו הפוסקים.
רעק"א (שו"ת מהדו"ק סי' צט ד"ה ובאמת לכאורה) כתב דהגפת דלתות בלא נעילה לא הוי יחוד כמבו' בשו"ת הרשב"א, אמנם הבית מאיר (שו"ת סי' מט; שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' ק ד"ה מה דהעלה מר) כתב לו להוכיח דאף בסגירת הדלתות הוי יחוד עיי"ש, וע"כ כתב דהעיקר כגי' הב"י בדבריו שכתב "אין זה יסוד", ורעק"א (שם סי' קא ד"ה מ"ש מעכ"ת) הסכים עמו. והנה אע"פ שכן הוא בג' דפו"ר של הב"י, אך כבר העירו[11] דע"כ דהוא ט"ס, שהרי בפרטי הדינים שכתב הב"י[12] איתא: הגפת הדלתות אינו יחוד עד שיהא בית נעול. וע"כ שמה שנכתב בהעתקת הב"י את תשו' הרשב"א "אין זה יסוד", הוא טעות הדפוס. וכן בכת"י של תשו' רשב"א זו[13] איתא: אין זה ייחוד[14]. וכן העתיקו לשונו בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' קכא)[15] ושו"ת מבי"ט (ח"א סי' רפז).
והנה הרשב"א שם כתב וז"ל: וטעמא כל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות, וכענין ההוא עובדא דפרק בתרא דעבודה זרה (דף סט, ב - ע, א) ביין נסך. עכ"ל. הרי שדימה הרשב"א דין זה לדין יין נסך, והרי לענין יין נסך כתב הרשב"א (שו"ת ח"ה סי' קכ) הו"ד בב"י (יו"ד סי' קכח, ג) שכל האיסור הוא רק בשער נעול, אך בסגור ואינו נעול מותר, וא"כ אף לענין יחוד הדין כן.
שוב מצאתי שכ"כ בשו"ת התשב"ץ (ח"ה מכת"י סי' ח[16]) והביא תשובת הרשב"א לראיה לדבריו, ומפני שאין הדברים ידועים אעתיק את לשונו. וז"ל: עוד שאלת, אשה שהלך בעלה למדינת הים, ולחץ אותה הזמן, ומטה ידה, ורוצה שתלך אצל בעלה באשר הוא שם, ובקשה עם מי ללכת [ולא מצאה[17]] כי אם יהודי אחד, ונתרצה היהודי להוליכה עמו, אלא שנתיירא מבעלה שמא תעלה טינא בלבו, ובקשתם ממני אם יש היתר בזה.
תשובה. אין בדבר איסור, ושאודיע[18] לכם כי בהיתר הלכה עמו[19]. (ודבר) (הדבר) ידוע הוא לכל יודעי דת ודין דאין אשה אסורה ללכת בשיירא משום ייחוד, שזה אינו מתיחד עמה ולא נכנס עמה למקום סתירה, שהרי עם שיירא הם הולכים, ובאהלים ליכא תרעא (מנעל) [ננעל[20]], שכל שער שאין ננעל במנעול אין שם סתירה, דמתירא הוא שמא יכנס שום אדם בלא רשות ויראנו, וכדאמרינן בפרק המדיר בירושלמי (כתובות פרק ז סוף הלכה ו) תרעא [טריק[21]] סוטה מוגף צריכה, וכתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' אלף רנא) דטעמא דכל שאינו ננעל במנעול ירא הוא שמא יכנס אדם בלא רשות ומירתת ולא נגע[22], וכהנהו דפרק בתרא דעבודה זרה (סט, ב - ע, א) גבי יין נסך. עכ"ל התשב"ץ.
(בדברי התשב"ץ מבו' דס"ל שפתח פתוח מהני להתיר אף בלילה, שהרי ההולכים בשיירא אין דרכם להיות באהלים אלא בלילות, ומ"מ כתב שכיון שהפתח פתוח מותר. ואילו בכנה"ג (הגה"ט ס"ק י, הו"ד בבאר היטב ס"ק ט) כתב דכל ההיתר הוא ביום או בתחלת הלילה, אבל בלילה כשאין עוברים ושבים לא מהני פתח פתוח. ועי' ברכי יוסף (ס"ק י) שהתקשה מדברי התוס' בשבת (יג, ב ד"ה מטה), שכתבו דפלטי בן ליש בפתח פתוח לרשות הרבים הוה עם מיכל, שאין בו משום יחוד, וכתב דצ"ל דהיה במקום דשכיחי עוברים ושבים יום ולילה לא ישבותו, דאי לא מאי אהניא ישיבתם בבית הפתוח לרשות הרבים בלילה, עכ"ל. הרי דסבר דליכא מאן דפליג על האי סברא, ואילו מדברי התשב"ץ מבו' דפליג, שהרי ליכא לתירוצו של הברכ"י בהולכים בשיירא).
וכן בשו"ת בנין ציון (סי' קלח) האריך לחלוק על דברי הבית מאיר ורעק"א, וס"ל דאף בפתח סגור ואינו נעול חשיב פתח פתוח, ומותר להתייחד שם.
אמנם הר"י מלוניל כתב וז"ל: פתח פתוח לרה"ר. מסתפיא דילמא חזו בני (רשות) הרבים העוברים שם. עכ"ל. הרי דס"ל דהיתר פתח פתוח הוא היכא שיתכן שיראו בני רה"ר אותם, וע"כ היינו שאף הדלת פתוחה, דאל"כ לא יראו אותם.
וכן ביד רמה[23] כתב וז"ל: פי' והוא דפתוח דמירתית דלמא אתי איניש מעלמא ועייל. עכ"ל. והנה יש משמעות בתחילת דבריו דר"ל דצריך שהפתח יהיה פתוח ממש, דאל"כ הרי לא פירש כלום על דברי הגמ' (וא"כ מבו' בדבריו שאי"צ שהדלת תהיה פתוחה לרווחה, דאמאי הזכיר שהחשש הוא 'דלמא עייל', ולא משום שיראו אותם בחוץ, וע"כ דסגי בפתוחה מעט, וכיון שהיא פתוחה חוששים שיכנסו בני רה"ר). אמנם יש לדחות, דכונתו דלא נימא דסגי בפתח הפונה לרה"ר, וכמו דמצינו בנר חנוכה דיכול להניחו על הפתח הפונה לרה"ר אע"פ שהוא נעול, וע"ז קאמר 'והוא דפתוח'. אך עדיין יש להסתפק אם כוונתו שאף הדלת פתוחה או דסגי שהפתח אינו נעול.
והנה יש שרצו לומר[24] דפלוגתא זו תלויה בשאלה אם היתר יחוד בפ"פ הוא משום דחשיב יחוד עם שמירה, וא"כ די במה שהדלת אינה נעולה, שכיון שיכולים לפתוח מבחוץ ולהכנס כבר נשמר שלא לעבור עבירה, אך אם צריך שהדלת תהיה פתוחה, א"כ לא חשיב יחוד כלל. אך צ"ל דאף בפתוח מעט סגי לזה, דאל"כ פשיטא שאין כאן יחוד כלל, שהרי אין לחוש לעבירה, וע"כ דקמ"ל שאף אם פתוח מעט חשיב שאין יחוד ושרי.
אמנם מדברי הר"י מלוניל הנ"ל מבו' לא כן, שהרי אע"פ דס"ל דצריך שהדלת תהיה פתוחה ויכולים לראותם, כתב 'מסתפיא דילמא חזו', הרי דסבר שיש כאן יחוד אלא שיש שמירה מחמת שחושש שיראוהו. וכן בדברי היד רמה, אף אי נימא דס"ל דצריך שהדלת תהיה פתוחה ממש, מ"מ כתב 'דמירתית' דילמא עייל, דהיינו שיש כאן יחוד עם שמירה.
♦
פתח הפתוח לחצר
בבנין ציון (שם) הבין בדברי הבית מאיר דכוונתו להוכיח ממה שאמרו 'פתח פתוח לרה"ר' דמשמע שאם הפתח פתוח לחצר אסור. ומזה הוכיח הב"מ דלא מהני בדלת סגורה שאינה נעולה, דא"כ מאי נ"מ אם הפתח פתוח לרה"ר או לחצר. ובשלמא אם צריך שהדלת תהיה פתוחה, א"כ כשהיא ליד רה"ר שיש הרבה אנשים מהני, אך אם היא בחצר שאין הרבה אנשים לא מהני. אך אם החשש הוא שבני רה"ר יכנסו כיון שהדלת אינה נעולה, אף בחצר יש לחוש לזה, ואמאי בחצר אסור. ותי' הבנין ציון, דברה"ר שיש בה הרבה אנשים לעולם מתייראים שמא יכנסו, אבל בחצר פעמים מתייראים ופעמים שאין מתייראים, ומילתא פסיקתא נקט.לכאורה נראה בזה, דלסוברים שצריך שהדלת תהיה פתוחה, א"כ לא הוי יחוד כלל, ולכך דוקא בפתוח לרה"ר מהני, אבל בפתוח לחצר דאיכא יחוד לא מהני השמירה שחוששים מפני הנכנסים, ורק לסוברים דאף בדלת סגורה שאינה נעולה מהני, דדי בשמירה זו כדי להתיר, א"כ אף בחצר מותר, דעדיין הוא חושש מפני הנכנסים.
והנה הבית מאיר (שו"ת שם ד"ה מה שכ' מר ד"ה גם עדות) כתב וז"ל: ואין לומר דאף יחוד לא הוי[25], ויהא בכלל פתח פתוח לרה"ר, כיון שפתח הקיך (-מטבח) סתמא לתוך הפאר הויז (-חדר כניסה לבית, הול) שלפני בית החורף, ובבית החורף סתמא שרוים ג' בני אדם, ולענין זה לא בעינן לע"ד רה"ר לענין שבת, אלא מקום שרבים מצוים, ורבים שלשה כדאי' טהרות (פרק ו') משנה ו', דכיון שדלת הפתח לא היתה פתוחה, רק ראוי לפתוח בלא פתיחת מנעול, זה לא מקרי פתוח אלא יחוד לע"ד. עכ"ל. אמנם החכמ"א (כלל קכו, ז) כתב להסתפק אף בחצר שיש בה ג' בנ"א, ובבינ"א (סי' כח) ביאר את דיוקו מהלשון פתח פתוח לרה"ר ולא לחצר, אך לא ביאר מנין לחוש אף בג' בנ"א דהוי רה"ר לענין טומאה[26].
♦
לבו גס בה
כתב רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב כג ח"א, דף קצב, א) וז"ל: וכתב הרמ"ה ואם לבה גס בה אפילו בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים אסור. עכ"ל[27]. וכ"כ הח"מ (ס"ק יג) ונראה דלמד כן מדברי תרוה"ד (סי' רמד), והב"ש (ס"ק יג) כתב כן בשם הח"מ, אך מבו' בדבריו דאין ללמוד כן מדברי תרוה"ד, וכן מסיק לדינא הבית משה (ס"ק יג).אמנם הט"ז (ס"ק ח) כתב להתיר בזה, והמגיה שם[28] האריך לבאר דא"א ללמוד כן מדברי תרוה"ד, דדוקא בקינא לה ונסתרה יש לאסור, אך לא בכל לבו גס בה. וכ"כ להוכיח בשו"ת אור שמח (סי' ד ד"ה ועתה נבא) מדברי התוס' (שבת יג, ב ד"ה מטה) שכתבו לבאר איך פלטי בן ליש התייחד עם אשתו, דהיה שם פתח פתוח לרה"ר, ומוכח שאע"פ שהיה לבו גס בה מותר. וכבר כתב להוכיח כן הברכ"י (ס"ק ו), והוכיח כן גם מדברי הראשונים והשו"ע שלא הזכירו איסור זה, והוכיח עוד מתוס' (שם ע"א ד"ה מה)[29].
בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רג, ז) כתב דבפתח פתוח לא הוי יחוד, ולכך נטה להקל כדעת הט"ז, דדוקא בהיתר דבעלה בעיר שאנו מתירים יחוד גמור, אסרו אם לבו גס בה, משא"כ בפתח פתוח דלא הוי יחוד כלל[30].
אמנם בדברי התפארת למשה (יו"ד סי' שמב על ש"ך ס"ק ה) מבו' דס"ל דהוי יחוד עם שמירה, ומ"מ כתב להקל בלבו גס בה, שהרי התיר לחתן וכלה שמת אביו של חתן או אמה של כלה, שמכניסים את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה ופורש, ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ שבעת ימי אבילות, ומ"מ כתב דמהני פתח פתוח להתיר ביום, והרי ודאי לאחר בעילת מצוה חשיב שלבו גס בה, ואף בכלה שפירסה נדה לכא' חשיב לבו גס בה, שהרי אמרי' דיצרו תוקפו[31]. ומאידך לא ס"ל דאין כאן יחוד כלל, שהרי התיר את זה רק ביום ולא בלילה, ואם אינו יחוד כלל אין מקום לאסור בלילה, וע"כ דהוי יחוד עם שמירה, ובלילה צריך ב' שמירות, ומ"מ התיר בלבו גס בה.
♦
פתוח לרה"ר עם פרוצים
הנה דעת הרמב"ם דסתם אנשים חשיבי פרוצים, וע"כ כתב (כב, ח) דאסור לב' אנשים להתייחד עם אשה, דהוו כפרוצים. ויל"ע לפי"ז מה מהני פתח פתוח לרה"ר, הא התם איכא פרוצים, ואסור לאשה א' להתייחד עם הרבה אנשים פרוצים. ואי נימא דבפתח פתוח לרה"ר לא חשיב יחוד כלל, ניחא, דכיון שאין כאן יחוד, לא איכפת לן דברה"ר איכא פרוצים.אמנם בישוב קו' זו כתב בשו"ת שער יוסף (סי' ד ד"ה והן בעודני[32]) בשם רבו מהר"י נבון זצ"ל (שו"ת נחפה בכסף אהע"ז ח"ב סי' יא), דדוקא כשמתייחד עם האנשים חיישינן שכולם יעברו יחד בעצה א', או יפייס את כולם, אבל כשיש אנשים ברה"ר שעוברים שם, עדיין מיסתפי מהם שמא יראוהו, ולכך הוי שמירה עליהם[33]. עוד כתב ליישב, דחיישי שמא יעברו ברה"ר איש ואשתו עמו, וכיון שהם שמורים הוו שומרים עלייהו.
♦ ♦ ♦