מח"ס שו"ת חקרי הלכה ופסקי הלכות
ומו"ץ בבתי ההוראה יחוה דעת ויביע אומר
יחוד או מגורים עם אחותו
בקידושין (פא:) איתא: אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו. כי אמרה קמיה דשמואל אמר, אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה. תנן מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקירוב בשר, ותיובתא דשמואל. אמר לך שמואל וליטעמיך, הא דתניא אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה אין מתייחד עמהם אלא בעדים, בעדים אין שלא בעדים לא. אלא תנאי היא, דתניא אמר רבי מאיר הזהרו בי מפני בתי. וכתב הרא"ש (פ"ד דקידושין סי' כ"ד): פסקו התוספות דהלכתא כרב אסי, לפי שנראה שהיה גדול משמואל (ב"ק פ:). ואע"ג דכל הני אמוראי דבסמוך מחמרי אפילו בבהמה, איכא למימר דמחמירין על עצמן היו, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ע"כ. וכ"כ בתוספות הרא"ש (קידושין דף פא: ד"ה אסור). וכן הובא בשלטי הגבורים (קידושין ל"ג ע"א, אות ג'). [ועיין בארחות חיים להרא"ש (יום ה' אות צ"ז) שכתב: אל תתייחד עם שום אשה, ואפילו עם שתי נשים, חוץ מאשתך ואמך ובתך. ע"כ. ומשמע שאסור להתייחד עם אחותו. אולם ע"מ שלא יסתור לדבריו שבפסקיו ובתוספותיו, נראה שאינו מדינא. וכדכתב בפסקיו ובתוספותיו בהדיא דהמחמיר תע"ב. (ועי' להרב יפה ללב סימן כ"ב ח"ה סק"א, ובדפו"ח סק"ה)]. וכ"פ בתוספות רבי שמואל ב"ר יצחק (תוספות טוך, קידושין פא:), דאיכא למימר דהלכה כר"א שהיה גדול משמואל, ואמוראי דבסמוך היו מחמירים על עצמם. וכ"כ הרי"ד בפסקיו (קידושין פא:), והביא מימרא זו בשם רב, וסיים דהילכתא כרב באיסורי. (ולפי גירסתו אין זה מהטעם שכתב הרא"ש דרב אסי גדול משמואל, אלא משום דקי"ל בבכורות מט: דהלכתא כרב באיסורי). וכ"פ הר"ן (קידושין לב: על הגמ' פשטיה דקרא במאי), דכי אמרי' אסור להתייחד עם כל העריות שבתורה, לאו דוקא דהא שרי נמי להתייחד עם בתו ואחותו[2]. וכ"פ הסמ"ק (מצוה צ"ט). וכן מוכח בנמוקי יוסף (קדושין פא:). וכ"כ הריא"ז בפסקיו (קידושין פ"ד ה"ד אות ד') מותר להתייחד עם אחותו, וכך היא שיטת מז"ה (הרי"ד). ויש מן החכמים שהיו נזהרים מלהתייחד עם בנותיהן ואפילו עם בהמה, וכ"נ בעיני שיטת התלמוד. ע"כ. ומה שסיים שכ"נ שיטת התלמוד, כוונתו שמה שמצינו שיש מן החכמים שהחמירו, היינו שהיו "נזהרים" כלומר החמירו על עצמם, ולכן המחמיר תבוא עליו ברכה[3].וכן הסמ"ג (לאוין סי' קכ"ו) הביא את מימרא דרב אסי דשרי ודשמואל אסר, וכתב: אומר ר"י דשמואל מדרבנן מחמיר מלהתייחד עם כולן ואפילו עם בהמה. וצריך להתיישב הלכה כדברי מי, דשמא הלכה כרב אסי שדומה שהיה גדול משמואל (ב"ק פ:), והמחמיר תבא עליו ברכה. (וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (רס"י כ"ו) בשם תוספות ר"י הזקן קדושין שם, והעיר על הסמ"ג שכתב כן כמסתפק, והרי ודאי הוא. ע"ע. אולם באמת בתוספות שם הובא תירוץ נוסף, ואין הכרע גמור שהחליטו כן). וכ"פ בספר יד רמה (קדושין פא:), דקי"ל כתנא דידן, משום דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא, והלכה כסתם מתני'. והני עובדי דלקמן דסלקי כשמואל, למידת חסידות בעלמא הוא דאיתמרן. וכו'. ובתוספות נסתפק להם אם הלכה כשמואל דאסר להתיחד עם אמו ועם בתו ואחותו ועם בהמה, משום דיחוד דאוריתא הוא, ובדאוריתא הלך אחר המחמיר. והמחמיר תע"ב. ורמ"ה ז"ל פסק דאין הלכה כשמואל. ע"כ. וכן מוכח בעץ חיים לרבי יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ (הלכות נדה ושאר עריות פי"ג), שכתב: אע"פ שמותר להתיחד עם אדם ובהמה, שלא נחשדו ישראל על משכב זכור ובהמה, המתרחק אפילו מייחוד בהמה משובח. וכן המתרחק מייחוד אמו ואחותו ובתו משובח. עכ"ל. ומוכח דמדינא שרי. ובדעת המאירי ראה להלן (אות ה'). נמצא שדעת הרא"ש ותוספות רבי שמואל ב"ר יצחק והרי"ד והר"ן והסמ"ג והסמ"ק והריא"ז ויד רמה ונמוקי יוסף, וכן דעת ר"י בעל התוספות, ושלטי הגבורים, ועוד ראשונים, להקל.
ואין להקשות על הראשונים הנ"ל מהתוספתא (פ"ה דקדושין ה"י): אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה לא יתייחד עמהן. ע"כ. דאחר שאמרו בגמ' תנאי היא, אין הכרח לפסוק כהתוספתא.
והנה הרי"ף הביא מתני' ומחלוקת רב אסי ושמואל ולא הכריע. והרדב"ז (ח"ז סימן ל"ב) כתב דאיכא למימר דפסק כשמואל. ע"ש. אולם אחה"מ הוא תמוה, דהא הביא את המשנה דמתייחד עם אמו ואב מתייחד עם בתו, ולא הביא כלל מה שאמרו בגמרא דתנאי היא. ובכה"ג אית לן למימר שהביא המשנה משום שכך ההלכה. וכבר העיר בזה בשו"ת חקרי לב (סימן יז דף ל"ז ע"א) דהרי"ף פסק כרב אסי, שהרי כשמואל א"א, שהרי פסק מתני' דאם ובת, ובזכור ובהמה, ולא הביא מ"ש שמואל תנאי היא כדי שנאמר שפסק כוותיה בחדא. ואילו מה שהעתיק שמואל לבד אין לחוש לו כלל. ע"ש. וכ"כ מהר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (ח"א ס"ס י"ט) ומהר"א חזן בס' ישרי לב (חאה"ע מערכת י' אות י"א דף ל"ז ע"א) והרב ארץ צבי (סק"ב) והגאון רבי שמואל שלם בספרו מלך שלם (קדושין פא:) שדעת הרי"ף כרב אסי.
וכן איתא בירושלמי (קידושין פ"ד הי"א וסוטה פ"א ה"א) בשם רבי יוחנן להקל ביחוד עם אחותו.
ואיברא דרבנו יונה בספר היראה (ד"ה אל תתיחד, אות רל"ד) כתב: אל תתיחד עם שום אשה, אפילו בתך או אחותך, ואפילו פנויה, חוץ מאשתך ואפילו היא נדה, ואמך. ע"כ. ומבואר שהחמיר ביחוד עם אחותו ובתו (והיקל ביחוד עם אמו). ולכאורה אמאי החמיר ביחוד עם בתו, והא סתם מתניתין היא (פא:) דשרי. ואפשר דס"ל דאחר שאמרו בגמ' דתנאי היא, וכמו שאמר ר"מ הזהרו בי מפני בתי, לפיכך החמיר כאן אפילו ביחוד עם בתו. ומ"מ אין הכרח דהוא אוסר כן מעיקר הדין. ונראה יותר דהיינו דרך חסידות וחומרא בעלמא, וכדרכו בספר היראה שיש בו הרבה דברי חסידות. וכ"כ בדעתו בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' ע"ו במפתחות). [ועי' בשו"ת דברי יציב (ח"ה ס"ס ל"ו) שכתב ע"ד ס' היראה, שלא נהגו כן כלל, ולא חזינן לרבנן קשישאי שיזהרו בזה, והטעם אפשר דהוי כעין גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה, וגם מפני דוחק הדירות, ואפשר דמטעם הנ"ל הוי כיוהרא שינהגו כן. ע"ש].
ועיין באור זרוע (הלכות ק"ש סימן קל"ז) שהקשה על הגמ' (ברכות ס"ב ע"א) אביי מרביא ליה אימיה אימרא למיעל בהדיה לבית הכסא, וקשיא לי איך מתייחד עם בהמה, והרי בקדושין אמר רב אסי שמותר להתייחד עם אחותו וכו', ושמואל החמיר, ואמרו דאביי מכלי להו מכולי דברא. אלמא שאביי אפי' במדבר לא רצה להתייחד עם הבהמה. ותירץ, דשמא ה"מ רחל ועז, אבל כבש ותיש שפיר דמי. אי נמי בתר דשמיעא ליה ההיא דשמואל לא הוה טפי מעלי ליה בהדיה לבית הכסא. ע"כ. ונראה פשוט דאין הוכחה מכאן שפסק להלכה כשמואל, אלא דהקשה סתירה בדעת אביי גופיה. ועי' בדרשות מהר"ח אור זרוע (עמ' מ"ח) שכתב בהדיא בסתמא שמותר להתייחד עם בהמה. אבל כל האמוראים עשו מעשה דאסור. ע"כ. ועי' בפסקי מהר"ח אור זרוע (ס"פ בראשית, עמוד קכב), שכתב: יחוד דמותר כגון בן עם האם והאב עם הבת וכל איש עם אשתו נדה. אולם מדנקט "כגון" משמע שיש עוד אופנים, ואין הכרח שאוסר.
ועיין בחי' הרמב"ן (שבת יג. בסו"ד) שכתב: וכן עולא דמנשק לאחוותיה אבי ידייהו, בשינוי הוא, שלא כדרך הנושקין ובלא יחוד. עכ"ל. ומדכתב "בלא יחוד", למד בס' דרך ישראל (טופורוביץ עמ"ס ברכות, יחוד עמ' קיב) דס"ל לאסור יחוד באחותו. אולם המעיין שם יראה שכוונת הרמב"ן פשוטה לפניה, שלא התירו קריבה בעריות אלא בבגדיהם ובלא יחוד וכאשר יש שינוי, ע"מ שלא יהיה חשש ביאה ח"ו. וזה ברור.
ועי' באגודה (סי' ע"ב) שכתב בסתם: מתייחד אדם עם אחותו ודר עם בתו ועם אמו. כי אמריתה לקמיה דשמואל אמר לי אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה. ע"כ. ודו"ק.
א. הראשונים המחמירים
אולם הרשב"א בתשובה (ח"א ס"ס קפח) כתב: ולא שאני אומר שיהא מותר להתיחד עם העריות שאין לבו גס בהן, ולומר שאין חוששין לביאה מתוך יחוד, שהרי שנינו בברייתא: אחותו וחמותו ושאר כל העריות שבתורה אין מתיחד עמהם אלא בעדים. אלא שאני אומר דאפשר לומר דכשאסרו הושטת כלי ושאר כל הדברים שאין בהן הרגל כל כך, לא אסרו אלא באשתו נדה שלבו גס בה, אבל לא בשאר הנשים שאין לבו גס בהן. עכ"ל. ומשמע שפסק כברייתא שאסור להתייחד עם אחותו. אלא דבהך ברייתא אסרה יחוד גם עם אמו ובתו, וזה נגד מתניתין, ולכן אי נימא דהרשב"א פסק כהך ברייתא נמצא דפליג על הרמב"ם ורוב הראשונים שהתירו יחוד עם אמו ובתו. אא"כ נדחוק דהרשב"א רק נחית למימר דהיחוד אסור גם עם שאר קרובות שלבו גס בהן, ולא נחית לדוגמאות שהוזכרו בברייתא. ודוחק.וגם רבנו ירוחם (נתיב כ"ג ח"א, דף קצ"ב ע"ב) כתב: מתייחד אדם עם חמותו (צ"ל אחותו), ודר עם אמו ועם בתו, כך כתב רב אסי. ושמואל אמר אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה. והתוס' פסקו כרב אסי. ואותם אמוראים שלא היו רוצים להתייחד עם בהמה, משום חומרא יתירה, והמחמיר תבא עליו ברכה. ובכל מקום שאסור מותר בעדים. ונראה דבשאר עריות אסור להתייחד, ודוקא לדור, אבל לפרקים מותר להתיחד עם כל העריות הקרובות, כגון אחותו ודודתו וכיוצא בהן. והרמב"ן (נדצ"ל הרמב"ם) כתב סתם אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה חוץ מאמו ובתו, וכן נראה עקר. ע"כ. ומשמע שמחמיר באחותו. (ועי' בשו"ת ארץ אפרים סימן לא שכתב לפרש שרי"ו לא הביא את דברי הרמב"ם אלא לאסור בשאר קרובות, אבל באחותו אין הכרח שאוסר הרמב"ם, ושכן צידד בשו"ת חקרי לב סימן יז).
ועיין להראב"ן (קדושין סוף סימן תקנה) כתב: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה. אבל מתייחד עם אמו ועם בתו. ע"כ. ומשמע שעם אחותו אסור[4]. וגם רבנו מיוחס בפי' עה"ת (דברים יג ז) הביא מה שדרשו רבותינו על הפסוק כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית, אלא בן מתייחד עם אמו בסתר ואין אדם מתייחד עם כל העריות שבתורה. ואפילו עם בהמה. ע"כ.
אלא דאינהו החמירו אפילו עם בהמה, ופסקו כר"י וכשמואל, וזה דלא כדעת רוב ככל הראשונים המקילים, שלא נחשדו ישראל להתייחד עם בהמה (כמבואר בסימן כד). ודו"ק.
♦
ובאבות דרבי נתן (פ"ב ה"ב) איתא: הרי הוא אומר, איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו, "מכאן אמרו" אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק, ואפי' עם אחותו ועם בתו, מפני דעת הבריות. ע"כ. ואע"פ שפתח שלומד מהפסוק, פשוט שאינו מדינא, אלא רק מפני לעז הבריות, וכן מוכח מהמשך דבריו: לא יספר עם אשה בשוק אפילו עם אשתו, ואצ"ל עם אשה אחרת, מפני טענת הבריות. לא ילך אדם אחרי אשה בשוק אפי' עם אשתו ואין צ"ל עם אשה אחרת מפני טענת הבריות. ע"ש. וא"כ אדרבה מוכח מכאן להיתר, דדוקא מפני לעז הבריות יש להמנע, ומשמע דמדינא מותר. (ומה שפירש מהריט"ץ בפירושו מגן אבות שם, שמפני דעת הבריות היינו דנשים דעתן קלה, במחכ"ת הוא תמוה. וגם מה שסיים שם נמצינו למדים איסור יחוד עם כל הנשים ואפילו אחותו ובתו, הנה בודאי דבבתו נקטינן להקל, כמפורש בכל הפוסקים). ועי' למרן החיד"א בכסא רחמים שם שכתב למחוק את המילים "אפי' עם אחותו ועם בתו מפני דעת הבריות", ודלא כהרב בנין יהושע שמקיים גירסת הספרים, וקמ"ל דאפי' בפונדק דשכיחי אנשים הרבה, אסור להתייחד עם אשה בחדר, אבל עם אחות ובתו שרי, דמסתמא ידוע לבני הפונדק שהיא אחותו או בתו על הרוב. ע"ש. ואכן בנוסח אחר של אבות דר"נ הגירסא: לא יתייחד אדם לא עם חמותו ולא עם כלתו. (ומה שסיים שם: אבל מתייחד עמהם לשעה ואין בכך כלום. י"ל דהיינו באופן המותר, ואעפ"כ לא ידורו בקביעות). ועיין להרב עלי תמר (פ"ד דקדושין הי"א) שהעיר מאדר"נ הנ"ל, וכתב דמדהביא הפסוק איש איש אל כל שאר בשרו וגו', משמע דלא רק בכלתו וחמותו מתייחד עמהן לשעה אלא אף בכל עריות ואף בפנויה, ואכן היה אפשר לומר דכלתו וחמותו הם כמו אמו, וכדמשמע קצת כן מהבבלי דאמר רבי טרפון לרבותא הזהרו בי מפני כלתי, ונכשל אותו תלמיד אף בחמותו. מ"מ מלשון אדר"נ מבואר שכ"ה הדין בכל יחוד של עריות וכנ"ל. והנה רוב החכמים החליטו דאבות דר"נ נו"ב הוא נוסחת אבדר"נ הבא מא"י, עיין שם במבוא, וא"כ הייתה קיימת בא"י אף שיטה כזאת דייחוד דכל העריות ופנויה מותר לשעה, אולם אין ההלכה כדעה זאת, אלא סתמא דתלמוד א"י דדווקא באחותו יש להתיר יחוד לפי שעה אבל לא בשאר עריות. ע"ש. ובעיקר דבריו עיין להלן (אות ח') שהרא"ש התיר גם שאר קרובות. ויתבאר להלן.
♦
ב. ג.
והנה כמה ראשונים, רבי אברהם אבן עזרא, וחזקוני, ובפירוש הטור על התורה (דברים כ"ז י"ט), ובספר בכור שור לתלמיד ר"ת (שם כ') כתבו לבאר בענין הקללות בהר גרזים דטעמא דהזכירו דוקא אלו הארורים, הוא בעבור שיוכל לעשותם בסתר ולכן קיללם בארור. וגבי ארור שוכב עם חותנתו ביארו: ושוכב עם אשת אב ואחות וחותנת, אינו נחשד להתייחד עמה. ע"כ. אולם נראה פשוט שאין להוכיח מכאן דס"ל לאסור או להתיר יחוד עם אחותו, דאין זה הוכחה שיש איסור או היתר מדינא, אלא שבמציאות אין אדם נחשד להתייחד עמהם. ועיין בס' יפה ללב אה"ע ח"ד (סי' כ"ד סק"ב, בדפו"ח סק"ז) שכתב: הנראה מדברי ראב"ע (דברים כ"ז י"ט) כי לא נחשדו ישראל על משכב אשת אב ואחות וחותנת, ומותר להתייחד עמהם. וזו פליאה נשגבה לא אוכל לה, דקי"ל לעיל (סי' כב ס"א) אסור להתייחד עם ערוה מהעריות בין זקנה בין ילדה וכו', חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל וכו', מדפרט אלו מכלל דשאר עריות בכלל האיסור דאסור להתייחד עמהן, ובכלל הן הנה היו אשת אב ואחות וחמות. וצ"ע. ע"כ. ולכאו' אין הכרח מדברי הראב"ע דס"ל להקל. וכאמור. וביותר קשה לי על המו"ל בדפו"ח בהערתו שם, שהוצרך לציין לדברי הרב יפה ללב או"ח (סי' תעה אות לג) ואה"ע (סי' כה אות טו) שתלמידי הראב"ע שלחו ידם בפירוש הראב"ע, ובכל מקום שיימצא לשון נגד דברי רבותינו, אינו מהראב"ע אלא מתלמידיו. ע"ש. (ובעיקר הדברים, ע"ע מה שכתבתי בזה בשו"ת חקרי הלכה חיו"ד סימן כח הערה ב). אולם לפי האמור, הרי מלבד הראב"ע כן כתבו בפי' הרב חזקוני ובפירוש הטור על התורה ובספר בכור שור לתלמיד ר"ת ורבי יצחק אברבנאל, ואטו בכולם נאמר כן. וכבר כתבתי דלענ"ד אין הכרח משם דשרי להתייחד.♦
ועוד יש להעיר דתמוה מהיכא יליף שמואל איסור יחוד, שהרי רבי יוחנן דיליף מקרא דכי יסיתך אחיך בן אמך וגו', הרי הוא מתיר יחוד עם אמו, ולשמואל שאוסר אף באמו מהיכא יליף. ואכן בתוספות הרא"ש (קדושין פא:) ובתוספות טוך ובתוספות רבי שמואל ב"ר יצחק (בתירוצם השני) והסמ"ג בשם ר"י, כתבו ששמואל החמיר רק מדרבנן. וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (רס"י כ"ו) בשם תוספות ר"י הזקן (בתירוצו השני). ע"ש. ולפ"ז בנ"ד דיחוד באחותו י"ל ס"ס אחד בדאורייתא ואחד בדרבנן.
♦
ד. ה.
בירור דעת הרמב"ם והטור והשלחן ערוך
אלא שיש להעיר שמדברי הרמב"ם (ריש פכ"ב מהלכות איסורי ביאה) ודרשות מהר"ח אור זרוע (עמ' קכ"ב) וספר החינוך (מצוה קפח) והמאירי (סנהדרין כ"א ע"ב, ע"ז ל"ו ע"ב, קידושין פ"א ע"ב) וארחות חיים (הלכות ביאות אסורות עמוד קיא) וכל בו (סימן עה דף מה ע"ג) וצדה לדרך (מאמר ג' כלל ד' פי"ג) והטור ומרן בשלחן ערוך שכתבו שאסור להתייחד עם ערוה, מלבד אב עם בתו וכו'. ומדלא הזכירו היתר יחוד עם אחותו, משמע דס"ל לאסור, ואין היתר אלא בהנך שהזכירו. וכבר הרגיש בזה הב"ש (סי' כ"ב סק"א), וכתב ואיני יודע למה הרמב"ם והטור השמיטו דרב אסי, ואפשר דס"ל דלית הלכתא כוותיה. ע"ש. והב"ש גופיה כתב לאסור בסימן כ"א (סוף ס"ק י"ד). וכן נקטו הרדב"ז (ח"ז סי' ל"ב) ומרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' כ"ו) דהרמב"ם אוסר. וכ"כ הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חאה"ע סימן ח' ענף א' דין ד' ה'). וכ"מ בביאור הגר"א (סק"ב) בדעת הש"ע. וכן בשו"ת צוף דבש (סימן כ') הביא מחלוקת הח"מ והב"ש, ונראה שדעתו כהב"ש. ע"ש. ועי' בס' אפי זוטרי (סק"א). וכ"פ בשו"ת הרדב"ז שם ובפני משה על הירושלמי (סוטה פ"א ה"א) להחמיר. וגם הרב ארץ צבי (סק"א) כתב שאפשר שרב אסי שהתיר יחוד ס"ל כעולא שהיה מנשק לאחותו, אך לדידן דאסרינן, ה"ה שאסור יחוד. וכ"כ בספר יוסף אומץ למהר"י יוזפא (עמ' רפ"ז, בדפו"ח עמ' שנ"ט) וז"ל: ואפילו עם קרובותיו מאד כגון כלתו ואחותו, אין היתר ליחד, ואפילו הן זקנות. אכן עם בתו ואמו שרי. ע"כ. וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' כ"ו), דדעת ראב"ן והרמב"ם והטור ורבינו ירוחם ומרן בש"ע דאין להתיחד כי אם עם אמו או בתו, וכסתם משנה דלא כרב אסי, והרמ"ע סבר דהלכה כרב אסי ואין מורין כן. ע"ש. [ויש להעיר מדבריו בספרו כסא רחמים על אבות דרבי נתן (ריש פ"ב) שמבואר דשרי]. וכ"פ הגרי"ח בס' עוד יוסף חי (ש"ב פ' שופטים אות ג') להחמיר, בפרט בדור פרוץ. וכ"פ הרב יפה ללב (ח"ד סי' כ"ד סק"ב, בדפו"ח סק"ז, וע"ע מ"ש בדעת הרא"ש לעיל סימן כ"ב ח"ה סק"א, ובדפו"ח סק"ה) [שהש"ע אוסר] והרב ערוגת הבושם (בכרך, סק"א) ובצפנת פענח (פכ"א מהא"ב ה"ד) [שהרמב"ם אוסר] ובשו"ת עין יצחק (קמא סימן ח' אות ד') ובשו"ת שואל ונשאל ח"ב (חאה"ע סי' נא) [ובחלק ה' סימן מב אות ה' כתב להקל בשעת הדחק] ובפני משה (סי' כ"ב מראה הפנים סק"ב) ובשו"ת חבלים בנעימים (סוף סימן פד) ובעיון יעקב (קדושין פ: אות נד) בשם מהר"ר הירץ. ועיין להרב נזיר השם (סימן כב ב"ש סק"א) ובשו"ת חיים ושלום (ח"א ס"ס י"ט) ובשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כ"א).ומכאן יש להעיר לכאורה על רוב האחרונים שפסקו להקל ביחוד עם אחותו (ויבואו להלן). ואם סוברים שהש"ע מחמיר לא היה להם להקל בפשיטות, היפך הכרעת הרמב"ם והש"ע. ועי' למהר"א חזן בס' ישרי לב (חאה"ע מערכת י' אות י"א דף ל"ז ע"א), שכתב: מעולם הוה קשה לי על הרמב"ם והטור ומרן שהשמיטו האי דינא דמותר להתייחד עם אחותו, כמימרת רב אסי ואיפסיקא הלכתא כוותיה היכא דפליג עם שמואל, כמ"ש הרא"ש שם והטור בקיצורו. וביותר קשה שנראה שפסקו כשמואל מדכתבו אסור להתיחד עם כל העריות חוץ מהאב וכו', והוא ברור דיש לדון מינה דאסור יחוד אף עם אחותו, ובזה יגדל התימא על הטור. וכבר ראיתי שנרגשו מזה הב"ש והח"מ והגר"א, מ"מ הרואה יראה שאין דבריהם נכונים. ובפרט על מרן קשה טובא, דמאחר והתוספות והרי"ף והרא"ש קיימי בשיטה זו, איך פסק בשלחנו הטהור דברים דמשתמען כל בתר איפכא. ועלה על דעתי לומר דכיון דבהאי דינא כתב הרא"ש והמחמיר תבוא עליו ברכה, דין גרמא שהשמיטוהו הפוסקים, והיה נראה שלזה כיוון הח"מ ז"ל. ואולם הא ודאי בורכא דבסימן כ"ה כתב לענין בהמה דהמחמיר ה"ז משובח. ע"ש.
אולם באמת מרן בב"י בסימן כ"ד הביא את מחלוקת רב אסי ושמואל האם מותר להתייחד עם אחותו ועם בהמה, והביא את דברי הרא"ש שהלכה כרב אסי שמתיר יחוד באחותו ועם בהמה. וכן פסק בשלחן ערוך שמותר להתייחד עם בהמה. ואם היה סובר מרן שיש לחלק בדברי רב אסי גופיה, שדוקא עם בהמה מותר, ודלא כשמואל, אבל עם אחותו אסור, היה לו להעיר שאין הלכה כדברי הרא"ש גבי אחותו.
ולכן גם אם אין הכרח שמרן הכריע כרב אסי, יותר נראה דמרן לא הכריע בדין אחותו.
ועוד, דלפום קושטא אם איתא, א"כ תיקשי על הגמ' שם דמייתי ד' רב אסי שמתיר יחוד באחותו ודלשמואל אסור, ופריך עליה ממתני' מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקירוב בשר, ותיובתא דשמואל. ולכאו' הרי גם לרב אסי נמי קשיא דהשמיטו אחותו. והו"ל למימר תיובתא לתרווייהו. ועל כרחך דעל רב אסי אין שום קושיא ממתניתין, משום דנקט הני שמותרים ביחוד לזמן מרובה, אבל באחותו גם רב אסי מודה שאסור לדור עמה, ולכן לא נקטו במתניתין. וכבר כתבו כן הרדב"ז (ח"ז סי' לב) והגאון רבי אליעזר די אבילה (קדושין פא:) והרד"ל בהגהותיו והגאון רבי אברהם שיראנו בספר לאברהם מקנה (שם דף קצב ע"ב) דלרב אסי מיירי מתני' ביחוד לזמן מרובה. ע"ש. והרמב"ם והש"ע והראשונים הנ"ל נקטו את דברי המשנה במותרים ליחוד קבוע. (וע"ע בספר ידי אליהו תיקון ל"ח שדרך הרמב"ם להעתיק לשון המשנה. וע"ע בשדי חמד כללי הפוסקים סימן ה' אות א').
וגם לשון זו דאסור להתייחד עם כל העריות, איתא נמי בגמ' לעיל (פ' ע"ב) דרבי יוחנן דריש כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית, אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה. ולכאורה נימא דרבי יוחנן ס"ל דאסור להתייחד עם אחותו, אבל באמת בירושלמי (ריש סוטה וסוף קידושין) איתא בהדיא דרבי יוחנן מתיר נמי באחותו, ויליף לה מהך קרא ממש, ועל כרחך לומר דבבלי לאו דוקא, ונקט אמו וה"ה לאחותו. (וקשה לעשות מחלוקת בין הבבלי לירושלמי בלי שום הכרח).
וכן מפורש בדברי הר"ן (לב:) על דברי רבי יוחנן, וז"ל: וכי אמרינן אסור להתייחד עם כל העריות שבתורה לאו דוקא, דהא שרי נמי להתייחד עם בתו ואחותו כדאיתא לקמן [פא:]. עכ"ל. ומפורש דאע"ג דאיתא בגמ' בהדיא "בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל העריות שבתורה", כתב הר"ן דלאו דוקא ויש עוד המותרים ביחוד, ומינה נלמד למ"ש הרמב"ם ומרן הש"ע שכתבו אסור להתייחד עם כל העריות חוץ מבתו וכו', דאפשר דלאו דוקא ושרי נמי באחותו. וכבר נודע דקי"ל דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהם חוץ. ונקטו כדברי המשנה בקדושין (פ:) שעם אמו ועם בתו מותר, ורבותייהו דהני שמותר אפילו דירת קבע, ולכן סיימו שכן הדין בבעל עם אשתו נדה. וכן ביאר בפרישה (סק"ג) דהטור נקט הני דתנן במשנה בהדיא. ע"ש. ואכן מצאתי בפסקי מהר"ח אור זרוע (ס"פ בראשית, עמוד קכב) שכתב: יחוד דמותר "כגון" בן עם האם והאב עם הבת וכל איש עם אשתו נדה. ומדנקט "כגון" משמע שיש עוד אופנים, ודו"ק.
ובאמת היה להרמב"ם והטוש"ע לכתוב שבאב עם בתו והאם עם בנה מותר גם לדור בקביעות, ולא רק להתייחד. ופשוט שאין לומר דהרמב"ם מחמיר בזה לאסור לדור, וגם הרי הרמב"ם סיים, שמותר יחוד בבעל עם אשתו נדה, והתם בודאי דהיינו נמי לדור.
ועוד, דאם איתא דהטור הכריע להחמיר, א"כ פליג על אביו הרא"ש, והוא דוחק. וגם אם פליג עליה, אדרבה הו"ל לבאר מה הטעם דלא ס"ל כדבריו. וכמ"ש הש"ך בחו"מ (סימן פב ס"ק לז), דלא נהירא שיחלוק הטור על הרא"ש ולא יביא דעתו כלל. ע"ש. וכ"כ הסמ"ע (סימן קג סוף סק"ז), קשה לומר דהטור סתם דבריו נגד הרא"ש אביו ולא יזכרנו כלל. ועיין בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן י"ב אות ג') שכתב שכשחולק הטור על אביו הרא"ש צריך להביא סברתו, וכשפוסק כמותו אין צריך להביאו בכל המקומות. כ"כ הרב שבות יעקב (השמטות לח"א סי' י"ב) בשם הסמ"ע. וכשדעת רוב הפוסקים נוטה שלא כדעת הרא"ש, סותם כדעת הפוסקים, אע"פ שהוא שלא כדעת אביו. מהר"ח פלאג'י בספר כל החיים (ד"כ ע"ג אות לח, וע"ש אות מ"ד). עכ"ד השד"ח. ובנ"ד רוב הראשונים כתבו בהדיא כדברי הרא"ש, וקשה לומר שרק מחמת משמעות ברמב"ם, נטה מדברי הרא"ש המפורשים. ועכ"פ היה לו לבאר למה פוסק היפך רב אסי. (ובודאי דאכן מצינו בכמה דוכתי דהטור פליג על הרא"ש. ועיין בשו"ת ארץ אפרים סימן לא. ומ"מ נראה שכוונת הש"ך והפוסקים דלעיל שהוא דבר זר ולא מצוי). ועוד יש להעיר בנ"ד, שהרי הטור גופיה בקיצור פסקי הרא"ש (קידושין פרק ד' סי' כ"ד) הביא מסקנת הרא"ש להקל, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ועיין בשדי חמד שם (אות י') שאם יש סתירה בין הנכתב בטור למה שכתב בעצמו בקיצור פסקי הרא"ש, אמרינן דבקיצור הפסקים חזר בו ממה שכתב בטור. כן מתבאר בשו"ת אורי וישעי (סי' ק"ו ד"ה שוב). וכתב ע"ז השד"ח, ולי קשה להחליט כן. ע"ש. ועכ"פ בנ"ד כלל אין מפורש בטור להחמיר, רק משמעות, ולכן בודאי שיש להתחשב עם מה שכתב בפסקי הרא"ש בפירוש להקל.
ועוד טעם להשמטת הרמב"ם והטור והש"ע, ראיתי להרב ערוגת הבושם (בכרך, סק"א) שביאר דמאחר והמחמיר תבוא עליו ברכה, אע"ג דלאו דינא הוא רק מידת חסידות, מ"מ כיון דבקל יכול למנוע עצמו מלהתייחד עם אחותו, דמי מכריחו (דלא דמי לאמו ובתו שיש להם געגועים זע"ז, שכיח הוא דצריך להן, מש"ה מותר להתייחד עמהן), ולעולם מדינא שרי. ע"ש. אולם יש לתמוה, שהרי הרא"ש כתב המחמיר תע"ב גם על אמו ובתו, ומאי שנא דהנך הזכיר הטור בהדיא והשמיט שהמחמיר תע"ב, ואחותו לא כתב כלל דשרי מעיקר הדין רק משום שהמחמיר תע"ב. ועיין בשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן עח) שרצה לתרץ שהטור נקט את דברי הרא"ש בארחות חיים הנ"ל (ריש אות א'), ומ"מ אינו מדינא אלא ממידת חסידות. ע"ע.
ועוד יש להעיר שא"כ שיטה זו קשה בפשט הסוגיא, שתמוה לומר שהרמב"ם המציא שיטה חדשה שלא נמצא בשום אמורא בגמ' שאוסר באחותו ומתיר באמו ובתו, שהרי לשמואל אסור להתייחד עם כל העריות ואפילו אמו ובתו, ולרב אסי מותר גם באחותו. ואפשר שמחלקים, דהלכה כרב אסי באמו ובתו דבהדיא תנן במתניתין כוותיה, משא"כ באחותו דלא תנן כוותיה בסתם משנה. אך לא מצינו לשום אחד מהאמוראים דמחלק בהדיא בזה. וראיתי להרב עצי ארזים (סק"ב) שכתב דרבי יוחנן דדריש מקרא לאיסור יחוד (קידושין פא:), פליג על רב אסי וס"ל דאסור באחותו, ולכן נקטינן כריו"ח נגד רב אסי. ע"ש. וכבר כתבו כן הרדב"ז (ח"ז סי' ל"ב) ומרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' כ"ו). ועי' להרב ערך שי (סק"א) מ"ש מהיכא רב אסי לומד איסור יחוד.
אולם דבריהם תמוהים, כי מפורש בירושלמי (קדושין פ"ד הי"א, סוטה פ"א ה"א) דרבי יוחנן מתיר יחוד באחותו, וז"ל הירושלמי: רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כתיב כי יסיתך אחיך בן אמך וגו', בתך בסתר, אמך בסתר, מתייחד אדם עם אמו ודר עמה, עם בתו ודר עמה, עם אחותו ואינו דר עמה. (וכתב הרב פני משה בסוטה שם, דריו"ח ס"ל כרב אסי. אך מה שסיים שם הפני משה דלא קיימא המסקנא כן, אלא כדתני בתוספתא פ"ה ה"י דקידושין אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה לא יתייחד עמהן. ע"ש. יש להעיר, דאחר דנתבאר בגמ' דפליגי תנאי אם מותר יחוד באחותו, אין הכרח לפסוק כהתוספתא דס"ל כתנא שאסר). ואין לעשות בחינם מחלוקת בין הבבלי לירושלמי בלי שום הכרח. ובפרט שהרמב"ם גופיה פוסק בדוכתי טובא כהירושלמי.
ועוד, דהרי המאירי גופיה (קדושין פ:) כתב בביאור המשנה: כבר ביארנו שלא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה, ולזה אין הלכה כר' יהודה. עכ"ל. והרי בגמ' אמרו שלשמואל יש לאסור אף עם בהמה וכל העריות, ופליג אף על המשנה שהתירה יחוד עם אמו ובתו, ומדהתיר המאירי משמע דס"ל דלית הלכתא כשמואל. וקשה לומר שהמאירי פסק כשמואל גבי אחותו, ורק גבי בהמה לא פסק כמוהו, דא"כ היה לו לפרש בהדיא שהרי דרכו להרחיב ולבאר ולא לסתום. ועוד יש להעיר מדברי המאירי שם דמתיחד אדם עם אמו ובתו, "ופירשוה בגמרא שאפילו דירה גמורה מותר לדור עמהן". ומי שפירש כן בגמ' הוא רב אסי. ואם ס"ל דלית הלכתא כרב אסי בחלק מדבריו, היה לו להעיר ולא לסתום. ומשני המקומות הללו נראה יותר שדעת המאירי כרב אסי (ודלא כשמואל). ולכן לענ"ד אין שום הכרח מסתימת לשונו הנ"ל להחמיר דלא כרב אסי.
ועוד, שהסמ"ג כתב להקל בנ"ד, וכדלעיל, ובעלמא דרכו להמשך אחר הרמב"ם, ואף בדינים אלו בהלכות יחוד העתיק כמה דינים כלשון הרמב"ם (אמנם פליג עליו בדין איש אחד ונשים הרבה). ולפי האמור, שאין הכרח דהרמב"ם אוסר, ניחא שפיר.
ועוד יש להעיר ממ"ש הרמב"ם בהלכות סוטה (פ"א ה"ג), וז"ל: קינא לה עם שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני, ונסתרה עם שניהן כאחד ושהתה כדי טומאה, אפילו הן שני אחיה או אביה ואחיה, הרי זו אסורה עד שתשתה. ע"כ. ומאי רבותא דאפי' אביה ואחיה. ועל כרחך היינו שאע"פ שמדין יחוד מותרת להתייחד עמהם. ומוכח דמותר יחוד באחותו. ואכן בירושלמי בריש סוטה (פ"א ה"א) מתיר יחוד באחותו. ומקור דברי הרמב"ם בהמשך הפרק בירושלמי שם (ה"ב): מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת, רבי יודן אמר במחלוקת, מאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה מקנא לה משני בנ"א כאחת, רבי יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם. וכתב מרן בכסף משנה, ואף על גב דאמר רבי יודן שהיא מחלוקת, פסק כמאן דאמר דמקנא לה משני בני אדם, משום דמקמי הכי מיתניא בסתם דמקנא לה מאביה ומאחיה. ועוד דרבי יוסי סבר הכי דבעי דקאמר לשון רצון הוא ואבעל קאי, והכי קאמר אם רצה מקנא לה ממאה בני אדם כאחת. (וכבר העירו שלא נמצא בירושלמי מקמי הכי דמיתנייא בסתם. וגם מה שסיים מרן בכס"מ להביא מקור מפ"ב דכריתות (ט' ע"ב) דתנן חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה, וחד מיניהו המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה, הוא תמוה, דהתם מיירי בענין אחר. ומחמת כן מרן בבדק הבית באה"ע סימן קעח כתב להעביר ע"ז קולמוס בב"י שם). וכבר התקשה בזה הרב משנה למלך שם, שלפי מה שהרמב"ם סובר דלית הלכתא כרב אסי במה שהתיר יחוד דאחותו, מאי האי דאשמועינן הכא אפילו הם וכו', הול"ל אפילו הם שני בניה או אביה ובנה שהותר להם היחוד. ונדחק שהרמב"ם נמשך אחר דברי הירושלמי דס"ל דיחוד דאחותו שרי, ומש"ה כתב אפילו הם שני אחיה, וצ"ע. ומ"מ כוונת הירושלמי הוא כמו שכתבנו. ע"כ. וכ"ז משום שתפס בפשיטות שהרמב"ם אוסר באחותו. אולם לפ"ד הפוסקים שהרמב"ם מתיר, א"כ מעיקרא לק"מ. ועוד יש להעיר, שאף אם נאמר שהרמב"ם מחמיר, מ"מ י"ל דמותר רק מדאורייתא אך אסור מדרבנן, וכמ"ש הראשונים דלעיל שאף לשמואל שהחמיר ביחוד היינו רק מדרבנן. ועי' במראה הפנים על הירושלמי שם (ד"ה ר' יוסי), שכתב ע"ד הכס"מ דהאי מאחיה הוא ט"ס, וצ"ל מבנה, דהא קי"ל אסור להתייחד עם אחותו. ע"ש. וע"ע להרב עמודי ירושלים שם. ואשתמיטתיה שהרא"ש וראשונים רבים פסקו כרב אסי שמתיר יחוד באחותו. וכן מפורש בירושלמי עצמו לעיל הלכה א'. וצ"ע.
[ועיין להמאירי (סוטה כ"ד ע"א) שכתב: ופירשו בתלמוד המערב [פ"א ה"א] אפי' באותן המותרות להתייחד עמהם, כגון אביה או בנה. ע"כ. וראיתי בשו"ת תפלה למשה ח"ו (סי' מ"ה אות ח') שכבר העיר שמד' הרמב"ם משמע דשרי עכ"פ מדאורייתא, וציין לאחמ"כ להמאירי הנ"ל, ונכתב שם במוסגר (ע"י העורכים) דמדהשמיט המאירי תיבת אחיה, מבואר שהירושלמי סובר שיש איסור יחוד עם אחותו. ע"ש. אולם הוא תמוה, כי לעיל מינה בירושלמי מייתי מילתיה דריו"ח מתיר יחוד באחותו, ולא הביאו מאן דפליג, וגם מעצם דברי המאירי אין שום הכרח שיש איסור יחוד באחותו. וצ"ע].
והרמב"ם (פכ"ב מהלכות איסורי ביאה הי"ט וה"כ) כתב: ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות, [ועוד] אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע. לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן, ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול, גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי, כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד. עכ"ל. ומזה כתב בשו"ת תפלה למשה שם (אות ז') להוכיח שהוא ממידת חסידות ועשיית סייג שלא להגיע לאיסורים החמורים, וזה מה שכתב להרגיל עצמו בקדושה "יתירה". אולם לכאורה אינו מוכרח. ואם כן לדידיה היינו אפילו ביחוד עם כלתו אינו מעיקר הדין, וזה כדברי תוס' הרא"ש שיובא להלן. ומ"מ לענ"ד אין הכרח גמור.
ובפירוש המשנה קדושין (פ"ד מי"א) כתב הרמב"ם: אסור לבר ישראל להתייחד עם ערוה מן העריות חוץ מן הבהמה והזכור, לפי שכלל הוא אצלנו לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה. והמדקדקים מן החכמים היו מתרחקים מכל יחוד ואפילו יחוד בהמה. ע"כ. ולא הוציא מהכלל שמותר להתייחד עם אחותו. אולם ע"כ תנא ושייר את אמו ובתו, ובזה בודאי שרי כמבואר בחיבורו, וא"כ נימא דשייר נמי את אחותו.
אולם יש להעיר ממ"ש בפיה"מ סנהדרין (פ"ז מ"ד): מותר לאדם להתייחד עם אמו או בתו בלבד, וכל שזולתן מנקבות העריות אסור להתייחד עמהן. ע"כ. ומשמע שאחותו בכלל העריות שנאסרו. ועכ"פ אפשר לומר דהיינו מדרבנן וכנ"ל. ולכן שפיר יש לומר ס"ס שמא כהרא"ש ודעימיה שפסקו כרב אסי, ואת"ל שהרמב"ם החמיר מ"מ הוי ס"ס אחד בדאורייתא ואחד בדרבנן.
ובפרט לפי הסוברים דלעיל שהרי"ף פסק כרב אסי, טפי מסתבר שהרמב"ם בשיטת הרי"ף (כמבואר ביד מלאכי כללי הרמב"ם אות כ"ט).
ואכן מהרש"ל בים של שלמה (קדושין פ"ד סי' כ"ג) כתב דהרמב"ם מיקל באחותו. וכן דעת אחרונים רבים בדעת הרמב"ם והשלחן ערוך.
סוף דבר, שאף אם נאמר שמרן מחמיר, פלא עצום אמאי מרן בב"י בסימן כב ובכסף משנה לא הביא כלל את המחלוקת בגמרא, ושהרא"ש עמוד ההוראה מקל. ואם היה טעם כמוס ופלאי למרן להשמיטו ולא לדון ע"ז בב"י ובכס"מ, א"כ כבר אין הכרח גמור לדייק מהשמטה בש"ע. ואדרבה בב"י בסימן כד הביא את מחלוקת רב אסי ודשמואל מחמיר באחותו ועם בהמה, ושהרא"ש מתיר כרב אסי, ולא העיר על דבריו דלא נקטינן הכי. ולכל היותר אפשר לומר שמרן לא הכריע בהדיא כרב אסי. ולענ"ד לשון זו דמתייחד עם אמו ועם בתו וכו' הם דברי המשנה בדף פ' ע"ב. ובגמרא לא הקשו על רב אסי שהתיר ביחוד עם אחותו ממתני', כי במתני' מיירי ביחוד קבוע ולא ביחוד עראי. ולכן גם הרמב"ם ומהר"ח אור זרוע וספר החינוך והמאירי וארחות חיים וכל בו וצדה לדרך והטור ומרן הש"ע שנקטו כולם בהך לישנא, רק הביאו את דברי המשנה, דמיירי ביחוד קבע דהיינו לדור (ולכן סיימו "הבעל עם אשתו נדה", והיינו אפילו לדור), אבל אין הכרח לאפוקי מיחוד עראי. תדע, דאם איתא דיחוד דהכא היינו יחוד עראי דוקא, א"כ משמע שאסור לדור בקבע עם אמו ובתו, ובגמ' מפורש להתיר. וכיון דבהך תלתא שרי אפילו ביחוד קבוע אין הכרח מדהשמיט ההיתר ביחוד עראי גבי אחותו. ועכ"פ אין מזה הכרח שמרן הכריע להחמיר. וכבר כתבו שיתכן שמרן לא הכריע בד"ז. וכיון שאין הכרח בדעת מרן והרמב"ם, יש לנו לילך אחר הרא"ש עמוד ההוראה ותוספות טוך והרי"ד וריא"ז והר"ן והסמ"ג והסמ"ק ויד רמה, וכן דעת ר"י בעל התוספות, ושלטי הגבורים, להקל.
וכן מבואר במנחת חינוך (מצוה קפח אות ד') שאין הכרח שדעת החינוך להחמיר או להקל.
וגם אחר שכמה ראשונים כתבו דאף לשמואל לא נאסר אלא מדרבנן, הוי ס"ס אחד בדאורייתא ואחד בדרבנן. וגם אם יש ספק מה הכרעת הרמב"ם ומרן, אחר שראינו שנחלקו בזה הפוסקים בדעתם, שפיר יש לסמוך על ס"ס.
♦
ו. האחרונים המקילים
ואכן הרב משנה למלך (פ"א מהלכות סוטה ה"ג) כתב דהלכה להקל, ומעולם תמהתי על הראשונים אמאי לא כתבו דין זה דרב אסי. דאע"ג דשמואל פליג, הוא משום דס"ל כר"מ, אבל לדידן דקי"ל כסתם מתניתין וכר"א, אמאי לא הוציאו אחותו מהכלל. ומ"ש בבית שמואל לתת טעם להרמב"ם והטור שהשמיטו, אין דבריו מחוורים. ע"ש. ואם היה רואה את דברי כל הראשונים דלעיל (אות א') שכמעט כולם פסקו בהדיא כרב אסי, היה שש לקראתם.[וכ"פ מעיקר הדין באלפסי זוטא (קדושין פ"ה אות כב) שהעיקר להלכה כרב אסי. ומ"מ כתב שאין מורין אלא כשמואל, שאין להתיחד אפילו עם בהמה. ע"ש].
וכן דעת אחרונים רבים להקל ביחוד עם אחותו, ומ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה. כ"פ מהרש"ל בים של שלמה (קידושין פ"ד סי' כ"ג) ופרישה (סק"ג, ועי' בפרישה סימן קע"ח סק"א שכתב שבטור סימן כב לא נזכר היתר יחוד עם אחותו. ע"ש. ובאמת אין הכרח שסובר לאסור) ובמשנה למלך (פ"א מהלכות סוטה ה"ג) ובחלקת מחוקק (סימן כא סק"ט וס"ק י"א, וסימן כב סק"א) ובשו"ת נחלת דוד טעביל (סימן כג) [ושאין טעם להשמטת הרמב"ם והש"ע, ובפרט שכן הוא להדיא בירושלמי, ומדוע נדחה סתמא דתלמודא דידן והירושלמי, ללא טעם] והגאון רבי ישמעאל הכהן טנוג'י ראש רבני מצרים בספר הזכרון (סוף קדושין) והגאון ההפלאה בספרו נתיבות לשבת (סק"ד) ומהר"ח פלאג'י בספרו החפץ חיים (סימן לח אות נה) ומהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (סימן יג ד"ה ונחזור) ובשו"ת חקרי לב (סי' י"ז) [ושכן המנהג להקל] ובשו"ת אבני נזר (אה"ע ח"ב סוף סימן רל"ג) ובחכמת אדם (כלל קכ"ו סעי' י"ב) ויד אהרן (הגה"ט סק"א. ע"ש דנקטינן כרב אסי) ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב (סימן צה) ובערוך השלחן (סעיף ב') והגאון משנה ברורה בספרו נדחי ישראל (פכ"ד ס"ד) ובספר טהרת ישראל (סעיף ה') ובשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' ע"ו במפתחות) ובמסגרת השלחן (סימן קנב סק"א) ובשו"ת לך שלמה (סימן לו דף קח ע"א) ובשו"ת אגרות משה (ח"ד מאה"ע סימן סד אות ג') והגר"י קמנצקי בספרו אמת ליעקב (אה"ע סימן כב ס"א) ובשו"ת שבט הלוי ח"ה (סימן רא אות ב') ובשו"ת מגיד תשובה ח"ג (חאה"ע סימן א' וסימן ג') ובשו"ת אז נדברו (ח"י סימן כא, וע"ע ח"ז סימן עח) ובשו"ת בית נאמן ח"ג (חאה"ע סימן ב' וסימן ג'. ומתחלה נדפס בשו"ת מגיד תשובה שם סימן ב' וסימן ד'. וכ"כ עוד בספריו מגדולי ישראל ח"ג עמוד רי, בית נאמן עה"ת ח"ב עמוד כח, ובהגהתו בשו"ת שואל ונשאל ח"ב חאה"ע סימן נא). וכ"כ בס' דבר הלכה (סי' ב' הערה ה') בשם החזו"א. וכ"כ בספר חוט שני (ס"א סק"ג ד"ה יחוד) דשרי מעיקה"ד, והרוצה להחמיר יש לו להשאיר את הדלת שלא תהא נעולה, דבכה"ג מעיקר הדין לא הוי יחוד, וא"צ לעשות חומרות ביחוד אחותו. (ומ"מ מ"ש בדבר הלכה הנ"ל שכ"ד החזו"א על סמך מעשה, אינו מדוייק). וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' מ' פרק כ') להקל בשופי, ויפה כתב בספר ערך שי (סק"א) שא"א לגזור בזה שהוא גזירה דאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו, דמה יעשו אח ואחותו מוכרחים לסמוך אשלחן אביהם ולא ימלטו מלהתייחד. ע"ש. וכ"ד הגרי"ש אלישיב (בפסקיו שנדפסו בקובץ בית הלל גליון מב אות יט). וכ"פ בשו"ת תפלה למשה ח"ו (סימן מה) במקום צורך. ע"ש. וע"ע בס' ש"ע המקוצר ח"ו (סי' רג ס"ד) שמנהג העולם להקל, וטוב להחמיר אם אפשר. ע"ש. וע"ע בשו"ת קול אליהו טופיק (ח"ב חאה"ע סימן א') שאם קשה להמנע מזה, המקילים י"ל ע"מ לסמוך. ע"ש. ועי' בס' מלבושי מרדכי (סי' ג' הערה ו') שמסתימת הפוסקים שממע שמותר אף באחותו מאביו או מאמו בלבד, וגם כשהיא נשואה, ואף שלענין טומאת כהנים לקרובים מותר רק לאחותו מאביו, ורק לאחותו שלא היתה לאיש, מ"מ כמו שלענין שאר דברים כגון אבילות ופסולי עדות אין חילוק כלל, כן בנ"ד. ע"ש. וע"ע בספר חוקת הטהרה (בן שושן, עמוד פט) בשם מרן הגר"ע יוסף, להקל. וכ"כ בספר עין ידיד (עמוד תתה) בשם הגרב"צ אבא שאול דס"ל להקל, וסיים שלכתחלה יש להחמיר, מ"מ יש מקום להקל לפרקים, וכשמבקר את אחותו וכדו' ישאיר את הדלת פתוחה ע"מ לצאת מידי כל ספק. וילדים הנשארים לבד בביתם, אף שהם מעל גיל מצוות נהגו להקל. ע"ש.
♦
ז. עד כמה ימים מותר יחוד באחותו
ומ"מ מבואר דלכל הדעות אסור לדור בקביעות עם אחותו. וצ"ע עד כמה ימים מותר להתייחד, ומאיזה גדר נחשב לדירה עם אחותו דאסרינן. והנה רש"י (קידושין דף פא: ד"ה מתייחד) ובפי' רבי יהודה אלמדארי כתבו: מתייחד עם אחותו, לפרקים, אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית. וכ"כ הר"ן (קידושין לג. ד"ה גמ'). וכ"כ הרי"ד בפסקיו ובנמוקי יוסף (קידושין פא:) פי' לפרקים, אבל לא שידור עמה תדיר. עכ"ל.וצ"ע אם סוף דבריהם עיקר "שלא ידור עמה תדיר", וכל שאינו מתגורר בקביעות שרי, ולפ"ז אפילו שבועיים ויותר שרי, כי העיקר שאינו בקביעות. וכן נראה מדברי הסמ"ק (מצוה צט) שכתב, עם אחותו מתייחד ואינו דר בקביעות. או דלמא תחלת דבריהם עיקר, שיהא "לפרקים". ואכן בספר יד רמה (קדושין פא:) ובקיצור פסקי הרא"ש (פ"ד דקדושין סי' כד) כתבו שהתירו יחוד עם אחותו "לפי שעה".
א. ועיין בשו"ת אמרי יושר (ח"ב ריש סימן מג) דפשיטא ליה לשואל דלישנא דסיפא עיקר וכל שאינו בקבע רק על איזה ימים פחות משלושים יום שרי, וכתב ע"ז המחבר, ויפה דקדק. ע"ש.
וכן נקטו כמה וכמה מפוסקי הדור האחרון להקל ביחוד עם אחותו עד שלשים יום, עיין בספר דבר הלכה (סי' ב' סעי' ד') ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ד סימן צט אות ב') ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' מ' פ"כ אות ז') ובשו"ת באר משה (ח"ד סי' קמה אות ב) ובשו"ת עולת יצחק (ח"ב סימן רמא אות ג'. ועי' לעיל סימן רלז עמ' שצה סד"ה שוב, שנטה להחמיר) ובשו"ת אז נדברו ח"ז (סימן עח) ובשו"ת בית נאמן ח"ג (חאה"ע סימן ב' [וסיים שעכ"פ בשבוע אחד נראה ודאי דחשיב לפרקים], ובספריו בית נאמן עה"ת ח"ב עמוד כח, מגדולי ישראל ח"ג עמוד רי, ובהגהתו בשו"ת שואל ונשאל ח"ב חאה"ע סימן נא. ובזה ביאר את הפסוק (בראשית כו ח') ויהי כי ארכו לו שם הימים, שאחר שעברו ל' יום (כי בגימ' ל') ידע אבימלך שאינה אחותו שהרי אסורה להתייחד, לכן וישקף וגו' וירא וגו').
אולם יש להעיר כדלעיל, ממ"ש בספר יד רמה (קדושין פא:) ובקיצור פסקי הרא"ש (פ"ד דקדושין סי' כד) שהתירו יחוד עם אחותו "לפי שעה". ואמאי עד שלושים יום הוא עדיין בכלל לפי שעה.
ב. ועיין להרב חוט שני (יחוד סק"ג ד"ה שיעור, עמ' קצ"ט) שכתב דכל שקובע דירתו אפילו לתקופה קצרה, הרי זה בכלל דר, ודוקא יחוד שרי. ועי' שם לשון רש"י שכתב 'אינו דר תמיד ביחוד אצלה'. ולפי"ז אם בא לשבת אצל אחותו אין זה דר ומותר, ואם בא לשבוע ויותר יש לחוש דמיקרי דר. ע"ש. וכ"כ בקונטרס הלכות יחוד (בוגרד, פ"ב הע' י"ב) בשם הגר"מ הלברשטאם. אך לא ציינו מקור שעד שבוע לא מיקרי דר.
ג. ועי' בשו"ת צוף דבש (סימן כ') שכתב שאם באה ולנה עם אחיה ג' לילות נקראת דירת עראי ואסורה, אבל לינת לילה אחת לא מיקריא דירה אלא יחוד עראי ומותר לדעת הרא"ש. ע"ש. וגם הגאון שבט הלוי (ח"ה סי' ר"א אות ב') העיר ע"ד הרב אמרי יושר דלשון הש"ס דמתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו משמע יותר כמשמעות הב"ש דרק לפי שעה, לא אפי' דירה קביעות של ל' יום. וי"ל דעיקר ההבדל בין דירה בבית אתה שזה גדר יחוד של קבע, לבין דרך יחוד שלא כדרך דירה, וגם אם זה נראה דוחק בלשון רש"י מ"מ עדיין י"ל דאין לשון לפרקים שכ' רש"י הוכחה להיתרו דעד שיעור פרקים דהיינו ל' יום מותר היחוד, דזה אינו במשמע כלל, אלא דרש"י ר"ל דמזמן לזמן מותר יחוד דזה נקרא עראי, אבל אם אינו מזמן לזמן אלא בהמשך א' זה נקרא יחוד תמידי בבית בקביעות וזה אסור, וזה נראה יותר מהבנתו של הגאון אמרי יושר. וסיים השבה"ל שיש מקום למ"ש באוצה"פ מס' דבש צוף דעד ג' ימים נקרא עדיין יחוד לא דירה, אבל להתיר דירה בקביעות עד ל' יום יום ולילה אין לנו. ע"ש.
אך יש להעיר שאף הגאון שבט הלוי לא נחית אלא להכריע בין השיטות שהובאו באוצה"פ, ואין הוכחה והכרע למנין שלשה או שנים או ארבעה ימים.
ואחר כל האמור לענ"ד נראה ברור שהכל לפי הענין, והעיקר כדברי הראשונים שיהיה במציאות בגדר עראי ולפי שעה ולא דר בקביעות. ויש לבחון בעינא פקיחא שאכן הוא בגדר עראי. והכי פשיטא ליה להגאון אגרות משה (אה"ע ח"ד סי' ס"ד אות ג', סי' ס"ה אות י"א) דלא שייך לפרש לענין זמן, דבאופן אורח יכול גם ללון שם בלילה איזה לילות, ובאופן קבע אסור להיות שם אף לילה אחת. וכן שביאתו יהיה ניכר שהוא רק להתארח שם, ויהיה אסור לשהות שם זמן יותר ארוך מרגילות דביאת אורחים קרובים וידידים. וגם יש חלוק בא ממקום רחוק לבא ממקום קרוב. וליכא ממש זמן קבוע, אלא לפי רגילות דרך המדינה, ובספק אם כבר יתר מהרגילות יש לאסור, דהוא כספק ידיעה דלא נחשב כספק להקל אף באיסורין דרבנן. וע"ש שדחה מ"ש באמרי יושר להקל עד ל' יום. (ומ"מ כתב האגרו"מ שיש להקל טפי באח ואחות שהן עדיין בבית אביהן, כיון שרגילין טובא ודרין יחד בהתקרבות גדולה, ליכא הרהור ותאוה כלל. ורק ביחוד בלילה בשינה בבית אחד זמן גדול יש לחוש. וצריך להזהיר לאלו שיש להם בביתם רק בן אחד ובת אחת, שאם ירצו לילך לזמן גדול כנסיעה לבקר בא"י וכדומה, שיראו שילינו שם עוד מהקרובים וממכירים באופן שלא יהיה יחוד). ע"ש..
וגם הגרי"ש אלישיב בהערותיו עמ"ס קידושין (פא: ד"ה מתייחד) כתב ע"ד הרב אמרי יושר, דאין הכוונה דכ"ט יום שרי, אלא לא הותר אלא שיעור ניכר של הרבה ימים פחות מל' יום, ופשוט בסברא שאם ידור עמה עשרים יום ויפסיק יום או יומיים, ושוב ידור עמה שלשים יום, אסור, דכשיש הפסקה מועטת זה לא מבטל הקביעות. אלא כלל הענין הוא כמ"ש באגרות משה שלא הותר אלא כשדר עמה לפרקים ממש, היינו שיש זמן ניכר בין תקופה לתקופה שדר עמה, כפי שיעור שזה נראה כמו דרך האורחים, ולא כדרך הדיירים הקבועים. ע"ש. וע"ע בפסקי הגרי"ש אלישיב (נדפסו בקובץ בית הלל גליון מב אות יט) דהיינו עד ל' יום, ולא יחזור ע"ז באופן קבוע בהפסקות. ע"ש. גם בס' אמת ליעקב (אה"ע סימן כב עמ' תה) כתב בשם הגר"י קמינצקי שמותר רק לכמה ימים אחדים, ואין היתר של שלשים יום, אלא דמותר להתייחד בביקור בעלמא. ואם ההורים לא יחזרו לבית עד לאחר זמן, כגון שהלכו לא"י וכדומה, צריך שתים בלילה מלבד האח ככל דיני יחוד. ע"ש. [ועי' להגר"מ שטרנבוך בתשובות והנהגות (ח"ד ס"ס שב) שחילק שאם מתגוררים אצל ההורים יש להחמיר יותר מג' ימים, כי כשעוזבים ההורים ראוי לאסור מיד, שהרי תמיד הם גרים יחד, רק עד שלשה ימים לא נקרא שההורים עזבו. משא"כ אם אין דרים יחד רק נמצאים באקראי, אולי שרי עד ל' יום. ע"ש. ובספרו ההלכה במשפחה (פט"ו בהערה) כתב איפכא, שאם מתגורר בבית הוריו ונסעו ההורים ונשאר עם אחותו שרי עד ל' יום. אבל ליסע עם אחותו לבית אחר שרי עד ג' ימים. ע"ש. וצ"ע].
ולפי כל האמור אכן יש להקל עד שלשים יום אם הוא בגדר עראי ולפי שעה, רק יש לבחון שאכן זו המציאות ולא נהפך לגדר קבע.
♦
ח. יחוד עם שאר קרובות
עוד יש לברר אליבא דהפוסקים כרב אסי שמותר להתייחד עם אחותו, אם ה"ה שמותר להתייחד עם שאר קרובות, כגון דודתו חמותו וכלתו. כי מפירש"י ע"ד הגמרא (קדושין פא:) אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו, פירש רש"י: דר עם אמו או עם בתו, דלא תקיף יצריה עלייהו, דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו' (סנהדרין דף סד). עכ"ל. לפי טעם זה יש להתיר בכל קרובותיו, ולאו דוקא באחותו. שהרי הרמב"ם (פכ"א מהא"ב ה"ו) כתב: המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן "אף על פי שאין שם תאוה ולא הנאה כלל" הרי זה מגונה ביותר וכו'. עכ"ל. ומפורש שאין תאוה אף באחות אמו וכיוצא.וכן מצאנו בהדיא להרא"ש בתוספותיו (קדושין פ"א ע"ב) שכתב דטעמא דשרי להתייחד עם אמו, משום דלא מתגרי יצר הרע בקרובות, מאנשי כנסת הגדולה ואילך. ותימה היכי עקרינן איסור יחוד דאורייתא מאנשי כנסת ואילך. ונראה לה"ר אלחנן דהיינו טעמא דאמו מותרת לכתחלה להתייחד עמה, דכתיב בן אמך, ובאמו אפי' קודם עובדא כנסת הגדולה לא הי' יצר הרע שולט, כדאמרינן (סנהדרין קג:) במעשה דאמנון, דאמרו לו כלום יש הנאה ממקום שיצאת משם, אלמא הא בהא תליא, הילכך כיון דאזל ליה יצר הרע "משאר קרובות", ילפי' מאמו, וכיון דלא מגרי בהו שרי להתייחד בהדייהו. ע"כ. ומפורש דשרי להתייחד עם הקרובות. וכן מבואר בדברי רבנו ירוחם (נתיב כ"ג ח"א, דף קצ"ב ע"ב): מתייחד אדם עם חמותו (צ"ל אחותו), ודר עם אמו ועם בתו, כך כתב רב אסי. ושמואל אמר אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה. והתוס' פסקו כרב אסי. ואותם אמוראים שלא היו רוצים להתייחד עם בהמה, משום חומרא יתירה, והמחמיר תבא עליו ברכה. ובכל מקום שאסור מותר בעדים. ונראה דבשאר עריות אסור להתייחד, ודוקא לדור, אבל לפרקים מותר להתיחד עם כל העריות הקרובות, כגון אחותו ודודתו וכיוצא בהן. והרמב"ם כתב סתם אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה חוץ מאמו ובתו, וכן נראה עקר. ע"כ. וכ"כ הרדב"ז (ח"ז סי' ל"ב) אליבא דרב אסי.
וכן ראיתי בשו"ת חקרי לב (סימן י"ז דף ל"ז ע"ב) שכתב דבשאר קרובות מלבד אחותו, שוין הם הרי"ף והרמב"ם שאיסורם מדין תורה. גם הר"ן כתב שם דכי אמרינן אסור להתייחד עם כל העריות, לאו דוקא, דהא שרי להתייחד עם בתו ואחותו. נראה דשאר קרובות באיסור עומדות, ומינה ל"מ למ"ש לעיל בדעת רש"י והר"ן. וצריך לדחוק דכי יהבו הטעם לדירת בת ואם לבד שנרגשו דמתני' לא התיר כי אם יחוד בלבד, ודירה מנ"ל, וכן בפסוק. באופן דלפמ"ש אין כאן הכרח בדבריהם דמתירים יחוד באקראי בעריות קרובות. גם מסתמות דברי הרשב"א בתשובה (סימן אלף קע"ח) נראה שגם יחוד קרובות הוי מד"ת. גם בספר החינוך (סימן קפח) כתב כדברי הר"ש. גם הסמ"ג סתם (לא תעשה קכו) דאסור להתייחד עם שום ערוה מן העריות, ובסוף דבריו הביא דברי רב אסי ושמואל, ונסתפק אי קי"ל כרב אסי. ויותר נראה דעתו כן. וכן סיים בשם רבו דלא קי"ל כשמואל. הרי נראה דשאר עריות גם קרובות אסור להתייחד גם לרב אסי. [א"ה: ולענ"ד אין הכרח ללמוד ממה שפתח לאסור בכל העריות, כי להלן יתבאר שבקרובות שע"י נישואין, כגון כלתו וחמותו, אין הכרח להתיר. ולכן כתב הסמ"ג בסתם לאסור בעריות, ולאחמ"כ הביא את דברי רב אסי ואין הכרח דלרב אסי אסור גם בחלק מהעריות. וצ"ע]. ובודאי דהוי מדאורייתא. ומ"מ לענין הלכה נראה דעריות הקרובות אם אסור בהם היחוד מדאורייתא, תלוי במחלוקת, ובאחותו כבר כתבתי שדעת הרי"ף להתיר. גם הרא"ש פסק כן בשם התוספות והסמ"ג בשם רבו. וכבר כתבתי שכן נראה דעת הר"ן וכ"פ הטור בקיצור פסקי הרא"ש. אבל הטור בחיבורו והרמב"ם והש"ע לא הביאו היתר איסור אחותו. וכבר תמה ע"ז הרב משנה למלך (פ"א מסוטה ה"ג). הגם שתמה על כולם, וכבר ביארנו שרובם פסקו להיתר. וגם תמיהתו לא קשיא, שכבר כתבתי דברי רי"ו שהביא דעת התוספות שפוסק כרב אסי, ושהרמב"ם חולק. והיינו ע"ד שכתבתי לעיל. אך לפמ"ש עכשיו בדעת הרמב"ם, יש לגמגמם. ולענין הלכה נראה לי דיש להקל, דרוב הפוסקים ס"ל הכי. וגם דלפמ"ש הו"ל ס"ס. וגם שנראה שהמנהג להתיר. ומ"מ לדידי שיטת רי"ו היא מרווחת בש"ס, ואילולי דנפק"מ לשיטתו קולא יתירה ביחוד עריות קרובות, ואין לזה שום רמז בשום פוסק אחר, היה נ"ל עיקר כדבריו, ואף גם זאת לא כתבתי כי אם שרואה אני שאין רוב העולם נזהרים במאי דקמן ביחוד עריות הקרובות. ושרי להו מרייהו. וכתבתי זה ללמד עליהם זכות. ע"ש.
ויש להעיר שמה שכתב שאין רמז בשום פוסק אחר להתיר יחוד בעריות קרובות, הנה כן מפורש בתוספות הרא"ש הנ"ל, ואין פלא שרי"ו אזיל בעקבותיו. ועי' למהר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (ח"א סי' י"ט) שתמה על רי"ו שהביא את ההיתר דיחוד עם שאר עריות, וקשה דהרי לא מצינו היתר זה כי אם דוקא באחותו וכמימרא דרב אסי, וצ"י. ע"ש. ואם היה רואה את דברי הרא"ש הנ"ל לא היה תמה, וגם אשתמיט מיניה דברי מר זקנו הגאון חקרי לב שגם את דברי רי"ו לא דחה בשתי ידים. וכ"פ בשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן סד אות א') שמותר להתיחד עם אחותו ואחות אביו ואחות אמו. וכ"כ במאור ישראל (יומא ס"ט ע"ב). (וע"ע בקובץ תל תלפיות גליון סג עמ' יא אות מג, שכן הורה למעשה להתיר יחוד עם קרובות).
וכן מצאתי עוד להגאון רבי יוסף רזין בעל צפנת פענח, בשו"ת שלמת יוסף (סימן לד) שכתב: מגמ' דקדושין דף פ"א ע"ב מוכח דאם מותר ביחוד של אחותו ובתו, מותר גם ביחוד של חמותו וכלתו. ע"ש בזה. ועיין ביבמות דף כו ע"א נשי לגבי נשי שכיחי. ע"ש בזה. ועיין קדושין דף יב ע"ב [דרב מנגיד על חתן הדר בבית חמיו, ונראה שרוצה להוכיח שמשמע שיש איסור יחוד] וב"ב דף צ"ח ע"ב [דלאו דרכא דחתנא למידר בבי חמוה] וכ"מ בזה. ועיין כתובות דף צ"א ע"א. עכ"ל. ויש לעמוד על מה שהוכיח מקדושין, דאי מהסוגיא הנזכרת (בריש א'מיר אות א') דנשאו ונתנו בגמ' דאחותו וחמותו ושאר כל העריות יש שהתיר ויש שאסרו, ומשמע ליה דבחדא מחתא מחתינהו, הנה באמת אין הכרח דרב אסי גופיה שהתיר יחוד דאחותו ס"ל נמי להתיר בכל העריות. אך מדברי רש"י בטעם הגמ' הנ"ל יש מקום ללמוד כן, וכדברי הרא"ש הנ"ל, דשרי להתייחד עם שאר הקרובות כדין אחותו.
♦
ט. יחוד עם קרובות שע"י נישואין כגון כלתו וחמותו
אלא דלכאורה יש להחמיר בחמותו, כי בפסחים (קיג.) איתא: הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון, מ"ט, רב חסדא אמר משום ערוה, רב כהנא אמר משום ממון (שמבזבזת לו ממונך), ומסיק הא והא איתנהו. ע"ש. ומוכח דאדרבה יש להזהר טפי מחתן וחמותו, והיאך יתירו חז"ל יחוד בהם יותר משאר עריות. ואף בכל החתנים יש להזהר, כדמוכח בבבא בתרא (צח:) דלאו דרכא דחתנא למידר בי חמוה, משום חשד חמותו, ורשב"ם (ד"ה בי חמוה) הביא את הגמ' בפסחים הנ"ל וכתב: והוא הדין לכל החתנים, אלא שמן הראשון צריך ליזהר חמיו יותר. עכ"ל. (ועי' להמאירי יבמות נב. שכתב חתן "ראשון" הדר בבית חמיו, וכנראה הוא ע"פ הגמ' בפסחים הנ"ל. וצ"ע).וביותר יש להעיר מדגרסי' בקדושין (יב:) דרב מנגיד על חתן הדר בבית חמיו. ופירש"י, שמא יכשל בה, שסתם חמות אוהבת את חתנה, דאמר מר הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון. עכ"ל. ואם אסרו לדור בבית חמותו אף בלא יחוד, ק"ו שיש לאסור ביחוד גמור.
וכן נראה להוכיח עוד להחמיר בחמותו, ממ"ש בשו"ת באר שבע (באר מים חיים ס"ס טו) בדין חתן שפירסה כלתו נדה, וז"ל: ועוד מנהג גרוע הרבה יותר מזה ראיתי, שאין לוקחים לשמירה לא קטן ולא קטנה, רק אם הכלה לבד שוכבת אצל בתה הכלה, ואינם משימין אל לבם הא דאמרו הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון, ואמרו עוד (יבמות נב. קידושין יב:) דרב מנגיד על חתנא הדר בבית חמוה, מטעם שמא יכשל בחמותו, דסתם חמותו אוהבת את חתנה. ואי איישר חילי אבטליניה. ע"ש. ואם מותר לחמות להתייחד עם החתן אין כאן שום איסור ושפיר הוי שמירה. ומשמע דס"ל להחמיר בכל יחוד עם חמותו, ולאו דוקא לחתן. [אמנם היה מקום לומר דס"ל לדינא דאף אם מותר ביחוד עם חמותו, מ"מ לא הוי שמירה, (וס"ל דדוקא אשתו משמרתו מיחוד אבל שאר המותרים ביחוד לא משמרים, ונחלקו בזה הפוסקים ואכמ"ל). אולם מדבריו שחשש שמא יכשל בחמותו, משמע שאסור ביחוד עמה].
אולם נראה לענ"ד ליישב, שלא התירו הרא"ש ורי"ו אלא בקרובות בשר, כגון אחות אביו. אולם בקרובותיו ע"י קידושין, וכגון כלתו וחמותו, אין הכרח מדברי הרא"ש ורי"ו, ואפשר דאסור להתייחד. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן ס"ג וסימן ס"ד). וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ה חאה"ע ס"ס ב') דאף לרי"ו דמיקל ביחוד עם דודתו, בקורבא שע"י קידושין יש להחמיר יותר. ע"ש. וכן דעת הגרי"ש אלישיב בהערותיו עמ"ס קדושין (פא: סוף עמ' תנה) דמסתבר דכמו דמותר ייחוד עם אחותו כן מותר ייחוד עם אחות אביו ואחות אמו, אבל קרובות שבאו ע"י אישות כמו חמותו וכלתו ואשת אחיו ואחות אשתו ואשת אחי אביו, פשוט דאסור, ומ"ש הרש"ש דכלתו כבתו, ודאי א"א לומר כן ופשוט שאסור. ע"ש. וע"ע ביפה ללב (סימן כה סק"א) שהחמיר ביחוד עם כלתו, ולא דמי ליחוד עם אחותו. ע"ש. ואפשר שמחמיר בכל הקרובות משום דלא היקל רב אסי אלא באחותו, או שהחמיר רק בכלתו וכדומה משום שקרובות ע"י נישואין, בקרובות בשר לא כתב להחמיר.
ואף שמדברי כמה פוסקים נראה שאינם מחלקים בין קרובות בשר לקרובות ע"י נשואין, מ"מ אין לנו הכרח שהרא"ש מתיר אף בקרובות שע"י נישואין.
♦
י. הוכחה להקל ביחוד עם כלתו ושוברה בצידה
אלא דאכתי יש להעיר דבגמ' קדושין (דף פ"א ע"ב) איתא: אמר רבי טרפון הזהרו בי מפני כלתי, ליגלג עליו אותו תלמיד. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים, עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו. ע"ש. ולכאו' משמע שאין איסור יחוד עם כלתו, דאם איתא מאי רבותיה, הרי כל אדם צריך להזהר באיסור יחוד. וכ"כ הרש"ש (קדושין פא:) ע"ד רש"י הנ"ל דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתיו, וז"ל: ד"ה מתייחד עם אחותו וד"ה ודר עם אמו נ"ל דצ"ל דבור אחד, ומש"כ דלא תקיף וכו' דלא מיגרי איניש בקרובותיו, קאי נמי לטעמא דאחותו, כי כן פי' בסנהדרין שם על בקרובתא באמו ובאחותו, ולפ"ז נ"ל דאחותו דקאמר רב יהודה ל"ד אלא ה"ה שאר קרובות, ונקט אחותו לרבותא דאף שהיא עמו ראשון בראשון כאב עם בתו ובן עם אמו, אפ"ה יחוד לפרקים הוא דשרי אבל לא בתמידות, ובזה אתי שפיר מה שלגלג אותו תלמיד על ר"ט, שלא רצה להתייחד עם כלתו. עכ"ל.וכן משמע בלבוש (סימן כ"ה ס"א) וז"ל: גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי, כלומר אל תניחוני להתייחד עם בתי או עם כלתי, "ואף על פי שאין איסור בזה" כמו שכתבנו לעיל סימן כ"א סעיף ז', וכל שכן הם שלא נחשדו על זה, מכל מקום אמרו כן כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו בדבר זה ויתרחקו מן הייחוד. (ולעיל סימן כ"א ס"ז כתב שהאב מותר לחבק לבתו ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים וכו'). וכ"פ בשו"ת תפלה למשה ח"ו (ס"ס מ"ה), רק העיר שמ"ש בחקרי לב שמדברי הרמב"ם והרי"ף דנקטי אסור להתייחד עם עם כל ערוה וכו', משמע דרק אחותו הוא דהתיר רב אסי, ושכן מוכח בסמ"ג וברא"ש שלא הזכירו אלא היתר אחותו בלבד. ע"ש, והשיגו שאינו מוכרח כלל. ע"ש.
ולענ"ד אין שום הכרח מדרבי טרפון, די"ל דהתם מיירי כשמותר מדינא להתייחד, כגון שבעלה בעיר וכדומה. וכבר העירו בזה הרב עזר מקודש (רס"י כ"ב) ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' מ"ג אות א') ועוד.
♦
יא. הפוסקים האוסרים יחוד עם קרובות
לעומת כל הנ"ל, הרשב"א בתשובה (ח"א ס"ס קפח) כתב: ולא שאני אומר שיהא מותר להתיחד עם העריות שאין לבו גס בהן, ולומר שאין חוששין לביאה מתוך יחוד, שהרי שנינו בברייתא: אחותו וחמותו ושאר כל העריות שבתורה אין מתיחד עמהם אלא בעדים. אלא שאני אומר דאפשר לומר דכשאסרו הושטת כלי ושאר כל הדברים שאין בהן הרגל כל כך, לא אסרו אלא באשתו נדה שלבו גס בה, אבל לא בשאר הנשים שאין לבו גס בהן. עכ"ל. ומשמע שפסק כברייתא שאסור להתייחד עם חמותו.וגם בספר חסידים (אות תתשלח) כתב: אין להקשות כיון שעיורו עיני יצה"ר של תאוה, כדאמרינן ביומא ובסנהדרין אהני דלא איגרי בקרובתא, א"כ למה לא יתייחד עם קרובתו. אלא תלוי בראיית עינים ואינו שולט תחלה באם ואחות ובנקבות של בהמות וכו'. ע"כ. ומשמע שאסור להתייחד עם שאר קרובות.
ואכן דעת אחרונים רבים לאסור יחוד עם שאר קרובות. כן ראיתי להגאון מגן גיבורים די אבילה (קדושין פא: ד"ה כלתי) שכתב דאף רב אסי (כצ"ל) מודה בכלתו, דהא ודאי לא כל הקרובות אמרו, דאטו אשת אחיו ואחות אשתו לא מיגרי בהו יצרא. ואפשר דהיינו טעמא דקרי ליה לאותו תלמיד מלגלג, ומייתי הך עובדא דנכשל בחמותו, דבהא כו"ע מודו דאסור להתייחד. ע"ש. וכ"פ הרב יפה ללב (סימן כה ח"ד סק"א) להחמיר, ותמה ע"ד הלבוש דטפי היה לו לציין לסימן כ"ב ס"א דמיירי בדין היחוד שמותר לאב להתייחד עם בתו. ותו דלגבי כלתו מה דמות לה עם בתו דהשוה אותן יחד, וח"ו עשה עצמו כי לא ידע כי כלתו היא כשאר עריות דאסור להתייחד עמהן ולא דמו אהדדי. וכן נראה דעת הרב עזר מקודש (סעיף א') שכתב שאין ללמוד בזה חוץ מאלו. ע"ש מה שצידד. וכן ראיתי להרב פני משה (סי' כ"ב מראה הפנים סוף סק"ב) שכתב דלכאו' תיקשי על רב אסי דשאר קרובים נמי נתיר ביחוד, כגון אחות אביו ואחות אמו, ולכן מהרש"א סובר דרב אסי התיר ע"פ הזוהר (פ' ויצא) וירא ה' כי שנואה לאה, מהכא דסאני בר נש עריין דאמיה ודאחתיה וכו', וי"ל דשאר קרובים דלא סנא ליה אסור. ע"ש. וכן מבואר בערך שי (ס"א ד"ה והנה) שהוכיח מהזוהר הנ"ל (פ' ויצא דף קנד ע"ב). (ועי' ע"ד הזוהר, בשו"ת דבר יהושע ח"ג סימן יז אות ב'). גם הרב עצי ארזים (סק"ב) תמה על פרש"י שלדבריו יש להתיר בעוד קרובות, ולכן פי' את דברי רב אסי באופן אחר. ע"ש. וכ"כ בס' עלי תמר (פ"ד דקדושין הי"א). וכן ראיתי עוד בשו"ת אמרי יושר ח"ב (סימן מג אות א') שהביא דברי הרש"ש, וכתב ע"ז: הדבר מבהיל שבדה בלבו היתר כזה, והרי מקור ההיתר באחותו הוא מהרא"ש שפוסק כרב אסי וברא"ש גופא שם מבואר דאסור להתייחד עם עריות. ומצאתי בזה בס' עזר מקודש שהרגיש בפירש"י, והא דאמר ר"ט הזהרו מפני כלתי וליגלג אותו תלמיד, היינו משום דר"ט אמר הזהרו בי אף בבעלה עמה דליכא איסור יחוד. ע"ש. [אך יש להעיר שבתוספות הרא"ש מפורש להקל]. וכ"כ בס' מאורות נתן (לייטער, סי' מ"ז). וכ"מ בספר נדחי ישראל (פכ"ד ס"ד). וכ"פ להחמיר בשו"ת באר משה (ח"ד סימן קמה ) ובספר קיצור הלכות יחוד (דבליצקי עמוד עו). וכ"כ בקובץ מבית לוי (יחוד סי' א' ס"ח) בשם הגר"ש ואזנר, שדוקא עם אחותו מותר, ועם שאר קרובים חמור יותר לפי שלבו גס בהן. וע"ע בס' זכרון עקידת יצחק (בריזל עמ' לא). וע"ע בשו"ת עולת יצחק רצאבי ח"ב (סימן רמא אות א') דפשיט"ל לאסור יחוד עם חמותו. ע"ש. [וע"ע בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' ס"ג וסימן סד) דתמוה הא דא"ר טרפון בקדושין דף פ"א ע"ב הזהרו בי מפני כלתי לענין יחוד כדפרש"י ד"ה אמר ר' טרפון איזה רבותא ומדת חסידות איכא כאן הא הוא איסור גמור מדאורייתא לכל אדם, וצריך לומר דהוא באופן שליכא איסור יחוד כגון בבעלה בעיר, דאף שלא היה רגיל עמה נמי החמיר, ועיינתי בעזר מקודש ר"ס כ"ב שעמד בזה ותירץ דאיירי בבעלה בעיר כדכתבתי. ומה שכתב שם ואולי שמואל סובר שכלתו שוה עם בתו ולכן הביא מר' טרפון שנזהר מכלתו לאסור גם בתו, א"א לומר כן. ע"ש].
ומדברי הראשונים רבי אברהם אבן עזרא, וחזקוני, ובפירוש הטור על התורה (דברים כ"ז י"ט), ובספר בכור שור לתלמיד ר"ת (שם כ') שכתבו שאין אדם נחשד להתייחד עם אשת אב וחותנת, כבר נתבאר לעיל (אות ג') שאין שום הכרח מדבריהם לאסור או להתיר ביחוד עמהם. ע"ש.
ועוד יש להעיר שמדברי הרמב"ם (ר"פ כ"ב מהלכות איסורי ביאה) ודרשות מהר"ח אור זרוע (עמ' קכ"ב) וספר החינוך (מצוה קפח) והמאירי (סנהדרין כ"א ע"ב, ע"ז ל"ו ע"ב, קידושין פ"א ע"ב) וארחות חיים (הלכות ביאות אסורות עמוד קיא) וכל בו (סימן עה דף מה ע"ג) וצדה לדרך (מאמר ג' כלל ד' פי"ג) והטור ומרן בשלחן ערוך שכתבו שאסור להתייחד עם ערוה, מלבד אב עם בתו וכו'. אף אם נאמר שאין הכרח לאפוקי אחותו, (מהתירוצים דלעיל אות ה'), מ"מ אם איתא שמתירים גם שאר עריות בודאי שהיה להם לפרש. וי"ל דפליגי על הרא"ש בזה, וס"ל שדוקא באחותו התיר רב אסי.
ובאמת ששאר הראשונים שפסקו כרב אסי ואעפ"כ לא הזכירו יחוד בשאר עריות, מלבד הרא"ש, נראה שאין הכרח מזה שהם מחמירים, משום שהביאו דברי רב אסי דמיירי באחותו, ורב אסי גופיה הוצרך להזכיר אחות לאשמועינן רבותא דאף בה רק מתייחד ואינו דר בקביעות, ושונה מאמו דשרי בקביעות.
ואחר שראינו את דברי הרא"ש המפורשים להקל בשאר קרובות, לענ"ד המיקל בשעת הדחק יש לו על מה לסמוך. ומ"מ בקרובות שאינם קרובות בשר רק ע"י נישואין, שבזה אין הכרח שהרא"ש מיקל, בודאי יש לחוש לדברי כל הראשונים שסתמו להחמיר, וכן רבים מהאחרונים שכתבו להחמיר בשאר עריות.
♦
מסקנא דמילתא
א. נחלקו הפוסקים אם מותר לאח להתייחד עם אחותו, ונראה שאין הכרע בדעת מרן השלחן ערוך, ויתכן שמרן עצמו לא הכריע בזה.ולכן לכתחלה יש להחמיר שאח לא יתייחד עם אחותו. ומ"מ המקילים לאח להתייחד עם אחותו יש להם על מה שיסמוכו, ולכן במקום צורך יש להקל להתיחד יחוד עראי.
ובפרט יש להזהר בזה אצל המקילים ראשם בעניני צניעות. ודי בזה לחכימא. ועל ההורים לפקוח עיניהם שאין חשש מכשול ח"ו (ועיין בשו"ת בית יהודה עייאש חאה"ע סימן יג).
ב. ודע, כי לרב אסי שמתיר יחוד באחותו, הוא אפי' אם אחותו נשואה. כמבואר במשנה למלך (פ"א מהלכות סוטה ה"ג).
ג. ואף למחמירים לאסור יחוד אח עם אחותו, נראה שיש להתיר לאח אחד להתייחד עם ג' אחיות, שהרי דעת רש"י ור"א מן ההר (במיוחס לר"י הזקן) והסמ"ג והרשב"א והמאירי ויד רמה ורבי יעקב חזן מלונדרץ בספרו עץ חיים ורבנו פרץ וריא"ז ועוד ראשונים, שמותר לאיש אחד להתייחד עם ג' נשים. והוי ס"ס, שמא כהסוברים שמותר להתיחד עם אחותו, ושמא איש אחד עם ג' נשים מותר.
וכן פשוט שיש להתיר בשני אחים עם אחות אחת, שגם בזה דעת כמה ראשונים שמותר לשני אנשים להתייחד עם אשה אחת, וכן הרמ"א (ס"ה) הביא כן בשם יש אומרים. והוי ס"ס.
ד. יחוד עם קרובות בשר כגון אחות אביו, דעת הרא"ש ועוד פוסקים להתיר, ויש אוסרים. וכן נכון לנהוג.
♦ ♦ ♦