הרב יהודה קרמר
מח"ס ילקוט שינויי נוסחאות על מסכת ב"ב פרק השותפין

ענפי הנוסח בכתבי היד של תחילת מסכת ברכות (ב. - ג.)

פרק א': מבוא

'ענפי נוסח' ומקורם

מאז התחיל חקר נוסח התלמוד ע"י כתבי היד שלו, גילו החוקרים שבין כתבי היד נמצאים חילופים גדולים, שנמצאו לשונות ופסקאות שלימות חלוקות זו מזו, כאלו שאין לפרשם שנעשו ע"י טעות סופר גרידא.
עוד גילו שניתן לחלק את כתבי היד לקבוצות, שקבוצה אחת גורסת בעקביות נוסח אחד והשנית נוסח אחר, וכל קבוצה מכיל לשונות ונוסחאות משלה, וכנ"ל אין לפרשם כתוצאה מטעות סופר וכדומה. קבוצות כאלו נתגלו לכמה מסכתות באופן כזו או אחרת. קבוצות אלו נכנה 'ענפי נוסח'.
מקורם של החילופים הגדולים של לשונות ופסקאות הנ"ל הם כנראה פרי העובדא שעוד בימי הגאונים התלמוד היה נשנה בעל פה ולא בכתב[2]. ולכן מטבע הדברים נוצרו גירסאות חלוקות, כשלפעמים אותה הענין נאמר באופן אחר קצת מחבירו, ולפעמים נוצרו חילוקי גירסאות של ממש.
'ענפי הנוסח' שנזכרו לעיל כנראה משתלשלים מעותקים קדומים של התלמוד, שבשלב מסוים יצאו מספר עותקי התלמוד כתובים, כל אחד עם הלשונות והגירסאות המיוחדות שלו. ועם הזמן הועתקו נוסחאות אלו מספר פעמים, והוגה נוסח אחד ע"פ גירסאות שנמצאו בנוסח האחר, עד שנוצרה כמות גדולה של נוסחים מעורבים, כשכולם משתלשלים מעותקי התלמוד הקדומים.
אמנם אין לנו כל ידיעה מי כתב מעיקרא ענפי הנוסח האלו (כלומר עותקי התלמוד הראשוניים) ומתי נכתבו, איזה סמכות היה להם וכמה מדוייק הוא כל ענף. אבל סביר לומר שכותבי הענפים כתבוה מתוך המסורת שבעל פה, ולכן כל אחד העתיק מסורת שונה במקצת מחבירו, וכנ"ל.

ענפי הנוסח למסכת ברכות

בשנים האחרונות הועלו נוסחי רוב כתבי היד השלמים של התלמוד, וכן קטעים רבים מן הגניזה הקהירית, לאתר 'הכי גרסינן'[3], ובעזרתו ניתנת האפשרות לכל מאן דבעי לעיין בנוסחאות השונות, וע"י כך לזהות את ענפי הנוסח המדוייקים של המסכת.
למסכת ברכות כבר זוהה פילוג ענפים, כשהדפוס וכ"י פירנצה מייצגים "ענף א" וכ"י מינכן ופריס מייצגים "ענף ב" (וראה מה שכתב ר"א גבאי בזה במאמריו השונים בקובץ מנורה בדרום[4]), אך עד עתה לא הוכח פילוג הענפים בדקדוק הראוי. כמו"כ גילינו בס"ד שקיים ענף נוסח נוסף, וכן שענף-ב הנ"ל ניתן לחלק לב' תתי ענף, שאחד מיוצג ע"י כתבי יד השלמים ואחד ע"י קטעי גניזה רבים.
מטרת מאמר זה הוא להראות שהפילוג המדוייק של הענפים הוא כך: ענף-א, ענף-ב [נחלק לענף-ב1 וענף-ב2][5], וענף-ג[6]. וזה שהענפים מתפלגים יפה לפי חלוקה הנ"ל לאורך תחילת המסכת, מדף ב' ע"א עד סוף ג' ע"א, לכאורה מוכיח שהחלוקה הזאת לענפים נכונה היא.[7]
חלוקת הענפים עשויה להועיל בעז"ה לכל הרוצה לחקור את שינויי הנוסחאות בכל המסכת כולה[8]. אם שצריך לסייג שמטבע הדברים אין הכרח שהנתונים אינם משתנים לאורך המסכת[9].

ראשי תיבות וסימני כתה"י

עדי נוסח השלמים[10]

נד'- נדפס- דפוס שונצינו (דפוס ראשון). שייך לענף-א, והושפע מענף-ב. שנת רמ"ד.
פל'- כ"י פלארענץ- פירנצה 7. שייך לענף-א, והושפע מענף-ג. אשכנזי, שנת 1177 למנינם.
ב"נ- כ"י בית נתן[11]- אוקספורד 366. עירוב נוסחאות של ענף-א ענף-ב1 וענף-ג. נכתב בספרד או בפרובנס, מאה הי"ד או ט"ו למנינם.
מ'- כ"י מינכן 95. שייך לענף-ב1, והושפע מענף-ג. אשכנזי, שנת 1342 למנינם.
פ'- כ"י פריס 671. שייך לענף-ב1, והושפע מענף-א. ביזנטי, מאה הט"ו למנינם.

קטעי הגניזה[12]

ג'[13]- עותק מן הגניזה המייצג ענף-ג, ויש כמה קטעים מעותק זה לאורך המסכת.
ג1[14]- קבוצה של קטעי הגניזה הגורסים כענף-ג.
ג2[15]- קבוצה של קטעי הגניזה הגורסים כענף-ב2.
ג2א- קטע גניזה[16] שהושפע קצת משאר הנוסחאות (צייננו שמדובר בקטע זה כשיש שינוי משאר קטעי ג2). וקראנו עוד קטע ג2[17] ע"ש זה משום גירסא אחת משותפת עם קטע הראשון (אבל זו רק השערה לא מבוססת).
קטעי גניזה שמכילים נוסח מעורב ומעובד אבל לא מקורי: קטע ג3[18] (בעיקר ענף-ג); קטעי ג4[19] (בעיקר ענף-ב); קטעי ג5[20]; קטע ג6[21] (נוסחו לא הוברר כדבעי, אבל נראה מבדיקה שטחית כנוסח מעורב ומעובד).

הבאת נוסחאות מאוחרים ומעובדים

יש לציין שנד' גורס כמה פעמים נוסח דלא כאף אחד מן הענפים, אמנם כשתדייק תמצא שאין הנוסח אלא עיבוד של נוסח קיים (או ענף-א או ענף-ב). כמו כן, נראה שכ"י פ' לפעמים מביא נוסח מחודש ומיוחד שאינו מן הענפים, ונראה שהוגה ע"י מגיה ואינו נוסח מקורי, וניתן להרגיש בכך שהנוסח נשמע משובש.
בהערות לשינויי הנוסחאות הבאנו גם נוסחאות מאוחרות ומעובדות אלו, וכן הנוסחאות המיוחדות של ג3 ג4 ג5 וג6, כדי שיווכחו הקוראים בכך שאכן אין נוסחאות אלו מייצגות ענף לעצמן, אלא כפי שניתן לראות הם מעובדים מנוסחאות הקיימות כבר[22].

סיכום עדי הנוסח לפי ענפים

לסיכום, הנה רשימת עדי הנוסח לפי ענפיהם:
ענף-א: נד', פל', ב"נ[23]. פ' הושפע.
ענף-ב: ענף-ב1- מ', פ'. ב"נ ונד' הושפעו. ענף-ב2- ג2.
ענף-ג: ג', ג1. מ' פל' וב"נ הושפעו.
ואין לומר שלפי דברינו הרי כל כתה"י הושפעו זה מזה, וא"כ אין ראיה לחלוקת הנוסחאות לענפים. דהגם שאמת הדבר שאין להביא ראיה מכ"י ב"נ שהוא מעורב מכל ג' הענפים, אבל אמת ויציב שנד' אין בו גירסא מענף-ג[24], פל' אין בו גירסא מענף-ב[25], מ' אין בו גירסא מענף-א, ופ' אין בו גירסא מענף-ג! זאת אומרת, שאם הצלחנו לחלק את נוסח הגמ' לג' ענפים לפי הגדרות הנ"ל, יש כאן ראיה חזקה לאמיתות החלוקה הזו לענפים.

פרק ב': נוסח הגמרא עם שינויי נוסחאות

דרכינו בהצגת נוסח הגמ'

קבענו נוסח הפנים כנוסח הרוב, כלומר כשב' ענפים גורסים באופן אחד והשלישי גורס אחרת, קבענו את הפנים כב' הענפים והבאנו את נוסח ענף השלישי בהערה. כשהיו ג' או ד' נוסחאות לא קבענו נוסח פנים, אלא הבאנו את כל הנוסחאות בטבלה זו בצד זו. גם כשלא היה ברור מהי גירסת א' מן הענפים עשינו טבלה לב' נוסחאות, מכיון שאין רוב ידוע לצד מסויים.
סדר הצגת הענפים בטבלה: אם אין חילוק בין ענף-ב1 וענף-ב2 אז הסדר הוא ענף-א ענף-ב וענף-ג. ואם יש פילוג בין ענף-ב1 וענף-ב2 אז הסדר הוא ענף-א ענף-ב1 ענף-ג וענף-ב2. כך בדרך כלל, אבל לפעמים סדרנו ענף-ג סמוך לענף-א כשהייתה לב' הנוסחאות קירבה.
חשוב לציין שבשינויים בתיבה או שתים קשה לקבוע חילופי ענפים, זאת מכיון שיש סבירות רבה שהסופר הגיה מסברא, ובפרט בעניני כתיב בעלמא[26], אבל זה מתבטא יפה באימרות שלימות. גם בעניני כתיב, אם היה ניכר שיש לתלות כמה מן החילופים בענפים צייננו כן, אבל לא באופן עקבי.
לא צייננו ט"ס פשוטים, אלא אם הייתה איזה הו"א לומר שהוא נוסח מקורי.
לא הבאנו שמות קטעי הגניזה, מכיון שזה עשוי לבלבל. הרוצה לדעת באיזה קטעים מדובר יכול לעיין באתר 'הכי גרסינן'.
הצגת עדי הנוסח לפי ענפים נעשה כדלהלן: תחילה הבאנו את שם הענף, אח"כ בתוך סוגריים מרובעים [כאלו] הבאנו את עדי הנוסח ששייכים לענף הזה. כשעד נוסח גורס קצת אחרת מנוסח הענף הבאנו אותו בתוך סוגריים עגולים (כאלו). כשעד נוסח שאינו שייך לענף הושפע מנוסח זה, בד"כ הבאנו אותו מחוץ לסוגריים המרובעים (ובשינויים הבאים בהערות שוליים כתבנו "וכ"ה ב...").
בקבוצות של כת"י הגניזה, אם יש רק קטע אחד לאותה קבוצה (ג3 וג6) לא הקדמנו לו תיבת "קטע". כשיש יותר מקטע אחד, "קטעי" הכוונה לב' קטעים בלבד אלא א"כ צויין אחרת, ו"קטע" הכוונה שלמשפט זה אין אלא קטע א'.

דף ב.

מתני' מאימתי[27] קורין[28] את שמע בערבין[29] משעה שהכהנים נכנסין[30] לאכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' אליעזר וחכמים אומ' עד חצות רבן גמליאל אומ' עד שיעלה עמוד השחר
[31]מעשה ובאו[32] בניו[33] מבית המשתה אמרו[34] לו לא קרינו את[35] שמע אמר להם[36] אם לא עלה עמוד השחר חייבין[37] אתם לקרות ולא זו[38] בלבד אמרו[39] אלא כל[40] שאמרו חכמים עד חצות מצותן[41] עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואיברים[42] מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל[43] הנאכלין[44] ליום[45] אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר אם כן[46] למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם[47] מן העבירה.
גמ'[48]
תנא היכא[49] קאי דקתני מאימתי[50]
תנא אקרא קאי דכת' בשכבך[58] ובקומך[59] והכי קאמ'
משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן
ואיבעית אימא[64] יליף מברייתו של עולם דכת' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד[65]
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב[70] מברך שתים לפניה ושתים לאחריה[71] ליתני ערבית ברישא[72]
פריש מילי דשחרית והדר פריש[79] מילי דערבית[80]
אמר מר[81] משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן[82]
[90]מילתא אגב אורחיה קמ"ל
אימת[92] אכלי[93] בתרומה[94] משעת צאת הכוכבים
כדתניא ובא השמש וטהר[98] ביאת שמשו מעכבתו מלאכל[99] בתרומה[100] ואין כפרתו[101] מעכבתו מלאכל בתרומה
וממאי[102] דהאי ובא[103] השמש וטהר[104] ביאת שמשו הוא ומאי[105] וטהר טהר יומא

דף ב:

ודילמא[106] ביאת אורו הוא[107] ומאי וטהר טהר גברא אמר רבה[108] בר רב[109] שילא אם כן ליכתוב[110] קרא ויטהר[111] מאי[112] וטהר[113] כדאמרי אינשי
ואידכי[116] יומא[117]
במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע[118] להו ובעו לה מיבעא[119]
סימן[132] לדבר צאת[133] הכוכבים שמע מינה ביאת שמשו[134] הוא ומאי וטהר טהר יומא
אמר מר משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן[135] ורמינהי[136] מאימתי[137] קורין את[138] שמע בערבין[139] משעה שעני[140] נכנס לאכל פתו[141] במלח[142]
סיפא[147] ודאי פליגא רישא מי לימא[148] פליגא[149]
עני וכהן חד שיעורא הוא[152]
ועני[153] וכהן חד שיעורא הוא[154] ורמינהי מאימתי[155] מתחילין[156] לקרוא קרית שמע[157] בערבין[158] משעה שבני אדם[159] נכנסין[160] לאכל פתן[161] בערבי שבתות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין[162] לאכל בתרומתן וסימן[163] לדבר צאת[164] הכוכבים[165] ואף על פי שאין ראיה לדבר[166] זכר לדבר שנ'[167] ואנחנו[168] עושים[169] במלאכה וחצים[170] מחזיקים ברמחים מעלות השחר
עד[171] צאת הכוכבים[172] ואומר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה[173] מאי ואומר
תא שמע והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה[181]
קא[182] סלקא דעתין[183]
[187]ואי[188] אמרת עני[189] וכהן חד שיעורא הוא
ועני וכהן חד שיעורא הוא ורמינהי מאימתי[196] מתחילין לקרוא קרית שמע[197]
משעה שקדש היום בערבי שבתות[199] דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משעה שהכהנים נכנסין[200] לאכל בתרומתן ר' מאיר אומר משעה שהכהנים טובלין לאכל בתרומתן אמר לו ר' יהודה[201] והלא כהנים
משעה שעני[206] נכנס לאכל פתו במלח ר' אחאי[207] ואמרי לה ר' אחא אומר משעה שרוב בני אדם[208] נכנסין להסב[209]
ואי אמרת[210] עני[211] וכהן חד שיעורא הוא ר' חנינא[212] היינו[213] ר' יהושע
דאי סלקא דעתא[219]
ר' חנינא[222] היינו ר' אליעזר אלא[223] שמע מינה דעני[224] מאוחר שמע מינה
אמר מר אמר לו[225] ר' יהודה[226]

דף ג.

קשיא דר' מאיר אדר' מאיר תרי תנאי אליבא[235] דר' מאיר קשיא דר' אליעזר אדר'[236] אליעזר
עד סוף האשמורת[245]
מאי קסבר ר' אליעזר[246] אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה[247] לימא עד ארבע שעות[248] ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה[249] לימא עד שלש שעות[250]
לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמ"ל[251]
דתניא[260] ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה[261] ושואג כארי שנ' [262]יי ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו[263] שאג[264] ישאג על נוהו[265]וסימן[266] לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה[267]
מאי קא חשיב ר' אליעזר[268]
סימנא למה לי[270] אורתא הוא[271]
אלא קא חשיב[274]
ואיבעית אימא[279]
סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי[281] נפקא מינה[282] למאן[283] דגני בבית אפל
לידע[291] דמטא זמן ק"ש
שלש משמרות הוי[302] הלילה ועל[303] כל משמר ומשמר יושב הקב"ה[304] ושואג כארי[305] ואומר אוי[306] שהחרבתי[307] את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני[308] לבין[309] אומות העולם[310]
א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי[311] לחרבה אחת מחרבות[312] ירושלם להתפלל בא[313] אליהו זכור לטוב[314] ושימר[315] לי על[316] הפתח
אמר לי שלום עליך ר' אמרתי[319] לו שלום עליך[320] ר' ומרי[321] אמר לי בני מפני מה[322] נכנסת[323] לחורבה זו[324] אמרתי לו להתפלל אמר לי[325] היה לך להתפלל בדרך[326] אמרתי לו מתירא אני[327] שמא יפסיקוני[328] עוברי דרכים אמר לי היה לך להתפלל תפלה[329] קצרה באותה[330] שעה למדתי ממנו[331] שלשה דברים
אמר לי בני[334] מה קול שמעת[335] בחורבה זו אמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי[336] שהחרבתי[337] את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם[338] אמר לי חייך וחיי ראשך[339]
ולא עוד[344] אלא בשעה[345] שישראל נכנסין[346] לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין[347]
הקב"ה מנענע[351] ראשו[352] ואומר אשרי המלך[353] שמקלסין אותו בביתו כך
ואוי[357] להם[358] לבנים שגלו מעל שלחן אביהם.

פרק ג': ענפי הנוסח שעמדו לפני מפרשי התלמוד

להלן רשימה [חלקית] של מפרשי מסכתין (ועוד) שבדקנו בהם איזה ענף הם גורסים, וצייננו דוגמאות בהערות.
התועלת בידיעת איזה נוסחאות עמדו לפני הראשונים רבה היא, הן להבנת דבריהם ולדעת איזה נוסח עמד לפניהם בכל המסכת, והן שהרי כשנתברר הדבר כבר אפשר לברר על פיהן ספיקות בפילוג ענפי הנוסח.
לא תמיד הבאנו את כל הדוגמאות, אלא את הבולטות שבהן, שמראות לצד אחד.
מובן שכשם שבתוך כתבי היד הנוסחאות הן בד"כ מעורבות מיותר מענף אחד, כן תמצא בנוסחאות הראשונים.
חשוב להדגיש שאין אלו מסקנות ודאיות כלל, ואינן אלא הצעות ראשוניות בלבד, ובפרט לחיבורים שאין להם הרבה דוגמאות של חילוף ענפים בדפים אלו, שהרי לא נבדקו אלא ג' עמודים בגמ' ולא יותר. וצריכים עיון ובירור בחיבורי הגאונים והראשונים ונוסחאות הגמ' בשאר המסכת בכדי לקבוע בודאות.

גאונים[359]

רב עמרם גאון - בסדר רב עמרם גאון (ריש סדר תפלת ערבית, סי' צ')[360] מביא את הברייתא בדף ב: וגורס "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וסימן לדבר צאה"כ", והגי' "נכנסין" נמצאת רק בענף-ג. וצ"ב עד כמה יש לסמוך על נוסח סרע"ג שבידינו.
רב סעדיה גאון[361] - ב' פעמים גורס כענף-ג[362], ב' פעמים גורס דלא כענף-גשסב, ופעם גורס דלא כענף-ב1שסג.
רב[363]האיי[364]גאון[365] - פעם גורס כענף-ב[366], פעם גורס דלא כענף-ב[367], ופעם גורס כענף-ג[368] וכן גורס "יציאת בכוכבים" כענף-ג, ופעם דלא כענף-ג[369].
מנתונים אלו יש להסתפק אם לפני רס"ג ורה"ג היה נוסח מעורב, או שהיו לפניהם כמה נוסחאות והם בחרו באלו שרצו, או שכך הייתה מסורת בידם בע"פ ולא היו תלויים בענפי הנוסח בכלל.
אבל יש לציין נתון מעניין, שבדוגמאות הנ"ל אין גירסא מפורשת כגי' ענף-א, רק כענף-ב וענף-ג. ובאמת בגניזה לא מצאנו - לעת עתה - כת"י שעיקר גירסתו כענף-א.

ראשונים

רבינו חננאל- על הרוב גורס כענף-ב[370], וכענף-ב2 דוקא (וראה הערה)[371], אבל ב' פעמים נראה שגורס כענף-אשעא, ויש עוד מקומות שלכאו' אינו גורס כענף-בשעב. ונראה עכ"פ שעיקר גי' כענף-ב2שעג אבל הושפע מגי' ענף-א, וצריך עוד בירורשעד.
[372][373][374][375]
רב נסים גאון - גורס כאן פעם כענף-ג[376].
רי"ף - מבדיקה במקומות שהעתיק מסוגיין[377], עולה שאינו גורס כענף-א[378] ואינו גורס כענף-ג[379], אלא נראה שגורס כענף-ב, אמנם בתוך ענף-ב אינו ברור אם גורס כענף-ב1[380] או כענף-ב2[381].
ערוך - בערך אר א' גורס כענף-ג, ובערך בין ג' גורס כענף-ב.
רש"י - גורס כענף-א[382], והושפע מענף-ג[383]. והארכנו בזה בתוך דברינו להלן.
בעל המאור - גורס פעם כענף-ב[384] ופעם כענף-א[385] (ויתכן פעם דלא כענף-א[386]).
ראב"ן - העתיק מדף ב' סוף ע"א וממאי דהאי וכו', ושם גורס כענף-א באופן מובהק.
פסקי רי"ד - גורס כענף-ב והושפע מענף-א[387]: גורס כמה פעמים כענף-א[388] אבל מאידך גורס כמה פעמים כענף-ב[389] וכמה מגירסאותיו דלא כענף-א[390]. ומתוך ענף-ב אינו ברור אם גורס כענף-ב1[391] או כענף-ב2[392]. ההעתקה היא חפשית ויש שינויים בין נוסח הרי"ד לנוסח כתה"י, ונראים פרי הגהה[393], ויתכן שהושפע מגירסאות אחרות.
תוס' רבינו יהודה - גורס עירוב בין ענף-א[394] וענף-ב[395], וכענף-ב1 דוקא[396], אמנם נראה שהושפע מגי' ענף-ג[397].
תוס' ותוס' רבינו פרץ - גורס כענף-א[398], אבל הושפע מנוסחאות אחרות דלא כענף-א[399], ולפעמים כענף-ג[400], ואולי גם כענף-ב[401].
תוספות חכמי אנגליה - גורס כענף-א[402] והושפע מענף-ג[403].
רא"ה (ונימוקי יוסף) - יסוד הנוסח הוא כמו הרי"ף, אבל יש בו השפעה מגי' ענף-א[404].
רשב"א - פעם גורס כענף-א[405], ופעם כענף-ג[406], וב"פ דלא כענף-ב[407], ולכן נראה שגורס עירוב בין ענף-א וענף-ג. אבל יש בו נוסחאות משונות שאינן כאף א' מן הענפים (אבל כמה מהן נמצאות בין עדי הנוסח שלפנינו)[408].
ריטב"א[409] - גורס כענף-א[410] אבל הושפע[411] מענף-ג[412] ופעם נראה דגורס כגי' המשונה הנמצא בכ"י פ'[413] ופעם גורס כגירסא יחידאה בב"נ[414].
רא"ש - גורס כענף-ב[415], אבל פעם גורס דלא כענף-ב1[416] ופעם הושפע מענף-א[417]. ואין ללמוד מנוסחאות שהעתיק מתוס' רבינו יהודה שכך גרס הוא בעצמו[418].
מאירי - גורס כמה פעמים כענף-א[419] ודלא כענף-ב[420], אבל פעם גורס דלא כענף-א[421] ופעם גורס כענף-ב[422], ולכן נראה שהושפע מענף-ב.
ילקוט שמעוני (נחמיה ד' רמז תתר"ע) - גורס כענף-ב2[423] אבל גם כענף-א[424].
עין יעקב- עיקרו הועתק מן הנדפס[425] עם קצת שינויים, לכאו' ע"פ כת"י אחרים.

פרק ד': דוגמאות לתועליות שבידיעת חלוקת ענפי הנוסח

להלן נדון בכמה מקומות שיש נפק"מ מידיעת ענפי הנוסח. על ידה לפעמים ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שנוסח מסוים הגהה מאוחרת או טעות היא, ולפעמים ניתן להבין על ידה את דברי הראשונים ז"ל.
ועוד, דע"י ידיעת הענפים יכול לצאת מצב שנוסח המתועד בב' עדי נוסח בלבד הוא בעצם נוסח הרוב, גם אם רוב עדי הנוסח גורסים אחרת, כשב' עדי הנוסח מייצגים ב' ענפי נוסח ושאר העדים מייצגים רק ענף אחד.
השתמשנו בדברינו בב' סברות אשר אמנם אינן מוכרחות כאמיתיות:
א. יש סברא לומר שאם נוסח מסוים נמצא רק באחד מענפי הנוסח, שנוסחה זה משנית היא. ולא מדין רוב, אלא דכיון שיש חילוקי נוסחאות, ורק נוסח אחד הוא הנכון, א"כ מסתבר שהנוסח הנכון לא הגיע רק לנוסח יחידאה.
מאידך, אין סברא זו מוכרחת כלל. דמסתבר שהנוסחאות האלו היו רווחות בע"פ קודם כתיבת התלמוד, וכשניתן התלמוד בכתב בחר כל כותב באחד מן הלשונות הרווחים. ויתכן שהנוסח שנמצא רק באחד מן הענפים הוא הקדום והנכון, רק שב' הענפים האחרים כתבו את הנוסח האחר.
ובפרט אם נוסח היחידאה נמצא כבר בדברי הגאונים, מסתבר שלא ביססו גירסאותיהם בתלמוד כתוב אלא במסורת בע"פ שהייתה להם, וכיון שיש כבר עדות קדומה לנוסח זה, כבר א"א לדחותה.
ב. יש עוד סברא לומר, דגם אם נדחית נוסחא היחידאה מלהיות עיקר, עכ"פ לכאו' עצם קיומו של הנוסח מלמד על הבנה מסוימת שגם בעלי הגירסא האחרת היו מסכימים לה. ולכן כשלפי גירסא יחידאה א"א לדייק דיוק מסוים, יש סברא לומר שגם לפי נוסח האחר א"א לדייק כן.
מאידך, יתכן שמדובר במחלוקת בהבנה בין ב' הלשונות, וזה היה המניע לנסח באופן אחר. או, שאם שכך הייתה הבנת הגרסן השגויה, מ"מ שפיר אפשר לדייק בגירסא הרווחת כיון שזו הייתה כוונת התלמוד מעיקרא.
ובכל אופן, חשוב להדגיש שמדובר כאן בהשערות, ואי אפשר לקבוע בודאות, אלא הכל כפי הענין, ובפרט אם הדבר היה נוגע להלכה.
וזאת למודעי, שהרבה ממראי המקומות שאבתי מן הספר הנפלא עבודה ברורה, וכמו"כ רבות נעזרתי בהערות ר"נ זק"ש לתוס' רבינו יהודה ובספר רינת אהרן וספר חומת אש.

דף ב.

א. מאימתי. בערוך (ערך מתי[426]) גרס ממתי, וכתב וז"ל: פי' ר' מצליח מ"ם הראשון אינו עיקר והוא כמו מתי אבא וכו' מתי אעשה וכו' ויש ששונין מאימתי וכו' והשונה מאמתי אינו משובח שהוא כמו וכאמתים על פני הארץ עכ"ל.
הגירסא "ממתי" נמצא רק פעם אחת בכתה"י, והוא בא' מקטעי ג1 בגמ' תנא היכא קאי דקתני מימתי, והוגה עה"ג מאימתי. אמנם גם בר"ח המובא בס' הנר גרס מימתי.
ויש מקום לשער שכן גירסת רב האיי גאון בלבד, שכן נמצאת גירסא זו בפירוש שלו[427] וכן בתשובה מרב שרירא ורב האיי[428]. וא"כ יש לשער שגירסת ר' מצליח קיבל מרבו רב האיי, ונוסחו של ר"ח הוגה ע"פ נוסח זה[429].
מאידך, יתכן שכן היה נוסח קדום, רק שלא שרד בעדי הנוסח שלפנינו.
ולגבי נוסח מאימתי/מאמתי, הנה לפי הנתברר ענף-א גורס בהקפדה "מאימתי" ובענף-ב וענף-ג יש את ב' הנוסחאות, וא"כ מסתבר שאכן היה כתוב מעיקרא "מאמתי" עכ"פ בא' מן הענפים [לא נתברר לי אם כל הערך הוא ציטוט מר' מצליח או שהוא גם מדברי הערוך עצמו, ועכ"פ הוא מעיד על מצב כתה"י שהיו לפניו].
ב. אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. בספר רינת אהרן טען שהנוסח המקורי הוא מותרין אתם לקרות, שכן הוא בכ"י ב"נ פריס וקטע גניזה, וכ"ה בבעה"מ פסקי רי"ד ומאירי[430], וכ"ה במשניות כ"י פרמה וקאופמן וה' קטעי גניזה וכי"ק של הרמב"ם. ומה דאיתא "חייבין" בנד' וכ"י פל' ומ', טען שהם כת"י אשכנזיים והוגהו ע"פ גי' רש"י שהגיה כן להלן (ט. ד"ה כוותי).
אמנם, לפי הנתברר המשותף לכל הגירסאות הנ"ל (בבבלי) הגורסין "מותרין" הוא שכולם גורסים [עכ"פ גם] גי' ענף-ב, וא"כ יתכן דאדרבה רק בענף-ב הגי' "מותרין", וזאת ע"פ גירסת המשנה שבמשניות. ואם נכונים הדברים, י"ל שהיא מחלוקת בגירסת המשנה בין הבבלי לירושלמי (ר"ל משנת א"י)[431] רק שענף-ב הוגה ע"פ משנת א"י.
]ולקמן (ט.) ששם כתב רש"י את הגהתו, הנה בענף-א [נד', פל'] הגי' רבנן כוותי סבירא להו וחייבין אתם [לקרות- פל'], אבל במ' ב"נ וגליון ג' "וחייבין אתם" ליתא כלל[432].[
ויש לדייק כדברינו ממש"כ רש"י "וחייבין אתם לקרות גרסינן, ול"ג מותרים", ולא כתב "הכי גרסינן", משמע שאין זה הגהה מסברא אלא שהוא מעדיף גירסא אחת קיימת על פני גירסא אחרת.
ויש להוסיף דכ"ה "חייבין אתם" בפירוש רב האיי גאון[433], הרי להדיא גירסא זו קודם הגהת רש"י.
ולעצם הנוסח "מותרין" עי' במאירי ובמלאכת שלמה.
ג. וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת. כתב בדק"ס: ובד' שונצינו משנת גמר"א הגי' ק"ש בערבין אימת, ונוסח שלנו עדיף עכ"ל. ואכן לפי הנתברר כצ"ל, ובנד' הוא הגהה בטעות.
ד. תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך. פירוש ר"ח שם וז"ל: האי תנא אקרא קאיי דכתיב ודברת בם מיכן שחייב אדם לקרא ק"ש ומפרש בהא קרא בשכבך ובקומך וכו', עכ"ל. ובהערות לס' הנר דייק דנראה שכן הייתה גירסת הר"ח.
אמנם לפי הנתברר, הרי גי' זו ליתא בכל הנוסחאות, כולל ענף-ב2 (קטעי ג2), וא"כ נראה לומר דאין זה גירסת הר"ח, אלא פירוש תחילת הקרא דבשכבך ובקומך.
ובהערה אחרת בס' הנר הביא מקטע כת"י[434] (אשר משערים[435] שהוא מפי' רבינו אברהם בן הרמב"ם) וז"ל: "תנא אקרא קאי דכתיב ודברת בם וכול' ובשכבך ובקומך והכי קאמר וכו'", אמנם גם זה נראה כהוספה משום פירוש ולא גירסא.
ה. תנא אקרא קאי וכו' ואב"א וכו' אי הכי סיפא דקתני וכו'. כמו שהובא בהערות לעיל בפנים המאמר (פרק ב'), בר"ח המובא בס' הנר "ואב"א וכו'" עד "אי הכי" ליתא כלל, וכן ליתא בקטעי ג2, וא"כ נמצא שאין זהוהשמטה בעלמא אלא הר"ח גרס כענף-ב2.
ולפי"ז קושיית הגמ' אי הכי וכו' קאי על התירוץ הראשון תנא אקרא קאי, וא"צ לפירוש התוס' (ד"ה אי הכי). אמנם לפי הנתברר, לכאו' אין זה אלא שלב מאוחר בתוך ענף אחד, ומסתבר דהוי גירסא משנית.
ובענין פירוש התוס', הרי בענף-ג (ואולי גם ענף-א) גורס ואלא הא דתנן, ולפי"ז יתכן דקאי על שני תירוצי הגמ' ושוב א"צ לפירוש התוס'. ויש מקום לומר דכ"ה בשני ענפים ורק בענף-ב גורס אי הכי[436].
ו. ואב"א יליף מברייתו של עולם. בכ"י מ' ופ' ואב"א תנא יליף מברייתו של עולם, וכתב הרב מ"מ כשר[437] דזה סיוע להרשב"א שפירשו אקושיא דליתני שחרית ברישא, ודלא כ'תוספות' שפירשו דמקשה אקרא דובשכבך ובקומך, והקשה הרשב"א על זה חדא דליכא למימר אקרא דיליף מברייתו של עולם, ועוד דמאי אב"א, ע"כ. ולגי' הנ"ל מפורש דקאי אתנא, וליכא לפרשו אקרא.
אמנם לפי הנתברר גי' זו אינה אלא גירסת ענף-ב1, ועכ"פ רואים מזה שבין הרשב"א ובין ה'תוספות' שהביא לא גרסו כגי' ענף-ב1.
ז. אמר מר משעה וכו'. תיבות "אמר מר" קשים, דאין זה אלא ציטוט מן המשנה, ובדק"ס כתב וז"ל: אבל מפני זה אין למוחקו וכ"ה לקמן בע"ב ובשבת קנ"ג ב' ובנזיר ל"ב א' וע"ש ברש"י עכ"ל, שם כתב דהוא לשון ירושלמי. ובס' רינת אהרן כתב ליישב דבשבת ניחא, דכיון שכבר יש פיסקה לכן חזר הגמ' "אמר מר" על אותה פיסקה, וכאן משום שהיא פיסקה ראשונה בתלמוד נקט אמר מר, ע"כ.
והנה בקטע ג3 ליתא תיבות "אמר מר", אמנם לפי הנתברר שאין ג3 אלא עירוב נוסחאות עם הגהות ושינויים מאוחרים, הרי אין זה נוסח מקורי ודוקא בגלל הקושיא מחק תיבות "אמר מר". וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וצריך לומר איזה הסבר וכנ"ל.
שוב מצאתי שגם בא' מקטעי ג2 "אמר מר" ליתא, אמנם מכיון דבקטע האחר ניכרת תיבת "מר", נראה דקטע זה הוא הגהה מסברא וכנ"ל.
ח. מכדי כהני אימת אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים וכו'. ב'דוגמא לפירוש חדש לתלמוד בבלי'[438] הקשה על גירסא זו דמשמע דפשיטא דכהני אכלי בצאה"כ, ואח"כ אמר מילתא אגב אורחיה קמ"ל, והא פשיטא היא. ולכן העדיף את הגי' מאי איריא דתני משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן וכו'. והביא סעד לזה מגמ' קידושין (סט.) דמקשה מאי איריא ומשני מילתא אגב אורחיה קמ"ל, עכת"ד.
אמנם לפי הנתברר אין גי' זו אלא בענף-ב בלבד[439], וא"כ צ"ע אם יש להעדיף גירסא זו. אמנם כגי' ענף-ב כ"ה כבר בפי' רב האיי גאון.
ט. כדתניא ובא השמש וטהר. בהגו"צ[440] הביאו מ'כת"י' דנוסף ואחר יאכל מן הקדשים, והוסיפו דכ"ה ברש"י. ובאמת ליתא אלא בכ"י מ' וא' מקטעי ג1, ולכאו' אין זה מסתדר עם חילוק הענפים. לכן יותר נראה שנוסף כן ע"י הגהה (אולי ע"פ רש"י), כיון דמבואר יותר מסיפא דקרא דטהור לאכול קדשים (תרומה).
ומה שכתבו דכ"ה ברש"י, יתכן שכן היה מוגה לפני רש"י (והרי גי' רש"י הושפעה מענף-ג וא"כ אינו מן הנמנע שגורס כקטע ג1), או יתכן שכוונת רש"י להביא סיפא דקרא, ולא שהיה גורס כן. ובאמת ברש"י כ"י (פרמה) נוסף גם סוף המקרא "כי לחמו הוא", וכדברינו.
י. וממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא ודילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא. כ"ג רש"י ותוס', עיי"ש. ובבעה"מ הביא בשם גירסת הגאונים וממאי דהאי וכו' ביאת אורו הוא וכו' ודילמא ביאת שמשו הוא, עיי"ש. וכ"ה ברשב"א וריטב"א ג"כ בשם גירסת הגאונים. וכ"ה הגי' במאירי, ואח"כ הביא גירסת רש"י וביאורו (בשם גדולי הרבנים) וחלק עליו, וכעי"ז בספר ההשלמה. וכן הובא גירסא זו בסתמא בערוך (ערך אר א')[441].
א. והיה מקום לומר[442] שכן הייתה גירסת רוב כתה"י, מאחר שהראשונים מכל העולם החליטו כנוסח זה, רק שנשתבשה הגירסא בספרי אשכנז לפני רש"י ותוס'. אלא דלפי מה שנתברר אינו כן, דבין ענף-א ובין ענף-ב גורסים כגי' רש"י ותוס', ורק בענף-ג גורס כגי' הראשונים הנ"ל. וא"כ לכאו' הגי' שעמדה לפני רוב הראשונים הייתה כרש"י, רק שהגיהו מסברא ע"פ 'גירסת הגאונים'.
ויש להוכיח כן, דהנה כתב הראב"ד (בכתוב שם) וז"ל: עוד זאת הגירסא צריכה תיקון, שהאי ובא השמש ביאת אורו אמסקנא קאי דמאי וטהר טהר יומא, אבל ובא השמש ביאת שמשו הוא מ"מ עכ"ל. ובפירוש נר למאור ביאר דלפני הראב"ד הייתה הגירסא הזו "וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא" בלי תיבת "וטהר"[443], וע"ז הקשה הראב"ד דא"א לומר ד"ובא השמש" פירושו ביאת אורו, ורק עם תיבת "וטהר" שייך לומר דהכוונה לצאה"כ. אולם לגי' בעה"מ דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו וכו' א"ש, עכת"ד.
וראה זה פלא, שגם במאירי וס' ההשלמה ורשב"א[444] ליתא תיבת "וטהר". וכל זה מסתדר יפה עם מה שנתברר בס"ד, דתיבת "וטהר" ליתא בענף-א [וכמו"כ במאירי גורס "דילמא", ולא "ודילמא", וגי' זו גורס רק ענף-א[445]]. וא"כ ברור שהגירסא העיקרית של הראב"ד והמאירי וספר ההשלמה והרשב"א היתה כגי' ענף-א, רק שהוגה בכת"י שלפניהם להפך הגירסא מכח הקושיות על גי' זו.
[ובאמת משמע מן הראב"ד הנ"ל שגי' זו של בעה"מ היתה רק גירסא נוספת לפניו[446], אבל עיקר גירסתו היה "וממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא" (ולגי' זו ולפרש"י א"ש גם בלי תיבת "וטהר", כיון דמ"מ קאי על השמש). ולכאו' זה מורה על הגהה בדברי בעה"מ וצריך למחוק בדבריו תיבת "וטהר" כמו שהוא בציטוט הראב"ד, ולפי"ז גם בעה"מ גורס כאן כענף-א, וכמו שגורס בהמשך כענף-א "דילמא"].
ב. ומה שקראו הראשונים לגי' זו בשם "גירסת הגאונים", נראה שהייתה לפניהם איזה תשובת גאון, או שהיה מפי השמועה. ואכן ברשב"א[447] הביא מפירוש רב האיי גאון, ומלשונו משמע שכך היה גורס[448]. וכן בתשובה מרב שרירא ורב האיי גאון[449] משמע שהגירסא כן[450] [ואין לומר שהיה לפני הראשונים כת"י מענף-ג וקראו לזה גירסת הגאונים, דאם כן לכאו' היו מעתיקים ספריהם רק מכת"י כזה[451]].
אבל יש לציין דבפי' רס"ג כתב דבגמ' השמיענו ה' דברים וז"ל: והה' ובא השמש, הערב השמש, וטהר יומא, ויטהר האויר מן כסויו עכ"ל. והעיר המהדיר דמשמע מלשונו שגרס ופירש כרש"י, דרק לגי' רש"י למסקנא ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא. ומבואר דאין זו גירסת כל הגאונים.
ג. ועכ"פ לפי הנתברר, הגם שברוב כתה"י הגירסא כרש"י, מ"מ כיון שנוסח בעה"מ נמצא בכ"י ג' המייצג ענף בפנ"ע, דהיינו ענף-ג, א"כ עדיין יש מקום לומר שהיא הגירסא העיקרית. ואולי יש מקום ללמוד מזה שכת"י זה מייצג את גירסת הגאונים.
אבל מאידך י"ל שענף נוסח זה הוגה מסברא כדי ליישב מה שהקשו הראשונים, והעיקר כגי' ענף-א וענף-ב, או שהוגה בשלב מוקדם ע"פ גי' הגאונים וכנ"ל [ובפרט לפי מה ששיערנו להלן בסמוך דגם ענף-ג התפלג לב' תתי-ענף בזה, ורק תת-ענף אחד גורס כגירסת הגאונים].

דף ב:

יא. ערב שמשא ואידכי יומא. פרש"י אדכי לשון עבר, נתפנה מן העולם השמש עכ"ל, ולכאו' הוא תימה שפירש "אדכי" על השמש ולא על היום. אמנם בענף-ג תיבת "יומא" אכן ליתא, וא"כ תיבת "אידכי" חוזר על "שמשא"[452]. ולפי"ז נמצא שלפני רש"י הייתה גירסא שהושפע מענף-ג, וכמו שהבאנו דוגמאות בפרק ג'.
[אמנם זה קצת קשה, דא"כ צ"ל דרק גי' זו הגיע לרש"י ולא גירסא דמהפך ביאת שמשו עם ביאת אורו (דהרי רש"י לא הזכירה) הנמצאת לפני תיבת "ואדכי" ולאחריו. אמנם יתכן מאד דגי' ענף-ג התפלגה לב' תתי-ענף, ותת-ענף שהגיע לנוסח רש"י גרס כסדר שאר הנוסחאות[453].]
יב. האי ובא השמש וכו' או דילמא וכו'. בדק"ס הביא דבכי"מ הגי' ממאי דהאי ובא השמש כו' ודלמא ביאת אורו, ובגליון כלפנינו. וז"ל: ויפה הגיהו בגליון דגי' מוטעת היא, דבמערבא לא קשו להו על הברייתא ממאי דהאי ובא השמש כו', דא"כ לא פשטו מידי, אלא דלא ידעו מהברייתא ואיסתפקא להו פשטיה דקרא היכי, עכ"ל.
אלא דלפי הנתברר גירסת כי"מ היא גירסת ענף-ב וענף-ג, וגי' ענף-א והנדפס היא גירסא יחידאה, ולכאו' ענף-א הוגה כן משום הקושי שבשאר הנוסחאות, וכדברי הדק"ס.
אמנם קושיית הדק"ס אינה קשה אלא לפירש"י, אבל לפי' התוס' ודעימיה דשאלת הגמ' לעיל וממאי דהאי וכו' היינו מנין לנו שתלוי בצאה"כ ולא בשקיעת החמה, א"כ גם שם אין כוונת הגמ' לשאול על הברייתא, דבברייתא ניתן לפרשו בב' האופנים, אלא מקשה על הנחת הגמ' שכהנים נכנסין לאכול בצאה"כ מנין לו זה.
נמצא דלפי' התוס' ודעימיה, הרי גם לעיל לא היה זו שאלה על הברייתא, וא"כ שייך אותו לשון ממאי וכו' ודילמא וכו' הן על שאלת הגמ' והן על שאלת בני מערבא.
[יצויין שמלשון התוס' עצמן שכתבו (בד"ה דילמא) ועוד דבסמוך מבעיא ליה האי ובא השמש אי ביאת אורו הוא עכ"ל, משמע שגרסו כענף-א.]
אבל לפרש"י קושיית הגמ' וממאי וכו' הוא על הברייתא, דמנין לו לתנא דאין כפרתו מעכבתו. אבל שאלת בני מערבא לא יכולה להתפרש על הברייתא, דא"כ האיך פשטוה מעוד ברייתא, ובע"כ תצטרך לומר דלא שמעו הברייתא כלל, וא"כ לשון "ממאי" שייך רק על שאלת הגמ' דלעיל אבל לא על שאלת בני מערבא, וכקושיית הדק"ס.
ואפשר לתרץ בדוחק דלשון ממאי לאו דוקא, והוא רק שאלה על הנחה מסויימת בלי מסורת ודאית, והגם דלעיל לשון ממאי הוי דוקא, מ"מ כאן הוי לאו דוקא. ועכ"פ אפשר לומר בפשיטות שרש"י גרס כאן כענף-א.
יג. במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו ובעו לה מיבעא וכו'. הנה כפי שנתבאר לעיל בסמוך, לפי' רש"י צ"ל דלא רק הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו, אלא גם ברייתא דלעיל דכפרה לא מעכבא לא שמיע להו. וא"כ לשון הגמ' "הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו" צ"ע, דהול"ל דברייתא דובא השמש וכו' לא שמיע להו, דשם מוכח דכפרה לא מעכבא.
[אבל לפירוש התוס' ודעימיה א"ש, דמברייתא לא חזינן אם כהנים נכנסין בשקיעה או בצאה"כ, וא"כ יתכן דשמעו בני מערבא ברייתא דובא השמש וכו', רק דהוכחת רבה בר רב שילא בשאלה דשקיעה וצאה"כ לא שמיע להו.]
ונראה לומר דגי' רש"י הושפעה כאן מגי' ענף-ג, וגרס במערבא בעו לה מיבעא וכו', ואח"כ גרס ותפשוט להו מברייתא דרבה בר שילא, לא שמיע להו. וא"כ יש לפרשו בפשיטות על כל הברייתא דובא השמש וכו' וקראו הגמ' "ברייתא דרבה בר רב שילא", וא"כ באמת קאמר דלא שמיע להו כל הברייתא[454].
[וביאור זה שייך רק לגי' רש"י, אבל לגי' ענף-ג עצמו דמהפך הגי' בביאת אורו וביאת שמשו, וכפירוש התוס', צ"ל ד"ברייתא דרבה בר שילא" לאו דוקא והכוונה לכולה שמעתתא, ובעיקר משום מימרא דרבה בר רב שילא, וראה הערה[455].]
יד. סימן לדבר צאת הכוכבים. בדק"ס הביא גי' כי"מ עד צאת הכוכבים (כאן ובסמוך), וכתב וז"ל וט"ס, ונפל הטעות מהמקרא דנחמיה שהביא בסמוך מעלות השחר עד צה"כ עכ"ל.
ולפי הנתברר אין זו רק גי' כי"מ אלא כ"ה גי' ענף-ג (עד יציאת הכוכבים), ותנא דברייתא משתמש בלישנא דקרא לסימן. ומ"מ הערת הדק"ס במקומה, דקשה לומר שהשתמש בפסוק לסימן בעוד שמיד אח"כ בברייתא הביא את כל הפסוק באורך.
טו. עד שעה שעומד ליפטר מתוך הסעודה. הקשה בתוס' רבינו יהודה (וכמו שאר בעלי התוס') א"כ מתי העני הזה מתפלל, והביא את גירסת ר"ח עד שעה שעומד לישן, וכתב וז"ל ומשמע לפי' שיתפלל ויקרא ק"ש קודם שילך לישן אחר אכילתו עכ"ל, ועיי"ש מה שהקשה על זה.
וגם בתוס' הרא"ש הביא את גירסת הר"ח, אבל שם כתב ומשמע לגירסתו, וכתב בהערות לתוס' ר"י (הע' 68) דבתוס' הרא"ש הוא "תיקון" והעיקר כתוס' ר"י דמשמע לפירושו, והמשמעות הוא ממה שכתב הר"ח בפירושו שלא הגיע לידינו.
אלא דזה אינו, דא"כ לשם מה הביאו את גירסת הר"ח ולא את פירושו. אלא הנכון דדייקו כן ממה דליתא תיבות "מתוך הסעודה" לגירסת הר"ח, דאז אפשר לפרש דעומד לישן רק אחרי תפילתו, משא"כ לגי' בעלי התוס' עומד ישר מתוך הסעודה.
וכגי' זו של הר"ח נמצא רק בכת"י פל', ודומה לזה בכ"י ג' אבל שם נוספו תיבות "מתוך הסעודה". וספק אם פל' מייצג את גי' ענף-א (וא"כ מובן מנין לכ"י פ' להגיה נוסחו "לישן וליפטר") וג' מייצג נאמנה את גי' ענף-ג, או דגי' ענף-א היא כנד', ופל' מייצג את גי' ענף-ג, ובכת"י ג' נוספו תיבות אלו שלא כדת ע"פ שאר הנוסחאות.
וברש"י גורס "עד שעה שעומד ליפטר מתוך הסעודה", וא"כ לפי הנתברר לכאו' צ"ל דגי' הר"ח היא או גי' ענף-א או גי' ענף-ג אבל לא שתיהן. ולכן נראה לומר דהר"ח גורס כענף-א (המיוצג ע"י כ"י פ'), וגי' ענף-ג היא כמו שהוא בענף-ב וכמו ברש"י, רק דכ"י ג' הוגה בטעות לישן מתוך הסעודה.
ועכ"פ כאן הר"ח אינו גורס כענף-ב2.
טז. וחכ"א משעה שהכהנים זכאין לאכל בתרומתן. בפי' רב סעדיה גאון איתא בזה"ל: השמיענו בהמשנה הזאת חמשה דברים וכו' והב' שפירוש נכנסין זכאין והוא ראוים וכו' עכ"ל. והכוונה כמש"כ בהערות שם, שמלשון גמ' דילן מבואר ד"נכנסין" אין הכוונה בפועל אלא שזכאין, כלומר שמותרין לאכל מזמן זה ואילך. ועי' מהרש"א על תוס' ד"ה משעה שעני שהכריח מסברא שאין הכוונה שנכנסין בפועל לאכל כיון דאסור לאכול קודם ק"ש[456].
וברש"י לעיל ד"ה מברייתא כתב וז"ל משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וכו' ע"כ, והגיה הב"ח שהכהנים זכאין, וכלפנינו בגמ'. אמנם גם ברש"י כת"י כלפנינו. ובהערה לפי' רס"ג הביא מבעל למוד ערוך לומר דכוונת רש"י גופיה ללמדנו דזכאין דברייתא הוי פירוש על נכנסין דמשנה, וכדברי רס"ג וכנ"ל.
אלא דלפי הנתברר, לגי' ענף-ג גם כאן גרסינן נכנסין, וא"כ י"ל דגם רש"י גרס כן להדיא, וכמו שכתבנו לעיל (ובפרק ג') לומר שגירסת רש"י הושפעה מענף-ג.
יז. שנ' ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. לפי הנתברר יוצא דלגי' ענף-א (כאן ולהלן) הועתקו הפסוקים באופן חפשי בזה"ל: חצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. וכ"ה בכמה עדי נוסח במגילה (דף כ:)[457]. וכ"ה ברש"י (דפו"ר) ד"ה ת"ש והיה לנו הלילה למשמר, מדקאמר והיום למלאכה וכו', ולפי"ז יוצא דלפני רש"י הייתה גי' ענף-א.
וכבר כתב על זה הרד"צ הילמן ז"ל[458] "ופשוט שהביאו חז"ל את פירושו של הכתוב"[459]. וצ"ע לפי הנתברר אם חילוף זה מקורו בחז"ל או במקצת ממעתיקי התלמוד, מכיון דלא נמצא הנוסח כן אלא בא' מתוך ג' ענפים (וכן במגילה נמצא רק בקצת כתבי היד). ויש לציין דכ"ה "והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה" בירושלמי.
יח. וכי תימא מכי ערבא שמשא ליליא הוא ואינהו מקדמי ומחשכי. פירש"י דמחשכי ועושין מלאכה בלילה משקיעת החמה עד צאת הכוכבים, ומקדמי ומשכימין קודם היום דאימא יום לא הוי עד הנץ החמה והם מקדימין מעלות השחר דהוי כמו מהלך ה' מילין, עכ"ל[460].
א. והנה ברש"י פי' דהיה ס"ד דיום לא הוי מעלוה"ש אלא מנץ החמה, אמנם לנוסח ענף-א וענף-ב (וכן לנוסח כ"י ג') לא הוזכר אלא הו"א דלילה הוי משקיעת החמה, אבל לא הוזכר דיום מתחיל בנץ החמה. ורק לגי' ענף-ג, דלפי המשוער (בפרק ב') גרס "וכ"ת מעלות השחר לאו יממא ומכי איערב שמשא ליליא הוא ואינהו מקדמי ומחשכי", הרי איתא להדיא דהו"א דהתחלת היום בנץ החמה. וא"כ היה אפשר לומר שרש"י גרס כאן כענף-ג.
אלא דאין זה מוכח כלל, דהרי לכל הנוסחאות איתא דמקדמי ומחשכי, ובע"כ מה דמקדמי ר"ל דהיה ס"ד דהיום מתחיל מן נץ החמה והם מקדימים מעלוה"ש. ובאמת מאריכות לשון רש"י נראה להיפך, שהשתמש בלשון ארוך דאימא יום לא הוי וכו', ומשמע שהוא מפרש את שאינו מפורש, רק דנרמז כן בלשון "מקדמי".
[ובפי' רב סעדיה גאון אי' דבגמ' השמיענו ה' דברים וז"ל: והג' שמעלות השחר ועד עלות השמש הוא מחשבון היום, וכמו כן משיערב השמש עד צאת הכוכבים מחשבון היום, עכ"ל. ומשמע מלשונו דאיתא להדיא בגמ' דהיום מתחיל בעלוה"ש ולא בנץ החמה, ולכאו' זה רק לגי' ענף-ג (ומ"מ יש לדחות דכן מבואר לכל הגירסאות).]
ב. והנה בנוסח הדפוס הגי' "מחשכי ומקדמי" וכמו בפירש"י, ובדק"ס הביא מכי"מ (שהוא באמת כגי' כל כתה"י) דהסדר "מקדמי ומחשכי". וכתב ע"ז וז"ל: וכ"ה במגילה כ' ב' וכסידרא דקרא. אעפ"כ סדר הדפוס נר' עדיף, דבמגילה מייתי לה על הא דמעלות השחר יממא, וע"ז מקשה ודלמא עדיין לאו יממא הוא, וכאן מייתי לה דבצה"כ לילה הוא, ומקשה וכ"ת מכי ערבא שמשא כו'. אך גם לגירסת הדפוס היה צריך לסיים ומעלות השחר לאו יממא כדאמר תרוייהו מחשכי ומקדמי. והילקוט בנחמיה ד' מביא מהא דברכות מקדמי ומחשכי משמע שהי' גירסתו כגי' הכ"י וכ"ה בשטה מקובצת, עכ"ל.
אמנם כמו שכתבנו, הגי' בכל כתה"י כמו בכי"מ בזה, ולפי הנתברר נראה דאדרבה גי' הנד' הוגהה ע"פ רש"י. ויש להוסיף דגם במגילה בכל כתה"י הסדר מקדמי ומחשכי, וכ"ה גם ברש"י שם.
ובאמת טענת הדק"ס דכאן הו"ל להקדים מחשכי למקדמי משום דעל מחשכי קאי, אינה מובנת, דהא סוכ"ס הגמ' שואלת על שניהם, גם אם עיקר השאלה היא על צאה"כ, וא"כ פשיטא דצ"ל כמו שהוא בסידרא דקרא.
[ובמגילה הנוסח (ע"פ כת"י לונדון וגטינגן וקולומביה ווטיקן ומינכן[461]) "וכי תימא אינהו דהוו מקדמי ומחשכי אבל יממא כולי האי לא הוי", ולשון זה כולל הן השאלה על עלוה"ש והן השאלה על צאה"כ. ונראה דנוסח הדפוס שם ("וכ"ת משעלה עמוד השחר לאו יממא ומכי ערבא שמשא ליליא ואינהו מקדמי ומחשכי") הוגה ע"פ גי' ענף-ג כאן[462].]
ובכ"ז קשה, דמנין לרש"י נוסח זה "דמחשכי ומקדמי", כיון דלפי הנתברר אין גי' כזו באף אחד מן הענפים.
אלא דחדא מתורצת בחברתה, דאדרבה רש"י גרס כענף-א[463], ותחילה פירש רש"י מה שמפורש ומה עיקר שאלת הגמ' כאן, ולכן פי' מחשכי דמפורש תחילה, ורק אחר כך פי' מקדמי, וכמאמר המוסגר לפרש מהו תיבת "מקדמי" שאינה מפורשת בסוגיין, וכנ"ל[464].
והנה בהגו"צ הביאו את גירסת כי"מ, שהוא כגי' ענף-ג, בשם 'כת"י', אלא דלפי הנתברר גי' זו לכאו' לא הייתה לפני רש"י, ולא הרגישו בזה.
ועוד, דגי' כי"מ כוללת את תיבות "ומשום בנין בית המקדש", והיא כנראה טעות גמורה כמו שנתברר בשינויי הנוסחאות. ולא ראו מש"כ ע"ז הדק"ס בתיקונים והערות[465] וז"ל: וע"ז אמר הרב הגדול מו"ה שמואל באנדי נ"י ממיינץ כי גירסא משובשת היא דאין בנין בהמ"ק בלילה. ויפה אמר, ואף כי זה יכולין לדחות דאולי עשו בדברים שהם חוץ למקדש והזמינו את החמר ואת האבנים שיהו מתחילין במלאכתן משיעלה עמוד השחר, אבל בקרא הוא מפורש דעל בנין חומות ירושלם קאי, עכ"ל[466].
יט. משעה שבני אדם נכנסין וכו' קס"ד בני אדם היינו עניים. פירש"י קס"ד רוב בני אדם היינו עניים, כלומר בנ"א בערבי שבתות ועניים בימות החול חד שיעורא נינהו, עכ"ל. ובגמרא הנדפסת הגי' היא כמו בענף-ב "קס"ד דעני ובני אדם חד שיעורא נינהו", ולא היה כ"כ מובן לשון רש"י לפי"ז.
ובהגו"צ הביאו מהגהות מהר"י לנדא שכתב לשער דגי' רש"י "קס"ד רוב בני אדם היינו עניים" [וכתבו דכ"ה גם בבית נתן ושט"מ, אבל זה טעות, שהם גורסים כענף-א "קס"ד בני אדם היינו עניים" בלי תיבת "רוב"]. ועוד הביאו מהר"נ אדלר שכתב למחוק ברש"י תיבת "רוב", ורש"י גורס כענף-א.
ובאמת ברש"י כ"י פרמה ליתא תיבת "רוב"[467], וא"כ אפשר לומר בפשיטות שכ"ג רש"י. אלא די"ל גם לגי' הדפוס שתיבת "רוב" היא פירוש, והכוונה ללשון הברייתא, דלפי גי' ענף-א איתא "משעה שרוב בני אדם נכנסין לאכל פיתן בערבי שבתות". ועכ"פ נראה ברור שרש"י גרס כאן כענף-א.
וכבר העירו[468] על הגר"א שהגיה בדברי רש"י רוב בני אדם שאינם עניים, דלגירסת רש"י הנ"ל וכענף-א אין להגיה כן.
משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב. פירש"י אית דאמרי בימות החול ואית דאמרי בערבי שבתות[469] וכו' עכ"ל. והנה בכ"י פל' נמצא הנוסח להסב בערבי שבתות, ונסתפקנו (בפרק ב') אם זו גי' ענף-א או שזו הוספה מאוחרת, ואולי ע"פ רש"י.
ובתוס' רבינו יהודה (ג. ד"ה תרי תנאי) הביא גי' זו בזה"ל ועוד לספרים דגרסי בדר' אחא בשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות וכו' עכ"ל. וא"כ יש סברא לומר שכ"ג ענף-א והיא גי' קדומה, ולפי"ז יש מקום גדול לומר שכוונת רש"י לב' נוסחאות.
מאידך, בתוס' הרא"ש ותוס' שם תלו את זה רק בפי' רש"י ולא בגי' הספרים, וגם בתוס' רבינו יהודה על אתר לא הזכיר את גי' הספרים האלו. ובאמת דבריו בדף ג' ע"א מסיים "מ"ר", וא"כ אפשר שהיא העתקה מרבו ולפניו לא הייתה גי' זו , וצ"ע.
כ. מסתברא דעני מאוחר. בדק"ס הביא את גי' כי"מ א"ר נחמן בר יצחק מסתברא דעני מאוחר, וכתב וז"ל וכן מצינו ברנב"י דרגיל למפשט בעיא דגמ' במסתברא, כגון לקמן ס"א א' מסתברא דגברא סגי ברישא, וכן בב"ב ג' ב' מסתברא דהן וסידן, וכן שם בד' קס"ג א', וכה"ג אמר בקדושין ע"א א', עכ"ל.
מאידך, בס' חומת אש[470] כתב בזה"ל: בעל שמן רקח העיר אלשון מסתברא והרי מראיה פושט, עיי"ש מה שיישב. ובכמה ספרים ישנים מצאתי הגירסא פשיטא דעני מאוחר וכו', ע"כ.
ולפי הנתברר לכאו' הגירסא הנכונה היא ככי"מ, דכ"ה "אמר רב נחמן בר יצחק" בענף-ב וענף-ג, ורק בענף-א ליתא, וכן הלשון "מסתברא" נמצא הן בענף-א והן בענף-ג, ורק בענף-ב הגי' "פשיטא", וא"כ מסתבר שגי' ענף-ב הוגהה משום קושיא הנ"ל.
כא. דאי ס"ד דעני קדים ר' חנינא היינו ר' אליעזר. כתב רש"י ה"ג אי ס"ד דעני קדים[471] ר' חנינא היינו ר' אליעזר, עכ"ל. ויש לעיין איזה גירסא התכוין רש"י להגיה.
ובפשטות בא לאפוקי מגי' הנמצא גם בדפוסים "דאי אמרת", וע"ז הגיה דאי ס"ד. ולפי הנתברר יש להוכיח זה יותר, כיון דכבר כתבנו (בפרק ג') דרש"י גורס כענף-א וגי' זו היא גי' ענף-א, ועוד דהגי' "דעני קדים" נמצאת רק בענף-א[472].
וטעם ההגהה נראה, דהלשון אי אמרת ל"ש אלא במקום שאנו מסתפקין בדבר, ומשמע שאפשר לומר כך. אבל כאן, דכבר הוקבע דמסתברא דעני מאוחר, כבר אי אפשר לומר דעני מוקדם, והוא רק בגדר ביאור ההו"א, ולא שייך אלא לשון אי ס"ד.
[ועדיין צ"ע למה ציטט את כל המשפט "ר' חנינא היינו ר' אליעזר", ואולי בא לאפוקי הגירסא המובאת במאירי "ר' חנינא היינו ר' מאיר", וצ"ע.]
כב. זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו. ב'השלמות להגהות וציונים' (בתוך ילקוט מפרשים בש"ס עוז והדר) הביאו מהגהות הב"ח בשבת לד: שכתב דהתוס' ל"ג תיבות "ואי אפשר לעמוד עליו", וכן ליתא ברא"ש. ואכן גם ברא"ש כת"י שם ליתא לתיבות אלו.
אבל בכתה"י שם כולם גורסים תיבות אלו, ובע"כ דהוא עוד ענף נוסח שלא הגיע אלינו במסכת שבת. והנה לפי הנתברר הרי שזו גם גי' ענף-ג כאן, ולכאו' התוס' שם גרסו גם כאן כענף-ג.
וכן איתא בשבת בעדי הנוסח בין כענף-א כאן ובין כענף-ב כאן, ונמצא שכל הנוסחאות כאן הן גם שם בשבת.

דף ג.

כג. תרי תנאי אליבא דר"א ואב"א סיפא ר"א רישא לאו ר"א. בענף-א וענף-ג הסדר להיפך "אב"א סיפא ר"א רישא לאו ר"א ואב"א תרי תנאי ואליבא דר"א".
ובבית נתן כתב וז"ל: עיין בס' פתח עינים ד"ה ואב"א, וכפי דברי הכ"י לק"מ, עכ"ל. אמנם כתב שם וז"ל: לכאורה נראה דהאי תירוצא עדיף מלומר תרי תנאי אליבא דר"א. ויש להרגיש על הרב לחם משנה פי' המשניות דפירש במתני' דבתחילת זמן כ"ע מודו ע"ש, והיינו כשינוייא קמא וצ"ל תרי תנאי אליבא דר"א, והרי הש"ס פריק אבע"א רישא לאו ר"א והא עדיף מלומר תרי תנאי, עכ"ל. והגם שפירוש הלחם משנה ל"ק מגי' זו, אבל הערת החיד"א עדיין בתוקפה, דלכאו' תירוץ דרישא לאו ר"א עדיף.
וכעי"ז כתב בדק"ס וז"ל: ונוסחת הדפוס עדיף, דמעיקרא אוקמה בתרי תנאי ואח"כ אמרי ואב"א דלא צריכנן לזה, אבל אם כבר יישב הרומיא רישא לאו ר"א היא שוב אין דרך לומר ואב"א דמוקמינן לה בתרי תנאי, ועי' כתובות נ"ז א'[473]. וכן דרך הגמ' בכל מקום, ולדוגמא במגילה י' ב'[474], והוא כעין תיובתא ואב"א דלא שייך לומר אב"א הכי והכי ואב"א תיובתא, עכ"ל.
ואם שקיים קצת מבוכה בחילוקי הענפים, עכ"פ עולה שחילוף הסדר תלוי בענפי הנוסח. ואנו ששיערנו שהסדר "רישא לאו ר"א סיפא ר"א ואב"א תרי תנאי ואליבא דר"י" נמצא הן בענף-א הן בענף-ג, א"כ מסתבר לומר שגי' ענף-ב הוגהה כן ליישב את קושיית הדק"ס[475].
אבל יש לציין דאין דברי הדק"ס מוכרחין, דבשונה מגמ' דמגילה הרי כאן לחלק הרישא והסיפא הוא ג"כ דוחק גדול. ולכאו' זה מפורש יותר בנוסח כ"י פ' "(ו)אב"א מדסיפא דמתני' ר"א רישא לאו ר"א ואב"א רישא וסיפא ר"א ולא קשיא תרי תנאי ואליבא דר"א".
כד. לימא עד ארבע שעות, לימא עד שלש שעות. במג"א סי' א' ס"ק ד' הביא בשם הזוהר דלמשמרות חשבינן שעות שוות ולא שעות זמניות, ובס' ראש יוסף כתב דמלשון הגמ' סיוע לזוהר, ודלא כמשמעות רש"י במתני' שכתב שליש הלילה, עכ"ד.
והנה בענף-ב הגי' ניתני עד שלישית הלילה, ניתני עד רביעית הלילה. והעירו[476] דמשמע מגי' זו דלא כהזוהר, דלא שייך כ"כ הלשון "שליש הלילה" בשעות שוות, דהיאך היה לנו לדעת מלשון כזה דמדובר בשעות שוות.
אמנם לפי הנתברר אין זה כי אם גי' ענף-ב בלבד, ויש סברא לומר שהוא תיקון לשון שישתמע דוקא שעות זמניות ולא שעות שוות. ומאידך, יתכן שמלמד על פירוש קדום גם לגירסא "ארבע שעות" שאין הכוונה ד' שעות שוות דוקא אלא ד' שעות זמניות.[477]
ובפנ"י כתב דלהו"א דגמ' באמת קס"ד דמיירי בשעות שוות, כיון דצריך זמן הניכר ולא אסיק אדעתין דיש משמרות בארעא, אבל למסקנא דיש משמרות בארעא הרי יש היכר גם בשעות זמניות (ובקו"א חזר מזה, עיי"ש). והנה כ"ז יש לומר רק לגי' ענף-א הגורס "ארבע שעות" וגורס להלן "דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארעא", אבל לגי' ענף-ג שג"כ גורס כאן "ארבע שעות" אבל להלן גורס להיפך "כי היכי דאיכא משמרות בארעא ה"נ איכא ברקיעא" אי אפשר לתרץ כן, ראה להלן.
והנה לשון רש"י הו"ל לומר זמן הניכר ע"כ, ונראה שבפנ"י הבין מלשון רש"י דצריך זמן הניכר לכל אדם, כלומר ניכר למתבונן, אלא דצ"ע דזה למה לי. והיה נראה בכוונת רש"י דר"ל ניכר בלשונו, כלומר דהו"ל לומר זמן מבואר יותר[478], דרש"י בא לפרש ד"ארבע שעות" לאו דוקא אלא הכוונה לזמן קבוע ומבואר, כלומר שליש הלילה, וכמש"כ במתני' דהוי שליש הלילה.
כה. והא קמ"ל דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארעא. הנה נוסח הדפוס "והא קמ"ל דאיכא משמרות ברקיעא ואיכא משמרות בארעא", ומשמע דאתא לאשמועינן שיש משמרות בין ברקיע ובין בארעא. וכך הבין המהרש"א, והקשה ע"ז הא ידעינן מכמה מקומות בלא"ה דיש משמרות בארעא. ולכן הסיק דצ"ל כגי' הרא"ש "דאיכא משמרות ברקיעא כי היכי משמרות בארעא"[479], ר"ל דהחידוש הוא שיש משמרות ברקיע.
והגר"א (בס' אמרי נועם) פי' דאתא לאשמועינן דאיכא משמרות ברקיע ועוד שיש סימנין בארעא לידע המשמרות שברקיע, עכ"ד, ולפי"ז א"ש קושיית המהרש"א.
ולפי הנתברר אין גירסת הדפוס אלא הגהה מאוחרת ואינה גירסת אחד מן הענפים, ולא תמצאנו בראשונים. אלא דקושיית המהרש"א עדיין קשה לגי' ענף-א "דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארעא", דעדיין למה לי דיש משמרות בארעא, הא זה כבר ידוע לנו מכמה מקומות[480].
ובאמת בענף-ב (וכעי"ז בענף-ג) הגי' "כי היכי דאיכא משמרות בארעא איכא נמי ברקיעא", וא"כ נמצא דגי' ענף-א הוי יחידאה, ולכאו' עיקר הגירסא כענף-ב וענף-ג, וכדברי המהרש"א.
[ובר"ח (הובא בס' הנר) הלשון "ואמרי מילתא אגב אורחיה (קמי' להיכא)[481] [קמ"ל דאיכא] משמרות ברקיעא, וכי יש מלאכים קבועים יודעים[482] בכל משמר ומשמר, וכל כת מקלסתו להקב"ה במשמרתה, וכן ביום" עכ"ל.
ולפי הנתברר (בפרק ב') דהר"ח גורס כענף-ב[483], נראה להשלים כך: "מילתא אגב אורחיה קמ"ל כי היכי דאיכא משמרות בארעא איכא משמרות[484] ברקיעא", ונשמט מחמת הדומות. ומתוכן פירושו שפירשו על המלאכים מבואר דגרס כעי"ז[485].]
וביישוב גי' ענף-א, הרי מבואר ברש"י וריטב"א שפירשו כמו שהובא לעיל בשם הגר"א, דהחידוש הוא שיש סימנים למשמרות אלו דרקיע והם ניכרין לבריות. שהרי לשון רש"י למדך שיש היכר לכל אדם בדבר כי היכי דאיכא ברקיע עכ"ל, וז"ל הריטב"א: שידועה לבריות כדאמרי' לקמן וכו' עכ"ל.
ויש לסכם, דלגי' ענף-א כוונת הגמ' בהמשך כשהביאה את הברייתא הוא בעיקר לסימנים שבסופו, ומה דהקב"ה שואג הובא רישא אגב סיפא, משא"כ לגי' ענף-ב וענף-ג הובאה הברייתא בגלל הרישא ורק ממילא הביאה הגמ' כל ההמשך ודן בזה.
וי"ל לפי"ז דנוסח ענף-א הוגה כן משום שהבינו מאריכות הגמ' בענין סיפא דברייתא דכך היה עיקר כוונת הגמ' בהבאתה. אבל באמת לא הובאה הברייתא אלא בגלל הרישא, ורק כיון שהובאה כל הברייתא דנה הגמ' בזה בהמשך.
כו. שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה וכו' כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו. הקשה הצל"ח למה שינה הסדר, דתחילה הקדים תינוק לאשה ואח"כ הקדים אשה לתינוק. ותי' דברייתא קאמר קושטא דמילתא דתינוק קדים לאשה, אבל בגמ' מיירי במאן דגני בבית אפל והוא שומע האשה קודם ששומע התינוק, עיי"ש[486].
אולם בדק"ס הביא גי' כי"מ בגמ' דגם שם מקדים תינוק לאשה, וכתב עי' צל"ח ע"כ, וכאילו לרמז דלפי"ז לא קשה שינוי הסדר, וכ"כ להדיא בס' בן יהוידע דלפי גי' כי"מ לק"מ, עיי"ש.
אבל לפי הנתברר גי' כי"מ בגמ' כאן מייצגת את גי' ענף-ב, ולגי' ענף-ב לעיל בברייתא אדרבה מקדים אשה לתינוק, וא"כ אדרבה נמצא דצריך ליישב את גי' ענף-א כעין דברי הצל"ח, וגי' ענף-ב צ"ע.
אלא דיש סברא לומר דזה גופא שיש שינוי בסדר בג' הענפים מראה ששתי הנוסחאות היו רווחות בזמן קדום, ולכן לא דייקו לכתוב אחד מהן תחילה כיון דאין לסדר שום משמעות, ובאמת אין לדייק כלום משינוי הסדר[487].
וכן מבואר מגי' ענף-ג, דשם בגמ' לא הוזכר מה הם הסימנים, דסמך על המובא לעיל מינה בברייתא, והגם שגי' המקורית כנראה כללה את הסימנים וכמו שהוא בב' הענפים האחרים, מ"מ זה מראה שלא חשבו שיש לסדר הזה חשיבות[488].
כז. לידע דמטא זמן ק"ש וליקום וליקרי. הקשו בתוס' הא הוי עלות השחר ואין קורין עד שיכיר בין תכלת לכרתי, ותירצו דהכוונה דעד שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע הזמן, עכ"ד.
והיה אפשר להקשות עליהם דזה אינו אלא לנוסח הדפוס דאינו גורס "לידע דמטא זמן ק"ש", אבל לפי גירסת כתה"י מבואר דלא כדברי התוס', דמשמע להדיא דבאמת הגיע זמן ק"ש מיד. אבל לפי הנתברר זה אינו, דגי' הדפוס אינה אלא השמטה והגהה מאוחרת אבל אינה גירסת אחד מן הענפים, וודאי תיבות אלו היו לפני בעלי התוס'. וכן מפורש בתוס' הרא"ש שהעתיק לשון הגמ' הנ"ל, ועכ"ז כתב כמו התוס'. וכוונת הגמ' "דמטא זמן ק"ש" ר"ל דמתקרב זמן ק"ש, אבל לא שבאמת הגיע.
ועוד יש להקשות על פי' התוס', דהא בגמ' איתא (לגי' ענף-א) ליקום וליקרי, ומשמע דמיד בקומו ליקרי ק"ש. אמנם י"ל דהתוס' גרסי כמו גי' ענף-ג דתיבת "וליקרי" ליתא, וכ"ה להדיא בתוס' הרא"ש שכותב כמו תוס' דילן וגורס כענף-ב דליתא תיבת "וליקרי", וא"כ א"ש.
[ובאמת גם לגי' ענף-א יש ליישב, דנראה שכ"ג הרשב"א שכתב למאן דגני בבית אפל וכו' ולקרי[489] בזמנה, אותו שקבע ר"א וכו' ע"כ, והוא מפרש תיבת ליקרי דהיינו כשהגיע זמנה.]
ולפי הנתברר לכאו' יש סברא לומר דכיון דתיבת "וליקרי" לא מופיעה אלא באחד מן הענפים, יש להניח שהוא פירוש מאוחר. וא"כ י"ל דהוגה כן משום דלפום ריהטא עיקר חסר מן הספר, שקם משום ק"ש אבל לא הוזכר שקרא, אבל אין זה מלמד על הבנת המגיה הקדום אם קרא מיד או לאחר זמן.
[ועכ"פ לביאור הגר"א (או"ח סי' תנ"ט ס"ב) שפי' דמשמרה אחרונה מסתיימת בנץ החמה (ואזיל כאן לשיטת ר"א דגומרה עם הנץ החמה), א"כ א"ש בפשיטות לפי כל הגירסאות דיכול וחובה עליו לקרותה מיד.]
כח. ואומר אוי שהחרבתי את ביתי. בתוס' רבינו יהודה גרס אוי לי שהחרבתי את ביתי, ופי' כלומר הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זה, ואית דלא גרסי ליה, ולא גרסי נמי לקמן [אוי לאב] אלא גרסי אוי שהגלה את בניו, כלומר אוי לרשעים וכו' עכ"ל, וכוונתו "ואית לא גרסי ליה" דיש דל"ג כאן "לי".
וז"ל תוס' הרא"ש: אוי שהחרבתי את ביתי, אית דלא גריס ליה, ולקמן נמי ל"ג אוי לאב, וי"ל וה"פ הרבה יש להתאונן ולהצטער על זאת, א"נ אוי למחריבי בית המקדש שגרמו לי, עכ"ל. ויש שיבוש בדבריו, ואו שצריך להגיה אוי לי שהחרבתי וכבתוס' ר"י[490], או שצ"ל אית דלא גריס לי (וא"כ אולי צריך להגיה כן גם בתוס' ר"י).
אבל הר"ח פי' אוי לרשעים שעוונותיהם גרמו שהחרבתי את ביתי וכו', וכעי"ז בריטב"א. [וכן הביא בהע' לתוס' ר"י דבפי' הרוקח לתפלת תחנון כי"פ[491] אי' בזה"ל: ופר"ח ורב סעדיה העידו שאין בו אוי לי, והביאור כמו אוי עיר דמים והפר' אוי למחוייבים, עכ"ל.]
והנה לפי הנתברר גי' "אוי לי" אינה אלא בענף-ב1 (כאן ולהלן בברייתא דר"י), אבל גם בענף-ב2 תיבת "לי" ליתא, וא"ש לפמש"כ (בפרק ב') שהר"ח גרס כענף-ב2.
אלא דלהלן לא מצינו גירסא "אוי שהגלה את בניו" בכתה"י, ודלא כתוס' ר"י. ובאמת לשון תוס' הרא"ש "ולקמן נמי ל"ג אוי לאב" יש לפרש דל"ג כלל לקמן "אוי לו לאב שהגלה את בניו", ואכן מצינו לגי' ענף-ב1 להלן דל"ג לה כלל, וכן ליתא בר"ח. ואולי תיבות "אלא גרסי אוי שהגלה את בניו" בתוס' ר"י הן הוספה מאוחרת וטעות, וצ"ע.
אלא דלכאו' צ"ע, דאם הר"ח גרס כענף-ב2 כמש"כ, א"כ גם להלן הו"ל לגרוס "אוי לו לאב שהגלה את בניו לבין אומה"ע".
ונראה דהנה יש לדקדק דלשתי הנוסחאות בענף-ב גורס אוי להם לבנים וכו', דלא כענף-א וענף-ג ואוי להם, וי"ל הטעם משום דלענף-א וענף-ג הגורסים אוי לו לאב א"כ זה ה"אוי" השני ושייך ו' החיבור, אבל לגי' ענף-ב דהוא "אוי" הראשון ל"ש ו' החיבור.
וא"כ נראה דגי' ענף-ב המקורית להלן היא כענף-ב1 דליתא "אוי לו לאב שהגלה את בניו", ובענף-ב2 הוגה בשלב מאוחר ע"פ נוסחאות האחרות, והר"ח הייתה לו הגי' הקדומה בענף-ב2.
ועוד אפשר לומר שגי' הר"ח הוגהה ע"פ גי' ענף-ב1 או מסברא, וצ"ע.
כט. ושימר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי וכו'. בדפוסים תיבות "והמתין לי" הוקפו בסוגריים, וצויין עה"ג 'ברי"ף ל"ג', ובהגו"צ כתב דכ"ה בכת"י וכ"מ מרש"י, והביאו מס' מנחם משיב נפש דהיה פירוש על "ושמר לי" שנכנס לפנים.
אלא דלפי הנתברר זה אינו, דבענף-א איתא, וכן בענף-ב2, ורק בענף-ב1 ליתא תיבות אלו, ולכן נראה דנמחק בשלב מאוחר [יחסית] משום דהיה נראה כמיותר.
[ופירשו הגר"א (בס' אמרי נועם) "ושמר" שלא נכנס לחורבה, "והמתין לי" פי' שלא דיבר עמי ע"כ. ובס' חפץ ה' פירש ששמרו מפני המפולת והמזיקין, עיי"ש.]
ובענף-ג "והמתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי" ליתא כלל והגי' כשיצאתי, ונראה דגם זו הגהה, דהאריכות הייתה נראית מיותרת. ולכאו' רש"י כאן גרס כענף-ג.
ל. ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך. כן הגירסא בענף-א. ובתוס' גרסו ועונין יהא שמו[492] הגדול מבורך, והקשו מכאן על פירוש המחזור ויטרי ד"יהא שמיה" הכוונה שם י"ה, דהא הכא משתמש בלשון הקודש, ומבואר דאין יהא שמיה רבא אלא תרגום[493]. ובתוס' הרא"ש הוסיף דכך נמצא בכל הספרים הישנים.
ובתוס' רבינו יהודה גרס ועונין אמן יהא שמו הגדול וכו'[494], וכ"ה באבודרהם[495] בשם נוסחאות ישנות ומדויקות, וכ"ה בשבלי הלקט (סי' ח') וערכי תנאים ואמוראים (עמ' מ')[496].
ואכן גירסת רבינו יהודה נמצאת לפנינו בקטעי ג2, ולפי הנתברר כ"ג ענף-ב2 עכ"פ.
אמנם לעת עתה לא מצינו גירסאות מענף-ב2 בכתבי יד השלמים ורוב הראשונים, וא"כ נראה שלא היה נפוץ כ"כ. נמצא דאם בעלי התוס' ושבלי הלקט ואבודרהם מביאים גי' זו, לכאו' צ"ל דהיה נמצא או בענף-ג או בענף-ב1.
ודבר זה קשה לברר, דבכת"י מ' הגי' כעין בענף-א "יהא שמיה רבא מברך", וא"כ לפי הנתברר הוא מייצג או ענף-ב1 או ענף-ג, וצ"ל דגירסת התוס' ואבודרהם הייתה כענף האחר מכי"מ כאן.
ולקמן (כא:) אי' בגמ' (לנוסח הדפוסים) "איבעיא להו מהו להפסיק ליהא שמו הגדול מבורך וכו' לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך" (ועפ"ז הגיה המהרש"א בתוס' כאן). אבל נראה דשם היא הגהה בנוסח הדפוס, דלא מצינו גירסא כעין זה שם בכתה"י אלא בקטע ג2[497] "מאי להפסיק {לעני}ת יה{א} שמו הגדול", ובסמוך "חוץ מלענית יה{א שמו} הגדול", ותיבת "מבורך" ליתא בשתי הפעמים, ואין לומר שנד' הוגה מזה, ובע"כ כמש"כ שהוא הגהה[498].
מאידך, בכ"י פ' שם "מה[ו] שיפסיק אדם לאמן יהא שמיה רבה", ובסמוך "חוץ מן אמן יהא שמיה רבא" ובשניהם "מברך" ליתא. ונ' שכ"ג ענף-ב1, דדומה לקטע ג2 הנ"ל בכך ד"מברך" ליתא. וא"כ מסתבר דענף-ב1 הוגה בשלב מוקדם, ותורגם הלשון לארמית (ומ"מ יתכן להיפך והעיקר כענף-ב1, וענף-ב2 הוגה).
וא"כ, הרי גי' מ' שם הוא "מהו שיפסיק[499] ליהא שמיה רבא מברך", ובע"כ שהוגה ע"פ גי' ענף-ג[500], הרי דלהלן בענף-ג הגי' "יהא שמיה רבא מברך"[501].
והנה הראשונים הנ"ל הביאו הוכחתם מן הגמ' כאן ולא מהא דלהלן[502], משום דלהלן באמת (עכ"פ בענף-ב1 וענף-ג) גורסים יהא שמיה רבא.
לא. אוי לו לאב שהגלה את בניו. עי' מש"כ לעיל על גי' ענף-ב בזה.
והנה בדפוסים האחרונים הגירסא מה לו לאב, ופי' הרש"ש דהוא לשון כינוי כבוד כלפי מעלה, וכ"ה גי' זו בע"י ובטור סי' נ"ו. והדפוסים הוגהו לכאו' ע"פ גירסת הע"י.
אלא דלפי הנתברר הרי לפנינו קיימות כל הנוסחאות, וגי' זו לא נמצאת בכתה"י. ונראה שהיה נוסח שנולד בספרד והגיע לדפוסי ספרד והיה לפני הטור, אבל באמת הוי נוסח משני.
♦ ♦ ♦
ענף-א [(נד'), פל'], פ'
ענף-ג [ג1 (2 קטעים), ב"נ]
ענף-ב1 [מ']
ענף-ב2 [קטעי ג2]
ותו מאי שנא דקתני בערבין ברישא ליתני בשחרין ברישא
ותו מאי שנא דתני ערבית ברישא ליתני שחרית ברישא
ותו מאי שנא דתני בערבין ניתני בשחרין ברישא
ותו מאי שנא בערבים ניתני בשחרים
ענף-א [פל']
ענף-ב1 [מ', פ', ב"נ], (נד')
ענף-ג [ג1 (2 קטעים)], (ג3)
ענף-ב2 [קטעי ג2]
מאמתי זמן קרית שמע בשכיבה
זמן קרית שמע דשכיבה אימת
זמן קרית שמע אימת בשכיבה
זמן שכיבה אימת
נד' (ענף-א?), ענף-ב [מ', פ', קטעי ג2]
ענף-ג, (ענף-א?) [פל', ב"נ], [ג1 (2 קטעים), (ג3)]
אי הכי סיפא דקתני
ואלא הא דתנן
ענף-א [נד']
ענף-ג [פל', ג1 (2 קטעים), ג3)]
ענף-ב1 [(מ'), פ'], (ב"נ)
ענף-ב2 [קטעי ג2]
תנא פתח בערבי' והדר תני בשחרית
תנא פתח בערבית ברישא והדר פתח בשחרית
תנא תנא ערבית ברישא והדר תנא שחרית
תנא ערבית תנא ברישא והדר תנא שחרית
ענף-א [נד', (פל')], ג3
ענף-ב1 [מ', פ']
ענף-ג [קטע ג1, (ב"נ)]
ענף-ב2 [קטעי ג2]
עד דקאי בשחרית
ואדקאי בשחרית
ואידקאי בשחרית
אדקאיי בשחרית
ענף-א [(נד'), פל', ב"נ], ענף-ג [ג1 (2 קטעים), ג3]
ענף-ב1 [(מ'?), פ'], (א' מקטעי ג2)
ענף-ב2 (?) [א' מקטעי ג2, קטעי ג4]
מכדי כהני אימת אכלי בתרומה
מאי איריא דתני משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן
ענף-א [נד', פל', ב"נ]
ענף-ג [ג', ג1 (2 קטעים), ג3]
ענף-ב [מ', פ', קטע ג2, קטעי ג4]
משעת צאת הכוכבים
משעת יציאת הכוכבים
ענף-א [נד', פל', ב"נ], (א' מקטעי ג2)
ענף-ג [ג1 (2 קטעים)], (מ')
ענף-ב [פ', א' מקטעי ג2, קטעי ג4, גליון ג']
ליתני משעת צאת הכוכבים
ליתני משעת יציאת הכוכבים
ניתני משעת צאת הכוכבים כדקתני בברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים
ענף-א [פל', ב"נ], וכן הוגה במ'
ענף-ב [פ', קטעי ג2, קטעי ג4, גליון ג'], נד'
ענף-ג [קטע ג1, מ']
דכהני
כהנים
כהני
ענף-א [נד', פל']
(ענף-ב1?) [מ', ב"נ]
ענף-ב [פ', קטעי ג2, (קטעי ג4), גליון ג'], ענף-ג [ג1 (2 קטעים)]
והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא
וקמ"ל דכפרה לא מעכבא להו
וכפרה לא מעכבא להו
ענף-א [נד', פל', ב"נ], פ'
ענף-ב [מ', קטעי ג2, קטע ג4]
ענף-ג [ג', ג3]
איערב שמשא
ערב שימשא
עריב שמשא
ענף-א [נד', פל', ב"נ]
ענף-ב [מ', פ', קטעי ג2]
ענף-ג [ג', ג3]
האי ובא השמש וטהר ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא או דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא
ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא ודילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא
ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר יומא ודילמא ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר גברא
ותפשוט להו מברייתא דרבה בר שילא לא שמיע להו
ענף-א [(נד'), פל']
ענף-ג [ג', ג3]
ענף-ב [מ', פ', קטעי ג2, (ב"נ)], (נד')
והדר פשטו ליה מברייתא דקתני
הדור פשטי לה מבריתא מדקתני
ופשטו ליה מברייתא מדקתני בברייתא
ענף-א [פל']
ענף-ג [ג']
ענף-ב [מ', פ', ב"נ, ג2 (3 קטעים)], (נד')
עד שעה שעומד לישן
ועד שעה שיעמוד לישן מתוך הסעודה
עד שעה שעומד ליפטר מתוך הסעודה
ענף-א [נד', פל']
ענף-ב [פ', ג2 (3 קטעים)]
ענף-ג [ג', ג3, ב"נ]
לא
דילמא
קא סבר
ענף-א [נד', פל', ב"נ]
ענף-ב [פ', וכ"נ בקטעי ג2]
ענף-ג [(מ'), (קטעי ג5)]
וכי תימא מכי ערבא שמשא ליליא הוא ואינהו מקדמי ומחשכי
וכי תימא מכי עייל שמשא עד צאת הכוכבים לאו יממא הוא ואינהו דמחרפי מקדמי ומחשכי
וכי תימא מעלות השחר לאו יממא ומכי איעריב שימשא ליליא הוא (ומשום בניין בית המקדש) [ו]אינהו מקדמי ומחשכי
ענף-א [פל', ב"נ]
ענף-ב [פ', קטעי ג2], נד'
ענף-ג [ג']
בני אדם היינו עניים
דעני ובני אדם חד שיעורא הוא
בני אדם הם עניים
ענף-א [נד', פל']
ענף-ב [מ', קטע ג2], קטעי ג5
ב"נ (ענף-ג?)
חכמים היינו ר' מאיר
רבנן היינו ר' מאיר
ר' מאיר היינו רבנן
ענף-א [נד']
ענף-ג [פל', ב"נ, (קטעי ג5)]
ענף-ב1 [מ']
ענף-ב2 [קטעי ג2]
אלא ש"מ עני שיעורא לחוד וכהן שיעורא לחוד
אלא לאו ש"מ שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד
אלא ש"מ שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד
ענף-ג (ענף-א?) [פל', ב"נ, קטעי ג5]
ענף-ב1 (ענף-א?) [מ'], נד'
ענף-ב2 [קטעי ג2]
ודילמא עני וכהן חד שיעורא הוא
לא עני וכהן חד שיעורא הוא
אמרי לא
ענף-א [נד', פל']
ענף-ג [(ב"נ), קטעי ג5]
ענף-ב2 [קטעי ג2]
ועני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא
ובני אדם חד שיעורא הוא והאי דקתני בני אדם לאפוקי בני מלכים
עני לחוד ובני אדם לחוד
נד' (ענף-א?)
[פל', קטעי ג3] (ענף-ג?)
[מ', ב"נ] (ענף-ב1?)
ג2 (3 קטעים) (ענף-ב2?)
בערבין
ערבית
בערבית
בערבים
ענף-א [נד', פל', ב"נ], פ', קטעי ג5
ענף-ב [מ', קטע ג2]
מבעוד יום הם טובלים
מבעוד יום טובלין
ענף-א [נד', פל'], (פ'), [מ'] (ענף-ג?)
ענף-ב [ג2 (3 קטעים), ב"נ, (קטעי ג5)]
ר' חנינא אומר
חנניה אומר
ענף-א [נד', פל', ב"נ, קטעי ג5]
ענף-ג [מ']
ענף-ב [פ', ג2 (3 קטעים)]
אלא לאו שמע מינה
אלא לאו
אלא שמע מינה
ענף-א [נד', ב"נ, (קטעי ג5)]
ענף-ג [מ', (פל')]
ענף-ב [פ', ג2 (4 קטעים)]
שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד שמע מינה
שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד
עני לחוד וכהן לחוד
ענף-א [פל', ב"נ], קטעי ג5
ענף-ב [מ', ג2 (3 קטעים)], נד'
והי מיניהו מאוחר
הי מיניהו מאוחר
ענף-א [נד', פל', ב"נ]
ענף-ג [מ', קטעי ג5]
ענף-ב [(פ'), ג2 (3 קטעים)]
מסתברא דעני מאוחר
אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דעני מאוחר
אמר רב נחמן בר יצחק פשיטא דעני מאוחר
ענף-א [פל', ב"נ]
ענף-ב [פ', ג2 (3 קטעים), (קטעי ג5)], (נד')
ענף-ג [מ']
דעני קדים
עני קדים
דעני מוקדם
ענף-א [נד', פל', ב"נ]
ענף-ב1 [פ', קטעי ג5]
ענף-ג [מ']
ענף-ב2 [ג2 (3 קטעים)]
והלא כהנים מבעוד יום הם טובלין
והלא כהנים מבעוד יום הן טובלין
והלא כהנים מבעוד יום היו טובלין
והלא כהנים מבעוד יום טובלין
ענף-א [(נד'), פל', ב"נ, (קטעי ג5)]
ענף-ג [מ']
ענף-ב [מ', פ', ג2 (4 קטעים)]
שפיר קאמר ליה ר' יהודה לר' מאיר אמר לך ר' מאיר מי סברת דאנא בין השמשות דידך קאמינא אנא בין השמשות דר' יוסי סבירא לי דאמר ר' יוסי
שפיר קאמר ליה ר' יהודה לר' מאיר אמר לך ר' מאיר מי סברת אבין השמשות דידך קאמינא אבין השמשות דר' יוסי קאמינא דאמר
במאי קא מיפלגי בבין השמשות קא מיפלגי ר' יהודה סבר בין השמשות טובא הוי הילכך מבעוד יום טובלין ור' מאיר סבר לה כר' יוסי דאמר
ענף-א [ב"נ, (קטע ג5)]
ענף-ג [מ']
ענף-ב [מ', פ', ג2 (4 קטעים)], נד'
בין השמשות כהרף עין ואי איפשר לעמוד עליו זה נכנס וזה יוצא
בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא
בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי איפשר לעמוד עליו
ענף-א [פל'], וכ"נ ברש"י
ענף-ב [ג2 (2 קטעים מתוך 4)], (נד')
ענף-ג [מ', ב"נ], (ג5)
איבעית אימא רישא [לאו] ר' אליעזר סיפא ר' אליעזר ואיבעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר
תרי תנאי אליבא דר' אליעזר ואיבעית אימא סיפא ר' אליעזר רישא לאו ר' אליעזר
איבעית אימא סיפא ר' אליעזר רישא לאו ר' אליעזר ואיבעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר
ענף-א [(נד'), פל', (ב"נ), (ג5)]
ענף-ג [ג', (מ')]
ענף-ב [פ', 2 קטעי ג2]
דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארעא
כי היכי דאיכא משמרות בארעה הכי [נמי] איכא משמרה ברקיעא
כי היכי דאיכא משמרות בארעא איכא נמי ברקיעא
ענף-א [פל', ב"נ]
ענף-ב [פ', ג2 (3 קטעים), ג5], נד'
ענף-ג [ג', (מ')]
אי תחלת משמרות קא חשיב ראשונה
אי תחלת משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה
אי תחלת משמרה ראשונה קא חשיב
ענף-א [פל', ב"נ]
ענף-ב [מ', פ', קטעי ג2 (3 קטעים), ג5], נד'
ענף-ג (משוער)
ואי סוף משמרות קא חשיב אחרונה
אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה
[ואי סוף משמרה אחרונה קא חשיב]
ענף-א [נד', פל']
ענף-ב [פ', ג2 (3 קטעים), ג5]
ענף-ג [מ', ב"נ]
למה לי סימנא
סימנא למה לי
ענף-א [נד'], פ', קטע ג2א
ענף-ב [מ', ג2 (2 קטעים), ג5] וכ"ה בפל'
ענף-ג [ג', ב"נ]
יממא הוא
צפרא הוא
ענף-א [נד']
ענף-ב [מ', פ', ג2 (3 קטעים), ג5]
ענף-ג [ג', פל', ב"נ]
סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא
סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעיתה של אמצעית
משמרה ראשונה בסופא ומצעיתא באמצעיתא אחרונה בתחלתה
ענף-א [נד', ב"נ]
ענף-ב [מ', פ', ג2 (3 קטעים), ג5]
ענף-ג [ג', (פל')]
כולהו
לעולם
לעולם כולהי
ענף-א [נד', פל'], פ'
ענף-ב [מ', ג2 (3 קטעים), ג5]
ענף-ג [ג', ב"נ]
ולא ידע זמן ק"ש אימת
ומטא ליה זמן ק"ש ולא ידע
ענף-א [נד', פל']
ענף-ב [(מ'), פ', ג2 (3 קטעים), (ג5)]
ענף-ג [ג', ב"נ (מ')]
כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו
כיון דחזי תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה
דכי חזי כי הני סימני
ענף-א [(נד'), (פל'), ב"נ]
ענף-ב [(מ'), פ', ג2 (3 קטעים), ג5]
ענף-ג [ג']
וליקום וליקרי
וניקום
וליקו
ענף-א [נד']
ענף-ב [מ', פ', ג2 (3 קטעים), (ג5)]
ענף-ג [ג', (פל'), ב"נ]
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב
איתמר נמי אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב
אמר ר' יצחק בר [שמואל בר] מרתא משמא דרב
ענף-א [נד', פל'], ענף-ב2 [קטע ג2], ג5
ענף-ב1 [מ', פ']
ענף-ג [ג', ב"נ]
תניא
ותניא
ענף-א [נד'], פ'
ענף-ב1 [ע"פ ב"נ, (מ')]
ענף-ג [ג', פל', (מ')]
ענף-ב2 [ג2 (3 קטעים), ג5]
והמתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי
עד שסיימתי תפלתי ולאחר שסיימתי תפלתי
כשיצאתי
המתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי את תפלתי
ענף-א [נד', ב"נ]
ענף-ג [פל', מ']
ענף-ב1 [פ']
ענף-ב2 [ג2 (3 קטעים), ג5]
למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך והמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה
למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה
למדתי ממנו שמתפללין בדרך ולמדתי שמתפללין תפלה קצרה ולמדתי שאין נכנסין לחרבה
למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין תפלה קצרה ולמדתי שמתפללין בדרך
ענף-א [נד', ב"נ, (ג5)]
מ' (ענף-ג?)
פ' (ענף-ב1?)
ענף-ב2 [ג2 (2 קטעים)]
לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך
לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא שמנהמת כך שלש פעמים ביום
שלש פעמים מנהמת ואומרת כך
שלש פעמים ביום אומרת כך
ענף-א [נד', ב"נ], פ'
ענף-ב1 (או ענף-ג) [מ'], ג6
ענף-ב2 [ג2 (2 קטעים), (ג5)]
אמן יהא שמיה רבא מברך
יהא שמיה רבא מברך
אמן יהא שמו הגדול מבורך
ענף-א [נד'], ענף-ג [מ'], ג5
ענף-ב1 [פ', ב"נ], הגהת פל'
ענף-ב2 [ג2 (2 קטעים)]
אוי לו לאב שהגלה את בניו
אוי לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם