ירושלים
חתימת ברכת בורא נפשות
בחתימת ברכת בורא נפשות נחלקו רבותינו הראשונים בהרחבה, ויש לברר את דבריהם, ויש לדון בזה בעוד כמה עניינים.בבבלי ברכות לז, א ועו"מ הובא הברכה האחרונה הנאמרת על הדברים שלא נכללים בברכת מעין שלוש: ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת. ולא הוזכרה חתימה לברכה זו. אמנם בירושלמי ברכות פרק ו הלכה א אמרו: רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק רובא ר' כשהוא אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי בא"י חי העולמים. וכאן מבואר שחותם בברכה זו. והו"ד הירושלמי בתוס' בברכות שם, וברא"ש שם, ו, ח, ובעוד ראשונים.
ובפשטות היה מקום להשוות בין הבבלי לירושלמי, כיון שבבבלי לא מצאנו בהדיא לא כן[2], והרבה מנוסחאות הברכות לא נזכרו כלל בתלמוד, ואכ"מ, ואין הכרח ממה שלא הוזכר נוסח ברכה זו שלא ס"ל כדברי הירושלמי.
ובטור סימן ר"ז העיד משם אביו הרא"ש שס"ל לחתום בשם. ובבית יוסף שם: ועל דבר החתימה כתב רבינו ירוחם (נט"ז ח"ג, קמד, ב) שלא נהגו לסיים בה. ובתשובת הרשב"א (א, קמט) כתוב שאלת מהו לחתום בברכת בורא נפשות רבות לפי שראיתי כתוב בשם רבני צרפת שחותמין בה ברוך אתה ה' חי העולמים. תשובה. אתה שמעת אני לא שמעתי ולא ראיתי מי שחותם בה עד כאן. ותלמידי ה"ר יונה (לב, א מדפי הרי"ף) כתבו ונראה למורי הרב שזה מטבע קצר הוא וכיון שלא הוזכר בתלמוד שלנו לא נחתום בשם מספק והנכון לומר חתימת הברכה בלא שם ונימא ברוך אתה ה' בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים עד כאן לשונו וכן ראוי לנהוג עכ"ד. ודברי רבינו יונה הובאו בכלבו סי' כד ו-פז (אמנם בסי' קמו כתב בסתם חתימה בשם), וארחות חיים, ברכות, ג. וכן פסק בשו"ע כאן[3].
ובאמת הרבה מהגאונים והראשונים מבואר בדבריהם לחתום בשם. שאילתות דרב אחאי פרשת יתרו שאילתא נא: ואי משאר מיני מברך בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא ברוך חי העולמים. ונראה פשוט שמשהזכיר ברוך היינו בשם, שהכרעת רבינו יונה ללא שם היא מספק, וכאן לא הזכיר זאת כלל, וכ"ה בהעמק שאלה, יד [אמנם בשאילת שלום כתב שמה שטרח להעתיק כל הברכה לבאר שלא כדברי הירושלמי, וצ"ע. ושו"ר בשאלתות מהדו' מירסקי, נז, בהערה שתוספת סיום הברכה ברוב כתה"י ליתא, וצ"ע]. וגם בהלכות פסוקות הלכות ברכות: ... לבסוף מבריך בורא נפשות רבות על כל שברא ברוך חי העולמים. וגם כאן ברור שהכוונה בשם, וכ"ה שם בשאר ברכות, אף שברור שהן בשם וכבמעין שלוש. ובתשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן ט: ואחת לאחריהם והיא בורא נפשות רבות על כל מה שברא ברוך מלך חי העולמים. וגם כאן כפה"נ הכוונה עם שם ממה שהזכיר מלכות, וכן עולה מסתמות הדברים[4]. ובסידור רס"ג (ירושלים תש"א) ע' פג (והו"ד גם באבודרהם, ברכת שהכל), ובסידור רבי שלמה ברבי נתן ע' קכג, סידור רש"י, עה, מחז"ו, עא, פי' התפילות והברכות לר"י בר יקר ב, ע' מה[5]. פסקי רי"ד ברכות מד, ב (והו"ד בספר הפרדס (נביו) שער תקון הברכות, ושם גם כן משם רבינו יונה, וצ"ע), פסקי ריא"ז מסכת ברכות פרק ו הלכה ו, ד [ושם הנוסח, בא"י מלך אל חי לעולמים], ראבי"ה, א, צח, קב, קכב [ויש מקומות 'אל' חי העולמים], רוקח, שמא [ושם, בתוספת 'אל'], או"ז, א, קפג, ברכות מהר"ם, א, ו-לג, הפרנס, שעג, תשבץ קטן, שכב, על הכל, יג, פי' ופסקים לרבינו אביגדור, שנד, אגודה ברכות ו, קלא, ושם, קסג, הגהות ר"פ לסמ"ק, קנא, הגהה, כה, ובתוס' לברכות לז, א, ר"א מלונדריש ע' צב, סמ"ג, ע' כז, הגמ"י ברכות ח, ח, אות נ, צדה לדרך, מאמר א, כלל ג, פרק כד, רע"ב ברכות ו, ח[6].
ובתוס' בברכות שם: ומסיים ברוך חי העולמים, ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים. וכ"ה במרדכי ברכות, קנא-קנב, ובנימוק"י כאן, וצ"ע הכרעתם. וע"ע להלן.
אמנם מלבד דעת הרשב"א ורבינו ירוחם שהובא בב"י שאין לחתום כ"כ עוד כמה ראשונים, ובראשם רב עמרם גאון, והרמב"ם. בסדר רב עמרם (מוה"ק ע' מג) על כל מה שבראת חי העולמים. והו"ד בס' המנהיג הלכות פסח, סז (מוה"ק ע' תפב): ואחרי ירקות הראשוני' מברך בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא בא"י חי העולמים. ויש שאין חותמי', שהוא מטבע קצר כברכת המצות והפירות, וכן כתב רב עמרם ז"ל [ובדבריו נראה שהחי' הוא שיש שלא חותמין]. ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ה: אמרו לו למדנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמר להם אומר אני בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת חי העולמים[7]. וצ"ע.
בשו"ת הרמב"ם סימן קפד: ועוד, (ברכת) בורא נפשות רבות יש מי שאומר (בה) בא"י חי העולמים, האם זה מותר, שהרי לא הוזכרה בה חתימה והשיב: ובורא נפשות רבות אין בה חתימה, כמו שכבר ראיתם, שכתבנו לשונה בחבור. [לא מוזכר בהדיא, ואולי הכוונה לנרמז בדבריו בברכות יא, א. אמנם במהדו' אוקספורד הוא בפ"ח, הלכה, ח]. והשמיט זאת הרמב"ם גם בהלכות הירושלמי שלו, ע' לט. וכ"ה בפיה"מ ברכות ו, ח, והעתיק דבריו במאירי ברכות מד, א. (בנוסח המדוייק, ובדפוס וילנא, ברוך אל חי העולמים). וכ"ה בדברי ר' אברהם בנו בהמספיק לעובדי השם פרק ל על שאר הברכות עמ' 85: ואחרי כל המאכלות האלה מברך "בר את יי אלהי מל הע בורא נפשות רבות [וחסרונן] על כל מה שברא חי העולמים" וכהנוסח בפי' המשנה שם. וכנוסח זה נמצא בבית נתן (קורוניל), שהוא תלמוד עתיק ממצרים, בנוסח המשנה בברכות כאן, וכפה"נ הוא שעמד לפני הרמב"ם. [וכ"ז שלא כדברי העמ"ש שם, שצידד מכח זה כדברי הירושלמי ושיער שהיה חסר ברוך, אמנם אדרבה נראה כמבואר וכדברי הרמב"ם המבוארים בפיה"מ ובתשובה]. וכדברי הרמב"ם כ"ה בספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) בדף לג, ב.
וברשב"ץ ברכות מה, א: בורא נפשות רבות וחסרונן צרכי ספוקן ובירושלמי חותמין בה בא"י חי העולם ולא נהגו כן ופוק חזי מה עמא דבר כדאמרינן הכא. וכ"ה בס' השולחן הלכות סעודה, שער שלישי ברוך חי העולמים, ובשאר ברכות חתם בשו"מ, וע' ראב"ן ברכות, קצ.
נמצא שבירושלמי מבואר בהדיא לחתום בשם, ובבלי אין הכרעה מבוארת לא כן, ורוב הגאונים והראשונים הכי ס"ל להלכתא, אמנם רע"ג, הרמב"ם, ור"א בנו, והרשב"א[8], ורבינו ירוחם, והרשב"ץ ס"ל שלא לחתום, והרשב"א ורי"ו והרשב"ץ העידו שכ"ה המנהג, ורבינו יונה ובכלבו ובארחות חיים וס' השולחן, חשו, וכתבו לברך ללא שם.
ובאחרונים רובם כתבו כדברי השו"ע. ראה יוסף אומץ חלק א, דיני ברכת פירות מבושלים ומימיהן סימן תטו [ובנספחים, נוסחאות ודיני ברכות הובא ברוך 'אתה', והעיר ע"ז המהדיר], של"ה, שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג, שצה, אור חדש (בוכנר) בורא נפשות, א, ט"ז, שו"ע הרב, כאן, א, ערוה"ש, ג, מ"ב, ה, הביא את דברי הגר"א, אלא שהעולם לא נוהג כן[9], ועוד רבים.
אמנם גם באחרונים יש שכתבו לחתום בשם. בלבוש כאן, א סתם בשם, ובסו"ד הזכיר שיש שכתבו ללא שם. ובמקור חיים לחוות יאיר בקיצור הלכות כאן: לעד"ן יחתום בשם ויאמר בשכמל"ו לרווחא דמילתא לצאת ידי ירושלמי ורבני צרפת. וכ"ד הגר"א כאן, ד: ודעת הרא"ש עיקר וכ"ה ברוקח. וכ"ה במעשה רב, מה. [ומעניין שבקיצור שו"ע נא, יא העתיק דבריו במוסגר, ושלא כדרכו, ועיין גם חיי"א נ, ז]. ובשולחן הטהור כאן, ג: כל המסיים בא"י חי העולמים תבוא עליו ברכה כפולה ומשולשת כדעת הירושלמי, ובבבלי ואין חולק על זה. וע"ע שו"ת יפה נוף (לר"י מזיא, מחכמי אשכנז הקדמונים), או"ח, לב, שכתב מעולם שמעתי לחתום בשם, וציין ששו"ר בב"י לא כן, והכריע מה"ט לחתום ללא שם.
ואחר הנתבאר שמלבד דעת הירושלמי רוב הגאונים והראשונים הכי ס"ל [וע"כ שס"ל שאין הבבלי נחלק ע"ז], הרוצה לברך אין מזניחין אותו, ובפרט להמבואר להלן מהחשש כשאינו חותם. ושו"ר בהלכות יום ביום להגרמ"מ קארפ, הלכות ברכות, ב, ע' תרד-תרו שכך נטיית דבריו. [ואמנם גם תלמיד הגר"א, הגר"ח מוולאז'ין לא נהג כוותיה בזה, וכמו שהובא משם מהריל"ד, בוילקט יוסף, קובץ יד, תשרי תרע"ב, ד, והובא באהל יהושע – הלכות סעודה וברכות, אות עד (ע' קמא-קמב). וצויין עוד שם לאורחות רבינו הנדמ"ח, א, ע' קע, מהחזו"א וקה"י, וישא יוסף, ב, נא שלא נהגו כדברי הגר"א].
♦
בדברי רבינו יונה שחשש מברכה לבטלה
בדברי רבינו יונה ודעמיה מבואר שחששו מברכה לבטלה ומה"ט כתבו לחתום ללא שם. וצ"ע, דבאותה מידה יש לחוש שאם צריך לחתום בשם, כשחותם ללא שם משנה ממטבע הברכה ולא יד"ח הברכה, וצ"ע[10].ומשם הגר"ח מבריסק, יש שהעידו שבסוף ימיו היה נזהר מלאכול דברים שצריך לברך עליהם בורא נפשות, מחששו לירושלמי. ראה ימלא פי תהלתך – עיונים בתפילה ע' שלג, וע"ע באעלה בתמר – מתורת בית בריסק ע' טז, וראה להלן. ולהמבואר אי"ז רק חשש לקיים את דברי הירושלמי, אלא שאם לא יעשה כן נכנס בחשש ברכה לבטלה גם בעיקר הברכה[11].
ובנודע ביהודה מהדורא תניינא - אבן העזר סימן פא (בתשובה להגרי"פ) עמד בסברא זו: מה שהקשה מר על נוסח ברכת אירוסין שאנחנו נוהגים ע"פ כל הפוסקים לחתום בסוף בברוך והלא בכתובות ז, ב אמרו דרבין ורבה אמרו משמיה דרב יהודה ברוך וכו' והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקידושין ורב אחא מסיים בה משמיה דר"י ברוך אתה ה' מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין ואמרו שם מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת הפירות ואברכת מצות ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא, ועל זה תמה מעלתו איך אנו מכניסין עצמנו בספק ברכה לבטלה והרי קיי"ל בכל מקום ספק ברכות להקל ותמה על כל הפוסקים שלא ירדו כלל לדבר מזה איך היא ההלכה בפלוגתא זו ובלי שום פלפול תפסו דברי החותם. והנה אהובי ידידי מה שכתב שיותר טוב היה שלא לחתום כדי שלא להכניס עצמנו בספק לא תשא, אצלי דברים אלו אינן אלא מן התימה דכאן ממ"נ לא ימלט מספק לא תשא שאם הדין שיחתום והוא לא חתם הרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים ולא יצא בברכתו ונמצא ברוך אתה ה' שאמר בפתיחה עבר על לא תשא[12].
ובהתעוררות תשובה א, קכב [ובנדמ"ח, צא] עמד בזה, אחר שהביא את דברי רבינו יונה: והוא תמוה מאוד דתנן מקום שאמרו שלא לחתום אם חתם מסתמא אינו יוצא גם בחלק הראשון של הברכה והוה ברכה לבטלה גם החלק הראשון, דהא משנה ממה שטבעו חכמים הברכה, ומה הועילו לצאת מידי ספק במה שחותם בלי שם הלא אם צריך לחתום בשם עדיין חלק ראשון מהברכה בספק ברכה לבטלה, וצ"ל דסבר עיקר כגמרא דילן אך לחומרא בעלמא יסיים כן בלי שם דאם יסיים בשם והוה מקום שאמרו שלא לחתום וחתם גם בחלק ראשון לא יצא והוה שתיהם ברכות לבטלה כן יש לומר, וכנראה מלשון הרמב"ם פ"א מהלכות ברכות הלכה ז', מ"מ טוב שלא לחתום שאם חותם והוה לי' שלא לחתום הפתיחה והחתימה שניהם הוה לבטלה, ואם הו' מקום שאמרו לחתום ולא חתם הוה רק ברכה אחת לבטלה ומוטב שתהי' אחת בחשש לבטלה משניהם הפתיחה והחתימה עכ"ד. ומש"כ שחששו לשתי ברכות לבטלה, בנוב"י ביאר לא כן, וכנ"ל בהערה.
ובדבריו מבואר שנוקטים העיקר כבבלי, ומה"ט ל"ה ברכה לבטלה. ושו"ר כן בפמ"ג כאן במ"ז בקיצור. ולהמבואר שיש לחוש שהעיקר כדעת הירושלמי, עדיין צ"ע.
ונידון זה תליא בדברי חיי אדם כד, כא שהמסופק בתפילתו היכן אוחז א"צ לחזור ע"מ שנסתפק [ובארץ צבי א, כד הביא כן מדברי שו"ע הרב, תקפב, ב ועיי"ש], ובנשמת אדם ביאר דספד"ר לקולא. ותמהו רבים, דעדיין יש לחוש לברכה לבטלה בכל הברכות שיברך אח"כ אם לא ברך ברכה מסוימת, כיון שהברכות מעכבות זא"ז, וכן העיר בשערי ברכה מ, כו ובקהלות יעקב ברכות, יז, ועוד.
ובביאור דברי החיי אדם כתב בשיח השדה שער ברכת ה', סי', ו, דספד"ר עניינו שנוקטים כאן כאילו ברך. וכ"כ הגריש"א, בהערות לברכות טז, א, ובפניני תפילה פ"ה, ע' צג-צד, והובא לראיה מדברי הר"ן בפסחים קח, א, עיי"ש [ובשיח השדה הרחיב שם בזה הרבה].
אמנם על עיקר דברי החיי אדם העירו (ראה קה"י שם) שבירוש' בברכות ב, ד, מבואר לא כן, וחוזר למקום הברור לו (והעיר בזה כבר בפת"ש קיט, ג, וציין לס' תוספת ירושלים שם), והו"ד הירוש' ברשב"א ובמאירי והרשב"ץ בברכות טז, א. וכ"כ באו"ז הלכות מגילה שעד, א, ובס' אהל מועד שער התפילה נתיב יא, ובאבודרהם במקומו, וברד"ע תפילה, י. ושו"ר בזה הרחבה גדולה ביבי"א ב, או"ח, ט. וע"ע בירור הלכה (זילבר) ד, לסי' קיט.
ובקה"י שם הביא דבתוס' בברכות לד, א מבואר כדברי החיי"א, שכתב על מה שנחלקו שם בטעה בברכות האמצעיות מהיכן חוזר וכתב שם ספד"ר. ובקה"י שם חילק בין ספק במציאות לספיקא דדינא, וכ"ה באור לציון א, או"ח, ז ומשם הגרש"ז בשיח הלכה קיט, ב, וכן הביא ביבי"א שם, יב מתולדות זאב (פראנק) נג, א, ושם ביבי"א כתב שאין לחלק בזה, ואכמ"ל. וא"נ הכי א"ש גם כאן דספיקא דדינא הוא ושייך לומר בזה סב"ל, וצ"ע.
ושו"ר שאי"ז פשוט שכשלא חתם הוי משנה ממטבע ולא יצא, ודעת רבים מהראשונים שמהני, והו"ד בברכת ה', א, פ"ג, ה, הע' 21-22. הלא המה הרמב"ן במלחמת ה' לברכות יב, א הרא"ה והריטב"א שם יא, א, ובס' המנהיג הלכות סעודה, קנד, וס' המאורות ברכות ס, א. ושכ"נ דעת ראבי"ה ברכות, קיד, וההשלמה ברכות מ, ב, וחינוך, תל, ואהל מועד ק"ש, ג. וכ"ה סתמות הרא"ש בברכות ו, כג והטור קפז שכתבו שמהני בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא לברכת הזן, ולא הזכירו שצריך לחתום [וע' ב"י שם]. וכ"ה דעת החקרי לב או"ח נד, לסי' רסח, צא, ד, והו"ד בר"פ או"ח ב, לב.
אמנם דעת רבים מהראשונים לא כן (וציינם שם, הע' 20) - הרמב"ם ק"ש א, ז, רשב"א ברכות יא, א ו-מ, ב, ומאירי שם ושם, ותשב"ץ ג, רמז, וכן נראה דעת מרן בב"י קפז [ובחק"ל כתב שדעת הרמב"ם והשו"ע שמהני. ואין הכרע ממה שסתם בתחילה בסי' קפז כהטור, שנראה שרק העתיק את דברי הגמ', ומש"כ בהמשך י"א כך הוא עיקר דבריו, וכ"ה בהרבה מקומות בדבריו, וכ"כ בברכ"ה שם], וכ"כ בפשטות במ"ב ריד, ה. אמנם עיין מ"ב סח, א. [ואולי סברת הראשונים שמהני היא ממש"כ לעיל בהערה, דהוי כברכה הסמוכה לחברתה, וצ"ע].
וא"כ עדיין יש בזה חשש ברכה לבטלה, אלא שגם בזה י"ל סב"ל, והדרי' להנ"ל. ובפרט שי"ל שאולי רבינו יונה שלא חש לשאלה זו היינו טעמא שס"ל כדברי הראשונים הנ"ל שאין בזה חסרון ברכה לבטלה. משא"כ לדידן שחוששים לזה, לית לן למיזל בתר דבריו. אא"כ נימא כהאחרונים הנ"ל, שהשו"ע נקט הכרעה חדשה שהעיקר כבבלי [ולא כמו שנראה מפשטות דברי רבינו יונה, או שלזה כוונת רבינו יונה], ונתבאר לעיל שאין פשוט לומר כן.
♦
עניית אמן
ובנידון זה יש לדון עוד כלפי עניית האמן, מתי יענהיב. ובאגרות משה אורח חיים חלק ו סימן יח, כח כתב: ברוך חי העולמים הוא מעצם נוסח ברכת[13]בורא נפשות ונפק"מ לענות אמן אחריו: מלשון התוס' בד"ה בורא שכתבו ומסיים ברוך חי העולמים ואח"כ כתבו ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים דייק בני הרה"ג ר' דוד (שליט"א) ששיטת התוס' דברוך חי העולמים הוא מנוסח הברכה בעצם, דלא כהט"ז בסימן רז סק"א, וכן הוא בתר"י בדף מד דכיון דבירושלמי חותם בה ובגמ' דידן ליכא החתימה אנו חותמין ברוך חי העולמים בלא שם כמו שנוהגין לחתום במודים דרבנן ברוך קל ההודאות בלא שם מטעם שבירושלמי חותם בא"י קל ההודאות עם שם כדאיתא בסימן קכז בט"ז סק"ב, אבל בהרא"ש סימן ח שכתב רק מה שבירושלמי מסיים בה בחתימה משמע שדלא להירושלמי גמר הברכה הוא נפש כל חי כהר' יונה ופסק הט"ז, ונ"מ הוא לענין עניית אמן, שלהתוס' יש לענות אמן אחר חי העולמים וכמדומה שכן נוהגין, ולהרא"ש והר' יונה צריך לענות אמן אחר נפש כל חי, ועניית אמן אחר חי העולמים הרי יהיה אחר ג' תיבות שהוא אחר כדי דבור שמסתבר שמש"כ הרמ"א בסימן קכד סעיף ח ולא ימתין עם עניית האמן אלא מיד כשכלה הברכה יענה אמן שהוא בשיעור תכ"ד, אך אם יענה ממש תיכף אחר ברוך חי העולמים יוצא בעניית אמן לב' השיטות אם המברך אמר בלא הפסק, וצריך ליזהר בזה עכ"ד [וברבבות אפרים ז, או"ח, כו כתב משם הגרמ"פ שהיה עונה אמן אחר אמירת נפש כל חי, וכתב שם כן לעניין הכריעה במודים דרבנן שהיה כורע לפני החתימה בעל שאנו מודים לך. וכ"ה בשו"ע הרב קכז, א, ולא כחיי"א ל, י, ואכ"מ ובמק"א נתבאר].ובדבריו מבואר שצידד בכוונת התוס' דגם לבבלי נוסח הברכה הוא ברוך חי העולמים ללא שם, ולא כדברי רבינו יונה שהוא רק מספק [ולדבריו אין הכרע מדברי הגאונים שהובאו לעיל, שכתב ברוך ללא שם] וע"ע עמק הלכה (גולדשטיין) א, ט. אמנם הדברים מחודשים, שלא מסתבר כלל שתהיה ברכה ללא שם. וע"כ צ"ל דגם כוונת התוס' כדברי רבינו יונה, וכתבו את מנהגם, ועדיין צ"ע לשונם.
ועכ"פ לעיקר העניין נקט שאם ההכרעה היא כהבבלי שא"צ לחתום בשם הו"ל לענות בנפש כל חי, שאל"כ הוי לאחר כדי דיבור, אא"כ מזדרז לענות מיד. [ונראה שמהני גם אם כד"ד בג' תיבות, ראה תוס' ותוס"ר נזיר כ, ב].
וגם בהתעוררות תשובה שם, עמד בזה, וכתב: והנה לענין אמן מה יעשה אם הלכה כגמרא דידן והוא עונה אמן אחר חי העולמים מה שאין שייך לברכה לגמרא דידן אז הוה אמן יתומה ואי מברך אחר נפש כל חי דילמא עדיין לא הוה סיום הברכה והוה אמן חטופה, ויען כאשר כתבנו למעלה כי עיקר כגמרא דידן הוה לן לענות אמן אחר נפש כל חי, וצריך לומר דשבח בעלמא הוסיפו על הברכה וזה מותר בדיעבד דהא כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אם אינו משנה עיקר טופס ותוכן הברכה יוצא בדיעבד ואינו אלא טועה וכאן בסוף הברכה האריכו בשבח זה להוציא קצת ידי הירושלמי ויוכל לענות אחר חי העולמים אמן. והנה על כרחינו צריכים לומר מה שאינו אלא דרך שבח אינו קפידא כל כך אם חותם בו דהא בשו"ע סימן קפח איתא דאם שכח בשבת ר"ח רצה ויעלה ויבא מברך ברוך שנתן שבתות וכולו ור"ח ומסיים רק בשל שבת ולא בר"ח ובמג"א שם הגם שהגמרא מסופק שגם בר"ח גרידא יסיים בשל ר"ח מ"מ אין מוסיפים גם אם אין מזכיר שם מוכח אם חותם בשבת גרידא אין קפידא.
ובדבריו מבואר שכיון שהוסיפו שבח בעלמא על הברכה אפשר לענות אמן אחר זה. וצ"ע הסברא, דאף אם לא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים, עכ"פ חידוש הוא שיכול לענות אמן אף כשאינו חלק מהברכה. אמנם ממה שנהגו לסיים הברכה ללא שם, וכ"ה בכ"ד, ולכאו' מה תועלת בזה, וע"ע פרי מגדים אורח חיים, פתיחה להלכות ברכות, טו: ומכל מקום אם רוצה לומר בלא שם ומלכות רשאי, עיין אה"ע [סימן] לד בחלקת מחוקק ובית שמואל אות וי"ו משמע שיאמר ברוך אתה השם מלך העולם, אבל בשאר דוכתין אמרינן בלא שם ומלכות, יע"ש. ובאו"ח [סימן] רז בורא נפשות רבות ברוך חי העולמים, אלמא לא אמרינן כלל השם ג"כ עכ"ד [ומכאן אין ראיה האם אומרים מלכות או לא שכאן אין מלכות, דבחתימה א"צ, כמש"כ תוס' בברכות מ, ב]. ונראה מזה שיש תוספת שבח במה שמסיים שבחו בנוסח ברכה, ואף שהעיקר הוא עם שם, וא"כ יש בזה תוספת שבח לברכה. ואולי מה"ט שייך לענות אמן על חתימה זו, ועדיין צ"ע. ואולי יש דוגמא לזה מברכת הטוב והמטיב שבבהמ"ז, שברשב"א א, שלט מבואר שהברכה היא עד ומטיב לכל, ואפ"ה נראה בדבריו שסמך על מה שממשיכים בברכה, ויל"ע. ובעיקר העניין בברכת הטוב והמטיב, ראה רמב"ם ברכות ב, ז ותוס' פסחים קד, ב.
ובס' ימלא פי תהלתך עיונים בתפילה עמ' שלג (וע"ע אעלה בתמר – מתורת בית בריסק ע' טז): הג"ר שמחה זליג העיר היכן צריך השומע לענות אמן על ברכת בורא נפשות דממ"נ אם תיקנו בה מטבע קצר הרי הברכה נגמרת לפני שאומר ברוך חי העולמים וא"א לשהות ולענות אח"כ, ואם תיקנו בה גם חתימה כשיטת הירושלמי הרי צריכים לחתום בשם ואז לענות אמן. וכשאמרתי הדברים לפני הגרי"ז הוא שתק ואח"כ שמעתי שאביו הגר"ח בסוף ימיו היה נמנע מלאכול דברים שיצטרך לברך עליהם ברכת בורא נפשות דחשש לדעת הירושלמי שצריכים לחתום עי' משנ"ב סי' רז סק"ה ולא רצה לשנות המנהג שלא לחתום בשם עכ"ד. וע"ע אעלה בתמר שם ע' קלז-קלח שצידד שכאן ל"מ תוכד"ד (ושיעורו במ"ב קכד, לד הביא שנחלקו האם ג' תיבות או ד, וע' דבריו רסז, ט, ו-תפז, ד. וצויין עוד לדברי יחזקאל, כז ענף ג, שהרחיב האם אזלי' בתר שיעור האותיות, והאם דנים על כל אדם בפ"ע, ועוד) דהפסיק בדיבור והאמן קאי ע"ז, וכן מסתבר, ושלא כדברי האג"מ הנ"ל. וכן הובא שם שאין לומר לענות אמן, וככל ברכה שמברכו חברו, כמג"א רטו, ג, שהנה בחוו"ד יו"ד סוף קי, בית הספק דיני ס"ס ע"ד הש"ך, כ שכתב: וכן הדין באמן, דמותר לענות אמן שלא לצורך, ואמן חוב אסור באמן יתומה.
ויש עצה בכ"ז, שיהרהר שם בלבו, וכמו שהעלו הפוסקים עצה זו בספק ברכות, ונתבאר בזה במק"א ואכ"מ.
♦ ♦ ♦