ביאורים בדברי הגר"א: העושה צדקה בסתר, תיאור בריחה מא"י בסוף חבקוק, מקור בגר"א לגאולה פתאומית[2]
א. פירוש העושה צדקה בסתר – 'בזמן שיש הסתר', המיוחס לגר"א
שאלה: אולי הרב מכיר את המקור המצוין כאן (ספר 'דף על הדף' על ב"ב ט' ע"ב): "הגר"א ז"ל (בס' המאור הגדול) פירש גדול העושה צדקה "בסתר" - בזמן שיש הסתר, ודרך רשעים צלחה, והצדיקים דוויים וסחופים, "יותר ממשה רבינו", שאז הי' גילוי בהשגחה, שנא' כי יגורתי מפני באף ובחמה, שמי שעשה אז עבירה נענש מיד, וכמעט ולא הי' בחירה, משא"כ כשעושה צדקה בזמן הסתר פנים שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו, אז צדקתו נחשבת יותר". לא מצאתי את מקור הדברים, אולי הרב מכיר?תשובה: ברוך השם יש ברשותי הספר הנפלא "המאור הגדול" [דומני שנמצא גם ב"אוצר החכמה"] ושם בכרך על אגדות חז"ל, עמ' תש"ס, מביא מה שאמרת. המקור הוא ספר "דברי יצחק" מר' יצחק בונין, וילנא שנת תרס"ח, דף כד ע"א. ולשונו בתחילת המאמר "שמעתי בשם הגר"א..."אני דוחה את ייחוס המאמר לגר"א מפני שתי סיבות. ראשית, מי שרגיל בלימוד דברי הגר"א אינו אוהב "ווארטים". פשט פשוט של המאמר הוא שהנותן צדקה בסתר אינו מפרסם מעשיו. "בסתר" מוסב על המעשה, לא על סתר העולם הכללי. זהו ממש סירוס הפשט. שנית, הספר הזה נדפס בשנת תרס"ח, כלומר מאה ועשר שנים אחרי פטירת הגר"א. זה נמסר, כביכול, עד מפי עד, שלוש או ארבע ידים עד שהגיע לר' יצחק בונין. אחד מהם, קיים בזה דברי חז"ל (פסחים קיב, א) הרוצה להיחנק יתלה באילן גדול. כלומר כדי להבטיח שאף אחר לא יחלוק על מה שהוא אומר ["שיחנק האומר מהצורך להגן על ה"ווארט" שלו], תלו הדבר בגר"א. מי שהוא רחוק מהפשט אמר רעיון דרושי זה. ולא הגר"א!
♦
ב. תיאור בריחה מארץ ישראל בביאור הגר"א לחבקוק
[השאלה אינה שמורה עמי, וייתכן שהעליתיה בעל פה ונעניתי בכתב. אני מצטט כאן את נוסח השאלה שהעברתי באותה תקופה לת"ח אחר, וקרוב לוודאי שנוסח זה או קרוב אליו הוא ששאלתי את הרב צוריאל, וממנה יובן למה מתייחס הרב צוריאל:בביאור הגר"א לסוף חבקוק (ג, יז), יש נבואה על גלות מארץ ישראל באחרית הימים, אחרי שישראל כבר יחזרו אליה. והנה, יש כאן ריבוי גרסאות: 1. בספר אדרת אליהו (הוצאת 'יופי', עמ' 72 בפידיאף = הוצאת ר' אליהו לנדא עמ'80 בפידיאף) כתוב שם: "גזר ממכלה צאן - היינו בימי משיח בן יוסף שיהרגו כמה וכמה. ואין בקר ברפתים - היינו מפני שיברחו ישראל מן ירושלים ומכל א"י". כך גם בביאור מהגר"א על חבקוק (ירושלים תרנ"ח, עמ' 13 בפידיאף).
2. בספר ביאור הגר"א על חבקוק מהד' מוסד הרב קוק תשס"ב (עמ' ער) וכן ב'נבואת חבקוק' מהדורת טלז-וויקליף תשנ"ב (עמ' 119 בפידיאף) הגרסה: "גזר ממכלה צאן - הוא בימי משיח בן יוסף שהשיגו אותו. ואין בקר ברפתים - היא מה שיברחו ולא יהיו בא"י ובירושלים".
3. בספר ביאור הגר"א על חבקוק (ללא פרטים מזהים, עמ' 4 בפידיאף) איתא: "גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים זו גלות אדום".
האם יש דרך לדעת מה הנוסח האמין ביותר? [כל המהדורות נמצאות באתר היברובוקס, מלבד מוסד הרב קוק.]
תשובה: יש לי שתי הסתייגויות להבנת דברים שהבאת.
[א] הדברים הנדפסים בשם הגר"א בין על המגילות, בדרך פשט, בין על נביאים ראשונים, ודברים רבים ב"אדרת אליהו" (כמו בתחילתו) נרשמו ע"י בנו הרב הגאון אברהם, או תלמידים אחרים, ואי אפשר לדייק בלשונותיהם, כי לא יצאו ישירות מתחת עטו של הגר"א. רואים זאת מאריכות לשונם.
[ב] גם המושג "יברחו" אינו דוקא לחוץ לארץ, אלא בתוך ארץ ישראל מיניה וביה. כך לשון מדרש רבה (שכנראה בעל הפירוש הסתמך עליהם) – מדרש רבה שיר השירים פרשה ב פסקה כה: מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה וכמה נכסה מהם ר' תנחומא אמר שלשה חדשים הה"ד (שמות ה') ויפגעו את משה ואת אהרן יהודה ברבי אמר לקירסין כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן וכמה נכסה מהן ארבעים וחמשה ימים הה"ד (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה אילין יתיריא מאן אינון רבי יוחנן בן קצרתה בשם רבי יונה אמר אלו מ"ה יום שהוא נכסה מהם ואותן הימים ישראל קוטפים מלוחים ושרשי רותם ואוכלין הה"ד (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח ושרשי רתמים לחמם. ולאיכן הוא מוליכן? מאן דאמר למדבר יהודה ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג מאן דאמר למדבר יהודה הה"ד (הושע י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג מדכתיב (שם ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (שם) ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין הוא חיה וכל שאין מאמין לו והולך לאומות העולם בסוף הן הורגין אותו א"ר יצחק בר מריון לסוף מ"ה ימים נגלה להם ומוריד להם את המן ואין כל חדש תחת השמש.
ולענין שאלתך, איזו היא המהדורה האַמִינָה ביותר? לדעתי בדרך כלל הולכים אחרי המוקדם ביותר. כאן בעניננו שנת תרנ"ח. שגם הוא כמאה שנה אחרי פטירת הגר"א.
ובאופן כללי, אנו סומכים על דברי רמב"ם בהקדמתו למשנה זרעים, שהייעודים הרעים יכולים להתבטל (כמו מה שהקב"ה אמר לאליהו הנביא "והשארתי בישראל שבעת אלפים ברכים שלא כרעו לבעל". וזה התבטל. וגם ייעוד נורא של חבקוק יכול להתבטל. וגדול המקובלים, האריז"ל, לימד כי גם גזירת מיתתו של משיח בן יוסף יכול להתבטל, ולכן מתפללים על כך בשמונה עשרה.ואפשר כי בזה מה שישראל ברחו מהעיר העתיקה, בשנת תש"ח, נתקיימה רישא של התוכחה הנוראה. וממה שישראל ברחו מכפר דרום (חבל עזה) שנת תש"ח, התקיימה סיפא דקרא. ופשוט הוא שגלות ממקום למקום (כמו שעשה יוסף למצריים, בבוא אחיו למצרים), גם הוא הנקרא "גלות". כמו כן בריחה. יהיו לנו בשורות טובות. ואנו מבקשים מהקב"ה בענין הגאולה: "המתחיל במצוה, אומרים לו גמור!".
♦
ג. מקור בדברי הגר"א לגאולה פתאומית
שאלה: האם יש מקור נוסף בגר"א שאומר שבין זכו ובין לא זכו הגאולה תבוא בפתאומיות, מלבד דבריו בקול התור (פ"ה אות ז)?תשובה: בספריית הישיבה[3] יש "תיקוני זהר" עם ביאור הגר"א. שם, בענין שהגאולה בחסד ולא בזכות הוא בדפים נו ע"א, עד ע"א, קז ע"א קסו ע"א. ובענין שתבוא בניסן ובתשרי, שניהם אמת - סא ע"ב. ומתי זמנה דף קכה ע"א וע"ב וכן קסג ע"ב.
והכי חשוב, מביא הוכחה מהזוהר שיבוא משיח "ודאי באופן השני" כלומר כאשר כולו חייב - דף קכו ע"א טור ימני. ובענין שיבוא פתאום - הוא פסוק מפורש כדלהלן (ספר מלאכי פרק ג): "(א) הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת: (ב) וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים: (ג) וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַידֹוָד מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה". ומשמע שהוא צריך לטהר אותם מפגמיהם, ולזקק אותם.
♦ ♦ ♦