בעל קהילות יעקב
טיוטת הכנה לתשובה מבעל הקהילות יעקב[2]
בעהי"תאור יום כ"ט אדר ובמוצאי יום מנוחה דויקהל ופקודי [עם התיבות, תרפו] לפ"ק
בהווייתו יהא שלמא, לגברא רבא דעמא, נחל נובע מקור חכמה, עי"ן בריר"ה כאור החמה, הוא ניהו מעלת כבוד הרב הגאון האדיר ארז בלבנון רב רבנן וכו' וכו' עמוד הימיני כקש"ת ר' שלום יוסף הלוי פייגנבוים שליט"א אבד"ק לאקאטש יצ"ו.
יקרת מכתב הדרת רום גאונו הגיעני סמוך לקבלת שבת קודש העבר ונסתר מחמתו רוב דברי לכאורה, על כן מצאתי לנכון לפתוח במה דסיים הדר"ג שליט"א.
♦
א. דעת הגרעק"א בברירה
והנה כתבתי דצריכין למשכוני נפשין ליישב דברי רעק"א ז"ל, והדר"ג השיב דדעת רעק"א ז"ל כהיש"ש. - ותמיהני, כיון דנתוסף מיא בעי קמחא וצריך למשכוני נפשין ליישב גם דברי מרן היש"ש שלא יקשה מסוגיית הש"ס דתמורה שהעיר הדר"ג, וכן מכל שותפין.♦
ב. ברירה בשליחות הבעל בגיטין ואם לשמה הוא דין בדעת הבעל
עוד השיגני על מה שכתבתי דבכותב לאיזו שארצה אינו אלא עשיית מציאות, ולא שייך לומר שלא חל כלל, ולכך כתב הר"ן ז"ל והכסף משנה דהוי ספק, והשיב הדר"ג וז"ל 'לא אבין כלל, דהיכי אפשר לומר שאין הבעל עושה חלות הכריתות ([3]בשעת גירושין ודאי עושה אבל בשעת כתיבה "חלות כשרות הגט" נעשה ממציאות כתיבת הגט ומחשבתו) ומ"ש מתוס' גיטין כ"ב: ד"ה והא לאו בני דעה נינהו, תמוה מאוד דמה ענין זה לזה, התם הקטן כותב ואין הסופר עושה הכריתות, אבל כוונת הבעל עושה הכריתות' עכ"ל.ונוראות נפלאתי, אטו הבעל מהרהר לשמה, ואטו כשישן הבעל בשעת כתיבה פסול, [...][4] והרי כל דין לשמה אינו אלא לסופר, ולדברי הדר"ג למה עכו"ם פסול לכתוב הרי הבעל מהרהר לשמה, וכי אני מדבר מחלות הגירושין, הרי אין אנו עסוקין עכשיו אלא בחלות כשרות הגט ותו לא מידי, וכ"ש להסוברין דאין צריך שליחות לכתיבת הגט.
♦
ג. ברירה בדבר שנעשה ממילא וצורם אוזן בכור
עוד כתב וגם סמוכות שלו תמוהין מה שהביא מעין דוגמא מתוס' תמורה וכו' וכו' אני אפרש[5] [לא הבאתי] ראיה מתוס' תמורה דהכא הוי מידי דממילא חייל, אלא הבאתי דחלוק מידי דחייל ממילא [ממידי דחייל על ידי] שהאדם עשאה, וכמו בכללא דאי עביד לא מהני אמרינן דהוא דוקא שאדם אינו יכול לעשות, הכ"נ [כאן דאמרינן] דאי אפשר לחול על הספק היינו שאדם אינו יכול לעשות, אבל כל שנעשה ממילא שפיר חייל עד שאינו מבורר.♦
ד. ביטול בחתיכה שמיעוטה איסור ורובה היתר
מה שכתב הדר"ג על מה שכתבתי דבדבר אחד שמקצתו היתר ומקצתו איסור לא מצאנו דנתבטל, ותמה מסוגיא דגידולין - אהך סוגיא אמרתיה ניהלה, ולהסוברים דאין מעלין, וכן פסק הרמב"ם ז"ל כנודע[6]. אלא שבלאו הכי לא קשיא מידי, דהתם שנתערבו בטבען הוי כתערובות לח בלח, דודאי [מהני לבטל] גם בחתיכה אחת לכאורה. ובלאו הכי אין עלי אחריות סברה זו, שלא כתבתיה אלא לפלפולא בהא[7] דקרקע לא בטיל כדברי החוות דעת שהבאתי.♦
ה. ביטול במקצת בעל חי
ומש"כ הדר"ג דלכך לא בטיל הטופיינא דהוי בע"ח - לכאורה דווקא בעל חי שלם הוי חשיב אבל מקצת אינו חשיב, וראיה ממה שכתב הר"ן ז"ל דהא דזה וזה גורם מותר [הוא] מטעם ביטול אע"פ שהוא בעל חי.♦
ו. קנין שטר בדבר שאינו מבורר והדימוי לברירה
הבאתי דברי הרי"ף ז"ל שא"א לחול על דבר שאינו מבורר בקנין שטר, והדר"ג השיב דאינו ענין לברירה - ונפלאתי מאד אטו אמרתי שייכות זה לברירה, אני לא הבאתי אלא להוכיח דאע"פ דעל כל פנים אי אפשר לחול על אינו מבורר בשטר, יהיה מאיזו טעם שיהיה, והאיך חל בשותפות, אלא על כרחך דשניהם נחשבים כאיש אחד לאותה מכירה וכל שבכללו מבורר סגי, וממילא הכי נמי נאמר בחסרון דברירה דשפיר מיקרי מבורר.♦
ז. הוצאת אחד לרמב"ם במחיר כלב
מה שהשיגני דלפי מה שכתבתי דלכך התיר הרמב"ם ז"ל במחיר [כלב] משום דלא חייל בתערובות, [וקשה] שא"כ למה הוצרך הרמב"ם ז"ל להוציא אחד מהן - הנה קיי"ל דצריך להשליך אחד לחומרא בכל ביטול ברוב, ובלא"ה יש להשיב דעכ"פ עביד איסורא דאין מבטלין איסור לכתחילה והוא איסור מדרבנן וצריך לאסור הכל, אלא דכיון דבדרבנן יש ברירה ממילא ע"י הברירה הוי לגבי דרבנן כלא נתערב מעולם, ודוק.♦
ח. אין ברירה לגבי עירוב תחומין ולגבי גט אחר מיתה
ומה שכתב הדר"ג דכוונת התוס' דגיטין דלא יחול כלל היינו בתורת ודאי אבל ספק הוי, ולא דמי לעירוב דהוא מדרבנן - מאוד אתפלא, שזהו קושייתם הראשונה, וגם לפירוש הדר"ג אין דמיון מעירוב, דהתם צריך לחול דוקא בין השמשות ואז שפיר הוי ספק (וממילא אינו עירוב כלל להדר"ג מטעם דרבנן), אבל כאן לאחר מיתה לולי קושיית התוס' (הראשונה) דגם אשעה דאחר מיתה יש להסתפק, אלא נאמר דאנו מסתפקים רק אשעות דמחיים, אם כן כיון דאין ברירה היינו מטעם ספק, כלומר שחל על אחת ולא נדע על איזו, אם כן שפיר הוי מגורשת לגמרי לאחר מיתה, ומאד קשה לי להסביר כוונתי בזה.ומש"כ הדר"ג דבעירוב גם ספק לא הוי דסוף סוף דרבנן הוא – תמוה, דהכא קאי על כרחך למאן דאמר דגם בדרבנן אין ברירה, דהא עירוב דרבנן הוא, והרי מבואר התם בעירובין דלמאן דאמר [ד]גם בדרבנן אין ברירה הוי חמר גמל, ועוד דאיך נתיר לו לילך לשני צדדין דהא הוי כשני שבילין, ולולי דברי הדר"ג שליט"א הייתי אומר דודאי דברור כאחותו דכוונת התוס' דלא חל כלל ותו לא מידי.
♦ ♦ ♦