מח"ס אהבת שלמה
הערות וביאורים על עבודת כה"ג ביוה"כ שחיבר הרב יהושע מגנס - מאמר תגובה
קראתי בעיון את ההערות ופירושים של הרב יהושע מגנס. כתלמיד של מו"ר הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל נראה שיש להוסיף על דבריו מדברי מו"ר זצ"ל.♦
הרב מגנס פותח ששני הפיוטים פותחים עם מעשה בראשית, ומציע טעם לזה. אולם הרב זצ"ל הציע פירוש פשוט ביותר – הקורבנות הם סיבה לבריאת העולם (ספר נוראות הרב, חלק ו', עורך ב' דוד שרייבר, עמ' 54, הע' 84 – באנגלית, והוא תעתיק מדויק של שיעור של הרב מאלול תשל"א).
♦
א. ב.
הרב מגנס דן בפירוש הקטע: לְשָׁרֶתְךָ אִוִּֽיתָה לֵוִי אִישׁ חֲסִידֶֽךָ. לְהַבְדִּיל מִגִּזְעוֹ מֻקְדָּשׁ קֹֽדֶשׁ קָדָשִׁים. לִקְשֹׁר נֶֽזֶר קֹֽדֶשׁ וְלַעֲטוֹת אוּרִים. לֵישֵׁב כִּכְבֻדָּה פְּנִֽימָה יָמִים שִׁבְעָה: מַחֲזִיקֵי אֲמָנָה שָׁבֽוּעַ קֹדֶם לֶעָשׂוֹר. מַפְרִישִׁים כֹּהֵן הָרֹאשׁ כְּדָת הַמִּלֻּאִים: הוא הציע פירוש משלו: "לישב ככבודה פנימה ימים שבעה" אינו מתייחס למילואים אלא לחינוכו של הכהן הגדול.אולם, יש מחלוקת בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש למקור של פרישת שבעת הימים לפני יום הכיפורים. לפי רבי יוחנן, זה נלמד מן המילואים, ואכן כך נקט בעל אמיץ כח בסוף הציטוט הנ"ל. מטרת הפרישה לפי זה היא להגביר את קדושת הכהן הגדול ולהעניק לו קדושה מעל ומעבר לקדושתו של כל השנה. זה נעשה על ידי תלמוד תורה שהכהן גדול עסק בו בימים אלו, כמו שכתוב באתה כוננת: "תּוֹרַת מַעֲשֶֹה וַעֲבוֹדַת הַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים בִּזְבוּלֵנוּ... שְׁלוּמֵי זִקְנֵי עָם וְחַכְמֵי אֶחָיו הַכֹּהֲנִים תָּמִיד יְסוֹבְבוּהוּ עַד בּוֹא יוֹם הֶעָשֹוֹר". ובמיוחד בליל יוה"כ. לפי זה, גם באתה כוננת מרומז שמקור הפרישה הוא מילואים. הרב הוסיף שהמגמה הייתה שהכהן גדול יהיה בגדר אהרן הכהן, ולכן יהיה לו ההיתר להיכנס לתוך קודש הקדשים. זה משתקף בדברי הפיוט "רצה כוננת": "תַּחַת אַהֲרֹן מִגִּזְעוֹ יַעֲמֹד לְשָׁרֵת לְפָנֶיךָ בְּיוֹם הַסְּלִיחָה" (שיעורי הגרי"ד: עבודת יום הכיפורים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ה, עמ' יז-יח).
יתר-על-כן, הרב הסביר שהקדושה של הכהן גדול מתחזקת כל כך עד שהוא מעשה חפצא של קדושה, שהרי מה מקדש את הקטורת שהוא מכניס לפני ולפנים? זה לא ניתן בכלי קודש אלא רק בידו, וא"כ, ידו נעשה כלי קודש לקדש את הקטורת, וממילא שבעת ימי הפרישה מגבירים את קדושתו להיות חפצא של קודש (נוראות הרב הנ"ל, עמ' 69-75).
אולם לפי ריש לקיש, שבעת ימי פרישה נלמד מהר סיני, וזה מתיר להיכנס לקודש הקודשים, כמו שהפרישה התירה למשה לעלות להר סיני. איך זה נעשה? הרב למד מדברי הגמרא ביומא בדף ח ע"ב "שזה פרישתו לקדושה" שהוא לפי שיטת ריש לקיש, להתיר כניסה לסיני ולקודש הקודשים. ושם רש"י פירש: "שזה פרישתו לקדושה - ליכנס למחנה שכינה, ולא יהא לבו זחה עליו, ויהא נבדל מכל קלות ראש, שחלה עליו אימה בהבדלתו מן הבריות". לפי זה, הרב למד שמה שכתוב באמיץ כח: "לישב ככבודה פנימה ימים שבעה" מתייחס לשיטת ריש לקיש בטעם הפרישה של הכהן הגדול, והפייטן אימץ את שתי השיטות!
♦
בסוף המאמר, הרב מגנס דן בהזכרת השם כמכפר. בסוף שיעור לפני יום הכיפורים, תש"מ, הרב זצ"ל עסק בזה, ובמיוחד בנוסח הווידוי (פורסם בספרו של הרב דברי השקפה, ירושלים תשנ"ב, עמ' 184-192), "אנא השם" לעונת "אנא בשם". הראשון "אנא השם" קוראים את המלים ביחד, שזה קריאה ובקשה להקב"ה שיקבל ברצון את הווידוי. אולם, ה"אנא בשם" צריך להטיל פסיק בין "אנא" לבין "השם" ולקרוא: "אנא, בשם כפר נא..." שה-"ב" בפירושו: "באמצעות, על-ידי". פשט הווידוי הוא: אנא, על-ידי השם הוי"ה, כפר נא. שהרי השם הוי"ה הוא המכפר. על פי זה, הרב הסביר שהרי "עיצומו של יום מכפר" (לשון הרמב"ם הל' תשובה, א, ג: "ועיצומו של יום הכפורים מכפר", ולפי הווידוי, השם הוי"ה מכפר, ולכן צריך לומר שהמסקנה היא שעיצומו של יום והשם הנכבד הם היינו הך, קדושת השם הגדול היא עיצומו של יום! לפי זה הרב טען שרק בווידוי יש עניין להשתחוות, שהרי שם שם ה' מכפר, משא"כ באמירת הכהן "לה' חטאת" אין עניין להשתחוות, מפני שם אין שם הוי"ה מכפר, וזה כפי האמיץ כח, ולא לפי אתה כוננת. [כל המקורות האלו הובאו בתמצית במחזור מסורת הרב ליום כפור, ערוך ע"י אהרן ארנולד לוסטיגר, ניו-יורק, 2006]).
♦
ג. תגובת הרב יהושע מגנס
בעזה"יראיתי את הדברים שהביא ידידי הרב שלמה זאב פיק שליט"א בשם רבו מרן הגרי"ד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל. וכתמיד דבריו מרווים את צמאון כל דורש ואוהב תורה. אני מודה לכבוד ידידי שליט"א שהביא את הדברים וזיכה אותנו בהם.
בכל זאת, הרשה לי להעיר על שני דברים שכתב.
בענין מעשה הבריאה בתחילת הפיוטים מביא בשם הגרי"ד זצ"ל שהוא משום הקשר בין מעשה בראשית ובין הקרבנות. אמנם על כך לא התעכבתי כלל. העליתי ביאור לכך שהפיוט "אמיץ כח" מפרט את כל מעשה בראשית, דבר שאינו נמצא ב"אתה כוננתה", וכן מדגיש את הכוח והגבורה האלוקית.
בענין לשון הפייט "לישב ככבדה פנימה ימים שבעה", שפירש הרוו"ה שהכוונה היא לימי המילואים. על כך הביא בשם הגרי"ד זצ"ל שהפייט רומז דווקא לדעת ריש לקיש שימי הפרישה הם כנגד הפרישה שהיתה בסיני כדי להיכנס למחנה שכינה, כמו שכתב רש"י. ואגב הדברים זיכה אותנו בחידושו של הגרי"ד זצ"ל שהכהן הגדול הופך להיות חפצא של קדושה, ובידו הוא מקדש את הקטרת. (עיין ביומא דף מח, א, בענין ידו אם יש לו דין צואר בהמה או כלי שרת. ובדבריו תי' את קושית התו"י. ואכמ"ל).
אמנם כשכתבתי את הדברים עמד לפני קושי לבאר שהכוונה כאן לטעמים ומקורות לפרישת הכהן הגדול שבעת ימים קודם יום הכיפורים. אמנם הרב פיק המשיך את הציטוט למשפט הבא "מחזיקי אמנה שבוע קודם לעשור וכו'", אבל בפשטות אין צורך לומר שיש קשר בין הדברים. מה עוד, שכל מה שכתוב לפני כן: "לקשר נזר קדש ולעטות אורים וכו'" אינו קשור כלל לפרישת הכהן הגדול, ולא לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.
ואם כן יש לומר שכוונת הפייט שהקב"ה הבדיל מגזעו של "לוי איש חסידיך" כהן גדול, שקשור על מצחו "נזר קדש", דהיינו הציץ, "ולעטות אורים". אלו הם בגדי הכהן הגדול לדורות. ועל כן רציתי לבאר שגם בכוונת הדברים "לישב פנימה וכו'" הוא מעלת הכהן הגדול שחינוכו נעשה על ידי ישיבה בקודש פנימה.
לאחר סיום ענין בחירת הכהן הגדול, בא ענין הפרישה, שמחזיקי אמנה מפרישים את הכהן הגדול המובדל מכל על ידי הנ"ל, כהכנה לעבודת יום הכיפורים.
♦ ♦ ♦